Ohr Sameach on Mishneh Torah, Vows Chapter 8
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
נדר או נשבע שאיני נושא אשה פלונית שאביה רע כו' מתו או שעשה האב תשובה ה"ז מותר שזה כו'. ובירושלמי איתא ר"א בשם ר' ליעזר מפני שהוא כתולה נדרו בדבר כאומר קונם שאיני נהנה לפלוני כ"ז שהוא לבוש שחורים לבוש לבנים מותר ר"ז כו' אף הוא אינו צריך היתר חכם, והביאוהו הקדמונים. ובפרק ב"ש בנזיר ה"ג על משנה דמי שנדר בנזיר והלך להביא בהמתו ונמצא שנגנבה קאמר בירושלמי אלא כי אנן קיימין באומר הריני נזיר על בהמה זו שיש לי בתוך הבית והלך ומצאה שנגנבה אם עד שלא נגנבה בהמה נזר ה"ז נזיר, וכאן לא שייך דהוי כאומר הריני נזיר כל זמן שיש לי בהמה זו משום דבנזירות כי אמר הריני נזיר לשעה הוי נזיר לשלשים יום וכיון דכל זמן שבהמה זו בביתו נזר הוי נזיר לשלשים יום ודוקא בנדרים דנדר איכא לזמן והוי כמגביל זמן כל זמן שאביה רע או כ"ז שהכלב בתוכו ופשוט. וכן כתבו רבוותא בתוס' נזיר (דף כ"ב) בד"ה ת"ש כיוצא בו גבי אם אמרה הריני כמותך ובא בעלה של ראשונה והפר לה עיי"ש היטב אבל אם נגנבה עד שלא נזר אין זה נזיר, וקאמר בירושלמי ר"י שאל החזירוה גנבים בלילה למפרע חזר עליו נזירותו או מכאן ולבא, וזה פלא דרבינו המל"מ האריך דכל מקום שנדר ניתר מכח פתח או מכח אומדנא דמוכח כיון שנתבטל הנדר אף שאח"כ נתבטל האומדנא לא חזר האיסור, ואילו כאן דאמר בהדיא הריני נזיר על בהמה זו שיש לי בתוך הבית ואומדן דעתא דבלא בהמה זו לא נדר בנזירות כלל נימא כשתחזיר הבהמה חזרה הנזירות למפרע וצ"ע. אולם א"ש דבאמת כל זמן הנזירות שאסור ביין ותגלחת וטומאה אין לו נפ"מ אם יש כאן בהמה בביתו או לא רק שאחר התגלחו על נזרו לסוף שלשים יום יצטרך לבהמה וכיון שאין לו בהמה בביתו ודאי אדעתא דא לא נדר אבל כיון שהחזירוה גנבים תו אפשר כיון דעל סוף הנזירות אית ליה בהמה מאי נפ"מ לכן חלה הנזירות למפרע, אבל כאן הרי נפ"מ בעת שעשה תשובה ניחא ליה לישא פלונית וכיו"ב אפשר כיון דבטלה הנדר נבטל לגמרי וכ"ש בנדר שניתר ע"י פתח דנתבטל לגמרי, וזה נכון: ואפשר דכוונת ירושלמי דהחזירוה גנבים בלילה היינו קודם שנודע לו שהבהמה זו נגנבה כבר החזירוה גנבים ובשעת הנדר לא היה בהמה זו בביתו ואיהו סבר שבהמה זו בביתו אין זה נזירות בטעות שכוונת דבריו שאם ימצא בהמה זו יהא נזיר אבל אם נודע לו שהבהמה גנובה ומתבטל הנזירות תו אף אם יחזירוהו הגנבים ג"כ אינו נזיר. וקרוב לזה תמצא לרבוותא בתוספות פרק המדיר (דף ע"ד) בשמועה דהמקדש ע"מ שאין עליה נדרים ונודע לו שיש עליה נדרים והלכה אצל חכם והתיר לה דלא חלו הקדושין עיי"ש. ואולי הא דבעי בירושלמי או מכאן ולבא הוא דוקא אם החזירוה גנבים ביום הראשון שנדר דאם חלה מכאן ולהבא הנזירות ג"כ לא נמשך איסורו יום אחד יותר מימי הנזירות אבל כי החזירוה ביום השני אפשר דאין סברא דמכאן ולהבא יחול הנזירות, דא"כ יתמשך האיסור של נזירותו ביום שלשים ואחד ועל דעת זה לא נזר, רק ביום הראשון בעי אם למפרע או מכאן ולהבא והיינו דחלה עליו הנזירות מעת החזרה או משעת הנדר. יהי' איך שיהי'. הסברא הראשונה שכתבנו לחלק משום דהבהמה הוא על סוף נזירות ומאי נפ"מ אם לא היתה הבהמה בתוך ביתו בעת הנדר הוא הנכון ואמת לדינא בענינים שכי"ב. וכ"נ בקטנה יתומה בחיי האב אם יאמר קונם שאיני נושא אותה מפני שאביה רע וחזר בתשובה וחזר לסורו טרם שנתגדלה בזה ודאי אסור ודוק:
ונמצאת נאה כו'. בגמרא ההוא דא"ל לדביתהו קונם שאי את נהנית לי עד שתראי מום יפה שבך לר"י בר' יוסי כו' אמר להן יפה קורין אותה לכלוכית, ובמפרש, שהיא מלוכלכת במומין דכיון דאין בה דבר יפה להראות ודאי על דעת כן הדירה בעלה שהי' יודע שאין בה דבר יפה ואינה יכולה להראות והואיל שאין בה שום דבר יפה נמצא שאין הנדר חל עליה עכ"ל. ונראה לפרש כיון שידע שאין בה דבר נאה אם היה בדעתו לאוסרה בהנייתו היה לו לאוסרה במוחלט מהנייה דיליה, וע"כ לא נתכוין לאסור רק כמו דברי הבאי וכמו דפירש ר"ן לעיל (דף כ"ד) ד"ה נדרי הבאי יעו"ש ולזה כוון המפרש בלשון אחרון, או יש לפרש שהלא הוא משועבד לה ואיך יכול לאוסרה אותה בהנייתו וצריך לומר דבתנאי מצי לאסור שיכולה שלא לעבור על דבריו ולקיים את תנאו וכמו שפירשו תוס' לעיל (דף ט"ו) על שאת נהנית לי כו' אם תלכי לבית אביך יעו"ש, וכיון שאין באפשרי לקיים דבריו א"כ הוא משועבד לה ולא חל הנדר, ושניהם נכונים בכוונתו ז"ל. ולהאופן הראשון הוא הדין אם אמר אם אישן תוך שלשה ימים יהי' חפץ זה עלי קונם הוי נדר הבאי שאם לאסור על עצמו היה צריך לאסור תיכף במוחלט שכיון שלא יתכן דבר זה שהוא מוכרח לישן תוך ג' ימים, וכן פסק בתומים סוף סימן כ"ו אך מטעם אחר יעו"ש והשיגו עליו ודוק:
והוא בכלל נדרי שגגות שהן מותרין שהרי הסבה שבגללה נדר כו' (כצ"ל). והתיבות (ואין זה כתולה נדרו בדבר ולא נתקיים הדבר) יש למחקם כאן ומקומם לקמן בהלכה ה' אעפ"י שהוא אומר אילו הייתי יודע שזה נעשה סופר כו' ה"ז אסור כו' עד שיתיר נדרו כמו שביארנו, כאן צריך לגרוס [ואין זה כתולה נדרו בדבר ולא נתקיים הדבר] כיון שאפילו באופן שניחם ורצונו היה שיעשה סופר כהך עובדא דרע"ק יעוין בכס"מ פרק ששי משבועות אפילו כן צריך היתר חכם לנדרו ודוק:
בכס"מ איכא מ"ד כו' (הרמב"ם) צ"ל הרמב"ן:
וכן הקורא לחבירו שיסעוד אצלו כו' הר"ז מותר להכנס לביתו ולשתות לו צונן כו'. בירושלמי א"ר יוסי הדא אמרה ההן דמשבע לחבריה דלא יאכל ההן אוכל וההן (עובר) [חבר] כצ"ל, והפירוש אם היה מסרהב בו לאכול ונשבע שלא יאכל מותר לאכול דלא נתכוין אלא לההן אוכל ולההן חבר פירוש שאצלו לא יאכל אבל אצל אחר יאכל וז"ב לדינא, וההן חבר הכוונה אותו חבר שמסרהב בו לאכול אבל לא לאחר. ויעוין תוס' פ"ג דשבועות (דף כ"ג ע"ב) ד"ה במסרהב בו חבירו וכו' יעו"ש ודוק:
האומר לחבירו קונם לביתך אני נכנס כו' או מכרן לאחר הר"ז מותר. הריב"ש בסימן שנ"ו האריך בדברי טעם דאם חזר וקנאו אסור ולא אמרינן דהוי כמו פנים חדשות. אולם בזה צריך עיונא דהאומר לחבירו קונם שאתה נכנס לביתי, דגם בזה הדין דאם מכרן לאחר מותר כמוש"פ רבינו בפ"ה ה"ה, איך הדין בחזר וקנאו אם אסור חבירו לכנוס לתוכו, וטעמא משום דתמן דאדם אוסר נכסי חבירו על עצמו ומכש"כ דבר שלב"ל לכן כי קנה אותו שוב אסור המדיר את עצמו דהיינו ביתו, אבל כאן שהבעלים אסר על חבירו ואין אדם אוסר דבר שלב"ל על חבירו כמו שאינו אוסר פירות חבירו על חבירו כמפורש נדרים (דף פ"ה), א"כ כיון שנפקע האיסור במכירה תו כי הדר זבין הוי דבר שלב"ל המכירה השניה ולא מצי לאסור על חבריה. אך נראה לדעתי לפשוט מהך דאמר ר' אילא (בדף פ"ו) אילו אומר לחבירו שדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תקדוש מי לא קדשה. וטעמא משום דהשתא בידו להקדישה הקדש זו כן הכא ג"כ בידו לאוסרה על חבירו בעוד ברשותו לעולם כגון אם יאמר בית זה וכיו"ב שאדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו, ותו לכן מצי אסר אפילו באומר בית זו שאני מוכר לך לכשאקחנה תיאסר עליך ג"כ אסור בה. ועיין במש"כ הר"ן פ"ב גבי בעיא דהמקדש אשה כו' לכשאגרשך יעו"ש. ואפ"ה אם מדיר חבריה מבית זו לכשאקחנה לא נאסר אע"ג דמצי מדירו מהנאתו ובזה יהא אסור אפילו מנכסים שיקנה אח"כ כמוש"כ הר"ן גבי שאני נהנה לישראל לוקח בפחות כו'. שאני תמן דיהיה איסור נתפס עליו לא על החפץ אע"ג שכשאומר לכשאקחנה ותהיה ביתי ג"כ לא תיאסר רק כשהיא ברשותו נפ"מ טובא אם מכרה באופן דהוי זבינא דרמי על אפיה דמצד הנאה שלו היה מותר בה ומצד שנתפס איסור על החפץ אסור גם במכרה לו וכאומר ככרי זה עליך כו' כדפשיט הגמ' (דף ל"ה) ועוד נפ"מ, משא"כ כאן הלא בידו לאסור החפץ גם לכשיצא מרשותו וזה פשוט וא"צ לפנים: והנה באוסר דבר שלב"ל על חבירו עם דבר שבא לעולם ביחד אפשר דחייל וכמוש"כ הקדמונים במקנה דבר שלב"ל עם דבר שבא לעולם דחייל המקח. וכזה מצאנו לירושלמי פרק הכותב ה"א כתב לה דו"ד אין לי בנכסייך ונפלו לה לאחר מכאן כו' מזכותו למד את חיובו. רלב"ח בעא כתב לה דו"ד אין לי בנכסייך העתידין ליפול לך לאחר מכאן כו' ויש אדם מתנה על דבר שאינו בעולם. הרי מפורש דבמסלק מנכסים שיפלו לה לבד לא מהני ובמסלק גם מנכסים שנפלו מהני, וכן מפורש בנזיר פ"ב ה"ה גבי לגלח נזיר שעתיד ליזור יעו"ש. וא"כ ניחא מה שתמה המחנ"א סימן כ"ג בהא שפירשו האחרונים גבי נכסי חולה אסורים כו' אם נכסי המבקר אסורים על החולה במקום שנוטלין שכר אסור לישב אצלו, וטעמו דהוי כאילו בא השכר לידו ומחזירו נמצא דמתהני מנכסיו, והא הנכסים הבאים אח"כ הוי דבר שלב"ל ואינו אוסר על חבירו, וכן תמה בחידושי רעק"א על הטור סימן רכ"א יעו"ש, ולפ"ז ניחא שפיר דלאסור ביחד מצי לאסור ודוק: אולם בל"ז מסתפקנא כיון דבידו להרויח מעות רק שאינו מסויים שחפץ זה אינו בידו וכן מעות אלו אבל דא קים לן דבידו להרויח א"כ אף אם באו הנכסים אחר כך אסור לו ליתן בחנם להמודר, דעל זה היה מצי לאסור דהוה בידו והוי דבר שבא לעולם, רק אם לוקחן ממנו בדמים הלא אם תאסור אותו ע"כ לאמר דנאסרו החפצים עליו במסויים שמה שלובש הבגד שקנה ממנו הוא נהנה מנכסיו, ע"ז אשיבך דהוי דשלב"ל ואם תאמר דהוי בידו ע"ז אשיבך דבידו לא הוי רק להשיג השווי או בחפץ זה או בחפץ אחר וכיו"ב א"כ מהשווי אינו נהנה שהשווי כבר בא לידו, וזה סברא דקה וצריכה בדיקה דזה ודאי דנדר חל על הנאת דבר שאינו מסויים וכמו אוסר הנאתו על פלוני שזה אינו דבר מסויים וצ"ע טובא ודוק: