ויפסיק עמ״א ולענין ברכה לפני איכה על מקרא עיין סי׳ ת״צ ובט״ז ו׳ משמע אף איכה אין לברך אף כתוב בקלף כ״א על אסתר וספק ברכות לקולא ועמ״א שם:

ערבית עמ״א היינו עם תתקבל ואחר ואתה קדוש ק״ש בלא תתקבל עד למנחה ט״ב וע׳ סי׳ תרצ״ג במ״א:

לארץ עמ״א מנהג בט״ב דאין בכלל כל הנהוג באבל אבל כו׳ באבל מדינא אסור ועי״ד שפ״ז בט״ז ומ״א חולה וזקן כר קטן וכאן דמנהג כ״א מותר. ועא״ר אות א׳ במהרי״ל משמע דאסור וי״ל ע״ג מעלה לא ישבו הא כר קטן ושק שרי וסרבל גרוע דמ״מ מצדדין מפסיד יע״ש ומכ״ש מי שחולה וקשה לו דרשאי:

אחר עמ״א עם הליכה לביה״ק הוי קרוב לחצות וע׳ א״ר אות י״ב אם הולכין קודם חצות זמן רב מביה״כ טוב שלא להשכים כ״כ וישהו עד קרוב לחצות אין מדליקין נר תפלה בביה״כ בט״ב שחרית שם בשם מהרי״ל ולמנחה מדליקין נ״ל ברית מילה מדליקין נרות בשעה שמביאין התינוק למול עא״ר בשם מהרי״ל:

נר א׳ ע׳ מ״א ועט״ז וא״ר שיש לומר הקינות ואיכה בלחש עם החזן:

א״א תחנון עמ״א עמ״ש אות ג׳ טוב יותר לילך שלא בהשכמה ולהאריך עד קרוב לחצות אם לא במקום שמאריכין. ט״ב בשבת וברית מילה אומרים יוצר דמילה עא״ר:

אסף בניגון איכה עמ״א ואומר חצי קדיש אחר קריאת המפטיר בתורה קודם שקורא אסף ע׳ לבוש מזה:

ולא עמ״א דאבל אסור בתורה ואין זה מסדר היום וכ״ש בפ׳ הקרבנות המבואר בסי׳ א׳ שאין לאומרו בט״ב וצ״ע אם חטא בשוגג ונכשל ח״ו בעט״ב אמאי לא יאמר בט״ב הפ׳ חטאת ואשם ויה״ר אחריו שמכפר באין ביהמ״ק קיים עם התשובה:

אבל בעיר עמ״א הקשה לפירוש הב״י בבד״ה וט״ב הוי כאחר ג״י מה בכך ממ״נ אם מתיר הרא״ש דוקא לאבל אחר נ״י לאבלו אפילו ת״ב תוך ג״י חשוב כ״ש דשרי דהקף אבלו והולך אצלו ואי אף תוך ג״י לאבלו מתיר הרא״ש לביה״כ אמאי הא תוך ג״י לאבלו אפילו לאבל תוך ג״י לא ילך כ״ש לאבל אחר ג״י (ט״ס בדפוס לכאורה במ״ש ואם הוא תוך ג״י לאבלו צ״ל אחר ג״י) וברי״ו מבואר דוקא אחר ג״י מותר לילך והקושיא במקומה עומדת ובטור כו׳ משמע אף תוך ג״י פשיטא קשה למה מותר וע״כ פי׳ ובט״ב הוי האבל כלאחר ג״י דשרי ה״ה כאן הואיל וכולם אבילים והכי דייקא ובט״ב דהיל״ל וט״ב כו׳. אונן בלילה יושב בביתו א״ר:

לתינוקות עמ״א משא״כ ביוה״כ אין מקדשין ועיין הלכות יוה״כ כשמביאין התינוק למול מדליקין נרות עא״ר אות כ״ד:

לא עמ״א ועא״ר אות כ״ד:

נדחה עמ״א דעתו ז״ל עתה רוב הסעודה בלילה משמע אף נדחה התענית אין להקל ומשלימין ועא״ר כ״ה דנדחה הבעל ברית אוכל אבל סעודה אסור וה״ה פדיון הבן כה״ג אבי הבן וכהן אוכל (והסעודה יהיה בלילה באולי) בשם מי״ט ועט״ז תקמ״ט. ועש״ך י״ד ש״ה אות י״ב פדיון הבן בת״צ פודין ביום וסעודה בלילה ובנדחה י״ל כ״ע מודים והבן. עיין אות י״ג:

בעל ברית עמ״א היינו אבי הבן והמוהל והסנדק לא המכניס ומוציא עסי׳ תקנ״א:

מנחה גדולה עמ״א ועיין אות י״א י״ל כן סעודה בלילה ואבי הבן כו׳ אוכלים ביום ממנחה קטנה ואילך ובא״ר כ״ו מיקל אחר חצות יע״ש וחתן בת״צ הנדחה יאכל אחר החופה אף במדינתינו שאין משלימין יע״ש ואי״ה בתקע״ג יבואר עוד מה ששייך להמ״א אות י״א:

שלא עמ״א אבל לצורך מצוה שרי אף קודם חצות ועסי׳ תקנ״א אות כ״ה:

על עמ״א ואם אין קברי ישראל הולכים כו׳ לצער עצמו: