Ohr Sameach on Mishneh Torah, First Fruits and other Gifts to Priests Outside the Sanctuary Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כל המביא בכורים טעון כו' ותנופה. שגם האשה והטומטום ואנדרוגינוס קרבנן וכן בכורים שלהן טעון תנופה רק בכהן לבד לא בבעלים דאין האשה מניפה וכמו שמפורש במשנתינו פרק כל המנחות באות מצה והבכורים כדברי ראב"י אחד אנשים ואחד נשים בישראל לא באחרים ומפרש הגמ' דקרבנן טעון תנופה אבל אין הן מניפות יעוין בפהמ"ש, ולהלן במעשה"ק פ"ט הט"ז ולעולם אין אשה מניפה פירוש אף בבכורים ולא מיבעי לראב"י דיליף מולקח הטנא מידיך דיליף משלמים ודאי דאין מניפות כמו בשלמים אלא אף לר"י דיליף מוהנחתו סובר ג"כ דאין נשים מניפות דלזה יליף ג"כ משלמים כמו דמוכח מהא דפריך הגמ' דלימא כדברי ר"י והא במשנתינו תני דאין האשה מניפה וזה לאו לר' יודא ומוכח דגם ר"י מודה בזה, והא דפריך ולימא נמי כדברי ר"י פירוש משום דבפרק אלו הלוקין תני במשנתינו עד שלא קרא עליהן לוקה ומפרש בגמ' דלראב"י דיליף מולקח הטנא מידיך הנחה מעכבת דתנא ביה קרא וכן פסק רבינו דעד שלא הניח אותן לוקה ודלא כמשנה התם א"כ תנא דמשנה סבר כר' יהודא דיליף תנופה מוהנחתו ולא תנא ביה קרא הו"ל למימר כדברי ר"י ודוק, ויעוין ירושלמי בכורים בזה:
והכהן (פודן) [פודה אותן]. נ"ב דאם הבעלים היו פודן היה מספק צריך להפריש חומש כדין מקדיש ועיין פ"ו מהלכות ערכין הט"ז:
המביא בכורים מאחר חג הסוכות כו' אעפ"י שהפרישן קודם החג מביא ואינו קורא. ראה בכסף משנה והיטב אשר דיבר בטעם רבינו, וכבר עמדו רבנן בתוס' על סתירת הסוגיות והביאו דברי ירושלמי שמחלק בין בצרן ע"מ לשלחן ביד שליח ובין בצרן ונמלך וכתבו דכן בהפרישן קודם לחג ע"מ שיביאן אחר החג מביא ואינו קורא ובאמת כן הוא מפורש בירושלמי בכורים ה"ו יעו"ש. ואשר נראה לי בטעם הדבר, כי לשיטת גמרא דילן דבהביאן אחר החג ירקבו מטעם כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו א"כ איך שייך לחלק דאם הפרישן מתחלה להביאן אחר החג דאינו קורא ואפ"ה מביא, הלא חזינא גבי חליצה דאלם ואלמת שחלצו פסולה משום דאינן ראוין לקריאה ושם גם בשעת מיתה דאז הוטלה לחליצה לא היו ראוים לקריאה, ומדוע בכל הנך דנקצץ האילן וע"י שליח ולאחר החג מביא אעפ"י שאינו קורא, ואם נימא דילפינן מאשר תביא מארצך כל זמן שמצויין על פני ארצך היינו אחר החג מביא אעפ"י שאינו קורא ומזה ילפינן לכל הנך דבדעתו בשעת הפרשה באופן שיביאן אף שלא יהיו ראוים לקריאה זה דחוק, ועוד לריב"ב דסבר אחר החג מביא וקורא אטו פליג על כל הני, והיה נ"ל משום דכתיב בפרשת משפטים ראשית בכורי אדמתך תביא בית ד' אלקיך ולא נזכר שם קריאה כלל [ועיין מכילתא דמפיק מהך קרא לנשים וגרים דמביאין אעפ"י שאינן קורין ולהראב"ד בשיטה מקובצת אישתמיט המכילתא הנ"ל יעו"ש] ולכן היכי שמתחלה אינן ראוין לקריאה כלל מביא אותן אעפ"י שאינו קורא וכמו הני אנשים שמביאין פירותיהן אעפ"י שאינן בני קריאה כמו גרים ונשים וכמו דדריש במכילתא, רק היכי שמתחלה היו ראוים לקריאה ע"ז אמר דהוי אינו ראוי לבילה, אך כ"ז לא מחוור לדעתי. והנראה לי דהירושלמי לא מזכיר כלל משום שאינו ראוי לבילה רק כיון שנראו לקריאה ונדחו ובכל מילי דדחיה אמרינן דהיכי דנראה ונדחה גרע מלא נראה כלל יעוין סוכה פרק לולב הגזול, אבל לשיטת הבבלי משום שאינו ראוי לבילה טעם אחר איכא בהו, דשליח דלא קרינא הבאתי ואשה וכהן דל"ק אשר נתת לי וכיו"ב א"כ אין כאן מה לקרות והוי כאילו קראו, אבל הפרישן קודם לחג והביאן אחר החג הלא כל הקריאה איכא רק דכתיב ושמחת כו' ואמרו דקורא דוקא בזמן שמחה א"כ המיעוט הוא מצד אחר והוי כמו אלם גבי חליצה לכן ירקבו, וזה סברא נכונה בס"ד ופוק חזי בכ"מ הא דמייתי הגמ' מאין ראוי לבילה הכל באופן זה דחסר הכסוי או האמירה מצד אחר ודוק: אך עדיין צריך להבין מדוע אמר גבי שני אילנות דמספקא לן ואינן ראוים לקריאה דג"כ הוי החסרון מצד אחר לפי צד הספק דקנה עמהן קרקע ואינן ראוין, לבילה היינו לקריאה מצד הספק דהא איכא מה לקרות דשייך בהו כל הפרשה אמר בהו דמשלחן ע"י שליח דתו ליכא מה לקרות דלא קרינא ביה הבאתי, א"כ בהפרישן קודם החג ועבר עליהן החג ישלח אותן ע"י שליח ואמאי ירקבו. אמנם דע דזה תלוי אם הבכורים לא היו ראוים לקריאה מצד סיבה אחרת שאין מחמת העדר הקריאה רק באופן דבעי זמן שמחה, [והא דאחר החג מביא ואינו קורא התם רבינהו קרא אשר תביא מארצך כמוש"כ לעיל] אף שישלח אותן אחר כך ע"י שליח כיון דכבר נדחו מהבאה בשביל שאינן ראוין לקריאה לאו בני הבאה נינהו ונדחו ממצות הבאתן, אולם אם טרם בוא הסיבה שלחן ע"י שליח ואיתמעטו מקריאה מטעם שאין בהם מה לקרות דליכא הבאתי תו אף כי נתמעטו אחר כך מקריאה משום סיבה אחרת ג"כ מביאן וזה פשוט בטעמו, וכיו"ב מצאנו בזבחים (דף ל"ב) טמאים ונעשו זבים כו' זבים ונעשו טמאים כו' יעו"ש דתליא בהובא וחלה מקודם, וכן בירושלמי פסחים פרק כ"ש ה"א חלות תודה שנעשו נותר אם כד שלח נעשה נותר כו' דתליא אם נעשה חמץ קודם השבתתו בכ"ד יעו"ש, ועיין פרק כל המנחות בעי ר"פ חימצה ויצאת וחימצה כו' או"ד כיון דחימצה פסול יוצא לא מהני בה כו', ועיין ריש פרק טבו"י בזבחים בעי ר"ל בע"מ והוא טמא כו' לא שנא, מכ"ז אתה רואה כי סברא דילן נכונה. ותו נתבונן גבי קנה שני אילנות דמספקא לן אם קנה קרקע בכ"ז מילי דספיקא לא תוכל לכנות ההתחלה שאינם ראוים לקריאה משום הספק דאולי יתברר הספק לבסוף ויהיו ראוים לקריאה, ולכן אמר בפסחים (דף פ"ח) גבי שכח מה א"ל רבו דהוי חזי לאכילה למאן דמתני אברייתא, א"כ אם לא נתחייבו להביא ונימא ירקבו משום דאינם ראוים לקריאה הוא רק על סוף שלא רגיל להתברר או שחזינן שלא נתברר ואז אמרינן דחזינן דאינן ראוין לקריאה ומשו"ה ירקבו, ולכן כי מסרן ליד שליח דלא מצי לקרות דהא ליכא הבאתי וליכא כאן קריאה תו אף אם אח"כ אינן ראוים לקריאה מצד סיבת הספק ג"כ מביא דסוף סוף לא היה בהו קריאה מצד שליח, אבל בהפרישן קודם החג ועבר עליהן החג דחזינא דאינן ראוין לקריאה ולא יראו לעולם לקריאה תו כיון שאינן ראוין לקריאה קריאה מעכבת בהן, מאי אמרת שישלח אותן ע"י שליח זה לא הוי תועלת כיון דנתמעטו מקריאה מסיבה חוציית ונדחו מפני זה מהבאה מה מהני אחר זה שליח ודוק: וכיון שזכינו לזה א"ש קושיא שנדחקו בה קמאי דקמאי מאי אמר הגמ' דעביד להו כר' יוסי ב"ח דאמר בצרן ושגרן ביד שליח כו' מביא ואינו קורא כו' אמאי לא אמר דמשגרן ע"י שליח וכמתניתין דשליח אינו קורא, ולפ"ז נכון דאם אמרנו דאפילו כל הדרך הביא השליח רק שלעזרה הביא הבעה"ב קורא, א"כ תו גם בעזרה באים העדר הקריאה מצד השליח והעדר מצד הספק בבת אחת, לכן קאמר הגמ' כדריב"ח דכיון דשלח אותן ע"י שליח להביאן לירושלים תו אף אם באמצע הדרך חזר והביאן לא קרינא ביה והבאתי דכיון דכל ההבאה אינה על ידו, א"כ תיכף מכי משלחן ביד שליח איתמעטו מקריאה תו אף כי חלה עליהם סיבה חוצית ג"כ מביאן אעפ"י שלסוף מצד הספק אינן ראוין לקריאה והא דיליף ריב"ח הוא דהלקיחה תחלת ההבאה וכיון שלקח אחר תו ליכא הבאתי ודוק: ודע דנראה לדעתי דדוקא כי שלח ע"י שליח להביאן לעזרה ומת השליח או סיבה אחרת וחזר והביאן אז אינו קורא, אבל אם שלח שליח מעירו עד ירושלים אפילו כיון שלא מסר לו להביאן לעזרה א"כ כי חזר והביאן חייב בקריאה דמקריא לקיחה וכמו איש ירושלים שמביא בכורים אעפ"י שלוקח מירושלים ששם שדהו וכרמו ואם מסר לו להביאן לעזרה אז זה היה הלקיחה ותו לא מצי לומר הבאתי ומה"ט נקט מת שליח [והרמב"ן לא כתב כן] וכן משמע מדברי רבינו. ועיין מה שפירשו הקדמונים בהך דשליח שלא ניתן לגירושין דכיון דכן הוי כנוטל מע"ג קרקע ואין עליו שם שליח כלל, וה"נ הוי כאילו נטל קוף הבכורים והביאן עד ירושלים האם נימא דאם חזר הבעה"ב והביאן לעזרה אינו קורא ודוק בכ"ז:
מביא ואינו קורא שנאמר ושמחת בכל הטוב ואין קריאה אלא בשעת שמחה כו'. ירושלמי בכורים פ"א ה"ז, א"ר יונתן תני רשב"י כן ואמרת ושמחת הוי אומר על השמחה. והנה המעיין שם יראה דמאמר זה קאי על משנה הסמוכה ואלו מביאין וקורין מן העצרת עד החג ופירש רשב"י טעמו שנאמר ושמחת הוי אומר על השמחה, ופירושו שיהא לאחר זמן דכתיב ביה שמחה וקודם זמן דכתיב ביה שמחה והוא עצרת וחג דכתיב בהו שמחה כמפורש בקרא, וכן מפורש בגמרא דילן אליבא דר"ש בפסחים (דף ל"ו) ור"ש כו' ההוא לזמן שמחה הוא דאתא דתנן מעצרת ועד החג מביא וקורא, וכן בספרי אשר תביא מארצך כ"ז שהם מצויים על פני ארצך יכול שאתה קורא כ"ז שאתה מביא ת"ל ושמחת אין קריאה אלא בשעת שמחה והוא פשוט, ורש"י פירש שם באופן אחר קצת, ובגמ' ירושלמית מצוי הרבה באופן זה ולפלא על הר"ש שפירש באופן אחר: