מתני' חבית שנשברה. בשבת מצילין ממנה מזון ג' סעודות שזהו מה שצריך לו בשבת ומציל לו ולאורחיו ואומר לאחרים בואו והצילו לכם לפי מה שאתם צריכין. וכיצד הוא מציל מביא כלי ומניח תחתיה ולא יביא כלי אחר ויקלוט וכלי אחר ויצרף לראשון גזירה שמא יביא כלי דרך ר"ה ואם נזדמנו לו אורחים מביא כלי אחר וקולט כלי אחר ומצרף לראשון ולא יקלוט ואח"כ יזמין אורחים אלא יזמין ואח"כ יקלוט ואם הערים בדבר זה מותר:

ובלבד שלא יספג. שלא יניח ספוג במקום היין לחזור ולהטיפו לתוך הכלי וכן לא יטפח בכפו את השמן גזירה שמא יסחוט:

אין סוחטין את הפירות להוציא מהן משקין. פירות שהן בני סחיטה כגון זיתים וענבים הסוחט אותן חייב משום מפרק שהוא תולדה דדש ותותים ורמונים הואיל ומקצת בני אדם סוחטין אותן אסור הוא לסוחטן שמא יבא לסחוט זיתים וענבים אבל שאר פירות כגון תפוחים פרושין ועוזרדין מותר לסוחטן בשבת לפי שאינן בני סחיטה:

אם יצאו. המשקין מעצמן מהן בשבת אסורין. ובזיתים ובענבים כ"ע ל"פ דאסורין גזירה שמא יתכוין ויסחוט אותן בשבת כי פליגי בתותים ורימונים ובהו קאמר ר' יהודה אם הכניסן לאכול אותן מותרין המשקין היוצא מהן משום דלא ניחא ליה בהמשקין וליכא למיגזר שמא יסחוט ומשום שאפי' יסחוט אותן ליכא חיובא הלכך לא גרסינן ואם הכניסן לדרוך מהן משקין ניחא ליה בהיוצא מעצמן ואסורין שמא יסחוט אותן לכתחלה. ורבנן סברי דאף בהכניסן לאוכלין ואפי' בתותים ורמונים גזרינן והלכה כר' יהודה:

חלות דבש שריסקן. מע"ש ומתוך כך זב מהן הדבש מעצמו:

ור' אלעזר מתיר והלכה כר' אלעזר וכן זיתים וענבים שריסקן מע"ש ויצאו מהן משקין מעצמן מותרין לפי שאין כאן מקום לגזור שכבר ריסקן מבע"ש:

מתני' כל שבא בחמין מלפני השבת. שנתבשל או שנשרה בחמין קודם השבת מותר לשרותו בשבת ואעפ"י שהוא עכשיו צונן וכל שהוא צונן מעיקרו ולא בא בחמין מעולם מדיחין אותו בחמין בשבת אבל אין שורין אותו בחמין:

חוץ מן המליח הישן וכו'. שאלו הדחתן גמר מלאכתן אין מדיחין אותן בחמין בשבת:

מתני' שובר אדם את החבית. בשבת לאכול ממנה גרוגרות מפני שהוא לצורך השבת התירו במקלקל ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי ע"י כך:

אין נוקבין מגופה של חבית. להוציא ממנה יין:

ור' יוסי מתיר. והלכה כר' יוסי ובלבד שינקבנה מלמעלה אבל מצדה אסור מפני שהוא כמתקן כלי:

לא יתן עליה שעוה. לסותמה מפני שהוא ממרח:

בערב. שם מקום בגליל:

חוששני לו. מחיוב חטאת אם ממרח השעוה סביב הנקב דזהו כממחק:

מתני' נותנין תבשיל לתוך הבור. שאין בו מים כדי לשמור שלא יתקלקל וקמ"ל דלא גזרינן דילמא אתי לאשוויי גומות שבקרקעית הבור כדי להשוות להושיב שם הקדירה:

ואת המים היפים הראוים לשתיה ומשימין אותן בכלי לתוך מים הרעים לצננן. ומילתא דפשיטא היא ומשום סיפא קתני לה ואת הצונן בחמין בשביל שיחמו דמהו דתימא ליגזור דילמא אתי לאטמוני ברמץ קמ"ל:

מי שנשרו כליו וכו' ואינו חושש. כלומר אין חוששין שמא יסחוט:

אבל לא כנגד העם. מפני מראית העין והלכה שאפי' בתוך ביתו אסור לסוחטן שכל מה שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור:

מתני' הרוחץ במי מערה וכו' אלונטיות. סדינין שמסתפגין בהן:

לא יביאם בידו שמא יסחוט. אבל עשרה בני אדם וכו' אפי' באלונטית אחת דנפישין מיא מביאין אותן בידם דכיון דרבים הן מדכרי אהדדי. ומתני' יחידאה היא. והלכה שאפי' אדם אחד מסתפג באלונטיתו ומביאן בידו ואין חוששין שמא יסחוט:

מתני' סכין. בשמן וממשמשין בבני מעים בשבת והוא שיסוך וימשמש בבת אחת כדי שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול:

אבל לא מתעמלין. בשבת ואיזהו מתעמל זה שדורסין על גופו בכח עד שייגע ויזיע או שיהלך כל כך עד שייגע ויזיע שאסור לייגע עד שיזיע בשבת מפני שהוא דרך רפואה:

ולא מתגרדין במגרדת דהוי עובדא דחול. ואם היו רגליו מלוכלכות בטיט ובצואה מגרר כדרכו ואינו חושש:

אין יורדין לפילומא. נקרא דיומסית והוא מקום בארץ ישראל והעומד שם מתעמל ומתרפא:

ואין עושין אפיקטפזין בשבת. לשתות משקה כדי להקיא ממנו המזון שאכל ביותר:

ואין מעצבין את הקטן. ליישב איבריו ולתקנו ומלשון ידיך עצבוני ויעשוני. ודוקא לאחר יום הלידה אבל ביום הלידה שרי:

ולא מחזירין את השבר. עצם שנשבר ומתני' אינה הלכה בזה אלא דקיי"ל מחזירין את השבר בשבת:

מי שנפרקה ידו או רגלו. שיצא העצם מהפרק שלו:

לא יטרפם בצונן. על המקום שיצא אבל רוחץ הוא כדרכו ואם נתרפא נתרפא:

הדרן עלך פרק חבית