Ohr Sameach on Mishneh Torah, Firstlings Chapter 6
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ואם עבר ועשה בזה"ז ה"ז מעשר ויאכל במומו. נ"ב תוספתא ערוכה בהמה שנתערב בה ספק מעשר בזה"ז ירעו כולן עד שיסתאבו כו' ובחידושי הארכתי בזה:
הכל חייבים במעשר בהמה כהנים כו'. נ"ב עיין משל"מ שני ראיות ושניהן הביאן רבינו בעצמו בתשובותיו, ובפירוש המשנה דייק הכל נאמנין על מומי מעשר ופירש אפילו כהנים דחשודים על הבכור, הרי מוכח דחייבין במעשר דאינו נמכר מע"ב, וע"כ דמפרישין ודוק:
מעשר בהמה אסור למוכרו כשהוא תמים. הנה בגמרא מפורש דגם בעל מום אסור למוכרו מן התורה ורק לאחר שחיטה מותר למוכרו מה"ת, אמנם לאחר שחיטה בתמים נראה מסוגיא דפ"ק דזבחים דאמר אימר שחטי' לשם מעשר ליהוי מעשר כו' ולמילקא עליה בלא ימכר ולא יגאל כו'. וכתבו רבנן בתוס' היכי לקי אחר שחיטה אלא יגאל הא אמרינן פרק כל פסוהמ"ק דלאחר שחיטה מדרבנן הרי דלמדו מסוגיא דתמן דאף בתמים לאחר שחיטה מדרבנן, ודעתם צ"ע, דבאמת לרבא דיליף מוהיה הוא ותמורתו כו' לא יגאל אימתי עושה תמורה מחיים [ומשום זה אף בעל מום אסור למוכרו מה"ת דבע"מ עושה תמורה ולשון הכס"מ אינו מדוקדק] א"כ לאחר שחיטה בתם ג"כ נמכר אבל לרב שמואל בר יצחק דיליף מרק בכל אות נפשך כו' דבר שאין בו ברכה מחיים אלא לאחר שחיטה כו' א"כ דלאחר שחיטה איכא ביה ברכה וזה מכירה דוקא בבעלי מומין דביה כתיב קרא דתזבח בשר כו' אבל בתמין לא כתיב ברכה ולא הותר מכירה אף לאחר שחיטתו, ורומיא דגמרא נקיט מה דאיכא נפ"מ וחומרא לרב שמואל בר יצחק, ואף דהגמרא אמר ואף רשב"י סבר להא דרבא מכל מקום אינו ממש כמו רבא רק בהא דסבר בע"מ לאחר שחיטה מותר מה"ת סבר כוותיה ובפרט דיליף דהתורה התירה בפירוש וכתבה ברכה על מכירה א"כ לא יאסרו חכמים לגמרי לכן התירו על ידי הבלעה וכמש"כ התוס' פרק איזהו נשך (דף ע') לענין ריבית דעו"ג: אולם העיקר נראה כדברי התוס' דהגמרא שקיל וטרי מנא לן דלא נמכר ויליף מגז"ש דחרמים דכתיב לא יגאל ולא ימכר אף כאן לא ימכר עמו ואף לרב אשי דמוכיח מקרא גופיה יעו"ש פריך ולכתוב לא ימכר ומשני להכי כתב רחמנא לא יגאל דלא אפרוקי מיפרק, וא"כ לכל הני לא יצא ממשמעותו דלא יגאל שאינו נפדה, א"כ מיירי בבעלי מומין דנפדין קמ"ל במעשר דאינו רשאי לפדותו אבל בתם מנא לן דאינו נמכר כיון דקרא מיירי בבע"מ, וצ"ל דהוא קל וחומר ויותר עדיף עד דהוי גילוי מילתא דע"ז לא שייך אין מזהירין מן הדין וכיון דכתבה רחמנא היתר לאחר שחיטה בבעלי מומין תו מאיזה מקום תלמוד איסור לתם כיון דכל עיקר מכירה של תם למדתה מבעל מום, א"כ גם תם מותר למכור לאחר שחיטה אף לרב שמואל ב"י ודוק:
ויראה לי שהמוכר מעשר לא עשה כלום ולא קנה לוקח. כן מוכח מתוספתא בקדושין דהמקדש בבשר מעשר אינה מקודשת ורבנן הפקיעו הקידושין לאחר שחיטה כמו דהוי מה"ת מחיים ומוכרח דלא קנה לוקח, וכן משמע כולא סוגיא דבכורות (דף ל"ב) ולכתוב רחמנא לא ימכר כו' הו"א איזדבני הוא דלא מיזדבן אבל כו' קמ"ל לא יגאל דלא איזדביני מזבן ולא אפרוקי מיפרק, הרי דבדיעבד לא מהני כמו פדיון. ובירושלמי פ"ק דמע"ש ה"א מייתי תני היה אומר אדם לחבירו כו' והוא תוספתא בכורות פ"ג. היה אומר לו מן והוא יודע שהוא מעשר בהמה מה מן ניתן במתנה אף מעשר בהמה ניתן במתנה הרי מעשר בהמה ד"ה כו' הרי מעשר בהמה ד"ה אינו כנכסיו כו', וט"ס בירושלמי שם וצ"ל הגירסא כן כמו בתוספתא, ומוכח דאינו כנכסיו ובדיעבד אין מכירתו כלום. ומה שאינו לוקה בארתי בחידושי בדברים עמוקים דלכו"ע לא לקי ואכמ"ל ודוק:
ואם היו דמי העצמות יקרין כו'. נ"ב כן מפורש בגמרא ולא פליגי עיי"ש, ודברי כס"מ תמוהין:
ורואה אדם מומי מעשר שלו. נ"ב מפורש שם (דף ל"א) עיי"ש:
בלח"מ. וטעם מחלוקתן: נ"ב עיין רש"י ביצה (דף ל"ט) הביא בשם י"מ שיטת רבינו בקוצר עיי"ש ובחידושי הארכתי:
מסתפקנא בנפלו לה לאשה הנשואה נכסי מלוג מבית אביה והם בהמות אי מחייבא במעשר בהמה מי אמרינן דהוו כמו שותפין היא והבעל ופטורין ממעשר או לא ויעוי' פרק היה נוטל דף כ"ג תו' ד"ה כל הנשואות משום דקנין הבעל הוי כמו שותף יעוי"ש. ובירושלמי שקלים פרק א' הלכה ד' היא שני אחין שירשו את אביהן היא שני גיסין שירשו את חמיהן. ונתבונן איך ירשו גיסיהן הלא אין הבעל יורש את אשתו בראוי ואם מתה אינו יורש את חמיו וצריך לומר דכשהיו נשיהן חיות נפלו להן נכסי אביהן והבעל יורש את אשתו כשהיא מתה ואם כן בעודה בחיים הוי של שותפות הבעל ואשתו וכבר נפטרו ממעשר בהמה. ונפשט ספיקן דלא הוו כשותפות למיפטר ממעשר. אמנם יש לדחות דמיירי כגון שכתבו להן דו"ד אין לי בנכסייך ופירותיהן ומירת ירית לה בעל ועיי' תוס' כתובות דף נ' ע"א בזה ודו"ק.
מסתפקנא בנפלו לה לאשה הנשואה נכסי מלוג מבית אביה והם בהמות אי מחייבא במעשר בהמה מי אמרינן דהוו כמו שותפין היא והבעל ופטורין ממעשר או לא ויעוי' פרק היה נוטל דף כ"ג תו' ד"ה כל הנשואות משום דקנין הבעל הוי כמו שותף יעוי"ש. ובירושלמי שקלים פרק א' הלכה ד' היא שני אחין שירשו את אביהן היא שני גיסין שירשו את חמיהן. ונתבונן איך ירשו גיסיהן הלא אין הבעל יורש את אשתו בראוי ואם מתה אינו יורש את חמיו וצריך לומר דכשהיו נשיהן חיות נפלו להן נכסי אביהן והבעל יורש את אשתו כשהיא מתה ואם כן בעודה בחיים הוי של שותפות הבעל ואשתו וכבר נפטרו ממעשר בהמה. ונפשט ספיקן דלא הוו כשותפות למיפטר ממעשר. אמנם יש לדחות דמיירי כגון שכתבו להן דו"ד אין לי בנכסייך ופירותיהן ומירת ירית לה בעל ועיי' תוס' כתובות דף נ' ע"א בזה ודו"ק.