מתני' הזורק ה"ז מגורשת. כדיליף בגמרא דאיתרבי חצירה מקרא:

אפילו עמה במטה. אפילו הגט עמה במטה וכגון שהמטה שלו:

קלתה. כלי שהנשים נותנות בו מטוה ומחטין:

ה"ז מגורשת. ואפי' היה בתוך ביתו דמקום חיקה וקלתה קנוי לה שאין אדם מקפיד לא על מקום חיקה ולא על מקום קלתה:

גמ' ת"ל ונתן ונתן. ב' פעמים בפ' לרבות:

עד כדון כר"ע. דדריש לשונות רבויין כדאמר ריש נדרים ויש הרבה מקומות:

כרבי ישמעאל. דס"ל בכל מקום דברה תורה כלשון בני אדם ולא דריש לשונות הכפולין מנין:

מרשותו. והכא נמי בידה לאו דוקא אלא ברשותה:

וגינתה. וכי לאו משועבדים לבעל הן ואכתי לא נפיק גיטא מידיה דבעל דמה שקנתה אשה קנה בעלה לאכילת פירות:

עד שיכתוב. כלומר דהכא מיירי שסילק עצמו מנכסי' ומפירותיהן וכגון שכתב לה בעודה ארוסה כדאמרינן בפרק הכותב:

אפילו לא כתב לה. דשאני הכא דגיטה וחצירה באין כאחד כדמפרש לקמן:

ואתייא דרבי ינאי כרבנן ודרבי הושעיה כר"מ. פלוגתא דר"מ ורבנן בהרבה מקומות ועיקרה בפ"ק דקידושין והתם קאמר לר"מ יד העבד כיד רבו ויד האשה כיד בעלה ולרבנן אין יד העב' כיד רבי וכך צריך להגיה בפנים בדברי רבנין על ידי שאין יד העבד כיד רבו ובדברי ר"מ ע"י שיד האשה כיד בעלה וה"פ לשיטתא דהאי תלמודא דרבי ינאי כרבנין. דרבנין אמרי התם על ידי שאין יד העבד כיד רבו לפיכך יכול הוא לקבל גיטו מיד רבו וכלומר מהשתא אין לנו ראיה להכריח ולומר דהיינו טעמא דאשה מתגרשת ע"י חצירה משום דגיטה וחצירה באין כאחד דמהיכי תיתי דודאי מאשה גופה לא מצינן למילף מדמקבלת היא גיטה דהתם משום אין יד האשה כיד בעלה הוא וכן מעבד נמי ליכא למילף אליבא דרבנן דסברי אין יד העבד כיד רבו והילכך על כרחך הא דמתגרשת ע"י גינתה וחצירה מיירי שכתב לה דו"ד אין לי עמך הואיל והן משועבדין לו לאכיל' פירות לא מיתוקמא אלא בהכי:

וקשיא על דרבנין. על טעמייהו דרבנן גבי עבד קדייק ולא שייכא לאוקימתא דהני אמוראי. כלומר מאי דוחקייהו דרבנן לומר דהיינו טעמא דהעבד מקבל גיטו מרבו משום שאין יד העבד כיד רבו ותיפוק ליה אפילו יד העבד כיד רבו מ"מ הוא זכה גיטו דגיטו וידו באין כאחד הן:

ודרבי הושעיה כר"מ. רבי הושעיה דמפרש למתני' אפי' בלא כתב לה מיירי משום דס"ל כר"מ דהתם:

דר"מ אמר על ידי שיד האשה כיד בעלה הוא זכתה גיטה מידו. כלומר אע"פ דס"ל יד האשה כיד בעלה מ"מ זכתה גיטה מידו ועל כרחך דטעמא משום דגיטה וידה באין כאחד וא"כ גבי גינתה וחצירה נמי מהאי טעמא דגיטה וחצירה באין כאחד הוא והילכך אפילו בדלא כתב לה מוקמינן למתני':

נפלו לו נכסים ולה. בשותפות אפילו כתב לה דין ודברי' אין לי בנכסייך כמי שלא כתב כלומר באלו הנכסים של שותפות דמסתמא לא היה דעתו לסלק עצמו אלא מנכסים שלה לבדה:

היה נשוי את בת אחיו. פיירושא דרישא הוא וכלומר והיכי דמי שנפלו להן בשותפות כגון שהיה נשוי בת אחיו והיא בת יורשת וחולקין בירושת אביו:

אפי' לא כתב לה כמי שכתב. דהא אין לו רשות בהן כדתנן פרק בתרא דנדרים ובאלו נכסי' פשיטא לן דזכתה גיטה בהן:

בחצר שאינה של שניהן מהו. וכגון שהשאיל לה בעל החצר מקום בחצירו או השכיר לה:

צריכה לרבנין. מיבעיא לן לרבנן בזה אם זכתה או לא:

א"ר אבין מחלוקת. כלומר דתליא בפלוגתא דרב ורבי חייא רבה לרב דס"ל אין משיכה קונה כלל בחצר שאינה של שניהן לא זכתה ולרבי חייא דפליג וס"ל קונה זכתה כדלקמן:

כיון שקיבל עליו זכה. כיון שקיבל עליו המוכר זכה הלוקח. ברשות המוכר לא קנה גרסינן:

ברשות זה שהיו מופקדין אצלו. שהיו נפקדין המטלטלין אצל אחר צריך שיזכה זה להלוקח מקום או להשכיר לו ובגט נמי בכה"ג זכתה לרבי חייא:

עולא ברבי ישמעאל. טעמא דמתני' מפרש דקתני לתוך קלתה ולית בה משום דמה שקנתה אשה קנה בעלה שלא עלה על דעת לזכות הבעל בקלתה:

הגע עצמך שהיה של זהב. ודאי דעת הבעל לזכות בה וקאמר דכ"ש שלא עלה על דעת לומר שיהא הוא זוכה בהן לפי שהן מתכשיטיה וחשיבות כלים שלה:

רבי יוחנן אמר ובלבד במשתמשת. היא בה בקלתה דאי לאו הכי כליו של לוקח ברשות מוכר הן ולא קנה אבל כשהיא משתמשת בהן ודאי לא מקפיד הבעל אמקום קלתה ורבי יוסי מוסיף דצריך שתהא משתמשת בה באותו שעה שזרק לה גיטה לתוכה:

בקשורה לה. קלתה ולאו ברשות הבעל עומדת:

ובמגבהת מחמתה. שהיא תלויה בה ולר"ל קשורה אע"פ שאינה תלויה אלא נגררת בארץ:

בתוך המלוש שלה. עריבה שהיא לשה בה והיינו כרבי יוחנן שכל שהיא משתמשת בה אין הבעל מקפיד על מקום הכלי:

מתני' או שמצאתו מאחוריו. שהיה הגט על גבו ועקם גבו לה כדי שתטלנו:

הא גיטיך. שצריך שיתן לה בתורת גירושין:

קורא' והרי היא גיטה. כשקראה בו ראתה שהוא גיטה:

אינו גט כו'. דאע"ג דלא בעינן דעתה דידה מקום המשתמ' מיהא בעינן וכשהיא ישנה לא מינטר:

קרוב לה כו'. מפרש בגמ':

גמ' דר"ש בן אלעזר היא. מתני' כדאמר בפ"ק גבי השליח שלא אמר בפ"נ ובפ"נ צריך שיטלנו הימנה ויחזיר ויתנו לה ויאמר בפ"נ ובפ"נ וה"נ צריך ליטלו ממנה ולחזור וליתנו ובשעת מתנה יאמר לה הא גיטך:

ארבע אמות. הוי קרוב אם הוא בד' אמות שלו או בשלה וכן אמר ר' אלאי היורש כך שמו:

בפישוט ידים. כל שיכולה לשוח ולפשוט ידה וליטלו זהו דוקא קרוב לה וכן לו:

ותנינן. בברייתא נמי כרבי יוחנן:

מחלפא שיטתיה דרב. דהא לעיל אמר ד' אמות:

כאן להלכה. ארבע אמות ולמעשה בפישוט ידים:

אפי' קרוב לזו מלזה גרסינן ובא הכלב ונטלו. כלו' אפילו קרוב לה יותר אבל היא אינה יכול' לשמרו אלו היה בא הכלב ונטלו וכגון שהיה איזה הפסק דבר בינה לבין הגט אינה מגורשת:

בהדא דר"א פליג. שמואל פליג על דברי ר"א בזה דקרוב לה מיהת הוי:

המחוור שבכולן. למעשה עד שיתננ' לתוך ידה:

היה פושט ידים. כלומר למ"ד לעיל בפישוט ידים ואם היה מקום מרווח מכדי פישוט ידים בינו לבינה וקאמר בזה הולכין אחר הקרוב:

כל הן. כל מקום שאמרו חכמים מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותיה:

מתני' וכן לענין הקידושין. דכתיב ויצאה והיתה:

אמר לו. המלוה זרוק לי חובי בבבלי מוקי לה באומר זרוק לי חובי בתורת גיטין דכיון דא"ל הכי הוה ליה לחוב זה דין גט ואם זרק אותו הלוה קרוב למלוה ואבד זכה הלוה ואינו חייב לשלם ואם קרוב ללוה הלוה חייב מחצה כו' אבל אם אמר לו זרוק לי חובי והפטר מכיון שזרקו לו בכל ענין פטור:

בראש הגג. וכגון בגג דידה וחצר דידיה:

לאויר הגג. לפחות משלשה סמוך לקרקעות הגג דכלבוד דמי:

מרשות הגג. יצא ממחיצ' הגג ונכנס לתוך מחיצת המקום שהיא עומדת בו:

או נשרף ה"ז מגורשת. והיא שקדמה זריקת הגט קודם שתהא הדליקה באויר החצר שאם היתה הדליקה תחילה א"כ מעיקרא לשרפה קאזיל ואינה מגורשת:

גמ' אדם זכה במציאה בתוך ד' אמות. שלו ברשות הרבים:

מה טעמא. מנא לן זה דילפינן ממה שאמר דוד לשלמה והנה בעניי וגו' והקשה רבי הושעיה מה אנן קיימין המקרא הזה שקורא עוני לכל עושר גדול הזה:

ה"ג כמו שהוא כתוב בשנים אוחזין. אם בנתונין בתוך ידו עשיר הוא אי בשאינן נתונין לתוך ידו יש אדם מקדיש דבר שאינו שלו הוי אומר בנתונין בתוך ארבע אמות שלו. כלומר על כרחך בתוך ד' אמות שלו היו כשהקדיש וברשותו הוא והא דקאמר בעניי שאינן נתונין תוך ידו ממש ואשמועינן דד' אמות של אדם קונין לו:

קיימונה במקדיש ראשון ראשון. כלומר דדחי לה הש"ס דאיכא למימר בהכי עסקינן שהקדיש ראשון ראשון שבא לידו והיינו בעניי ולא מוכחא מידי:

רבי אבון. נמי קאמר דמהכא לא שמעינן מידי דמהו בעניי לפי שאין להתפאר בעשירות בפני מי שאמר והיה העולם שהכל שלו:

שהיה מתענה. מצמצם בסעודתו שלא כדרך המלכים בשביל להקדיש לשמים:

והתנינן. בשנים אוחזין ראה כו' ואמאי זכה בה האחר ולא זכה זה בתוך ד' אמות שלו:

שלא אמר יזכו לי. כלומר אע"ג דממילא קונות לו מ"מ כיון דנפל גלי אדעתיה דבנפילה ניחא ליה דליקני בד' אמות לא ניחא ליה:

והתנינן. בפאה נפל העני עליה לא זכה כלום וקס"ד דבפאה הואיל והתורה זכתה לו גילוי דעתיה לאו כלום הוא ואם ד' אמות קונין אמאי לא קנה:

עוד היא. ה"נ בשלא אמר ואפילו בפאה אמרינן כיון דגלי דעתיה דבנפילה ניחא ליה דליקני לאו כלום הוא:

שני' שהיו מתכתשין. מריבין זה עם זה בשביל עומר אחד:

זכה בו. והא הכא לא נפילה ולא גילוי דעת איכא ואמאי זכה האחר:

עוד הם בשלא אמרו. הכא נמי כיון שהיו מריבין יחד ולא אמרו כל הקודם בד' אמות יזכה גלו אדעתייהו דלא ניחא להו למיקני בד' אמות:

זו בגיטין. בגיטין אמרו דד' אמות זוכין כדקתני במתני' מה שאין כן במתנה אין ד' אמות קונין לו:

רובה דרבי יוחנן ורובה דר"ל. כלומר רבותא וחידוש יש בכל א' וקושיא על דבריהן:

רובה דרבי יוחנן. זה החידוש בדברי ר"י דהרי ק"ו הוא מה אם מציאה שאין דעת אחרת זוכה ומקנה לו ארבע אמות שלו קונין לו מתנה דדעת אחרת זוכה לו לא כ"ש:

רובה דר"ל. וכן קשיא על ר"ל דקאמר בשנים אוחזין הלכה ה' אין אדם זוכה לחבירו במציאה דס"ל המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו והא ק"ו הוא מה אם מתנה שאינו זוכה בה בתוך ד' אמות גרסי' וכן הוא בפיאה. דהא לא אשכחן דפליג ר"ל על ר"י בהא הרי זוכה בה מדעת חבירו מציאה שד' אמות קונין לו לא כ"ש שיזכה לו חבירו:

והא תנינן וכן לענין קידושין. וקס"ד דקידושין כמתנה הן וקתני דד' אמות קונין:

הוא גיטין הוא קידושין. דין אחד לגיטין ולקידושין דרחמנא אקשינהו דכתי' ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה:

והא תנינן וכן לענין החוב. ומאי שנא מתנה מן החוב:

א"ל. שאני חוב שכן אם אמר לו זרקהו לים כלומר דמייריי שאמר לו זרקהו לים ובזה יהא מחול לך והילכך קרוב למלוה פטור הלוה:

מעתה אפילו קרוב ללוה. דכיון דמיירי באומר זרוק לי חובי והפטר א"כ אפילו קרוב ללוה ולאבד יזכה הלוה ואנן תנינן קרוב ללוה הלוה חייב ומשני שכן כו' כלומר דמיירי שאמר לו זרקהו לרשותי והילכך בעינן שיכנס לרשות המלוה ואם אח"כ נאבד פטור הלוה אבל אם קרוב ללוה עדיין לא נכנס לרשות המלוה:

כל אילין מתיבתא. כל אלו הקושיות ממתני' שהקשה לו רבי זעירא לר' ייסא כן הי' מקשה ר"ל לר"י בעצמו דאמר במתנה אין ד' אמות קונין וקיבל ר"ל מן רבי יוחנן ג"כ כל הני שינוייא דשני ליה רבי ייסא לר"ז:

בשכר הלבלר שנו. לפרושי מתני' קאי דקתני מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת ולא קתני אינה מגורשת אלא לאשמועינן שאם נאבד הגט וצריך לכתוב גט אחר דמדינא הבעל נותן שכר הסופר כדאמר בגט פשוט והכא במכלתין לעיל וכאן דמחצה על מחצה הוא שניהם נתחייבו לשלם שכר הסופר:

מתניתא. דקתני כיון שהגיע לאויר הגג ה"ז מגורשת בגג שיש לו מעקה עסקינן והוא שירד הגט לאויר המעקה דאי לאו הכי לאו כלום הוא דבעינן אויר שסופו לנוח:

ושאין לו מעקה. בהא בעינן דוקא והוא שירד לאויר של שלשה טפחים הסמוכין לגג כלומר בתוך שלשה דכגג הן והוי כמאן דנייח וקנאתו בהנחתו:

לענין שבת. כלומר דרבי יעקב לסיועי למילתיה דרבי אלעזר קאמר כמו דלענין שבת אמרינן כל בתוך ג' הסמוכין למחיצה כמחיצה הן וה"נ כן. א"נ דלשון קושיא הוא הא לענין שבת לא מצינו אלא בפחות מג' הסמוך למחיצה אמרינן לבוד אבל לא מלמעלן באויר כדלקמן:

אמר רבי יסא דלא דמיא. גיטין לשבת דבגיטין אפילו מלמעלה באויר אמרי' ג' הסמוכין לגג כגג הן ובשבת מלמטן כלומר הסמוכין למחיצה ובגיטין אפילו לא נח דטעמא משום דמינטר בעינן וכיון שיש לו מעקה מינטר הוא או בשהגג גבוה עשרה הוי ליה נמי חצר המשתמרת אבל בשבת עד שינוח כדמפרש טעמא לקמן:

והוא שירד לאויר מחיצות. אסיפא קאי הוא מלמעלה והיא מלמטה וזרקו לה כיון שיצאת מרשות הגג כו' ודוקא שירד לאויר המחיצו' כגון שהמחיצו' התחתונו' של חצר עודפות על של גג דכיון דנפק מגג מטא לאויר מחיצות החצר ומינטר הוא:

מתניתא דרבי דרבי עבד אויר מחיצה כממשו. דס"ל בריש שבת קלוטה באויר כמי שהונחה בתוכו דמי וקס"ד דטעמא בגיטין נמי משום הכי הוא:

א"ל. לא היא דמתני' ד"ה היא דאפילו רבנן מודו בגיטין דטעמא משום מינטר והא מינטר הוא:

ויתיביניה רבי אומר מקורה ואת אמרת אינו מקורה. כלומר דהש"ס מתמה דהא בלאו הכי לא דמיא להא דרבי ולמה לא הקשה לו כן דרבי אמר שם דוקא ברה"י מקורה כדאמר התם גבי הזורק מר"ה לר"ה דרך רה"י רבי מחייב שתים ומוקי התם ברה"י מקורה והילכך הוי ליה כמי שהונח והכא את אמרת אפילו אינו מקורה כדקתני הגיע לאויר המחיצות אלא ע"כ מתני' לאו משום האי טעמא וד"ה היא:

בשבת כתיב לא תעשה מלאכה נעשית היא מאליה. בתמיה וכי מלאכה שנעשית מאליה אסרה תורה והילכך בעינן שתתקיים מחשבתו ועד שינוח:

ברם הכא ונתן בידה. כתיב ודרשינן ברשותה דלאו ידה ממש בעינן והילכך אפילו באויר שהוא ברשותה מגורשת:

מתני' בגט ישן. שכתב לגרש אשתו ואחר שנכתב הגט נתייחד עמה:

ואיזהו גט ישן כו'. מפרש בגמ':

גמ' וכולן. הכל מודים אם נישאת בגט זה לא תצא דאפי' בית הלל לא אסרי אלא לכתחילה משום גזירה שמא ישהא את הגט שנה או שנתיים בין כתיבה לנתינה ויהיו לה בנים ממנו בתוך זמן זה ואח"כ יגרשנה בו וכשיראו זמן הגט קודם ללידת הבן יהיו סבורים שנתן לה הגט משעת הכתיבה ויאמרו שהולד פגום שנולד מן הפנויה אבל בדיעבד אם נישאת לאחר לא תצא שלא להוציא לעז על בניה מן השני:

אנן תנינן. במתני' כל שנתייחד עמה מאחר שכתבו לה ואית תנא דתני מאחר שנתנו לה דאפילו בכה"ג חוששין:

מסייע לב"ש. כלומר דלטעמא דב"ש אתא לאשמועינן שאפילו נתייחד עמה בין כתיבה לנתינה אין חוששין ומכ"ש אם נתייחד עמה אחר הנתינה דאין חוששין שמא בא עליה כדאמרי ב"ש לקמן המגרש אשתו ולנה עמו בפונדקי אינה צריכה הימנו גט שני וה"ק איזהו גט ישן דב"ש סברי פוטרין בו כל שנתייחד עמה אפי' מאחר שכתבו לה דאלו לב"ה לא שייך לפרש איזהו גט ישן דאין אדם פוטר בו כל שנתייחד עמה אחר שכתבו לה דהא אפילו נתייתד עמה אחר הנתינה דמגורשת לגמרי וסנו אהדדי טפי ואפ"ה קאמרי ב"ה לקמן חיישינן שמא בא עליה ומכ"ש בין כתיבה לנתינה ומשנה דלא צריכה היא לב"ה אלא אדב"ש קאי:

מאן דאמר מאחר שנתנו לה מסייע לב"ה. וה"ק איזהו גט ישן דפסול הוא וצריכה ממנו גט שני כל שנתייחד עמה אחר שנתנו לה דאפילו בכה"ג חוששין שמא בא עליה כדב"ה לקמן במגרש אשתו ולנה עמו בפונדקי:

מתני' כתב לשם מלכו' שאינה הוגנת. היה בבבל וכתב לחשבון שנת מלכות אחרת. ובבבלי מפרש דקרי לה שאינה הוגנת ע"ש בזוי נתתיך בגוים שאין להם לא כתב ולא לשון. או שכתב לבנין הבית או לחורבן הבית פסול מפני שלא כתב לשם המלכות ותקנו חכמים כן מפני שלום המלכות שיאמרו חשובין אנו בעיניהם שכותבין שמנו בשטרותיהם:

תצא מזה ומזה. אם נשאת בגט זה תצא מן הראשון ומן השני:

אין לה כתובה כו'. כמפורש ביבמות פרק האשה רבה:

והולד ממזר מזה ומזה. מתני' ר"מ היא דאמר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים הולד ממזר ואינה הלכה:

כל העריות. ט"ו עריות שאמרו חכמים צרותיהן מותרות להנשא בלא חליצה והלכו הצרות של עריות ונישאו לשוק ונמצאו העריות איילונית ואגלאי מילתא שהיו קדושי המת בטעות ונמצא שלא היו אלו צרות ערוה ולא פטרום מן החליצה:

תצא מזה ומזה. מבעל שנישאת לו ומן היבם:

וכל הדרכים האלו בה. והתם מוקמינן לה כר"ע דאמר יש ממזר מחייבי לאוין ואינה הלכה:

גמ' עשו את הולד ממזר מפני הסכנה. כלומר דעיקר תקנה שתקנו לכתוב שם מלכות בגיטין מפני הסכנה שיהיה לנו שלום מלכות ואמרו חכמים אם שינה בזה הולד ממזר:

כל הדא פירקא. כל דחשיב בהני מתני' בהאי פירקא כר"מ היא דס"ל כל המשנה ממטבע כו' ולאפוקי מפירקא דלקמן קאתי:

חוץ משינה שמו ושמה. דבזה אף חכמים מודים שהולד ממזר:

אף המגרש. אם הא דתנן לקמן פרק המגרש שלשה גיטין פסולין ואם ניסת הולד כשר ופליגי אמוראי לקמן אם כרבנן אתיא או דר"מ נמי מודה בהו והיינו דבעי אם לר"מ התם נמי הוולד ממזר:

לית פירקא דידכון. אין דעתי בזה הפרק שאתם אומרים אלא דידן בפרק הזה שאנחנו עוסקים בו ועלה אמר כל הדא פרקא דר"מ:

מתני' ונישאת לאחר. דקי"ל ביאת האחת פוטרת צרתה ונמצאת זו שנתיבמה איילונית ואין יבומיה כלום ונמצאת שלא נפטרת הצרה והיא נישאת לשוק בלא חליצה:

תצא מזה ומזה. מבעל זה ומיבמה הראשון:

גמ' לא היתה צריכה להינשא כו'. סוגיא זו כתובה בפרק האשה רבה ושם פירשתי:

מתני' כתב הסופר. גט לאיש לגרש בו אשתו ושובר לאשה שתמסור לבעלה כשיפרע לה כתובתה:

וטעה. כשמסר להן השטרות טעה ונתן הגט לאשה ושובר לאיש והם מסרו זה לזה והלכה זו ונישאת כסבורה שזה גט שמסר לה בעלה וזה סבר שמסרה לו אשתו שובר:

אם לאלתר. כל זמן שלא נישאת קרוי לאלתר ובגמרא פליגי בה:

אינו גט. וצריכה גט אחר:

ואם לאחר זמן. לאחר שנשאת יצא ה"ז גט:

שלא הכל מן הראשון. לא כל הימנו של ראשון לאב' זכותו של שני שנישא' והלכה כרבי אלעזר:

גמ' מה אנן קיימין. הא דפליגי ר"א ורבנן אם בשטעה כלומר דידעינן ודאי שטעה אף ר"א מודה דהבעל נאמן לעולם ואם בדידעינן שלא טעה כלומר דהסופר אומר יודע אני בעצמי שלא טעיתי אוף רבנן מודיי שאינו נאמן וכלומר בזה לא עלה על דעת שיהא נאמן דא"כ אין לדבר סוף:

אלא כן אנן קיימין בסתם. דלא ידיע ובהא פליגי ר"א ורבנן דר"א סבר אינו נאמן אלא לאלתר אבל לאחר זמן חשש שמא לא טעה כלומר דחיישינן שמא משקר הוא דאם איתא מ"ט שתיק עד האידנא:

עד שלא נתארסה. קרוי על אתר ואם נתארסה לאחר זמן הוא ושוב אינו נאמן:

עד שלא ניסת. זהו על אתר וניסת זהו לאחר זמן:

מתני' מסייע לר' זעירא. דקתני לא הכל מן הראשון לאבד זכותו של השני משום דחיישינן דעשו קנוניא ביניהם והחליפו השטרות לאחר שנתארסה ומשנתארסה שפיר קרוי זה שני:

מתני' ונמלך. ולא נתן לה הגט:

ולא נעשה התנאי לא פסלה מן הכהונה. שאפילו ריח הגט אין בו:

גמ' אין בה משום ייחוס כהונה. אדברי ב"ה קאי כלומר שאין בה משום מעלת דין כהונה ואין ב"ד מזהמין אותה כלל לפסלה משום ריח הגט דאין כאן אפי' ריח הגט בעלמא:

ועבד כב"ה. והכשיר' לכתחילה לכהונה:

להכניס עצמך למיספק. לספק הגדול כזה דאע"ג דהלכה כב"ה שמא ב"ה לא קאמרי אלא שלא פסלה אם נישאת לכהן בדיעבד:

רבי ישמעאל ברבי יוסי הוה עמי. במנין ההיתר הזה וקרא עליהון טובים השנים וגו' כלומר בטלה דעתי אצל שנים כאלו:

המסלדת בבנה. מסוללת עצמה בו משום זנות אע"ג דלא עביד מעשה ב"ש פוסלין אותה מן הכהונה:

שתי נשים שהיו מסלדות. מסוללו' עצמן זו עם זו כמעשה ארץ מצרים ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין לכהונה דלא הוי זנות אלא איסורא בעלמא. והכי אמרי' בבבלי פרק הערל ד' ע"ו לית הלכתא כרב הונא דאמר נשים המסוללות זו בזו פסולות לכהונה:

מתני' ולנה עמו בפונדקי. ויש שם עדי יחוד ואין שם עדי ביאה ב"ה סברי הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה ואין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והרי קדשה בביאה וצריכה ממנו גט שני וב"ש סברי לא אמרינן הן הן עדי ביאה עד שיראו שנבעלה:

בגט קרח. מפרש לקמן שקשריו מרובין מעדיו דתקון רבנן גט מקושר משום כהנים קפדנים שהיו כותבין פתאום גט לנשותיהם ומתחרטים ולא היו יכולים להחזירן ותקנו להם גט מקושר שאינו נוח לכתוב מהרה ושמא בתוך כך יתפייס וזהו גופו של מקושר כותב שטה אחת או שתים וכורכן על החלק ותופר ועד א' חותם על הכרך מבחוץ וחוזר וכותב ב' שיטין וכורכן על החלק וחותם עד השני על הכרך מבחוץ וכן עד השלישי ואם יש קשר כרוך ואין עד חתו' מאחוריו זהו קרח ופסול דמסתמא למנין קשריו היו עדיו מתחלה וחיישינן דילמא הבעל אמר להם כלכם חתומו והרי אחד שלא חתם ואם נשאת אשה בגט זה תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה ומתני' ר"מ היא דאמר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר ואין הלכה:

גמ' ב"ש כדעתיהון וב"ה כדעתיהון. לטעמייהו אזלי במה דפליגי לעיל ב"ש סברי פוטר אדם את אשתו בגט ישן ולא חיישינן שמא בא עליה כדפרשי' לעיל וה"נ לא חיישינן ואינה צריכה הימנו גט שני ולב"ה חוששין ור' מנא קמ"ל דבשלא ראוה שנבעלה מחלוקת אלא ביש. כאן עדי יחוד לחוד וכדפרישית במתני':

ב"ש כדעתהון. מילתא אחריתא היא ולא פליג אדר' מנא אלא טעמייהו דב"ש וב"ה מפרש:

ב"ש דאינון אמרין. בשלהי מכלתין לא יגרש כו' ומשום הכי אינון אמרין מתוך שהיא מזוהמת מלפניו ומאוסה בעיניו שמצא בה דבר ערוה ואינו חשוד עליה ולפיכך לא חיישינן שמא בא עליה ואינה צריכה גט שני ולב"ה דאמרי אפילו הקדיחה תבשילו חיישינן שמא בא עליה לפי שאינה מאוסה בעיניו מחמת דבר ערוה ושמא חזר בו וצריכה גט שני:

ולא באותו מקום. דחיישינן שמא מתוך שלבו גס בה יבא עליה:

איש מפנה. מפני האשה ובחצר שלו היא מפנה מפניו:

אשה מפני איש. דטלטולא דגברא קשה מדאיתתא:

ואם יכולין הן. לעשות כן בחצר של שניהן זה פותח פתחו מחצר לכאן וזה לכאן עושין:

בזמן שנישאו. ונתגרשו מן הנשואין חיישינן מתוך שמכירה ברמיזותיו שמא יבאו לידי עבירה אבל לא נישאו אלא מן האירוסין נתגרשה לא חיישינן:

וכהנת. אשת כהן אפילו לא נישאו מעיקרא חיישינן משום איסור גרושה לכהן:

והארוסה שביהודה. שלבו גס בה לפי שמתייחד עמה אפילו נתגרשה מן האירוסין כנשואה היא:

ה"ז לא יפנה. אינו צריך לפנות מפניה אם גירשה אח"כ שאין מאמר קונה קנין גמור להיות דינה כנשואה:

מתני' הכל משלימין עליו. ואפילו עבד ואפילי פסול לעדות מחמת עבירה:

אלא קרובים. שהם ראוי' להעיד בעדות אחרת שאין עליהם פסול עדות אלא קורבה אבל עבד וגזלן לא עבד דילמא אתו למימר שחרריה דאי לאו הכי לא הוי מחתי' ליה גזלן נמי אתו למימר תשובה עבד ויבאו לסמוך עליהן בעדות אחרת אבל קרוב כ"ע ידעי ליה דקרוב הוא והלכה כבן ננס ומ"מ אין חותם עליו אלא עד א' פסול והשאר צריך שיהו כלן כשרים:

גמ' ומנין לגט המקושר. מנין לנו רמז שיש מינין חלוקין בשטרות:

כתיב. בירמיה גבי קניית השדה מאת חנמאל ואקח את ספר המקנה את החתום המצוה והחקים ואת הגלוי:

את החתום זה המקושר. לפי שהוא צרור וחתום בקשריו:

ואת הגלוי זה הפשוט שבמקושר. זהו טופס השטר שהוא כתוב כעין הפשוט:

את המצוה ואת החקים. משמע שיש חלוקי דינים וחוקים ומצות בין זה לזה שזה פשוט עדיו בשנים ומקושר עדיו בשלשה ופשוט עדיו חותמין מתוכו ומקושר עדיו מאחוריו על קשריו:

פשוט עדיו לרחבו. חתומין לרחבו של שטר כפי כתב השטר:

עדיו לארכו. אם היה כתב השטר ערב עדיו חותמין מבחוץ שתי וחוחמין ממטה למעלה ומתחילין לחתום מכנגד שיטה אחרונה כדי שלא יוכל להוסיף ולזייף בשטר ואין השטר מתקיים אלא מכנגד החתימות ולמעלה:

אמר רב אידי. רב אידי פליג וס"ל בין קשר לקשר חותמין העדים מבחוץ ובלבד מלמעלן על הכרך כדפרישית במתני' דלעיל. ובגט פשוט גריס רב הונא בהא:

וחש לומר שמא זייף. אם העדים מלמעלה בין קשר לקשר חותמין ניחוש שמא זייף וכתב מאי דבעי בסוף השטר:

סבר רב נחמן. ושם הגי' רב הונא וכן נראה מדלקמן:

אין העדים חותמין מלמטן עד שיקראו בו למעלן. כלומר עד שיראו מתחילה בשטר אני פ' בן פ' מקבל עלי שכתוב בסוף השטר שריר וקים שהוא מקבל ומקיים כל מה שכתוב למעלה ואין יכול עוד להוסיף אחר זה:

וחש לומר שמא מחק וחזר וזייף. מחק לאו דוקא אלא שמא יוסיף בזיוף אחר שכתב מקובל עלי ויחזור ויכתוב עוד מקובל עלי פעם אחרת אחר הזיוף ומשני סבר רב הונא מקובל עלי ב' פעמים פוסל בה דלא כתבינן אלא חד שריר וקים והיכא דאיכא תרי ניכר הזויף:

וחש לומר שמא כתב דברים אחרים. ויחזור וימחוק מקובל עלי שכתב מתחילה ויכתוב אחר דברים אחרים שהוסיף מקובל עלי דהוא שריר וקים:

סבר רב הונא מחק פסול. כל הילא דאיכא מחק פסול אם הוא במקום שריר וקים ואכי' קיים אח"כ המחק אינו מועיל אא"כ היה המחק באמצע השטר:

לית בה תצא. אמתני' דקתני לעיל קאי כנסה בגט קרח תצא ואמר ר' יוחנן דלא תנינן תצא אלא אם קשריו מרובין מעדיו מהני השלמה:

כמה קופין דעובדא. כמה קופות וחבילות של הלכה למעשה שבאו לפני ר"י ור"ל בגט קרח וציוו להשלים עליהן וכר"ע בקרובים:

מתני'. דקתני הכל משלימין עליו אם היה קשריו מרובין מעדיו דוקא במחוסר עד אחד ממנין קשריו אבל אם היו מחוסרין שנים או יותר אין משלימין בו בפסולין אלא אחד פסול וא' כשר:

ובלבד משלשה ולמעלן. והא דמשלימין בפסול דוקא אם החסרון מג' ולמעלה כגון שהיו ארבעה קשרים וג' עדים דאז יכול להשלים הרביעי בפסול וכדמפרש ואזיל:

שנים ושלשה למעלן. כלומר אם חסרון העדים הוא שנים או שלשה והחסרון הוא למעלה מג' קשרים ועדים כדאמרן:

פסול. כלומר בכה"ג יכול להשלים בפסול לפי שהשלשה קשרים ועדים שהן מדין המקושר כשרים וכתיקונו הוא וכל שהוא משלשה ולמעלה משלימו בפסול ומיהו בחד פסול דוקא והשאר בכשרים כדלעיל:

ואחד משלשה ולמטה. ואם חסר עד א' מג' ולמטה שהיו כאן ג' קשרים ושני עדים:

כשר. כלומר צריך להשלים בעד כשר דוקא וטעמא דבעינן שלשה במקושר כשנים בפשוט מה התם שנים כשרין בעינן אף במקושר ג' כשרים בעינן:

רבי מנא בעי ע"כ ברצופין. ה"פ עד כאן לא פסלינן להשלים החסרון אם הם שנים או יותר בפסולין כי אם בפסול א' דוקא והשאר בכשרים כדאמרן לעיל אלא בשהיו הפסולין חתומין רצופין זה אחר זה וטעמא דילמא אתו לקיומי בתרי פסולים וחד כשר דשמא הב"ד לא יכירו אלא חתימת ב' הקרובים או הפסולים ואחד מן הכשרים והן לא ידעו שהן קרובין או פסולין ונמצא שתתקיים בעדו' פסולה:

היו מסורגין. מהו אם חתמו בסירוגין אחד כשר וא' פסול א' כשר וא' פסול אם בזה נמי לא מכשרינן אלא חד קרוב או פסול או אפילו טובא נמי:

כהאי דאמר. כלומר דפשיט הש"ס כהאי דאמר בפרק גט פשוט גבי הרחיק העדים מן השטר ב' שיטין ומילאהו בקרובים כשר שלא באו להעיד אלא להכשירו של שטר שהיו עדיו מרוחקין וכן בשטר שהיו עדיו מרובים ונמצא אחד מהן קרוב או פסול אמרינן נעשה בהרחק עדות שלהכשיר השטר באו:

וכא כאן. וה"נ אם הן מסורגין אפילו טובא כשרין דנעשה כהרחק עדות:

היו תשעה. זו בעיא אחריתא היא אם היה כאן תשעה קשרים ואין עליו אלא חמשה עדים ונמצא קשריו מרובין מעדיו בארבעה:

מתיר שנים ומחתם שנים. אם אמרינן דיכול להתיר שני קשרים ומחתם שנים אפילו פסולין כדי שיהו מנין העדים כפי מנין הקשרים או דילמא אין שני העדים בגט המקושר כלום כלומר שהרי אמרנו לעיל שאין יכול להשלים שני עדים פסולין. והיותר נראה דגרסינן כאן היא ארבעה ופירש שאם היו ארבעה קשרים ואין כן אלא שני עדים כשרים ואמרינן לעיל דמשלשה ולמטה אינו יכול להשלים בעד א' פסול והילכך בעי אם יכול להתיר שני קשרים ולחתום השנים כשירים או דילמא אין שני עדים כלום בגט המקושר דשלשה בעינן וכיון שלא התיר כל הקשרים ועדיין שם מקושר עליו בפחות משלשה עדים לאו כלום הוא ולא איפשיטא:

היו חמשה. קשרים ואין כאן אלא שלשה עדים בזה פשיטא שהוא מתיר קשר אחד ומחתם אחד פסול דמג' ולמעלה משלים בעד פסול אחד:

וכר' חנניה בן גמליאל דרחב"ג אומר. וכמו וכו' הוא ועל מתני' דהתם סמיך דקתני פשוט שכתבו עדיו מאחוריו ומקושר שכתבו עדיו מתוכו שניהן פסולין רחב"ג אומר מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר מפני שיכול לעשותו פשוט שיכול להתיר קשריו ונמצא פשוט הוא וה"נ התרתו מתרתו שאע"פ שקשרו יכול להתירו כרחב"ג:

התורף כשר שאפילו קושר ואח"כ חותם. כלומר דין גט המקושר הוא שאפילו קושר כל' הקשרים ואח"כ חותם.עליהן העדים כשר ולא בעינן דוקא שיחתום מיד אחר כל קשר וקשר ולפיכך מעכבין הקשרים שהם יתר על העדים וצריך להתירן כדי להשוותן עם העדים הא לאו הכי לא מעכב וכדמסיק לקמיה. והא דנקט התורף מפני שהטופס לא היו עושין מקושר כ"א פשוט כדאמר לעיל ואת הגלוי זה הפשוט שבמקושר:

הדא דתימא בשקושר כולהם ואח"כ חתמו שלשה הראשונים. אסוקי מילתא היא כלומר הא דאמרן שצריך להשלים בעדים או להתיר הקשרים בשקשר כל הקשורים ואחר כך חתמו עליו ג' הראשונים כדין המקושר ונמצאו הקשרי' יותר על העדים בהא צריך להשלים או להתיר הקשרים כדי להשוותן עם העדים:

אבל אם קושר ג' הראשונים וחותם. שלא עשה מתחלה אלא ג' קשרים עם העדים עליו כדינו בזה אפילו מקשר ומחתם אא"כ כמה דבעי כשר דכיון שכבר נעשה כהכשרו תו לא איכפת לן במה שנעשה אחר זה ואינו מעכב אם העדים הן כפי הקשרים שעשה אח"כ או לא והיינו נמי דמסיים. הילכו"ת גט המקושר. שאמרנו בקשר כל הקשרים ואח"כ חותם. א"נ הילכות גט המקושר מקשר ואח"כ חותם וזה נמי כשר והיינו הך וכדאמרן:

היה מקשר ראשון ראשון ומחתמן. אחר כל הקשר חתם העד עליו מיד:

פשיטא ראשון ושני לא נמצאו חותמין בגט המקושר. כלומר בזה ודאי הוא שבעוד שלא חתם השלישי עליו עדיין אין לו דין מקושר הואיל והקשרים כולן לא נעשו כאחד ואין עליו עוד אלא ב' עדים ונ"מ שיכול לעשותו פשוט אפי' לרבנן דפליגי עליה דר' חב"ג כשחתמו כבר מבחוץ כדלקמן והכא כיון שהשנים הקשרים לבדן הן שנחתמו אין לו דין מקושר:

מה אנן קיימין. השתא מפרש לפלוגתייהו דרחב"ג ורבנן במה פליגי:

אם בשקשרו וחתמו מבפנים. שקשרו בחוץ כדין המקושר אלא שהעדים חתמו מתוכו ולא מאחוריו בזה כ"ע מודיי שיכול לעשותו פשוט שהרי עדיין אין עליו עדים מבחוץ ומה בכך שקשרו הא יכול להתירו:

אם בשקשרו וחתמו מבחוץ. ולא מתוכו בזה כ"ע מודיי ואפי' רחב"ג שאינו יכול לעשותו פשוט שדין מקושר גמור עליו וכשר הוא:

אלא. בהא פליגי שקשרו מבחוץ וחתמו עדים מתוכו וחזרו אח"כ וחתמו גם מבחוץ בדא פליגי דרחב"ג סבר יכול לעשותו פשוט ורבנן סברי שאינו יכול לעשותו פשוט כלומר שאינו רשאי:

השיב רבי על דברי רחב"ג. וכי היאך יכול לעשותו פשוט והא גופו של גט מוכיח עליו אם פשוט הוא או לא כדמפרש רבי בא לקמיה וא"כ הא גופו של גט מוכיח על זה שהוא מקושר ואינו יכול לשנותו:

איזהו. מאי גופו של גט מוכיח:

כהאי דאמר רב הונא. לעיל שאין העדים חותמין על המקושר אא"כ כתוב בו שריר וקיים וא"כ גוף הגט מוכיא שהוא מקושר שכתוב עליו שריר וקיים:

והא תני. ומקשי הש"ס על דברי רבי שהשיב על רחב"ג והתניא טופס שטרות כן הוא שכותבין עליהן שריר וקיים וקס"ד דבכל טופס שטרות קאמר אפי' בפשוט וא"כ מה זו תשובה על דברי רחב"ג:

טופס שטרות מקושרין כך הוא. קאמר אבל בפשוט איני כן שאינו צריך לכתוב עליו שריר וקיים וא"כ אכתי הויא תשובה על דברי רחב"ג:

אמר רבי אבין. אפילו תימא דבפשוט נמי לכתחילה כותבין שריר וקיים הוא פשוט הוא מקושר חד דינא אית להו ומיהו במקושר מעכב אפי' בדיעבד פסול אם לא נכתב משום חשש זיוף כדלעיל ובפשוט אינו מעכב וא"כ אין כאן תשובה על רחב"ג שהרי בפשוט נמי כותבין שריר וקיים:

ר' אחא. נמי משני לתשובה שהשיב רבי על רחב"ג:

כמוסיף על ההלכה. כלומר דלא שייך כאן גופו של גט מוכיח אם מקושר הוא או פשוט שאפי' אנו רואין שכתוב בו שריר וקיים ואין טופס הפשוט כן איכא למימר פשוט הוא מתחלתו אלא שזה הוסיף על ההלכה וכתב בו כן לשופרא דשטרי וכן לענין העדים שהוסיף עליו וחתמו בשלשה הכל לשופרא דשטרי כדמסיק:

פשוט. דינו בשנים עדים ומנהג בשלשה כלומר אם רצה לנהוג ולהוסיף עליו עוד עד שלישי עושין אותו בשלשה דאין איסור בדבר וכן במקושר דדינו לחתום העדים מאחוריו:

מנהג מתוכו ומאחוריו. ואם רצה לנהוג ולחתום מתוכו ומאחוריו עושין אותו מתוכו ומאחוריו דמה בכך דבכל כה"ג אמרינן דהכל לשופרא דשטר' הוא:

תנינתה הכא ותנינתה תמן. הכא תנן גט קרח פסול והתם נמי תנינן מקושר שנעשה שלא כדינו פסול ול"ל למיתני בתרווייהו ועביד הש"ס צריכותא. ול"ג כשר:

אילו תנינתה הכא. הוי אמינא הכא הוא דפסול משום חומר עריות אבל התם דמיירי נמי בשאר שטרות כדאמרי' בריש פרק גט פשוט כשר ואי אשמועינן התם ה"א על ידי שהוא לגבות ולהוציא ממון פסול הוא שלא נעשה כתקנת חכמים אבל הכא כשר הוי צריכא למיתני הכא וצריכא למיתני תמן:

סליק פירקא בס"ד