שמא דבר שאינו פוטר בבכורה כו'. בגמרא נדה הגירסא לפנינו רוב היולדות מטנפות וזו הואיל ולא טינפה איתרע רובא, וטינוף אמרו במשנה ובגמרא סימן ולד בבהמה דקה טינוף ולעיל הלכה י' וי"ג, וצריך לומר דאם כי הלשון אחד הכוונה אחרת ותוס' הביאו מזה לדוגמא בכ"מ ומהם ריש פרק בהמה המקשה וזה מוזר. עוד תימה דא"כ הי"ל לבאר דאם שהתה זמן מה בחוץ ניחוש שמא טנפה קודם לידה וילדה ולא איתרע רובא כמוש"כ בתוס'. לכן רואה אנכי מתוך סידור דברי רבינו אשר גירסתו הי' בגמ' כל היולדות חולבות וזו הואיל ולא חלבה איתרע רובא ולכן קצר רבינו, דע"כ באינה חולבת מיירי הכא דאילו בחולבת כבר כתב בהלכה ח' שהיא פטורה מן הבכורה בלא"ה, וזו גירסא נכונה ודוק:

ואין לנפלי בהמה פטירת רחם כו'. נ"ב עיין ברמב"ן הלכות בכורות שהשיג ע"ז הרבה יעו"ש:

ואם חתך אבר כו' ונפטרה מן הבכורה כו' נתקדש למפרע. סברת רבינו דבמחתך תליא אם מונחים עד שיצא רובו ונתקדש למפרע אז נפטר מן הבכורה ואם האכילו לכלבים אז הבא אחריו בכור וכפשטא דמשנתינו, ולפ"ז דוקא אם חל קדושת בכורה על האברים הנחתכים חשיב פטר רחם, אבל אם יצא השליש ומכרו לעו"ג היינו שמכר השליש שיצא [דהא דלמפרע קדוש אינו קדוש רק האבר שיצא בלבד לא מה שבפנים ומסולק קושיית תוס' ובחידושי הארכתי] לעו"ג תו לא חייל למ"ד מכאן ולהבא הוא קדוש על מה שכבר נמכר קדושת בכורה, וכיון דהוא יצא מחותך אינו פוטר מן הבכורה לכן כתב רבינו דהמכר לא מועיל דהוא נתקדש למפרע ומה שחתך השליש וחזרו וחתכו הוי לידה מעליא לכן נפטרה מן הבכורה, וזה שדייק בהלכה ט"ו נתקדש למפרע ונפטרה מן הבכורה ובמחותך מיירי רבינו שיצא שליש וחתכו ועל דרך שכתב קודם שרק משום שנתקדש למפרע פטר המחותך הבא אחריו מן הבכורה ודוק:

בכור שכרכו בסיב כו'. וכן מש"כ בהלכה י"ט נפתחו כו' ובה"כ נעקרו כו' ובהכ"א נגממו, בכל הנך מספקא אם הוי פטר רחם ואם לא הוי פטר רחם אינו קדוש אבל הבא אחריו אינו בכור דלא גרע מאלו יצא ראשון דרך דופן דהבא אחריו אינו בכור ופשוט. ובהלכה ט"ו יצא שליש דרך דופן ושני שלישי דרך רחם אינו קדוש ונפטרה מן הבכורה כצ"ל דלא גרע מאלו יצא כולו דרך דופן, ומה שכתוב גבי מכרו לעו"ג כו' ונפטרה מן הבכורה ט"ס הוא דפשיטא וצריך לגרוס כמוש"כ. ועיין מש"כ בדיבור הקודם לקיים הגירסא שלפנינו ודוק: