[1] בפרק הקודם, ד"ה הנה התבאר.

[2] וכמו שאומרים "בכל יום אחכה לו שיבוא" [העיקר השנים עשר ב"אני מאמין"]. ולשון הרמב"ם בהלכות מלכים פי"ב ה"ד: "לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח... אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה". וראה להלן פכ"ט הערה 4.

[3] שיש האומר שזמנו שלש מאות וששים וחמש שנה, ויש האומר שזמנו ארבע מאות שנה, ויש האומר שזמנו שבעת אלפים שנה, ויש האומר שזמנו "כמיום שנברא העולם ועד עכשיו".

[4] להלן פמ"ו מד"ה ובפרק חלק, ועד סוף הפרק. וכונתו לומר שלא מבעיא למ"ד שזמן המשיח הוא זמן ארוך, שבודאי לא תקשי לך "מהו הטובה שיקבלו ישראל בזמן המשיח", כי זמן המשיח הוא זמן ארוך מאוד.

[5] ואשר מכך משמע שזמן המשיח הוא זמן קצר ביותר, שנמצא בסוף ובאחרית הימים.

[6] לשונו באור חדש [סב.]: "כי כל המצטער, הזמן לו ארוך, דכל אשר שרוי בטובה אין לו אריכות זמן, והוא לו כימים אחדים". ובתפארת ישראל ס"פ מג [קלד:] כתב: "כל מקום שנאמר 'ימים רבים' אינם אלא של צער [ויק"ר יט, ה], מפני כי דומים לו שהם רבים אף שהם מעט. והפך, הימים הטובים נראים שהם אחדים... אף שהם רבים". וראה גו"א בראשית פל"ז אות מא.

[7] נראה שכונתו לומר שהואיל וימי העוה"ז הם ימי צער, לכך הם נחשבים לזמן ארוך מאוד, וביחס לאריכות זמן זו נחשבים ימי המשיח ל"אחרית הימים", וכאילו הם משתרעים רק על הפינה האחרונה של הזמן, ותופסים זמן קצר יותר ביחס לזמן שקדם להם. אך לאמתו של דבר זמן ימי המשיח יכול להשתרע על פני תקופה ארוכה מאוד, ומ"מ הם נחשבים ל"אחרית הזמן" ביחס לימי העוה"ז המלומדים ביסורים. ומה שכתב "הזמן הוא אחד" כונתו שהזמן של ימות המשיח מתייחס לתקופה מוגדרת מאוד ["אחרית הזמן"], ולא כימי העוה"ז שהזמן נראה ארוך מאוד, ואינו מתייחס לתקופה מסויימת ומוגדרת. וראה להלן פמ"ב הערה 8.

[8] שם בסנהדרין צט., שאמרו שזמן המשיח ארבעים שנה, וי"א שבעים שנה, וי"א ג' דורות.

[9] מהו הטובה שיקבלו ישראל בזמן המשיח [לשונו למעלה].

[10] לקנות - שהעולם יקנה מדריגה גבוהה יותר, להכשיר את העולם.

[11] לשון הרמב"ם בהלכות מלכים פי"ב ה"ד: "לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח... לא כדי לאכול ולשתות ולשמוח אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה... כדי שיזכו לחיי העולם הבא". ושם הרמב"ם ציין את דבריו שבהלכות תשובה [פ"ט ה"ב], שכתב שם בזה"ל: "ומפני זה נתאוו כל ישראל... לימות המשיח כדי שינוחו ממלכיות שאינן מניחות להן לעסוק בתורה ובמצות כהוגן... כדי שיזכו לחיי העוה"ב... וסוף כל השכר כולו והטובה האחרונה שאין לה הפסק וגרעון הוא חיי העוה"ב". וכמובן שהדרך לעוה"ב עוברת באמצעות תחית המתים שתקדם לו. וכלשון הרמב"ן בשער הגמול [סוף עמוד ש בהוצאת שעוועל]: "וקוראים עולם שאחרי תחיה 'עולם הבא'... הפרישו בכאן בין ימות המשיח ובין העולם העתיד, והוא עולם שאחרי התחיה... שעוה"ב האמור בכל מקום... עולם שעתיד הקב"ה לחדשו לאחר ימות המשיח ותחיית המתים". ושם בהמשך [עמוד שו] כתב: "יבואו ימי המשיח, והוא מכלל העוה"ז, ובסופן יהא הדין ותחיית המתים... והוא העוה"ב שבו ישוב הגוף כמו הנפש". וראה ציון 87, ולהלן פל"ו הערה 105, פמ"ב הערה 6, פמ"ו הערה 111, ופ"נ הערה 36.

[12] לשון הגמרא בסנהדרין קה., ופירש רש"י שם "כל כי האי ריתחא - מי יתן ויבוא לנו זה הכעס... שיגאלנו בעל כרחנו וימלוך עלינו". והכונה שכעס וריתחה זו אינם מבטאים חסרון, ואדרבה, כעס מעין זה אנו רוצים שיבוא עלינו. וכן פירושו כאן, שאמנם ימי המשיח הם לזמן מוגבל, אך הלואי ויבואו עלינו ימים מוגבלים אלו, כי הם ההכשרה למעלה גבוהה יותר.

[13] תחיית המתים לעוהב" - פירושו שתחה"מ היא הדרך לעוה"ב, וכמבואר בהערה 11.

[14] ס"פ כו, שביאר שם שא"א להתחיל עם בית שלישי, אלא היה צורך לעבור דרך שני בתי המקדש הראשונים, וחורבנם, ורק אז להגיע לבית שלישי. וראה שם הערה 143.

[15] ובגבורות ה' פל"ה [קלג.] כתב: "ור"א אומר [מכילתא שמות יב, ג] שצוה [הקב"ה את ישראל] בפסח מצרים שיקחו בעשור לחודש [שמות שם], מפני שהיו שטופים בע"ז... ביאור זה כי אי אפשר שיהיו ישראל לחלק ה' בפעם אחד אחר שהיו שטופים בע"ז, ולכך צוה עליהם שיקחו את פסח זה בעשרה לחודש [ניסן], כי הלקיחה היא פרישה קצת מע"ז לקרב את הקב"ה, ואח"כ לזבוח אותו בי"ד, והוא מורה על הפרישה מע"ז לגמרי". וראה גו"א בראשית פל"ז הערה 240, שנתבאר שם שגם אין נפילה וירידה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא נעשית בבת אחת, אלא בהדרגה. וראה להלן פל"ו הערה 105, פמ"ו הערות 23, 80, 101, ופס"ב הערה 33.

[16] ובערכין יג: אמרו שכינור של מקדש היו בו שבעה נימין, ולימות המשיח - של שמונה נימין, ולעולם הבא - של עשרה נימין [וראה לעיל פי"ט ד"ה ואמר עלי]. הרי מוכח מכך שימות המשיח הם אמצעי בין מדריגת עוה"ז למדריגת עוה"ב.

[17] ושאל את אליהו זל אם יזכה [רבי יהושע בן לוי] לעוה"ב" [לשונו בסמוך].

[18] שכינה היתה עמהם [רש"י שם]. "הוא הש"י, בו בלבד תלוי עוה"ב" [לשונו בסמוך].

[19] פירוש - שנים ראיתי [אני ואליהו], וקול שלשה שמעתי - שאף שכינה היתה שם, וכלפיה אמר לו אליהו "אם ירצה אדון הזה".

[20] רבי יהושע בן לוי לאליהו.

[21] פירוש - אליהו ענה לרבי יהושע שרבי יהושע ילך וישאל למשיח עצמו שאלה זו.

[22] פירוש - ריב"ל שאל את אליהו היכן יושב המשיח.

[23] בגמרא שלפנינו איתא "אפיתחא דקרתא". והגר"א הגיה שם "דרומי". וראה רש"י שם.

[24] פירוש - המשיח יושב בין עניים סובלי חלאים, וכולם מתירים תחבושות וקושרים בפעם אחת, אבל המשיח מתיר תחבושת אחת, וקושר אחת. ורש"י פירש שם "כולהו - מי שיש לו ארבע וחמש נגעים, מתירין כל נגעתן ביחד, ומקנחין אותן וחוזרין וקושרין אותן".

[25] אמר - פירוש המשיח נותן טעם לעצמו מדוע אין הוא חובש וקושר בפעם אחת.

[26] ואינו מתיר שני נגעים יחד, דסבר אי בעי לי לצאת וליגאל את ישראל לא איתעכב כדי קשירת שני נגעים [רש"י שם].

[27] הלך ריב"ל אל המשיח.

[28] בן לוי.

[29] אמר ליה רבי יהושע למשיח אימת אתי מר, אמר ליה היום [רש"י שם].

[30] לאחר זמן בא רבי יהושע בן לוי אל אליהו.

[31] אליהו לרבי יהושע בן לוי.

[32] פירוש - אליהו ביאר לרבי יהושע שמתוך שכך ענה לו המשיח, בכך הבטיח לך ולאביך שאתם מגיעים לעוה"ב, "דאי לאו צדיקים גמורין אתם, לא הוה יהיב לך שלמא, ולא הוה מדכר שמיה דאבוך" [רש"י שם].

[33] פירוש - אליהו ביאר שכונת המשיח היא לצטט מן הפסוק "היום אם בקולו תשמעו", שהוא יגיע ביום שישראל ישמעו לקולו של הקב"ה.

[34] כפי שכתב לעיל פ"ד ד"ה ועוד כי, וז"ל: "המקומות מן העולם הם הרבה בעולם, ובחר במקום אחד מיוחד, הוא המקדש", וראה שם הערה 31. ובפ"ה ד"ה ומה שאמר כתב: "בית קדשי קדשים... והמקום שהוא מסוגל אל חבור האלקי", וראה שם הערה 414. וכן הזכיר יסוד זה לעיל פ"ז ד"ה וכן מה, ושם הערה 62. ולעיל ר"פ כב ביאר שחורבה מסוגלת לגלוי דברים עליונים, ומוכן המקום להיות נשמע לשם בת קול. וראה שם הערה 8. ובח"א לסנהדרין צו. [ג, כא.] כתב: "כי המקום הזה [דן] מתייחס לע"ז ביותר, כי יש מקומות בארץ מוכנים לדברים מיוחדים, כמו שהיה ירושלים מוכנת להיות עיר אלקים". וראה עוד בגו"א בראשית פל"ה אות י, ושם הערה 31, ושם במדבר פ"י אות כח, ושם הערה 102.

[35] שהרי במערה זו נעשו נסים, וכגון שנתגלו להם שם עץ חרוב ומעיין מים [שבת לג:], ושם הוא שמע בת קול האומרת לו לצאת מהמערה [שם]. וראה שם בח"א [א, כז:] בביאור הענין. וכבר נתבאר למעלה כי לדבר קדוש ראוי שיארעו לו נסים [לעיל פ"ה הערה 323], ושהנס הוא קדושה לשמו יתברך [לעיל פ"ב הערה 43]. ולכך נסי המערה מעידים על קדושת המערה. ובח"א לב"מ פו. [ג, מז:] כתב: "ואמר נמי, זה היה בצער מערה, ומפני כך זכה למדריגה עליונה".

[36] בח"א לסנהדרין צח. [ג, רטז.] הוסיף במשפט זה: "ואין ספק שהיה נגלה אליהו והקב"ה לרשב"י כמה פעמים במערה".

[37] בח"א שם כתב משפט זה כך: "והיה גלוי של אליהו נמצא שם בפעל כבר". ובשבת לג: אמרו להדיא "איתבו [רשב"י ובנו] תריסר שני במערתא, אתא אליהו וקם אפיתחא דמערתא וכו'".

[38] פירוש - בגמרא שם מבואר שבשבת בבוקר נאמרו לפני רב חסדא בסורא שבע הלכות, וקרוב למוצאי שבת, נאמרו אותן הלכות עצמן לפני רבא בפומבדיתא. והמרחק גדול מדי בכדי שיעבור אותו אדם בדרך הטבע ביום אחד. ועל כן הגמרא מעלה אפשרות שאולי אליהו הנביא הלך בקפיצת הדרך מסורא לפומבדיתא, וחזר ואמר הלכות אלו לרבא.

[39] כי נסתפקו בדבר האם ההלכות נאמרו על ידי אליהו הנביא, או שמא לא נאמרו על ידו. "ואם היה התגלות אליהו בפועל... איך היו מסופקים בגמרא ע"י מי היה" [פרי צדיק לרבי צדוק, פרשת וישב, אות ק].

[40] פירוש - אף אם נבאר שאליהו נתגלה כאן שלא במראה, מ"מ חכם גדול כריב"ל ידע שמקור הידיעה שהגיעה אליו הוא אליהו הנביא, ולכך ידע שאליהו נמצא בפתח המערה של רשב"י.

[41] ובח"א לב"מ קיד. [ג, נד.] כתב: "דע, כי כמו שנגלה המלאך בדמות אדם לנבראים, כך אליהו ז"ל נגלה בדמות אדם לחסידים. כי אליהו ז"ל שנסתלק מן העוה"ז בלא מיתה [מו"ק כו., ובזמירות למוצ"ש אומרים "איש שלא טעם טעם מיתה וקבורה"], לכך נגלה ג"כ בעוה"ז. ולא כך המתים אשר נסתלקו, אין חוזרין אל העוה"ז... ויש שלא היה [אליהו] נגלה עליו. רק כאשר נעשה ענין מה שהוא חידוש, אמרו כי זה היה ע"י אליהו. אע"ג שלא ראו ולא שמעו דבר, יחסו הפועל ההוא לאליהו ז"ל". ושם שוב מביא את הגמרא הנ"ל מעירובין, וממשיך לבאר: "בודאי אליהו היה עמהם ועל ידו נאמרו, כי שם אותם בין החכמים ולמדם, כך יראה לפרש. וכן בכמה מקומות היה כך, שהיה אליהו אצלם, ואמר להם דבר, או עשה עמהם מה שעשה, ולא ראו ולא שמעו, רק ידעו שאליהו ז"ל היה עמהם". ובח"א לב"מ פה: [ג, מא:] כתב: "ומה שאמר [שם] דאליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי, פירושו כי באו ממנו דברים נעלמים. ולא היה נגלה במוחש כלל, רק ידעו שבישיבה שלהם הוא מגלה דברים... מבלי שהיו מדברים עמו במוחש, רק שהיה מודיע להם אליהו כל דבר ודבר. זה מה שנמצא בכל מקום שאליהו היה מדבר עמהם". וראה עוד בפרקי מבוא לנשמת חיים עמודים 44-45, ובפרי צדיק פרשת וישב אות ק, ושם פרשת מקץ אות יד. ובח"א לשבת לג: [א, כח.] רמז שוב ליסוד זה, שכתב: "ודבר זה הגיד לו אליהו, ונתן לו ידיעה זאת".

[42] אודות ההסתר של עוה"ב, ראה דבריו בהקדמתו הראשונה לגבורות ה' [ב], שכתב: "זהו הסיבה שלא הוזכר בתורה בפירוש עוה"ב... שהתורה היא דברי אלקים חיים ביד הנביא, לכך הדברים שבתורה לפי השגת הנביא, והדברים האלו הם נבדלים מן האדם הגשמי, ואינם עמו במציאות. וכמו שנבדלים בעצמם ואינם עמו - כך ידיעתם רחוק מאוד מן האדם, ונבדלת ממנו, ולא יכנסו בגדר השגת הנביא דבר שהוא נבדל מן האדם". ובתפארת ישראל פנ"ז [קעג.] כתב: "אין השגת הנבואה רק לדבר שהוא בעוה"ז, כמו ביאת משיחנו... אבל דבר שהוא לעוה"ב, אשר העוה"ב נבדל מעוה"ז, ואין לו יחוס אל עוה"ז, לא יפול זה בכח הנבואה כלל... כי עין הנבואה לא תשלוט בדבר הנבדל". ועפי"ז ביאר שם את מאמרם [ברכות לד:] "כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל עוה"ב - 'עין לא ראתה אלקים זולתך' [ישעיה סד, ג]". וראה גו"א שמות פכ"ה אות יז, ושם הערה 167, שם ויקרא פי"א אות ג [ד"ה ויש], ושם הערה 34. והואיל ואליהו הוא בדרגת נביא ["אליהו הנביא" (מלאכי ג, כג)], הרי הוא באותו גדר של שאר נביאים, שענינו של עוה"ב נסתר מהם. וראה לעיל פי"ז הערה 19. ובח"א לסנהדרין שם [ג, רטז:] הוסיף: "ואין מדריגת אליהו ז"ל מדריגת עוה"ב, כי מדריגת עוה"ב יותר עליונה מן מעלת אליהו".

[43] כי מלת "הזה" מורה על המצאתו לפניו, ושיכול להורות באצבע ולומר "הזה", וכמבואר בגו"א שמות פי"ב אות א, ושם הערה 1. וכן "אדון" מורה על חבור העבד לאדונו, וכמו שמבואר לעיל פכ"ז הערה 33, קחנו משם. והנה בעוד שכאן ביאר המהר"ל ש"כשירצה האדון הזה" מורה על החיבור של אליהו עם הש"י, הנה בח"א שם כתב שזה מורה על החיבור של ריב"ל עם הש"י, וכלשונו: "ומ"מ לא אמר כשירצה הקב"ה, לומר לו כי היה לריב"ל התחברות עם הש"י, שהרי הש"י היה שם". וצריך לומר שהא בהא תליא, שמאחר שיש לאליהו חיבור עם הש"י, וריב"ל משוחח עם אליהו, ממילא יש לריב"ל חבור אל הש"י, אך חיבורו עובר דרך אליהו. וכן מבואר להדיא בסוף דיבור זה.

[44] בח"א שם הוסיף: "שבו תלוי עולם הבא".

[45] בח"א שם הוסיף: "וזה קצת דבוק". וכן מבאר כאן בהמשך ביתר הרחבה.

[46] אודות שאף השמיעה מורה על חיבור והצטרפות, ראה תפארת ישראל פל"א [צג.] בביאורו שישראל נדחו לאחוריהם יב מילין מחמת דיבורו של הקב"ה בהר סיני [רש"י שמות כ, טו], וז"ל: "כי מצד עצם הדיבור מן הש"י ראוי שיהיו ישראל נדחים ממנו... בעבור שאין שיתוף עם השי"ת... כי איך ישמע האדם קול ה', וישתתף עם הש"י. והשמיעה הוא שיתוף והתחברות, ודבר זה אינו ראוי מצד המקבל, ולכך מצד עצמם היתה החזרה יב מיל, שלא לשמוע הקול".

[47] אודות שראיה היא חיבור, הנה במגילה כח. אמרו שאסור להסתכל בצלם דמות אדם רשע, וכתב לבאר זאת בנתיב הצדק פ"ג [ב, קמג.] בזה"ל: "כי אם יביט בו יהיו עיניו מתחברים אל הרע, ולכך אסור להסתכל ברשע". וראה לעיל פ"ט הערה 37. ובגבורות ה' פכ"א [צג:] כתב: "כי ראיה יותר חבור לדבר מן הזכירה". וכ"ה בבאר הגולה באר החמישי [קג:], ובח"א לב"מ פה: [ג, מא.].

[48] לרבי יהושע בן לוי.

[49] לשונו בח"א שם: "כי כאשר יתבונן בענין משיח בעצמו ובמדריגתו, ידע ביאתו". וכפי שכתב למעלה פכ"ד סד"ה ורבי לוי: 'אל יגלו הקץ' [כתובות קיא.], שלא יעסקו בענין הקץ לעמוד עליו, עד שיהיו יודעים הקץ". וראה שם הערה 82.

[50] כמבואר לעיל פ"ה הערות 481, 500, פ"ו הערה 113, פ"ז הערות 128, 273, 274, ופכ"ו הערה 85. וראה ציון 95.

[51] כפי שכתב למעלה פכ"ג תחילת ד"ה ועוד יש: "בית המקדש מצד עצמו ראוי שיהיה תמיד, ולא יוסר כלל, וכן ראוי לפי סדר המושכל". וראה שם הערה 193 שנתבאר ש"סדר המושכל" הוא הבנת הדבר, ואשר מתוך הבנה זו משתלשל הדבר אל המציאות שבפועל.

[52] וראה לעיל פכ"ו הערות 101, 104, שביאר שם מדוע משה נתגדל בבית פרעה.

[53] בגבורות ה' פי"ח [פא:], והובא לעיל פכ"ו הערה 104.

[54] אודות שמלכות רביעית היא מלכות שמגיע לה הפסד בעצם, ראה דבריו בנר מצוה [יח.] שכתב: "כי כל המלכיות [הקודמות למלכות אדום] אין דבק בהם ההעדר, שהרי גררה מלכות אחריה [ויק"ר יג, סוף משנה ה]. ואע"ג דגם כן כל מלכות ומלכות כאשר גררה מלכות אחריה זה ג"כ העדר... מ"מ אין דבק ההעדר בעצמו של מלכות. רק במלכות רביעית, שדבק בה העדר הגמור... ולכך מלכות רביעית... נמשלה לברזל [דניאל ב, מ], שהוא משחית הכל. וכמו שדבק בעצמה ההעדר, ולכך היא רוצה להעדיר ולהשחית הכל". וכן כתב קודם לכן שם בנר מצוה [יז.]. וראה לעיל פ"ה הערה 395, פי"ז הערות 20, 143, פכ"א הערה 109, ולהלן פ"ס הערה 84. ועוד אודות שאין אדום מכלל המציאות - ראה לעיל פ"ז הערה 250, פט"ז הערה 40, ופי"ז הערה 33.

[55] ועוד אודות שירידת מלכות רביעית תיעשה בידי מלך המשיח - ראה לעיל פי"ז הערות 13, 21, פי"ח הערה 71, ופכ"א הערה 43. וראה בסמוך הערה 65.

[56] לשונו בגבורות ה' פי"ח [פב.]: "כי יש לזאת האומה ולזאת המלוכה [של רומי] אפיסה מן המלכות, מאשר היא מלכות נפסדת מצד עצמה, ולא תהא אפיסה הזאת אפיסה מוחלטת אל לא דבר, דהיינו שלא יהיה מלכות בעולם, כי אין הנהגת העולם חסר מלכות". וזו כונתו כאן "כי אין העולם חסר מלכות", פירוש שאין בהנהגת העולם חסרון של מלכות, אלא תמיד ראוי שתהיה מלכות בעולם.

[57] וראה לעיל פט"ז הערה 29, שנתבאר שם ששפלות העקב היא מחמת ריחוקו מפניו של אדם. וכ"ה בגבורות ה' פי"ח [פא:], והובא לעיל פכ"ו הערה 104. וראה בסמוך הערה 60.

[58] לשונו בח"א לב"ב טז. [ג, עב:]: "אין לשטן חבור לאדם, רק לרגל האדם... כמו שאמר הכתוב על הנחש [בראשית ג, טו] 'הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב', כי סוף האדם - שם הוא העדר האדם". ובסנהדרין קח: אמרו שהמבול בא מבין עקבי רגליהם של דור המבול, וביאר שם בח"א [ג, רנו:]: "יש לך להבין למה אמר 'מבין עקבי רגליכם', כי ההעדר דבק באדם בעקב, כמו שאמר הכתוב 'הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב', כי הוא סוף האדם, שבו כרוך הנחש, אשר הוא נושך וממית... כי ההעדר דבק בנמצאים בסוף הוויתם".

[59] כי כל העדר הוא סיבת הויה, וכפי שנתבאר עד כה בספר זה פעמים רבות [פ"ח הערות 97, 120, פי"ח הערה 87, פכ"ב הערה 36, פכ"ג הערות 117-114, 206, פכ"ו הערה 21, ועוד].

[60] וקשה, כי בח"א לב"ב עה. [ג, קיא:] כתב ההיפך מזה, שז"ל שם: "מצד הפתח... דומה אל האדם שהפנים שלו מאירות... ודוקא פתח העיר... כי הפתח הוא הפנים, שהוא נבדל". [והובא להלן פנ"א הערה 48]. ואילו כאן משוה את פתח העיר לעקב, והרי הפנים והעקב הם דבר והיפוכו, וכמבואר לעיל פט"ז הערה 29. וצ"ע.

[61] שם בפי"ח [פא:], וז"ל: "מלך המשיח יושב עמהם במדינה... מלכות המשיח נגרר אחר הדבר שבו ההעדר, כי מצד שההעדר דבוק במלכות אדום, מקבל העולם מלכות מלך המשיח, כאילו הם דבוקים זה בזה לגמרי... וכאשר לא היה מלכות המשיח על השלימות, נגרר מלכות המשיח אל אדום, וזה דכתיב 'שם ירעה עגל ושם ירבץ'. קרא מלך המשיח - כאשר לא נמצא עדיין בשלימות מעלתו - כמו עגל, שלא נשלם גידול שלו... ולפיכך יושב עמהם במדינה, שהרי כרוך וקשור בהעדר שלהם, שההעדר שלהם מביא לקבל מלכות אחרת... וזהו שרמזו חכמים... שהוא [המשיח] יושב על פתח המדינה של רומי, הראה לו הקשר המשיח שהוא דבק ומחובר בעצמו אל מלכות רביעית בסוף שלהם. וזהו שאמר 'אפתחא של מדינה', דהוא סוף העיר, שההעדר כרוך בסוף, והבן זה היטב, ויתבאר בספר הנצח בעה"י". ושם ביאר לפי"ז מדוע משה רבינו גדל בבית פרעה, עיי"ש. וראה לעיל פכ"ו הערות 104, 115.

[62] בא לבאר טעם נוסף לישיבת המשיח בתוך מלכות רביעית, וכן הוא שם בגבורות ה' פי"ח [פב.]. ובח"א לסנהדרין צח. [ג, ריז.] כתב: "ועוד פרשנו טעם אחר, כי מלכות ישראל וכו'". וקודם לכן כתב שם "ושם [בגבורות ה'] בארנו בשביל שני טעמים ראוי שיהיה כך". ולאחר שהביא את הטעם הראשון, מביא את הטעם השני.

[63] כי מלכות ישראל היא מלכות קדושה ושלימה, לעומת מלכות האומות שהיא מלכות חסירה. וכמבואר בח"א לשבת קמט: [א, עט:]. וראה לעיל פ"ה הערה 137, שנתבאר שם שמלכות ישראל באה מהעליונים, ומלכות האומות באה משלטון על התחתונים. ובנר מצוה [ח:] ביאר שארבע המלכיות נובעות מהחסרון שישנו בבריאה, לעומת ישראל המעידים על האחדות שבבריאה. וכן הוא בח"א לסוטה לו. [ב, עד:], ובח"א לסנהדרין קד: [ג, רמה:]. וראה לעיל ר"פ כא, הערות 3-12. וראה להלן פל"ה [ד"ה וביאור דברים] שכתב: "מלכות בית דוד הוא מלכות אלקי, לא כמו שאר מלכות שהוא חול", וראה שם הערות 28, 29.

[64] ענין זה מבואר יותר בגבורות ה' פי"ח [פב.], וז"ל: "ועוד יש לך להבין, כי מלכות ישראל בהתחדשה, כמו שהיה ביציאת מצרים שהתחיל ממשלת ישראל, שלא היה מלכות קודם זה לישראל. ולעתיד, מלכות המשיח, שתתחדש מלכות חדשה, היא יוצאה מן המלכות הראשונה שלפני זה. וזה כי מלכות ישראל הקדושה, שיש לה מדריגה אלקית פנימית, היא צומחת מתוך מלכות בלתי קדושה, שכך ראוי למלכות שיש לה מעלה אלקית מעלה פנימית. והכל רמזו במה שאמר 'ואוציא אש מתוכך' [יחזקאל כח, יח, ובשמו"ר א, כו, למדו מכך שמלכות ישראל תצא ממלכי האומות]. כי יציאת הקדושה הנמשלת באש לדקות האש, תצא מתוך דבר חול, ושורף את הכל. וכן תמצא שהפרי כאשר הוא בלתי שלם הוא בתוך הקליפה, עד שהפרי גדול ועומד על שלימותו, ואז כאשר הפרי גדול נפסדה הקליפה מכח גידול הפרי. שכל דבר שיש לו מדריגה פנימית, הוא יוצא מתוך דבר שהוא חיצון לו... דאל"כ, לא היה אל הנבדל מדריגה פנימית... והוא ידוע למי שיודע בענין הדברים הנבדלים היוצאים ומתעלים מתוך הדברים החומריים. וכן המשיח יושב במדינת אדום".

[65] פירוש - לכאורה הפירוש הראשון והשני נבדלים זה מזה בהגדרת הסבה והמסובב. שהפירוש הראשון מבאר שבעקבות ההעדר של מלכות רביעית [סיבה] - תתגלה מלכות המשיח [מסובב], כי אין העולם חסר הנהגת מלכות. אמנם הפירוש השני מבאר שבעקבות השלימות של מלכות ישראל [סבה] תעדר מלכות רביעית, כמו ששלימות הפרי מביאה לנפילת הקליפה [מסובב]. ולאפוקי ממחלוקת זו ביאר כאן המהר"ל שהפירוש השני הוא הפירוש הראשון. שגם לפי הפירוש הראשון העדרה של מלכות הרביעית נובעת מחמת השלימות שתגיע למלכות ישראל. שהואיל והגיע הזמן לשלימותה של מלכות ישראל, לכך נופלת מלכות רביעית, ואז תתגלה בפועל מלכות ישראל. וצרף לכאן מה שנתבאר לעיל [פ"ה הערה 550] שכל זמן שיש לישראל מלכות, אין לאומות העולם מלכות, וכן להיפך. וכבר נתבאר לעיל גם כן שמלכות המשיח תתחיל רק לאחר גמר מלכות הרביעית [פי"ז הערה 13, וראה הערה 55].

[66] וכפי המבואר לעיל פ"ב הערה 100, פ"ה הערה 543, פ"ז הערה 42, ופי"ט הערות 27, 76, 117. ואבוהון דכולהו היא העובדה שהעוה"ז נברא בשבעת ימי בראשית, ומספר שבע הוא מורה על הטבע. וכבר נתבאר למעלה [פי"א הערה 92] שהטבעי הוא חומרי, והלא טבעי הוא שכלי. וראה להלן פכ"ט הערה 35, ופל"ו הערה 27.

[67] כפי שכתב לעיל פי"ז ד"ה והודיעו לנו: "מלך המשיח, אשר מעלתו ומדריגתו מן העולם העליון", וראה שם ציון 21. ובפי"ט ד"ה ואמר עלי כתב: "השלימות שיהיה לימות המשיח יהיה על הטבע... מגיע אל מעלה עליונה יותר מן העוה"ז", וראה שם הערות 118-120. וראה לעיל פכ"א הערה 41, להלן פל"ב הערה 28, פל"ו הערה 28, ופ"ס הערה 9.

[68] לכאורה כונתו לדבריו בפרק טו מד"ה והנה בארו ואילך, אודות אריכות גלותינו, ומדוע הנרדף בעוה"ז הוא נבחר ע"י הקב"ה. וכל הפרק שם מבוסס על יסוד זה, יעו"ש היטב. וכן בכמה מקומות למעלה נגע בענין זה, אך לא האריך בזה, והם: פ"ז הערה 173, פ"י הערה 106, פי"ט הערה 55, ופכ"ב הערה 10. וכן יאריך לבאר יסוד זה להלן פל"ד ד"ה וביאור ענין. והנה לא רק כאן, אלא אף בח"א לסנהדרין צח. [ג, ריז.], אשר מופיע שם כמעט אות באות כדבריו כאן בנצח, כתב גם כן: "וידוע כי הגשמי מתנגד לבלתי גשמי, ודבר זה בארנו למעלה והארכנו בזה איך הטבעי גשמי הוא מתנגד לדבר הבלתי טבעי ובלתי גשמי". הרי שכתב ממש כלשונו כאן. ואמנם בח"א לסנהדרין כתב אודות התנגדות זו קודם לכן, והוא שם בדף צג. [ג, קפט:], בביאור דברי הגמרא שם אודות מלך המשיח ש"הטעינו מצות ויסורים כרחיים", שכתב שם: "וזה מורה שיש לו נפש נבדל מן הגשמי לגמרי... וכל מי שיש לו מעלה זאת שהוא נבדל מן הגשמי, מתנגד לו העולם הגשמי ביותר, ולפיכך יש עליו מצות ויסורים כרחיים... כאשר העוה"ז עדיין לא הגיע אל המדריגה העליונה שהוא יהיה לזמן משיח". ודחוק לומר שכאשר כתב כאן "ודבר זה בארנו למעלה והארכנו בזה" - תהיה כונתו שונה ממה שכתב שם באותו לשון בח"א לסנהדרין. ובכל המקומות שנגע בענין זה למעלה, אין מקומות אלו מובאים מח"א בסנהדרין. ויל"ע בזה. ובמסכת ב"ב עג: [ג, צד.] כתב: "הדברים החמריים הם מתנגדים לדברים אלקיים, כי זה חמרי, וזה נבדל ממנו לגמרי... ודבר זה מבואר מאוד, ורמזו אותו חכמים במקומות הרבה".

[69] אודות שאין למשיח חלק בהעוה"ז - כן ביאר להלן ס"פ מא, עיי"ש.

[70] אודות שאין לעני חלק בעוה"ז - ראה לעיל פט"ו הערה 26, ולהלן פנ"ט הערה 74.

[71] כפי שכתב לעיל פ"י ד"ה ואני אומר: "הכתוב אומר [ראה ישעיה נז, טו] 'את דכא ושפל רוח אשכן', שזהו ממידת הש"י ששכינתו עם אשר הוא דכא... ולכך החולה שהוא דכא, הש"י עמו בפרט". וראה שם הערה 131.

[72] כמבואר בהערה 67.

[73] בח"א לסנהדרין שם [ג, ריז.] כתב: "ולכך הוא שוה לעני, שאין לו חלק בעוה"ז".

[74] בח"א שם כתב כך: "וגם יותר מזה, כי משיח מתנגד אליו עוה"ז הטבעי הגשמי, כי כבר אמרנו כי הטבעי הגשמי מתנגד לבלתי טבעי, ולכך ראוי שיהיה יושב ג"כ בין סובלי חלאים, שמתנגד לו העולם הטבעי". וראה להלן פל"ב הערה 163, ופל"ד הערה 56. ובסוף פרק מא חזר והזכיר בקצרה את דבריו כאן.

[75] בח"א שם האריך בנקודה זו, וז"ל שם [ג, ריז.]: "ר"ל כי לכך מתנגד אליו עולם הטבע, מפני שהוא מוכן לגאולת ישראל, ומפני הגאולה הזאת שהוא מוכן לגאול ישראל, אשר מעלה זאת בלתי טבעית, כמו שאמרו חכמים בכמה מקומות על מדריגתו הבלתי טבעית [ראה לעיל פי"ח הערה 23], ולכך מתנגד לו עולם הטבעי הזה, עד שהוא יושב בין סובלים חלאים. לכך היה סימן שלו... אסר חד ושרי חד, אמר דלמא מבעי ליה. פירוש המלך המשיח הוא מוכן לגאולה... כי שאר עניים סובלי חלאים, אין להם חלק בעוה"ז מצד עצמם, אבל מלך המשיח מה שאין לו חלק בעוה"ז - ומה שמתנגד אליו עולם הטבעי - אין זה רק מצד שהוא מוכן לגאולה האלקית, ולכך מתנגד אליו הטבע... שהוא מוכן מצד עצמו לגאולה, וזהו דאסר חד ושרי חד דלמא מבעי לי... שאין למשיח ישיבה בעוה"ז הטבעי כמו שאר עניים, שהרי הוא עומד לגאול ישראל, ולכך אסר חד ושרי חד עד שהוא מוכן ומזומן לגאול ישראל". וראה להלן פל"ב הערה 163, פל"ד הערה 56, פל"ה הערה 31, פל"ט הערה 31, ופמ"א הערה 27.

[76] לשונו לעיל פ"ח ד"ה כאשר הנמצאים: "אין לך דבר שאין לו זמן מיוחד, כמו שאמר שלמה ע"ה [קהלת ג, א] 'לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים', וזה שאמרו חכמים [אבות ד, ג] אין לך אדם שאין לו שעה. כי במה שהוא מציאות מיוחד בפני עצמו, כך יש לו זמן בפני עצמו, כי הזמן בו הויית הנמצאים". וראה שם הערות 29-32. וראה לעיל פכ"ז הערה 2.

[77] כפי שהתבאר למעלה כמה פעמים, וכגון פ"ו הערות 30, 81, 84 פ"ז הערה 162, ופכ"ז הערות 11, 13. ובנתיב התורה פי"ז [א, עד.] כתב: "המצוה, שהיא אלקית, אינה תחת הזמן, כי הדבר הגשמי הוא תחת הזמן". וכ"ה בדר"ח פ"א מי"ב [מז:], והובא להלן פמ"ז הערה 60, ופנ"ז הערה 106.

[78] והנה בעוד שכאן לא חילק בין "אסר חד ושרי חד" לבין "היום אתינא" [ושניהם מורים שאין למשיח חבור אל העוה"ז ולזמן], הרי בח"א שם ביאר ש"היום אתינא" זו דרגה נוספת מעל הדרגה של "אסר חד ושרי חד" , וכלשונו שם [ג, ריז:]: "וכאשר היה עוד מתבונן בענין המשיח וביציאתו לפעל, מצא כי לא זה בלבד שהוא מוכן לבוא, ואין מונע מצידו, אבל המשיח אומר שהיום יבוא, כלומר בזה היום. ודבר זה, כי בודאי... מעלתו בלתי טבעי גשמי כלל, והדבר שאינו גשמי אינו תחת הזמן, ולכך המשיח אמר היום אתינא. כי הדברים הגשמיים אשר הם תחת הזמן אינם יוצאים לפעל תמיד. אבל הדברים אשר אינם גשמיים טבעיים אינם תחת הזמן, ולכך אמר המשיח כי מצד היום יבוא".

[79] פירוש - בפועל המשיח לא בא באותו יום שרבי יהושע בן לוי שאלו.

[80] רבי יהושע בן לוי.

[81] פירוש - רבי יהושע בן לוי אמר לאליהו שהמשיח "שקורי משקר". והסבה שריב"ל אמר כן לאליהו הנביא, כי דבר זה קשור לאליהו, אשר מברר ענין המשיח. וראה רש"י עירובין מג: שכתב "לפני ביאת בן דוד יבוא אליהו לבשר", וביאר שם שזה פירוש הפסוק [מלאכי ג, כג] "הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא". וכ"ה בתוספות שם ד"ה דלא. וראה להלן פנ"ג ד"ה ולעתיד תהיה. והרמב"ם הלכות מלכים פי"ב ה"ב כתב: "יש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת משיח יבוא אליהו".

[82] בח"א שם כתב בזה"ל: "רק שצריך לכמו דברים אלו מקבל מוכן, כי לא כל מקבל מוכן למדריגה זאת, ולכך אמר 'היום אם בקולו תשמעו' [תהלים צה, ז]". וראה להלן פל"ד הערה 62, ופמ"ה הערות 7, 50. ולהלן ר"פ ס הביא דבריו מכאן, וביאר שהתשובה היא היא הכנת המקבל. וראה שם הערה 10.

[83] בח"א הוסיף כאן: "ולכך לא שאל את המשיח בעצמו - שהוא שקורי משקר".

[84] כמבואר בהערה 81. וכונתו, שהואיל ומדריגת המשיח מרוחקת יותר מריב"ל מאשר מדריגת אליהו, ולכך לא שאל ריב"ל את המשיח עצמו שאלה זו, אלא נחית דרגא לאליהו לשאול. כי אליהו הוא המברר ענינו של משיח, ולכך אליהו הוא הנשאל לשאלה זו.

[85] פירוש - כאשר ריב"ל שאל בתחילה את אליהו מתי יבוא המשיח, על כך השיבו אליהו "זיל שייליה לדידיה", ומדוע לא ישאל אף שאלת "שקורי משקר" למשיח עצמו.

[86] לשונו בח"א: "כי דבר זה, היינו ביאתו, יש לשאול למשיח בעצמו, אחר שביאתו מצד עצמו כל יום ויום. אבל בירור ענין המשיח בשאר דבר הוא לאליהו". ופירושו, שהואיל וביאתו שייכת לעצם מעלתו של המשיח, ומעלה זו היא מעל מדריגתו של אליהו, ולכך שאלה זו אינה יכולה להשאל לאליהו. אך שאר בירורי ענינו של משיח, יכול להעשות באמצעות אליהו. ועוד אודות רום מדריגת המשיח - ראה להלן פ"מ [ד"ה ובמדרש תנחומא] שביאר שם שמדריגתו היא מעל מדריגת המלאכים. וכן הוא בס"פ סב.

[87] בתחילת הפרק, והערה 11.

[88] כי אמירת "שלום עליך" מורה על חבור, וכמו שאמרו בשבת פט. "כלום יש עבד נותן שלום לרבו". ובבאר הגולה באר הרביעי [עב:] כתב: "אין העבד נותן שלום לרבו, מצד שאין שיתוף וחבור בין האדון ובין העבד". ובח"א לגיטין סב. [ב, קכג:] כתב: "אין שני דברים שהם מחולקים, האחד נותן שלום לאחר, כי השלום הוא בין השוין, וכמו שאמרו 'כלום יש עבד שנותן שלום לרבו', כלום קטן שנותן שלום לגדול. כי השלום שייך בין השוים". ובברכות כז: אמרו "הנותן שלום לרבו והמחזיר שלום לרבו... גורם לשכינה שתסתלק מישראל". וראה עוד בנתיב אהבת ריע פ"א [ב, נ.] שביאר שהשלום הוא חבור. וראה להלן פמ"ב הערה 31.

[89] וראה לעיל פכ"א הערה 41, שגם שם הוזכר ענינו של "עולם המשיח".

[90] ומשפט זה ["כי המשיח הוא הכנה לעוה"ב"] חוזר לריש דבריו, שמשום כך מונחת באמירת שלום של המשיח הבטחה לריב"ל שהוא בן עוה"ב.

[91] כי הזכרת שם מורה על חבור ושתוף, וכפי שביאר בנתיב יראת השם פ"ג [ב, כט.] את חומרת האיסור של המזכיר שם שמים בחינם, וז"ל: "המזכיר שם שמים, כאילו אין השם יתברך נבדל מן האדם, והוא יתברך משותף עם התחתונים". וכן כתב בדר"ח פ"א מ"ג [לב:]. וראה עוד גו"א בראשית פכ"ז אות ט, ושם הערה 28, ושם בויקרא פ"א אות ד.

[92] לשונו בח"א שם [ג, ריח.]: "כי יש לריב"ל חבור אל עולם המשיח לגמרי, דהיינו מצד עצם תולדתו יש לו חבור אל עולם המשיח. ולפיכך שניהם, גם הוא וגם אביו, יש לו צירוף וחבור אל עולם המשיח לגמרי, כמו שאמר אליו 'שלום עליך בר ליואי'".

[93] בח"א במקום לכתוב "מדריגה" - כתב "סולם".

[94] בח"א ביאר יותר את הטעות שהיתה יכולה להיות, וז"ל: "ואל תטעה לפרש כי דברים אשר נאמרו במאמר הזה הם גשמיים, רק הכל מופשט מן הגשמי".

[95] כמבואר בהערה 50.