אבל עט״ז ממ״ש במ״א א׳ ועא״ר אוח ב״ג באורך בזה:

כמו המוסק עט״ז עמ״א אות ב׳ ופר״ח בשו״ת סי׳ י׳ הביא הא דחלב קרוש יע״ש ופ׳ אין מעמידין דבש אי ערובי מסרי סרי יע״ש האריך והסיר המוס״ק לתת בתבשיל דעפרא הוא. ומיהו ליתן בתבשיל יותר מס׳ אף דלטעמא עבידי י״א שאסור רק מדרבנן ובפריי לי״ד בפתיחה לה׳ תערובות כתבנו בזה תו הוי ספק פלוגתא דרבנן ולקולא. ואין מבטלין איסור לכתחלה דרבנן הוי עש״ך י״ד צ״ט אות ז׳ ופריי שם ועוד אני אומר באולי דאף למ״ד דעבידא לטעמא מ״ה לא בטיל (עפר״ח י״ד צ״ח) מ״מ ממ״נ אם בתר מעיקרא אזלינן בטל הוא כי שם אין לו טעם בששים ועתה נהפך וסגולה טבעיית לבושם ונותן טעם הרבה מ״מ טעם זה לא אסרה תורה בשלמא גון הדבר אסור דכיון שנאסר פ״א לא יצא מאיסור הראשון משא״כ טעמא כאמור וליתן לכתחלה אין מבטלין איסור הוי דרבנן עמ״ש במ״א ג׳ מזה:

ועל כולם עט״ז ושהכל נמי יצא ע״ת א״ר אות ח׳ עמ״ש במ״א אות י״ט:

אל אגוז עט״ז מ״ש לריחו היינו דלאכילה אין מברך כלום על נעגלי״ך בר״ב סי״ו ובנ״ץ כאן דקלאוי האמור כאן אין של גריפל״י ועא״ר אות ט׳ לברך על נעגלי״ך בורא מיני בשמים וא״י למה לא יברך עצי בשמים ועמ״א אות ד׳ כיון דנעגלי״ן ראוי לאכילה ע״י תערובות מברך ריח טוב בפירות. ולענין דינא צ״ע על אינגבי״ר יבש ופלפל יבש ונעגלי״ך ראוי לברך בורא מיני בשמים ועסי׳ רצ״ז בט״ז ה׳ ובי״ד ק״ח י׳ ומ״א שם. ובא״ר שם פלפל אין להריח בו ואם מריח אין מברך עליו ואי״ה יבואר שם:

על הוורד עט״ז אע״ג לענין מרקחת מברכין פה״א כבסי׳ ר״ד סי״א מ״מ עקרו להריח ול״ד לנעגלי״ן באות ד׳ יע״ש:

על שמן עט״ז ואם בירך ע״ב יצא עמ״א אות י׳ ועי׳ לבוש כתב שאין ראוי לאכילה לברך עליו בשם פירוש קשה דא״נ ראוי לאכילה מפני חשיבות (שגדל בא״י סביב יריחו ונקרא יריחו ע״ש כך ערש״י ברכות מ״ג א׳) קבעו ברכה בפ״ע וי״ל דהיה לקבוע ריח טוב בפירי אפרסמון כמו פה״ג ולא מצאתיו כעת שיאמר א׳ מהפוסקים זה וא״כ אם בירך ריח טוב בפירות לא יצא ולא ראיתיו ולא ידעתיו:

המריח בפירות טובים כתב א״ר אות ו׳ בשם ע״ת דיברך פה״ע ואח״כ על הריח דברכת אכילה קודמת ע״ש ועמ״א כן ריש הסימן ונראה דמ״מ יאכל מיד שלא יהיה הפסק ואח״כ יברך להריח ומריח בו ולא יכוין ליהנות מריח עד שיאכל נ״ל. עא״ר ולמ״ש נכון הוא בזה:

ואם עט״ז וסיים הש״ע נכון ליזהר מלהריח בו ולבוש יריח על בושם אחר ויכוין לפטור זה ועא״ר אות י״ג דיקח עצי בשמים ויועיל לזה דבאפרסמון נמי דיעהד יוצא בעצי בשמים וא״י דאפרסמון גדל על עץ משא״כ סיננו דמברך שמן ערב איך יוצא בעצי בשמים ובהכרח ליקח אפרסמון ואין שכיח וכן אם היה עשבים בו ומ״מ י״ל דמברך בורא מיני בשמים דהיינו שיקח מיני בשמים ויברך ויוציא ג״ז נ״ל:

שאין עט״ז וברי״ז אות ב׳ לחלק בין כאן להתם ובמ״א אות י״ג בשם הב״ח די״ל בע״א בין התם לכאן:

הוא עט״ז תקי״א אות ח׳ ומ״א קכ״ח אות ח׳ וא״ר קכ״ח ציד״ד לקיים המנהג באות ח׳ ועסי׳ תרנ״ח ואי״ה בתקי״ד ותרנ״ח יבואר עוד:

גדל בגינה עט״ז עמ״ש במ״א אות ט״ו:

היו עט״ז והמחבר פסק כרב עמרם דכתב בב״י דאפשר דר״מ נמי כרב עמרם סובר לכתחלה ובאר הגולה ציין רמב״ם ור״ע ובר״מ אין מפורש כלל. ולענין דינא אין לנו אלא פסק המחבר והר״ב דלכתחלה ודיעבד הכל דינו כמו באכילה בר״ו ועא״ר אות ט״ז ע״ש נתערב עצי בשמים עם עשבי בשמים מברך בורא מיני בשמים:

ואם עט״ז עי׳ באות הקדום. ומלת עשבי כו׳ אני העני לא ראיתי באיוב ובקונקורדסיוס בשורש עשב ובשורש הרר לא הביא זה הפסוק באיוב אבל במשלי כ״ז כ״ח עשבות הרים מצאתי נוסחא עי׳ בחיר״ק ושי״ן שוואית דגושה נעה ובית רפויה ולפ״ז עשבי בשמים ג״כ הבית רפויה של עשבי ושל בשמים אבל הרב המדקדק הגדול מהר״ר שלמה הענא ז״ל בשערי תפלה סי׳ שי״ד עשבי בשמי׳ השי״ן בסגו״ל כמו מן חלב חלבי יע״ש וכעת אין הדיוט כמוני מכריע ואי״ה יבואר עוד. וי״ל בין סמיכות לסמיכות וצ״ע:

מוגמר ואף שאין הבשמים בעין ט״ז:

אתרוג עט״ז דלא כמ״א אות כ״ב ועא״ר אות כ״ב ואי״ה בתרנ״ג ותרנ״ח ותרס״ה יבואר עוד וכאן אין להאריך. מ״ש הא״ר שם בשם א״ח בהושענא רבה לאחר שנעשה מצותו מותר להריח בו לכ״ע א״י לט״ז אסור אף בשמיני עצרת כבסי׳ תרס״ה דאסור באכילה ניטל ממנו מעלת הריח ג״כ ולמ״א בכל ז׳ הימים שלא בשעת נטילתו מותר ומברך וכמדומה זה טעם שלישי הואיל ועומד למצוה לא עומד להריח ואי״ה בתרס״ה יבואר בזה: