Ohr Sameach on Mishneh Torah, First Fruits and other Gifts to Priests Outside the Sanctuary Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הבכורים נותנין אותן לאנשי משמר והם מחלקים אותן ביניהן כקדשי המקדש. במשנה פליג ר' יהודה וסבר דנותנין לחבר בטובה, ובירושלמי פ"ק דאשירה שביטלה עצים למערכה אינו מביא למצוה מביא ובכורים לר' יהודה הוא מביא ולרבנן אינו מביא דהוי כקדשי מקדש, וזה שכתב רבינו לעיל פ"ב הי"ו וכהירושלמי. ונראה לי דר"י לטעמו דסבר במכות פ"ג והנחתו זו תנופה ובהנחה לא תנא ביה קרא רק קריאה מעכב בהיתר אכילתן ולכן סבר דהוי כקדשי הגבול, אבל אנן דקיי"ל דהנחה ע"ג מזבח מעכבא דתנא ביה קרא א"כ הנחתן ע"ג מזבח מתירתן הוי כמו שזכו אותן מעל גבי המזבח ומתחלק לאנשי משמר כמו כל קדשי מזבח שהקרבתן לגבי מזבח מתיר אותן לכהנים ומוקי לקרא דתרומת ידך באוכל בכורים עד שלא הניח אותן ע"ג המזבח, וזה ברור:
והוא שיאכלם מאחר שנכנסו לחומת ירושלים. רבינו גריס בגמרא מאימתי חייבים עליהם משיראו פני החומה, ומוכרח דלר' עקיבא דסתם משנה אליביה דקרייה מתרת אותן באכילה לכהן אמר בגמ' ושאינן ראוין לקרי' מותרין לכהנים משיראו פני הבית א"כ לגירסא דילן דמאימתי חייבין עליהן משיראו פני הבית א"כ אימת חל האיסור בהו לכהנים בהנך שאינן ראוין לקרי' הלא תיכף משיראו פני הבית הותרו, ועל כרחין דאסורין משיכנסו בירושלים ויראו פני החומה ואסורין לכהנים עד שיראו פני העזרה והוא הדין לדידן דבזה להיאסר לאכול לכהן ליכא נפק"מ בין רע"ק לרבנן ופשוט, ומשום זה דקודם שנכנסו לירושלים הרי הן כחולין לכל דבר לכן בטלים ברוב וגדוליהן חולין קודם שנכנסו לירושלים דאינן אסורין עדיין לזרים בחיוב מיתה כמוש"כ רבינו לקמן פ"ד הט"ו ועיין מש"כ בהלכות מא"ס פט"ו ה"י בזה ודוק:
וכהן טהור שאכל כו'. נ"ב בפרק הערל ואוכלן בטומאת עצמן לוקה תנא ושייר, ודוקא כהן אבל זר חייב על בכורים טמאים מיתה כש"כ מתרומה:
והאוכלן באנינות מכין אותו מכת מרדות. דייק דלקי משום לאו הבא מכלל עשה לכן אין בו מלקות דבר תורה דכן דייקא לשון משנתינו ואסורין לאונן רק אסורים לא מלקות וכמו דמוקי בירושלמי ואסורים לזרים לחצי שיעור ולא למלקות, וטעמו דההיקש דבכורים למע"ש הוי רק במה דמפורש בהדיא בקרא דלא תוכל לאכול בשעריך לאוכל חוץ לחומה ולהך דאמר דכתיב בשעריך תאכלנו הטהור והטמא וע"ז אמר לא תוכל לאכול בשעריך, אבל אונן דלוקה במעשר מקרא דלא אכלתי באוני ליכא היקשא למלקות דגם רבנן סמכי על קרא דושמחת ודוק:
וכשם שטעונין תנופה כך טעונין קרבן כו' ואין הקרבן מעכבת. תנופה ודאי אינה מעכבת דיליף משלמים ושם ג"כ אינו מעכב וגם בנזיר דרב יליף עכובא בתנופה זה דוקא לר"א אבל לחכמים תנופה אינה מעכבת בנזיר כמוש"כ רבינו פרק ח' הלכה ה' מהל' נזירות. ורק קרבן דיליף דשמחה בקרבן היא סד"א כיון דשמחה מעכבת דמן החג ואילך מביא ואינו קורא לפי שאינן בשמחה הו"א דבלא קרבן אינו קורא להכי קמ"ל דאין הקרבן מעכב כלל וקורא בלא קרבן ודו"ק. ובמכות י"ח אמר דלר' יהודא דיליף הנחה לתנופה א"כ הנחה אינה מעכבת יעו"ש. ותמהו בתו' אטו משום דלא תנא בי' קרא אינו מעכב והלא קריאה לר"ש מעכבת ע"ש ותי' תמוה מאד אטו בקרא דלא תוכל כו' בשעריך כתוב קריאה יותר מהנחה. והנראה בכונת הגמרא דכיון דר' יהודא מפרש והניחו מלשון נחה העם על תנופה מעלה ומטה כו' א"כ אמאי אפקי' רחמנא בלשון הנחה לומר דהנחה לא תיפוק לי' מכלל תנופה וכמו דתנופות בכל התורה שירי מצוה הן ואינן מעכבות כן הנחה אינה מעכבת בבכורים. וכמו כן מצינו בחגיגה י"א ובזבחים והקריבו זו קבלת הדם ומדאפקי' רחמנא בלשון הולכה למימרא דהולכה לא תפקי' מכלל קבלה לענין לשמה וכיו"ב ממש הך דהכא וזה ברור בס"ד.
ואין הקרבן מעכבת. עיין כס"מ, וכן מבואר בבלי מנחות (דף מ"ו) ואמר רבא כו' לחם תנופה בכורים לד' מה בכורים בפני עצמן אף שתי הלחם בפני עצמן כו' ומפורש יותר (בדף נ"ח) אמר רב עמרם לא ליקרב עמהם א"ה בכורים נמי דתנן הגוזלות כו' הנהו לעטר בכורים הוא דאתא ולאו חובה נינהו וערש"י שם: