Ohr Sameach on Mishneh Torah, Sacrifices Rendered Unfit Chapter 17
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בכסף משנה. הו"ל ספיקא ולחומרא. נ"ב ועוד מפורש בתוספתא מעילה פרק א' זה לשונה עולה ואימוריה מצטרפין כו' עולה ונסכיה מצטרפין זע"ז למעלן בחוץ ולחייב משום נותר וטמא תודה ולחמה מצטרפין זע"ז לחייב עליהן משום פגול נותר וטמא [כצ"ל] דבעולה ונסכים אין שייך פגול דעל נסכים אין חייבין משום פגול כחכמים בזבחים מ"ג ועל תודה ולחמה אין חייב משום מעלה בחוץ כחצי זית בשר וכחצי זית לחם מצטרפין זע"ז לפגל בלחם אבל לא בבשר הרי מפורש כלישנא קמא דרב פשיט דהלחם מפוגל ועל זה סמיך רבינו וברור.
בכסף משנה. הו"ל ספיקא ולחומרא. נ"ב ועוד מפורש בתוספתא מעילה פרק א' זה לשונה עולה ואימוריה מצטרפין כו' עולה ונסכיה מצטרפין זע"ז למעלן בחוץ ולחייב משום נותר וטמא תודה ולחמה מצטרפין זע"ז לחייב עליהן משום פגול נותר וטמא [כצ"ל] דבעולה ונסכים אין שייך פגול דעל נסכים אין חייבין משום פגול כחכמים בזבחים מ"ג ועל תודה ולחמה אין חייב משום מעלה בחוץ כחצי זית בשר וכחצי זית לחם מצטרפין זע"ז לפגל בלחם אבל לא בבשר הרי מפורש כלישנא קמא דרב פשיט דהלחם מפוגל ועל זה סמיך רבינו וברור.
כבשי עצרת כו' זרק דמן במחשבת שלא לשמן אחר שאבד הלחם הרי אלו ספק אם הותרו באכילה או לא הותרו. עיין כס"מ. והנראה דאע"ג דר' זירא אמר יש לך דבר שאינו כשר לשמו כו' ה"ק יש לך דבר שנראה לשמו ונשחט לשמו ונדחה מלשמו ואינו כשר לשמו וכשר שלא לשמו בלשון פשיטות, מכל מקום סבר רבינו דהיה עוד פלפול בזה ומבואר במקום אחר בפ"ד דנזיר (דף כ"ח) דבאשה נזירה והפר לה בעלה פריך ר"ז לזרוק דמן שלא לשמן ויתיר בשר באכילה, דגם הכא נראה לשמו ונדחה מלשמו אחר שנשחט ותו לא חזי לשמו דאם תאמר דיש לך דבר שנראה לשמו ונשחט לשמו ונדחה מלשמו כמו התם דנאבד הלחם וכיון דהפר לה בעלה כשר לזרוק שלא לשמו ולהתיר בשר באכילה א"כ אמאי אינו יכול להפר לאחר שנשחט, ומשני כגון ששחט חטאת ברישא דפסול לזרוק שלא לשמו אבל עולה מצי זריק שלא לשמו וא"כ נשאר הדבר בספק, דכ"ז היה פלפול אחד מר' זירא והיה מביא ראיה לר' ירמיה דבכה"ג לא חזי לזרוק שלא לשמו דא"כ אמאי אינו יכול להפר יפר ויזרוק שלא לשמו והגמרא מדחה לזה ונשאר בספק, והגמ' סדרה זה על סדר המסכתות, וכיו"ב פירש ר"ת במסכת עו"ז (דף ס"ב) ויתיב רחב"א גבייהו יעו"ש. וזה ברור בשיטת רבינו: והנה רבנן בתוס' שם הרגישו בזה יעוין דבריהם, ולכאורה היה נ"ל ליישב דעד כאן לא בעי רק בשתי הלחם וכבשים שהן בציבור ובציבור לא שייך שינוי בעלים ועל כרחין דשלא לשמו דקאמר הוא שינוי קודש ושפיר כיון שנשחט לשמו תו לא מצי זריק שלא לשם קודש וכמו דאמר בריש זבחים דעולה ששחטה שלא לשמה אסור לזרוק דמה שלא לשמה דאטו משום דשני בה לישני וליזיל, ועוד מקרא דנדבה הוה ומי שרי לשנויי בנדבה, אבל כאן בנזיר פריך דלזרוק דמן שלא לשמן הוא במחשבת שינוי בעלים דבלא זה אינה עולה לחובתה, וטעמא איכא בהא דשינוי בעלים אמרו בריש זבחים דליכא בד' עבודות רק מה ששוחט לזרוק ולהתכפר לשם בעלים אבל שוחט שלא לשם בעלים כשר וא"כ בשחיטה נשחטה לזרוק דמה לשם בעלים והוי מחשבה מעבודה לעבודה מצי אח"כ לזרוק דמו שלא לשמו, אבל כאן בשינוי קודש שנשחטה לשמה שמחשבת קודש בהך עבודה גופא ונשחטה לשמה כיון שנדחית תו לא חזייא לזרוק דמה שלא לשמה, ויעוין בתוס' ריש זבחים דכתבו דבלשון שלא לשמן נכלל גם שינוי בעלים ודוק ועיין משל"מ הלכות פסוהמ"ק פט"ו ה"א ודוק: