מתני' מי שהוציאוהו עכו"ם. לאנסו חוץ לתחום:

או רוח רעה. שנכנס בו שד ונטרפה דעתו ויצא חוץ לתחום ואח"כ חזר ונשתפה והרי הוא חוץ לתחום:

אין לו אלא ד' אמות. הואיל והוא חוץ לתחום וד' אמות יש לו שזכתה לו התורה דכתיב שבו איש תחתיו וקומתו של אדם בינוני ג' אמות מלבד הראש ואמה אחת לפישוט ידיו ורגליו ובפישוט הידים נכנס הראש:

החזירוהו. בתוך התחום:

כאלו לא יצא. והרי לו כל העיר כד' אמות וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח כאשר בתחלה. דוקא כשהוציאוהו והחזירוהו שלא לדעת אבל יצא לדעת אעפ"י שהחזירוהו בעל כרחו או הוציאוהו בע"כ וחזר לדעת אין לו אלא ד' אמות:

הוליכוהו לעיר אחרת. והיא מוקפת מחיצות או שנתנוהו בדיר או בסהר שהן מוקפין והיקיפן גדול:

מהלך את כולה. דהואיל ומוקפת מחיצה הרי היא כד"א:

ר' יהושע ור' עקיבא אומרים אין לו אלא ד"א. דמכיון דלא שבת באייר מחיצות מבע"י לא מהני ליה המחיצות א"נ משום דגזרי דיר וסהר אטו בקעה שאין לה מחיצות ובבקעה כ"ע מודו שאין לו אלא ד' אמות:

שבאו מפרנדין. שם מקום:

והפליגה ספינתן בים. ברחוק משפת הים:

הלכו את כולה. היו מהלכין בכל הספינה ואעפ"י שהלכה בשבת ויצאו חוץ לתחום דהוי כמי שיצא חוץ לתחום ונתון בדיר וסהר הואיל והספינה מוקפת מחיצות:

שרצו להחמיר על עצמן. דהא לדידהו נמי דגזרי דיר וסהר אטו בקעה הרי בספינה כל זמן שהיא מהלכת מותר להלך את כולה ועוד שהרי שבתו באויר מחיצות מבעוד יום אלא שרצו להחמיר משום דשמא עמדה פתאום ולאו אדעתייהו ושלא רצו לחלק בין שבת באויר מחיצות או לא ומשום חומרא בעלמא והלכה כר"ג וכר"א בן עזריה:

גמ' ולכן מה נן אמרין. כלומר ומאי קמ"ל ולא כן מה אנן אמרין דמהיכי תיתי יהיה לו יותר וקאמר דמהו דתימא ה"א ויעשה זה כמי שיצא ברשות דתנן לקמן יש לו אלפים אמה לכל רוח ומכיון שזה יצא באונס הוי כיוצא ברשות לפום כן צריך מימר אין לו אלא ד' אמות דשאני התם דברשות מצוה הוא שיצא כדאמרינן לקמן:

או חלף. דשמא אלפים מתחתיו אנו למדין וד' אמות ממקומו הוא דנפקא לן:

אמר ר' אלעזר. לא היא דהרי ותנינן בהדיא בברייתא דאלפים אמה ממקומו הוא דאנו למדין:

ונאמר להלן. גבי הורג נפש בשגגה ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה מה מקום שנאמר להלן אלפי' דילפינן מקרא דומדותם מחוץ לעיר אלפים אמה אף מקום שנא' כאן אלפים אמה:

מלא קומתו. שהיא ג' אמות מלבד הראש ואמה אחת לפישוט ידים כדפרישית במתני':

ר' יהודה אומר הוא. ושלש אמות. כלומר הוא עצמו נחשב לשלש אמות וכן הוא בתוס' פ"ג ר' יהודה אומר גופו שלש אמות וכו' ואמה יתרה שאמרו לא משום פישוט ידים בלי שום צורך אמרו אלא לכך אמרו כדי שיהא נוטל חבית המונחת מראשותיו ונותן אל מרגלותיו:

כשהוא נפנה מן הצד וכו'. כלומר וכיצד יעשה שהרי הוא צריך להתפלל ואין לו אלא אלו ד"א והרי כשנפנה שם אינו יכול להתפלל בתוך ד' אמות הלכך קאמר דכך היא עושה כשהוא נפנה מן הצד של אותן ד' אמות הוא נפנה וארבע אמות שאמרו הן ואלכסונן וא"כ כשהוא מתפלל יכול הוא להתפלל לוכסן והאלכסון היא יותר מד' אמות ונמצא מתרחק הוא ממקום אשר נפנה חוץ לד' אמות:

ארבע אמות שאמרו תחום הן. אם כל הד' אמות צריך שיהו נחשבין בתחום שלו או אינם תחום וכדמפרש ואזיל למאי נפקא מינה הוא דקמיבעיא ליה דאין תימר תחום הן אין נותנין לו ד' אמות משני מקומות שאם היו נכנסין בתוך תחום אחר אין נותנין לו כל הד' אמות שהרי מקצתן חוץ לתחום שלו ואין תימר אינן תחום שאין צריכין להיות כולן בתוך תחום שלו אם כן נותנין לו ארבע אמות אפילו הן משני מקומות שמקצתן הוא אצל תחום שלו ומקצתן נכנסין הן לתוך תחום אחר:

אמר ר' זעירא. מאי תיבעי ליה הא מתניתין אמרה כן שארבע אמות שאמרו תחום הן ואין נותנין לו משני מקומות דהא תנינן בפרקין דלקמן גבי מי שישן בדרך וכו' וחכמים אומרים אין לו אלא ארבע אמות ר' אליעזר אומר והוא באמצען של הארבע אמות כלומר שני אמות לכל צד היו שנים מקצת אמותיו של זה בתוך אמותיו של זה שהיו רחוקין זה מזה ששה אמות והרי שני אמות של כל אחד נבלעין הן בתוך של חבירו מביאין ואוכלין באמצע בתוך שני אמות האמצעין ובלבד שלא יוציא זה מתוך שלו לתוך של חבירו וזהו לתוך שתים החיצונות לפי שאין לו בהם כלום היו ג' והאמצעי מובלע ביניהם שהיו ב' אמותיו בתוך של זה וב' אמותיו בתוך של זה הוא מותר עמהם והן מותרין עמו ושנים החיצונים אסורין זה עם זה אלמא שאף על פי שהחיצונים מותרין עם האמצעי לא אמרינן שיהו נחשבין כהאמצעי ולהיות מותרין להשתמש ולהוציא בתוך שני אמות של חבירו החיצון ומשים שזה הוא לכל אחד מן החיצונים כשני מקומות ואין נותנין ארבע אמות משני מקומות:

לא אמר. במתניתין אלא החזירוהו שהן החזירו אותו שלא לדעתו כמו שהוציאוהו שלא לדעתו:

הא אם חזר הוא. מעצמו אסור ואין לו אלא ארבע אמות:

דר' נחמיה היא. ואתיא כר' נחמיה דתני בברייתא פירות וכו' שוגג אם הוציאן בשוגג יאכלו כשחזרו ואם הוציאן מזיד לא יאכלו:

ר' נחמיה אומר. בין שהוציאן שוגג בין מזיד לא יאכל עד שיחזירן למקומן שיגג אבל אם החזירן מזיד אעפ"י שהוציאן שוגג לא יאכלו. והיינו כדיוקא דדייקינן ממתני':

ואתיא דר' נחמיה. שצריך שיהא החזרה שהיא הכנה להאכילה בשוגג דוקא ואם החזירן בשוגג מותרין אפי' בו ביום:

כר"מ. דפ"ב דתרומות דתני שם המעשר והמבשל בשבת שוגג יאכל וכו' דאלו לר' יהודה הא פליג שם בברייתא וסבירא ליה בשוגג יאכל למוצאי שבת ולא בו ביום:

קנה לו שביתה. במקום אחד בבקעה ובאו עכו"ם והקיפוה מחיצה בשבת פליגי בה ר' חונה וחייא בריה דרב:

לא הועילה לו מחיצתו כלום. שיהא מותר לטלטל בתוכה אלא הרי היא כבתחילה שמהלך אלפים ממקום השביתה ומטלטל בד' אמות וטפי לא כאלו לא היה שם מחיצה:

מהלך ומטלטל באלפים. דמהני ליה מחיצה אף לטלטל בתוך אלפים שלו אבל טפי לא דגזרינן שמא ימשך אחר חפצו וילך חוץ לאלפים שלו:

ר' יעקב בר אחא. קאמר בשם חייה בריה דרב מהלך הוא באלפים וכן הטילטול כי אורחיה:

ומטלטל בארבעת אלפים אמה ע"י זריקה. כלומר וחוץ לאלפים מה שהיא בתוך המחיצה מטלטל הוא ע"י זריקה דמחיצה שנעשית בשבת מחיצה היא אלא שאינו יכול לטלטל חוץ לאלפים כי אורחיה שא"י להלך לשם ומטלטל ע"י זריקה:

הוון בעיין מימר. בני הישיבה:

מה פליגין כר' יהושע ור' עקיבא. כלו' דאליבא דר' יהושע ור' עקיבא הוא דשייכא פלוגתייהו דאינהו ס"ל במתני' דכל שלא היה באויר מחיצות מבעוד יום לא מהני ליה המחיצה ואע"ג דר' יהושע ור' עקיבא אסרי אפי' בהילוך בהוליכוהו לעיר אחרת ואין לו אלא ד' אמות ס"ד דבני הישיב' דמ"מ שאני הכא שהרי קנה שביתה וא"כ הילוך אלפים מותר לו עכ"פ ומיהו הא דפליגי בטילטול אליבא דר' יהושע ור"ע היא דפליגי אם נחשבה כמחיצה גמורה או לא דאלו לר"ג ור"א בן עזריה הוה ס"ד דבני הישיבה דהכא הואיל וקנה שביתה ודאי כמחיצה גמורה היא אף לענין טלטול שהרי לענין הילוך אלפים בלאו הכי מותר אפי' לא קנה שביתה באויר המחיצה:

ואפי' כר"ג וכר"א בן עזריה פליגין. כלומר דדחי לה הש"ס דלא היא דאף אליבא דר"ג ור"א ב"ע שייכא נמי פלוגתייהו דודאי בהך סברא כ"ע מודים דקל הוא מי שקנה לו שביתה בתוך המחיצה ממי שלא קנה לו שביתה בתוכה ואם כן אימא לך דפליגי גם אליבייהו דר"ג וראב"ע אי אמרינן דקניית שביתה בתוך המחיצה מהני נמי לענין טלטול או לא דהיא גופה מספקא לן אפי' למ"ד דלענין הילוך לא בעינן קניית שביתה בתוך המחיצה מיהו לענין טלטול איכא סברא לכאן ולכאן ופליגי הני אמוראי בהא:

נתנו. אותו על פתח הדיר ולא בתוכו ממש. האי מילתא תליא בפלוגתא דתנאי במתני' דלדעתייהו דר' יהושע ור"ע שאין לו לעולם אלא ד' אמות א"כ כאן נותנין לו ב' אמות מבפנים וב' אמות מבחוץ לפתח הדיר דלית לן למיחש למידי אבל לר"ג וראב"ע דסבירא להו דהיכא דנתנוהו בתוך הדיר או בתוך הסהר שמהלך את כולה א"כ כאן שנתנוהו על פתח הדיר או הסהר אין נותנין ד' אמות אלו שאם אתה נותן לו ב' אמות מבפנים כסבור הוא שעל פתח הדיר כבתוך הדיר עצמו ואוף הוא מטלטל בכל הדיר כולו ובאמת בכה"ג אינן מועילות לו המחיצות מכיון שלא נתנוהו בתוך המחיצות ממש:

נתנוהו באמצע הדיר והיה הדיר חציו בתוך התחום וחציו חוץ לתחום. בהא קאמר ר' אחא מן אולפן שכך קיבל מרבו ור' יודן הוא אמורא אמר לה מן דיעה דנפשיה. דתליא במחלוקת דרב חונה וחייא בריה דרב דלעיל דפליגי בהקיפוה נכרים מחיצה בשבת דלמאן דס"ל התם מהלך ומטלטל באלפים ולא חיישינן שמא ימשוך אחר חפצו לילך חוץ לאלפים ה"ה הכא מהלך ומטלטל בחציו שבתוך התחום. ולמאן דס"ל מהלך באלפים ומטלטל בארבע ה"נ כן שמהלך בחציו שבתוך התחום ואינו מטלטל אלא בד' אמות שמא ימשך אחר חפצו וילך בחציו שהוא חוץ לתחום:

ר' זעירא רב הונא. אמרו בשם רב שממה שרצו ר' יהושע ור"ע להחמיר על עצמן דקתני א"כ זאת אומרת שהלכה כר"ג ור"א ב"ע שמה שעשו אינו אלא מצד חומרא שהחמירו על עצמן דווקא ולא להחמיר לאחרים:

אף בדיר וסהר. שלא שבת כלל באויר מחיצות הלכה כר"ג וכראב"ע:

חנניא בן אחי ר' יהושע אמר. לא כך אלא כל אותו היום שהיו בספינה היו דנין אלו כנגד אלו עד שלבסוף בא אחי אבא והוא ר' יהושע והכריע והתקין שתהא הלכה וכו' וכר' יהושע ור"ע בדיר וסהר וכדמסיק ואזיל מה בין דיר וסהר לספינה:

ספינה מפני שמחיצותיה עולות עמה. דמ"מ בתוך מחיצותיה שבתו אבל דיר וסהר לא היה כלל באויר מחיצות בעת ששבת. ור' זעירא אמר טעמא אחרינא דספינה קילא טפי מכיון שתמיד עוקרין אותה מד' אמות אלו ונותנין אותה בד' אמות אלי שתמיד מהלכת היא ולעולם כבתוך ד' אמות היא:

מה נפק מביניהון. להני תרי טעמי:

אם היתה אכסדרה. כלו' אם הספינה היתה כמין אכסדרה שפתוחה מד' רוחותיה ואין לה מחיצות:

על דעתהון דחברייא אסור על דעתיה דר' זעירא מותר. כצ"ל ובספרי הדפוס טעות דמוכח ונתחלף בהא דלקמיה:

אם היה הים גלני. שהיו הגלים של הים גבוהים ומתגברים הרבה עד שאין הספינה יכולה להלך את מהלכה שגלי הים דוחפין אותה לאחור נמי איכא בינייהו:

על דעתון דחבריא מותר על דעתיה דרבי זעירא אסור כצ"ל. ונתחלף בהא דלעיל שהרי לחברייא יש כאן מחיצותיה ולטעמיה דר' זעירא בכה"ג אינה נעקרת מד' אמות אלו לד' אמות אלו:

א"ר זעירא מתניתא אמרה כן ד' אמות שאמרו אינן תחום. כלומר ר' זעירא דקאמר האי טעמא בספינה לשיטתיה אזיל דאמר לעיל ממתניתין דלקמן ש"מ דד' אמות שאמרו תחום הן ואין נותנין לו משני מקומות. ולפיכך אמר בספינה להאי טעמא שהיא נעקרת מאליה מד' אמות לד"א וכעומדת תמיד בתוך ד"א היא:

מתני' פעם אחת לא נכנסו לנמל עד שחשיכה. נמל הוא מקום שהספינות חונות שם כשיורדות מן הים אל שפתו וקאמר בגמרא שאותו הנמל היה יותר מן בית סאתים א"נ שלא היה מוקף מחיצות גבוהות עשרה דאי לאו הכי הא ר"ג ס"ל לעיל בנתנוהו בדיר וסהר מהלך את כולה:

מה אנו לירד. מתוך הספינה לעיר דשמא באנו מחוץ לתחום משחשיכה:

שכבר הייתי מסתכל. בשפופרת שהיה לו שבה היה משער בעיניו למדת צפיית של אלפים אמה במישור ובים:

גמ' מצודות. מלשון ואשר לא צדה ואתה צודה נפשי כלומר שהיה אורב וצופה בהן לשער בעיניו המדה במישור ובים:

ולמה לי עד שלא חשיכה. והלא אפי' משחשיכה באו בתוך התחום וכי לא ר"ג היא שאמר כך ואיהו ס"ל לעיל דלעולם מהלך את כולה אפי' לא שבת באויר מחיצות מבעוד יום והרי בנמל הן:

תפתר שהיה בנמל יותר מבית סאתים ולא יהיו מחיצות גבוהות עשרה. בו ואו או נקט שאם היה יותר מסאתים אפי' היו לו מחיצות לא מהני ואם לא היה אלא בית סאתים לא היו לו מחיצות גבוהות י':

ולא יהיו פרצות יותר מעשר וכו'. כלומר ואפי' לא היו בו פירצות יותר מעשר מיהו לא היה בו אלא עומד כנגד עומד יפרוץ כנגד פרוץ כדאמרינן לעיל בפ"ק גבי שיירא שחנתה בבקעה דביותר מבית סאתים אפי' אין כאן פירצה יותר מעשר מיהת עומד כנגד הפרוץ בעינן:

מתני' מי שיצא ברשות. מצוה כגון לעדות החודש או להציל מן הגייס או מן הנהר ואמרו לו כבר נעשה מעשה ואינם צריכין לך:

יש לו אלפים אמה לכל רוח. ממקום שאמרו לו:

אם היה בתוך התחום. בגמרא מפרש דה"ק אם היו אותן אלפים אמה שנותנין לו נכנסין לתוך התחום ביתו כאלו לא יצא מתחומו הוא והולך עד ביתו והרי הוא כבתחילה שיש לו מביתו אלפים לכל רוח:

שכל היוצאין להציל חוזרין למקומן. בגמרא קאמר אפי' בכלי זיינן וכלומר הואיל ומצינו קולא אחרת שהקילו בכל היוצאין להציל מן האויבים חוזרין אפי' בכלי זיינן למקומן מפני הפחד שלא ירגישו בהם האויבים ואינן צריכין הן להניח כלי זיינן לפיכך הקילו נמי בכגון זה שיצא ברשות להיות כאלו לא יצא:

גמ' דלא כן מה אנן אמרין. אי לא אשמועינן שיש לו אלפים לכל רוח מה היינו אומרים בדבר זה וקאמר מהו דתימא ה"א ויעשה זה כמי שיצא באונס דאמרינן בריש פירקין שאין לו אלא ד' אמות לפום כן צריך מימר דלא דמי לאונס דמכיון שברשות יצא יש לו אלפים אמה לכל רוח:

והן. ודוקא שהיו ארבע אמות שלו במקום שהחזירוהו בתוך התחום אוכלת מתחום טבריה ומתחום מגדלה כגון שהיה יוצא מטבריה למגדלה ואמרו לו בב' אמות של תחום מגדלה וא"כ הד' אמות שלו מובלעות בב' תחומין הללו ואז כאלו לא יצא מתחום ביתו שבטבריה:

ר' חונה וכו' בשם רשב"ל. פליג דלא היא אלא אפילו יצא למגדלה ותחום מגדלה מובלע בתוך תחום טבריה וחזר כאלו לא יצא ולא בעינן שיהא ארבע אמות שלו מובלעות בתוך שני תחומין הללו:

עד כדון שיצא בשוגג. ונזדמן לו להציל ואם אפילו יצא במזיד חוזר למקומו הוא:

מתניתא אמרה כן. אפילו במזיד דהא קתני שכל היוצאין להציל:

חוזרין. דקאמר קמ"ל ואפי' בכלי זיינן וכדקתני עכו"ם שבאו וכו' אפי' תבן וכו' הואיל וסמוכות לספר הן שכיחי סכנת נפשות בהן לעולם:

באו לעיירות המובלעות. בתוך א"י ואינן סמוכות לספר:

התקינו שיהא כל אחד ואחד נוטל. כלי זיינו עמו עד שבא לביתו:

מתני' מי שישב בדרך. לנוח ולא היה יודע שהוא סמוך לעיר בתוך התחום וחשכה לו שם ועמד וראה והרי הוא סמוך לעיר בתוך התחום:

הואיל ולא היה כוונתו לכך. בשעת קניית שביתה לא יכנם לעיר להיות דינו כאנשי העיר אלא ממקום שחשכה לו מודד הוא אלפים אמה לכל רוח וילך בעיר עד מקום שכלו אלפים שלי ולא יותר:

ר' יהודה אומר יכנס. וילך כל העיר וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח כבני עירו:

בלא מתכוין. שלא היה יודע בשחשיכה שהוא בתחום עירו ולא היה נתכוין להיות שביתתו בעיר אלא במקומו ואעפ"כ נכנס להיות כבני עירו והלכה כר' יהודה:

גמ' אמרו. חכמים לר' יהודה דאין ראיה מר' טרפון והלא אפשר שבית מדרשו של ר' טרפון היה בתוך אלפים אמה ממקום שביתתו או שמא הקנה עצמו לבני עירו להיות כמוהם מבעוד יום. שאע"פ שלא אמר כך בפירוש אפשר שלבו היה כך מבעוד יום:

אשכח. ברייתא דתני שכך המעשה בשחרית זרחה החמה ואמרו לו המוצאים אותו רבי הרי העיר לפניך היכנס ואם היה יודע שהוא בתוך התחום והיה בלבו לכך לא היה מתעכב שם עד זריחת השמש:

מתני' מי שישן בדרך ולא ידע עד שחשכה. ולא קנה שביתה יש לו אלפים אמה לכל רוח. ממקומו ומסיק התם בגמרא דטעמיה דר' יוחנן בן נורי משום דקסבר חפצי הפקר שאין להם בעלים קונים שביתה במקומן להיות להם אלפים אמה לכל רוח. וזה שישן הוא בשעת קניית שביתה ואין לו דעת כחפצי הפקר הוא וממילא נקנה לו אלפים אמה לכל רוח:

וחכמים אומרים אין לו אלא ארבע אמות. דקסברי חפצי הפקר אין קונין שביתה במקומן אלא הזוכה בהן מוליכן למקום שהוא יכול לילך והלכה כחכמים בחפצי הפקר אבל בישן הלכה כר' יוחנן בן נורי ומטעמא אחרינא דהואיל ואם היה ניעור קנה ישן נמי קנה:

ר"א אומר והוא באמצען. ארבעה אמות שאמרו משערין לו והוא באמצע וכלומר שני אמות לכל רוח ולדברי חכמים יש לו ד' אמות לכל רוח ממקום עמידת רגליו ויש לו מקום של ח' על ח':

ר' יהודה אומר לאיזה שירצה ילך. כלומר לרוח אחד ד' אמות וכדקתני ומודה ר' יהודה לר"א שאם בירר לו שתים לכאן ושתים לכאן שאינו יכול לחזור בו וכן אם בירר לו כל הד' אמות לצד אחד אינו יכול לחזור ולברור לצד אחר והלכה כחכמים בזה שיש לו להלך ד' אמות לכל רוח ממקום עמידת רגליו ולחוץ. אבל לענין טלטול אין לו לטלטל אלא בתוך המרובע של ד' אמות:

היו שנים מקצת אמותיו וכו'. כגון שהיו עומדין רחוקים זה מזה שש אמות שמובלעין ב' אמות של כל אחד בתוך של חבירו מביאין ואוכלין בתוך שתי אמות שהן באמצע:

ובלבד שלא יוציא זה מתוך שלו. לתוך שתים אמות החיצונים של חבירו שהרי אין לו בהם כלום שכל ד' אמות שאמרו גבי יצא חוץ לתחום ובנותן את עירובו או קונה שביתה ברגליו שוינהו רבנן כרה"י לגביה ומדרבנן אסור לו לטלטל מתוכם לחוצה להן:

היו שלשה והאמצעי מובלע ביניהן. שהיו ב' אמותיו בתוך של זה וב' אמותיו בתוך של זה הוא מותר עם כל א' ופונה לכאן ומשתמש עם זה ופונה לכאן ומשתמש עם זה וכן הן מותרין עמו אבל שנים החיצונים אסורים זה עם זה:

אמר ר"ש למה הדבר דומה וכו'. כלומר דר"ש שמעינהו לרבנן דפליגי בהא שאם היו שלשה חצרות פתוחות זו לזו וכל אחת ואחת פתוחות לר"ה שלא יהיה להן דריסת הרגל זו על זו ועירבו שתי חצרות החיצונות עם האמצעית דסברי רבנן שכולן אסורות זו עם זו הואיל ולא עירבו החיצונות זו עם זו ואמר להן ר' שמעון הלא כאן אתם מודים שהחיצונים מותרים עם האמצעי והאמצעי מותר עמהן וא"כ זה דומה לשלשה חצירות וכו' שבדין הוא כך. וחכמים סברי דשאני בשלשה חצירות שמתוך שהם מרובים יבואו החיצונים להוציא מזו לזו והדרים בחצר האמצעית לא יהבי אדעתייהו למידכר להו דאמרי שמא אחד מבני האמצעית שמותר בזו ובזו הוא שמוציא אבל הכא שהן שלשה אנשים לא חיישינן דאי אתי אחד משנים החיצונים להוציא מתוך שלו לתוך של חבירו האמצעי יהיב אדעתיה ומדכר ליה והלכה כר' שמעון בחצירות ששנים החיצונים בלבד הן אסורות זו עם זו אבל עם האמצעית הן מותרות עמה והיא מותרת עמהן ולא חיישינן למידי:

גמ' טעמא דר' יוחנן בן נורי. משום דלדידיה לא שני ליה בין ער לבין ישן ומאחר שאלו היה ער היה קונה שביתה ישן לא קנה שביתה בתמי' וכי מפני שישן לא יקנה לו מקומו שביתה:

אין לו אלא אלפים אמה לכל רוח. כלומר מקומו הוא שקנה לו ממילא ודומה לאחד שבא בדרך ושבת שאין לו אלא אלפים אמה לכל רוח ממקום ששבת. ומיהו אלפים יש לו ואף על פי שלא אמר שביתתי במקומי ואם כן ה"ה בישן:

ואפי' ער ולא קנה לו שביתה. שלא אמר בפירוש תקנה לי כאן שביתה אפ"ה קנה לו מקומו ואין לו אלא אלפים אמה לכל רוח ממקומו וזהו כסברת ר' יוחנן בן נורי וכדמסיק אתיא דר"י כר' יוחנן בן נורי וכו' כלומר דאיהו הוא דסבירא ליה הכי דמדמה ישן לער ואם כן ממילא נמי בער שלא קנה לו שביתה בפירוש קנה לו מקומו מכל מקום ואין לו אלא אלפים אמה לכל רוח ממקומו:

גר שטבל. בשבת ולאחר שהאיר המזרח:

מאחר שאלו היה ער היה קונה לו שביתה. כלומר מי אמרינן דדמי להא דאמר ר' יוחנן מאחר שאילו היה ער קנה ישן נמי קנה וה"ה בגר דמאחר שאלו טבל קודם השבת היה נקנה לו שביתה ממילא השתא נמי קנה או דילמא לא דמי דבשעת קניית שביתה לאו בר אקנויי הוה דאכתי לא טבל וגר שמל ולא טבל לאו כלום הוא:

מה אמר באומר ר' יוחנן בן נורי. כלומר רב נחמן בר יעקב דמיבעי ליה בגר ומה אמר באומר רבי יוחנן בן נורי גופיה אי פשיטא ליה גוף הדין בישן כר' יוחנן בן נורי וקאמר דנשמעינה מן הדא וכו' כדמייתי לה לעיל בריש פ"ק ואם כן הדין דר' יוחנן בן נורי גופיה פשיטא ליה דהלכתא כוותיה:

בירר לו מבעוד יום. בעלמא קאי שאם בירר לו אחת מן הריחות שיהיה לו תחומו אם מבעוד יום מע"ש בירר לו חוזר הוא מבעוד יום יכול הוא לברור לרוח אחרת ואם משחשיכה חוזר בו משחשיכה מפני שבשעת קניית העירוב לא היה מבורר ויכול הוא לחזור בו:

בירר לו מבעוד יום. ולא חזר בו עד שקידש עליו היים. מאי אם יכול לחזור בו ולברר לרוח אחר או דלמא הואיל ובשעת קניית העירוב לא היה דעתו לרוח אחרת שוב אינו יכול לחזור בו:

נישמעינה מן הדא. דפליגי במתני' דלעיל מי שישב בדרך ועמד וראה והוא סמוך לעיר לא יכנס דברי ר"מ הואיל ולא נתכוין לכך בשעה שקדש עליו היום ורבי יהודה אומר יכנס וה"ה הכא תליא נמי בהך פלוגתא דרבי מאיר ורבי יהודה:

אמר רבי בון ומודה ר' יהודה שאם בירר לו שאינו יכול לחזור בו. זה שייך הכא ובספרי הדפוס נתהפכה ונסתרסה הגי'. כלו' ר' בון מקשה עלה היכי מצית אמרת דתליא בפלוגתא דרבי מאיר ור' יהודה במתני' דלעיל הא רבי יהודה לא סבירא ליה דיכול לחזור בו לעולם. דהא קתני הכא במתני' ומודה ר' יהודה שאם בירר לו שאינו יכול לחזור בו:

לא על הדא אמרה אלא על רישיה דפרקיה. כלומר דמדחי להא דר' בון דלא על כה"ג דאמרן שייכא נמי הא דר' יהודה דמתני' דאי שייכא על הא דריש פירקא נמי שייכא מי שהוציאוהו וכו' שאין לו אלא ד' אמות ועלה שייכא שפיר נמי פלוגתא דר"א ור' יהודה דמתני' דגוונא דריש פירקין וגוונא דמתני' שוין הן דמבעוד יום אכתי לא אסיק אדעתיה כלל שיהיה לו אותן ד' אמות אבל גוונא דידן דבעלמא מיירי שאם בירר לו איזה מן הרוחות לתחומו וקדש עליו היום ולא חזר בו בהא שייכא פלוגתא דר"מ ור' יהודה דמתני' דלעיל וכדאמרן דאימא לך דבחזרה מאחד מן הרוחות לתחומו ס"ל לר' יהודה נמי דיכול הוא לחזור בו:

אע"ג דר' חנניא בן אנטיגנוס פליג על רבנן. במתני' במדות אמות של אלפים:

מודה הוא הכא בעיבורי עיירות. כדתנן בריש פרק דלקמן שעושין אותה כמין טבלא מרובעת וכו' וזה ד"ה הוא:

מתני' מי שבא בדרך והיה ירא שמא תחשך. ולא יהיה לו פנאי לקנות שביתה באותו מקום שהוא רוצה לקנות והיה מכיר שם אילן או גדר והוא יכול להגיע לשם אלא שהוא עיף ורוצה לנוח במקום שעומד:

ואמר שביתתי תחתיו לא אמר כלום. דמכיון שלא סיים מקום השביתה שלא פי' איזה ד' אמות שתחת האילן לא קנה שם שביתה שאם בא לשבות בתוך ד"א אלו אני אומר שמא בד"א האחרות הוא שקנה שביתה ואין לו אלא אלפים אמה לכל רוח ממקום שהוא עומד בו כשחשיכה. ודווקא כשיש תחתיו של אילן שמונה אמות או יוחר דלא הוי קניית שביתתו במקום מסויים כלל כדאמרן אבל אם תחתיו של אילן פחות משמונה אמות ונתכוין לשבות תחתיו קנה שהרי אין שם שיעור שני מקומות של שביתה וממה נפשך מקצת מקום שביתתו מסויים הוא:

שביתתי בעיקרו. הואיל וסיים מקום שביתתו קנה ומהלך ממקום רגלו שעומד שם עד מקום עיקרו אלפים ומעיקרו שקנה שם שביתה ועד ביתו אלפים:

נמצא מהלך משחשיכה ארבעת אלפים אמה. הא קמ"ל בהאי חושבנא יתירא דדוקא שיש ממקום רגליו עד מקום עיקרו של האילן אלפים אמה ולא יותר שאז הוא יכול להלך משחשיכה ד' אלפים אמה אבל אם הוא יותר אינו יכול להגיע משחשיכה למקום שביתתו:

אם אינו מכיר. אילן או גדר או אינו בקי בהלכה ואינו יודע שיועיל לו כשיאמר שביתתי במקום פלוני אם הוא מקום מסויים ויכול להגיע שם משחשיכה:

ואמר שביתתי במקומי. לאו דווקא שיאמר כך שהרי בכל מקום שעומד בשעת קניית שביתה יש לו ממילא אלפים אמה לכל רוח והא דקתני ואמר משום הסיפא דקתני זו שאמרו העני מערב ברגליו ולאשמועינן רבותא אליבא דר"מ שאפי' אמר דוקא עני ולא עשיר:

זכה לו מקומו אלפים אמה לכל רוח עגולות דברי ר' חנניה בן אנטיגנוס. דקסבר הואיל וסמכינן אלפים אמה של תחום שבת מקרא דומדותם מחוץ לעיר אלפים אמה וכתיב וזה יהי' לכם פאת נגב ודריש לזה אתה נותן פיאות והיינו זויות ואי אתה נותן פיאות לשובתי שבת ורבנן דבעי מרובעות דרשי וזה לריבוי לומר כזה יהיו כל שובתי שבת והלכה כחכמי':

כטבלה מרובעת. משום שאי אפשר לעשות מרובע מכוון בצמצום קתני כטבלה מרובעת כלומר כדרך שבני אדם רגילין לעשות מרובע אע"פ שאינו מרובע בצמצום:

כדי שיהא נשכר את הזויות. ארבע הזויות שבהאלכסון של המרובע העודפת על העיגול שבתוכו:

זהו שאמרו העני מערב ברגליו. כגון זה שבא בדרך והוי כעני שאין עמו פת:

ר"מ אומר אין לנו אלא עני. קסבר ר"מ דעיקר עירוב בפת וקילא הוא דאקילו גבי עני או זה שבא בדרך דהוי כעני שיכול לערב ברגליו ור' יהודה סבר עיקר עירוב ברגל ואחד עני ואחד עשיר שלא אמרו מערבין בפת אלא להקל על העשיר שלא יצטרך להטריח ולצאת לערב ברגליו ומערב בפת ע"י שישלח ביד אחר להניח לו והלכה כר' יהודה והכל מודים שהאומר שביתתי במקום פלוני לא מהני אלא א"כ הוא עני שאין מטריחין אותו להניח עירוב בפת או מי שבא בדרך והיה ירא שמא תחשך והוא רוצה לקנות שביתה במקום פלוני ודוקא אם יש שהות ביום כדי שיכול להגיע לאותו מקום שביתה קודם שתחשך אם היה רץ בכל כחו והיה מקום השביתה מקום מסויים וכן צריך שלא יהיה בינו ובין המקום שביתה כשתחשך יותר מאלפים אמה ואם חסר אחת מאלו לא קנה לו שביתה במקום פלוני ואין לו אלא אלפי' אמה לכל רוח ממקום שהוא עומד בו כשחשיכה:

גמ' זה שהוא מכיר מהלך כו'. כלו' זה שאינו מכיר מוסר שביתתו לזה שהוא מכיר ומהלך עמו וסומך עליו וזה שהוא מכיר מהלך עם זה שאינו מכיר היינו שהוא מתכוין לשבות הוא עם חבירו במקום שהוא מכיר:

זו היא שאמרו העני וכו' ומפרש פלוגתייהו ר"מ סבר וכו' כדפרישית במתני':

אע"ג דר"י אמר עיקר עירוב ברגליו ובלבד שלא ישב לו בתוך ביתו וכו'. אלא יצא לו חוץ לתחום והרי החזיק בדרך ודינו כמי שבא בדרך וכו' כדפרישית הכל במתני':

ותני כן. בתוספתא סוף פרק שלישי מעשה במשפחת בית ממל וכי' והיו עניי מקום שיחין יוצאין ומערבין ברגליהם וכו' דעני ובא בדרך שוין הן כדפרישית במתני':

מתני' מי שיצא לילך לעיר שמערבין בה. ששלחוהו אנשי עירו להוליך עירובן כדי שיוכלו למחר לילך לעיר שמערבין בה כלומר שיכולין להלך מזו לאותה העיר ע"י עירוב שהיא סמוכה להם ד' אלפים אמה והחזיק הוא בדרך והחזירו חבירו שאמר לו עת חמה היא עת צינה היא וכיוצא בזה ולא הוליך עירובן:

היא מותר לילך. למחר לאותה העיר דמכיון שהחזיק בדרך ונתכוין לקנות שביתה בסוף אלפים אמה קנה דהרי הוא כעני שיכול לומר שביתתי במקום פלוני ואפי' לא עמד שם בשעת קניית עירוב כדפרישית במתני' דלעיל:

וכל בני העיר אסורין. שהרי לא הונח שם עירובן והן לא החזיקו בדרך והלכך אין להם אלא אלפים אמה לכל רוח מעיר שלהן:

ר"מ אומר וכו'. משום דלר"מ מספקא ליה אם דינו כעני הוא הואיל והחזיק בדרך או דילמא מכיון שהיה יכול לערב בפת ולא עירב אין דינו כעני וה"ז חמר גמל שאין לו מעירו אלפים אמה לכל רוח דשמא קנה שביתה בסוף אלפים מעירו במקום שהיה רוצה להוליך העירוב ובסוף אלפים מעירו נמי לא דשמא קנה שביתתו בעירו והלכה כר' יהודה:

גמ' פתר לה תרין פתרין. יכול אתה לפרש המתני' להא דקתני הוא מותר לילך וכל בני העיר אסורין בתרין פתרין ואוקימתות וכגון שזה חבירו שהחזירו אמר לו למה לך להטריח עצמך לילך לשם אנא מערב עלך ועל בני קרתך ומסר לו העירוב שבידו והלך זה ועירב על בני עירו ולא עירב עליו והשתא הא דקתני הוא מותר וכל בני העיר אסורין ה"ק לאותו צד שהוא מותר לילך אסורין הן בני עירו ולאותו הצד שהוא אסור לילך מותרין הן בני עירו שהרי לא עירב עליו ואם כן אסור הוא לילך באותו רוח של העירוב ומותר הוא בשאר כל הרוחות שבעירו וכלומר הוא הפסיד מקום העירוב ואין לו ממקום העירוב אלפים אמה לכל רוח אלא הרי הוא כבתחלה שמעירו יש לו אלפים אמה לכל רוח ואצל בני עירו בהפך הוא שהן מותרין באותו הרוח של מקום העירוב כלומר שממקום העירוב נחשב להן אלפים אמה לכל רוח והפסידו בשאר כל הרוחות שממקום עירן ולפי הך פתרא הא קמ"ל דלא תימא מכיון שזה יצא מעירו והחזיק בדרך יכול הוא לומר שביתתי במקום פלוני ואע"פ שזה לא עירב עליו אפ"ה קנה שביתה שם ויש לו מאותו מקום אלפים אמה לכל רוח לפיכך קאמר דהא ליתא אלא מכיון שמסר לזה שיערב בשבילו על העירוב הוא דסמיך נפשיה ולא לקנות שביתה שם מבלתי העירוב ומכיון שזה לא עירב בשבילו אלא בשביל בני עירו בלבד א"כ במקום שהוא מותר לילך בני עירו אסורין ובמקום שהן מותרין הוא אסור וה"ה דהוה מצי למיתני נמי איפכא אלא הואיל וביה הוא דפתח מי שיצא לילך סיים נמי ביה וקאמר דבמקום שהוא מותר בני עירו אסורין וממילא שמעינן דבכה"ג נמי במקום שהן מותרין הוא אסור:

פתר לה פתר חורן. או תיפתר להמתני' פתרא אחרינא וכגון שזה שהחזירו אמר לו אנא מערב עלך ועל בני קרתך כדלעיל אלא שלא קיים דבריו כלל שלא עירב לא עליו ולא על בני עירו הוא מותר לילך באותו הרוח של מקום העירוב וכלומר שבאותו צד הוא קנה שביתה ויש לו אלפים אמה לכל רוח מאותו מקום שביקש להניח העירוב ואעפ"י שזה לא עירב כלל טעמא מכיון שכבר קנו לו רגליו מאתמול שהחזיק בדרך וקנה שם שביתה מבלתי העירוב ובני עירו אסורין הן לילך באותו הרוח שהוא ממקום העירוב שהרי זה לא עירב כלל לא בשביל זה שיצא ולא בשבילן והן לא החזיקו בדרך להיות יכולין לקנות שם שביתה בלא עירוב ונשארין הם כבתחלה ומותרין בשאר כל הרוחות שבעירן כלומר ממקום עירן יש להן אלפים אמה לכל רוח ולפי הך פתרא בתרייתא נמי הכי הוא לענין שבמקום שהוא מותר הן אסורין ובמקום שהן מותרין הוא אסור שהרי קנה שביתה בסוף אלפים מעירו והפסיד אלפים אמה לכל רוח ממקום עירו וכן על כרחך לומר לכל הפרושים שתפרש להמתני' אלא דהא איכא בינייהו בין הני תרין פתרי דלפתרא קמא לא זכה לו מקום שביקש להניח העירוב מאחר שלא עירב עליו ולא אמרינן מכיון שהחזיק בדרך קנה שם שביתה בלא העירוב ואלו לפתרא בתרא קנה שם שביתה בלא העירוב הואיל והחזיק בדרך ואתיא הך פתרא בתרא כהאי דפרישית במתני':

מתני' מי שיצא חוץ לתחום. מדעת ושלא במקום מצוה:

אפי' אמה אחת לא יכנס. לתוכו אלא ישב במקומו ואע"ג שיש לו ארבע אמות בכל מקום שהוא לא אמרינן דמכיון שהארבע אמות שלו מובלעין הן בתוך התחום שהרי לא יצא לחוץ כ"א אמה אחת א"כ כיון דעל על הא לא אמרינן ואף על גב דאמרינן לעיל בפרקין גבי מי שיצא ברשות שאם היה מקצת התחום שיצא ממנו מובלע בתוך האלפים שיש לו ממקום שאמרו לו כבר נעשה מעשה הרי הוא כאלו לא יצא וחוזר למקומו אלמא דהבלעת תחומין מילתא היא שאני התם דברשות מצוה הוא יצא וכן אם באונס יצא אמרינן נמי דהבלעת ד' אמות שלו בתוך התחום מילתא הוא אבל הכא דשלא במקום מצוה איירי ומדעת הוא שיצא והוא עומד חוץ לתחום לא אמרינן בכה"ג דהבלעה מילתא היא ולא יכנס:

רבי אליעזר אומר שתים יכנס. ר"א לטעמיה דס"ל ד' אמות שאמרו והוא באמצען כדאמר לעיל בהלכה ה' הלכך מכיון שהד' אמות אינן מתחילין ממקום עמידתו שהוא חוץ לתחום אלא שתי אמות שלו לכאן ושתי אמות לכאן ונמצא אמה אחת שלו שלצד התחום מובלעת בתוך התחום אמרינן הבלעה מילתא הוא וכיון דעל על ושלש לא יכנס שאין כאן אמה אחת שלו מובלעת בתוך התחום ואין הלכה כר"א:

מי שהחשיך חוץ לתחום. שבא בדרך וחשכה לו חוץ לתחום עירו:

אפי' אמה אחת לא יכנס. לה אלא אין לו כ"א אלפים אמה בלבד ממקום שהוא עומד בו כשנכנס עליו השבת:

אפי' ט"ו אמות. הוא חוץ לתחום יכנס לפי שאין המשוחות והן המודדין תחומי עיירות ועושין סימן לסוף התחום אין ממצין את המדות לעשות הסימן בסוף אלפים ממש אלא כונסין את הסימן לתוך האלפים מפני הטועין שאין מכירין את הסימן ופעמי' הולכין להלן ממנו וחוזרין ולאו אדעתייהו הלכך רגילין לכנוס את הסימן בתוך האלפים ונמצא שאלו הט"ו אמה בתוך התחום הן ומכיון שזה אנוס הוא שרינן ליה לכתחלה לכנוס וט"ו דקאמר משום שכך הוא לפי חשבון שיכול להתמעט ממדידת התחום דאמרינן בפרק דלקמן אין מודדין אלא בחבל של חמשים אמה. וא"כ לאלפים אמה ארבעים חבלים וכל פעם ופעם מתמעט במדידת כל חבל וחבל שני אחיזות שזה תופס מכאן וזה תופס מכאן ושיעור האחיזה של יד אחת הוא טפח וחצי אצבע הרי שמונים טפחים וארבעים אצבעות שהן עשרה טפחים הרי תשעים טפחים שהן ט"ו אמות ואין הלכה כר"ש:

גמ' תריהון אמרין. לדייק לישנא דמתני' אליבא דר"א דלא אמר אלא שתים יכנס הא שתים וכל שהוא לא יכנס. כצ"ל:

דהוא דר"א וכו'. כלומ' הכי דייקינן אליביה דהא דקאמר שתים דוקא הוא דקאמר:

אמר לו ר' יוסי אמרין דבתרה. אמור הסיפא דקאמר שלש לא יכנס משמע הא ג' פחות כל שהוא יכנס וקשיא דיוקי אהדדי וע"כ דחדא מינייהו לאו דוקא ואימא לך דשתים לאו דוקא אליביה דר"א או הסיפא לאו דוקא אליביה ומיהו לא תידוק דלא אמר אלא שתים לדוקא:

הוון. בני הישיבה מעיקרא בעיין מימר דמה דאמר רבי אליעזר דווקא ביצא חוץ לתחום הוא דקאמר אבל במחשיך לא פליג את"ק והדר אשכח ברייתא דתני היא הדא היא הדא דשניהן שוין הן אליבא דרבי אליעזר דפליג ביוצא וה"ה במחשיך וכך הוא לרבי שמעון דהיא הדא היא הדא דפליג במחשיך וה"ה ביוצא:

הדרן עלך פרק מי שהוציאוהו