מתני' מי שקינא לה ונסתרה. אם לאחר שקינ' לה נסתרה:

אפי' שמע מן העוף הפורח. שנסתרה יוציא ויתן כתובה ור' אליעזר לטעמיה דאמר בריש פ"ק סתירה לא בעיא עדות ואפי' עבד ואפי' שפחה נאמנין דהיינו נמי כעוף הפורח דאיתקש' סתירה לטומאה דכלהו מהימני בה הילכך נאסרה עליו ואם אינו רוצה להשקותה יוציא ויתן כתובה:

משישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה. נשים הטוות לאור הלבנה כלומר משום סתירה שאין בה שני עדים אינה נאסרת עליו ור' יהושע לטעמיה דאמר בפ' קמא משקה לה על פי שנים מיהו כשישאו ויתנו מוזרות בלבנה בהפריצותה מכוער הדבר ותצא דהא אפי' מיא תו לא בדקי לה כדדריש בבבלי פ"ק דף ו' וטהורה היא ולא שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה והלכה כר' יהושע:

גמ' כל ההן פירקא. כל זה הפ' מייירי בשקנא לה ועל מה ששנינו לקמן אמר עד א' ראיתי שנטמאת כו' קאי וכן אכל הנך מתני' דלקמן כדאמר בסוף פירקין וכלומר דדוקא לאחר הקינוי הוא דעד א' מהימן כדאמרינן בבבלי ריש מכילתין מפני מה האמינה תורה עד אחד בסוטה שרגלים לדבר שהרי קינתנה ונסתרה:

אפילו לא נסתרה. וכדמפרש ר' זעירא לקמיה:

לא דר"ש בן לקיש פליג. כלומר דלא תאמר הא דקאמר אפי' לא נסתרה פליג אגירסא דמתני' שלפנינו דאפי' לא נסתרה כלל ושמע מעוף הפורח פריצות' בעלמא יוציא ויתן כתובה לר"א. אלא סבר כההן תנייה והוא מיקל כו'. אלא פרושי קמפרש למילתיה דר"א דסבר לה כוותיה דמיקל בעדי סתירה דלא בעיא עדות ממש והא דקאמר אפי' לא נסתרה בעידי סתירה קאמר אלא אפי' שמע הסתירה מעוף הפורח כדפרישית במתני':

אנן תנינן. במתני' מחלוקת דר"א ודר"י:

אית תניי. ואיכא דתני לה מתני' סתמא כדמפרש לקמיה:

לא על מה דר"א אמר ר' יושוע פליג. כלומר דהאי תנא דסתם במתני' לא דתימא דאדברי ר"א פליג לגמרי ולא גריס ליה במתני' וכן דפליג על דתני במתני' בשם ר' יהושע כי אם דסתם המתני' כדברי ר' יהושע אלא בגין דתנינן ר' יהושע כו'. כלומר דדברי יהושע לא גריס ליה במתני' אלא דסתם למתני' כדברי ר"א בלא מחלוקת דמיקל בעידי סתירה והיינו דבעי עלה ר' אבא בר מרי לקמיה:

תמן. בפ' החולץ אמרינן כל מקום כו' הל' כסתם והרי מחלוקת ר' אליעזר ור"י בפרק קמא:

והכא הוא אומר הכין. דסתם לן רבי כדברי ר"א בתמיה והא קי"ל ר' אליעזר ור' יהושע הלכה כר' יהושע:

אנן תנינן. במתני' מוצרות בלבנה:

אית תניי. דגריס מוזרות כגי' שלפנינו:

מצרן עמר. על הצמר מפרש דשייך כי האי לישנא פושטות הצמר לטוות:

שזרת כיתן. לשון משזר ששוזרות הפשתן:

מה נן קיימין. במאי עסקינן הא דקאמ' עד שישאו ויתנו בה כו' וממי שמעו הן:

אם כהן כו'. אם דמיירי שהן מדברות ביניהן ששמעו איזה לזות שפתים מזאת ולא יודעות ממי שמעו:

כעוף הפורח הוא. ומאי עדיפא מרישא:

ואם כהן כאיש השומע ויודע ממי יצא הדבר כך הן אומרות זאת לזאת אני שמעתי מפלוני:

כעד מפי עד הוא. ועדות מעליא בסוטה היא דהא קי"ל כל מקום דעד א' ועבד ושפחה נאמנין עד מפי עד נאמן ופשיטא דתצא:

אלא כו' תימליוסים. פירש הערוך יסוד ושורש כלומר שהן אומרת כמדומה ששמעתי מפלוני ופלוני כו' כדבר שאין לו עיקר ויסוד. ואפ"ה הואיל ואחר הקינוי הוא ויש רגלים לדבר תצא אפילו אין כאן דבר ברור:

מתני' אני ראיתיה שנטמאת. באותה סתירה שהיא על פי שני עדים לר' יהושע או על פי עוף הפורח לרב. אליעזר:

לא היתה שותה. דעד אחד נאמן בה אף להפסידה כתובתה שרגלי' לדבר ולקמן במתני' יליף לה מקראי:

אף לפוסלה מכתובתה. שלא תשתה ולא תיטול כתובתה:

ויבמתה. אשת אחי בעלה:

ובת בעלה. מאשה אחרת:

הרי אלו נאמנות. לעדות זו אע"פ שהן פסולות לכל שאר עדות שהוא לרעתה שהן שונאות אותה כדאמרי' ביבמות פט"ו הכא התורה האמינה כל עדות שיש בה ומיהו לא לפוסלה מכתיבתה הואיל ושונאות אותה אלא שלא תשתה:

גמ' ועד אין בה. כתיב והיא לא נתפשה:

מכל מקום. דהואיל ועד אחד נאמן בה כדלקמן עד מכל מקים נאמן. וכר' ישמעאל. דיליף מהכא דעד א' נאמן:

כל מקום שנאמר בתורה עד סתם. ולא כתיב אחד הרי הוא בכלל שני עדים במשמע עד כו' כדדריש בבבלי פירקין דכתיב לא יקום עד אחד באיש וגו' מה ת"ל אחד זה בנה אב כל מקום שנאמר בתורה עד הרי כאן שנים עד שיפרט לך הכתוב אחד ואמר רחמנא תרי לית בה אלא חד והיא לא נתפסה אסורה:

אשכח. מצינו ברייתא אחריתא דפליגא דתני בשם רבי ישמעאל שני עדים בעינן גם בטומא' ולא דריש להא דלעיל:

מתני'. דקתני סתמא דעד א' נאמן אף לפוסלה מכתובתה:

משהודה ר"ע לר"ט. בברייתא דלקמיה:

איכן מצינו עד אחד בממון כלום. דהא כתיב לא יקום עד א' לכל עון וגו':

ואיכן מצינו עד אחד בא"א כלום. דהא אין דבר שבערוה פחות משנים ואפ"ה נאמן הכא לטמאותה מגזירת הכתוב וה"נ נאמן להפסידה מכתובתה:

חמותה שאמרה אני ראיתיה שניטמאת ובא א' ואמר ראיתיה שנטמאת גרסינן. כלומר מעתה דאמרת טעמא דנאמן עד אחד להפסידה מכתובתה הואיל וכשם שהוא נאמן בה לטמאותה שלא תשתה ולפיכך בעי ר' בון בכה"ג דבאת חמותה בתחילה והעידה עליה שנטמאת והיא אינה נאמנת עליה אלא שלא תשתה כדאמרינן במתני'. ואם אח"כ בא עוד אחד ואמר ראיתי' שנטמאת מאי אם נאמן עכשיו להפסידה כתובתה אי נימא הואיל ואין עדותו בא אלא להפסידה כתובתה דהרי כבר נראית שלא לשתות מעדות חמותה ואין מפסידין ממון ע"פ עד אחד או הואיל והאמינו התורה בה האמינו:

אם להשקותה. כלומר על השקאה שאנחנו עוסקין באשה זו שנסתרה בא להעיד שנטמאה ולא תשתה:

וכן ר' יוסי בעי כה"ג אם שמע מתחילה מעוף הפורח:

ממה כו'. ופשיט לה הש"ס מהאי דאמר ר' יוסי באיסורא וה"נ בממונא כדלקמן:

והתריתי בו אינו לוקה. בעדות אחד אבל אם אמר לו אחד מתחילה שהוא חלב ונאמן הוא דקי"ל עד א' נאמן באיסורין כדאמר בבבלי פ' המדיר דף ע"ב מדכתי' וספרה לה לעצמה:

והתרו בו שנים. שלא לאכול זה החלב ואכל לוקה:

ועיקר עדותו לא בעד א' הוא. בתמיה דהרי אין אנו יודעין שהוא חלב אלא על פי עד א' ואפ"ה אמרינן הואיל והאמינה התורה עד א' באיסורין כשנים הוא וה"נ הואיל והאמינה התורה עד א' בסוטה. הוי כשנים ומפסידה כתובתה:

ממה דר' יודה. וכן אנו יכולין לפשוט זה הבעיא ממה דא' ר"י בנזיר בכה"ג וכן מדר' מנא לקמן דחשיבא עדות א' במקום שהאמינו תורה והויא זונה על פיו למילקי בעלה כהן אם בא עליה אח"כ:

נזיר אתה. ששמעתי ממך שנדרת בנזירות א"נ שאביך הדיר אותך בנזיר בפני:

פלנית כהנת. אשת כהן:

והתריתי בו אינו לוקה. עליה משום זונה:

מתני' שהיה בדין. שלא יהא נאמן בה עד אחד אם לא מגזרת הכתוב:

עדות הראשונה. סתירה שאין אוסרה איסור עולם אלא עד שתשתה:

אינה מתקיימת בפחות משנים. כדבעינן למימר במתניתין דלקמן מג"ש ורבי יהושע היא:

עדות האחרונה. טומאה:

כל עדות שיש בה. נאמן בה כדדריש לה ר' ישמעאל לעיל:

גמ' מתניתא. דקאמרה עדות סתירה אינה מתקיימת בפחות משנים דר' יהושע היא דאמר בפ"ק המקנא צריך להתרות לה ע"פ שנים וכן משקה לה ע"פ שני עדי סתיר' דאילו לר"א משקה לה ע"פ עד אחד וע"פ עצמו:

ואפי' כאהן תנא אתייא היא. מתני' כר"י בר"י אליבא דר"א דאמר התם נמי דהסתירה אינה מתקיימת בפחות משנים:

מתני' עד אומר נטמאת ועד אומר לא נטמאת. אוקי חד לבהדי חד והוי כספיקא ושותה. ובבבלי מסקינן דדוקא כי אתו בהדי הדדי אבל בזה אחר זה כשאמר הראשון נטמאת הוי מהימן כבתרי והשני האומר לא נטמאת הוי ליה חד ואין דבריו של אחד במקום שנים:

ושנים אומרים לא נטמאת. כלומר לא נטמאת בפניך שכשבאת ומצאת שנסתרו יחד גם אנו היינו עמך ובפנינו לא נטמאת הרי נסתלק העד ובטלו דבריו מפני השני' והרי היא בספיק' אם נטמאת קודם שבאו אלו ומצאום ולפיכך שותה. ובגמרא מוקי לה להני בבא בפסילי עדות דאם לא כן פשיטא אין דבריו של א' במקום שנים:

גמ' כל מקום שהכשירו עדות האשה כאיש. כגון הכא ובאומרת מת בעליך:

האיש כו'. כלומר דהוו כחד לגבי חד וספיקא הוי ושותה:

ניתני עד אומר ואשה כו'. הואיל ושוין הן לאשמועינן רבותא טפי:

תני דבית רבי. באמת כן דאפי' עד כשר ועד פסול שבאו שניהם כאחד ספיקא הוי דאשה הכא כעד כשר דמיא:

הולכין אחר רוב העדות. בפסולי עדות וכדמפרש ואזיל:

היך עבידא. ה"ד ב' נשים ואשה אחת. המכחישות זא"ז עשו אותה כב' עדים ועד אחד והולכין אחר רוב דיעות:

הדא דתימר באשה ונשים. דוקא שהן כולן פסולי עדות אז הולכין אחר רוב דיעות:

אבל אם היו מאה נשים ועד א'. כשר:

כעד. בעד אינון. כפלגא ופלגא דמי וספיקא הוי וכלישנא בתרא דר' נחמיה בבבלי:

רב אדא אמר עד א' נאמן לטמותה. שלא תשתה ונאסרה על בעלה אבל אין נאמן להפסידה כתובתה דסבר לה כר' טרפון לעיל הלכה ב' ומתני' דקתני התם ולא עוד כו' נאמנין אף לפוסלה מכתובתה ר' עקיבא היא:

מפני שרגלים לדבר. שהרי קינא לה ונסתרה ולפיכך לטמותה הוא דמהימן אבל לא לפוסלה מכתובתה וטעמא דרב אדא אליבא דר' טרפון קמפרש:

כאן לא היתה שותה. אמתני' דהכא קאי עד אימר נטמאת ועד אומר לא נטמאת וגריס במתני' לא היתה שותה וכדאמר ר' יוחנן בעצמו לקמן ור' שמעון בר בא מוסיף משמיה דדוקא כאן שפיר הוא דלא היתה שותה אבל גבי עגלה ערופה לקמן פ"ט עד אחד אומר ראיתי את ההורג ואחד אומר לא ראית היו עורפין גרסינן וטעמא דכאן הואיל ויש רגלים לדבר כשבא האחד ואמר נטמאת מהימנין ליה כבי תרי ושוב אין דבריו של הא' במקום שנים כלום. וכן קאמר בבבלי דף ל"א תני במתני' לא היתה שותה לעולא דאמר שם הכי:

רב אמר היתה שותה. תנינן במתני' כמו שהיא לפנינו:

מתני' פליגא על רב. דקתני א' אומר כו' ושנים כי' היתה שותה ולגופה לא איצטריך דפשיט' הוא דאין דבריו של א' במקום שנים ועל כרחך לדיוקא מיתני:

הא בעד אחד. כשאחד אומר נטמאת וא' אומר לא נטמאת לא היתה שותה מטעמא דאמרן וקשיא לרב:

פתר לה. רב בפסולי עדות. ע"כ אי אפשר לפרש דכולן פסולי עדות הן האחד והשנים ומטעם דבפסולי עדות הלך אחר רוב דיעות דא"כ מאי פריך לקמיה וע"כ דה"פ דרב מפרש דהשנים האומרים לא נטמאת פסולי עדות הן ואחד האומר נטמאת עד כשר הוא וסבירא ליה כר' נחמיה דלעיל דשתי נשים ואיש אחד כפלגא ופלגא דמי ולפיכך היתה שותה והיא גופה קמ"ל במתני' ולא לדיוקא איצטריך ולעולם עד בעד היתה שותה כרב. וכן נראה לפרש לסוגיא דהכא דכל היכי דקאמר הא בעד כו' קודם תירוצא דפתר לה כו' לדיוקא הוא דקאמר דמדייקינן הא עד כו' וכל היכי דקאמר הא עד כו' קודם מסקנת הקושיא והיך כו' להתחלת הקושיא הוא דקאמר והא כמו הרי מיתפרשא:

והיינו דמקשי ואין בפסולי עדות. כלומר ואם השנים דקאמר במתני' בפסולי עדות מיירי ואשמועינן דכחד חשיבי לגבי עד כשר א"כ אמור סיפא דמתני' שנים אומרים נטמאת כו' הא עד בעד לא היתה שותה. כלומר הרי לפניך דעד בעד לא היתה שותה דהרי לדבריך השתים פסולי עדות כחד חשיבי לגבי עד כשר והוי כמו עד כשר לגבי עד כשר והיך רב אמר בזה דהיתה שותה ולדבריו קשיא רישא וסיפא אהדדי:

ר' יוחנן כו'. וכן אנן מפרשינן כי הא לר' יוחנן. דר"י גריס ברישא דמתני' בעד בעד לא היתה שותה כדלעיל:

ופריך מתני' פליגא כו' שנים אומרים נטמאת ועד אומר לא נטמאת לא היתה שותה הא עד בעד היתה שותה גרסי'. דמדקתני שנים כו' לא היתה שותה ש"מ הא עד בעד היתה שותה וקשיא לר' יוחנן:

פתר לה בפסולי עדות. להשנים והוו כחד לגבי עד כשר ולפיכך לא היתה שותה דחד בחד נינהו וכר"י:

הא עד בעד היתה שותה. הרי לפניך דחד בחד היתה שותה דהשנים פסולי עדות כחד הוו והיך רבי יוחנן אמר לא היתה שותה. והשתא בין לרב בין לר' יוחנן קשיא רישא וסיפא אהדדי:

בפסולי עדות היא מתניתא. כלומר דלא תידוק מידי בין לרב בין לר"י דכולה מתני' בפסולי עדות מיירי בין עד האחד בין השנים וקמ"ל דהולכין בפסולי עדות אחר רוב דיעות בין לחומרא ברישא דהיתה שותה בין לקילא בסיפא דלא תשתה אבל בעד אחד כשר ושנים פסולין כי פלגא ופלגא דמי לכ"ע והוי כעד בעד כשרין ולרב היתה שותה ולר' יוחנן לא היתה שותה:

אמרין בשם ר' שמואל. איכא דאמרי בשמי' דהכי מתרץ לה למתני' דעד אומר נטמאת דרישא ושנים אומרים נטמאת דסיפא בסתירה אחר' מיירי כדלקמן וכדמפרש ואזיל:

כל ההן פירקא. כל זה הפרק מיירי משקינ' לה ונסתרה כלומר דהעד א' האומר ראיתי' שנטמאת צריך להעיד באותה סתירה שנסתרה בפני שנים כדפי' רש"י ז"ל במתני' דאז נאמן אבל אם העיד שנטמאת לאחר אותה סתירה אינו כלום:

נסתרה בפני שנים. ועד א' מעיד שנטמאת בתוך אותה כדי נתינה יש כאן סתירה ע"פ שנים ויש כאן טומאה ע"פ עד אחד דמהימן בכה"ג ובזה ודאי אינה שותה:

לאחר כדי סתירה. ואם זה העד מעיד שנטמאת לאחר אותה סתירה:

יש כאן סתירה. כלומר דאין כאן אלא עידי סתירה אבל אין כאן טומאה דבכה"ג אין עד א' מהימן על הטומא' והיתה שותה:

היו שלשה כו'. ע"כ דזו הגי' משובשת היא וצריך להגיה וה"ג היו שלשה א' אומר אני ראיתי' שנטמאת לאחר כדי סתירה יש כאן סתירה ואין כאן טומאה בתוך כדי סתירה יש כאן סתירה ויש כאן טומאה. כלו' דהשתא מסיק למילתיה לפרושי מתני' וה"פ רישא דקתני עד אומר נטמאת ושנים אומרים לא נטמאת מיירי שהעד מעיד שנטמאת לאחר סתירה והשנים האומרי' לא נטמאת בתוך כדי סתירה קאמרי וכלומר שלא ידענו כלום מטומאה דאע"ג בכה"ג לא הוי הכחשה דאין שנים מכחישין האחד אלא דוקא אם אומרים באותה שעה שאתה אומר נטמאת ידענו ודאי שלא נטמאת מ"מ הואיל ויש כאן סתירה ואין כאן טומאה דאין עד א' נאמן על טומאה שלאחר הסתירה וספיקא הוי ולפיכך היתה שותה:

בתוך כדי סתירה. לאו דשנים מעידים שנטמאת בתוך כדי סתירה וא' אומר לא נטמאת דא"כ צריכא למימר דלא היתה שותה אלא אעד א' קאי דעד א' האומר לא נטמאת בתוך כדי סתירה קאמר כלומר שאינו יודע מטומאה כלום והשנים האומרים נטמאת לאחר הסתירה הוא דקאמרי דדוקא בעד א' דצריך שיעיד שנטמאת באותה סתירה אבל בשנים עכ"פ עידי טומאה איכא ויש כאן סתירה ויש כאן טומאה ולפיכך לא היתה שותה. וגי' הספר ודאי א"א להעמיד' דהא ע"כ לפרושי מתני' קאי ואם דרישא מיירי בתוך כדי סתירה מאי קמ"ל פשיטא דאין דבריו של אחד במקום שנים וכן בסיפא דמילתא לאחר כו' א"א להולמו ואפי' אם נגיה במקום אין כאן יש כאן וע"כ צריך להפוך הגי' כמו שפירשתי:

היו שלשה כו'. מילתא באפי נפשה היא דבעי הש"ס אם היו כאן שלשה עדי סתירה ואחד אומר אני ראיתיה ויודע ודאי שלא נטמאת בתוך כדי סתירה וכגון שהשנים האחרים אין מעידין כלום מטומאה מה את עבד לה להאי מילתא אם נאמר דהוי כעדות שבטלה מקצתה דהרי העד יודע ודאי שלא נטמאה ואין סתירתה כלום וקי"ל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ואפי' יש כאן שלשה עדים המעידין או דנימא דבכה"ג אמרינן תתקיים העדות בשאר ואכתי איכא שני עדי סתירה:

ופשיט לה ר' אבמרי מכיון דאת אמר כו'. כלומר אפי' למ"ד בעלמא דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה מודה הוא הכא בעידי סתירה דתתקיים העדות בשאר והיתה שותה מפני שרגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה:

סליק פירקא בס"ד