מתני' סדר תעניות האלו. האמור בפרק דלעיל:

ברביעה ראשונה. בבבלי רמי מתני' וברייתא אהדדי דתניא רביעה ראשונה ושניה לשאול' ושלישית להתענות. ומשני דה"ק סדר תעניות האמור אימתי בזמן שיצאת רביעה הראשונה ושניה ושלישית ולא ירדו גשמים דכולה יורה קרי לה רביעה אבל ירדו גשמים ברביעה ראשונה וזרעו ולא צמחו אי נמי צמחו וחזרו ונשתנו מתריעין עליהן מיד:

ששנו. כגון תחת חטה יצא חוח ותחת שעורה באשה או איזה שינוי אחר מתריעין עליהן מיד וכל חומר האמור בתעניות האחרונות נוהגין מיד בראשונות:

וכן שפסקו גשמים מגשם לגשם. בין רביעה ראשונה לשניה:

מפני שהיא מכת בצורת. סימן רעב של בצורת היא מקצתן רעבים ומקצתן שבעים כדתנן בפ"ה דאבות:

גמ' איזהו מיד שלהן. כמה היא זמן התחלה של התרעה מיד:

רב אמר שני וחמישי ושני. אחר שרואין ששנו הזרעים מתריעין בשני וחמישי הראשונים:

שנו בשני מהו להתריע עליהן בחמישי. משום דתנן בפרק דלעיל אין גוזרין תענית על הצבור בתחלה בחמישי ולפיכך מיבעי ליה דלמא ה"מ בסדרן של התעניות האמור היא אבל היכא דשנו הצמחים הואיל ובשני היא דניכר שנשתנו מתחילין מיד להתריע בחמישי שאחריו או לא דלעולם אין מתחילין בחמישי:

שמע לה מן הדא. הכתוב בדניאל ואמר אלי אל תירא דניאל וגו' כבר נשמעו דבריך מיום הראשון אשר נתת את לבך וגו'. וה"נ כאן מכיון שנתנו ב"ד נפשן לעשות ה"ז כמי שעשו הלכך מקבלין עליהן מיד להתריע ולהתענות בה"ב שלאחריו ולעולם אין מתחילין בחמישי:

תני. בתוספתא פ"ב:

כשם וכו'. ומפרש מהו מפני פרנסת אחרים:

מפני פרנסת עכו"ם. שכשאין הגשמים יורדין תתייק' השער ויש כאן חשש גם לישראל אחר השביעית:

ר"ז אמר מפני פרנסת חשודים. על השביעית וזורעין בה הוא דחששו:

אתיא דר"ז כרבי. שחשש גם כן לפרנסת חשודים כדלקמן שהיה מרחם על זה הספר החשוד על השביעית ואמר להן ומה יעביד עלוב הזה ובגין חייו הוא עביד ודחברייא שאין חוששין מפני פרנסת החשודים כר' פנחס בן יאיר שלא רצה להסכים עם רבי להתיר שביעית בזמן הזה ולפי שהיו בלא"ה חשודים ורצה שיעשו בהיתר. וגרסינן לעובדא דר' ור' פנחס בן יאיר לעיל בפ"ק דשביעית בהלכה ג':

רבי בעא מישרי שמיטתא. בזמן הזה שאינו אלא מדרבנן:

סלק ר' פנחס בן יאיר לגביה ושאלו רבי מה התבואה עושה בשדה והשיב לו בדחייה עולשין יפות וכן בפעם שניה והבין רבי שאין דעתו מסכמת עמו להתיר שמיטה:

אמר ליה. רבי לר' פנחס מישגח רבי. אם רבי רוצה להשגיח עלינו ולאכול עמנו מעט מעוף היום הזה. פטל מלשון מאכל חשוב ובב"ר פ' ויצא אין חמי קווקי חד היה נסיב פטיליקין חד הוה נסיב:

א"ל אין. ומשירד ראה המוליות של רבי הן עומדין ואמר האם כל אלו היהודים זנין ומקיימין אותן והלא הן בריות מזיקין:

אפשר דלא חמי סבר אפייי מן כדון. אפשר שלא יראה פני מעכשיו ולא אלך לסעוד עמו כששמעו קולו הלכו ואמרו זה לפני רבי ושלח רבי אחריו לפייסו וכשהגיע לעירו אמר יבאו בני עירי ויקרבין אצלי וירדו והקיפוהו שלא יראו אותו השלוחים של ר' ויטרחוי עליו וכשאמרו השלוחים בשביל ר' הוא שרוצה לפייסו הלכו בני העיר משם מפני כבודו של רבי וקרא ר' פנחס לבניו ולבני ביתו שיקרבו אצלו ולהקיפו וירדה אש מן השמים והקיפה אותו שלא ימצאו אותו השלוחים וחזרו ואמרו לרבי ואמר הואיל ולא זכינו להשביע עצמינו מזיו פניו בעוה"ז יה"ר שנזכה לשבוע מפניו בעוה"ב:

מתני' ירדו לצמחים אבל לא לאילן. כגון שירדו גשמים בנחת מעט מעט שזה יפה לצמחים ולעשבים ואינו מועיל לאילנות:

לאילן אבל לא לצמחים. כדקאמר בגמ' סגין סגין כלומר שירדו בכח הרבה:

לזה ולזה. אבל לא ירדו כל כך שיהיו לבורות וכו' שמכניסין בהן מים לשתות מתריעין עליהן מיד:

גמ' ירדו לצמחים וכו'. כדפרי' במתני':

תני. בתוספתא שם:

מתריעין על אילן בפרוס הפסח. ט"ו יום קודם הפסח דההיא שעתא מלבלבי אילני וכשאין להן גשמים הצריכים להם אין מוציאין ענפיהם כהוגן אפי' ירדו גשמים לאחר כך:

בפרוס העצרת. ובתוספתא גריס על הבורות ועל השיחין ומערות:

בפרוס החג. אם אין להם מה שישתו מתריעין עליהן מיד:

מעתה אפי' יותר מכאן. אפי' לזמן יותר מכאן יהו מתריעין כשצריכין להן:

מעשה נסים. היא אם ירדו בזמן מאוחר כל כך ואין מתריעין על מעשה נסים שיעשו להם:

בזכות אדם א'. אפי' בזכות אדם א' או בזכות עשב א' בשדה הצריך לזה או בזכות שדה א' וכו':

מתני' וכן עיר שלא ירדו עליה גשמים וכו' וכל סביבותיה וכו'. מפני שאותה העיר שלא ירדו לה גשמים תלך לקנות תבואה מסביבותיה ששם ירדו גשמים ויתייקר שם ויהיה רעב:

מתענו' ולא מתריעות. כדקאמר בגמרא שכן מצינו ביה"כ שמתענין ולא מתריעין רע"א מתריעות ולא מתענות. שכן מצינו בר"ה מתריעין ולא מתענין והלכה כת"ק:

גמ' אמר ר' סימון וכו'. זכותיה דחקלא עבדא. יתורא דקרא קא דריש דכתיב וחלקה אשר לא תמטיר עליה תיבש אם לא תמטיר עליה ודאי תיבש אלא לומר לך שלפעמים זכות השדה גורם כדאמרי' לעיל בזכות שדה אחת לפיכך אמר הנביא תיבש לגמרי ואפי' הטל לא יהא מועיל לה ולא יהא מהני לה זכותה:

מלמעלן. מן השמים ואינם מועילין מימי התהום להשקות:

מפני בעלי זרוע. שגוזלין וחומסין השדות ולמען יוסרו כשרואין כשאין הגשמים יורדין:

ומפני טללים רעי'. הגשמים יורדין ושוטפין אותן:

ושיהא העליון שותה כנמוך. ואם היו מסתפקין במימי התהום היה הנמוך שותה ביותר מן העליון:

ופוסקין ברבים. ליתן צדקה ואינן נותנין:

יחניף ודרוש ליה יחון וינוח אף:

חזיונו' חזיונות. מראות מראות:

מתני' וכן עיר שיש בה דבר או מפולת. שחומותיה הבריאות נופלות אבל אם רעועות הן אין זה מפולת:

בג' ימים. אחד בכל יום אבל ביום אחד או בארבעה אין זה דבר דאקראי בעלמא הוה ולא קבע:

גמ' מותנא הוה בציפורן ולא הוה עליל גו אשקקה דהוה ר' חנינא שרי. לא היה נכנס הדבר תוך השכינה שהיה ר' חנינא שרוי שם והיה אנשי ציפורי אמרין מה זה הדין סבא בינייכו ויושב בשלום הוא ושכינתו וכולה מדינתא אזלה להן בבאישות ונכנס ר' חנינא ואמר לפניהן זמרי אחד וכו':

מיעבד תעניתא. על המטר:

ורבי חנינא עוצר המים מן ציפוראי. ואיך זכותו מועיל לנו כזכותיה דריב"ל לדרומאי והיו נצרכין עוד זמן שני למטר ועשו תענית ושלח ואייתי לריב"ל וא"ל וכו' ועלה ואמר לפניהן לא ריב"ל מחית מטרא וכו' אלא אלו לבבם רך ושומעין דברי תורה ומוסר ונכנעין וציפוראי וכו'. מי עליל כשרצה לכנוס לביתו תלה עיניו וראה האויר הוא זך ובהיר ואמר וכי עד כדון יהא הכין ומיד נחית מיטרא וכו' ואח"כ קיבל על עצמו שלא לעשות שוב כן ואמר וכי אני אומר לבעל חוב שלא יגבה חובו מהם:

ותהא. ומתחרט שבראן:

בידו. כביכול בידו הביאן ומתחרט:

הרי הוא כאלו הרעותי. אני כביכול:

אמר יבון לה. תתנו לה כזה שהיא רוצה ותלך מלפני:

מאריך רוחיה. עוצר עצמו מפני שהיה מתחמד לשמוע שועתה ודיבורה:

ואית שרי מימור כן. בתמיה וכי מותר לומר כן אלא שלא לחלל שם שמים בר"א שיאמרו אינו כדאי להתענות:

מי עליל. כשנכנס פגע בו כותי אחד וא"ל ר' עצור מלבושך מהמטר שירד עליו כדי לקנטרו והשיב לו חייו דההוא גברא יהיה מעוצרין ובודאי משמיא מיעבד לון ניסן והשנה תהיה מצלחת וההיא גברא לא יזכה לראות ולא יחיה ועבדון וכו':

איתון חמין פוריין דשמש. באו וראו פירות מן השמש שלא ירדו גשמים ואף על פי כן הפירות יפות ומוצלחות הן:

וכל סביבותיה וכו'. כדפרישית במתני':

לאשה הזאת שהיא מדבקת וכו'. לישנא דידבק דריש ובשלשה זה אחר זה דיבוק מיקרי:

הא עבידא יותר מכאן. צ"ל אם העיר מוציאה יותר מחמש מאות רגלי אם צריכה שיעור אחר:

אפי' עיר גדולה כאנטוכיא וכו' הדא אמרה יותר מכאן אינו צריכה שיעור אחר. כצ"ל:

ודכוותה. גבי דבר בחורים אבל לא זקנים:

תני אסכרה כל שהיא. מתריעין עליה אם מת אחד מתוכה:

שנים בדבר ואחד באסכרה. מהו ומתמה הש"ס איתא חמי בא וראה אסכרה כל שהיא אמרת מתריעין עליה ואת אמר הכין שנים בדבר וכו' פשיטא:

לכן צריכה. לכך צריכה הבעיא כשהתריעו וכו' והלכה לה ואח"כ וכו' מהו הגורם עכשיו אם הדבר וצריך עוד א' או האסכרה והואיל וחזרה מתריעין שוב עליה ולא איפשיטא:

מתני' על אלו מתריעין בכל מקום. אם יראו באספמיא מתריעות בבבל בבבל מתריעין באספמיא כדקתני טעמא בסיפא מפני שהיא מכה מהלכת אם במקום אחד היא מתריעין עליה כל השומעין כדי שלא תבא עליהן:

על השדפון בתבואות והיא רוח שמפסיד ומתרוקן מן הזרע:

ועל הירקון. תבואה שהכסיפה פניה. א"נ ירקון מין חולי שמהפך בני אדם כירקות השדה:

ועל הארבה ועל החסיל. מין גובאי:

ועל חיה רעה. שנראית ביום בישוב:

ועל החרב. על חיילות העוברות ממקום למקום ואע"פ שאינם באים להלחם עם אותה העיר:

גמ' מתריעין על פרגיא של פשתן. פרגיא חבילה קטנה שהיא ניטלת ביד ובאגרוף וכלומר אפילו דבר מועט והוא של פשתן אם נראה בה שדפון מתריעין ואע"פ שאינה תבואה כדמפרש מ"ט שכן כתיב שמה ושערוריה נהייתה בארץ ואם היא בפשתן סוף שתהא גם בתבואה:

על השרב. חום חזק שכן כתיב קודר הלכתי וגו' ושורף אותי בלא חמה ולכן קמתי בקהל אשוע על זה:

אוקיר לאסייך וכו'. דרך משל היא שכן צריך להתפלל עד שלא תבא הצרה וכן כתיב היערוך שועך לא בצר קודם שבא צר:

אם סדרת תפלה מקודם ובכל עת לא יהא לך צרי עין ומקטרגים מלמעלה אלא הכל יהיו מאמצין כחך ומלמדין זכות עליך:

לא תהא מיצר פיך. לזרוק הדברים כך מפיך כמיצר וכלאחר יד אלא הרחב פיך בתפלה ואז ואמלאהו:

לא סוף דבר ארבה. אם בא הרבה כדרך ביאת ארבה אלא אפי' נראה כנף מארבה:

שהוא חוסל. וגומר את הכל:

גוביי דהוא גבי דינא דמאריה. ובא לעונש החטא:

כבר היה שנים בארץ ישראל. שאף הבהמות היו כחיות רעות חמור וכו':

אלא אפילו חרב של שלום. עם מדינה זו ועוברת למדינה אחרת כמו שמצינו שכבר עשה רושם בימי יאשיהו:

מתני' מעשה שירדו זקנים מירושלי' לעריהם. לארץ ישראל:

כמלוא פי תנור. שלקתה תבואה בשדפון ולא היה בה אלא לעשות ממנה פת למלאות פי התנור:

באשקלון. בארץ פלשתים:

על שאכלו זאבים. וזהו חיה רעה ומכה מהלכת היא:

אלא על שנראו. ובאו לעיר:

גמ' הדא דאת אמר במכונס. מעשה שהיה שנראה שדפון כמלא פי תנור במכונס במקום אחד בשדה היה אבל אם היה במפוזר בכמה מקומות בהשדה אפי' פחות מכאן מתריעין עליה מפני שנראה שמהלכת היא:

נראו רצין אחריהן. הא דקאמר ר' יוסי במתני' על שנראו והוא שנראו רצין אחריהן. ור' יוסי בר' בון אמר לא בעי רצין אחריהן אלא שנראו במקום שאין ראוי להם שיש שם בני אדם והואיל ולא מתפחדין מהם משלחת היא:

מתני' ועל אלו מתריעין בשבת. בעננו והכי קאמר בגמרא:

ועל הספינה המיטרפת בים. מתחבטת ומשתברת מלשון ביצה הטרופה בקערה:

ר' יוסי אומר לעזרה. לקבץ את העם שיבואו לעזור ולהושיע אבל לא לצעקת תפלה לפי שאין תנו בטוחים כל כך שתועיל תפלתינו לזעוק עליהם בשבת:

והלכה שאין תוקעין בשבת אא"כ הוצרכו לתקוע לקבץ את העם אבל זועקים ומחננים עליהן בשבת ואין מתענין:

אף על הדבר. מתריעין בשבת:

ולא הודו לו חכמים. להתריע על הדבר בשבת אבל בחול מתריעין:

גמ' רב אמר ענני ה' ענני. כך מתריעין בשבת:

מתני' פליגא על רב. דהא מדקתני ר' יוסי אומר וכו' מכלל דהא תנא קדמייא סבר מימר אפי' לצעקה של תפלה כמו שעושים בחול שמרבים בזעקת תחנונים:

ייעלין לון. יכנסו הגייסות וישללו בז:

ואין לא בטלית אפי' חדא מילה. ילכו להם מהעיר ומיד היו מתבקשין ולא נמצאו שהלכו להם והיה תלמידו רוצה לעשות כן בפעם אחרת ויבשה ידו אבל הועיל תפלתו שהלכו להם ותלמיד תלמידיה היה ג"כ עושה כן ולא נענש ולא הועיל תפלתו כלום לומר שאין שוטה נפגע וכו' ומחמת שטותו לא נענש:

מתני' על כל צרה שלא תבא על הצבור. לישנא מעלי' נקט:

חוץ מרוב גשמים. לא שירדו כל כך הרבה שמקלקלין את התבואה אלא שכבר ירדו הרבה שאין צריכין להם עוד והן לטורח על בני האדם:

לפי שאין מתפללין על רוב הטובה כדדריש בגמרא דכתיב הביאו את כל המעשר וגו' והריקותי לכם ברכה עד בלי די עד שיבלו שפתותיכם מלומר די וכיון שכך מדתו של הקב"ה שמשפיע להם טובה הרבה אין מתפללין עליה:

מעשה שאמרו לחוני המעגל וכו' צאו והכניסו תנורי פסחים. של חרס היו ומיטלטלין ממקו' למקום בשביל שלא ימקו מהגשמים שבטוח בתפלתו היה שירדו גשמים הרבה:

עג עוגה. עשה רושם בקרקע עגול כעין עוגה ועמד בתוכה וכו':

לא כך שאלתי. אלא גשמים הרבה בשפע למלאות בורות וכו':

להר הבית מפני הגשמים. שהר הבית מקורה היה כדאמר בגמרא:

צאו וראו אם נמחית אבן הטועים שהיתה בירושלים אם היא כולה מכוסה במים לפי שהיתה גבוה מאוד ולא היה אפשר שתתכסה בגשמים אלא אם כן בא מבול לעולם ולמה היתה נקראת אבן הטועים שכל מי שנאבד לו אבדה הולך לשם שכל המוצא איזה דבר היה עומד עליה ומכריז ואומר מציאה מצאתי. באין בעליה ונותנין סימניה ונוטלין אותה:

שלח לו שמעון בן שטח צריך אתה לנדות. אלמלא חוני אתה ולפי שהטיח דברים כלפי מעלה ואמר לא כך שאלתי. ועוד שאלו שנים כשני אליהו וכו' כדקאמר בגמרא אבל מה אעשה לך ואתה מתחטא מתגעגע לפני המקום ב"ה והוא עושה לך רצונך:

גמ' ר' יונה שמעון בר בא וכו'. גריס להא לעיל שלהי ברכות על פסוק הביאו את כל המעשר וגו'. דבר שאי אפשר לך לומר עליו די שאין בו למותרות בעיני המקבלין והוא ברכה של רוב גשמים ולפיכך דריש רב עד שיבללו וכו' דיינו וכו' שהיא תוספת ברכה כל כך עד שיאמרו דיינו ברכות ואין מתפללין עליה כדפרישי' במתני':

מעשה וכו' הדא אמרה ערב פסחים הי'. והוציאו התנורים לצלות בהן פסחיהם לפיכך אמר להן הכניסו:

ותני כן. במגילת תענית בארבע עשר ביה בניסן וכו' כצ"ל:

שלא בא בענוה. בתחלה אלא אמר להם צאו והכניסו וכו' ומראה שבטוח בתפלתו הוא לפיכך לא ירדו מיד:

ר' יודן גיריא. כך שמו:

הדין חוני המעגל וכו' זה שמדבר בו לקמיה:

נם. נתנמנם וישן לו וכו' וחמא עלמא מיחלף שבזויות שהיו כרמים נטיעים נעשה מקום זתים וכו' ושאל לבני מדינתא מה קלא בעלמא וכו' שמענן כשהיה חוני המעגל נכנם לעזרה היתה כולה מאירה ונכנס ואנהרת וכו':

כמפי הנוד. כך היו הטיפין:

מה עיסקה דהדא אבן הטועים וכו'. כדפרישית במתני'.

כדי שיהא אדם עומד בקרן העופל וכו'. כלומר שאי אפשר שיהי' זה אא"כ יהיה מבול אבל בטוחים אני וכו':

לידי חילול השם שאו זה או זה שבועת שוא ע"י:

תמן תנינן. בפ"ק דר"ה ולא גרסי' נמצאת מביא מבול לעולם אלא ולא נמצאת מעכב את הרבים וכו':

ואמר לו. לשמעין בן שטח ומפני מה אתה אומר כן וכי אין הקב"ה מבטל גזרתו מפני גזירתו של צדיק הא כתיב ותגזר אומר ויקום לך. א"ל הן וכו' מפני גזירתו של צדיק חבירו ואלו היו כימי אליהו וכו':

מה ת"ל. יולדתך:

הא כתיב ואמך אלא קרי אומתך:

שעתך. שאתה נולדה בה וזהו יולדתך:

לישן גמטריון הוא. לשון יוני שמרמזין בגימטריאות ולומר אפרא בעיני אימיה של זה:

ישמח וגו' ותגל יולדתך אמך. וזהו בכפלים:

מתני' היו מתענין וכו' קודם להנץ החמה לא ישלימו. דאכתי אל עליהן התענית כשירדו הגשמים:

ר"א אומר קודם חצות לא ישלימו. דחצות זמן אכילה היא ועדיין לא חל התענית עליהם ומחצות ואילך חל התענית כיון שלא סעדו בזמן סעודה והלכה כר"א:

צאו ואכלו ושתו ועשו יו"ט. ולא אמרו להן קראו הלל הגדול לפי שאין קורין הלל הגדול אלא בכרס מליאה ונפש שבעה ומשום דכתיב ביה נותן לחם לכל בשר קורין אותו הלל הגדול ונאה להאמר על השבע:

גמ' היו מתענין וכו' שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה. כלומר זה רמז שלפעמים נענים טרם זמן הקריאה והיא בהנץ החמה ולאחר הנץ החמה שכבר התפללו הרמז היא בסוף הפסוק עוד הם מדברים. בתפלה ואני אשמע:

או חילוף. דרישא דקרא מיירי שלאחר הקריאה הן נענין והאי טרם כמו טרם כלה לדבר וסיפא מיירי מקודם הנץ החמה ועוד הם מדברים כמו עודנו מדבר שהיא עד שלא דיבר:

אמר ר' תנחומא ותני כן. כמו הפירכא:

אין ענייה אלא סמוך לקריאה לאחריה ואין קריאה אלא סמוך לעניים מקודם וא"כ רישי' דקרא בלאחר הנץ החמה מיירי:

א"ל אוריך. המתן שמא ימלכו להשלים התענית לגמרי:

אסור להתענו' עד שש שעות בשבת. גרסי' להא בפ"ח דנדרים בהלכה א':

מתני' אמרה כן. לר"א קודם חצות וכו' מפני שעד כדון צפרא היא ולא חל התענית:

לאחר חצות ישלימו שכבר עבר רובו של יום בקדושה בתענית אלמא דעד חצות מיחשב תענית והלכך אסור להתענות עד חצות בשבת דכמו שהתענה כל היום דמי:

אמר לספריה. שהוא מסתפר ממנו קום לך אצל ההיכל ואמור בגין וכו' ולית בחייליה מצטער להתענות ומיד הוה מיטרא נחית:

הוה עלמא טייף. הציף העולם מרוב גשמים:

מפלתה. בית שנוטה ליפול:

רבע. רבץ ונפל:

איזו הלל הגדולה. גרסינן להא לעיל בפ"ה דפסחים בהלכה ז' עד סוף הפרק ושם מפורש ע"ש:

הדרן עלך סדר תעניות האלו