**משפטיך תהום.**רישא דקרא צדקתך כהררי אל ב"ר ריש פר' ל"ג שמ"ר פר' י"ד סימן ב' ויקרא ריש פר' כ"ז. עיקר פשוטו שדוד מהלל את הש"י במדותיו שהם גדולים וקטנים וכמ"ש בפסוק הקודם ה' בהשמים חסדך ואמונתך עד שחקים צדקתך וגו' משפטיך וגו' שהצדקה גבוהה ורמה כהרים הגדולים. והמשפט עמוק ושפל כתהום וא"כ יקשה שהרי כתוב וצדקתך אלהים עד מרום ועוד שהיה יכול לומר גם בהיפך צדקה כתהום משפט כהר כי כן הוא ע"פ מדה י"ט אם אין הכוונה רק להילול וכמ"ש כי נגע עד שמים משפטה. ועוד איך שייך לדמות מדותיו של הקב"ה השכלים אל הר ותהום ע"כ דורש ע"פ מדה כ' ומדת ממעל ומנגד ומדה ט' מדרך קצרה אא"ע שהצדקה והמשפט עצמו דומה להר ותהום ת"ע על הצדיקים מקבלי הצדקה על שעשו צדקה וכאלו כתיב צדקתך לצדיקים עושי צדקה כהררי אל משפטיך לרשעים מקבלי המשפט הרע על שעשו רע כתהום רבה ומ"ש כהררי אל אין פירושו על הגודל והרום וכן מ"ש כתהום רבה אינו על העומק והשפל אלא ע"פ מדה י"ז כל דבר למה ששייך לו שסוף שכר הצדיקים בהר מרום ישראל וזהו מ"ש משל את הצדיקים בדירתן וההרים מקום אור הפך התהום וסוף משפט הרשעים בשאול ותהום ומשל את הרשעים בדירתם ולפי הדרש הם דברים הפכים לא יתכן לדרוש ע"פ מדה י"ט כי אם ע"פ מדה ט"ז כל אחד מיוחד במקומו וגם פשוטו אמת שהצדקה גדולה ורמה כמו נויהם והמשפט עמוק (כמ"ש עמוקה משאול לכן הרחיבה שאול נפשה) כמו נויהם:

**במה רשעים מתכסים.**כדמפרש חזקיה והולך וזהו ע"פ מדת ממעל ומנגד ומדה י"ז:

**בשאול שהוא חשך.**כמ"ש סוף יו"ד אל ארץ חושך וצלמות וגו' ע"ש עוד והמדרש על שדורש שמתכסים בשאול בתהום שהוא חושך כמפורש בתורה הרי שגם השאול חושך על כן לא הביא כאן פסוק על זה אף שהוא מפורש:

**צדקה שאתה מביא.**דורש ד"א צדקתך וכפשוטו הצדקה שעושה בעולם ע"פ מדה ט' ומ"ש כהררי אל אינו על הגודל והרום אלא על הפרסום. וכן משפטיך ג"כ ע"פ מדה ט' שאתה מביא לעולם ומ"ש תהום רבה אינו על העומק והרוחב אלא הסתר היפך הפרסום ע"פ מדה ט"ז שמיוחד במקומו ולא עפ"י מדה י"ט כנ"ל:

**בט' באב חרבה.**תענית כ"ח במשנה:

**בעשרים בחודש.**וכן הוא בתנחומא וזה צע"ג שלא יתכן כלל שאין פסוק ביחזקאל שיהיה נזכר בו בעשרים בחודש. לבד זה מצאתי בירושלמי תענית פרק ד' הלכה ה' לענין י"ז בתמוז שחושב במשנה שבו הובקעה העיר וז"ל כתיב מ"ב כ"ה ג' בתשעה לחודש הבקעה העיר ואת אמרת הכין א"ר תנחום בר חנילאי קלקול חשבונות יש כאן הה"ד יחזקאל כ"ו א' ב' ויהיה בעשתי עשרה שנה באחד לחודש היה דבר ה' אלי לאמר בן אדם יען אמרה צור על ירושלים האח מהו האח אין תאמר בא' באב שלזה כיון במ"ש באחד לחודש עדיין לא נשרף וכו' אלא קלקול חשבונות יש כאן וכו' מ"ד בט' לחודש הובקעה העיר בא' באב חרב הבית ומ"ד בי"ז הבקעה העיר בט' באב חרב הבית הנך רואה שלדברי הירושלמי צ"ל מראה ליחזקאל בא' לחודש היינו א' באב שחרב בו הבית ובתענית בבלי כ"ח מקשה על מ"ש בי"ז בתמוז הבקעה העיר והא כתיב בתשעה לחודש ומשני כאן בבית ראשון היה בט' ובבית שני היה בי"ז והמדרש בשיטת הירושלמי שהמדרש הוא אגדות ירושלמי שיש כאן קלקול חשבונות על י"ז בתמוז וט' באב שלפי דברי הפסוק הובקעה העיר בט' בתמוז וחרב הבית בא' באב ובמשנה חושב שהבקעה העיר בי"ז בתמוז וחרב הבית בט' באב והכל בבית ראשון ולדברי הכל בין זה לזה כ"א יום:

**לגדל את ישראל.**לעשות אותם דגלים כמו מלאכי מעלה וזהו שאו את ראש בני ישראל לקמן פר' זו סוף סימן ה' וסימן ט' ובפר' ב' סימן ב' וסימן ג' (עי' ב"ר פר' פ"ד סימן י"ב נטל קולמוס וכתב וכו'):

**אופטיא.**עי' מ"כ ועי' מ"ע הוספת דברים חדשים:

**זש"ה ראו דבר ה' המדבר.**תנחומא כאן כל הענין בסימן ב' והדרשה על מ"ש במדבר סיני באהל מועד בסוף הסימן: והוקשה לו איך שייך לומר על הש"י המדבר הייתי:

**שאמרתם למה העלתנו ממצרים.**וס"ד למות במדבר (במדבר כ"א ה') שהתרעמו על המן וזה היה בשנת הארבעים בדור שני והיה ראוי שיעשה להם כדבריהם שימותו במדבר וע"פ מדה י"ז דורש ממעל ומנגד ומ"ש המדבר הייתי על המשפט:

**וכי כמדבר עשיתי.**דורש עוד הייתי על הנהגתו אותם במדבר ע"פ מדה ט' וי"ז ומדת ממעל כשהייתי עמכם במדבר אם הנהגתי אתכם כמו במדבר:

**בסיגמטין.**פי' במ"ע בלשון יוני מיני מצעות עי' שמ"ר פר' כ' סימן י"ח ופר' כ"ה סימן ז':

**על מטותיהם.**עי' שמ"ר פר' כ' סימן ח' שדרשו על פסוק זה ויסב אלהים ב' פירושים א' מלשון סביב כחומה וכמ"ש בסמוך ובזכות אהרן הקפתי אתכם והב' מלשון הסיבה כמ"ש במשנה ריש ע"פ לא יאכל עד שיסב:

**פרש ענן למסך.**פי' למחיצה והיינו מכל ד' רוחות סביב שאין תועלת במחיצה לצד אחד גם הביא פסוק זה שכתוב בו הג' מתנות פרש ענן וגו' שאל ויבא שליו ולחם שמים ישביעם פתח צור ויזובו מים:

**כמה עננים.**מכילתא בשלח פר' א' פסוק וה' הולך לפניהם יומם ספרי בהעלותך פיסקא פ"ג פסוק וענן ה' עליהם יומם ע"ש ושם במפרשים וצ"ע גם כאן סתמו דבריהם מנין דרשו כן:

**רחוק שלשה ימים.**כמ"ש במדבר יו"ד ל"ג וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה וענן ה' עליהם יומם בנסעם מן המחנה וסובר שהענן היה על הארון רחוק מישראל ג' ימים ובמכילתא וספרי שם ליתא רק גורסים ואחד מהלך לפניהם:

**כל גיא ינשא.**לעתיד לבא וכוונתו כמ"ש ויק"ר פר' כ"ז סי' ד' ובקוה"ר פסוק ואשר להיות כבר היה דף צ"ג שכל מה שיהיה לעתיד כבר היה מקצתו בעוה"ז וכמ"ש כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות:

**שאמרה שירה.**ולכך זכתה שיהיו המים בזכותה לישראל שיאמרו שירה על המים ע"פ מדת מנגד ואין כוונת המדרש שמכאן אנו לומדים שהבאר בזכות מרים שאין מכאן ראיה שהרי משה ובני ישראל אמרו שירה יותר ממרים אבל עיקר הראיה ממ"ש לקמן תדע לך שכשמתה מרים פסק הבאר וצירף גם ראיה זו ויש להביא ראיה לדברי המדרש שאחר שירת מרים סמך פרשיות של ניסים על המים:

**ואעפ"כ.**לא די שלא לקחו מהם כלום אעפ"י שהיה להם טורח גדול עליהם אעפ"כ עוד זאת עשו שפרנסו אותם:

**כיון שנסתלק משה.**לפי מ"ש כאן חסר ביאור שהרי משה מת בז' באדר ומ"ש וישבות המן היה בט"ז בניסן כמפורש ביהישע ה' י"ב אך הענין מפורש בסדר עולם סוף פרק יו"ד ובמכילתא בשלח פר' המן ובילקוט יהושע בשם תוספתא דסוטה על פסוק וישבות המן ממחרת וז"ל כל זמן שהיה משה קיים היה המן יורד להם משמת מהו אומר וישבות המן ממחרת ולא שהמן תולה להם בחייו אלא אף במיתתו שמן המן שלקטו בז' באדר אכלו ל"ט יום עד י"ו בניסן וכו' כל הענין הרי שדעת התוספתא שפסוק זה וישבות המן ממחרת היינו ששבת בח' באדר ודרשו כן שהרי בפסוק הקודם כתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וקלוי וגו' וישבות המן ממחרת באכלם מעבור הארץ ולא היה עוד לישראל מן שהוא כפול לשון וישבות וגו' ולא היה וגו' ע"כ דרשו וישבות המן ממחרת היינו מחרתו של מיתת משה ע"פ מדת נוטריקון מחר מת אז שבת מלירד אבל היה להם מן לאכול ל"ט יום עד באכלם מעבור הארץ ואז ולא היה עוד לבני ישראל מן וזהו כוונת התוספתא במ"ש משמת מהו אומר וישבות המן ממחרת ועי' תענית דף ט' א' ועי' מכילתא בשלח פסוק את המן אכלו וז"ל ר' יהושע אומר מ' יום אכלו את המן אחרי מות משה כיצד משה מת בז' באדר ואכלו ממנו כ"ד של אדר וט"ז של ניסן וכו' ובקדושין דף ל"ח דרשו מפסוק של בשלח ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד בואם אל ארץ נושבת את המן אכלו עד בואם אל קצה ארץ כנען עי' ברש"י ותוספות ומה שהקשו בתוס' למה לא הביא פסוקים של יהושע אין לי לב להבין איך הוא בהדיא ולא זכרו כל המקומות שהבאתי שאין דרך להבין דבריהם אם לא על דרך שכתבתי שלא נזכר בפסוקי יהושע מיתתו של משה אצל שביתת המן ולפי פירושם צ"ע איך יתפרשו דברי הגמרא על מיתת משה ולשון התנחומא כמו במדרש כאן:

**כיון שנסתלק אהרן.**כמ"ש שם ויראו כל העדה כי גוע אהרן ידרשו בר"ה ב' אל תקרא ויראו אלא וַיֵרָאוּ וכמפורש כל הענין לקמן פר' י"ט סי' כ' וכאן הוסיפו עוד שגם הפרשה הסמוכה לה ותקצר נפש העם בדרך הוא ג"כ מטעם זה:

**כמין כוורת.**עגולה וארוכה שהיתה מתגלגלת והולכת עם ישראל בנסעם שהרי אינו מפורש שנשאוה בעגלה או במוטות הרי שהלכה מעצמה:

**בחצר אהל מועד.**שהמשכן היה עומד תמיד במקום גבוה בהר והענן היה ממיך כל ההרים כנ"ל כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו והיו מניח הר אחד למשכן ויליף כן ממ"ש עלי באר ענו לה שהול"ל ענו לה עלי באר אלא שקודם שענו לה היה ג"כ עלי באר שהיה עולה על הר כנ"ל שלא היה הר אחר וכמ"ש ביחזקאל שלעתיד יצאו מים חיים מהבית כך במדבר יצא המים מהמשכן ואח"כ ענו לה ע"פ מדת ממעל ודרך קצרה כאלו כתיב עלי באר (עצמו לההר) ענו לה עלי באר על מי הבאר שיעלו להשקות כל ישראל שמאחר שלא פירש מה יענו לה הרי מפורש במקומו עפ"י המדות:

**ואח"כ הבאתי לכם שלוים.**היינו מ"ש בסדר בהעלותך לבד מ"ש בסדר בשלח שהיה קודם הבאר:

**ארץ מאפליה.**וכי הארץ והמדבר חושך ואופל ע"כ דורש על מ"ש וה' הולך לפניהם וגו' ולילה בעמוד אש להאיר להם בדמיון ההולך בלילה ואבוקה בידו וזהו מ"ש בידי הייתי מאיר לכם וכמ"ש במכילתא פסוק זה כמלך שנטל פנס ומאיר לבנו:

**שמא אמרתי.**עי' לקמן פר' כ"ג סימן יו"ד א"ת הַמדַבֵר אלא המדבר הייתי לישראל אם ארץ מאפליה אשר דברתי אודות הארץ מאפליה אם אחרתי וכמו שהביא הראיה ע"פ מדה י"ז מיהושע שהיה על אודות טובת הארץ:

**לא נפל דבר.**דורש עוד מלשון הפלה ונפילה כמ"ש לא נפל שע"פ מדה י"ז דורש מדת ממעל:

**הרודה פת חמה.**במסכת תרומות פ"י מ"ג מכשירין פרק ג' מ"ג עי' ערוך ערך רדה ובאמת שהוא לשון מקרא אצל שמשון כי מגוית האריה רדה הדבש אך על שמדמה לרדיית פת מן התנור ע"כ הביא לשון המשנה ועי' ב"ר פר' פ"ו סימן ב' ויוסף הורד נסחון כמ"ש יתנסח א"ע:

**יכולה היא ליקבע.**מאחר שכבר נתיבש הפת ולא יתכן לדבק רק עיסה לחה והצלחת ישראל היתה בירושלים כמו הפת בתנור ובגלות בבל אבדנו הכל:

**כי הוא רודה.**אחר שהיינו מקדם בירושלים בבה"מ מושלים ורודים על אחרים ובבבל נעשינו נרדים מאחרים ואיך נבא אליך ע"פ מדה ממעל ומדה ט' רדנו נרדינו איך נבא):

**אמרו לו.**פירוש אחר הוא כשהיית בא אלינו ושוכן בתוכינו היינו באים אליך בבית שכינתך ועתה בית שכינתך חרב וסלקת שכינתך איך נבא אליך ודורש רדנו מלשון שבירה וסילוק כנ"ל:

**מי יתן לי.**דורש ד"א המדבר הייתי כמו הייתי הלילה לאיש דהוא כמו אהיה עבר במקום עתיד או פי' ע"פ מדה ט' וממעל המדבר אהיה הייתי מי יתן שאהיה כמו שהייתי במדבר וע"פ מדה י"ז כמ"ש מי יתנני במדבר למה יתאוה להיות במדבר אלא פירושו של המדבר המפורש בתורה שהיו ישראל בו והייתי עמהם בנסים ונפלאות אך עכשיו ואעזבה את עמי:

**שהייתי מתקלס.**פירוש אחר על פי מדה י"ז שלכך מתאוה להיות במדבר על שהיה מתקלס בו שירת הים כמ"ש ישאו מדבר ובפסוק הקודם יורדי הים ומלואו שיורדי הים אמרו שירה כמפורש בתורה וישאו הוא שירה כמ"ש שאו זמרה וכמ"ש ויק"ר פר' י"ד סי"ב אשא דעי ועי' לקמן פר' כ"ג סימן ד':

**לנשיא שנכנס למדינה.**שכבש אותה בחזקה וסתר בניני' ויראו בני המדינה ממנו וברחו עם רכושם שלא ישלל מהם אך עיר חרבה ועניה שאין להם מה שישלול מהם אין להם לירא ממנו קדמו פניו וקלסוהו ונתרצה להם לבנותה מחדש כך הקב"ה בא לים הוצרך לבקעו ולקרעו וליבשו שלא יתכן לעבור בו באופן אחר כ"א לשנות טבעו על כרחו של ים וכן הרים כמ"ש ראוך יחילו הרים שהענן היה ממיך כל ההרים כנ"ל בסימן זה בדברי ר' הושיעה ובשעת מתן תורה הרים רקדו כאילים. רק המדבר לא נשתנה טבעו שלא נזרע ולא נטעה ולא נבנה בו אלא נשאר מדבר כמקדם אלא שהביא בו כל הטובות ממקום אחר לחם מן השמים מים מצור ושליו מהים וכן עמוד אש וענן ושאר הנסים וכל הדרשה על מ"ש במדבר סיני באהל מועד שבמדבר בנה לו כנסת ודר בו באוה"מ לא בים ולא בהרים כנ"ל:

**עד שלא עמד.**תנחומא כאן כל ענין זה סי' ג' כאן שייך מ"ש במ"ר פר' י"ב סימן ד' ובא לפרש מ"ש כאן באוה"מ ובשי"ר פסוק אפריון דף כ"א ב' ע"ש ותבין כאן ועי' בריש מכילתא בא"א:

**שנאמר והצנע לכת עם אלהיך.**פי' שאנו צריכים להיות הצנע לכת לפני אלהינו כמו שנהג הוא בהצנע לכת עמנו ע"כ לא כתיב לפני אלהיך אלא עם אלהיך שגם הוא בהצנע לכת. וכמ"ש בתד"א סוף פרק כ"ח א"ת והצנע לכת עם אלהיך אלא והצנע לכת עמך אלהיך שכל זמן שאתה הולך עמו בצנעה יהיה גם הוא עמך בצנעה והמדרש והתד"א למדים זה מזה:

**בת מלך זה משה.**שמשה נקרא מלך ונקראת התורה בת מלך כאלו היתה התורה בתו שהוא חוללה והולידה בארץ ובתנחומא הגי' בת מלך זה משה שנאמר ותביאהו לבת פרעה ויהי לה לבן ועל שם בת פרעה נקרא משה בת מלך שהיה גדלתו. ועי' שמ"ר פר' ה' סוף סימן ה' שהפרשה הזאת מדברת בפרעה ומשה:

**מכאן אמרו.**פי' מאותו ענין דרשו על פסוק זה ועי' מ"ש פר"א פרק ב' בפירושי שם וכמו שהצדיקים נקראי בני אל חי בני ממ"ה כך הצדקניות נקראות בנות מלך מ"ה:

**ממשבצות זהב לבושה.**שהיא תזכה שתעשה לבוש של משבצות זהב לזרעה ועי' ויק"ר פר' כ' סימן י"ב ולקמן סוף פר' ב':

**ובבא משה.**עתה בא לחתום דרשה הקודמת והביא ראיה מפסוק סוף נשא ובבא משה לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפורת מבין שני הכרובים וידבר אליו:

**אלו היו א"ה.**ויקרא רבה פר' א' סימן י"א ושם מבואר בשם מ"ע ערך קסטרא:

**וגם אל הנכרי.**ובא מארץ רחוקה למען שמך:

**אם היה ראוי לו.**שלא יתגאה אח"כ ולא יהיה כפוי טובה ובכלל זה שמה שמבקש הוא באמת טובתו ולא לרעתו:

**ולא תאמר ביהמ"ק.**פי' ולא ביהמ"ק לבד היה טוב לאוה"ע אלא אף ישראל ג"כ אלא שאין הדבר ניכר כל כך לעין אבל לעתיד לבא יהיו הכל מכירים כי כן הוא ועי' בתנחומא בחוקותי סוף סי' ב' ולפי מ"ש כאן יקשה שהרי כאן דורש באוה"מ ומביא הדרשה מבית המקדש והעיקר חסר כאן וכמ"ש בויק"ר שם אריב"ל אלו אוה"ע היו יודעים מה אה"מ יפה להם וכו' ע"ש וכן הוא בשי"ר פסוק כתפוח בעצי היער דף י"ד ב' וזה שייך כאן למ"ש מאוה"מ ואגב מאמר זה של אוה"מ הביא ג"כ המאמר השני של ביהמ"ק וישראל:

**מכל לשונות.**וסיפא דקרא נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם:

**במדבר סיני.**וס"ד שאו את ראש כל עדת ב"י שי"ר פסוק שררך דף ל"ד ב' שמ"ר ריש פר' ל"ט ע"ש פסיקתא פר' יו"ד סי' ב' תנחומא כאן סימן ד' ותנחומא תשא ריש סימן ב' כל הענין:

**נתונה באמצעו.**בתנחומא תשא הגירסא כך סנהדרין נתונה בלשכת הגזית שהוא באמצע ביהמ"ק ובפסיקתא שם הגירסא בירושלים שהיא באמצעיתו של עולם:

**משלשתן.**כ"ג שליש מס"ט מהם שסנהדרין שבעים כמנין יין ועי' ב"ר פר' צ"ח סימן יו"ד ומש"ש ודורש מ"ש אל יחסר המזג כי מה שייכות לשרר עם המזג ע"כ דורש אא"ע המזג לשררך ת"ע למקום שצריך ושייך המזג והיינו היין וכמ"ש רז"ל כל חמרא דלא דרי תלת מי' לאו חמרא הוא:

**אכל התבן.**לקמן פר' ד' סוף סימן א' ומ"ש נימנים בכל שעה על שנמנו במדבר כמה פעמים בתורה ויתכן שנכלל בזה שנימנים כל שעה עשרה לכל דבר שבקדושה ג' לזימון וכמ"ש במשנה בג' אומר נברך בג' והוא וכו' בעשרה והוא וכו' במאה והוא באלף וכו' וכיוצא בזה לדברים שנמנים אחר הרוב:

**וידבר וכו'.**שאו את ראש כל עדת בני ישראל:

**באיזה שבוע.**היינו איזה שמיטה ביובל ואיזה שנה בשמיטה איזה חודש בשנה על שהיתה חשובה ויקרה לקחה לאשה ולמטרונה אך הראשונות לפילגשים ושפחות:

**אל בית מלכותו.**הוא המדינה בחודש וגו' בשנת וגו':

**הרי אפרכא.**שם המדינה כולה כולל הרבה ערים:

**הרי מדינה.**פי' כמ"ש במדרש אסתר סוף פסוק ויהי בימי השני וסוף פסוק בימים ההם שעיר הוא מדינה וכאן שהיו במדבר הרי מ"ש במדבר סיני הוא אפרכיא ובאוה"מ במקום עיר מדינה:

**הרי נכתבה אופטיא.**כאן חסר וכצ"ל לצאתם מארץ מצרים הרי אופטיא וכמ"ש לעיל סוף סימן א' פירוש תיבת אופטיא:

**למה שאו את ראש.**עי' מ"כ וכדלעיל סוף סימן א' כשבא לגדלם:

**לא עשה וכו' ומהו עשה.**בריש הסימן הביא שני הפסוקים וכאן משמע שפסוק וירם קרן משלים לפסוק לא עשה וזה צ"ע שהרי פסוק לא עשה הוא בסוף מזמור קמ"ז ומ"ש וירם קרן הוא בסוף מזמור קמ"ח ואיך ולמה צרפום יחד. ובתנחומא בלשון יותר ברור לא עשה כן לכל גוי ומה עשה הרים ראשם שנאמר וירם קרן לעמו אך באמת הענין שלשון חכמים מרפא וישוב לדקדוק שבמקרא שבסוף מזמור קמ"ז כתוב מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי שע"פ מדת ממעל היל"ל לא הגיד כן לכל גוי כמו שהתחיל מגיד דבריו ואמתת פשוטי ע"פ מדה ט' וממעל כאלו כתיב כאן לא הגיד כן לכל גוי וכאן חסר מה שעשה שעל זה יאמר לא עשה כן לכל גוי ובסוף מזמור קמ"ח אחר שחשב מה שנבראו בארץ כתיב יהללו את שם ה' כי נשגב שמו לבדו הודו על ארץ ושמים וירם קרן לעמו שיקשה ג"כ שלא פירש באיזה ענין הרים קרנם שלפי ענין הפרשה בענין ההלול לה' כל הברואים שוים בהלולו כמ"ש יהללו את שם ה' וגו' ע"כ דורש ע"פ מדה י"ז וירם קרן בענין שכתב בו נשיאה והרמה היינו מ"ש כאן בתורה שאו את ראש כל עדת שזהו הרמת קרן ראשם ומדקאמר וירם קרן לעמו משמע שלאחר לא עשה כן היינו מ"ש במזמור קמ"ז הנ"ל ע"פ מדה ל"ב לא עשה כן לכל גוי אבל לעמו עשה שכל הברואים ההילול והקילוס מכולם יחד בלא מינוי פרטי האישים מהם אך בעמו מנה כל פרטי אישיהם וזהו הרמת קרנם. וכן הוא לקמן פר' ב' סוף סימן ה' ובשמ"ר פר' למ"ד סוף סימן י"ב ע"ש:

**ס' רבוא.**עי' ויק"ר פר' א' סימן א' באריכות ותנחומא כאן סימן ו':

**עומדים שם.**אצל ישראל אמר עומדים סתם על שעמדו מרחוק אך הכהנים והלוים והזקנים עמדו קרוב וסביב למשכן ולמשה ע"כ אמר עומדים שם:

**בג' דברים.**מכילתא יתרו פסוק אנכי תנחומא כאן:

**במדבר הפקר.**שלא להקפיד על שום דבר מדברי עולם:

**ששה שמות.**תנחומא כאן כל הענין סימן ז' עי' שמ"ר פר' ב' סוף סימן ד' ה' שמות ושם פר' נ"א סימן ח' ג' שמות עי' שו"ש השינוים:

**הר אלהים.**תהלים ס"ח ט"ז והר המוריה מפורש בד"ה ב' א' ויחל שלמה וגו' בהר המוריה ומרומז בתורה ולך לך אל ארץ המוריה וגו' על אחד ההרים וגו' וצ"ע מה ענין הר המוריה שעליו נבנה בית המקדש להר סיני שבמדבר והנראה שהוא ט"ס וצ"ל במקומו הר חמד וכמ"ש במ"כ וכאשר הם סדורים בתהלים ס"ח פסוק אחר פסוק הר אלהים הר בשן הר גבנונים הר בשן וגו' ההר חמד אלהים לשבתו:

**בא שם הקב"ה.**בשן נוטריקון בא שם נ' מורה על אדני אדון העולם:

**הר גבנונים.**עי' ב"ר ריש פר' צ"ט דשם דורש פסוק הסמוך למה תרצדון הרים גבנונים כולכם בעלי מומין אצל סיני וא"כ מ"ש הר גבנונים אין פירושו שהוא עצמו גבנונים דא"כ היל"ל הר גבן אלא בהכרח פירושו ע"פ מדה ט' הר שפסל כל ההרים ועשה אותם גבנונים וכמו בסיפא הרים גבנונים על הרים אחרים כך גבנונים דרישא ג"כ על הרים אחרים:

**הר חמד.**עי' שמ"ר פר' ל"ב סי' ב' וש"נ ומבואר ועי' ב"ר ריש פר' צ"ט פלוגתא דר' יוסי הגלילי ור"ע וכאן כריה"ג ובשמ"ר פר' ב' דאינו חושב הר חמד כר' עקיבא:

**נשמטה החרב.**הכוונה ארבע מיתות ב"ד שדנו הסנהדרין בזמן ביהמ"ק:

**חרוב יחרבו.**שתיבת חרוב מיותר ודורש בהיפוך אותיות א"ת חרוב אלא חורב ע"י חורב יחרבו:

**שאו את ראש.**ועי' כל זה תנחומא סי' ח':

**וכסף פקודי.**שמות ל"ט וכסף כקודי העדה מאת ככר ואלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל. וע"ש ברש"י שם וכן ברש"י בריש תשא כמו כאן:

**מיד עלה משה.**בששה בסיון שנה ראשונה לצאתם מארץ מצרים וחטאו במעשה העגל אחר מ' יום היינו ט"ז בתמוז ואח"כ היה עוד ב"פ מ' יום בהר עד יום הכפורים וביוהכ"פ נצטוו על עשיית המשכן כמפורש כל זה בתנחומא סוף פקודי ע"ש באריכות ועי' עוד פר"א פרק מ"ו:

**ואימתי היה המנין הזה.**המפורש כאן בריש במדבר וידבר ה' וגו' באחד לחודש השני בשנה השנית וכמ"ש ואת כל העדה הקהילו באחד לחודש השני שביום שנצטוו בו ביום קיים ומנה אותם:

**כשש מאות אלף רגלי.**שמות י"ב ל"ז:

**ג' אלפים.**במדבר א' מ"ו ויהיו כל הפקודים שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים והרי יתרים על חשבון של יוצאי מצרים ג' אלפים ה' מאות וחמשים ובזה מסופק המדרש שמנין זה של ריש במדבר לאיזה ראש השנה נמנה אם לר"ה של חדשים שהוא ניסן ראשון לחדשי השנה וכמ"ש ריש מסכת ר"ה שא' בניסן הוא ראש השנה למלכים ולרגלים או שמנה לראש השנה של עולם הוא ר"ח תשרי שהוא ראש השנה לשנים וכו' והוא אמצע שנה של ר"ה של ניסן הראשון ואז החלו למנות להם שנה חדשה ונתוספו להם ג' אלפים ה' מאות וחמשים על מנין של ניסן ראשון שיצאו ממצרים שהיה באמצע השנה של תשרי שקדם לו:

**ממחרת יוהכ"פ.**כמ"ש לעיל בשם תנחומא ומפר"א ביוהכ"פ נצטוו על עשיית המשכן שאז כלו המ' יום השלישים וירד וצוה על נדבת המשכן ומ"ש לשני בקרים הביאו כמ"ש שמ"ר כר' מ"א סי' ב' וש"נ ומבואר (ועי' רש"י בחומש ריש ויקהל) וגם נדבת של מחצית השקל שמהם עשו אדני המשכן ג"כ בכלל הנדבה שהביאו בשני ימים עם שאר הנדבות והשקלים היה כפי מספר השני שהוא יתר על מנין הראשון ג' אלפים וה' מאות ונ' ומזה ראיה אמיתית שהיה המנין של ריש במדבר באחד לחודש הב' לראש השנה של תשרי שקדם לו וא"כ היתה נדבת משכן חצאי שקלים שוה למנין של ריש במדבר שהיה בשנה אחת שאם נאמר שהמנין מתחיל מר"ח ניסן הראשון א"כ היה ראוי להיות חשבון חצאי שקלים של מחרת יוהכ"פ שוה לחשבון של ניסן הראשון שהיה בשנה אחת אלא ע"כ שמנין של ניסן ראשון הוא באמצע שנה של תשרי שקדם לו וכשהגיע תשרי הב' נתחדש השנה ונתוספו בחשבון של חצאי השקלים ג' אלפים ה' מאות ונ' וכשהגיע עוד לאחד לחודש הב' שהוא באמצע שנה של תשרי שעבר ונמנו אז עוד הפעם היה המנין שוה למנין של חצאי השקלים שאחר יוהכ"פ:

**שקלים יתרים.**פי' חצאי שקלים היינו אלף ושבע מאות וע"ה שקל או שפי' שהשקלים של ג' האלפים וה' מאות ונ' הם יתרים:

**ולכך כלל החשבון כך.**עוד ראיה שהמנין מר"ה שאם נאמר שהמנין מניסן וא"כ המנין הג' של ריש במדבר היה ראוי להיות יותר על המנין של חצאי השקלים של נדבת המשכן שאותם שהיה בנדבת המשכן פחות מכ' שנה איזה חדשים נעשו בניסן בני כ' שנה ונתוספו על החשבון אלא שהיו שני המנינים בשנה אחת:

**למה שאו את ראש.**למה אמר לישנא דמשתמע לתרי אפי:

**שימותו כולם.**כמ"ש ויק"ר פר' י"ד סימן י"ב אשא לשון שירה ולשון דבר והיינו בחטא מרגלים נגזר על כלם:

**וינטלו ראשיהם.**כינו להריגה ומיתה והרבה מתו בחרב מאותם של ויעפילו לעלות אל ראש ההר ויכום ויכתום עד החרמה:

**בתוך ב"י כו' אבל לעצמן.**דכאן כתיב לא תפקוד ולקמן ג' ט"ו כתיב פקוד את בני לוי והם ב' כתובים מכחישים וכאן הכריע בפסוק בתוך בני ישראל ועי' לקמן פר' ב' סוף סי' י"ג בקיצור ולקמן פר' ג' סימן ז' באריכות:

**מעורב עמהם.**היינו בציווי ובמנין ובגזירה:

**שמא יש פסול.**כי מנין ישראל היה לגדולתן כדלעיל סוף סימן ב' להראות שכולם מיוחסין וכמ"ש ויתילדו על משפחותם לבית אבותם להראות שאין בהם פסול ולכך מצוה שלא למנות שבט לוי שיש בו פסול:

**והיו לי הלוים.**עד ואתה הפקד הכניס המדרש פסוק והיו לי הלוים אחר פסוק לא תפקוד וקודם פסוק ואתה הפקד והענין בזה שחז"ל הרגישו שחסר כאן בפסוק שני דברים שכאן כתיב אך את מטה לוי לא תפקוד בתוך בני ישראל וגו' ואתה הפקד וגו' והיל"ל תחלה למה לא תפקוד והיינו מ"ש לקמן ג' י"א י"ב ואני הנה לקחתי את הלוים מתוך ב"י וגו' והיו לי הלוים וכן מאחר שאמר שלא למנותם בתוך ב"י היל"ל פקוד את בני לוי כמ"ש שם פסוק ט"ו וזה דרך חז"ל בקודש שדורשים התורה כפי סידורם וסמיכותם ולפעמים לפי שייכות הענינים שלא כפי הסידור על פי מדה ל"א ול"ב וכן כאן הכניסו פסוק ואני הנה לקחתי את הלוים מתוך בני ישראל וגו' והיו לי הלוים שלכך אינו מונה אותם בתוכם וכן פסוק כי לי וגו' עד לי יהיה אני ה' כדלקמן ולמה זכו לזה דורש מדת מנגד עפ"י מדה י"ז ויאספו אליו כל בני לוי הרי שקרבו עצמם לי:

**הן קרבו אותי.**שכל מי שמקרב עצמו להקב"ה מקרב את הקב"ה אליו לשכון אתו ויתכן שכוונת המדרש בזה לידרוש פסוק הסמוך כי לי כל בכור וגו' לי יהיה אני ה' פי' על הלוים הנ"ל כמו שקרבו אותי אני ה' כך והיו לי הלוים וזהו לא יהיה אני ה':

**ולא עוד כן אלא.**לא די שהם לי ואני להם בהתקרבות ואהבה אלא גם במעשה ואתה הפקד את הלוים על משכן העדות היינו שיהיו נאמנים באוצרותי על כלי כסף וזהב שלי ועל כל דברים המוקדשים לי על שנמצאו נאמנים באלהותו האמין עליהם בית אלהותו ע"פ מדת ממעל ומנגד:

**עיני בנאמני ארץ.**דוד אמר כן על עצמו וק"ו על הש"י ובמדרש תהלים ק"א דורש כל הענין על הקב"ה שהוא אמר כן ועי' לקמן פר' ג' סי' ג' ג"כ כנ"ל:

**יהושע.**שהוא מאפרים כמ"ש למטה אפרים הושע בן נון ויהושע לא היה לו בנים ע"כ אמר משבטך אני מעמיד ע"פ מדת מנגד אא"ע למדת מנגד כאן על זרע יהושע ת"ע על שבטו ועי' ב"ר פר' צ"ט סוף סימן ב':

**שנדבק בעמלק.**פי' שנדבק בדבר המקום במעשה עמלק:

**אחריך בנימין.**ע' מ"כ ועי' ילקוט סוף סדר במדבר דרשה זו באופן אחר שאמר ליהושע אחריך בנימין:

**שמורים.**מחטא ועומדים בנסיון:

**האומר לאביו.**בשבט לוי נאמר כמ"ש וללוי אמר וגו' האומר לאביו וגו' והמדרש מבאר פרשה זו כסדר תחלה אמר המה ישאו אותו היינו בשעה שנוסעים במסעות ואח"כ אמר ובנסוע ובחנות שאף בעת שיפרקו ויקימו אותו שאז צריך נאמנות יותר הכל בלוים והזר הקרב יומת:

**עשה סטים.**מי שעושה סטים שסטו וסרו מהש"י בעגל שנאתי לא ידבק בי. ואח"כ אמר וחנו ב"י איש על דגלו ולא יקרבו למשכן והלוים יקרבו ויחנו סביב למשכן כדי שלא יהיה קצף על עדת ישראל:

**הם ישמרוהו הה"ד ושמרו.**היינו מה שמבואר במס' תמיד ומדות שהלוים היו שומרים בכ"א מקומות ואולי יש כאן איזה חסרון שאמר הה"ד ושמרו ולא דרש בו כלל ויתכן שכוונת השמירה הוא מהקצף כי כל שלוחי ההשגחה היו יוצאים מהמקדש וכמש"כ כי יצא הקצף מלפני ה' וכמ"ש חז"ל נפק גוריא דנורא מהק"ק ויצרא דע"ג וכמ"ש זכריה ג' זאת האלה היוצאת שיצאה מפתח ההיכל וכאן אמר ולא יהיה קצף על עדת ב"י ושמרו הלוים שבזכותם יגינו שלא יצא הקצף על עדת בנ"י וזהו כוונת המדרש במ"ש הם ישמרוהו הה"ד וכו':

**ויעשו וכו' שרחקו עצמן.**שהרי כל הפרשה במדבר בלוים היל"ל ויעשו הלוים אלא פי' שישראל עשו מה שעליהם לעשות כדי שיוכלו הלוים לקיים מה שנצטוו ויתכן שפירוש הפסוק ויעשו כן בני הלוים על שרחקו עצמן כמה שכתוב ככל אשר צוה ה' כן עשו על הלוים שעיקר מצות הפרשה עליהם: