[1] שכשם שביצ"מ היו שני גואלים [משה ואהרן], כך לגאולה האחרונה יהיו שני גואלים [המשיח ואליהו].

[2] בפרק נג, ד"ה כבר בארנו, וד"ה ובאבות דרבי נתן.

[3] לשונו בד"ח פ"א מי"ב [מז.]: "כי אהרן היה כהן גדול, והכהן הגדול הוא מיוחד להיות מקשר לישראל, עד שיהיו ישראל עם אחד, כאשר היה להם משכן אחד ומזבח אחד, הפך האומות. כמו שאמרו במדרש [במד"ר יח, ח] כאשר היה קרח חולק על כהונת אהרן אמר להם משה רבינו ע"ה, בדרכי גוים כהנים הרבה... ואנו אין לנו אלא ה' אחד ותורה אחת ומשפט אחד וכהן גדול אחד וכו'... ומזה תראה כי על ידי הכהן הגדול שהוא אחד, בזה נראה כי ישראל עם אחד... וכן היה אהרן מקרב את ישראל למקום על ידי הקרבנות שהיו עובדים אל הש"י, ובזה היה מקרב אותם אל הש"י". ובגו"א במדבר פ"ה אות י [ד"ה וכאשר] כתב: "הכהן הוא אמצעי בין הקב"ה ובין ישראל לעשות שלום ביניהם על ידי הקרבנות". וראה לעיל פכ"ב הערה 15, ופמ"ו הערה 126. ועוד אודות שהעבודה אל השי"ת עושה שלום בין ישראל להשי"ת - ראה גו"א שמות פכ"א אות ג, שכתב שם: "המזבח הוא משים שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, כי עליו מקריבים הקרבנות. שנקרא 'קרבן' על שהוא מקרב את האדם לבורא יתעלה. והמזבח שעליו ההקרבה, הוא שמשים שלום בין ישראל לאביהם שבשמים". וראה לעיל פ"ד הערה 12, פי"ב הערה 36, פי"ג הערה 45, ובתפארת ישראל פכ"ב [סח.].

[4] שהיה מקשר את ישראל ומאחדם בינם לבין עצמם, וכן היה מקשרם ומאחדם לאביהם שבשמים. ובדרשת שבת הגדול [סוף רכה:] כתב: "אי אפשר שיהיה שלום, דהיינו החבור עם הש"י שהוא אחד, רק כאשר ישראל הם עם אחד. וזה על ידי... אהרן הכהן, שהוא כהן אחד, נחשבו ישראל עם אחד שיהיה להם כהן אחד". ועיי"ש שמאריך לבאר יסוד זה בהרחבה. ובאור חדש [רב.] כתב: "כי דבר זה שיהיה להם חבור יחד, ובפרט לישראל שיהיו כאחד, ואז שכינה עמהם".

[5] כמבואר לעיל פ"ד הערה 58, פ"ה הערות 74, 75, פ"ח הערה 63, פ"י הערה 52, פי"ז הערה 47, פכ"ז הערה 55, פל"ג הערה 7, פל"ד הערה 96, פל"ז הערה 3, ופל"ח הערה 14. ובגו"א במדבר פכ"ח אות יא [ד"ה אמנם כאשר] כתב: "המלך הוא המקשר את מלכותו עד שהכל אחד. ולפיכך צריך שיהיה המלך אחד, ולא שני מלכים, כי איך יתקשר להיות אחד על ידי שנים, כי שנים הם מחולקים... כי אין אחדות אלא למלך, שהוא יחיד בעמו, ועל ידו יתקשר הכל להיות כלל אחד... שמאחר שהוא אחד - ראוי למלכות". והוא יסוד מוסד בספרי המהר"ל.

[6] כפי שפועל אהרן הכהן.

[7] וכאשר הם מתאחדים ומתקשרים החלקים, עדיין בשביל זה אינם נקראים עם אחד, רק שדבר זה גורם שאינם מחולקים, שאם היו מחולקים אינם ראויים כלל להיותם עם אחד. וכנגד זה היה אהרן, שהיה אוהב שלום ורודף שלום בין איש לחבירו, עד שהיו ישראל מקושרים מחוברים, בלתי מחולקים זה מזה [לשונו לעיל ריש פרק נג]. וראה שם הערה 6.

[8] ועל ידי משה היו עם אחד לגמרי, כמו שאדם, אף שאבריו וחלקיו הם רבים, והם מתחברים כמו שהוא הגוף, לא נקרא שם אדם אחד עליו רק על ידי הנפש, שהוא צורה לאדם, כי הצורה היא אחת... ולכך היו ישראל על ידי משה לעם אחד. כי על ידי אהרן נתקשרו ולא היה פירוד ביניהם, ומשה היה מלך להם, והוא נחשב צורה לישראל, כמו מלך שנחשב צורה לעם [לשונו לעיל פנ"ג ד"ה ועל ידי]. וראה שם הערה 15.

[9] כמו שאמרו [קידושין כג:] "הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו". ופירש רש"י שם "ולא שלוחי דידן". ועיי"ש בתוספות ובמהרש"א. דוגמה לדבר: בעקבות סירובו המתמשך של משה רבינו להיות שלוחו של מקום לפרעה מלך מצרים, נענש משה בכך שהכהונה ניטלה ממנו וניתנה לאהרן אחיו [רש"י שמות ד, יד]. וביאר שם הגו"א [אות ט] שה"מידה כנגד מידה" בזה הוא שהכהן הוא שליח, ואם משה רבינו היה הולך בשליחות ה' לפרעה, בזה היה נראה שהוא מוכן לשליחות הכהונה ג"כ. עכת"ד. ולמדים אנו מכך, שהשליחות לפרעה והשליחות של כהונה הינם בני חדא בקתא. וכשם שהשליחות לפרעה היתה מצדו של השי"ת [ע"מ לגאול את ישראל], כך הכהונה [המקבילה לה] הינה מצדו של השי"ת [בכדי להתחבר עם ישראל]. וראה עוד בתפארת ישראל פכ"ב [סח:] שביאר שם כיצד השם של "אהרן" מורה על ג' בחירות; בחירת ישראל מן האומות, בחירת הלויים מתוך ישראל, בחירת הכהנים מן הלויים. וברור שבחירות אלו נעשו מצדו של השי"ת, ולא מצדם של ישראל.

[10] כפי שכתב לעיל בפמ"ז ד"ה כאשר תבין: "ובעוה"ז השי"ת היה מחזר אחר ישראל". ושם בהערה 37 הובאו דברי הב"ר [כ, ז] "אין תשוקתו של הקב"ה אלא על ישראל". ובביאור תשוקה זו - ראה לעיל פמ"ד הערה 69.

[11] ובמדרש שיר השירים רבה [ב, טז] ביארו את ההדדיות הקיימת בין ישראל לבין השי"ת, שאמרו שם: "הוא לי לאלקים ואני לו לאומה... הוא זמרני ואני זמרתיו, הוא קלסני ואני קלסתיו וכו'". ויש בזה הטעמה מיוחדת, כי בשיר השירים [ז, יא] נאמר "אני לדודי ועלי תשוקתו". ומהמילים "ועלי תשוקתו" למדו בב"ר [כ, ז] שאין תשוקת הקב"ה אלא על ישראל. והואיל והמילים "אני לדודי" מציינות את התחלת ההדדיות מצדם של ישראל, לכך בהכרח שמילים אלו עצמן מבטאות את תשוקתם של ישראל אל השי"ת, ורק כך "עלי תשוקתו" הוא הממשיך להדדיות שהחלה במילים "אני לדודי".

[12] לשונו בגו"א במדבר פ"ה אות י [ד"ה וכאשר]: "כי ישראל נקראים אשה להקב"ה, כדכתיב [שיה"ש א, ח] 'אם לא תדעי לך היפה בנשים', ובהרבה מקומות נקראים אשה". וכן אמרו על ישראל שחטאו בעגל "עלובה כלה שזינתה בקרב חופתה" [גיטין לו:]. וראה עוד בגו"א שמות פי"ט הערה 277, ושם ויקרא פכ"ד הערה 38, שנתבאר יסוד זה. וראה לעיל פכ"ב הערה 15, ופמ"ו הערה 126.

[13] כפי שאמרו בב"ר [כ, ז] "אין תשוקתה של אשה אלא לאישה, שנאמר [בראשית ג, טז] 'ואל אישך תשוקתך'". ואע"פ שלעיל פמ"ז ד"ה כאשר תבין ביאר "כי בעוה"ז הגשמי אין כאן החבור הגמור... לכך ישראל לא היו חוזרין אחר השי"ת להיות דבקים בו, מצד כי ישראל הם בעולם הגשמי הזה שהוא נבדל... עד לבסוף שאז יסולק ההבדל הזה". וא"כ כיצד בעוה"ז - בעת יציאת מצרים - היתה השתוקקות כזו מישראל אל השי"ת. אמנם זה לא קשה, וכפי שיבאר בעצמו בסמוך [בד"ה וכאשר תבין], שמחמת כן גופא היה צורך באמצעי כמו מרים. ולעת"ל לא יהיה צורך באמצעי כזה, וכמבואר שם. וצרף לכאן מאמרם ז"ל [במדב"ר ג, א] "צדיקים יש להם תאוה, מה תאותם - הקב"ה". ועוד אודות שהשתוקקות ישראל להשי"ת מחייבת גואל נקבה, ראה דבריו באור חדש [קפה.] שביאר שם שישראל גברו על המן מחמת שדביקות ישראל מגיעה עד לשער החמישים. והוסיף שם: "וכאשר תבין דברים אלו אז תבין דברים הרבה שנאמרו במגילה... מה שהיתה הגאולה הזאת בפרט על ידי אשה". והם הם הדברים.

[14] שכן כתוב [ראה במדבר כ, ח] 'ודברתם שניכם אל הסלע ונתן מימיו' [רש"י שם].

[15] בגמרא שלפנינו הוסיפו "מת משה נסתלקו כולן, שנאמר 'ואכחיד וגו'".

[16] שנאמר [במדבר כ, א] 'ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין בחודש הראשון וישב העם בקדש ותמת שם מרים ותקבר שם' [רש"י שם].

[17] שנאמר [במדבר לג, לח] "ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי ה' וימת שם בשנת הארבעים לצאת בני ישראל ממצרים בחודש החמישי באחד לחודש".

[18] כוונתו על פי המבואר למעלה אודות מעלת משה רבינו [לעיל פנ"ג ד"ה ועל ידי, וכאן בתחילת הפרק].

[19] כמבואר בנתיב העבודה פי"ז [א, קל.]: "ויש לך לדעת כי האדם צריך לפרנסה, הן פרנסת הנפש הן פרנסת הגוף. פרנסת הגוף הוא מזונות הגשמי, ופרנסת הנפש הוא התורה... ולכך כאשר הש"י הוציא את ישראל ממצרים, והיה מלך עליהם, וישראל הם עבדיו. מיד שהוציאם היה מפרנס אותם במן, שהוא פרנסת הגוף. ואחר כך נתן להם התורה מיד, שהוא פרנסת הנפש".

[20] כמו שמצוי בחז"ל לכנות מנהיג בשם "פרנס" [ברכות נה., ערכין יז., ועוד]. ובזכריה יא, ח, נאמר "שלשת הרועים", ותרגם שם אונקלוס "תלתא פרנסים". וראה בח"א לערכין יז. [ד, קמג:].

[21] אודות זיקת הפרנס לדורו - ראה ערכין יז. שאמרו "חד אמר דור לפי פרנס, וחד אמר פרנס לפי דורו", וראה שם בח"א [ד, קמג:].

[22] כפי שביאר בח"א לנדה לא: [ד, קסג:]: "דבר זה ידוע, כי הזכר הוא השלם בבריאה, ועם הדבר שהוא שלם באה הפרנסה, שהיא השלמת האדם. אבל הנקיבה, אדרבה, פרנסה שלה מצד שהיא חסרה ומשתוקקת אל השלמה, ומשלים אותה הש"י בפרנסה".

[23] כי המלך הוא שלימות האומה... ויתקן כל צרכם ופרנסתם אשר הם צריכים. וזהו ענין המלך להשלים את העם במה שהם צריכים [לשונו בח"א לסנהדרין כ: (ג, קלח:), והובא לעיל פנ"ב הערה 51].

[24] ובגו"א שמות פכ"ב אות כב כתב: "לכך יקרא המנהיג 'פרנס', כי הפרנס מחיה את העם", וראה שם הערה 187. ולכך משה זיכה את ישראל במן, כי הוא המחיה את ישראל. ועוד אודות שמשה משלים את ישראל - ראה גו"א שמות פי"ח אות ז, ושם הערה 76. והובא לעיל פמ"ג הערה 63.

[25] כמבואר לעיל בד"ה אמנם אהרן, וראה הערה 9.

[26] כמו "וירד ה' בעמוד ענן ויעמד פתח וגו'" [במדבר יב, ה]. וכן "וה' הולך לפניהם יומם בעמוד הענן וגו'" [שמות יג, כא]. וכן "ועננך עומד עליהם ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם וגו'" [במדבר יד, יד], ועוד.

[27] לא הבנתי מה מוסיף במשפט זה על המשפט הקודם שאמר "בכל מקום כאשר היה נגלה השכינה בתחתונים - היה על ידי ענני כבוד". ודוחק לומר שמחלק בין ענני כבוד לעמוד הענן. ואף הפסוק שהביא למעלה עוסק הוא בעמוד הענן גם כן. ושמא כונתו לרבות גם אופנים שלא הוזכרו בתורה להדיא [לעומת משפטו הקודם שכתב "כמו שתמצא בכל מקום וכו'"], וכמו שנאמר בעקידה [בראשית כב, ד] "וירא את המקום מרחוק", ופירש רש"י שם "ראה ענן קשור על ההר". וכן נאמר על רבקה [בראשית כד, סז] "ויביאה יצחק האוהלה שרה אמו", ופירש רש"י שם "שכל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מער"ש... וענן קשור על האוהל". וכתב שם בגו"א ריש אות מג: "כי הענן הכבוד הוא שכינת הכבוד יתברך". וכן נאמר [במדבר יד, י] "וכבוד ה' נראה וגו'", ופירש רש"י שם "הענן ירד שם". וכן הוא במדבר טז, יט "וירא כבוד ה'", ופירש רש"י "בא בעמוד ענן". ובגו"א ויקרא פט"ז אות ד כתב: "השם נראה על ידי ענן בכל מקום, כדכתיב [שמות טז, י] 'והנה כבוד ה' נראה בענן'". וראה שם הערה 48.

[28] ובסמוך יבאר כיצד הענן גופא מורה על השתוקקות העליונים לתחתונים. וראה עוד בגו"א בראשית פכ"ד אות מג [ד"ה אמנם] שכתב: "כי מה שהיה הענן קשור על האוהל - הוא למידת אברהם, ודבר זה מבואר". וראה שם הערה 174. וראה לעיל פנ"ב הערה 10. הרי מבואר שמידת החסד מביאה לחבור השי"ת לתחתונים. ואף מידתו של אהרן היא מידת חסד [זוה"ק ח"א רסו:]. וכן כבר נתבאר שמים דומים לחסד [לעיל פנ"א הערה 26].

[29] ב"ר [כ, ז] "אין תשוקתה של אשה אלא לאישה, שנאמר [בראשית ג, טז] 'ואל אישך תשוקתך'". וראה הערה 13. ובנתיב כח היצר פ"ד [ב, קלא.] כתב לבאר: "אין תשוקת אשה אלא לאישה. דבר זה מצד כי משתוקק המקבל שהוא חסר אל המשפיע, והוא השתוקקות החומר אל הצורה... והאשה מושלמת באיש כמו שיושלם החומר בצורה". וברור שיחס זה הוא כיחס התחתונים אל העליונים. ובאור חדש [קד:] כתב: "יותר מה שהאיש רוצה לישא - האשה רוצה להינשא [כתובות פו.]. דבר זה מפני שהאיש חשוב יותר, ורוצה האשה להדבק באיש שהוא חשוב". ובתענית ו: אמרו "מיטרא בעלה דארעא". הרי שיחס העליונים לתחתונים כיחס בעל לאשתו. וראה הערה 34. ובנתיב האמונה פ"א [א, רז.] כתב: "השמים והארץ... כמו זכר ונקבה, שהזכר משפיע והנקבה מקבלת, כך השמים משפיעים והארץ מקבלת".

[30] לשונו בגו"א בראשית פכ"ח אות כג [ד"ה ומה]: "ומה שרגלי הסולם [בחלום יעקב] היו עומדים בבאר שבע והראש בבית אל [רש"י בראשית כח, טז], כי באר שבע הוא מקום משובח בארץ לקבל ברכה, כמו שראוי לתחתונים שהם מקבלים ברכה... ולפיכך היתה שם ברכה של בארות, שהיה התהום והמקור מתברך... ולפיכך נקרא 'באר שבע'. ולפיכך שם רגלי הסולם להתעלות מלמטה למעלה". הרי שהבאר מורה על התעלות התחתונים כלפי העליונים.

[31] שנאמר [דניאל ז, יג] "וארו עם ענני שמיא". וראה לעיל פכ"ו הערה 113, פ"מ הערה 80, ופנ"א הערות 85, 86, שביאר שם ענין זה.

[32] ועוד אודות שהעננים מתייחסים לעליונים, ראה דבריו בגו"א במדבר פ"י סוף אות לא, שכתב: "הקשה הרא"ם, אחר כי שבעה עננים היו [רש"י במדבר י, לד], וסוכות שציוה הקב"ה הוא בשביל שהושיבם בסוכות [ויקרא כג, מג], והם היו ענני כבוד [רש"י שם], א"כ היה לעשות מצות סוכה בענין זה, אחד למעלה ולמטה, ואחד לפניהם. וקושיא זאת אינה קושיא למבין, כי הענן שהיה מן השמים, בין שהיה למעלה, בין שהיה מן הצד, הכל הוא נחשב למעלה... תדע, דהא כתיב [במדבר יד, יד] 'ועננך עומד עליהם', הרי כי כולם 'עליהם' נקרא... לכך אין מצות סוכה רק למעלה ולא למטה. כי אם היה עושה למטה או מן הצד, לא היה זה דומה לעננים, שהיו למעלה ולא למטה".

[33] לשון הפסוק במילואו: "שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך". ופירש רש"י במשלי שם "פירוש שידבק באשתו, ולא בזולתה".

[34] לשונו שם [פו:]: "דע כי האשה נקראת 'באר'... ובאר נתן לישראל בזכותה של מרים. כי מזה תלמוד שהבאר דבר שייך לאשה. וזה כי הבאר הוא שנובע מלמטה למעלה, וכל שאר דברים באים מלמעלה למטה. והוא דמיון האשה שהיא משתוקקת לבעלה, וזהו השתוקקות של עילוי. כי האיש יותר במעלה בערך האשה, והיא משתוקקת להתעלות בבעלה, ולפיכך האשה היא בלבד דומה לבאר... כי עליית הבאר שהוא עולה תמיד זהו בעצמו הזיווג, שהוא השתוקקות האשה אל בעלה והתדבקות בו, וזה התעלות לה". אוזן מילים תבחן, כי מהפסוק [בראשית כ, ג] "והיא בעולת בעל" דרשו חכמים [כתובות סא.] "עולה עמו ואינה יורדת עמו... בעלייתו של בעל, ולא בירידתו של בעל". ותמוה כיצד נדרש מ"בעולת בעל" - "בעלייתו של בעל". אמנם לפי המבואר כאן הדבר מחוור היטב, כי עצם הזיווג הוא השתוקקות האשה להתעלות בבעלה. וזו הערה נפלאה.

[35] לשונו בגו"א שמות פ"ב אות כה: "ראוי להיות מזדווג לו [למשה] על הבאר, כי האשה דומה לבאר שיש לו 'ברכות תהום רובצת תחת' [בראשית מט, כה]... וזה תבין ממה שאמרו ז"ל שהיה להם הבאר בזכות מרים".

[36] אודות שבאר הוא מקור - ראה גו"א בראשית פכ"ד סוף אות יג, ושם הערה 81.

[37] משה ואהרן.

[38] הבאר וענני הכבוד.

[39] לעיל ס"פ מג, ושם הערות 62, 63, ופנ"ג הערה 15. וראה עוד לעיל פ"ג הערה 60, וכאן הערה 8.

[40] צרף לכאן דבריו בח"א לסוטה יג: [ב, נו.] שביאר שמחמת רום מדריגת משה לא נודע מקום קבורתו [דברים לד, ו], "אע"ג שנודע מקום קברי אבות, לא קשיא, כי משה הוא עצם ישראל, ונקראו ישראל על שמו". וכן ראה בגו"א שמות פ"כ אות ח, שנתבאר שם שמשה רבינו נושא בתוכו את "כלל ישראל", וכמבואר שם בהערה 79. וא"כ כל מעלותיה של כנס"י נמצאות בו, ולכך החבור של עליונים לתחתונים ותחתונים לעליונים נמצא בו גם כן. והרי משה רבינו נקרא "איש אלקים" [דברים לג, א], ודרשו [מדרש שוח"ט, ה] "ממחיצתו ולמעלה נקרא 'אלקים' וממחציתו ולמטה נקרא 'איש'". הרי שחבור עליונים ותחתונים נמצא בו בעצמותו. וראה גו"א שמות פ"כ הערה 84.

[41] כי יש במדריגת אהרן "מדריגת מרים, אשר היא מחובר... ולמטה" [לשונו בסמוך]. ו"בכלל מאתיים - מנה" [ב"ק עד.]. וענין זה יתבאר יותר בסמוך.

[42] מלכות משה, כהונת אהרן, ודביקות ישראל בה' המסומלת על ידי מרים.

[43] ובחולין צב. אמרו על הפסוק [בראשית מ, י] "ובגפן שלשה שריגים" - "אלו משה ואהרן ומרים". וכתב בח"א שם [ד, קיא:] בזה"ל: "הם שלשה מעלות מחולקות כל אחד ואחד בפני עצמו, וכל השלשה ביחד הם שלימות מתחבר לאחד... כי ידוע כי משה ואהרן ומרים שלשה פרנסי ישראל, והיו ראויים לישראל... וכל הדברים האלו בנויים על דבר אחד... כי ראוי שיהיה שלשה דברים חשובים לישראל, והם ענין אחד. בעבור כי השלשה שהם התפשטות הימין והשמאל והאמצע". ושם בהמשך הגמרא אמרו "'שלשה שריגים' זה באר עמוד ענן ומן". והם הם הדברים. ועוד אודות הקשר שבין אחים - ראה במדבר יב, י שנאמר שם שאהרן פנה למשה בקשר לצרעת מרים, ואמר לו "אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו", ופירש רש"י שם "'בשרו' - 'בשרנו' היה לו לומר אלא שכינה הכתוב... כענין שנאמר [בראשית לז, כז] 'כי אחינו בשרנו הוא'". ובגו"א בראשית פכ"ה אות יט [ד"ה ואם] כתב: "והאח הוא חצי בשרו, שהרי הם כאילו הם דבר אחד". ו"אח" הוא מלשון "אחד", וכמבואר לעיל פמ"ד הערה 29. ובזוה"ק ח"ג קב: אמרו "תלת מתנן עלאין אזדמנו להו לישראל ע"י תלתא אחין משה אהרן ומרים". וכן באור חדש [קיג:] ביאר שא"א שתבוא גאולה אחת על ידי אנשים מחולקים, והובא להלן הערה 52. וראה להלן פנ"ז הערה 14.

[44] כמבואר בח"א לחולין צב. [ד, קיא:] שמשה ואהרן ומרים הם כנגד אמצע ימין ושמאל, והובא בהערה הקודמת. ואודות אהרן שהוא ימין - כן מבואר בזוה"ק ח"ב כח., שם רלו:, ועוד. ועוד אמרו שם [ח"ג רס:] "אהרן לימינא, נחשון לשמאלא, הוא [משה] בינייהו". וכבר נתבאר שהאמצע מאחד ומקשר הכל [לעיל פ"א הערה 58, וש"נ].

[45] משיח ואליהו.

[46] לעיל פמ"ז ד"ה ובפסחים בפרק האשה, והובא בחלקו בהערה 13, ויובא בהערה הבאה.

[47] לשונו לעיל פמ"ז ד"ה ובפסחים בפרק האשה: "לכך אמרו במדרש 'נקבה תסובב גבר'. בעוה"ז הקב"ה מחזיר על ישראל שיעשו רצונו ויעשו תשובה. אבל לעתיד לבוא ישראל מחזרים על הקב"ה לעשות רצונו. שנאמר 'נקבה תסובב גבר'... כי כאשר יסולק ולא יהיה כאן הבדל, אז ישראל יחזרו אחר הקב"ה כאשר אין כאן הבדל, וא"א שיהיה זולת יתברך כלל, והבן הדברים האלו מאוד... כי באחרית הימים ישובו אל ה' ויבקשו אותו, כי אז יתדבקו ישראל העלול בעלה". וראה להלן פנ"ו הערה 67.

[48] בין מדריגת גאולה ראשונה [שיש בה גואל כמרים], למדריגת גאולה אחרונה [שלא יהיה בה גואל כמרים].

[49] לעיל פמ"ג ד"ה ולכך השירות, ושם הערה 32, ופמ"ח ד"ה וביאור ענין, ושם הערה 12. וראה עוד פ"ל הערה 26, ופמ"ו הערה 114.

[50] ונתבארו שני טעמים לחילוק זה: (א) בגאולות הראשונות הצרות חוזרות ונשנות, לעומת הגאולה העתידה. (ב) בגאולות הראשונות לא הגיע העולם להיות בפעל, משא"כ לגאולה העתידה [ראה לעיל פמ"ג הערה 32].

[51] וצרף לכאן דבריו באור חדש [קיג:] שכתב אודות גאולת פורים: "ולא באה הגאולה [של פורים] על ידי אחד [מרדכי לבדו], כי בודאי אילו היתה הגאולה גמורה שיצאו מתחת אחשורוש, אז היה ראוי שתהיה הגאולה על ידי מרדכי בלבד. אבל עתה, שלא היה כאן גאולה גמורה, היה הגאולה על ידי אסתר, שהיא אשה, ועל ידי אשה אין כאן גאולה גמורה, כי כל אשה היא משועבדת לבעלה".

[52] לעיל פנ"ג ד"ה ולעתיד תהיה, שהמשיח עומד כנגד משה, ואליהו עומד כנגד אהרן. אמנם יש לדון, שאם היה צורך שמשה ואהרן יהיו גם אחים, [כמבואר בהערה 43], מדוע אין צורך דומה ביחס לגאולה האחרונה, שהמשיח ואליהו יהיו ג"כ אחים. זאת ועוד, שבאור חדש [קיג:] ביאר שהגאולה של פורים באה על ידי מרדכי ואסתר, כי אסתר היתה אשתו של מרדכי [מגילה יג.], לכך "נחשבו כמו אדם אחד... ואם היו מרדכי ואסתר מחולקים, אין גאולה אחת ראויה שתבוא על ידי ב' מחולקים... אבל כאשר היה אסתר זוג למרדכי, א"כ הם כמו דבר אחד, ועל ידי שניהם ראוי שתבוא הגאולה". ואיה מתקיים בגאולה העתידה שויון ואחדות בין הגואלים. וצ"ע.