Ohr Sameach on Mishneh Torah, Sabbath Chapter 15
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ובלבד שלא יוציא חוץ לד' אמות כו'. פירוש אף אם אינו מניחו אלא שמחזיר החפץ למקומו משום דעביד עקירה ואם הוציא ולא הניח חוץ לד' אמות פטור משום דלא הוי הנחה כשהוא ברשות אחרת דכיון שהיד ברשות אחרת הוי כמאן דלא נח היד וכדאמרו ריש שבת ולעיל פרק י"ד הל' י"ז והא דלא מוקו לי' כן בגמרא היינו משום דבעי לאוקמא אף למ"ד קלוטה כמי שהונחה דמי ולרבא דסבר אגד יד לא שמי' אגד א"כ הוי כמונח וכמו שכ' ר' אלחנן בפרק המצניע תו' ד"ה התם למעלה מג' ופשוט.
אובסין אותה ובגמל כו'. נ"ב כרב ששת שם ודו"ק.
שהיה הבור בכרמלית כו'. בגמ' אמר רבא וכן בגת לענין מעשר ופרש"י במעשר גזרו גזירה לגזירה דהא מה"ת אינה קובעת יעו"ש ויעוי' בפי' ר"ח ויתכן לפרש דהמשנה לענין שבת נקטה דאסור לשתות אם אין ראשו ורובו בבור שמא יעשה כדרכו בחול ויוציא הכלים או המים מן הבור לרה"ר והוי סד"א דבגת של יין הטבול למעשר שעומד ברה"ר דאז גם בחול נזהר שלא להוציא מין היין חוץ לגת שירא שמא אם יוציא יהא טבול למעשר ויהא אסור לשתות בלא הפרשת מעשר ויפסיד ממון מעשר שבתוך הגת אינו צריך לעשר וא"כ גם בחול זהיר שלא להוציא מן הגת א"כ גם בשבת לא נגזור קמ"ל דלא פלוג ואסור לשתות יין מן הגת העומד ברה"ר בשבת עד שיכניס ראשו ורובו ודו"ק.
שאין שתי רשויות כו'. נ"ב ירושלמי מפורש הלכה ה' וט"ס נפל שם וצ"ל להיפך עיי"ש ותבין כי קצרתי וכבר האריך בזה במרכבת המשנה.
והוא שיהיו שניהם שלו כו'. נ"ב מפורש בפרק הזורק דף צ"ז אם היו רשויות שלו מותר.
שיטת רבינו דאם אמת המים עוברת בחצר כיון שהיא עוברת ברשות היחיד בטלה לרה"י אם אין בה עומק עשרה כיון דנפיק מרה"י תו מיבטל אצל הרשות שהיא בו ומשתמשין ממנה. וכן רקק מים העובר ברה"ר אם אין בעמקו י' טפחים מיחשב כמו רה"ר ומיבטל אלי' ה"נ בטלה אמת המים אל החצר ומיחשב כרה"י ומותר למלאות הימנה. אבל כל זה כשהיא בעשר. ואם הולכת ברוחב החצר יותר מעשר אמות תחת הכותל הוי הך כותל כמחיצה תלויה על המים ואינו כותל כלל כיון שלא נעשה לשם היתר מים ושוב הוי כפרוץ החצר יותר מעשר אמות ואין האמה בטלה לגבי חצר והוי כרמלית ואסור למלאות ממנה. ומ"מ לטלטל בחצר מותר ולא חשיב כפרוץ לכרמלית כיון שיש לו פס ד' טפחים וכותל ע"ג המים מותר אפילו ביותר מעשר דהא כל הכותל קיים על המים ויש פסין שלא נפרץ המים תחתיהם ואינם תלויות ע"ג מים ומועילים לטלטל בחצר דהכותל ע"ג המים הא קאי ומועיל יותר מצורת הפתח. אבל כשעמוקה עשרה טפחים ורחבה ד' א"כ מחיצות האמה שגבוהין עשרה מועילין דאין החצר פרוצה לכרמלית ומותר לטלטל בחצר דלא גרע ממבוי שצדו כלה לים דחשיב כסתום וכמו שפסק לקמן פרק י"ז הלכה ה' ובירושלמי פרק ח' על משנה דאמת המים שהיא עוברת בחצר דאמר בפרוצה מכאן ומכאן דאם האמה עוברת חוץ לחצר יעו"ש דאמר דנותן לחי וקורה או עושה צוה"פ והוא לענין היתר טלטול בחצר שלא יהא החצר פרוצה לכרמלית, והא כיון שהאמה גבוהה עשרה א"כ כותלי האמה אמאי אינם חוצצים בין החצר לאמה. משום דהירושלמי לטעמיה בפרק קמא הלכה א' דמבואות המפולשין לים כמפולשין לבקעה משום דשמא יעלה הים שירטון לכן הוי אסור לטלטל בחצר אף שהאמה גבוהה עשרה לכן מוכרח לעשות לחי וקורה בשיוצא' האמה מצד אחד ואם יוצאת משני צדדים צריך צוה"פ כמו במפולש לבקעה והבן. ובהלכה י"ד אמת המים העוברת בין החצירות כיון שאינה עוברת בתוך החצר אינה בטילה אל החצר ואם אין בה עומק עשרה ורחבה ארבעה מיחשבא ג"כ כרמלית אלא שאם היא סמוכה להחלון פחות מג' טפחים מיחשב החלון של החצר כמו חורי כרמלית ומותר למלאות דמקום החלון כמו כרמלית ומכרמלית לחורי כרמלית קא מטלטל וכמו שפירש רבינו חננאל הנדפס מחדש ותיהוי כי חורי כרמלית פירוש מקום החלון וא"כ מוציא מכרמלית לכרמלית ויהא מותר. [ודלא כפירש"י דלהחמיר בעי ועל האמה מקום שאין בה ד' יהי' כמו חורי כרמלית משום דלהלן היא רחבה ד'] למלאות לבין החלונות. ורב אשי משני דבסמוכה מיחשב מקום החלון כמו חורי הכרמלית ובמופלג אינו מיחשב כמו חורי הכרמלית ולכן אסור למלאות למקום החלון ואם עשה נפקי אפומה דהפסין יוצאין מן הצדדין שנמצא כאילו האמה עוברת בתוך החצר ותו כיון שאינה עמוקה עשרה מיבטלה לרשות החצר ואינה חולקת רשות בפ"ע ומותר למלאות הימנה לחצר ונתבארו היטב דברי רבינו עפ"י פירוש ר"ח פירוש ברור ודו"ק. ואגב אבאר פה ברייתות חמורות בתוספתא פרק ששי השייכים לפירקין. והמה. באר שלפני החלון משלשל וממלא הימנו בשבת ובלבד שלא יהא בינו לכותל ארבעה טפחים כדי שיהלוך אדם. אם יש בפי הבאר ד' טפחים ב"כ וב"כ משלשל וממלא הימנו בשבת. אם נימא דסבר דאם אין בו ד' טפחים בטל לגבי רה"ר ולא הוי מקום פטור הנה אם כי מצאנו כן להירושלמי פרק המוציא תפילין הלכה ז' דמשמע דכשאין בפיו רוחב ד' טפחים בבור ברה"ר הוי כרה"ר או כחורי רה"ר, אבל הירושלמי דאף בסמוך לכותל פחות מד' ג"כ הוי רה"ר ואין ממלאין הימנו בלא חוליא גבוהה עשרה יעו"ש דקאמר עד כדון בסמוך. ובר מן דין זרות גדולה היא לחשוב זה כחורי רה"ר. ע"כ פשוט כאן בתוספתא נפל ט"ס וכצ"ל דהך באר מיירי שהוא עמוק עשרה והוי רה"י ואם הוא מופלג ד' טפחים מכותל הרי מעביר מרה"י לרה"י דרך רה"ר. אבל בסמוך שרי [וכדאמר בבלי לקמן צט:] ואם [אין] בפי הבאר ד' טפחים דהבאר הוי מקום פטור שרי למלאות ממקום פטור דרך רה"ר לרה"י [וכפי הנראה דזיז מיהו בעי דאין סברא להתיר בכה"ג ממקום פטור דרך רה"ר לרה"י שוב ראיתי בריטב"א שיש רוצים להתיר למלאות מרה"י לרה"י דרך רה"ר יעו"ש ובכה"ג ליכא מאן דאסר ודינא של תוספתא להלכה ומורין כן בלא שום היכר כלל] דאף אם מגנדר לי' בין הבור לכותל לא עביד מידי דהוי ממקום פטור לרה"ר וזה נכון. בור שבין שתי חצירות משלשל וממלא הימנו בשבת ובלבד שלא יהא בינו לכותל ד' טפחים בבור שאינו רחב ד' טפחים והוי מקום פטור ושרי למלאות הימנו אעפ"י ששתי הרשויות שולטין בו ודוקא אם אין בינו ולכותל ד' טפחים דלא חזי להלוך אדם ולא ניחא תשמישתיה ולא שייך לומר ששתי החצירות מושלין בו. אבל אם מופלג ד' הרי בין שתי כותלי החצירות הוי רשות ששניהן מושלין בו ותו אסורין להכניס מרשות ששניהן שולטין בו לחצר של כל אחד. נתבאר לנו מכאן שבור שאין בו ד' טפחים והוא במקום ששולטין שתי החצירות הוי דינו ככל המקום וכל אחד אסור להוציא ממנו לרשותו וברה"ר כה"ג שרי כמו שפירשנו לעיל דשרי למלאות ממקום פטור דרך רה"ר להכניסו לרה"י הרי יצא לנו מזה סעד עצום למה שפסק רבינו לעיל פרק י"ד בור שבכרמלית הרי הוא ככרמלית אפילו עמוק ק' אמה אם אין בו ארבעה. וזה נכון. אם יש בפי הבור ד' טפחים על ד' טפחים אסור שאין מטלטלין מרשות לרשות אכל גווני קאי לשיטת התוספות דף פ"ה ד"ה בור שבין שתי חצירות יעו"ש ולרש"י אפשר דוקא שאינו מופלג ד' טפחים דלכל אחד תשמישו בנחת ואוסרין זה על זה. ואכמ"ל בביאור בפרט לשיטת רש"י והמבין יבין. אמת המים שלפני החלון משלשל וממלא הימנה בשבת ובלבד שלא יהא בינה לכותל ארבעה טפחים כדי שיהלך אדם כו' לפני רשב"ג ואמר הואיל ואין בינה לבין הכותל ארבעה טפחים כדי כו' בין כך ובין כך משלשל וממלא הימנה בשבת. תוספתא זו חזרתי לפרשה. וכפי הנראה שהיא כעין תוספתא דמייתי הגמרא בפלוגתא דרשב"ג ורבנן עיי"ש דף פ"ז. אולם אין לקיים על הך דכאן אלא אוקימתא חדא דאמת המים הוי כרמלית אף אם עמוקה עשרה ורחבה ארבעה כמו ים וכי"ב אלא שאם אין בינה לכותל ד' טפחים הוי בינתיים מקום פטור שאין הרבים הולכים לשם [ועיין ריטב"א דף צ"ט ד"ה והא דתנן יעו"ש] ולכך שרי שימלא באמת המים ויעמיד באגפיה שבין האמה ולכותל ויכניס לביתו דרך חלון ושרי אפילו להחליף ברשויות דרבנן ודו"ק וזהו מחוור בפירוש התוספתא אעפ"י שצ"ע על מה דשקיל וטרי בתלמודין אולם אפשר דלא מתניא בי ר"ח כו' ודו"ק. אמת המים שעוברת בחצר אין ממלאין ממנה בשבת כו' עשו לה מחיצה גבוה' י' טפחים בכניסה וביציאה היתה רחבה מראשה אחד (וקצרה) מראשה אחד הר"ז מרחיב מקום הצר ואין צריך לעשות מחיצה אלא לרוחב בלבד. הפירוש עמוק. דאעפ"י שהקילו במחיצה תלויה לומר גוד אחית עד קרקע האמה דוקא אם רוחב המחיצה הוא ד' טפחים, אבל אם האמה קצרה מראש השני פחות מארבעה טפחים ואם יעשה במקום הקצר מחיצה תלויה אין זה חשוב לומר גוד אחית מחיצה דכל פחות מד' לא חשוב לשויא לי' מחיצה שמקום שאין בו ד' אינו חשוב [וכן כתב רש"י דף פ"ו ד"ה קורה מתרת בחורבה כו' דמחיצה העשויה לפחות מחלל ארבעה אינה מחיצה ויעו"ש היטב] ולכן מרחיב מקום הצר ומעמיד שם מחיצה רחבה ארבעה משוקעת במים טפח ואין צריך לעשות מחיצה אלא לרוחב בלבד. פירוש אם רצה מעמיד המחיצה בתוך האמה לרחבה ויהיה במקום שמחזקת עדיין לרחבה ארבעה טפחים. ותו מה שאחרי מחיצה זו בינה ולכותל החצר מה שאין בה ארבעה שרי. דכיון דאין בה רוחב ארבעה בטלה לרה"י לגמרי. ולא אמרינן דליהוי המקום שאין בו ד' כחורי כרמלית מהאמה שהולכת רחבה הרבה חוץ לכותל דאין חורין לכרמלית כדאמר הגמרא דף פ"ז ועוד דשדינן להך משך האמה שמותרת במחיצות תלויות. אע"ג דאמרינן גוד אחית במים. זהו להקל אבל להחמיר לא אמרינן וטפי שדינן לה בתר החלק שמתוקן במחיצות תלויות וכי"ב תמצא לעיל מ"ח גבי דיורין שמתוקנין בעירוב וזו סברה נכונה והלכה ברורה. כל זה כתבתי מכבר ואח"ז נדפס ספר מארי מתנית' ומשנה לא זזה ממקומה.