Notes and Corrections on Midrash Lekach Tov, Genesis
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ללמדך. ב״ר פ״ע וילקוט רמז קכ״ג. ומובא ברש״י עה״ת בשם ב״ר.
ארז״ל אין המקרא יוצא מידי פשוטו. שבת ס״ג ע״א. יבמות כ״ד ע״א.
פתח ר׳ חמא בב״ר פסוק זה. הוא פ״ע ומובא בילקוט רמז קכ״ג.
כמלא פי כברה. ב״ר שם. עיין שבת ל״ה ע״א.
אלו שלשה מלכיות. בב״ר נאמר אחר זה כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים שהעשירו מן ההקדשות הצפונות בלשכות.
אלו חיילי האומות. בב״ר איתא זו מלכות רומי שהיא מכתבת טירוניא מכל או״ה. ורבינו השמיט זה וכתב רק אלו חיילי האומות.
אלו כלי בית המקדש שלקחו. זה חסר במדרש לפנינו. והמדפיסים הציגו שהעשירו מן ההקדשות הצפונות בלשכות וזו הדרשה כבר אמור למעלה על כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים.
דכתיב תחת הנחשת. הסיום הזה מהכתוב ליתא במדרש וכוונת רבינו לסיפא דקרא ותחת האבנים ברזל.
שלש שורות של תלמידי חכמים. עי׳ סנהדרין ל״ז ע״א וברש״י שם.
גדול שבהם. בב״ר שם זה מופלא שבב״ד שהוא מסרס את ההלכה.
שמשם היו שומעין. הוספתי כמו שהוא לפנינו במדרש וגם בכ״י פלארענץ חסר זה.
זו בית הכנסת כו׳. רבינו קצר בלשונו והציג מלת ״וכו׳ ״ ונמצא הדרשה בב״ר שם. ועל והנה שם שלשה עדרי צאן דרש אלו שלשה קרואין. ועל זה הביא המעריך בערך קר וז״ל בב״ר פ״ע אלו ג׳ קרואים פי׳ בערוך ג׳ ארונים של בית הכנסת. וקשה וכי בכל ב״ה יש ג׳ ארונים ועוד כי אין קרויים ארונים. ונ״ל שפי׳ ג׳ העולים לקרוא בתורה. ומצאתי כדברי בירושלמי ברכות דף י״א אילין ג׳ קרויות וכו׳ ע״ש ובירושלמי תענית דף ס״ז ע״ג ולא שבעה קרויין אינון. עוד שם דף ס״ח ג׳ קרויות שבתורה עכ״ל. עם כי פירושו עולה יפה שפי׳ שלשה קרואים העולים לקרוא בתורה בשני ובחמישי עיין ב״ק פ״ב ע״א. אולם נוסחא משובשת היתה לפניו בדברי הערוך כי הערוך כתב ג׳ אדונים של בית הכנסת. והביאה בערך קרא שפי׳ ביוני אדון.
ר׳ יוחנן פתר. ב״ר שם. וילקוט שם.
ואדוננו כו׳ שמע מן אביו. והנה באר בשדה כו׳. ובכ״י פלארענץ לא נמצא התוארים רק ואני טוביהו שמעתי מאבא מרי ז״ל. והגאון חיד״א בספרו פני דוד על התורה דף כ״א ע״א הביא וז״ל בפסיקתא זוטרחא על בראשית שמות כתב יד לרבינו טוביה ז״ל והנה באר זה תורה כו׳ והביא כל המאמר הזה.
ואתן צאני. בכ״י כתוב ואתנה. ובכ״י פלארענץ נאמר לנכון ואתן.
השלום לו עמכם. ב״ר שם.
אמר להם. ב״ר שם ורש״י עה״ת.
מכאן לאדם חשוב. הוא דברי רבינו.
ויש לומר כי מפני כובד האבן. וגם רש״י כתב לא נוכל להשקות לפי שהאבן גדולה.
לפי שלאה היתה כבר גדולה. עיין ברמב״ן שכתב הטעם כי עיני לאה רכות היה השמש מזיק לה או בעבור שהיתה לאה גדולה ראויה לאיש וחשש לה אביה.
להודיע גבורתו של יעקב. עי׳ ת״י ויב״ע ריש ויצא.
א״ר יוחנן. ב״ר פ״ע. ילקוט רמז קכ״ד ורש״י עה״ת.
לכך אמרתי. לעיל פסוק ח׳.
מלמד שהמים עלו מאיליהן. וכן איתא בפדר״א פל״ו והיתה הבאר עולה ושופכת מים חוצה לה וכן בת״י ויב״ע ריש ויצא ניסא חמישיא כיון דארים אבונן יעקב ית אבנא מעילוי פומא דבירא. טפת בירא והות טייפא עשרין שנין כל יומין דהוה אבונן יעקב יתיב בחרן. וכן בפסוק י׳ וטפת בירא וסליקו מיא לאנפוי והוות טייפא עשרין שנין לכן מזה תרגם על הכתוב ויגד ללבן ביום השלישי כי ברח יעקב (ל״א כ״ב) ובתר דאזל יעקב קמו רעייא על בירא ולא אשכחו מיא ואמתינו תלתא יומין דלמא תהי טייפא ולא טפת כו׳ דבזכותיה הוה טייפא עשרין שנין.
כל הנשיקות של תפלות. ב״ר פ״ע. וקה״ר פ׳ כי לא לקלים. וילקוט רמז קכ״ד.
אמר בלבו אליעזר הלך. בב״ר בטעות א״ר אליעזר וצ״ל אמר. אליעזר בשעה שהלך כו׳ ומובא לנכון בילקוט שם ורש״י עה״ת.
ד״א ראה אותם מלחשים. ב״ר וילקוט שם.
ד״א למה בכה. ב״ר וילקוט שם ורש״י עה״ת.
וגם היא בוכה. הוספת רבינו.
אמרה ליה. מגילה י״ג ע״ב ובתרגום יב״ע שם.
אם לרמאות. ב״ר שם. ב״ב קכ״ג. וילקוט רמז קכ״ד. ורש״י עה״ת.
מלמד. ב״ר שם בשם ר׳ יוחנן. ובילקוט שם. ורש״י עה״ת.
אליעזר בא עם כמה גמלים. ב״ר. ילקוט. רש״י עה״ת.
א״ל סבור הייתי. שם.
אמר [ר׳ אמי]. כן הוספתי כמו שהוא בב״ר וילקוט שם. והמלה רמז הסגרתי ובכ״י פלארענץ הגי׳ אמר רמי. ומזה נעשית בכ״י שלפנינו אמר רמז. אולם במדרש כתוב אמר ר׳ אמי.
וכי בחנם עבדו. ב״ר שם.
עשרה דינר. בב״ר עשרה פולרין. עיין מוספי ומעריך.
זו העמידה מלכים. ב״ר שם וילקוט רמז קכ״ד.
גדולה במתנותיה. ב״ר וילקוט שם.
כהונה ומלכות. במדרש שם הגי׳ כהונה לעולם ומלכות לעולם.
אהרן ובניו מלוי. עיין ב״ר פע״א פנחס עתיד לעמוד מלוי.
יוסף לשעה ושאול לשעה. פי׳ שלא נמשכו מלכותם לדורות. ושאול יצא מרחל. עיין בדברי רבינו להלן פסוק כ״ה. ועיין ב״ר פע״א רחל תפסה פלך שתיקה כו׳. ויצא ממנה שאול. וכן מגילה י״ג ע״ב רחל זכתה ויצא ממנה שאול.
מפני בכייתה. ב״ר שם. ותנחומא. ות״י ויב״ע. ב״ב קכ״ג ע״א. ורש״י עה״ת.
אמר רב חוניא. בב״ר בטעות א״ר הונא. וגם בילקוט רמז קכ״ה מובא לנכון רב חוניא.
יפת תואר בקומה. ויפת מראה בדמות. ורש״י כתב תאר הוא צורת הפרצוף לשון יתארהו בשרד. מראה הוא זיו קלסתר. והראב״ע כתב יפת תאר כמו ותאר לכם הגבול. כל אבר כעין והאף והפה יפה. ומראה הכל יפה. או מראה על עין הפנים הנראה. והרשב״ם כתב יפת תואר כמו במחוגה יתארהו דפוס החוטם והמצח והפה והלחיים. יפת מראה לבן ואדמדם והרד״ק בפירושו על התורה כתב תואר הוא צורת הפנים ושאר האברים וקומת הגוף. ומראה על הבשר שהיה לבן ואדום והשער שחור.
שלא תביא אחרת. ב״ר וילקוט שם. ורש״י עה״ת. מו. יש אדם שזיווגו בא אצלו. ב״ר פס״ח ריש ויצא.
לפי שהיה יעקב בן פ״ד. ב״ר וילקוט ורש״י. כי בן ס״ג היה כשנתברך וישב עוד י״ד בבית עבר. וז׳ שעבד ברחל הרי פ״ד שנה.
מנין הבה. הוספת רבינו.
אמר להם. ב״ר וילקוט שם.
וכיון שבא צדיק זה. עיין לעיל הערה כ״ד.
מלמד שכבו הנרות. ב״ר וילקוט שם וטפון בוציניא פי׳ וכבו הנרות.
לפי שאין משמשין. הוא דברי רבינו.
וכן אמרו רז״ל. פסחים קי״ב ע״ב.
וכל הלילה. ב״ר וילקוט שם.
מתוך הסימנין. עיין מגילה י״ג ע״ב. ורש״י עה״ת.
לפיכך היו בני רחל צנועים בעלי סוד כו׳. זה לשון חז״ל מגילה י״ג ע״ב אר״ח בשכר צניעות שהיתה בה ברחל שמסרה לה סימנין לאחותה זכתה ויצא ממנה שאול. ובשכר צרעות דהוה בשאול דכתיב ואת דבר המלוכה לא הגיד לו זכה ויצאה ממנו אסתר דכתיב אין אסתר מגדת מולדתה. ועי׳ ב״ר פע״א. ותנחומא ויצא. ואסתר רבה סוף פ״ו על הכתוב אין אסתר מגדת מולדתה. נו. ויאמר יעקב ללבן. וכן מובא בכ״י פלארענץ. ובמקרא כתוב ויאמר אל לבן גם בלי מלת ״יעקב״.
אמרתי אחי אביה אני אחיו אני ברמאות. עי׳ בראשית רבה פ״ע על הכתוב ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא. ובגמ׳ מגילה י״ג ע״ב. נז. מכאן שאין משנין ממנהג המקום. ב״מ פ״ו ע״ב ב״ר פרשה מ״ח. ועיין ירושלמי מועד קטן פ״ג ה״ה בעובדא דר״ה רבה.
אלו שבעה ימי המשתה. בפרקי דר׳ אליעזר פט״ז ר׳ יוסי אומר מנין אנו למדין שבעת ימי המשתה מיעקב אבינו כשנשא את לאה עשה שבעת ימי המשתה שנאמר מלא שבוע זאת. ומובא בילקוט שופטים רמז ע׳.
א״ר אחא ב״ר חנינא ור׳ יעקב בן אחא. בכ״י פלארענץ ובב״ר פ״ע איתא א״ר יעקב בר אחא לבד. והמאמר נשנה גם בבבלי מ״ק ח׳ ע״ב ושם מובא בשם ר׳ אלעזר בש״ר חנינא. לכן אין ספק שיש לתקן בדברי רבינו א״ר אלעזר בש״ר חנינא. ואולי היה כתוב בר״ת אר״א והמעתיק כתב א״ר אחא. וכן נשנה המאמר בירושלמי מ״ק פ״א ה״ז דף פ׳ ע״ד. אין נושאין נשים במועד ר׳ ליעזר בש״ר חנניה על שם שאין מערבין שמחה בשמחה. ר׳ יעקב בר אחא שמע לה מן הדא מלא שבוע זאת ע״כ. וראיתי ברש״י עה״ת שכתב מלא שבוע זאת דבוק הוא נקוד בחטף שבוע של זאת והן שבעת ימי המשתה בתלמוד ירושלמי במ״ק עכ״ל. אין ספק אצלי שחסר ברש״י וצ״ל מכאן שאין מערבין שמחה בשמחה ועל זה ציין ירושלמי מ״ק. וגם חכמי התוס׳ מ״ק ח׳ ע״ב ד״ה לפי שאין מערבין שמחה בשמחה כתבו וז״ל גזירת הכתוב כדדריש לקמן מקרא דשלמה ובירושלמי דריש מדכתיב מלא שבוע זאת. והוא מאמר הירושלמי שהבאתי. והרמב״ן בפי׳ עה״ת כתב ואני לא ידעתי כי שבעת ימי המשתה תקנת משה רבינו לישראל [ירושלמי כתובות פ״א ה״א משה התקין שבעת ימי המשתה. ושבעת ימי האבל] ואולי נאמר שנהגו בהם מתחלה נכבדי האומות כענין באבילות דכתיב ויעש לאביו אבל שבעת ימים. ומה שלמדו מכאן נמי בירושלמי ג״כ בב״ר [הוא בירושלמי מ״ק פ״א ה״ז. וב״ר פ״ע] שאין מערבין שמחה בשמחה סמך בעלמא ממנהגי הקדמונים קודם התורה אבל בגמרא שלנו [מ״ק ט׳ ע״א] לא למדוה מכאן ודרשוה מויעש שלמה את החג עכ״ל. את אשר הסגרתי בדברי הרמב״ן הוספתי תוך דבריו. ועיין בהרמב״ם פ״א מה׳ אבל דז׳ ימי משתה וז׳ ימי אבילות משה רבינו תיקן. והא דכתיב ביוסף ויעש לאביו אבל שבעת ימים. ניתנה תורה ונתחדשה הלכה. ועיין בתוס׳ מו״ק כ׳ ע״א ד״ה מה חג הביא דברי הירושלמי (מ״ק פ״ג) דאין למדין דבר מקודם מתן תורה ובהערה נ״ח הבאתי מפדר״א מאמר ר׳ יוסי שאנו למדין שבעת ימי המשתה מיעקב.
שפחת מלוג היתה. בב״ר פמ״ה על ולה שפחה מצרית. אמרו שפחת מלוג היתה והיה חייב במזונותיה ולא היה רשאי למכרה.
שנאמר לה. וכן הביא המ״כ בשם רבינו בתיי דייק מדכתיב ולה דמשמע ולא לו ולכן אמר ולא היה רשאי למוכרה דאל״כ היה גם לו חלק בה.
שכשאמר יעקב ללאה רמייתא בת רמאה. עיין ב״ר פ״ע וילקוט רמז קכ״ה. א״ל מאי רמייתא בת רמאה לאו בליליא הוה קרינא רחל ואת ענית לי. א״ל אית ספר דלית ליה תלמידים לא כך הוה צוח לך אבוך עשו ואת ענית ליה. ולזה המאמר כוון רבינו וכן נשנה באגדת בראשית פמ״ח ע״ש ושם מובא הכתוב האתה זה בני עשו. והיית אומר אנכי עשו בכורך.
לפי שנתעלבה לאה. עיין ב״ר שם ר׳ חנין בשם ר׳ שמואל ב״ר יצחק אמר כיון שראה יעקב מעשים שרימה לאה באחותה נתן דעתו לגרשה כו׳.
נמצא י״א שבטים שנולדו בשבע שנים כיצד כו׳. בסדר עולם רבא פ״ב איתא כל השבטים נולדו בז׳ שנים חוץ מבנימין כל אחד ואחד לז׳ חדשים ע״כ. וכן ראיתי בפדר״א פל״ו ר״א אומר מז׳ חדשים ילדה לאה את בניה ולשבע שנים נולדו ליעקב י״א שבטים ובת אחת ע״כ ומדברי רבינו נראה דס״ל שלא נולדו כולם זה אחר זה. ועיין במדרש חדשא (בית המדרש ח״ג צד קע״א) ושם מפורש כל אחד מהשבטים באיזו חדש נולד ומשמע שנולד כל אחד מהן בשנה אחרת לגמרי והמאמר ממדרש חדשא מצאתי בילקוט ריש שמות רמז קס״ב באיזה שינויים.
שומע לקול אביו. ב״ר פע״א. ילקוט רמז קכ״ו.
כל מקום שנאמר. ב״ר שם ורש״י עה״ת. וסיים חוץ מלוי שהארון היה מכלה בהם.
שהוסיף על חלקי. כי חשבה שכל אחת תלד ג׳. מן ארבע נשים עתידין לעמוד י״ב שבטים. עכשיו כשהוסיף לי בן רביעי הפעם אודה את ה׳ כן מפורש בתנחומא ויצא. ועיין ב״ר פע״א.
כדרך שהודה לאה הודו בניה. ב״ר שם
מהודה ומשבח אנא. במקרא מהודא ומשבח אנה.