מתני' רבן גמליאל אומר אין גט אחר גט. שתי יבמות ליבם אחד מאח אחד ונתן גט לראשונה וחזר ונתן גט לשניה לא נאסרו קרובות השניה עליו דמכי יהיב גט לראשונה פקעה זיקת שתיהן מעליו דגט מהני ביבמה למיקם עלה בלא יבנה ושוב לא ייבם לא הוא ולא שאר האחין לא יבמה שקבלה הגט ולא לצרתה הילכך כי הדר ויהיב גט לשניה אינו כלום דהוי כמגרש נכרית דעלמא וכן הדין בשני יבמין ליבמה אחת ונתן זה גט וזה גט האחרון אינו כלום ומותר בקרובותיה:

ולא מאמר אחר מאמר. בין שתי יבמות ליבם אחד בין שני יבמין ליבמה אחת האחרון אינו כלום ואינה צריכה ממנו גט ומותר בקרובותי'. וטעמא דר"ג מסיק בגמ' דסבר לה הגט פוטר קצת ושייר קצת וכן במאמר דקונה קצת ושייר קצת ומש"ה כל מה שעתיד השני לדחות ולפטור בגט כבר דחה הראשון ובמאמר מה שעתיד השני לקנות כבר קנה הראשון ומה"ט מודה ר"ג דיש מאמר אחר גט וגט אחר מאמר כדנפרש בגמ':

יש גט אחר גט. דהא קמא לא דחה זיקתה לגמרי דהרי בעי' חליצה הילכך אכתי איכא פלגא זיקה ואהני גט שני לשניה לאסור בקרובותיה:

אבל לא לאחר בעילה כו'. דאם בא על זו וחזר ובא הוא או אחיו על צרתה ביאת זנות בעלמא היא ואין אסור בקרובותיה וכן בחליצה:

גמ' יבמה יבא עלי' כו'. הובאה לעיל ריש פ' כיצד ושם פירשתי:

כמה דרבנן אמרין כו'. לאו אטעמא דרבנן דמתני' מהדר דבהא כ"ע לא פליגי כדפרישית במתני' אלא דכמו שאמרו חכמים דהמאמר קונה מקצת ומשייר מקצת וכן בגט דפוטר במקצת ומשייר במקצת ולכל חד וחד כדאי' לי' וכדלקמן:

ויפטור כו'. כחליצה:

ולא תפטור בה כלום. ואפי' לאסרה עליו ועל האחין דהא מיעטה רחמנא:

ומשני כתיב ולא תהיה וגו'. וקרא יתירא הוא דהא כתיב יבמה יבא עליה:

ומה אנן קיימין. המקרא זה:

אם כשבא כו'. דע"כ לא מיתוקמא לא כשבא עלי' ולא אחר שחלץ אע"כ כן אנן קיימין בשנתן לה היבם גט לזיקתו דמיפסלא עליו וקמה עליה ועל האחין בלא תהיה דבגט זה נעשית זרה אצלן:

ותני חזקי' כן. דיש רמז מן התורה דהגט אוסר ביבמה:

אצלו כו'. דכתיב במחזיר גרושתו לא יוכל בעלה הראשון וגו' אשר שלחה וקרא יתירא הוא אלא לומר לך דיש משלח שאסור להחזיר אחר שילוח אפילו לא נישאת ואיזו זו יבמה וכדדריש לה ר' עקיבא בבלי נ"ב:

אצל האחין כו'. כלומר מדכתיב שלחה בה"א לרבות האחין דנאסרה עליהן. אבל שם מסיק דגט ביבמה מדרבנן היא וקרא אסמכתא בעלמא:

ת"ל וכתב לה וגו' בגט כו'. דספר כורתה ואין דבר אחר כורתה וכן אמרי' בבלי קידושין דף י"ד:

ותפטור בה ותשייר. חליצה באשה דלא מיעטה רחמנא אלא שלא תפטור לגמרי ונ"מ דאם קדשה אחר לאחר חליצה דתיבעי גט נמי מהשני דכמו דאמרינן דגט ביבמה פוטר ומשייר כן נמי נימא בחליצה באשה:

ומשני תמן כתיב ולא תהיה לאיש זר גרסי'. כלומר בשלמא ביבמה דגט פוטר ומשייר נפקא מלא תהיה וכדדריש לעיל:

הכא. באשה מה אית לך דמהיכי תיתי דתאסרה חליצה:

כמה דר"ש אומר כו'. בעיא היא דלעיל ריש פ"ב אמרינן לר"ש דמספקא ליה במאמר אם קונה או לא:

כן הוא אומר בגט כו'. אם כמו כן ס"ל דגט ספק הוא אם פוטר ביבמה:

נישמעינה. לזה מן הדא ברייתא ר"ש אומר כו' כדמתני' סוף פירקין:

הא בסוף יש אחריה כלום בבעילה כו'. כלומר דע"כ לא מיתוקמא אלא בביאה שלאחר הגט דביאה גרועה היא ואין פוטרת האחרת יש עליה זיקת יבמין וכי מפיק לה בעיא חליצה ולא סגי לה בגט:

אבל בבעילה כו'. כלומר דהאי בסוף לא מיתוקמא אחר המאמר לר"ש דהא ממ"נ אם קנה מאמר כבר קנה אותה ואין אחריו כלום ואם לא קנה המאמר א"כ תקנה הביאה דהויא ביא' בתחילה ואין אחריה כלום:

אלא ע"כ אנן קיימין בבעילה לאחר הגט הדא אמר' כו'. דאל"כ אף אחר הגט לא מיתוקמא:

ה"ג ר' גמליאל כר"ש אומר המאמר כו' וכן גירסת הרשב"א ז"ל. כלומר לשון שאיל' היא אם ר"ג כר"ש ס"ל דהמאמר ספק הוא ולהכי קאמר אין מאמר אחר מאמר דאי קמא קני השני ולא כלום הוא ואי קמא לא קני השני נמי לא קני:

והכא מדר"ש הגט פוטר כו'. כלומר ובגט נמי אם כר"ש במאמר ס"ל דספק הוא אם פוטר ומה"ט נמי אין גט אחר גט דאי קמא דחי השני לא כלום הוא ואי קמא לא דחי השני נמי לא דחי:

וקאמר נישמעינה כו' מודה ר"ג לחכמים כו'. ברייתא בבלי נ"א:

גט אחר ביאת מאמר. אחר ביאה שהיא אחר המאמר וכן מאמר אחר ביאת גט וכדמפרש ואזיל:

גט אחר ביאת מאמר היך עבידה. כגון שהיו ג' יבמות כו' דמודה בזה ר"ג דהגט של השלישית מהני לאסור בקרובותיה:

והשתא פשיט לה הדא אמרה שהמאמר קונה ומשייר. ס"ל לר"ג דאם תאמר דמספקא ליה א"כ קשה מה נפשך דאם קנה מאמר של הראשונה אין אחר זו כלום ולא אהני תו ביאה וגט אבתרה:

לא קנה המאמר. א"כ תקנה הביאה של השניה דהרי ביאה בתחילה היא וכשרה ואין אחריה כלום ולא תהני גט השלישית אלא ע"כ הדא אמרה שהמאמר כו' וכן במאמר אחר ביאת הגט כו' וע"כ נמי דס"ל דגט פוטר ומשייר ומה שמשייר המאמר קני ביאה שלאחריה וכן בגט מה שדחה כו':

ומקשה היך ר"ג כר"ש ואין מאמר כו'. דהא חזינן דר"ג דאמר אין מאמר אחר מאמר ש"מ דמספקא ליה במאמר כר"ש ומעתה היך ר"ג כר"ש דאמרת אליביה דקונה ומשייר ס"ל:

אלא דלית טעמא דהן. דר"ג:

כטעמא דהן. דר"ש במאמר אחר מאמר:

דטעמא דר"ג. דס"ל קונה ומשייר וא"כ כל שמאמר הב' עתיד לקנות כבר קנה זה הראשון ואין אחריו כלום וכן בגט כל מה שהגט כו' אבל טעמא דר"ש מחמת הספק הוא:

קנה הראשון לא קנה השני גרסינן א"נ קנה השני בתמיה. וכן מוכח משיטת הבבלי שם גבי ביאת בן תשע דכמאמר הוא לר"ש:

על דעתיה דר"ג מהו כו'. השתא בעי למאי דאמרינן דרבן גמליאל מודה דיש גט אחר מאמר דמאמר לזו וגט לזו פוסל את הראשונה ואסור בקרובות שתיהן וכן במאמר אחר גט דבעלת מאמר צריכה גט ואמרינן נמי לר"ג דס"ל בשניהם משוייר הוא דלא לגמרי קונה מאמר ולא לגמרי דוחה הגט כדפרישית מיהו הא קא מיבעיא לן בגט אחר מאמר אם הגט פוטר ודוחה כל קניית המאמר שלפניה וביבמה אחת כדמפרש ואזיל דבשתי יבמות לא נפקא לן מידי סוף סוף אסור בשתיהן אלא באותה יבמה עצמה ונפקא מינה לגט של השניה שלאחר הגט של זו שהיא אחר המאמר כדלקמיה:

ומאמר אחר גיטו של מאמר זו בעיא שניה היא ובדרך את"ל מיתפרשא כדלקמן:

גט לאחר כו' היך עבידא. השתא מפרש לבעיא הראשונה כגון ב' יבמות עשה מאמר בא' מהן ונתן לה גט וחזר ונתן גט לשניה מהו:

אם תאמר כו'. דאי אמרינן דהגט פוטר כל קניית מאמר שעליה ודוחה וא"כ אצלה הויא כמו גט בתחלה וא"כ תו לא מהני הגט בשניה לאסור בקרובותיה דהרי אין גט אחר גט לר"ג וזהו ואין גט לאחר גיטו של מאמר:

אם תאמר אין הגט פוטר כו'. ואי אמרינן דאין הגט פוטר כל קניית המאמר אלא לאוסרה עליו הוא דמהני ומה דשייר המאמר בזיקתה הוא דדחה הגט אבל עדיין יש מקניית המאמר עליה:

כמי שאין כאן גט. כלומר דלאו גט בתחלה הוא דעדיין המאמר על זו וא"כ אהני גט בשניה לאסרו בקרובותיה דהרי מודה ר"ג דיש גט אחר מאמר וזהו ויש גט לאחר גיטו של מאמר:

מאמר אחר גיטו של מאמר היך עביד'. השתא בא לפרש הבעיא השניה ואת"ל קאמר וה"פ דאת"ל בבעיא ראשונה דהגט פוטר כל מה שקנה המאמר וא"כ יש כאן גט וכדפרישית וא"כ יש כאן לקולא ולחומרא לקולא לגבי גט של השניה דאי גט ראשונה הוי גט של שניה לאו כלום הוא דאין גט אחר גט ומותר בקרובותיה ולגבי מאמר לחומרא דאם עשה מאמר בשניה ואם גט ראשונה הוי גט אסור בקרובות שניה דיש מאמר אחר הגט. והיינו דקא מיבעיא ליה דאפי' אמרה דהגט פוטר כל מה שקנה המאמר היינו דוקא לקולא. ומשום דגט ומאמר ביבמה מדרבנן הוא ואמרינן כל מה שקנה המאמר דחה הגט והגט שלאחריו לאו כלום הוא אבל לחומרא לא אמרינן דהמאמר של ראשונ' לאו כלום הוא שדחאו הגט וכדי להיות מאמר של שניה מאמר דהואיל המאמר והגט שווין הן בכחן זה לקנות וזה לדחות הילכך אמרינן דהמאמר קנה במקצת ושייר מקצת הזיקה והגט דחה למקצת הזיקה ששייר המאמר וא"כ אכתי איכא מקצת קניית המאמר והמאמר של השניה לאו כלום הוא דלא אמרינן כל מה דעביד המאמר שקליה גיטא אלא לקולא וכדאמרן א"כ צריך אתה להוסיף ולומר דכח הגט עדיף ופוטר יותר ממה שקנה המאמר ודוחה אפי' ממקצת הזיקה ששייר המאמר ואז ודאי המאמר של ראשונה לא כלום חשיב ואפי' לחומרא ולא חשובים למאמר של שניה למאמר והיינו דקאמר עשה מאמר לשניה אם תאמר הגט פוטר יותר כו' וכמו דלקולא בבעיא ראשונה אמרינן דאין כאן מאמר של הראשונה וגיטה הוי גט כן נמי הכא לחומרא דאין כאן מאמר ואז מאמר השניה הוי מאמר וזהו ויש מאמר אחר גיטו של מאמר:

ואם תאמר אין הגט פוטר יותר כו'. או דאמרינן דאין פוטר יותר אלא שוין הן ואף דלעיל לקולא אמרינן דגט ראשונה הוי גט אפ"ה לחומרא לא אמרינן אלא כמי שיש כאן מאמר של ראשונה ומאמר של השניה לא כלום הוא וזהו ואין מאמר לאחר גיטו של מאמר ולא נפשטה הבעיא. הדין פירושא דהאי סוגיא ובבבלי לא דייק מזה מידי אלא דאמר שם לר"ג בגט אחר מאמר מה דשייר המאמר דחי הגט ולפ"ז אפשר דדוקא לקולא אמרינן דיש גט אחר מאמר וכגוונא דלעיל וכדפרישית:

ע"ד דר"ג מהו שיש ביאה פסולה כו'. השתא קא מיבעיא ליה לר"ג דאמר אין מאמר אחר מאמר אבל יש מאמר אחר ביאה פסולה כדאמר לעיל ומאמר אחר ביאת הגט כדמפרש בשלש יבמות שנתן גט לזו ובעל לזו ומאמר לשלישית דמהני לאסור אחר ביאה שבאמצע שהיא פסולה דלאחר הגט היא וכן בגט אחר ביאת מאמר כו' ומי אמרינן דכמו שיש מאמר אחר ביאה פסולה כן נמי ביאה אחר ביאה פסולה וטעמא דס"ל לר"ג דביאה פסולה גריעה ממאמר בזה דבמאמר שהוא אחר הגט קני ליה מאמר לכל מה ששייר הגט והילכך נמי לא מהני מאמר אחריו לכלום אם היה עושה מאמר בשלישית דסתמא קאמר אין מאמר אחר מאמר ואפי' לאחר מאמר שאחר הגט אבל בביאה שאחר הגט לא קני לכל השיור ששיי' הגט מהזיקה והילכך קאמר דמהני המאמר שאחריה ולפ"ז כמו דהניחה ביאה פסולה מן השיור מקום לתפוס המאמר שאחריה כן נמי הניח' לתפוס הביאה שאחריה ויש ביאה פסול' אחר ביאה פסולה או דילמא דאמרינן לר"ג לא גריעה ביאה פסולה ממאמר אלא דבמאמר נמי לא קני לכל שיור הגט והא דאין מועיל מאמר אחר מאמר שאחר הגט טעמא הואיל ושוין הן ואין כח במאמר לחול אחר המאמר אעפ"י שיש ביאה אחר המאמר וא"כ כמו כן אמרינן דאין ביאה אחר ביאה פסולה ואעפ"י שיש מאמר אחריה. ובבבלי משמע דפשיטא ליה דלר"ג גריעה ביאה פסולה ממאמר בזה דאפי' ביאה יש אחריה וכדפרש"י שם וכהוכחת התוס' שם וכדפרישית:

ביאת בן תשע. דהיא נמי ביאה פסולה אם מהני לאחר כו':

וכן בעי מהו שיודו חכמים לר"ג ואין מאמר כו'. כלומר ביבמה אחת ליבם אחד אם מודו לר"ג דאין מאמר אחר מאמר דהא דאמרי ביבמה א' לשני יבמין אין מאמר כו' וכן ביבם א' לשתי יבמות היינו לאסור שניהן בקרובות שתיהן אבל ביבם אחד ויבמה אחת אפשר דמודו וכדמפרש ואזיל:

היך עבידא עשה כו'. דאם המאמר שני אינו כלום ונפטרה כבר באותו הגט וכלומר דאין צריכה ממנו אלא חליצה וכדין העושה מאמר ביבמתו ונתן לה גט כדקתני במתני' ואין צריכה גט אחר למאמר השני ולא נפשטו כל הני בעיות:

קידש אשה מעכשיו כו'. כה"ג בעי לעיל פ"ג הלכה ד' לב"ש דס"ל שם דמאמר קונה ומשייר וכדפרישית שם והכא נמי בעי לר"ג דאמר אין מאמר אחר מאמר והרי המאמר קונה ומשייר הוא ואפ"ה לא חל אחריו השני ואם נימא דאם קידש אשה מעכשיו ולאחר ל' יום דנמי קנויה ומשיורת היא:

אפילו כן אין מאמר כו'. כלומר מי נימא דאפילו כאן הוי כמו אין מאמר אחר מאמר לר"ג דאם נפלה אחותה בתוך ל' יום דלא תהא זקוקה לו מעכשיו הואיל וקידושי אחותה חלו מתחילה ואעפ"י דלא גמרו עדיין הקידושין ודמי למאמר אחר מאמר:

וגרסינן הכא הא דבתרא. וההיא דאמר רבי אבהו כו' וכאשר פירשתי שם:

ופשיט ליה דלא אמר ר"ג אלא ע"י גט וע"י מאמר גרסינן. כלומר דוקא הכא לענין אין גט אחר גט ואין מאמר אחר מאמר הוא דקאמר דלא חל השני וכדפרישית לעיל דמאחר שכח שניהן שוה מה שיעשה השני כבר עשה הראשון אבל גבי קידושין מעכשיו מודה ר"ג דחלה זיקת אחותה עליה בתוך ל' יום ולאסרה עליו משום אחות זקוקתו דהואיל ולא גמרו הקידושין ויש כאן מקום לחול לקידושין אפילו למאה וכדרבי אבהו בשם רבי יוחנן:

מתני' כיצד עשה כו' לאו אפלוגתא דר"ג ורבנן קאי אלא מילתא באפי נפשה היא ואיבם אחד ויבמה אחת קאי והכי קאמר כיצד דין יבם ויבמה. וכללו של דבר ארבעה דברים הם ביבמה ביאה וחליצה דאורייתא ומאמר וגט דרבנן והתנא מפרש לה לכולהו על כל חדא מינייהו ובתחלה פירש כשהמאמר ואחריו גט וביאה וחליצה וכן השאר ומפרש דיני מאמר והגט קודם משום דהוי דרבנן וחביבא ליה נ"י. ופירש דרכים אלו בתחלה ביבם א' ויבמה אחת ואח"כ ביבם אחד ושתי יבמות והדר מפרש דהה"ד בשני יבמין ויבמה אחת:

צריכה הימנו חליצה. ואם רצה לכנוס לא יכנוס דכיון דהתחיל בגירושין קיימא עליה בלא יבנה:

צריכה הימנו גט. דחליצה אפקעתה לזיקתה ובעיא גט להפקיע קידושי דיליה דחליצה לא מפקעה קידושין:

ה"ז כמצותה. מפ' בגמרא:

גמ' הדא אמרה שהגט פוטר כו'. דלעיל בהלכה א' מיבעיא לן וממתניתין שמעינן דהגט פוטר יותר מקניי' מאמר דאפי' מקצת הזיקה ששייר המאמר הגט דוחה וכדמפרש ואזיל:

אם תאמר. דאי לא תימא הכי אלא דאין פוטר יותר א"כ יבם יכול לומר לא יפטור גיטי אלא מה שקנה מאמרי ומאי דעבדי שקלי ויהא מותר לכונסה:

ואפי' כו'. כלומר לא מיבעי דיכול לומר לא יפטור גיטי כו' אלא אפי' מה שקנה מאמרי לא פטר גיטי דכריתות כתי' ואין זו כריתות הואיל ואכתי אגידא ביה במקצת הזיקה אלא ע"כ דפוטר יותר אפי' מקצת הזיקה והילכך אסור בה משום לא יבנה ובעי חליצה להתירה דאין יבמה יוצאה בגט. וכן משמע מהבבלי דף ל"ב וכדפירשו התו' במתני' ד"ה עשה ובנותן גט סתם ועיין במראה לעיל ד"ה מהו:

חליצה פסולה פוטרה. אעשה מאמר וחליצה קאי דהוי חליצה פסולה ופוטרת צרתה:

ולהידא מילה. ולאיזה דבר אמרינן דפוטרת שאם יבא אחר וקידש את הצרה דהקידושין תופסין בה אבל לא שתהא צרה מותרת לשוק דאמרינן לעיל פ"ג דחליצה פסולה אינה פוטרת לגמרי וע"ש הלכה א' ובמראה ד"ה ודכוותה אפי' חלצו:

בא אחר וקידשה. בעיא היא דאם בא אחר וקידשה לחלוצה עצמה קודם הגט מהו מי נימא מכיון שנעקרה זיקת המת בחליצה תפסו בה:

או מאחר כו'. ואכתי ביה היא אגידה ואע"ג דמאמר ביבמה מדרבנן בעלמא הוא איכא למימר דהואיל והחליצה אחר מאמר לאו חליצה מעלייתא היא לאפקועה לגמרי. א"נ דאתיא כההיא דדריש לעיל ריש פ"ב דהמאמר יש לו מדרש מן התורה וע"ש במראה ד"ה ולקחה:

הדא אמרה. זאת אומרת ממתניתין דאמרה הרי זו כמצותה שמצוה לקדש אשה ואח"כ לבעול דק"ו מיבמה:

מה אם יבמה שאין כתוב בה קידושין. אלא ביאה את אומר כו' ובבבלי נ"ב דחי לה להא דרצה להוכיח דביבמה מצוה לקדש דאף זו כמצותה קאמר אלא דמסיק דמדרבנן מצוה היא שיקדש ואח"כ יבעול והכא נמי מצוה דרבנן קאמר:

מתני' נתן גט ועשה בה מאמר צריכה גט וחליצה. דגט דחי קצת ושייר קצת ומאמר קני לשיורא דגיטא הילכך צריכה גט למאמרו וחליצה לזיקתו כדמפרש בגמ':

נתן גט ובעל. אסור לקיימה שמשעה שנתן לה גט קיימא עליה בלא יבנה וצריכה גט לביאתו וחליצה לזיקתו. ובגט לחודי' לא מיפטרא כשאר כונס יבמתו שיכול לפטרה בגט משום דהך ביאה פסולה הויא משום גט קמא ולא קניי' לגמרי ובגמרא פריך עלה:

אין לאחר חליצה כלום. דאע"ג דחליצה פסולה היא דאי בעיא ליבומי לא מצי אפ"ה דחי' לגמרי ואין לאחריה כלום דאי הדר ומקדש לה במאמר או בביאה לא בעיא גט וכר"ע דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין והכי מוקי למתני' בבבלי כר"ע וכן הכא לקמן:

גמ' גט למאמרו. ארישא קאי נתן גט כו' וכדפרישית במתני':

הדא אמרה. אמציעתא קאי נתן גט ובעל דביאה פסולה היא ואינה פוטרת והילכך צריכה חליצה כדפרישית במתניתין:

ומתמה הש"ס איתא חמי. בא וראה חליצה פסולה פוטרת דקתני בסיפא אין אחר חליצה כלום וביאה פסולה אינה פוטרת בתמיה:

ומשני חליצה ע"י שעיקרה. היא לפסול עליו ולפטור ממנה פוטרת אבל ביאה שעיקרה היא לקיימה אין ביאה פסולה כלום:

ולא תפטור בה לקולא. שלא תהא צריכה חליצה אלא ותפטור בה לחומרא כדמפרש ואזיל:

וליידא מילה. ולאיזה דבר כגון אם בא אחר וקידש את הצרה דנימא דביאת ראשונה ביאה הויא ופטרה זיקת הצרה ותפסו בה קידושין:

קיימתיה. אתה מקיים לטעם זה כדאמרי' בעלמא כל יבמה שאין כולה לחוץ דאכתי אגידא ביה קצת לעולם כו' וכן אמרינן לקמן פ' ב"ש:

מתני' חלץ ועשה מאמר. או או קתני ועשה מאמר או נתן גט או בעל אחר חליצה אינו כלום כדתני בסיפא אין אחר חליצה כלום שאין מאמר וביאה תופסין אחר החליצה וכר"ע וגט דאחר חליצה לא הוי צריך למיתני דאינו כלום דלמאי ליהני דהא כבר מיתסר בקרובותיה מחמת החליצה אלא איידי דבעי למיתני גט דאחר בעילה כדקתני או בעל ועשה מאמר ונתן גט ולאשמיעינן דאין לאחר ביאה כלום זיקת יבומין ובהאי גט סגי לה בלא חליצה תנא נמי גט דלאחר חליצה והכא מפרש בבבלי:

או בעל ועשה מאמר. או נתן גט אחר ביאה או חלץ אחר ביאה אין לאחר ביאה כלום זיקת יבמין דגט שאחר הביאה הוי כמגרש אשתו גמורה ולא בעיא חליצה וחליצה שלאחר הביאה אינה מועלת כלום דאין עליה זיקת יבמין ומאמר אחר הביאה לא הוי צריך למיתני דלמאי ליהני הא אפי' מאמר אחר מאמר ביבם א' ויבמה אחת בתרא כמאן דליתיה דמי' דמאי קעביד הא מיתסר וקאי בקרובותיה אלא איידי דתנא רישא חלץ ועשה מאמר דאיצטריך לאשמועינן דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין וכרבי עקיבא ואין קידושין תופסין בחלוצה תנא נמי בעל ועשה מאמר והכי מפרש בבבלי:

אין אחר חליצה כלום. ארישא קאי אחלץ ועשה מאמר ואלישנא דסיפא דקתני או בעל ועשה מאמר כו' הוה שייך למיתני אין אחר ביאה כלום ולישנא קלילא הוא למיתני חדא והתרת יבמה לשוק עדיפא ליה למיתני והכי מתרץ לה בבבלי:

אחת יבמה אחת. ליבם אחד ואחת שתי יבמות ליבם אחד שוין הן שיש אחר הגט הראשון או אחר מאמר הראשון כלום ואין אחר ביאה שבתחילה או אחר חליצה כלום:

גמ' אעפ"י שאמרו אין חליצה כו'. לאו דוקא דהא אין לאחר חליצה כלום אלא כלומר דבחליצה אחר חליצה אין אחריה כלום ממש דלמאי תיהני אבל ביאה שלאחריה פוסלה מכהונה:

בלא כך כו'. בתמיה דהא חלוצה היא:

הבא על חלוצתו פסלה מלאכול בתרומה. בתמיה דאע"ג דנבעלה לחייבי לאוין פסולה מתרומה כדדרשינן בהבא על יבמתו מובת כהן כי תהיה לאיש זר הא בעינן דוקא בשזר אצלה מעיקרא וכדאמר שם בבלי ס"ט לאפוקי הכא דלאו זר מעיקרא הוא:

אלא כשבאו אחיו עליה. דחייבי כריתות הן כדלקמי' ובח"כ לא בעינן זר מעיקרא וכ"כ התוס' שם ס"ח ד"ה נכרי:

ופריך ניחא כמ"ד כו'. והאחין חייבין על החלוצה כרת ופלוגתא היא בפ"ק הלכה א':

ברם כמ"ד כו'. דאין חייבין קשיא:

אלא כשבא הוא על הצרה ופריך ניחא כו'. כדאמרינן שם:

אלא כר"ע. דאמר יש ממזר מח"ל ולדידיה חמירא ליה כחייבי כריתות ולא בעינן זר מעיקרא וכדמוכח מתוס' שם:

ור' יוסי משני דאפי' תימא לד"ה וכגון שהיה יבמה כהן ונעשית חללה בביאתו ובחללה ודאי פוסלה מתרומה ואפי' אין זר מעיקרא כדאמר שם:

נתן גט וחלץ כו'. ולא כבר תנינן ברישא אין אחר כו':

ומשני בגין ניתנינה דבתרה. בשביל דתני בסיפא וא' ב' יבמות דאי מרישא ה"א דוקא ביבמה א' אין כלום לאחר חליצה דחלוצתו היא:

אילו המקדש חלוצתו שמא תפסו בה קידושין. בתמי' ואחלץ ועשה מאמר קאי ואחר חליצה כשירה ודאי לא תפסי בה קידושין דהא אליבא דר"ע קיימינן ואמאי איצטריך למיתני:

ומשני תיפתר אי כרבי ושלא לדעת. היה מאמר וס"ל דהמאמר קונה בע"כ. והדברים הללו קשים להולמן דאי אליבא דר"ע מי עדיפא שלא לדעת מלדעת ועוד דהיא גופה אתא לאשמועינן דכר"ע אתיא ומאי קשיא ליה וכדאמרינן בבבלי דאין הדברים הללו אמורי' אלא לר"ע. לכך נראה דה"ג שמא לא תפסו בה הקידושין דהאי תלמודא לא מוקי למתני' כר"ע ולבתר תירוצא דרבי יוסי דלעיל שהיה יבמה כהן כו' א"נ לעיל דמוקי כר"ע אברייתא דאמרה פסולה מלאכול בתרומה קאי אבל מתני' מוקי לה כד"ה ולא כשיטת הבבלי והילכך פריך שמא לא תפסו בה הקידושין. ובשינויא נמי איפכא גרסינן אי כרבי במתכוין לקנותה לשום מאמר ביבמתו ואינה יבמתו ואי כרבנן שלא לדעת. וה"פ דלרבי דס"ל נמי כרבנן בזה דקידושין תופסין בחלוצה אלא דדוקא שקידשה לשם אישות בקידושין גמורין אבל אם קידשה לשם מאמר ביבמתו אינן קידושין דאינה יבמתו באמת שהרי אין כאן צד יבום וקידושי טעות הוו והכי אמר בבבלי בהדיא דף נ"ב והילכך אם קידשה לשם מאמר אינו כלום ואי כרבנן דרבי דהכא דלא מחלקי וס"ל דלעולם תופסין בה מוקמי מתני' במאמר שלא מדעת ולטעמייהו אזלי דפליגי נמי בעלמא ארבי דמאמר בע"כ לא הוי מאמר. ואי גרסינן למאי דאפכי או דברי הכל ושלא לדעת ולא למחוק כ"כ צריך לדחוק ולפרש דבזה רבי נמי מודה דלא הוי מאמר בע"כ כלום הואיל ואחר חליצה היא ולכ"ע כרבנן דר"ע אתיא. ועם כל זה לא רציתי לשלוח יד ולהגיה כאן:

ותני כן. דפליגי ר' ורבנן במאמר בע"כ. וגרסינן לפלוגתייהו בבלי פ' כיצד דף י"ט:

מה ביאה. ביבמה קונה בע"כ כדדרשינן בפרקין דלקמן מויבמה וטעמייהו דרבנן מסיק התם דניחא להו למילף מילי דקידושין מקידושין דעלמא דמדעתה נינהו:

וכמה דר' כו'. לשון בעיא היא מי נימא דלר' הגט פוטר בע"כ ביבמה כמו המאמר:

**ופשוט לה ולמה רבי אומר כו'.**כלומר דמה טעם דרבי דמאמר קונה בע"כ דגמר מביאה דגדול כלומר דשייכא ביה דעת. והילכך מאמר שפיר הוא דשייך לילף מביאה דתרווייהו לקנות הן:

אבל ויפטור הגט שלא לדעת וחליצה אינה פוטרת אלא לדעת. דבגט ודאי ילפינן מחלוצה דשניהם לפטור הן ולחליצה צריך שיהו מתכוונין לפטור. ובבבלי לא מצינו בהדיא בדין גט שלא לדעת אלא דמשמע משם דכל גט דפוסל בכהונה פוסל ביבמה וכ"פ הרמב"ם פ"ה מהלכות יבום הלכה א':

מתני' באיזה צד. כיצד שתי יבמות ליבם אחד:

צריכות שני גיטין. כרבנן דיש מאמר אחר מאמר ויבומי לא דהיכי ליעבוד אי לייבם לתרווייהו הוי ליה שני בתים ולחדא נמי לא דהואיל וחבירתה אגידה ביה ה"ל בונה שני בתים ומכיון דיהיב גיטא דחדא קם עליה בלא יבנה אף לשניה וצריכה נמי גט:

וחליצה לאחת מהן. ופוטרת צרתה:

מאמר בזו ובעל לזו. צריכות שני גיטין זו גט למאמרו וזו לביאתו:

וחליצה לאחת מהן. ופוטרת צרתה דבגט לחודה לא נפקא בעלת ביאה דביאה פסולה היא:

מאמר בזו וגט לזו. פסל גט האחרונה את הראשונה דקם ליה בלא יבנה וצריכה גט למאמרו וחליצה לזיקתו:

מאמר בזו וחלץ לזו הראשונה. בעלת המאמר צריכה גט למאמר דחליצה דאידך לא מיפקעה למאמרו:

מתני' גט לזו וגט לזו צריכות הימנו חליצה. אחת ואסור בקרובות שניה וכרבנן דאמרי יש גט אחר גט:

גט לזו ובעל לזו צריכה גט וחליצה. דאסור לקיימה דקם עליה בלא יבנה משום גט דראשונה ובגט לחודה לא נפקא דביאה פסולה היא:

ומאמר לזו צריכה גט. למאמרו וחליצה לזיקתו:

אין לאחר חליצה כלום. דאי הדר מקדש לה או לצרתה לא תפסי בה קידושין וכר"ע כדמוקי בבבלי:

גמ' ע"ד דרבי. דאמר לעיל מאמר קונה בע"כ:

מהו למאמרו שיהא מאמר לבן תשע. אם מאמרו של בן ט' נמי הוי מאמר דהא לא בעינן לדעת:

ופשיט לה ביאת גדול גומרתו כו'. כלומר דבשלמא בגדול הואיל וביאתו קונה לגמרי הילכך במאמרו אמרינן דקונה ומשייר:

ביאת קטן גומרת. בתמיה כלומר אבל בקטן מי גומר לקנות בביאה דהרי ביאת בן ט' אינו אלא כמאמר בגדול דקונה ומשייר כדלקמן:

מאמרו כו'. ואי אמרת דמאמרו הוי מאמר וקונה ומשייר א"כ מה בין ביאתו למאמרו:

ואית דבעי מימר. דהכי מקשינן דאם מאמרו הוי מאמר א"כ מה בין מאמרו של גדול כו' ולא ניחא להו למיפרך כלישנא קמא דמאי קושיא דבאמת בקטן לא שייך לחלק והילכך מקשי ממאמרו של גדול ומסיק דלית ליה לבן ט' מאמר:

דברי ר"מ. בשם ר"מ דעשו ביאתן כו' דקונה ומשייר:

וכמה דאת אמר כו'. בניחותא דלר"מ כמו דביאתו כמאמר בגדול הוא ודכוותה נעשה חליצת בן ט' כגט בגדול גרסינן וכן הוא לקמן פ' האשה הלכה י"ז וכן בבלי צ"ו דחליצתו לר"מ דוחה כגט בגדול שפוסל ע"י אחין וצריכה חליצה וכן חליצת בן ט' אינה לפטור אלא לפסול:

ורבנן אמרי. דאין לו חליצה ומפרש טעמא ולמה אמרו עשו ביאת בן ט' כו' דהואיל דמצינו ביאה בגדול קונה שלא לדעת ובקטן דאין לו דעת מיהת כמאמר שוויי' רבנן:

אבל דנעשה חליצת כו'. דהרי חליצת גדול עצמה אינה אלא לדעת:

מתני' חלץ וחלץ. שחלץ לזו וחזר וחלץ לזו וכן חלץ לזו ועשה מאמר לזו או שנתן גט לזו אחר חליצת הראשונה או בעל לזו אחר חליצת הראשונה על כל אלו קתני בסיפא אין אחר חליצה כלום דלאחר שחלץ להראשונה אין כאן זיקת יבמין ואין מעשה האחרון כלום:

או בעל ובעל. שהיתה ביאה בתחילה בעל לזו ובעל לזו או בעל לזו ועשה מאמר לזו או נתן גט לזו אחר ביאה הראשונה או חלץ לזו אחר ביאת ראשונה ועל כל אלו שייך לומר אין אחר ביאה כלום דאין אחר ביאת ראשינה כלום ומעשה האחרון לא חשיבא כלום ומותר בקרובות שני' ודקתני אין אחר חליצה כלום ארישא קאי וכדפרישי' והתרת יבמה לשוק עדיפא לי' למיתני כדלעיל הל' ד':

ובין שני יבמין ליבמה אחת. בכל הני דינים האמורים למעלה ביבם א' ושתי יבמות:

מתני' חלץ ועשה מאמר. האי דינא תנינן לעיל הלכה ד' והא דהדר תני לה הכא משום סיפא דבעי לאפלוגי בין ביאה לחליצה כדקתני דחליצה לעולם אין אחריה כלום ובביאה דוקא כשהיא בתחלה ולאשמועינן נמי פלוגתא דר' נחמיה ורבנן:

בין בתחלה. כדקתני חלץ כו' בין יבמה אחת ליבם אחד בין שתי יבמות ליבם אחד כדתני לעיל דשוין לדינא:

בין באמצע. בין מאמר לגט כגון גט לזו וחלץ לזו וחזר ועשה בה מאמר או בבעלת הגט לא מהני המאמר אחר חליצה ולא בעיא גט למאמרו:

בין בסוף. אחר מאמר וגט חלץ אין אחריה כלום וחליצה גמורה היא ואי הדר ועביד מאמר לא בעיא גט משום דחליצה כגירושין גמורין היא וקמה בלאו עלי' ואע"ג דחליצה פסולה הואי:

והבעילה. דוקא בזמן שהיא בתחילה אין אחרי' כלום אבל באמצע ובסוף יש אחריה כלום. והביאה באמצע כגון שהיא אחר מאמר או אחר הגט ואם חזר ועשה מאמר בשלישית אסור בקרובותיה. ובסוף כגון גט לזו ומאמר לזו וחזר ובא על האחת יש אחר ביאה זו זיקת יבמין וכי מפיק לה בעיא חליצה ולא סגי לה בגט:

ור' נחמיה אומר כו' אין אחריה כלום. ונפקא בגט בלא חליצה ואי הדר וקדיש לאידך אחר הביאה אין במעשיו כלום ובגמ' מפרש לפלוגתייהו:

גמ' תמן. בבבל אמרינן דברי ר"נ כו' כלומר דטעמא דר' נחמיה דאמר אפילו באמצע ובסוף אין אחריה כלום דסבר ביאה פסולה שהיא לאחר המאמר או לאחר הגט פוטרת ונפקא בגט בלא חליצה ומעשה שאחריה אינו כלום ומפרש ואזיל פלוגתא דאמוראי ואליבא דר' נחמיה:

ע"ד דרבנן דתמן. דאמרי דסבר ביאה פסולה פוטרת אין חילוק בין שהיא לאחר המאמר כו' וכדפרישי' וטעמא כדמפרש בבבלי סוף פירקין דהא טעמא דרבנן דאמרי ביאה פסולה יש אחרי' כלום משום דאי ביאה אחר הגט היא כגון גט לזו ובעל לזו דאמרינן צריכה גט וחליצה ולא סגי בגט לחודי' כשאר יבמה שכנסה דגזרינן ביאה שאחר הגט משום ביאה שאחר החליצה דלא נטעה למימר מדקניא ביאה אחר הגט בביאה גרידתא אלמא מעליותא היא ואתי למיבעל לכתחילה אחרי חליצה. ואי ביאה אחר המאמר היא כגון מאמר לזו ובעל לזו דצריכה שני' נמי גט וחליצה דבלא חליצה לאחת מהן לא סגי לה בגט דגזרינן משום ביאה אחר ביאה דאי אמרת בגט סגי לה דביאה של זו אחר קנין המאמר של זו מעליותא היא אתי למיעבד ביאה אחר ביאה וקא פגע באיסור אשת אח וזה לטעמייהו דרבנן אבל ר' נחמיה סבר דלא גזרינן דהואיל וביאה וחליצה מדאורייתא מידע ידיע דאסור למיבעל בתרייהו והילכך בין ביאה שאחר המאמר בין שאחר הגט פוטרה וסגי בגט ואין אחריה כלום דליכא למיגזר מידי:

וע"ד דרבנן דהכא. דסברי דהא דאמר ר' נחמיה ביאה באמצע דפוטרת דוקא שהיא לאחר המאמר אבל לא שאחר הגט וטעמא דסברי דר' נחמי' נמי גזור אלא דביאה שאחר המאמר לא גזור משום ביאה אחר ביאה דחמירא להו כיון דאיכא איסור כרת דפגע באיסור אשת אח אבל לאחר חליצה איסור לאו הוא דאיכא:

ומתמה הש"ס ולא שמעי. רבנן דתמן הא דאמר ר' הילא בשם ר' יוחנן כו' דמשמע דביאה שאחר המאמר דוקא אמר ר' נחמי' כדתני עשה מאמר בזו ובעל כו':

ור' ישמעאל. ובבבלי נ"א גריס ור"ג דאמר נמי המאמר קונה דאין מאמר אחר מאמר וכן ר"ש נמי אין מאמר אחר מאמר ס"ל כדאמר התם מביאת בן ט' דכמאמר הוא ואין ביאת בן ט' השני אחריו כלום:

ר' נחמיה אומר הראשונה צריכה גט. למאמרו וחליצה לזיקתו:

ואין אחר הבעילה כלום. והשני' נפקא בגט ולא נאסר בקרובות השלישית דאין אחר ביאה שאחר המאמר כלום והיינו נמי כר"ג דביאה פסולה לר"נ כמאמר הוא וכמו דאין מאמר אחר ביאה פסולה כן אין מאמר אחר מאמר וכן תני בתוספתא בהדיא דהביאה שאינה בתחלה הרי היא כמאמר:

ק"ו מה כו' אחד בעולה וא' חלוצה אין אחריה כלום. כלומר אם בעל לזו וחלץ לזו שהיא חליצה פסולה אין אחריה כלום וחליצה דקאמר דפוסלת מן הכהונה ואפי' חליצה שאחר הביאה וכן אמרו בתוספתא שם:

אחד חלוצה ואחד בעולה אינו דין כו' גרסינן. וכן משמע מתוספתא דגריס התם סוף פ' ז' מה חליצה שפוסלת בכהונה חליצה אחר בעילה אין אחרי' כלום בעילה שאין פוסלת בכהונה בעילה אחר חליצה אינו דין שלא יהא אחריה כלום:

ורבנן. סברי דאסור בקרובות שלשתן דביאה פסולה יש אחריה כלום:

וצריכות ג' גיטין. לפי גי' דהכא שני גיטין לראשונות מלבד הג' קאמר. אבל בתוספתא גריס שלש יבמות ליבם א' עשה מאמר בזו בעל את זו וחזר ועשה מאמר בזו ר' נחמיה אומר הראשונה צריכה גט ואין אחר הבעילה כלום מק"ו כו' וחכמים אומרים צריכות שלשה גיטין וחליצה לא' מהן ופוטרת את כולן:

סליק פירקא בס"ד