Ohr Sameach on Mishneh Torah, Creditor and Debtor Chapter 12
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בההמ"ג אלא שסמך [לו] עמ"ש למעלה. נ"ב, וכן כתב מפורש בפירוש המשנה לערכין יעו"ש:
עיין מש"כ ההמ"ג. ונראה דסברי דהך פלוגתא תליא במה דפליגי אם מוכרת לכתובה שלא בב"ד בגרושה, דתמן פשטא דמשנתנו מורה כדעת ר' יוחנן דגרושה לא תמכור אלא בב"ד לכו"ע אתיא וכן פסקו כאן לטעמייהו דסברי התם דגרושה אינה מוכרת שלא בב"ד, ולכן פסקו דהיכי דליכא למיחש משום מזוני אינן נזקקין, ורבינו מחלק דכאן דלא תוכל לגבות עד שיגדילו כו"ע מודו דחיישינן לחינא דאשה שתהא תוכל להנשא, משא"כ תמן שלא תמכור רק בב"ד לא חיישינן לחינא בריעותא פורתא כי האי, וזה כוון הראב"ד שהביא הך דעולא והוא בהך דמוכרת שלא בב"ד, ואע"ג דשם לא השיג על רבינו, וכן כתב רבינו נסים, ואע"ג דכתב דלא מחוור יעו"ש, מסתפינא לומר דלא עיין בירושלמי דגיטין פרק הניזקין ר"י כו' וי"א אף לכתובת אשה כו', מאי כדון מפני חינא כדי שיהיו הכל קופצין עליה לישאנה, ובפרק אלמנה ניזונית אמר דברי חכמים ר' אחא כו' בשם ר' יוחנן חס הוא אדם על כבוד אלמנתו בין מן האירוסין בין מן הנשואין, הרי כרבינו, וברור שאילו עיין רבינו נסים בירושלמי לא כתב כן: אולם לכאורה נראה להביא סעד להנך דסברי דאין נזקקין לנכסי יתומים קטנים בגרושה, מהך דתניא בכתובות (דף קז) האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים כו' גירשני בעלי מתפרנסת והולכת עד כדי כתובתה ה"נ כששמעה בו שמת ומ"ש עד כדי כתובתה דאיהי היא דאפסדה אנפשה, וכבר תמה רש"י מדוע אין נותנין לה כתובתה ביחד דממנ"פ אית לה אם משום גט או משום מיתה, ולכן היה נראה לפרש דבהניח יתומים קטנים מיירי, דאין נזקקין רק באמרה מת בעלי דהויא אלמנה, אבל כי אמרה נתגרשתי, אף ע"ג דממנ"פ אית לה, אם הויא אלמנה נזקקין לה, ואם שקר בפי העדים שמכחישים אותה [וכמו שהוכיחו תוס' שם ע"א ד"ה בששמעו], ולא הוי אלמנה, תו אין הנכסים של יתומים, דחי הוא והויא נפרעת שלא בפניו, או כן אם אמת בפיה נגד העדים שאומרת נתגרשתי, תו האמין לה שלא התפיס אותה צררי, ז"א, דאמת דלעדים צייתינן אנן שמת הוא אבל מ"מ הרי אתה דן דהפסידה מזונות שהיא אומרת שאינו מגיע לה שום מזון כי היא גרושה, וכיון דאין לה מזונות יהיה מאיזה סיבה שיהיה לא גרע מאלו אין נכסים רק כדי כתובתה, דתו אין נזקקין לה לגבות מיתומים קטנים, לכן רק מזונות גביא מן היתומים וכשיעור כתובתה, אבל כתובה בפעם אחד לא גביא דמאי יפסידו היתומים אם לא יגבו לה הכתובה, וזה ישר בפשט הסוגיא: אמנם יש לתרץ הסוגיא בפנים אחר, עפ"י הא דנתבאר בפרק השולח דנמנעו ב"ד מלהשביעה מטעם דמוריא היתרא דטרחה קמי יתמי ואפילו בגוונא דלא טרחה קמי יתמי לא היו מוסרים לה שבועה, דאימור סברה דצררי דקא יהיב לה מחיל לה וכיו"ב מדלא מפלגי בה מידי, ואולם בגרושה אמר שמואל אין נותנים לה אלא בשבועה ואלמנה מפני תיקון העולם גביא בהדרת הפירות אבל בגרושה לא יהבי בהדרת הפירות כדרמי תמן וגרושה בהדרת פירות לא כו' גט יבמין הוי יעו"ש, א"כ א"ש בפשיטות הברייתא, אמרה מת בעלי רצתה ניזונית רצתה גובה כתובתה ע"י הדרת פירות, אמרה גרשני בעלי תו אינה נוטלת מזונות לעולם שמא גרושה הוי דאדם נאמן לחוב עצמו אפילו נגד עדים שאמרו שמת, וכן אינה גובה כתובתה ממנ"פ, דהא שבועה לא יהבינן לה דשמא אלמנה היא ומוריא היתרא, וע"י הדרת פירות לא יהבינן לה דהא איהי דאפסדה אנפשה דהיא אמרה דגרושה הויא ואף אם חי הוא לפי דבריה, נפרעת שלא בפניו מיהא הוי וצריכה שבועה ולא ע"י הדרת פירות דקילא, לכן כתובה אינה גובה, ונכון בס"ד. ואין ראיה לדחות פסק דמרימר מהא דכתובות ודוק: וכשאני לעצמי אמינא, דקצת גאונים שהביא מודו דבגרושה נזקקין דטפי חשו לחינא שלה שתהא יכולה להנשא דמזונות אין לה ומה תעשה אם לא יהיה לה בעל דמיתזני מיניה, אבל באלמנה שלא מפסדא מזוני ותוכל להיות ניזונית מן היתומים לא חשו לתקנתא דילה, וזה דחוק כמובן, ומחוור כפסק רבינו ומשה ותורתו אמת: והנה רבינו פסק דאם נשאת אינה צריכה לחינא דילה, ועיין ר"ן פרק אלמנה ניזונית שלפי פירוש רש"י ז"ל שכדי שימצאו האנשים חן בעיני הנשים לא נפק"מ ותמיד נזקקין, והביא שהרי"ף והר"ח בשיטת רבינו קיימי, ולפלא בעיני על המהר"ם בר ברוך בתשובות מיימוני השייכים להלכות אישות סימן ה' שנשאל באשה שניסת ולא גבתה כתובה ויורשי הבעל מכרו לאחד ופלוני הניח יתומים קטנים וגדולים, והאריך בתשובתו, ולא התעורר מה שיש לחקור דאין נזקקין לנכסי יתומים קטנים אא"כ יש בחלק היתומים גדולים לבדו להפרע כיון שכבר ניסת ואינה צריכה לחינא וצ"ע. ומצאתי להדרכי משה באהע"ז סימן ק"א שהעיר בזה יעו"ש. אולם דא נראה ברור דאם מכר הבעל שדותיו לאחר ופלוני הניח יתומים, והיא תפסה מטלטלים מיתמי הבעל אחר מיתתו למזונות דנזקקין לפרוע כתובתה מיתמי פלוני אף למ"ד דמשום מזוני ולא אמרינן כיון דלהנך יתמי לית להו תועלת אין נזקקין, ולדידן דמשום חינא ודאי דנזקקין ודוק: ובהשגות א"א הם לא חשו ומרימר דהוא כו' חששו. ויתכן בטעמם, דסברי דהלכה כמו שאמר בירושלמי פ"ק דבבא מציעא אדם שגירש את אשתו ולא נתן לה כתובתה חייב במזונותיה עד שיתן לה פרוטה אחרונה הא ביורשים אינה נוטלת מזונות וכדמוכח מהך סוגיא דערכין ומסוגיא דאלמנה ניזונית (דף צז) וטעמא דכיון דאיהי אגידא מלהנשא בשבילו שלא נותן לה כתובה חייב לזונה, אבל נכסי יורשים לא מפסדינן במזוני דאין עליהם חיוב הגוף לשלם כתובה רק על הנכסים, ואם תאמר דלא תגבה כתובה מיתומים קטנים הרי מעוכבת להנשא ואין לה עצה שב"ד לא יניחו למכור, לכן תקנו דגובין דאל"ה על כרחין יתנו לה מזונות גם בגרושה כ"ז שלא ינתן לה כתובה, אבל באין נכסים רק כדי כתובתה שוב אין נזקקין דמאי תפסיד יותר מנכסים אלו אף אם תיזון אותה, וא"ש דמש"ה חששו כאן טפי יותר מר' יוחנן גבי למכור נכסים שלא בב"ד דלא חייש לחינא יעו"ש ודוק:
בההמ"ג [בהלכה ה] יש לתרץ דברי רבינו שלא אמר מעמידין אפוטרופוס אלא בתחלת הטענה שזה טוען שהיא גזולה וקודם שהביא עדים אבל יצאו עדים א"צ שוב אפוטרופוס [כלומר] שאין מאחרין דינו בשביל טענות שיטעון האפוטרופוס וזהו שכתב ואם נמצאת גזולה. נ"ב, וכן כתב רבינו בפירוש המשנה וכן אם באו עדים על נכסי יתומים שהן גזל ביד אביהן עושין בזה כפי עדות העדים וא"צ להעמיד אפוטרופוס, הרי כמש"כ ההמ"ג. ונראה מכאן ראיה עצומה לפסק רבינו בהלכות גזילה פרק ט' הלכה י"ד הגוזל שדה ואחר שגזלה כו' וטען הנגזל אנוס הייתי כו' לא זכה הגזלן כו' ומחזירין לגזלן הדמים שנתן, דלפי מה דאיתא בתלמודין דגם הגוזל שדה ומכרה לגזלן הוי כמו תלוה וזבין דזביניה זביני א"כ אמאי אין מעמידין אפוטרופוס, לו יהא דאחזוקי סהדי בשיקרא לא מחזקינן מ"מ ניחוש שמא חזר וקנאה ממנו ואולי יטעון זה האפוטרופוס ויביא ראיה ע"ז, ועל כרחין כמו שחילק בפרק י' ממכירה הלכה ה' שהגוזל שלקח שדה שגזל אינו צריך למסור מודעה ומפקינן הך שדה רק שתביעת ממון יש להיתומים אבל צריך להוציא השדה, אבל אם נאמר דהמכר קיים אם לא מסר מודעא כיון שלא טען התובע שמסר מודעא, א"כ אמאי לא חיישינן שמא חזר ולקח הימנו, וזה ראיה ברורה ודוק: