[1] כנגד שבעים שנה שהיתה חוזק מלכותא [פירוש מהרז"ו בויק"ר כט, ב]. "עקלים - מעלות" [בפירוש לפרקי דר"א שם].

[2] שהיתה בתוקף מלכותה נב שנה כמו שאמרו בסדר עולם פרק ל'" [שם].

[3] צריך לומר ק"פ עקלים, וכ"ה בפרקי רבי אליעזר פל"ה, ובויק"ר כט, ב. ובמהז"ו שם הראה מקור הענין. ובדרשת שבת הגדול [סוף רלא.] כתב ג"כ "ושל יון ק"פ".

[4] פירש - אף בטרם שיצא לפועל המלכות הרביעית נדרשה דרשה זו על ידי רבי אליעזר הגדול.

[5] כי היה תלמידו של רבי יוחנן בן זכאי [אבות פ"ב, מ"ח], והיה חבר בסנהדרין ביבנה [סנהדרין יז:], ונפטר בחיי רבי עקיבא [סנהדרין סח.], אחרי נפילת ביתר במלחמת בר כוכבא [ראה אבות הדורות עמוד 61].

[6] החיה הזאת עפ"י נבואת דניאל [דניאל ז, ח] שראה את מלכות רביעית כחיה רביעית אימתנית. וראה לעיל פט"ז הערה 37.

[7] כפי שכבר התעכב על שאלה זו לעיל פי"ג הערה 157, ופט"ו הערה 24. ושם תירץ כי הגאולה באה מהעולם הנבדל, ורחוקה מעולם הטבע [פי"ג],וכן שאין ראוי לישראל שיקבלו את נחלתם בעולם הגשמי [פט"ו]. ומעתה יבאר טעם שלישי לאריכות הגלות.

[8] שיצמיח קרן יהודה - כי בתפילה שמו"ע אומרים "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך", ומלכות דוד באה לו מחמת שהוא משתייך לשבט יהודה, וכמבואר ברש"י בראשית מט, י. ואומרים "אבינו מלכנו הצמח לנו ישועה בקרוב... הרם קרן משיחך".

[9] כפי שכתב לעיל פט"ו ד"ה וזה כי: "אין דבר אחד שייך לשני דברים שהם מחולקים", וראה שם הערה 30. ולעיל בפ"ג הערה 34 הובא דבריו מגו"א בראשית פ"א אות מה ש"לעולם היו נבראים שהם משונים זה מזה נבראים בזמנים מחולפים". ולעיל בפ"ח ד"ה כאשר נמצאים האריך לבאר כי יש זמן המיוחד להויות הנמצאים, ויש זמן המיוחד להפסד הנמצאים. וראה שם הערות 33 ,32. וראה להלן פל"ח הערה 1.

[10] פירוש - אין צריך להביא ראיה לכך שמלכות יהודה לא תקום אלא עד שיגמרו ד' מלכויות את מלכותם. והוא בבחינת [קידושין ו.] "ויהודה ועוד לקרא". וראה להלן פכ"ז הערה 64, ופל"א הערה 21.

[11] רואה הייתי עד אשר בעבור זה נהרגה החיה [הרביעית] ונאבד גופה ונתנה לשריפת אש [מצודת דוד שם].

[12] רואה הייתי במראות שינת הלילה והנה עם ענני השמים היה בא כדמות בן אדם. ועל מלך המשיח ירמוז [שם]. וראה להלן פכ"ו הערה 109.

[13] אמנם נאמר [בראשית כה, כו] "ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו וגו'", ופירש רש"י שם "סימן שאין זה [עשו] מספיק לגמור מלכותו עד שזה [יעקב] עומד ונוטלה הימנו". ומכך משמע שיעקב יקום בטרם שעשו יסיים את תקופת מלכותו. אמנם הגו"א שם [אות לח] ביאר: "מה שידו היה אוחזת בעקב יורה לקיחה בידים, ובסוף מלכותו, דהיינו העקב, יקח אותה". ומכך משמע שלקיחת המלכות ע"י יעקב תתרחש רק בסוף מלכותו של עשו. אך מ"מ מבואר "שהראשון לא יגמור גדולתו עד שיקח אותו האחרון" [לשונו שם], שהרי "קודם שיצא הראשון היה האחרון מתחיל לצאת" [שם]. וזה לכאורה שלא כדבריו כאן. ובע"כ לומר ששם ההדגשה היא שסיום מלכות עשו יעשה בידי יעקב, אך עכ"ז יעקב לא יקום עד שעשו יסיים מלכותו, ורק חדית לן קרא שסיום זה גופא יעשה בידי יעקב. וכן כתב בסמוך לגבי מלך המשיח, שהוא יוריד את המלכות הרביעית. וראה ציון 21, ולהלן פי"ח הערה 71, פכ"א הערה 84, פכ"ח הערה 55, פמ"ד הערה 6, ופ"ס הערה 77.

[14] לשונו בסוף דרשת שבת הגדול [רלא.]: "ומזה יש לך להבין אריכת גלותנו, ואשר ארכא נתן למלכות רביעית... כמו שאמרו במדרש [ויק"ר כט, ב] 'ויחלום והנה סולם מוצב ארצה' [בראשית כח, יב]... מלמד שהראה הקב"ה ליעקב אבינו שרה של בבל עולה ע' עקלים... ושל אדום עולה ולא ראה אותו יורד... ולפיכך אל יתמה האדם על אריכת גלותנו במלכות הרביעית". וכן נגע בענין זה בנר מצוה [כ.], וכתב שם בתוכ"ד: "וכן יעקב... ראה מלכות רביעית עולה, ולא ראה אותה יורדת... אין האדם יכול לעמוד על סוף כח מלכות רביעית". ובאור חדש [קלה:] הביא מדרש זה. וראה להלן פי"ח הערות 77 ,74, ופמ"ו הערה 107.

[15] בויק"ר כט, ב מבואר שכאשר ראה יעקב שמלכות אדם עולה ואינה יורדת "באותה שעה נתיירא יעקב אבינו, אמר אפשר שאין לזה ירידה. אמר לו הקב"ה [ירמיה ל, י] 'ואתה אל תירא עבדי יעקב', אפילו הוא עולה ויושב אצלי אני מורידו. הדא הוא דכתיב [עובדיה א, ד] 'אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך'".

[15א] כמבואר להלן פכ"א ד"ה ובענין ד', שמלכות פרס נטלה המלכות מבבל, ויון נטלה המלכות מפרס, ומלכות אדום נטלה ממלכות יון. הרי שג' מלכיות ראשונות מפלתן באה להם בתוך גדרי העוה"ז.

[16] לשונו בדרשת שבת הגדול [רלא.]: "היה בקרבן תודה שלשה מינים של מצה ומין אחד של חמץ [ויקרא ז, יב-יג]... ושלשה מיני מצה ומין אחד חמץ כנגד ארבע מלכויות.. ומזה יש לך להבין אריכות גלותנו ואשר ארכא נתן למלכות הרביעית... כי החמץ בתודה הוא משער החמישים, אשר לא נגלה לשום אדם בעולם [ר"ה כא:]. ולפיכך יעקב לא ראה ירידת המלכות הרביעית, כי כחה נמצא מן השער החמשים. והכל דברים גדולים ועמוקים בכח מלכות רביעית. ולפיכך אל יתמה האדם על אריכת גלותנו במלכות הרביעית, באשר כוחו כח עליון משער החמישים". וראה להלן פי"ח הערות 71 ,28, ופמ"ב הערה 74.

[17] לשונו בנר מצוה [יט:, לאחר שהביא מדרש שענין ארבע מלכויות מרומז בפרשת פרה אדומה]: "ויש לתמוה מאוד, כי מה ענין ד' מלכויות אלו אל פרה אדומה לרמוז בפרה אדומה המלכויות. אבל פירוש, כי פרה אדומה מצותה היא ממדרגה עליונה, עד שאין אדם יכול להשיג את המצוה הזאת... וכן מה שעמדו ד' מלכויות בעולם וכן סילוקן מן העולם הוא בא ממדריגה עליונה מאוד. וכאשר תבין דברים אלו לא יהיה לך תמיה על אריכת הגלות, ובפרט על מלכות רביעית אל תתמה... כי לפי גודל הכח שיש להם, כאשר נרמז כח שלהם בפרה אדומה, שיש למצוה זאת השגה עליונה במאוד מאוד. וכן יעקב אבינו כאשר ראה בחלום 'והנה סולם מוצב ארצה וגו'' [בראשית כח, יב] ראה מלכות רביעית עולה ולא ראה אותה יורדת... כי כח אלו ד' מלכויות כח עליון מאוד, ולכך הוא נמשך ביותר". וראה הערה 154, ופי"ח הערה 50.

[18] וחלק מאי שליטה זו היא אי ראית הדבר, וכמו שאמרו [עירובין ג.] "לא שלטא בה עינא". "המנין שולט בו עין הרע" [רש"י שמות ל, יב]. וראה גו"א בראשית פכ"א אות טז, ושם הערה 77, ולעיל פי"ג הערה 62.

[19] וכפי שביאר לגבי ראיית עוה"ב בהתחלת הקדמתו הראשונה לגבורות ה' [ב]: "אי אפשר שיבוא כלל ענין עוה"ב והשארת נפש בנבואה, כיון שלא שייך בזה רואה או חוזה, כי דבר זה נבדל מן האדם, ולפי שהוא נבדל לגמרי מן האדם לא תפול הנבואה בו... שכח הנבואה מתדמה לחוש העין המקבל מוחשיו מבחוץ, ואיך אפשר להיות נכתב בתורה ענין עוה"ב, שאין זה מענין הנבואה". וראה להלן פכ"ח הערה 42, ופמ"ד הערה 13.

[20] להלן פרק כ הערה 27. ובדרשת שה"ג [רלא:] כתב: "אך אי אפשר לומר שיהיה זה לנצח... כי המלכות הרביעית נמשלת כברזל [דניאל ב, מ], שהברזל כמו מחתך והוא הפך השלום. ואי אפשר שלא יהיה השלום באחרונה, כמו שבארנו בפרשה הזאת [למעלה שם (רכו:)]". ועיי"ש שמוסיף לבאר ש"אי אפשר שלא יהיה בטול לזה". וכן הוא בנר מצוה [יז:]. וראה להלן פמ"ד הערה 13 במה שביאר שם שניתן ליעקב אפשרות גלוי הקץ בהתאם למדריגתו הנסתרת והנעלמת. וראה עוד פ"ס הערות 85 ,84.

[21] להלן פרקים כח, מ, מא. וראה הערה 13, ולהלן פכ"א הערה 41, פמ"ד הערה 6, ופ"ס הערה 77.

[22] מדוע הגלות נמשכת כל כך הרבה זמן. ובפזמון "מעוז צור" אומרים בקטע האחרון אודות מלכות הרביעית "כי ארכה לנו השעה, ואין קץ לימי הרעה". וזהו כנגד מה שנתבאר כאן "כי ארכא נתן למלכות רביעית". וראה לעיל הערה 14, ולהלן פי"ח הערה 77.

[23] שם מלכות והיא מאדום [רש"י שם].

[24] קשורי כתר [מלכות קטנים].

[25] דוכסים [רש"י שם].

[26] בגמרא שלפנינו "ברומי".

[27] בכל יום יוצאים אלה אל פני אלה להלחם [המלכים הקטנים מול הדוכסים].

[28] ונהרג אחד מהם.

[29] והם נטרדים מלהעמיד מלך עליהם.

[30] מקורו בזוה"ק ח"א רנב. [סימן ג] "כד ברא הקב"ה לשמשא ולסיהרא, גזר על שמשא למהוי שלטנא דעשו, ועל סיהרא למהוי בעלמא דין שלטנא דיעקב". ובגו"א בראשית פ"ל סוף אות יח כתב: "כח עשו הוא כח מאדים". וראה עוד לעיל פ"ז הערות 250 ,66, ופ"ח הערה 44. וכן הוא בח"א לע"ז: ב: [ד, יח.] שלכך טיבעה של רומי יוצא בכל העולם.

[31] סוכה כט. "ישראל מונין ללבנה ועובדי כוכבים לחמה". וראה לעיל פ"ח הערות 141 ,44.

[32] מי יקום יעקב כי קטן הוא [עמוס ז, ב]. וראה לעיל בהקדמה הערה 17 שנקודה זו התבארה שם, וכן לעיל פי"ב הערה 9. ובב"ר [ו, ג] אמרו "עשו מונה לחמה שהיא גדולה.. ויעקב מונה ללבנה שהיא קטנה".

[33] תלה המהר"ל את גדלות רומי במאור הגדול, ואת קטנות יעקב במאור הקטן. ומעין זה ביאר בגו"א בראשית פל"ח אות כו לגבי לידת פרץ וזרח [בראשית לח, כט-ל], שכתב שם: "כי שני הבנים פרץ וזרח דומים ללבנה וחמה, ששניהם הם מושלים ומלכים בעולם,וכל מלך פורץ גדר לעשות לו דרך במשפט [סנהדרין כ:], אבל אינו פושט יד ולוקח דבר שאינו שלו בממשלת יתירה. ולכך ישראל מונים לירח המאור הקטן. וזכה פרץ להיות ממנו מלכות בית דוד... אבל זרח הוא כנגד החמה, שגם הוא מלך, ופושט יד ביותר לתקפו יותר מן הראוי למלך... ומפני שכח זה הוא לו מן השמש... נקרא 'זרח' ע"ש זריחת השמש... נגד כח השמש". ועוד אודות שכשם שהחמה גוזלת - כך מלכות רביעית היא גוזלת - ראה לעיל פ"ז הערה 255, פט"ז הערה 40, ולהלן סוף הערה 42, ופי"ח הערה 70. וההדגשה של "קטן" ו"גדול" הוא "כי הדבר הבלתי גשמי אין לו רוחק, והקטנות אין לו רוחק גם כן לכך הבלתי גשמי יתואר בקטנות... כך ישראל אין כוחם כוח גופני... רק כוחם בלתי גשמי... ולפיכך אמר הכתוב [בראשית כז, כב] 'הקול קול יעקב והידים ידי עשו'. ביאור זה כי יעקב סגולתו הקול, והוא הרוח והוא בלתי גשמי... שהם דבקים בו יתברך שאינו גוף. אבל 'הידים ידי עשו', כי הידים... עשוים לפשוט בהם, וזהו סגולת הגשם... וזה הכח הוא כח עשו" [לשונו בגו"א במדבר פכ"א אות לג ד"ה ולכך, וד"ה ובמדרש]. וברור הוא שקול יעקב וידי עשו מקבילים בדיוק לקטנות יעקב ולגדלות עשו. וראה לעיל פ"ד הערה 78, פ"ה הערה 130, ופט"ו הערה 43.

[34] כמבואר בתורה [בראשית כה, ל] "על כן קרא שמו אדום". ונקודת החידוש היא שלדעת המהר"ל מה שתבשיל עשו היה אדום הוא פועל יוצא ומסובב מכך שעשו בעצם הוא אדום. שהואיל ועשו הוא מקבל כוחו מהחמה האדומה, ממילא כל דבר המצטרף אליו יקרא בשם "אדום", וכמו שמבאר. וכן מבואר לעיל בפ"ז הערה 249.

[35] פירוש - הפורע מאדום מלובש אף הוא בלבוש אדום.

[36] וראה לעיל פ"ז ד"ה תרי מתקלי שהביא מדרש זה, ושם הערות 249-250.

[37] ואומה מתאפיינת - במאכלה [באר הגולה באר הראשון (יד:)], במלבושה [גו"א בראשית פל"ז אות לו, ושם הערה 224, ולהלן ס"פ כה], במקומה [גבורות ה' פ"ח (מו:)], ובגבוריה [גו"א במדבר פי"ג אות ט, ושם הערה 67]. לכך כל אלו הדברים - המשתייכים לעשו - נקראים בשם "אדום". וכך אף הפורע ממנו מתואר באדום, שהרי "מינה מחריב בה, דלא מינה - לא מחריב בה" [זבחים ג.]. וראה לעיל פ"ט הערה 36.

[38] ובח"א לב"ב שם [ג, קטז:] כתב: "מאחר שהירח נקרא 'לבנה', מזה נדע כי הזוהר של השמש מתייחס אל האדום, שהרי שם שמש 'חמה', וחמימות מיוחס אל האודם. שכל חם הוא אדום [ראה להלן הערה 126]... והשמש מצד עצמה היא אדומה". ועוד אודות שהלבן והאדום הם צבעים הפוכים, הנה כך נאמר [ישעיה א, יח] "אם יהיו חטאיכם כשנים [חוטים צבועים באדום] - כשלג ילבינו". ובביאור הדבר ראה דר"ח פ"ו מ"ט [שיד:], נתיב התשובה פ"ז [ב, סוף קסו:], וגו"א ויקרא פט"ז אות ח. וראה לעיל פ"ז הערה 248, ולהלן פל"א ד"ה ואמר שהיו.

[39] כמו שאמרו במשנה [ע"ז כט:]: "אלו דברים של עובדי כוכבים ואיסורן איסור הנאה; היין.. וחרס הדרייני". ופירש רש"י שם: "ששוריהו במים ויוצא יין הנבלע בו". ובגמרא שם [לב.] אמרו שזהו חרס של אדריינוס קיסר, שהיה מגבל טיט ביין ועושה ממנו חרסים, וכשהיה רוצה לשתות יין, היה שורה החרסים במים, ונשארו המים מזוגים ביין. הרי שהחרסים היו נעשים מיין, ולכך ברי הוא שהחרס הוא אדום. זכר לדבר, כי החרוסת בפסח נעשה זכר לדם [תוספות פסחים קטז. ד"ה צריך], ולכך נותנים בה יין אדום, זכר לדם [רמ"א שו"ע אור"ח תעג, ה']. הרי ש"חרס" הוא אדום. אמנם בפסחים ל: אמרו שכלי חרס הם בצבעי ירוק, אוכמי, וחיורי.

[40] כמבואר ברד"ק ספר השרשים, שורש לבן: "'וחפרה הלבנה' [ישעיה כד, כג], היא הירח, ונקראת כן לפי שהיא נראית לבנה". וראה הערה 38.

[41] וראה הערה 38. והנה הלובן מתייחס לפשיטות, ואילו האודם מתייחס לגשמיות [ראה לעיל פ"ז הערה 248]. ולכך יעקב מתייחס ללבנה, ועשו לחמה, ופשוט. וראה להלן פל"א ד"ה ואמר שהיו.

[42] ענין זה מבואר בבאר הגולה באר הרביעי [עב:], שהביא שם את דברי הגמרא בע"ז ד: שאמרו שם שבשעה שהחמה זורחת, וכל מלכי מזרח ומערב מניחין כתריהן בראשיהן ומשתחוין לחמה, מיד כועס הקב"ה. וכתב שם לבאר [עג.]: "כי השמש נקרא מלך בצבא שמים, והוא יתברך מושל על כל, מ"מ יש לשמש שם ממשלה. וכאשר בני אדם אינם עוברים את עולם הטבע לעבוד את ה' כמו שראוי לעשות, רק הם נשארים בעולם הטבע... ואין מקשרין עוה"ז בו יתברך, הנה יש כאן ע"ז... שיש לשמש שם וממשלה בעולם השפל... והם נשארים אצל החמה כאילו הוא הנהגת העולם. ואף אם אינם משתחוים לחמה ממש, אין בזה די, כי כאשר הם עוזבים את ה' שלא לעבוד השם המיוחד... ממילא נשארו תחת החמה, אשר עולם הזה התחתון הוא תחתיו... והיינו דקאמר בשעה שהמלכים מניחין כתריהן בראשיהן ומשתחוים לחמה. ביאור זה כי בני אדם הם תחת המלך, והמלך מניח כתרו בראשו ומשתחוה לחמה, שהרי המלך הוא תחת ממשלת החמה. ואם אין המלך והמושלים אשר בעולם התחתון מקבלים מלכות שמים, בזה נשארים תחת החמה, ומקבלים ממשלת החמה". וראה פחד יצחק, ר"ה מאמר כז אות ה. וזהו עומק הכונה כי החמה גוזלת [ראה הערה 33], שפירשו שהחמה מעמידה את עצמה כאילו אין מעליה מושל ושולט.

[43] פירוש - המלכים והמושלים של אדום מושפעים ביותר מכח החמה. שהרי יש כאן השפעה ע"ג השפעה; כל המלכים כוחם נובע מהשמש, והמלכים של אדום מושפעים ביותר מהשמש, ולכך כוחם גדול במיוחד, כי כח המאור הגדול חל עליהם ביתר שאת. וראה הערה 110.

[44] ועוד אודות כח אדום - ראה בח"א למכות יב. [ד, ג:] שכתב: "כי שר של אדום הוא סמאל המיוחד לקצוץ ופירוד... וזהו ענין כח אדום, שכוחו על השחתה ופירוד". וזהו דמיון נוסף שבין אדום לחמה; כשם שהחמה נראית כמתנתקת משורשה ועומדת ברשות עצמה [ראה הערה 42], כך אדום מיוחד בהפרדה וקיצוץ, ומעמיד את הענף כמנותק מהשורש.

[45] בבאר הששי [קטז.], וז"ל שם: "ובאור ענין זה, כי החמה יש לה ממשלה ומלכות בעולם התחתון, ותנועתה ברקיע השמים הוא יציאת כח שלה אל הפועל, והוא קול החמה... ר"ל כח פועל של החמה... ומלכות רביעית ג"כ יש לה ממשלה והתגברות המלכות בעולם, וזהו ג"כ קול מלכות רביעית... הרי כי שניהם יש להם ענין אחד משותפים, הוא הממשלה בעולם. ולפיכך אמר אילו לא היה קול תוקף מלכות רביעית, היה נמצא בפועל לגמרי תוקף החמה יותר ממה שנמצא עתה. והמונע הזה הוא כח מלכות רביעית. שכל דבר שיש לו משתתף עמו, כי החמה ג"כ יש לה כח מלכות וממשלה ותוקף בעולם, וימצא משתתף עמו, הוא ממשלת מלכות רביעית. ובשביל כך לא נמצא כח אחד בפועל לגמרי בשביל הדבר המשתתף עמו, כי שניהם הם מושלים בעולם, ואין שני מלכים משתמשים בכתר אחד [חולין ס:], לכך אין אחד מהם נמצא בפועל לגמרי, והשני מבטל כוחו, עד שאין כוחו בפועל לגמרי... לכך כח ותוקף מלכות רביעית בעולם הוא שמונע שלא ימצא כח ותוקף החמה בפועל לגמרי. וכן אם לא היה קול גלגל חמה, שיש לו כח יוצא אל הפועל, היה נשמע קול של מלכות רביעית, שהיה כח ותוקף של מלכות רביעית נמצא בפועל לגמרי, עד שלא היה אפשר לבריות לקבל הכח הגדול אשר יש לה. ואתה אל תטעה לומר מה שאמרו כאן... 'מלכות רביעית' שהכונה הוא על האומה. שא"כ היה ראוי להיות נשמע קול גלגל חמה קודם שעמדה. אבל הכונה על כח מלכות רביעית והכנה שלה שהיה מעולם, כי כח של אומה זאת - כח ההכנה שלה - היה מיום שנברא העולם, וזה ממעט כח גלגל חמה... ומפני כי שניהם יש להם כח מלכות, והם משתתפים בכח אחד, ממעטים זה מזה". וראה בסמוך הערה 69.

[46] כמבואר בתחילת ההערה הקודמת. וכן מבואר לעיל פט"ז הערה 81, ובפרק זה הערה 33. ועוד אודות הכתר של החמה - ראה גו"א בראשית פ"א אות מה, ושם הערה 157. וראה בסמוך הערות 124 ,113.

[47] כי אחדות משתייכת למלכות, כמבואר בגו"א במדבר פכ"ח אות יא [ד"ה אמינא], והובא לעיל פ"ח הערה 63. וראה עוד לעיל פ"ד הערה 58, פ"ה הערה 74, פ"י הערה 52, ופל"ד הערה 96. והדגשתו כאן היא שהאחדות הגמורה היא להשי"ת.

[48] כמבואר לעיל פ"ג הערה 45, ופי"א הערה 10.

[49] כי סו"ס יש מעליה מושל ושליט [הקב"ה], ומלכות השמש היא רק מעל לעולם הטבעי, ולכך אין לה המלכות הגמורה. ולכך מספר אחד אינו תואם למלכות השמש, אלא רק למלכות השי"ת, שהוא האחד האמיתי. וא"א שיהיה דבר אחד חוץ מהשי"ת [כמבואר לעיל פ"ג הערה 45], ולכך אין מספר אחד מתאים לשום דבר חוץ מהשי"ת. משא"כ מספר שלוש יתאים לשמש, וכמו שמבאר. וראה הערה 42.

[50] כמבואר לעיל פ"ה הערה 471, פ"ז הערה 230, ופ"ח הערה 162. ולשונו בדר"ח פ"ג מ"ג [קיט:]: "כי שנים הם מחולקים... כי השחור והלבן הם שני הפכים לגמרי, ואין בהם אחדות כלל". וכן הוא בתפארת ישראל פי"ח [נח:], ח"א לב"ב עד. [ג, ק.], ובגבורות ה' פ"ט [נח.].

[51] פירוש - המלכות מאחדת את הכל לחטיבה אחת, וכמבואר בהערה 47, ולכך מספר שתים אינו מתאים לה. וראה להלן פכ"א הערה 44.

[52] וראה בדר"ח פ"ג מ"ג [קיט:], תפארת ישראל פי"ח [נח:], ובח"א לב"ב עד. [ג, ק.] שבכולם הראה שכאשר יש רק שני קוים אין כאן אחדות וכזה ???, ואילו כאשר ישנם שלשה קוים נעשה שלימות ???. והראה בזה שאין אחדות בשנים, אלא רק בשלשה. ולשונו שם בדר"ח: "שנים הם רבוי, ולא יתאחדו, ושלשה יש להם התאחדות כאילו הם דבר אחד, ולכך יבוא מספר שלשה תמיד על דבר שיש להם חבור ביחד, ולא כן השנים. וזה תוכל להבין בצורה [ומביא הציורים הנ"ל]... ולפיכך בשנים אין צירוף, ולא כן בשלשה, כי מספר זה יש צירוף". וראה לעיל פ"ה סוף הערה 174 שלכך האבות היו שלשה [ברכות טז.], כי "יש להם הקשור ביחד... הרי כי האבות הם רבוי מקושר". וכ"ה לעיל פ"ו הערה 64, פ"ז הערה 230, ולהלן פכ"א הערה 54.

[53] כי החמה היא מלך עולם הטבע, ולכל מלך ראויה לו האחדות. ולכך, אע"פ שאין ראויה לה האחדות הגמורה [אחד], מ"מ ראויה לה האחדות שאינה גמורה [שלשה]. וראה בגו"א ויקרא פ"ו אות כח שביאר שם שהוזקקו שלשה כהנים בהנפת קרבן שלמים, משום שנאמר [משלי יד, כח] "ברוב עם הדרת מלך", וכמבואר במנחות [סב.], וראה שם הערה 198 שנתבאר שם שלכך בעי ג' כהנים, ולא סגי בב' כהנים, כי "הדרת מלך" מחייבת שלשה כהנים ולא שנים.

[54] לשון הפדר"א שם: "החמה - שלש אותיות של שם כתובים בלבו, והמלאכים מנהיגים אותו". וכן אמרו בזוהר חדש בראשית כג. שאותיות שם המפורש חקוקות בשמש. ובקהלת יעקב ערך חמה כתב שג' האותיות הן יו"ד ה"א וא"ו, ועיי"ש שמבאר הענין. וראה בתוספות חולין מ. ד"ה הא שכתב שי"ב מלאכים מנהיגים את החמה. ושם המגיה ציין שיש לומר ששמונה מלאכים מנהיגים החמה. ובקהלת יעקב שם מובא שה' מלאכים מנהיגים החמה. ודעת המהר"ל היא שג' מלאכים מנהיגים אותה.

[55] ובנתיב יראת השם פ"ג [ב, כז:] כתב: "אמרו במדרש כי על השמש כתובים ג' אותיות משמו של הקב"ה, וכל זה מפני כי השמש מקלסת שמו תמיד, ולכך שם ה' עליה. גם מן הטעם... כי השמש הוא מלך בצבא עליונים, לכך שם ה' עליה, שלא יהיה נראה כאילו ח"ו אין כאן מלך מלכי המלכים ולכך שם ה' עליה". ובנתיב אהבת ריע פ"א [ב, נה:] כתב: "וידוע כי השמש כלולה מג', והוא מבואר במה שאמרו בפרקי ר"א [פ"ו] על השמש כתובים ג' אותיות משמו יתברך, ויש להם ג' מלאכים המנהיגים אותה". וכ"ה בח"א לשבת פח: [א, מה.]. וכן רמז ליסוד זה בנתיב הענוה ספ"א [ב, ה:].

[56] אלא אמר שלש מאות.

[57] ונאמר [דברים ד, יט] "ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח וגו' כל צבא השמים וגו'". וכן נאמר [בראשית א, יז] "ויתן אותם אלקים ברקיע השמים להאיר על הארץ".

[58] כפי שכתב בגו"א במדבר פכ"א אות לג [ד"ה ולכך אמר]: "עד עשרה רשות תחתון". ושם בדברים פכ"ז אות ט כתב: "עד מספר עשרה הוא שייך לתחתונים, כמו שאמרו [סוכה ה.] לא עלה משה ואליהו למעלה מעשרה". ובתפארת ישראל פנ"ד [קסג:] כתב: "עד מספר עשרה רשות התחתון, כמו שאמרו ז"ל מעולם לא עלו משה ואליהו למעלה מעשרה". וכן הזכיר בדר"ח פ"ב מ"ז [פב.], ושם פ"ג מ"ו [קכז.]. וראה עוד גו"א דברים פ"ד הערה 119. וראה הערה הבאה.

[59] ענין זה מבואר היטב בנתיב העבודה ס"פ יד [א, קכב:], שהביא שם את דברי הגמרא [מנחות מג:] שחייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, וכתב לבאר: "כי רשות האדם נחשב עד עשרה... ומאחר כי מספר עשרה שייך לארץ, ובוודאי השמים הם נבדלים מן הארץ לגמרי, ולכך המספר המתייחס אל השמים הוא מאה, מאחר כי מספר עשרה שייך לארץ. ומספר עשרים אינו נבדל מן עשרה, כי שניהם לשון עשר, והוא לשון אחד. ושלושים מן שלשה, וכן כולם, עד מאה, שהוא מספר בפני עצמו. והוא נבדל לגמרי מן עשרה. ולכך מספר מאה שייך אל השמים". וראה להלן הערה 128 שמספר המאות מתייחס לעולם האמצעי, ואילו מספר האלפים מתייחס לעולם העליון. וראה להלן פ"מ הערה 69, ופנ"א הערה 57.

[60] כפי שכתב באור חדש [עד:]: "מספר מאה הוא כמו אחד נחשב, כי המאה הוא כלל אחד". ובגו"א דברים פ"א אות נו [ד"ה ואם] כתב: "כל מאה פרסה הוא מספר אחד, ענין אחד להם", וראה שם הערה 196. ובאור חדש [קסב:] כתב יותר, וז"ל: "מספר מאה דומה לאחד, לפי שמונין בו מספר אחד מאה, ב' מאות, ג' מאות. אבל מספר של עשרה - המנין עשרים, שלשים, ואין מונין ב' עשרה ג' עשרה, כמו שמונין א' מאה, ב' מאות, ג' מאות. לכך ב' מאות הוא כמו שנים, רק כי ב' מאות המספר הוא יותר שלם". וכן הוא בגבורות ה' פנ"ד [סוף רמא:]. וראה לעיל פ"ו הערה 59.

[61] וראה לעיל פ"ו ד"ה ויש לפרש בענין אחר, ושם הערה 69, שנגע שם ביסודו שכתב כאן. וראה שם עוד הערה 52, ופ"ז הערה 40.

[62] בא לבאר מה שאמרו במגילה ו. שישנם שס"ה מרזבנא ["דוכסים" (רש"י שם)] ברומי. כי עד כה ביאר את המספר השלש מאות של קושרי הכתר, ומעתה יבאר את המספר שס"ה מרזבנא.

[63] וכן ביאר בח"א לסנהדרין קח: [ג, רנז:] לגבי תיבת נח, וז"ל: "ומפני כך אמר שיקבע בה אבנים טובות ומרגליות, ולא יסמוך על אור הנר, כי צריך שתהיה התיבה דומה לעולם... ולפיכך ציוה לעשות אבן טוב מזהיר דומה אל השמש... שהוא עצם מזהיר". וכן כתב בגו"א בראשית פ"ו אות לג ד"ה ואם.

[64] וכפי שביאר בבאר הגולה, באר הששי [קטז.] הביטוי "קול גלגל חמה" [יומא כ:], וז"ל: "כי החמה יש לה ממשלה ומלכות בעולם התחתון. ותנועתה ברקיע השמים הוא יציאת כח שלה אל הפועל, והוא קול החמה... ר"ל כח פועל של החמה". וקודם לכן כתב שם: "גודל הפעולה שהחמה פועלת בעולם על ידי תנועת החמה". ועוד אודות תנועת השמש בגלגל ראה בגבורות ה' הקדמה שניה [יג-יד], ובח"א לע"ז כה. [ד, נד:].

[65] כפי שכתב בגו"א בראשית פ"א אות מג: "מהלך החמה הוא שס"ה יום [ב"ר י, ד]... ובכל חודש הירח מסבב י"ב מזלות מה שהחמה מסבבת בשס"ה יום". וא"כ יש לחמה שס"ה ימי תנועה, המסבבים את י"ב המזלות. ו"חלופי תנועה" הם חלקי תנועה, וכמו שיבאר בסמוך. ולהלן ר"פ יח [ד"ה ועוד נוסף] כתב: "כי כח מלכות רביעית יש לו הכח אשר יש לחמה, והם שס"ה ימים, ובכל יום תנועה מיוחדת". וראה הערות 110 ,87 ,86, ולהלן פי"ח הערה 18.

[66] ולא משום תנועת השמש. וכמו שהשמש מצד עצמה היא כמלך עולם הטבע - כך המלכים האלו גם כן.

[67] נראה לבאר כונתו עפ"י המבואר בספר הזכרון למרן בעל פחד יצחק זצ"ל, עמוד נו, וז"ל: "בחשבון משפחת ישמעאל מצינו לשון 'נשיאים לאומותם' [בראשית כה, טז], ואילו בעשו נאמרה לשון 'אלופים', 'אלופי עשו' [בראשית לו, טו]... ביאורו הוא על פי מה שקבעו לנו חז"ל הגדרת 'אלוף' כ'מלכותא בלא תגא' [סנהדרין צט.] ...לישמעאל ישנם רק נשיאים - לשון של כבוד וגדולה, אבל בלי הכח של מלכות [ראה להלן פכ"ו הערה 108]... ואילו בעשו בא הכבוד בלוית הכח". והואיל ובעשו מצינו "הכבוד בלוית כח" - הרי זהו הצירוף של מלכים עם מרזבני; שהנה המלכים הם "קטירא תגי" [קשורי כתר], ואילו במרזבני לא מצינו שיש להם תגא, והם מקבילים בדיוק לאלופי עשו, שהם "מלכותא בלא תגא".ולכך כחו של עשו מתבטא ב"מרזבי", ואילו כבודו של עשו מתבטא כ"קטירא תגא". והיחס שבין האלופים לבין הנשיאים הוא מעין היחס שבין המרזבי לקטירא תגא. ולכך המלכים - כוחם מצד עצם השמש בלבד, ואילו המרזבני כוחם מצד תנועות השמש, שהיא מבטאת את כוחה של המלכות הרביעית. וזהו שכתב למעלה "מרזבי - כמו דוכסים בכרך גדול". וכונתו ש"מרזבי" מתורגם ל"אדון" [ערוך ערך מרזבי], והשולט בכרך הגדול נקרא "מרזבני". א"כ מדובר על כח ממשלה ושלטון שיש לדוכס ["אדון"] בכרך הגדול. וכח זה ניתן לו כנגד חלופי תנועות השמש, כמו שביאר.

[68] כאשר ישנה שותפות אך הם נבדלים זה מזה.

[69] כפי שביאר בבאר הגולה באר הששי [קטז:] שגלגל חמה וקול המונה של מלכות רומי משתיקים זה את זה, דוקא מחמת שיש להם שיתוף זה עם זה. והובא לעיל הערה 45. ואף כאן, דוקא מפאת הרקע המשותף נוצרת ההתנגדות בין הדברים הנבדלים זה מזה. וראה לעיל פט"ו הערה 47 שנתבאר שם כי לא שייכת מחלוקת אלא רק כאשר ישנו דבר אחד משותף לשני דברים נבדלים.

[70] כי כל מחלוקת היא התחלת בטול הדבר, וכפי שכתב בדר"ח פ"ה מי"ז [רס:]: "אין המחלוקת רק ההפסד. וזה כי כאשר דבר אחד נחלק לשנים, כמו כלי אחד שנחלק לשנים, אין ספק כי דבר זה הוא הפסד ושבירה... כי הפירוד והחילוק הוא התחלת ההפסד". ואלו הם דבריו כאן. וראה לעיל פ"ה הערה 442, להלן פכ"ה הערה 7, ופל"ג הערה 64.

[71] לעיל ד"ה ומאחר שכוחו, וד"ה ודבר זה, ולהלן פמ"ב הערה 75.

[72] עפ"י ישעיה כח, כ "כי קצר המצע מהשתרע והמסכה צרה כהתכנס". ועל כך דרשו בגמרא [יומא ט:] "קצר מצע זה מהשתרר עליו שני רעים כאחד". ושם מדובר לגבי הצלם שהעמיד מנשה בהיכל ו"דריש בנוטריקון מהשתרר ריע אחד" [רש"י שם]. והובא לעיל ר"פ ד, ושם הערה 1. וראה לעיל פ"ח הערה 71. ואף כאן הכונה היא שעוה"ז הוא מקום צר מדי מלהכיל בו בפועל את כוחותיו של מלכות הרביעית.

[73] דוגמה לדבר: רק על ידי דיבור ברור ולשון צלולה יכולות מחשבותיו של אדם להיות מסודרות בשכלו, אך כאשר דיבורו מעורב ולא מסודר, ממילא אף מחשבותיו מעורבות ובלתי מסודרות. וכפי שאמרו באבות פ"ו מ"ז, שתורה נקנית בעושה סייג לדבריו. וביאר שם בדר"ח [רצט:]: "פירוש שעושה גדר לדבריו שלא יטעה בדבור שלו... ודבר זה ראוי אל השכל שלא יהיה דבריו בערבוב. ובזה אמרו בפרק כיצד מעברין [עירובין נג.] בני יהודה שהקפידו על לשונם נתקיימה תורתן בידם. בני גליל שלא הקפידו על לשונם, לא נתקיימה תורתן בידם... כי עירוב לשון מביא עירוב השכל". הרי שדבר שמגיע לבפועל ולשלימות - עומד לעצמו, ואינו מעורב עם אחרים. וראה לעיל פ"ו הערה 99. ובפחד יצחק, פסח מאמר עז, אות ב, כתב: "כשעצמיותו של אדם סגורה היא באוצרו הפנימי, ואי אפשר לו לבטא אותה במישרים ובהדיא, הרי היא בוקעת ועולה מתוכו דרך צדדים וצדי צדדים. ולא עוד אלא שהצדדים מתפתלים זה בזה, עד כדי כך שהביטוי נאחז בסבך בקרני הצדדים הללו". ועיי"ש להשלמת הענין.

[74] ועוד אודות שכאשר דברים מובדלים זה מזה אזי השלום ביניהם - ראה לעיל פט"ו הערה 47, ולהלן פל"ח הערה 3.

[75] פירוש - הם תמיד משתוקקים לצאת אל הפועל, אך לא יוצאים לפועל לגמרי. ובח"א לב"מ פד. [ג, לד:] כתב: "התחלת יציאה אל הפועל... אין זה רק התחלה בלבד, והוא מורה על שיש יותר יציאה אל הפועל". ומעין זה כתב לגבי אדם בתפארת ישראל פ"ג [יג:], ש"הוא בכח ויוצא אל הפועל, וכמה שהוא יוצא אל הפועל נשאר בכח לצאת עוד אל הפעל תמיד".

[76] מעין מה שכתב על ברכת יעקב, שנתברך שזרעו יהיה כעפר הארץ [בראשית כח, יד], שכתב בגו"א בראשית פל"ב אות יח בזה"ל: "רבוי 'והיה זרעך כעפר הארץ' אין זה נאמר רק על התרבות בלבד, שהוא יוצא תמיד אל הפועל, כמו המעיין שהוא מוסיף מים ונובע תמיד. ואין צריך שיהיה נמצא כלל רבוי מים [בפועל]... וברכה כזאת [של עפר] אין דבר בפעל... רק מצד ההתרבות".

[77] נקודה זו מבוארת יותר בגו"א בראשית פ"ל אות יח, שביאר שם דברי רש"י [בראשית ל, כה] "משנולד שטנו של עשו... משנולד יוסף בטח יעקב בהקב"ה ורצה לשוב", וכתב שם בזה"ל: "ופירוש זה, כי עשו מתנגד ליעקב, ובעבור שיעקב הוא חלק לבד, שהרי יעקב ועשו נולדו בבטן אחד, ויעקב חלק, אין הכח מן יעקב אל עשו, אבל כאשר יצא כח יעקב לפעל, שהם הבנים, ובפרט יוסף שהוא נקרא בנו, אז נמצא בפעל ובשלימות. ואין חלק דבר הוא בפועל ובשלימות, ואינו רק בכח, ולפיכך נקרא יעקב 'אש', ובית יוסף 'להבה' [עובדיה א, יח], כי האש הוא בכח והלהבה בפעל... כי החלק אינו בפעל ובשלימות, שהרי הוא חלק, וכל דבר שהוא בכח אינו שולט. אבל יצא הכח לפעל על ידי זרעו... ואז 'בית יוסף להבה'". ונתבארו דבריו כאן. ועוד אודות שהחלק הוא חסר - ראה דבריו להלן פכ"ה הערה 9, ופנ"ז הערה 33. וראה עוד בגבורות ה' פנ"ב [רכו.] שביאר שהואיל והקב"ה הוא בפועל לגמרי, לכך היציאה של הדברים מהבכח אל הבפועל [כמו יצ"מ] צריכה להעשות רק ע"י הקב"ה, שהוא בפעל הגמור. וראה להלן פל"ד הערה 99, ופמ"ג הערה 3.

[78] והוא סמוך למאמר שביאר עד כה [ש' קטירא תגי, ושס"ה מרזבני], שהמאמר הקודם מובא במגילה סוף ו., ומאמר שני זה מובא במגילה ו:

[79] כרך גדול שגדל בשביל עון מנשה [רש"י שם].

[80] שווקים - חוצות [רש"י שם].

[81] בגמרא אמרו "והנולד בה" - בעיר רומי.

[82] פרס - מזון [רש"י שם].

[83] בי בני בתי מרחצאות.

[84] שהן גבוהים מן החומה, ואין מעשנין את החומה, וזהו חשיבות [רש"י שם].

[85] מקום אבנים דקות [רש"י שם].

[86] כמבואר למעלה בהערות 63-67, ולהלן הערה 110.

[87] פירוש - עצם המקום מקביל לעצם השמש, והחלוקה הפנימית של המקום מקבילה לחלוקת הימים של השמש.

[88] שהרי הוא נברא מהרקק [רש"י בראשית ב, יט], ו"רקק" הוא שילוב של מים וארץ, וכמבואר ברש"י שם. וכן פירש רש"י בחולין כז: "רקק - שיש בה מים ויבשה". ובחולין כז: השוו בין עופות לדגים מחמת שייכותם למים. וראה גו"א ויקרא פ"ז אות כו שהזכיר שם שהעופות נבראו מהרקק, ובכך דומים לדגים שנבראו מהמים [חולין כז:]. וראה בח"א לב"ב עג: [ג, צ:], ושם בהמשך [ג, צג:].

[89] כן מבואר בילקו"ש ישעיה רמז תקיג, ובז"ח בראשית יט: ובתפארת ישראל רפ"א [ז.] כתב: "וכן האש כמו החמה מחמם ומגדל הכל".

[90] מקורו מזוה"ק ח"א לד. שאמרו שם שכשמאירה הלבנה, אפילו המים והדגים בחשיבות יותר. וידוע במדע, כי גיאות ושפל הים תלוים בירח.

[91] ולכך "אין בו ממשלת החמה" [לשונו למעלה], כי "מאן דאתמשך מן מיא [הבא מן המים] - לא דחיל מנורה [אינו ירא מן האש]" [זוה"ק ח"ב כא:].

[92] פירוש - בגמרא שם ביארו ש"כרוב" הוא "כרביא" ["פני תינוק" (רש"י חגיגה יג:)]. ושאל על כך אביי, הרי נאמר [יחזקאל י, יד] "פני האחד פני הכרוב ופני השני פני אדם" "היינו כרוב היינו אדם", ופירש רש"י שם "הלא שניהן שוין, ולמה חלקם הכתוב". ועל כך תירצה הגמרא "אפי רברבי ואפי זוטרא", ופירש רש"י שם "לעולם כרוב נמי פני תינוק הוא, וזהו חילוקם; פני אדם - אפי רברבי, פני הכרוב - אפי זוטרי". ובחגיגה יג: פירש "האחד פני גדול, והאחד פני קטן".

[93] בח"א לנדרים לח. [ב, יב:], בביאור דברי הגמרא שם ש"אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גבור וחכם ועשיר ועניו", כתב: "כי איין השכינה שורה רק כאשר יש כאן אחד שהוא דומה אל ארבע חיות המרכבה [יחזקאל א, י "פני אדם ופני אריה וגו' ופני שור וגו' ופני נשר וגו'"]. גבור נגד האריה... עשיר נגד השור שבמרכבה... חכם נגד פני אדם שהוא חכם, עניו כנגד הנשר שהוא עוף, והוא הקטן יותר... וידוע כי העוף הוא יותר קטן מכולם... כי העוף אפי זוטרא, ולפיכך אין השכינה שורה רק אם האדם יש בו מד' מדות, אז נחשב האדם כמו כל המרכבה". אמנם צ"ב ש"כרוב" נאמר על פני נער, ולאו דוקא על הנשר שבמרכבה, שהרי ביחזקאל נאמר [י, יד] "פני האחד פני הכרוב ופני השני פני אדם והשלישי פני אריה והרביעי פני נשר", א"כ כרוב לחוד ונשר לחוד, ועל הכרוב אמרו בגמרא "אפי זוטרא", ומהיכי תיתי לומר ש"אפי זוטרא" מכוון לעוף, שהוא הנשר. וצ"ע. ונראה שכוונתו לומר כי הנה ה"אפי זוטרא" מסמלים את העלול המקבל מהעילה, וכפי שכתב בח"א לב"ב צט. [ג, קכב:], וז"ל: "שני הכרובים היו בתואר עלה ועלול, כי לכך היו הכרובים אפי רברבי ואפי זוטרא, כי הקטון הוא העלול". וכן רמז בבאר הגולה באר הרביעי [עא:], ובח"א לע"ז ג: [ד, כה:]. והנה אף במרכבה נמצא הוא הנשר הקטן, והוא כנגד העלול. [וזו מידת דוד המלך, שהוא הרגל הרביעית במרכבה. וכמבואר בזוה"ק ח"ג רסב:, והוא המייצג את המקבלים, וכפי שכתב בח"א לסנהדרין קז. (ג, רנב.)]. והואיל ודרגת המקבל - העלול נגדרת היא ב"אפי זוטרא", לכך פני הכרוב ופני הנשר נגדרים הם בגדר זה. וכן בתפארת ישראל פל"ח [קטו:] כתב שהנשר "הוא האחרון שבמרכבה, ושם העבודה אל מי שיחשוב שהוא אדון לו". ובודאי ש"אחרון שבמרכבה" מקביל לדרגת דוד המלך, שהוא כנגד מדריגת העלול. [ובתקוני זוהר תקון ל נתיב ג מבואר להדיא שנשר הוא בבחינת מלכות, וראה שם בדברי הגר"א]. וראה לעיל פ"ד הערה 83. ולכך כאן השוק הקטן ביותר היה של מוכרי עופות, כי המקבל הוא בגדר "קטן", כפי שהירח המקבל מן החמה הוא "המאור הקטן", וכמבואר בדר"ח פ"א מ"א [יט:]. וראה גו"א דברים פכ"ה אות כה, ד"ה ויש בחינה, ולהלן פל"ט הערה 26, ופנ"ז הערה 76.

[94] כפי שכתב בח"א לבכורות נז: [ד, קל.]: "וידוע כי הדבר שהוא רחב ביותר הוא כאשר עוברים עליו שש עשרה, כמו שאמרו לענין דרך הרבים המפולש שהוא שש עשרה".

[95] אודות עומק דברי חכמים, הנה זהו יסוד מוסד בספרי המהר"ל, וראה לעיל פ"ה הערה 574, פ"ז הערות 318 ,316 ,206 ,205, ופט"ו הערה 6. ובסוף פרק ז האריך לבאר באופן נפלא כיצד דבריו משמשים עדות על דברי חכמים "כי כל דבריהם דברי חכמה, וכל דברי זולתם הבל". וראה בספר המפתחות לגור אריה, עמודים 12-14.

[96] כמבואר לעיל פ"ז הערה 127, קחנו משם. וראה עוד בח"א לב"מ נט: [ג, כז.], ובתפארת ישראל פ"ע [ריח.], ועוד.

[97] פירוש - מה שיש ליחיד מארבעה צדדים - יש לרבים בצד אחד, וכמו שמבאר.

[98] לשונו באור חדש [קסב.]: "צד האחד הוא ד', לפי שהצד הוא לשטח, וכמו שהשטח שייך לו ד', שיש לו ד' צדדין, וכך הצד מן השטח ראוי לו ד', עד שיש לו מספר ט"ז, כי הצד יש שעור ד', וההתפשטות הוא בד' צדדין, לכך העמידו על ט"ז, שזהו התפשטות הגמור בכל ד' צדדין". ופירושו, הואיל והשטח שייך לו ד', וזאת מחמת ד' צדדיו, א"כ אף הצד גופא נושא בחובו את הד', ובצירוף ד' צדדין להדדי יש כאן ט"ז אמה, זהו היקף המקום של היחיד.

[99] ששטח הוא מקום של התפשטות, ולכך שטח הרבים הוא ט"ז אמה על ט"ז אמה.

[100] וההתפשטות מתבטאת דוקא בד' אמות, וכמו שמבאר.

[101] פירוש - בשטח של אמה על אמה אי אתה רואה התפשטות, שאין בכדי מספר "אחד" לבטא התפשטות.

[102] כי ההתפשטות מבוססת על התפשטות לד' רוחות [ראה הערה 98], ולכך אמה על אמה יתפשט לד' על ד', וכמו שמבאר. ובהספד [המודפס בסוף ספר גו"א במדבר הוצאת "יהדות", עמוד קעט] ביאר ששם "אדם" עפ"י אותיותיו [אל"ף דל"ת מ"ם], וז"ל: "כי נקרא 'אדם' מפני כי האדם כאשר נולד ויצא לאויר העולם, תחילה כאשר נולד אין לו התפשטות כלל, כי הוא קטון מאוד, עד אח"כ מתפשט כוחו יותר בעולם. ולכך מתחלה הוא האל"ף, כי מן האל"ף שאין לה התפשטות כלל מגיע אל הד', שהד' יש לה התפשטות בארבע רוחות העולם. שכאשר האדם גדל מתפשט כוחו בארץ לד' רוחות". ועיי"ש שמבאר עפי"ז את המ"ם סופית שבשם "אדם". הרי שבמספר אחד [אל"ף] אין בו התפשטות, וההתפשטות מתבטאת רק במספר ארבע. והם הם הדברים שכתב כאן. וכן כתב בח"א לסנהדרין י: [ג, קה:]: "כי האחד אין בו התפשטות כלל, והוא כנגד הנקודה שהיא אחת, ואין בה התפשטות כלל". ועיי"ש שמבאר את הדרגות השונות של התפשטות.

[103] בח"א לכתובות קיא:, שאמרו שם בגמרא שהזבת חלב ודבש של צפור היה ששה עשר מילין. וכתב שם [א, קסו:] לבאר: "כי צפורי היה מקום בא"י, והיה זבת חלב ודבש שלה ששה עשר על ששה עשר מרובע שלם. שאי אפשר שיהיה התפשטות רק ע"י ארבעה, כנגד ד' צדדין. ואלו ארבע יש לרבעם ויהיה ששה עשר... והם ששה עשר על ששה עשר מיל, שהוא זבת חלב ודבש של א"י. ודבר זה בארנו בפרק כל כתבי [שבת קיט.] אצל עשירים שבחוצה לארץ במה הם זוכים, שרבוי הברכה הוא בהתפשטות ששה עשר. וגם במגילה [ו:] אצל שס"ה שווקים, קטן שבכולן של מוכרי עופות, והוא ששה עשר על ששה עשר".

[104] פירוש - מלכים בדרך כלל מתייחסים בכלליות למקום מושבם, ולא מתייחסים לחלקי מקום מושבם. משא"כ מלכות רביעית, מלכיה מתייחסים לחלקי מקומם, וכמו שמבאר.

[105] כמו שאמרו כמה פעמים בגמרא [עירובין מא., ב"מ פג.] "כסעודת שלמה בשעתו", ופירש רש"י שם "בשעתו - בעת מלכותו". הרי שסעודת מלך חולקת מקום לעצמה.

[106] למלכות הזה - לבני המלכות.

[107] וזה מאפיין את המלכות הרביעית שמעדנים את עצמם, וכמו שיתבאר בד"ה ומה שאמר.

[108] וכל ענין המלכות מתייחס הוא לראיה, וכמו שאומרים בתפילת ערבית "ומלכותך ראו בניך". וכן בקדושת שחרית דשבת אומרים "ועינינו תיראנה מלכותך". ורש"י שמות יט, ט פירש שישראל אמרו "רצוננו לראות את מלכנו". וכן ישעיה אמר [ישעיה לג, יז] "מלך ביפיו תחזינה עיניך". וזהו שכתב כאן "כי חשיבות מלכותו שם הוא נראה".

[109] בהערות 87 ,86 ,67 ,65.

[110] כי כבר נתבאר שמלכי אדום מקבלים כוחם מהשמש [לעיל הערות 43 ,42].

[111] פירוש - כשם שהשמש זקוקה לשס"ה ימים, כך המלך זקוק לשס"ה שווקים, ויחס השמש לכל יום הוא כיחס המלך לכל שוק. ובד"ה מה שאמר יתבאר יותר יחס רומי לשווקים מוכרי פרנסה.

[112] שבת קנו. "האי מאן דבחמה ["מי שנולד במזל של חמה" (רש"י שם)] יהי גבר זיותן ["אדם יפה כשמש המאיר" (רש"י שם)] יהי אכיל מדיליה ושתי מדיליה ["כשמש שאינו מסיג גבול רעהו למשול בלילה" (רש"י שם)], ורזוהי גליין ["אין לו רשות לכסות סודו ונסתרותיו, אלא כשמש הזה - שהוא פומבי לכל" (שם)], ואם גניב לא מצלח".

[113] שהוא כל עולם התחתון, וכמבואר בבאר הגולה באר הרביעי [עג:], וז"ל: "יש לשמש שם וממשלה בעולם השפל... והמלך הוא תחת כח החמה... שהרי המלך הוא תחת ממשלת החמה... ואף כי ישראל בודאי הם מקבלים מלכותו יתברך... עד שאינם נחשבים תחת החמה, אבל מצד עולם התחתון, יש לעולם הזה פירוד מן הש"י [במה שהם נחשבים תחת החמה]". ועי"ש שמאריך בזה יותר. וראה הערה 42. וכן הוא בח"א לע"ז ב: [ד, יח.], ומובא בהערה 124.

[114] כפי שמצאנו במכת בכורות במצרים, ש"אף בכורות אחרים והם במצרים [לקו]... ואף בכורי מצרים שבמקומות אחרים" [רש"י שמות יב, יב]. וראה גו"א שם אותיות כד, כה, נג.

[115] כפי שביאר לעיל פט"ז ד"ה וכאשר תבין, שיש למלכות רומי מקום חשוב, וכמבואר שם בהערה 64.

[116] פירוש - חשיבות המקומות הללו אינה מחמת חשיבות צדדית, אלא כל חשיבותם נובעת משום שבהם מתגלית חשיבות מלכות רומי, וכמו שביאר למעלה [ציון 108]. וחשיבות המקום היא שהם מקומות למלך.

[117] כפי שביאר למעלה בד"ה ויש לך לדעת שיש לחמה שתי בחינות אלו. ומצד עצמה - מספרה הוא שלש מאות [לעיל ד"ה לפיכך אמר], ומצד חלופי תנועה - מספרה הוא שס"ה [לעיל ד"ה ויש לך לדעת].

[118] שווקים ומרחצאות.

[119] כפי שביאר בדרשת שבת תשובה את איסור רחיצה ביוה"כ [יומא עג:], וז"ל שם [פב:]: "ואיסור רחיצה כנגד שם 'נשמה', ע"ש 'נר ה' נשמת אדם' [משלי כ, כז], שהנשמה היא מאירה, כי היא הזיו והניצוץ אשר שופע מן השי"ת, וכאשר יש לגוף רחיצה, שהיא מעדן הגוף עד שיש לו זיו, אז הנשמה מתיישבת אצל הגוף. וכאשר ממעט את הגוף מן הרחיצה, שהיא עדון הבשר, אז אין הנפש מתיישבת בגוף במה שנקרא 'נשמה' על שם 'נר ה' נשמת אדם'". וכ"ה בח"א לע"ז ב: [ד, יח.], ויובא בסמוך. ובח"א לשבת קמז: [א, עח:] כתב על רחיצה ש"המים מענגים את הגוף ומעדנין אותו". וראה להלן פכ"ג הערה 140.

[120] כוונתו לערביים. וכן כתב לעיל פי"ד ד"ה וזה שאמר "וכאשר תדע מענין הערביים האלו, שאין אומה יותר פחותה כמו אלו", וראה שם הערה 75. ורש"י בכתובות סו: כתב "ערביים קרי אומה שפילה, ששוכני אוהלים הם במדבר". ובגו"א בראשית פכ"ה אות לא כתב: "אדום נוהגים עד היום במלבושיהם להתכבד מאוד יותר משאר אומות, וגם בבניינים נאים, לא כמו ישמעאל שאינם מקפידים על מאכלם ועל מלבושם ועל מרחצאותיהם".

[121] שיהא להם פנאי שמוציאין להשתכר בשוק, ומוצאין מזונותיהן וצרכיהן בלי טורח, ומתעדנין במרחצאות [רש"י שם]. וראה להלן פכ"א הערה 92.

[122] לשון הגמרא שלפנינו "אמר להם הקב"ה שוטים שבעולם, כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם. תקנתם שווקים - להושיב בהן זונות. מרחצאות - לעדן בהן עצמכם".

[123] רש"י בע"ז ב: "שווקים ומרחצאות וכסף וזהב הוא עסקן של רומיים".

[124] לשונו בח"א לע"ז ב: [ד, יח.]: "יש לך להבין דבר זה, כי כח רומי על זה לעשות שווקים כמו שהתבאר במסכת מגילה [ו:]... ואמרו שיש להם מרחצאות... וכל זה שאדום הוא מסוגל לאלו דברים שהם אכילה והשתיה, [והמרחצאות], והכסף והזהב, שהוא העושה ג' דברים אלו הם תחת ממשלת השמש. הפרנסה - כדכתיב [דברים לג, יד] 'וממגד תבואת שמש' [ראה להלן פכ"ב הערכה 158]. ועל העדון, שאין העדון רק לעשות לאדם חומר זך ולסלק הפחיתות, ודבר זה מתדמה אל השמש שיש לה חומר דק וזך. ורבוי הכסף והזהב הוא החמה, אבל הלבנה אין לה דבר, רק מקבל הכל. וכך אמרו בפרק מי שהחשיך [שבת קנו.] האי מאן דבחמה, אכיל מדיליה ושתי מדיליה וכו'. כלל הדבר, כי החמה היא מושלת על הנהגת העוה"ז ומזון שלו. ואלו דברים הם צרכי העוה"ז, ולכך אדום עוסקים באלו דברים". ועיי"ש שהמשיך לבאר ג' הדרגות שיש באכילה ושתיה, מרחצאות, וכסף וזהב. וראה הערות 150 ,113 ,46, וגו"א בראשית פכ"ה אות לא [והובא לעיל פ"ז הערה 259]. וראה להלן פי"ח הערה 43, ופכ"א הערה 90.

[125] לעיל ד"ה לפיכך אמר, וד"ה אבל מספר, ושם הערות 52-61. ורמז לכך בקצרה לעיל פ"ו סד"ה ויש לפרש, ושם הערה 69.

[126] לא כתב כן להדיא, אלא למעלה ד"ה בפרק קמא הזכיר בקצרה את דברי הגמרא בב"ב פד. "האי שמשה סומקתא היא", ושם בח"א [ג, קטז:] ביאר ששם "חמה" הוא ע"ש חמימות, והובא בהערה 38.

[127] כאן יחס את המרחצאות לחמה מפאת החום השורר במרחצאות, ואילו בח"א לע"ז ב: [ד, יח:] קישר ביניהם משום שבמרחצאות האדם מעדן את בשרו, כחמה העשויה מחומר דק וזך, והובא בהערה 124.

[128] לשונו בח"א לבכורות נז: [ד, קל.]: "מספר עשרות נגד התחתונים... ומספר מאה נגד האמצעי, ומספר אלפים נגד העליונים, ודבר זה אמת ומבואר". והנה החמה נמצאת בעולם האמצעי, וכמבואר בדר"ח פ"א מי"ח [נז.], ולכך מספר מאות תואם לה, וכמבואר לעיל בהערות 57-59. אך מספר אלף יוצא משיעור החמה, כי הוא משתייך לעולם שמעל לחמה, ולכך מספר שלש מאות "הוא לדבר שאינו יוצא מן השיעור", ואילו מספר שלשת אלפים הוא יוצא מן השיעור.

[129] כפי שכתב בגו"א בראשית פ"ו אות לג, לגבי הצוהר של התיבה [בראשית ו, טז], וז"ל: "שלא היה אותו חלון עשוי בתיבה אלא להאיר להם, ולא להכניס ולהוציא [אויר]". ובמדרש תנחומא פרשת בהעלותך אות ב אמרו "כשאדם בונה בית, עושה לו חלונות צרות מבחוץ ורחבות מבפנים, כדי שיהא האור נכנס מבחוץ ומאיר מבפנים". וראה להלן פנ"א הערה 74.

[130] לשונו בח"א לשבת קיג: [א, נא.]: "ואמר אחד מת"ק, כי העין שולט בכל העולם, ממזרח עד מערב, מן הארץ עד השמים, והוא מהלך ת"ק [חגיגה יג., ובביאור הדבר ראה בבאר הגולה באר הששי (קטו:)], וכאשר פוסע פסיעה גסה נוטלת חלק אחד". ועי"ש שמבאר מדוע פסיעה גסה עומדת כנגד מאור העיניים.

[131] שנאמר [בראשית א, ג-ה] "ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור. וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל אלקים בין האור ובין החושך. ויקרא אלהים לאור יום וגו'". [ומה שמכנה זאת "פרשת ויהי אור", כי דרכו של המהר"ל לכנות הפרשיות עפ"י הסתומות והפתוחות, וכמבואר בגו"א שמות פ"א הערה 146, ויקרא פי"ח הערה 21, ודברים פ"ג הערה 78.] ומקורו בב"ר ג, ה "ה' פעמים כתיב כאן אורה, כנגד חמשה חומשי תורה". וכן הוא בתיקוני זהר בהקדמה ד:

[132] ובסנהדרין כב. אמרו "כל אדם שמתה אשתו בימיו עולם חשך בעדו", וכתב בח"א שם [ג, קמג.]: "כי חבור איש ואשה הוא ממקום האור... ויש חמשה קולות, 'קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה' [קול אומרים הודו את ה' צבאות וגו'', (ירמיה לג, יא, וראה ברכות ו:)]. וכנגד זה חמשה פעמים 'אור' בפרשת בראשית. ולפיכך מי שמתה אשתו ראשונה בימיו העולם חשך בעדו, כי אז נסתלק ממנו האור". ונראה לבאר כונת הענין, כי בתפארת ישראל פ"ל [פט:] הביא את דברי הגמרא בברכות ו: שהתורה ניתנה בחמשה קולות, וכל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות. ובהמשך דבריו כתב לבאר את המספר חמשה, וז"ל שם: "הנה מורים חמשה קולות על יציאה לפועל שלם, שהוא מתפשט בכל צד כמו שהיא התורה השלמת כל העולם. [ולפני כן כתב: "כי חמשה קולות הוא ההתפשטות המציאות לכל צד והאמצעי שבתוכם"]. ולפיכך אמרו מי שנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות, כי ראויה השמחה לחתן... כאשר יש מציאות שלם, ואין לך מציאות יותר שלם מזווג חתן וכלה... דכאשר יש להם זיווג ביחד הרי הוא שלם ע"י זיווג שלהם... וחמשה קולות מורה על מציאות שלם עד שמציאותו מתפשט בכל צד". הרי שמספר חמשה מורה על מציאות שלימה. וכן צרף לכאן דבריו באור חדש [עב:], שכתב: "הה"א מורה על הידיעה, שכן נקרא 'ה"א הידיעה'... ונראה כי מה שהה"א דוקא ה"א הידיעה, מפני שהשי"ת ברא עולמו בה"א, ובה"א היה הכל נגלה ונמצא [מנחות כט:], כי כל העולם נמצא ונגלה בה"א, ולכך הה"א עושה כל דבר נגלה ונודע, והוא ה"א הידיעה". הרי שאות ה"א מודיעה על מציאות שלימה. וראה לעיל פ"ח הערה 148. והנה יסוד נפוץ הוא שהאור מורה על ה"יש" שבבריאה [ראה לעיל פ"ח הערה 92, ופ"י הערה 71], ולכך דין הוא כי אל האור יתייחס מספר חמשה, כי אף מספר חמשה מורה על ה"יש" שבבריאה, וכפי שנתבאר למעלה. וראה להלן פי"ט הערה 107, פכ"ג הערות 141 ,108, פכ"ו הערה 33, פמ"ו הערה 124, ופנ"ג הערה 42.

[133] שמות י, יט "ויהפוך ה' רוח ים וגו'", ופירש רש"י שם "רוח ים - רוח מערבי". וכן "רוחב החצר לפאת ים" [שמות כז, יב], "וגבול ים וגו' לכם הים הגדול" [במדבר לד, ו], "ים ודרום ירשה" [דברים לא, כג], ועוד.

[134] ברד"ק ספר השרשים, שורש "ים" כתב: "ולפי שהים הגדול לפאת מערב א"י, קראו לפאת מערב 'ים'". ובגבורות ה' פמ"ב [קנח:] כתב: "כי הים הוא במערב, שהרי לכך נקרא המערב 'ים' בשביל זה". וכ"ה בח"א לסוטה לו. [ב, עה:].

[135] כן כתב בהקדמה שלישית לגבורות ה' [יח], ויובא בסמוך בהערה 139. וכן הוא במלבי"ם יחזקאל כא, ב. והכונה שהחמה נמצאת ברום גובהה כאשר נמצאת בדרום.

[136] כפי שכתב בגו"א בראשית פל"ו אות יב: "'רומי' מלשון התרוממות".

[137] וכן נאמר [יהושע יז, ז] "והלך הגבול אל הימין", "בערבה אל ימין הישימון" [ש"א כג, כד], "ויחנו בערוער ימין העיר" [ש"ב כד, ה], "והכרוב עומד מימין לבית" [יחזקאל י, ג], ועוד. ורש"י בבמדבר לה, טו כתב "רוח מזרחית קרויה פנים, ומערבית קרויה אחור, לפיכך דרום לימין וצפון לשמאל". וראה לעיל פ"ה הערה 102, ופ"ו הערה 28. וכן כתב בהקדמה שלישית לגבורות ה' [יט], שם פ"ע [שכג.], להלן פל"ד ד"ה ועוד יראה, באר הגולה באר הששי [קכט.], ח"א לנדרים לט. [ב, טו.], ועוד.

[138] כמבואר לעיל פ"י הערה 159, קחנו משם.

[139] לשונו בהקדמה שלישית לגבורות ה' [יח]: "הדרום - שזהו הצד נקרא ימין בכל מקום, ושם השמש ברומה ובתקופה... השמש דר ברומו של עולם... שנקרא 'דרום' שהוא ע"ש התרוממות, ושם השמש בתוקפה".

[140] אודות שההרים הם גבוהים ורמים - כן הזכיר בקצרה להלן ס"פ לז, ור"פ נב. ובגו"א במדבר פכ"א אות לג ד"ה אמנם כתב: "אין דבר שיש לו גודל כמו הר זה". ובסוכה נב. אמרו שיצה"ר נראה לצדיקים כמו הר, ופירש בנתיב היצר פ"ב [ב, קכו.]: "הצדיקים הם רחוקים ונבדלים מן היצה"ר לגמרי, נדמה אליהם היצה"ר כהר, כי הדבר שהוא היפך אליו נראה לו גדול". ובגו"א דברים פ"ג אות יח כתב: "ההר הוא נבדל בגבהותו ורוממותו משאר הארץ". וראה לעיל פ"ה הערה 314.

[141] פירוש - חוזק דרום הוא שאצלו השמש בתכלית גובהה, וחוזק זה מתבטא בהרים וגבעות. אך אין חוזק הדרום בהרים וגבעות, אלא בשמש שנמצאת אצלו בתכלית גובהה.

[142] כפי שכתב בבאר הגולה באר הששי [קכט.]: "צד צפון הוא מתייחס לשמאל, והשמאל הוא פחות וחסר מן הימין... ולפיכך אמרו במדרש [פרקי דר"א פ"ג] רוח צפונית שלג וברד... ושם מדור המזיקים, שנאמר 'מצפון תפתח הרעה'". וכ"ה בח"א לר"ה יא: [א, ק.], ובח"א לב"ב כה. [ג, פ:]. וצרף לכאן דבריו בח"א לתמיד לא: [ד, קמח:], שכתב: "כי דרום נקרא ימין, וצפון נקרא שמאל, והשמאל הוא כח אנשים, כי משם בא גבורה לאנשים, והרי האיש נקרא 'גבר'... ולכך ההפך ג"כ כי במקום הימין שם כח נשים".

[143] אודות שכח ברזל הוא משחית - ראה לעיל פ"ה הערה 395, שהתבאר שם שמלכות רביעית נראתה לדניאל כאשר יש לה שיני ברזל [דניאל ז, ז], מחמת כח ההשחתה של מלכות זו. וכן הזכיר ענין זה בח"א לסנהדרין צו. [ג, כב:], שכח ברזל הוא לשבר. וכ"ה להלן פ"ס ד"ה ובפרק חלק. ובנתיב כח היצר פ"א [ב, קכב.] ביאר שהברזל "פועל שממנו חרב וקרדום, וכל כלי המשחיתים". וצרף לכאן דברי רש"י שמות כ, כב "הברזל נברא לקצר ימיו של אדם".

[144] כונתו למה שקוראים היום "מצפן", שהוא עשוי מברזל, ועל ידי כח מגנטי מורה לצד צפון, ולכך שמו "מצפן". הרי שהברזל נמשך לצפון, כי שם מקורו.

[145] כמו השמש והירח. ונאמר "ממזרח שמש עד מבואו וגו'" [תהלים קיג, ג]. ונאמר [דברים ד, מא] "אז יבדיל משה וגו' מזרחה שמש", ופירש רש"י שם "מזרח של שמש, מקום זריחת השמש". הרי שזריחת השמש קשורה לשם "מזרח", וכן הוא ברד"ק ספר שרשים, שורש זרח: "פאת זריחת השמש נקראת מזרח". ובגו"א בראשית פ"ד אות יז כתב "מזרח נקרא 'קדמה' [שמות כז, יג], מלשון התחלה, כי הוא התחלת העולם". ובגבורות ה' בהקדמה שלישית [יח] כתב: "כי המזרח מתייחס לו הבריאה, לפי שמן המזרח מתחדש העולם בכל יום כשעולה שמש מן המזרח". וכן כתב בח"א לסנהדרין [ג, רסא:] "כי ההתחלה הוא מזרח". וראה עוד גו"א במדבר פ"ב אות ב, ושם הערה 25, ולהלן פל"ז הערה 26.

[146] א"כ תוקף מזרח קשור לשמש, שהואיל והשמש עולה מעומק מזרח, יש בכך להורות על תוקף מזרח.

[147] פירוש - כשם שתוקף דרום קשור למיקומה של השמש, שהשמש דר בגובה בדרום, כך תוקף מזרח קשור למיקומה של השמש, שהשמש עולה מעומק מזרח, ובזה מתגלה תוקף מזרח.

[148] בפשטות כונתו לעומק האדמה, ועומק זה מורה על תוקף מזרח, משום שאף תוקף מזרח קשור לעומק. וראה עוד בערוך ערך חלס.

[149] וצרף לכאן את יסודו בגו"א במדבר פי"ג אות יג שהשינויים בעולם תלויים ברוחות העולם. ושם הערה 94 נתבאר ששנוים שייכים רק בעוה"ז הגשמי. ולכך מי שיש לו כח ארבע הרוחות - שולט בעולם הגשמי הכפוף לרוחות אלו. וראה להלן פכ"א הערה 15.

[150] לעיל ד"ה ומה שאמר כי יש, ושם הערות 124 ,123.

[151] כמבואר בח"א לע"ז ב: [ד, יח.], והובא בהערה 124.

[152] צד אחד ים, וצד אחד הרים וגבעות, וצד אחד ברזל, וצד אחד חולסית ומצולה.

[153] פירוש - העשן מהמרחצאות יוצא מחוץ לחומה, כדי לא להחשיך מבעד האור והזיו של השמש. ובמשלי י, כו, נאמר "כחומץ לשנים וכעשן לעינים כן העצל לשולחיו", הרי שהעשן מבטל את כח הראיה, וכמבואר בנתיב הצדק ר"פ א [ב, קלה:]

[154] רומז בזה לאריכות גלותינו תחת המלכות הרביעית, וכל עוד שמלכות רביעית שולטת בכיפה אין מקום לגאולת ישראל, וכפי שנתבאר למעלה הערות 17 ,16 ,10.

[155] בסמוך בפרק יח. וכן לעיל פ"י ד"ה ולשני טעמים כתב שלולא שהקב"ה היה עם ישראל בגלותם "איך יהיה עמידה וקיום להם במלכות רביעית". הרי שמכל הגלויות הביא רק את הגלות תחת מלכות רביעית, שהיא הלוחצת והקשה מכולן. וראה שם הערה 133.