מעניני המותריםשמה שהוא מותר ואיננו הכרחי הוא מטריד האדם מעבודתו ית' בחנם לכן הוא עוזב אותם:

יראתו על פניכםהרי שאותות היראה נראים ונכרים על הפנים:

יראת עונשו ונסיונושהוא ירא ממנו יתברך מפני שהוא רואה בני אדם מתיסרין בעולם מהם בדרך עונש ומהם בדרך נסיון:

שיצערהו וידכאהונגד העונש והנסיון:

למעבד מאהבהפירש מאהבת השכר ומיראת העונש:

אם יירא ויקוה יעשהאם הוא מתירא שלא יעשה צווי אדונו יענש ומקוה שאם יעשה יגמל טוב אז יעשה ואם לא וכו':

כבודו ורוממותו ועוצם גבורתונגד ג' תארים הגדול הגבור והנורא:

**ואיננה סרה מן האדם כו'**כל ימי חייו משא"כ יראת העונש אין לב האדם מתעורר עליו רק בבואו לפעול איזו פעולה לפי שהגמול והעונש הם תלוים במעשים ומסובבים מהם. ומה שאמר לשון כפול איננה סרה ובלתי נפרדת נגד בחינות סור מרע ועשה טוב כשהאדם נזהר מעשות רע אז יראת עונש הרע ההוא סר ממנו ויראת העונש על בלתי עשות טוב אחר שעשה הטוב ההוא בשלימות נפרדה ממנו:

והכוסף המצערשהכוסף היא התשוקה החזקה לדבקות הדבר ההוא וגורמת צער לאדם שאין יכול להשיג הדבקות ההוא והוא שאמר הכתוב כי חולת אהבה אני:

שיראני ירא זולתושיראה אותי הבורא שאני ירא מזולתו וכדאי בזיון הוא לי

**ברצון הבורא ית'**כלומר הוא מקבל עליו שכפי רצונו יהיה בודאי אם ירצה יתן בלבם לשבחו ואם ירצה יהיה היפך או הכוונה כשהוא עוסק בדבר שהוא רצון הבורא כמו צוות על הטוב ולהזהיר מן הרע שמפרש כי במילי דעלמא בודאי חייב האדם להתרחק מן הכיעור והחשד:

**כשהוא מצום כו'**כלו' כאשר הוא מוכיחם לעשות הטוב ולהתרחק כו':

**ברצון האל ית'**כלומר הוא מוסר עניני נפשו וגופו וכו' לרצונו ית':

בשבחהם דברי שיר. והודאה ותהלה הכוונה שהוא מודה לו ית' בהכרת טובותיו ונותן לו תהלה עליהם:

ולא בקללהשלא יקלל את חבירו בשם כמ"ש לקמן:

לבטלה ולא לצורך ולא יחייבהו בה דיןהנה נאמר ונשבעת חי ה' באמת ובמשפט ובצדקה ופירשו שם המפרשים שהשבועה מסורה לאדם לאחד מג' פנים אם כדי לאמת דבריו בפני רעהו וזה מצוי מאד בספורי הכתובים חי ה' אם עשיתי כך או אם לא עשיתי כך והב' אם חייבוהו הב"ד שבועה נגד רעהו בהשפטו והג' אם האדם חפץ לעשות איזה דבר ממעשה הצדק והכשרון והוא ירא שלא ימנעהו יצרו ולכן הוא אוסר עצמו בשבועה כמ"ש נשבעתי ואקימה וכו' ועל ג' בחינות אלו אמר באמת ובמשפט ובצדקה. והנה בכאן בא לשלול הג' כוונות הנ"ל ונגד האמת אמר לבטלה ונגד תועלת התנהגות בצדק אמר וללא צורך כלו' ללא תועלת ונגד המשפט אמר ולא יחייבהו בה דין:

**היא השבועה שמחייבין כו'**כלומר שאחר שנתחייב נשבע לשקר:

והוא חייב להזהר כו' לכבודומלת לכבודו מוסבת על מלת להזהר שהזהירו בזה תהיה לכבודו ית' ולא לכוונה אחרת כמו ד"מ שמכוון בה לתועלתו דהיינו שכשיראו בני אדם שהוא נזהר כ"כ מהשבועה והיא כ"כ יקרה בעיניו יאמינו לו ממונם על שבועתו:

למאמיןלבר ישראל שהוא מאמין בבורא:

כשחוק לכסילשעשות הזמה היא אצל הכסיל כמו שחוק והוא עושה אותה בשאט בנפש:

**שיתנה בעת שהוא יועד כו'**לשון תנאי כלומר בכל מה שהוא מיעד את זולתו לעשות איזה דבר טוב יתנה ויאמר שיעשה כך אם יהיה רצון האל:

**מיראת מהירת כו'**שהוא ירא פן תבואהו המות מהר ולא יספיק לעשותו לכן אומר אם ירצה האל להשאירו בח ים:

**אם קדם כו'**אולי לא נגזר ואז בודאי לא יצליח במפעליו:

שיאשר ויורהיאשר בני אדם בסור מרע ויורם בעשות טוב. יאשר ידרוך כמו ואשר בדרך לבך (משלי כג):

בין ברכה בין בקשהבדברים רכים או בדברים קשים:

**כפי הצריך לזמן ולמקום כו'**שאין כל הזמנים שזה כמ"ש הוראת שעה היתה ועל המקום ג"כ אמרו רב בקעה מצא וגדר בה גדר ופירש"י ז"ל שאנשי המקום היו פרוצים בדבר וגם צריך שום לב לפי כתות בני אדם ד"מ לכת החנונים צריך להזהיר ביותר על זהירות באונאה וצדק המשקלות ולכת טבחים על זהירות מנבלות וטרפות ולכת הרוכלים בפרישות מן העריות ודומיהן הרבה. גם לפי מעלת האדם כמ"ש ראה אביו עובר עבירה יאמר לו אבא כתוב בתורה כך וממילא נשמע שההדרכה מתחלקת גם בשאר בני אדם לפי מעלתם ובכלל זה להיפך שצריך לזהר לפעמים בהדרכה בלתי מוכרחת לפחותי המעלה כמ"ש הני נשי דאכלי ושתו בעי"כ עד חשכה ולא אמרינן להו ולא מידי משום דמוטב שיהיו שוגגין וכו':

מהגדולים ועד אנשי השוקכלו' מגדול ועד קטן:

ישמע חכם ויוסף לקחנראה מדעתו שכוונת הכתוב הוא שהחכם שומע ומקבל הטוב על עצמו ואח"כ הוא מוסיף לקחת גם אנשים אחרים להכניסם בהדרכתו:

אל התכלית הרחוקהוא התכלית האחרון ד"מ במדרגות שמנה ר"פ בן יאיר כל מדרגה תכלית למה שלמטה ממנה והמדרגה האחרונה הוא נקרא התכלית הרחוק מפני שהוא רחוק ההשגה מכולם:

**מי שמורה בני אדם כו'**הרי עשה טוב ומישר הרשעים להסירם מן הרע:

בעבור זכיותםשזכיות שלהם יהיו מיוחסים גם לו:

בכל הימיםבמצות התמידיות ועל הבאות מזמן לזמן אמרו בכל הזמנים:

ריק ממצואהיינו פירוש על שבח ריקם:

ובידיעתובמה שהוא יודע אותו: