מתני' המוכר את הבית. היציע. כמן חדר שעושין סביבות כתלי הבית מבחוץ כמו שהיו עושין במקדש דכתיב והיציע התחתונה ויש שעושין אותה בעובי הכותל ואע"פ שפתוח לבית ותשמישו בתוכו אפ"ה אינו מכור והוא דהוי ד' אמות כדאמר בגמרא:

ולא את החדר שלפנים. מן הבית ואע"פ שהוא פתוח לבית ודריסתו עליו וקמ"ל בחדר דאע"ג דמצר לו מצרים החיצונים של הבית לא אמרינן דהחדר בכלל הבית הוא מדלא כתב מצר חדר הפלוני אלא אמרינן מצרים הרחיב לו שמצרי הבית החיצונים ניכרים הם:

בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים. הוי מקום חשוב בפני עצמו ולא בטל לגבי הבית:

אם יש לו צורת הפתח. ואין הלכה כרבי יהודה:

גמ' והוא שיש בה ארבע. ארבע אמות ואיציע קאי דבפחות מד' אמות לא חשיב ובטל לגבי בית:

כל הדין פירושא הפרש לכון ר' חייא בר בא. היה מתמה ר' זירא על שהצריך דוקא ד' על ד' ומקורה ומגופף ועל רום עשרה:

ולא את הגג וכו' סוף דבר מעקה. בעיא היא אם סוף דבר הוא כלומר אי נימא דוקא מעקה נקט הת"ק ואם היו אחורי בתים מקיפין אותו והיו שם עמודים ע"ג הבתי' וכלונסיות על גביהן מהו אי הוו כמעקה או לא:

נישמעינה מן הדא. דר' יהודה דאמר אם יש לו צורת הפתח וכו' ועמודים וכלונסות על גביהן כצורת הפתח הוו ור' יהודה הוא דס"ל דצורת הפתח מהני:

אמרין. סיומא דמילתא היא כלומר ש"מ דשמעיה ר' יהודה לחכמים דאמרין והוא שיש שם מעקה גבוה עשרה טפחים אבל מילתא אחריתא לא מהני ועלה קאמר ר' יהודה דאם יש לו צורת הפתח נמי מהני:

מתני' ולא את הבור. חפירה בקרקע:

ולא את הדות. בנין הבנוי בבור אע"פ שכתב לו עומקה ורומה לפי שהעומק והרום אינו נקנה בסתם ומהני הא דכתב לו עומקא ורומא שיקנה הרום שהוא האויר בלבד והעומק שהוא עובי הארץ אבל לא קנה הבנינים שבעומק ושבאויר עד שיכתוב לו מארעי' תהומא עד רום רקיעא שאז קנה הבור והדות שבעובי הקרקע:

וצריך ליקח לו דרך. המוכר צריך ליקח לו דרך מן הלוקח כדי שיכול לילך לבור ודות ששייר שכל המוכר בעין יפה הוא מוכר ולא שייר לו דרך:

וחכמים אומרים אינו צריך. דקסברי מוכר בעין רעה הוא מוכר ושייר דרך לעצמו:

חוץ מאילו. שא"ל בפירוש חוץ מבור ודות דתנאי שלא לצורך הוא ולאטפויי דרך קאמר:

מכרן לאחר. מכר הבור והדות בלבד לאחר ושייר הבית לעצמו:

ר"ע אומר א"צ. להלוקח ליקח לו דרך שהמוכר בעין יפה הוא מוכר וכשמוכר לו הבור והדות מכר לו הדרך ג"כ והלכה כר' עקיבא:

גמ' לאיזה דבר כתב עומקה ורומה. אם לא קנה בור ודות:

שאם רצה להשפיל. לחפור בקרקע ישפיל ויחפור בה בורות ואם רצה להגביה ולבנות ע"ג הבית בונה אבל בור ודות של מוכר לא קנה:

הלכה כר' עקיבא דידן. דמתני' דהוא רבנן דר' חייא בברייתא ששונה דבריו בלשון חכמים דאינהו סברי מוכר בעין יפה מוכר:

הלכה כר"ע דר' חייא. ר' זעירא היה שונה בברייתא דר' חייא דברי ר"ע כמתני'. דהוא רבנן דבבלאי שבבבלי היו מחליפין דברי ר"ע לדברי חכמים:

תמן אמרין. בכתובות אמרנו אדמון ור"ע שניהם אמרו דבר אחד דתנינן התם פ' שני דייני גזילות מי שהלך לו למדינת הים ואבדה דרך שדהו שהחזיקו בה בעלי השדו' שבמצריו אדמון אומר ילך לו בקצרה בעל כרחם יקח לו דרך לשדהו אלא שיברור לו דרך קצרה ולא ירבה ליטול וזהו כר"ע דמתני' דקאמר מכרן לאחר א"צ ליקח ממנו דרך אלא יטול לו הדרך בע"כ של מוכר וקס"ד דאפילו מכר לו בלא דרך יטול בע"כ והיינו כאדמון:

אמר ר' לא. ר' אילא דחי לה דלא היא דבסתם חלוקין ר"ע וחכמים דעל כרחך במה אנן קיימין מתני' דהכא:

אם דבר בריא שיש לו דרך. שפירש לו בבירור שמכר לו הדרך כ"ע מודים שיש לו וא"צ ליקח ממנו:

ואם דבר בריא. שפירש לו שאין לו דרך כ"ע לא פליגי בזה שאין לו אלא ע"כ כן אנן קיימין דבסתם הוא דפליגי אם מוכר בעין יפה הוא מוכר או לא ושאני התם דאפילו הכל יודעין הן שיש לזה דרך שם אפ"ה כל חד וחד מצי מדחי ליה לאו דרכך גבאי ומודה ר"ע לחכמים דהתם והכי איתא להאי סוגיא בכתובות שם הלכה ז':

מתני' המוכר את הבית. סתם:

מכר את הדלת. שכל תשמישי הבית הקבועים בו בכלל הבית הם:

אבל לא המפתח. דאע"ג דלפעמים קבוע הוא אין קביעותו קביעות גמור:

המכתשת הקבועה. בקרקע:

האיסטרובל. עגול של עץ שעליו מעמידין הריחיים וקבוע הוא:

אבל לא את הקלת הכלי שהקמח יורד לתוכו שהוא כמו כפיפה של עץ ומיטלטל הוא:

מכר תנור. הקבוע וכן כיריים הקבועים:

הרי כולן מכורין. כל הני תשמישי דמני ברישא אבל שאר כלי תשמיש אינם מכורין דאפילו אמר וכל מה שבתוכו לא רבה אלא תשמישין המיוחדים לבית כגון מפתח וקלת וכיוצא בהן:

גמ' כיני' מתניתא. כן צריך לגרוס במתני' כמו שהוא בתוספתא ריש פרק ג':

החקוקה. כגון סלע היוצא מן הכותל וחקק שם מכתשת אבל לא את הקבועה דס"ל להאי מ"ד כל המחובר לקרקע אינו כקרקע:

מתני' מכר בתים. הפתוחים לתוכה ובורות שיחין ומערות שבתוך החצר ואע"ג דהמוכר בית לא מכר בור ושיח ומערה לגבי חצר מיהא בטלין הן:

בין כך ובין כך. אפי' אמר כל מה שבתוכה לא מכר את המרחץ ובית הבד שאינן בכלל החצר:

לא מכר אלא אוירה. של חצר אבל לא בתים ואינך ואין הלכה כר"א:

גמ' ר' יצחק שאל על דעתי' דרבנן וכו'. כלומר מתני' היאך מיתפרשא אי כפשטה דבמוכר חצר סתם מיירי ובתים בורות שיחין ומערות בכלל הן חוץ מן המטלטלין או דילמא ה"ק המוכר את החצר ומכר בתים בורות שיחין ומערות וכלומר שפי' לו ואמר חצר עם הבתים ובורות שיחין ומערות אני מוכר לך בהא הוא דאמרינן דלא מכר לו את המטלטלין והא קמ"ל דטעמא הוא דכיון דנחית לפירושא מה שפירש פירש ולא מכר אלא אלו אבל אם מכר לו חצר סתמא ולא נחית למנינא אמרינן דבסתם הכל בכלל ואפי' המטלטלין:

רבי יצחק שאל על דעתי' דר' אלעזר וכו'. וכן נמי איכא לספוקי בפלוגתא דר"א מי נימא דלא פליג ר"א אלא במוכר חצר סתם דשמעינהו לרבנן דקאמרי דבתים בורות שיחין ומערות בכלל מוכר חצר סתם הן ועלה הוא דפליג וקאמר דלא מכר אלא אוירה של חצר אבל בסיפא דבזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורין מודה להו לרבנן דהכל מכור אפי' המטלטלין או דילמא דלר"א דס"ל דבסתם לא מכר לו אלא האויר א"כ כשאמר לו היא וכל מה שבתוכה לא אתא אלא לרבויי בתים בורות שיחין ומערות אבל לא את המטלטלין:

א"ר יוחנן ואנא אייתיתיה מדבית לוי. ואני איני מסופק בפירושא דמתני' דודאי מילתי' דת"ק במוכר חצר סתם מיתפרשא ואייתיתי ראיה מברייתא דתני בי לוי על המתני' היו שם וכו' אלמא דבמוכר חצר סתמא קאמר דהא ודאי אלו לא מצי ליה המוכר לפרש לו דמה לו למנות אלו שאינם בתוך חצירו ועוד אי דחשיב ליה בהדיא א"כ מ"ט פתוחות לחוץ אין מכורות:

מתני' מכר את הים. האבן הגדולה הבנויה בארץ שטוחנין עליה זיתים:

הממל. הרכב העליונה ובה מפרכין הזיתים:

הבתולות. כלונסות של ארז שמעמידין בהן את הקורות שנועצין אותן בארץ בראש הגת מכאן ומכאן ונוקבין זה כנגד זה ונותנין בריחיים מזה לזה ומעמיד הקורה על הבריחים:

אבל לא מכר את הכירים. נסרים כבדים שנותנין על האמתחת שמשימים בהם הזיתים הכתושים כדי לכבשן:

הגלגל. שמגלגל האבן ומכביד על הזיתים הכתושים להוציא שמנן:

מכר את הקורה. ואין הלכה כר"א:

גמ' ותימר אכן. בתמי' והלא עיקר בית הבד על שם הקורה הוא ואמאי לא מכר את הקורה:

ומאן תניתה ר' אלעזר וכו'. ותרי תנאי ואליבא דר"א:

דתני. בתוספתא שם ולא גריס התם בשם ר"א:

היקבין. הסלים שמניחין בהן הזיתים:

האסורין. הנסרין העוצרים:

בזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו. מכורין צ"ל בין כך וכו':

היצועין וכו'. מיני כלים ואינן שייכים כ"כ לבית הבד.

מתני' הנסרים. לוחות שמשימין עליהן הבגדים:

הספסלים. שיושבין עליהן:

הבילניות. וילאות שמסתפגין בהן:

מגורות של מים. בריכות השופכות מים למרחץ:

אוצרות של עצים. שמניחין בהן העצים להחם את המרחץ:

גמ' תני. בתוספתא שם:

ובסלקי. בית היורות:

וקמין. בית היקמין וכן הוא שם:

ובית האורירן. מקום שיושבין האולייארין המסיקין את המרחץ:

ולא את היורה. עצמה:

מקום הבלן. בעל המרחץ:

בזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה. מכורין צ"ל אע"פ וכו':

מתני' המוכר את העיר מכר בתים. וכל שכן חצירות שהן עיקר העיר:

בית השלחין. גנות ופרדסין השייכין לעיר:

אבל לא את המיטלטלין. מאני תשמישתא כגון תנור וכיריים וכיוצא בהן וכ"ש שלא מכר חטי ושערי:

אפילו היו בה בהמה ועבדים. דמטלטלי דניידי נינהו כלן מכורין וכ"ש חיטי ושערי דהוו מטלטלי דלא ניידי:

מכר את הסנטר. העבד הממונה לשמור העיר ואין הלכה כרשב"ג:

גמ' תני. בתוספתא שם וגריס התם רב יהודה במקום רשב"ג:

אבל לא האיקומנוס. סופר המלך וממונה על המסים:

בזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה. מכורין אע"פ וכו':

שוריה בזיה. הפסקי בקעות שהם חוץ לעיר:

כופרניה. הכפרים שלה:

חולק בים ובנהר. החלק שיש לה בים ובנהר פליגי בה תנאי וקאמר רב חסדא דלא פליגי:

מתני' את האבנים שהן לצורכה. לעשות גדר וסדורות לזה או שמונחין על העמרים:

ואת הקנים שבכרם. קנים החלקין המונחין תחת הגפנים כדי להעמיד את הכרם:

ואת התבואה שהיא מחוברת לקרקע. ואע"פ שהגיע להקצר:

ואת מחיצת הקנים. קנים הרבה גדלים בקלח אחד כשהיא פחותה מבית רובע אז היא בטלה לגבי השדה:

ואת השמירה. סוכת השומרים שאינה טוחה בטיט:

ואת החרוב שאינו מורכב. שהוא בבחרותו עדיין ובטל לגבי השדה אבל כשמזקין ומתגבר מרכיבין אותו ויש לו שם בפני עצמו ולא בטיל לגבי שדה:

ואת בתולת השקמה. בבחרותה קודם שחתכו ענפיה דכשמזקין קוצצין הענפין כדי שיגדלו הרבה במקומן וקרוי סדן השקמה:

אבל לא מכר וכו'. שכל אלו חשובין בפני עצמן הן:

שהיא תלושה מן הקרקע. אע"פ שעדיין צריכה לשדה לשוטחה וליבשה:

לא את הבור. כשמכר לו השדה לא מכר לו לכל אלו ואפי' אמר לו וכל מה שבתוכה:

וצריך. המוכר ליקח לו דרך מן הלוקח לבא לבור ולגת ולשובך דמוכר בעין יפה מוכר וכדתנן לעיל:

במה דברים אמורים במוכר. מפני שהיה לו ללוקח לפרש ולא פי' ואיהו הוא דאפסיד אנפשיה:

אבל בנותן מתנה. שהמקבל מתבייש לומר לנותן פרש לי מה שאתה נותן לי אמרינן בעין יפה הוא נתן את הכל וכל הני דאמרן לעיל דאינן בכלל השדה במכר אבל במתנה הן בכלל דבעין יפה יותר מדאי הוא נותן וכן אין המקבל מתנה צריך ליקח ממנו דרך:

זכו בשדה זכו בכולן. בכל הני דלעיל ואפי' בור וגת ושובך שבשדה מפני שכל אחד זוכה בשלו ומסתלק מחבירו מכל וכל:

החזיק בכולן. ואע"ג דחרוב ושקמה לא בטילי לגבי שדה הוו כשתי שדות ואין מצר ביניהן דאם החזיק אחת מהן קנה חבירתה:

הקדיש את כולן. דמקדיש בעין יפה היא דמקדיש:

לא הקדיש אלא החרוב. דסבירא ליה דדעת מקדיש כדעת מוכר וכל דגבי מכר לא מכר גבי הקדש נמי לא הקדיש ואי איכא לחלק בחרוב המורכב וסדן השקמה הוא דאיכא לחלק דאף על גב דבמכר לא מכר בהקדש קדשי וטעמא הואיל ומשדה הקדש ינקי ולדבריהם דרבנן קאמר ואין הלכה כרבי שמעון:

גמ' במחולקין לגפנים. לפרש קנים בכרם קאמרי וכדפרישית במתני':

היו שם חליות. של קנים מחולקות לברות אותן ולברר מהן א"נ לכרות ולהעמיד את הגפנים מהו אם כלן הוו כמו שהן לצורכה:

מחולקות לכתלים. לצורך הכותל ובמוכר את הבית קאי ואגב הני בעיי נקט נמי להא הכא:

מלבנין מחולקות. כדי לעשות מהן סביב החלונות אם הם בכלל המכר:

אינה מכורה. דכשדה חשובה בפני עצמה היא:

הקונה סדן שקמה בתוך של חבירו. וכגון שקנה עוד שני אילנות עמה ובהא פליגי דרב ישמעאל ברב יוסי ס"ל דסדן של שקמה הוי כאילן וקנה קרקע כדין הקונה ג' אילנות בתוך של חבירו דיש לו קרקע ורבנן ס"ל דלא חשיב כאילן אחר שהרי המקדיש שדה הקדיש גם הסדן שקמה אלמא בכלל שדה הוא ובמוכר שדה טעמא דלא קנה סדן שקמה משום דמוכר בעין רעה הוא מוכר:

ושייר לו סדן שקמה לעצמו. בתוך שני אילנות אם נימא דלר' ישמעאל דאית ליה כאילן הוא וא"כ קנה קרקע כלומר דשייר לו קרקע ולרבנן לא שייר לו קרקע או דילמא בהא לא פליגי רבנן עליה דמכיון דלעצמו שייר אמרינן בעין יפה הוא דשייר ולכ"ע יש לו קרקע:

וזית שבמקום פלוני. מהו מי אמרינן דלאו דוקא זית שבמקום פלוני בלבד הוא דמכר לו אלא כל זיתים שיש שם מכורין שהרי מכר לו כל האילן והא דפרט לו זית פלוני משום חשיבותו הוא דפרט לו או דילמא אמרינן מכיון דפרט לו גלי אדעתיה דלא מכר לו הזיתים בכלל כל האילן ולא מכר לו מן הזיתים אלא הזית שבמקום פלוני בלבד:

ר' יודן ברבי ישמעאל שאל. אהא דקתני במתני' דמכר לו מחיצת הקנים שהיא פחותה מבית רובע וא"כ אי נימא דאם קנה שלשה כתי קנים ואינן בית רובע דקנה ואפי' היה בהן ארז עבה וגדולה כארז גדול שבארץ ישראל. ושלשה כתי קנים דנקט לאו דוקא הוא אלא כלומר שקנה כמה כתי קנים מי נימא דאפילו ארז הגדול שבתוכן הוא בכלל:

להיות נותן בעין יפה. ויותר מהמוכר:

שכן דרך הלקוחות להיות מדקדקין. בדבר ולפרש להמוכר זה וזה תמכור לי ומדלא דקדק ופירש מפסיד מה שאין כן במקבלי מתנה שהן מתביישין לפרש והיינו טעמא דמחלק במתני' בין המוכר להנותן:

ומה ביניהון. בין הני טעמי הקדש איכא בינייהו ופירכא הוא דפריך הש"ס לאידך דבשלמא למ"ד משום דנותן בעין יפה נותן יותר מהמוכר ולא משום דאיכא טעמא אחרינא במוכר שפיר הוא דתנינן במתני' גם במקדיש דינו כנותן דאף המקדיש בעין יפה הוא מקדיש אלא למ"ד טעמא במוכר הוא שכן דרך הלוקחין להיות מדקדקין אבל לא במקבלי מתנה א"כ מה אמר במקדיש מ"ט דהמקדיש את השדה סתם הקדיש את כולן הא לא שייך למימר טעמא דמקדיש כמו במקבלי מתנה דאין דרך הגיזבר של הקדש להתבייש ולשאול אותו מה אתה מקדיש ומה בכלל הקדש שלך:

נישמעינה מהדא. חסר כאן ומצאתי הגי' בחידושי הרמב"ן ז"ל וה"ג ר' לעזר שאל על כל התורה הושבה או על הראשונה הושבה נישמעינה וכו'. ופי' דעל במה דברים אמורים דמתני' קאי דמחלק בין מוכר לנותן ובעי ר"א דאם על כל התורה ששנו במתני' הוא חוזר בין על כל הני דחשיב ברישא דלא מכר לו את מחיצת הקנים וכו' ובין על הדרך דבמוכר פליגי חכמים וסברי דמכר לו אלו צריך ליקח לו דרך אבל בנותן מתנה מודו דאינו צריך ליקח לו דרך או דילמא על הראשונה בלבד הושבה האי במה דברים אמורים על הא דחשיב ברישא ולא על הדרך:

נישמעינה מן הדא. דתניא האחין שחלקו יש להן דרך זה על זה אלמא בעין רעה הן חולקין והרי במתני' שנו גם אחין בהדי נותן מתנה וש"מ דלא קאי על דרך אלא בדיני דרישא בלחוד הוא דשאני לן בין מכר לבין מתנה דנותן מתנה נותן את כולן וכן באחין זכו בשדה זכו בכולן אבל לא בדין הדרך ובזה שוין הן לדין דמכר:

ואית דבעי מימר. דכן אמר רבי לעזר גופיה דבתר דבעי הדר פשטה דהא קתני במתני' האחין שחלקו וכו' וכן המחזיק בנכסי הגר קנה בשדה קנה בכולן והא ודאי אם החזיק בנכסי הגר בשדה זו אין לו דרך על שדה אחרת ושמע מינה דלא קאי האי במה דברים אמורים על דין הדרך כלל:

מפני שיונקין משל הקדש. היינו טעמא דרבי שמעון דחרוב ושקמה הקדיש מפני שהן יונקין משדה הקדש והכי תני לה בתוספתא סוף פ"ג האי טעמא:

מפני ששייר לו דרך אם לא. בעיא היא מי נימא דסבירא ליה לר' שמעון דמקדיש בעין רעה מקדיש ומשוה לי' לגמרי כמוכר ושייר לו דרך לעצמו כ"א דוקא החרוב והשקמה לבדן הוא דהקדיש כדמפרש טעמא בברייתא מפני שהן יונקין משל הקדש או אם לא דלא אמרינן לר' שמעון דשייר לו דרך וכי סבירא ליה דחרוב ושקמה הקדיש את הכל הקדיש והיינו דלא שייר לו דרך:

שייר לו דרך. בתמיה הוא כלומר דמתמה הש"ס דמאי מספקא לך אם נימא דלרבי שמעון שייר לו הדרך א"כ אף הן אין יונקין משל הקדש אלא מדנפשיה קא ינקי אלא ודאי ס"ל לר"ש דגם הדרך לא שייר ליה ושייכא שפיר טעמא דיונקין משדה הקדש:

הדרן עלך פרק המוכר את הבית