בדברי רבינו התמוהים וסותרים זא"ז הארכתי הרבה בחידושי ורציתי לחלק בין משך אחת לנמלך כיצד יעשה וכמו דמחלק ר' אבא חטאת שנאבדה ונמצאת קודם כפרה בין משך לנמלך ופלפלתי ולא העלתי דבר ברור כעת לפרש כולה שמועה דתודה שנתערבה בתמורתה לשיטת רבינו לכן לא העתקתי, וד' יאר עיני:

ואם אמר יקדשו מ' מתוך פ' מושך מ' (מהם) [מתוך פ'] ומרים מהם אחת מכל קרבן. רבנן בתוס' כתבו דאי אפשר לתקן אם לא יפריש אחד עשר מכל מין ומין דבכל מין יש י' חולין וי' קודש ואם מפריש אחד עשר הרי אחת מהן תרומה. ודבר זה צ"ב כיון שמופרש אחת מהן לתרומה הרי בטלה ברוב מן התורה ואינך אף שמדרבנן לא בטלי מכל מקום איך מצי חייל שם תרומה כיון שנתבטלה בשעת הפרשתה, ויעוין מנחות (דף ע"ז) דבעי אם מדמעת או אינה מדמעת ופירש דבטילה ברוב ולא גזרו כלל דין דמוע. אמנם למדנו זה מפורש מירושלמי חלה פ"ג ה"א מעשר טבל שנתערב בחולין אוסר כל שהוא כו' ואם לאו ר"א בן ערך אומר יקרא שם לתרומ"ע שבו ויעלה באחד ומאה, הרי דהתרומת מעשר חיילא ונבטלת שהלא יש תשעים ותשעה חולין שמפריש מהן התרומ"ע ועוד חולין שנתערבו בהן ובצירוף יש מאה ואחד ונבטל התרומ"ע בהן ומעלה משום גזל השבט, הרי רואים אנו דקורא שם לתרומה שתבטל. אמנם גם שם לא פסק רבינו כמותו, וכאן נראה דמועיל לברור ארבעים ולומר יש ברירה דהן הן שנתקדשו כיון דמצי להיות הקדושה חלה אף כשהוא מעורבב לכן לברר הקדושים המעורבבין אמרינן גם בדאורייתא ברירה וכמוש"כ הר"י קורקוס הביאו בכס"מ הלכות מעשר פ"ד הט"ו וכן מטין דבריו בפ"ח מתמידין ומוספין הי"ב גבי שתי הלחם ואכמ"ל. ולפי מה שהבאתי בסוף פט"ז ממאכלות אסורות כיון דעל אחד ג"כ נופל הספק ולא בא מהתערובות א"כ כאן כי מפריש חלה אחת ג"כ ספק שקול הוי אם מחולין הפריש או מן הקדושים ותרומתו תרומה לא בטל יעוין בזה כי אין זה צודק כי הספק הראשון ג"כ מן התערובות בא אך הרוב הוא בא ממה שנתערב עם הקודש תערובות חדשה ושפיר לא בטל ודוק:

והי' לחמה כו' אבל אם הי' חוץ לעזרה קדש הלחם כו'. במשנה חוץ לחומה ר"ל אמר חוץ לחומת העזרה קסבר בעינן על בסמוך ותמוה הא כמו לר"י בחוץ לחומת ירושלים לא קדש הלחם משום דהוי במקום דקדשים קלים נפסלים ביוצא א"כ גם לר"ל מנ"ל דסבר על בסמוך הא איהו ס"ל בר"פ כל התדיר דבשר קדשים קלים שיצא לפני זריקת דמים פסול משום דעדיין לא הגיע זמנו לצאת ולכן לא נתקדש הלחם ויעוי' רש"י פ' תמיד נשחט ד"ה בית פאגי וכבר עמד ע"ז בדו"ח ובאמת כי כן מבואר בירושלמי יומא פ"ו ה"ו ואתי' דרשב"ל כטעמי' דאמר בשר קדשים קלים שיצא קודם זריקה ונכנס כו' שעדיין לא הגיע זמנו לצאת, והנראה דהגמרא אזלא אף לראב"ש דסבר זריקה מקדשתן ולא שחיטה ובכ"ז ילפינן (בדף מ"ז) מקרא דאת האיל יעשה כו' על סל המצות דה"מ דבעי שיהא הלחם בשעת שחיטה ופי' בתוס' דבעי בשעת שחיטה שיהא בפנים א"כ גבי תודה דילפינן מעל זבח תודה דבעי שיהא הלחם בשעת שחיטה בפנים במקום הכשר וא"כ כיון דאינו קדוש עד שעת זריקה א"כ עדיין אינו נפסל ביוצא, ובחוץ לירושלים טעמי' דכיון דהוא אינו במקום שתכליתו עומד לכך דהא סופו להאכל בירושלים ולכך בעי שיהא במקום שתכליתו עומד להיות שם ותו מוכרח דלרשב"ל טעמו משום דעל בסמוך דאל"כ הא הוי במקום התכליתי שלו ולא שייך לאמור נקדש לפסול דאינו נפסל עד זריקת הדם ודו"ק. ודע דלר"י אף שיהא ראוי להיות בפנים ג"כ לא בעינן כדמוכח מהא דפריך (בדף פ"א) אם איתי' לר"י דלחם חוץ לחומת עזרה קדוש ליתי לחם כו' והכא אין יכול להכניסו לפנים דדילמא חולין בעזרה מקדיש כמו שהוכיחו בתוס' (דף ס"ב) לענין סמיכה משמועה דב"ב גבי בכורים דהיכי דמביא על הספק מיחשב דאינו ראוי לקריאה וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת יעו"ש אלמא דאף ראוי להיות בפנים לא בעי ודוק: