**בי"ח מקומות כו' שוים.**מ"ש שוים פירשו שנתיחד הדיבור לשניהם יחד ורוב הדברות למשה לבד ומ"ש כנגד י"ח ברכות פי' כי תקנו י"ח ברכות נגד המספר של משה ואהרן דבאו שניהם יחד והטעם דהשוו מנין הברכות למנין משה ואהרן משום ששניהם היו גואלי ישראל ולולי תפלתם וזכותם היו אבודים כמפורש בתורה ע"כ תקנו חז"ל י"ח ברכות של רחמים כמו שהם הביאו עליהם רחמי ה' ובב"ר פר' ס"ט סי' ד' איתא כנגד י"ח פעמים שנזכרו האבות בתורה ועי' מש"ש ועי' עוד במ"ר פר' י"ח סימן כ"א תפלה י"ז ברכות או י"ט ברכות:

**ג' אבות.**ברכות כ"ו ב' ירושלמי ברכות ריש פר' ד' ב"ר פר' ס"ח ריש סימן ט':

**וישכם אברהם.**בראשית י"ט כ"ז וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם וזהו מ"ש ואין עמידה ופי' עמידה זו של אברהם אינו אלא תפלה עפ"י גז"ש מפינחס:

**לשוח בשדה.**לפנות ערב שהערב פונה ובא היינו מנחה:

**כי יעטוף.**ולפני ה' ישפוך שיחו:

**ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש.**היינו ערב ולילה:

**אל תתפללו.**וס"ד ואל תפגע בי:

**כנגד י"ח אזכרות.**ברכות כ"ח ב' ובירושלמי ברכות פרק ד' על משנה ר"ג ע"ש עוד טעמים אחרים:

**נרננה בישועתך מה שעשית.**וכדמפרש והולך נרננה בישועתך שנאמר ויושע ה' ובשם אלהינו וגו' שקבע שמו בשמינו וכו' וזהו מה שעשית לנו בשמך וזה ע"פ מדה י"ז נרננה השירה של אז ישיר על ישועת הים שכתיב בה ויושע ה'. ומאחר שכתוב בפסוק הקודם ובני ישראל הלכו בתוך הים וגו' היה לו לומר ויושיעם ה' ביום ההוא ע"כ דורש ויושע אל תקרא ויושע אלא וַיִוָשַע ה' את ישראל שכ"י נושע אתם היינו שעד עתה לא הכירו גדלו ועתה הכירו ע"י יציאת מצרים וקריעת ים סוף:

**שמו בשמנו.**שם אל בשם ישראל כמו המלאכים גבריאל ומיכאל שהם ממחנה שכינה בדגלים כמ"ש בסי' הסמוך:

**שיהיו ניכרים.**שהם עם ה' כמ"ש כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה' ובתנחומא כאן סימן יו"ד ובילקוט כאן הגירסא כדי שיהיו ניכרים בני ראובן לעצמם ובני שמעון לעצמם וכמ"ש כאן בסוף סימן ד':

**ומת"ל הביאני.**מה ענין בית היין אצל דגלו וע"פ המשל מבואר:

**בא לצאת.**מרומז בנמשל ודגלו ודלגו כמ"ש בסמוך מדלג מהלכה להלכה וזהו הביאני אל בית היין וברח ודלג ממנו ולמה יברח מבית היין שכולם רצים אליו אלא על שמצאו כולו חומץ ברח ובדלגו מצא דבר שראוי לאהוב והנמשל שכל השבעים אומות הקדומות היו כולם עובדי כוכבים בעלי תאוות והיה רוצה לחרוב העולם ולדלג ולברוח ממנו אלא עלי אהבה וכמ"ש ה' למבול ישב וגו' ה' עוז לעמו יתן וגו' וכמ"ש נמוגים ארץ וגו' אנכי תכנתי עמודיה סלה:

**למרתף גדול של יין.**כי הר סיני לבד היה ראוי לקבלת התורה מבראשית ונתקן מאז והתורה תלויה בו וכאלו מנחת בתוכו וזה משה קבל תורה מסיני ממש על כן נקרא הר אלהים וכו' כנ"ל בסימן ח' וזהו מרתף גדול של יין זה התורה כמ"ש לקמן סימן זה ושתו ביין מסכתי א"כ מהו ודגלו מה שייך דגל לתורה ע"כ דרש ע"פ מדת גמטריא על חשבון של ודגלו:

**מ"ט פנים.**כמ"ש מזוקק שבעתים וכמ"ש לקמן פר' י"ט סימן ב' וש"נ:

**וגודלו עלי אהבה.**וכן הוא בשי"ר פסוק זה ומפרש מה שמראה בגודלו ובית היין פירש על בית המדרש:

**אמר אלהים ודגלו.**שלפירוש הקודם מ"ש ודגלו עלי אהבה הם דברי ישראל כמו רישא דקרא הביאני אל בית היין אך בדרשה זו דברי האלהים הוא שרוה"ק אומר על הקב"ה שאומר וגודלו עלי אהבה וכן לפירוש של דלוגו ולפירוש של ודגלו דבסמוך:

**כ"ב רבבות.**עי' ב"ר פר' ע"ה סימן יו"ד וש"נ לכמה מקומות ובכל מקום יש גירסא אחרת ולשון הפסוק רכב אלהים רבותים אלפי שנאן ה' בם סיני בקודש ולכל גירסא מהנ"ל יש דרך בפסוק אך גירסא זו שבכאן צ"ע איך דורש ובשמ"ר פ' כ"ט סימן ב' ובפסיקתא רבתי פר' כ"א סי' ז' הגירסא כ"ב אלף מלאכים ובתנחומא וישלח ריש סי' ב' הגירסא רכב רבותים ור' אבדימי אמר כ"ב אלף מרכבות מלאכים ירדו עמו לסיני. ובב"ר פר' ע"ד שאין השכינה שורה על פחות מס' רבוא ושם פר' ע' סי' ט' על כ"ב אלף ושתי הדעות במכילתא יתרו פסוק לעיני כל העם ולומדים מלאכים מישראל וישראל ממלאכים ומי שיעיין בכל המקומות שציינתי יתבונן בדברים אלו ויראה אור בדברי חז"ל:

**שנאמר דגול מרבבה.**דודי צח ואדום דגול מרבבה וע"פ גז"ש מרבבה של סיני כנ"ל רבותים אלפי שנאן וגו' סיני בקודש וכמ"ש ואתה מרבבות קודש מימינו אש דת למו היינו בסיני בקבלת התורה היה רבבות מלאכי קודש ואצל הרבבה היה דגל שהיו עשוים דגלים. וכמ"ש כאן כן הוא בתנחומא ועי' שי"ר פסוק זה דגול מרבבה דף כ"ט בא"א ובשי"ר פסוק הביאני אל בית היין הגי' ושם ראיתי מיכאל ודגלו גבריאל ודגלו וכן בד"ר פר' ב' סי' ל"ד וכן הוא בשי"ר פסוק מי זאת הנשקפה וכו' איומה כנדגלות דף ל"ג שם הגירסא הלואי ובתנחומא כאן ולואי:

**מגדיל עלי אהבה.**דורש ודגלו וגדלו פי' שיגדיל עלי אהבה ואיזה אהבה ודגלו אהבה גדולה של דגלים:

**שנמשלה ביין.**עי' שי"ר פסוק כי טובים דודיך דף ו' א':

**באותות.**יתכן שדורש באותות מלשון באות נפשה ומלשון תאב לכן אוה למושב לו:

**הה"ד מי זאת.**הוא ד"א על פסוק איש על דגלו באותות. מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה איומה כנדגלות ודורש כנדגלות מלשון דגלים ועי' שמ"ר פר' ט"ו סי' ו' שדורש פסוק זה על ד' גליות וכן פסוק שובי שובי ד' פעמים שובי ג"כ כנגד ד' גליות כמ"ש שי"ר שם דף ל"ג ב' ופסוק שובי סמוך לפסוק מי זאת הנשקפה שבכל גלות משקיפין בהם ומביטים ואומרים להם שובי ובשני הפסוקים כתוב ענין הדגלים כנדגלות כמחולת המחנים והדרשה בתנחומא כאן סי' י"א:

**ואתה תחזה.**וכתיב שם ושמת עליהם שרי אלפים ושרי וגו' ומ"ש שולמית על ישראל כמפורש בשי"ר שם ובב"ר ס"ו סי' ב' באריכות:

**דגל מחנה יהודה.**וה"ה כל המחנות המפורשים וסמוכים שם ומ"ש מהגדולה היינו ממ"ש מה תחזו כנ"ל כמחולת המחנים כגדולה של מחולת המחנים:

**מוחל לנו והיה מחניך קדוש.**דורש כמחולת ע"פ מדת ממעל מלשון מחילה המחנים ששוכן במחנינו ע"פ מדה ט' וי"ז כמ"ש והיה מחניך קדוש ושייכות הענינים אע"פ שכתוב כי לא אעלה בקרבך רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך היינו על מה שחטאו אך לא עשה כן כי על חטאינו הוא מוחל לנו ובמחנינו הוא שוכן אלא שמצוה אותנו והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך וצ"ל ואומר לנו והיה מחניך קדוש וגו' ובתנחומא הגירסא שנאמר והיה מחניך:

**גדולה וגדר.**ע' מ"כ ויתכן שפי' מלשון גדר ומחיצה וכמ"ש מי יוכל ליגע כי יש להם מחיצה וגדר סביב שמגין עליהם ובתנחומא הגירסא גדולה וכבוד והנה פתח המדרש בפסוק מי זאת הנשקפה ולא דרשו בו לענין הפרשה כי סמך על מ"ש בשי"ר פסוק זה ל"ג א' וכמו שרמזתי בריש הסימן ובסוף סי' הקודם:

**רעיתי כתרצה.**איך מדמה רעיתי לעיר תרצה ע"כ דורש ע"פ מדת ממעל מלשון רצון שמתרצה אני לכם ואתם מרוצים לי ע"י תורה ומע"ט ותשובה:

**כירושלים.**הדקדוק כנ"ל שאין לדמות אדם לעיר ודורש נוטריקון וממעל ויש הרבה מיני מלאכים רעים מלאכי זעם קצף אף ומשחית ע"כ אמר כאותן שהם יראים כמ"ש יחזקאל א' י"ח וגובה להם ויראה להם ומושלמים לי שנקראו מלאכי שלום כמ"ש ישעיה מלאכי שלום מר יבכיון וכדומה מלאכי חסד ואמת וכל מלאכי מדות טובות וזהו כירושלים יראים שלמים לי. כי סמאל המלאך וכמדומה נקרא אלהים אחרים ואינו שלם להקב"ה:

**ובמה אתם כנדגלות.**על איזה אופן מדמה רעיתי לנדגלות לזה דורש מדה ט' עפ"י מדה י"ז שמפורשים בתורה שעשה אותם דגלים וכאן כאלו כתוב איומה כנדגלות בדגלים שדומים לדגלים של מעלה כדלעיל סי' ד':

**אלא לעמו.**פי' וירם קרן לעמו עי' מ"ש לעיל פר' א' סוף סי' ה' באריכות ותבין כאן:

**מציאה גדולה.**תנחומא כאן סי' י"ג ובילקוט כאן עי' ב"ר פר' כ"ט סי' ג' ומש"ש:

**כענבים במדבר.**כהולך במדבר והוא רעב ומצא ענבים שהוא פרי טוב להשיב נפש כן מצאתי בהדיא בילקוט ובתנחומא כך הקב"ה חפץ שיעבדוהו כל באי עולם אך הרבה דורות עזבוהו ולא הכירוהו עד שבאו ישראל וקבלו כלם את תורתו וזהו שאמר מדבר היה העולם נעזב מתורתו ועבודתו:

**לא עשה.**באופן הרע הנ"ל אלא באופן זה כיון שיצאו:

**שהיקיפן.**כדלעיל סי' ב':

**וקבלו את התורה.**האיר העולם שנאמר כי נר מצוה ותורה אור כן הוא הגירסא בתנחומא ובילקוט כנגד מה שאמר שהיה מקודם לילה וחושך אמר אח"כ האיר וזה חסר כאן:

**כאישון עינו וכו' עד שיעשה משכן.**משמע שעשיית המשכן הוא פירוש על כאישון עינו יתכן פי' כמ"ש במסכת דרך ארץ סוף פר' ט' העתקתי בב"ר פר' ל"ב סי' ז' שמואל הקטן אומר העוה"ז דומה לגלגל עינו של אדם לבן שבו זה אוקינוס שמקיף את העולם שחור שבו זה העולם קומט שבשחור זה ירושלים פרצוף שבקומט זה בית המקדש שיבנה במהרה בימינו. ועד שלא נבנה ביהמ"ק היה אישון עינו במקום המקדש והמשכן עי' לקמן פר' ה' סי' ט' עד שנבנה הביהמ"ק ונקבע העין במקומו עיני ה' אלהיך בה:

**דגלים ושמו.**שהדגלים מסבבים המשכן וכמ"ש מנגד סביב לאוה"מ יחנו. וכוונת המדרש למ"ש יסובבנהו שחונים סביב המשכן וכן כוונת הפסוקים הסמוכים כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף וכמ"ש ויק"ר פר' כ' סי' ד' על פסוק אם על פיך יגביה נשר על הקב"ה:

**והם צבאותיו.**דומים לצבא של מעלה וכמ"ש לעיל בסי' ד' איומה כנדגלות של מעלה כדלקמן פר' זו סי' יו"ד:

**אבני אודם.**עי' תנחומא כאן סימן י"ב בקיצור עי' שמ"ר פר' ל"ח סי' ח' ט':

**דודאים.**כמ"ש אצלו וימצא דודאים בשדה עי' ב"ר פר' ע"ב סי' א' וסי' ב' וסי' ה' הדודאים נתנו ריח ע"ש ובב"ר פר' צ"ח סי' ד' עלית בדודאים:

**שכם.**על הגבורה ומסירת נפשם בשכם. ואף שלוי היה אתו. שמעון הי' הגדול והעיקר וזהו שבחו על שקנא על הזנות:

**ארי'.**בברכת יעקב גור אריה יהודה:

**יודע בינה לעתים.**ידעו מהלכי שמש ירח לקבוע חדשים ולעבר שנים וכמ"ש בברכת יעקב ויהיו למס עובד וכמ"ש ב"ר פר' צ"ח סי' י"ב באריכות:

**לחוף ימים ישכון.**והוא לחוף אניות בראשית מ"ט בברכת יעקב:

**דן נחש.**בראשית שם בברכת יעקב:

**גד גדוד.**וכן נפתלי ואשר בראשית שם בברכת יעקב:

**שמתקשטות בו הנשים.**כמ"ש ב"ר סוף פר' ע"ב ופר' צ"ח סי' ט"ז ע"ש שבנותיו נאות נשאות למלכים ולכהנים:

**אילן זית.**עי' ב"ר שם ושם אבי ברזית וכו' שמן אנפיקנון:

**לשני הנשיאים.**פי' בזה היו שוים שמפת שניהם שחור ומצוייר מצרים לשניהם:

**מצוייר שור.**על שם ברכת משה בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בכור שורו על אפרים שעשאו יעקב בכור וקרני ראם קרניו על מנשה וכמו שחתם ברכת יוסף והם רבבות אפרים יזכו למ"ש בכור שורו הדר לו והם אלפי מנשה יזכו למ"ש וקרני ראם קרניו הוא גדעון שאמר ואלפי הדל במנשה שע"כ דרשו על גדעון:

**בנימין זאב יטרף.**בברכת יעקב כתיב מכאן יתבוננו מביני מדע איך חז"ל היו שלמים בכל מדע שידעו שמות של האבנים ומראיתם וטבעם ואיך נקרא שמו בלה"ק המפורש בתורה ובתרגום ובשאר לשונות כמ"ש בשמ"ר פר' ל"ט סי' ח' בביאור וידעו צבע כל האבנים שעל זה סמכו דבריהם מ"ש באותות ובתורה אינו מפורש רק שאבני החושן י"ב יהיו על שמותם של שנים עשר שבטים ולא פירש איזה אבן לאיזה שבט רק שהמדרש סדר אותם שעל אודם היה כתוב ראובן וכן כולם. והנה בי"ד מקומות נזכרו השבטים בתורה ואין אחד דומה לחבירו אך הסדר שחשב המדרש כאן אינו כאחד מהם והנה לא בארו שמות האבנים איזה ערך ויחס יש להם עם שמות השבטים רק על שני אבנים מצאנו הכרח על שם אבן לשם שיהי' לדן כמ"ש יהושע י"ט מ"ז ויקראו ללשם דן על שם דן אביהם. מזה ראיה שאבן לשם שהוא שביעי בתורה בסדר תצוה יהי' לשבט דן ואם כפי התולדות יהי' דן החמישי שנולד אחר יהודה ע"כ הקדימו ששה בני לאה ודן הז' גם יש הכרח על ישפה שהוא לבנימין יש פה ושותק כמ"ש ב"ר פר' ע"א סי' ה' וש"נ לכמה מקומות וכמו שכתוב בתורה ישפה לבסוף כל האבנים כך יהי' מיוחד לבנימין שנולד בסוף כל השבטים ויוסף נולד קודם לו שנולד ג"כ אחר כל השבטים שהוא הי"א ע"כ אבנו הי"א שוהם והנה כאן סדרו גד שבו נפתלי אחלמה ובשמ"ר סוף פר' ל"ט סדרו נפתלי שבו גד אחלמה ובשאר כמו כאן והדבר נראה לעין שהגירסא העיקרית היא כמו בשמ"ר שהי' דן לשם נפתלי שבו גד אחלמה אשר תרשיש כסדר שנולדו ויוסף ובנימין אחרונים כמו שנולדו רק מקדים יששכר וזבולון לדן כדי שיבוא לשם לדן שכפי התולדות יהודה דן ונפתלי גד ואשר יהי' לשם השביעי לגד ע"כ הקדימו ליששכר וזבולון קודם דן שהם כתולדותיהם אצל לאה כל ששה בניה כסדר שילדה ואח"כ בני בלהה שפחת רחל שילדה אחר לאה ואח"כ בני זלפה שילדה אחר בלהה ואח"כ בני רחל שילדה באחרונה כמפורש בתורה הרי יצא לנו סדר ישר מאד איך יחדו סדר השבטים לסדר האבנים כסדר תולדותם על אמותם ולא כסדר תולדותם בזמנם בהכרח של לשם ולא להקדים בני הגבירות שהרי ישפה כתיב לבסוף שנולד אחרון ושם האבן נדרש כפי מעשיו דוק והתבונן ביושר הדברים המורים על אמיתתם ובהכרח להפוך כאן כמו שם בשמ"ר. ובזה תבין ותדע שדעת רש"י בחומש בסדר ואתה תצוה על פסוק איש על שמו הנ"ל כסדר תולדותם סדר האבנים אודם לראובן פטדה לשמעון וכן כולם וא"כ יהי' שבו לדן ואחלמה לנפתלי סותרים דברי המדרש בשני מקומות כנ"ל ואצל שתי אבני שוהם שכתוב כתולדות פי' רש"י בהדיא ראובן שמעון לוי ויהודה דן ונפתלי וכו' שלא כמפורש בסוטה דף ל"ו בביאור ובירושלמי סוטה פר' ז' בסוף הלכה ד' וצע"ג בדעת רש"י בב' המקומות:

**מה ת"ל לבית אבותם.**שאצל המינוי והתיחסות שייך לומר שכל איש פרטי יתיחס לבית אב שלו ולידע כמה יש בכל בית אב וכמה בתי אבות משפחה וכמה משפחות בכל שבט אך איך שייך אצל הדגלים שכל דגל של שלש שבטים איך שייך בו בית אבות איזה בית אב יש להדגל ע"כ דורש על יעקב:

**אשא דעי למרחוק.**לזמן הקודם שהוא רחוק ממנו כמה דורות ואז לפועלי אתן צדק כמו שתבאר להלן ועי' ויק"ר פר' י"ד סימן ב':

**כמו שנתאוו.**כמ"ש לעיל סוף סימן ג' אלא בדרום שהוא צד ימין של המשכן וימין לעולם חביב:

**דייתיקא.**כמ"ש בתנחומא כאן סי' י"ב שצוואת אביהם בידם:

**טכסים.**עי' ויק"ר ריש פר' י"ב ופירש הערוך תקנה והמ"ע כתב בלשון יוני סדר וגם צבא או אנשים נועדים ללות שר או מלך:

**שבא יעקב אבינו.**ב"ר פר' ק' ריש סימן ב' כל הענין עמ"ש:

**נטלתם מבנות כנען.**זה חולק על מ"ש פר"א ריש פר' ל"ט. וז"ל שכל זרעו של יעקב נשאו אחיותיהם ושאר בשרם כדי שלא יתחתנו בכנענים לפיכך נקראו זרע אמת ובתנחומא הגי' שיש בהם מי שנשא מבנות כנען. ודברי הפר"א הנ"ל הוא דעת ר' יהודה בב"ר פר' פ"ד סימן כ"א ובספר הישר מבואר שראובן ושמעון ויהודה נשאו כנעניות ושאר השבטים נשאו מזרע אברהם ושם הובא כל אחת בשמה וביחוס משפחתה:

**ולפועלי זה הקב"ה.**היל"ל ליוצרי וכדומה ודורש פועלי על השכר שמשלם וכמ"ש לא תלין פעולת שכיר פי' שכרי וכן הנה שכרי אתו ופעולתי לפניו ג"כ על השכר וזהו שאמר שפעל פעולות טובות וכו' וכדי ליתן להם פעולה טובה שכר וכו':

**צדק עמהם.**שתיקן עי"כ שיעשו בצדק ושלא יריבו:

**תנינן תמן.**עי' עירובין פר' ד' במשנה ובתנחומא כאן סי' ט' כל הענין ומ"ש השובת בדרך ע"ש במשנה ואם אינו מכיר או שאינו בקי בהלכה ואמר שביתתי במקומו זכה לו מקומו אלפים עגולות דברי ר' חנינא בן אנטיגנוס וחכמים אומרים מרובעות כטבלא מרובעת. ופירושו כאן שמקום שביתתי ד' אמות שבהם מותר לטלטל כאלו בביתו אך לילך מותר אלפים אמה:

**וכמה הם ד' אמות.**למה השיעור הזה ולאיזה טעם קבעו כן:

**ר' יהודה אומר.**הוא בירושלמי עירובין ריש פר' ד' בברייתא ארבע אמות שאמרו מלא קומתו ופשוט ידים ר' יהודה אומר הוא ג' אמות פי' גופו ג' אמות ואמה כדי שיטולחפץ מראשותיו ויתנו תחת מרגלותיו ועי' יומא ל"א ובתוספת שם ד"ה אמה על אמה והכוונה חצי אמה מראשותיו וחצי אמה תחת מרגלותיו:

מערת צדקיהועירובין דף ס' ומ"ש כאן י"ח מיל ובתנחומא הגי' י"ב מיל צ"ע שהרי הגיע המערה עד יריחו ויריחו מהלך יום אחד היינו עשרה פרסאות מ"ם מיל ויתכן על שא"י ארץ הרים ובקעות מחזיק הדרך הרבה אך המערה שוה וחלקה מחזקת מעט:

**שם את השבת.**כמ"ש שם ויהי ביום השביעי ודרשו שזה היה בשבת:

**הה"ד ה' בחכמה.**כל דברי סימן זה בפסיקתא רבתי בסוף פר' מ"ו ובסוף מדרש כונן ועי' לקמן פר' ג' סי' י"ב:

וכשם שברא וכו' עד כסא הכבודמקום מאמר זה לקמן בדרש סוף הפסוק כונן שמים בתבונה וכאן מפורש מ"ש ה' בחכמה יסד ארץ ד' רוחות וכנגדם ד' דגלים:

**בעל מלוכה.**עי' ב"ר פר' צ"ג סי' ב' וש"נ וכתיב כסאו כשמש נגדי וכמ"ש ממזרח שמש ובפסיקתא שם הגי' מזרח שממנו אורה לעולם יהי' שבט לוי כנגדו שנאמר והחונים לפני המשכן קדמה לפני אוה"מ מזרחה משה אהרן ובניו ומנין שלוי נקרא אור שנאמר וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך ועליו שבט יהודה שהם כאורים וכו' פירוש שהם ראוים אצל לוי:

**שהוא בעל תורה.**ומנין שהתורה נקרא אור שנאמר כי נר מצוה ותורה אור פסיקתא שם:

**בינה לעתים.**לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים וכו' עי' לעיל סי' ז' וש"נ:

**בעל עשירות.**שהעשירות משמח לב ומאיר עינים והעניים נקראים חשוכים ובפסיקתא שם הגי' שנאמר שמח זבולון בצאתך ושמחה ואורה ענין אחד כמ"ש ליהודים היתה אורה ושמחה וכמ"ש מאור עינים ישמח לב:

**זבולון לחוף ימים ישכון.**והוא לחוף אניות שעליו אמר משה כי שפע ימים יינקו וכמ"ש היתה כאניות סוחר שסוחרי אניות הם עשירים ועי' ב"ר פר' פ"ה סימן ד' בת איש כנעני בת גברא תגרא בוצינא דאתרא:

**ראשונה יסעו.**ולא אמר תחלה לדרוש מלשון ראש עפ"י מדת ממעל ע"פ מדה י"ג ויששכר על שם התורה שנקראת ראש שכתוב אצלה מעולם נסכתי מראש ודומה לו זבולון כמ"ש בצל החכמה בצל הכסף שהעשירים הם ג"כ ראש ויהודה על שם המלך שהוא בראש העם וכמ"ש ויעבר מלכם לפניהם וה' בראשם שמלכם עם ה' בראשם:

שנאמר ויהי המקריבביום הראשון את קרבנו נחשון בן עמינדב למטה יהודה:

**הרי מן המזרח.**פי' הרי פירשנו טעם דגל ששורה במזרח:

ועליו גדשהוא בעל גבורה כן הגי' בפסיקתא שם:

**לכפר עליו.**על שמעון ופי' שיגינו עליו על שיעקב קלל אותו ארור אפם כי עז:

**שנייה לתורה.**כי שומר תורה אשרהו ומי שלא שמר ישוב לתורה וימחול לו:

**נוסעים את המשכן.**צ"ל נושאים את המשכן או נוסעים עם המשכן: עוררה את גבורתך. ולכה לישועתה לנו גבורותיך הם השלג והברד וכו' וע"י אפרים ובנימין ומנשה לכה לישועתה לנו מגבורותיך להגן עלינו בזכותם:

**לבנימין אמר ידיד ה'**וגו' בין כתפיו שכן:

**נתן בדן.**על שהיה ידוע בזה שכן היה טבעו וכמ"ש באברהם וירדוף עד דן ע"ש בב"ר פר' מ"ג סוף סימן ב' בביאור:

**ולאשר אמר יהי רצוי אחיו.**שירצה אל אחיו דן על ידי אור של השמן שהוא משל על שם טוב ומעשים טובים:

**נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'.**שמה שחסר על יד דן ימלא הוא ויפרנס מחסור דן:

**לאחור ולא לפנים.**ירמי' ז' כ"ד:

**כונן שמים בתבונה.**גם מאמר זה במקומות הנ"ל:

**מיכאל בימינו.**פר"א פר' ד' ד' כתות של מלאכי השרת מקלסין לפני הקב"ה מחנה ראשונה מיכאל בימינו וכו':

**פתח משה.**לפי מ"ש כאן צ"ע איך נקרא מיכאל על שאמר משה אך גירסת הפסיקתא למה נקרא שמו מיכאל שבשעה שעברו ישראל את הים פקח ואמר מי כמוכה באלם ה' וכשסיים את התורה אמר אין כאל ישורון מי כמוך ואין כאל הרי מיכאל שעל שאמר בעצמו כן ע"כ נקרא בשם זה. ועי' מדרש כונן:

**אוריאל משמאלו.**וכן הגירסא בפסיקתא שם אך בפר"א פר' ד' איתא מחנה גבריאל משמאל מחנה ג' של אוריאל מלפניו מחנה ד' של רפאל מאחריו וכן הוא בזוהר ריש במדבר וכולהו כלילן בי' באדם מיכאל מימינו גבריאל משמאלו אוריאל מקמייהו רפאל מאחרייהו שכינתא עלייהו וכמו שאנו אומרים בק"ש שעל המטה מימיני מיכאל וכו' כשיטת הפר"א והזוהר:

**מכפר עליו.**על דן שהוא חושך כנ"ל ומאיר לישראל ע"י תורה אור ומ"ש נביאים וכתובים צ"ע למה פרטם. [אבל הפשט הוא כי מתורה נביאים וכתובים מוכח כי שמו הוא אוריאל מתורה בשביל תורה. אור ומנביאים הוא הכתוב כי בא אורך ומכתובים הוא אל ה' ויאר לנו ועיין]:

**כי בא אורך.**הוא אור התורה שלמדו על כן קומי אורי:

**כי יהודה גבר באחיו.**ד"ה א' ה' ב' וכמ"ש בספר הישר במלחמת שכם ואצל יוסף במצרים:

**ויקרא אל משה.**כמבואר ויק"ר פר' א' סי' א' שנקרא משה גבור:

**ויקרא שמו פלא.**וכ"כ בפסיקתא הנ"ל שגם מפסוק זה ראיה על גבורת שבט יהודה שפסוק זה נאמר על חזקיה מלך יהודה ועל מלך המשיח שיבא מיהודה במ"ב:

**ביו"ד מקומות.**בתנחומא תשא ובפסיקתא פר' יו"ד סי' י"ד:

**בשבעים נפש.**כ"ה בתנחומא שם ובפסיקתא מביא פסוק כל הנפש הבאה לבית יעקב שבעים נפש בסדר ויגש:

**מרעמסס סוכותה.**כשש מאות אלף רגלי וגו':

**כי תשא.**ע"י חצאי שקלים כופר נפש על חטא העגל שקדם למשכן שחטא העגל בי"ז בתמוז ונדבת השקלים שמהם נעשו אדני המשכן היה אחר יוהכ"פ כמ"ש לעיל פר' א' בסי' ט' ואע"פ שהשקלים כתוב קודם מעשה העגל דורש ע"פ מדה ל"ב:

**בחומש הפקודים.**זה חומש במדבר שמתחיל בענין פקודים בענין הדגלים וכן עוד הפעם בסדר פינחס בחילוק הארץ:

**שני אנפיראות.**בש"א מספר קטן ובד"ה מספר גדול במ"ע בלשון יוני חשבון דכר מה עי' כל זה באריכות בספרי מדרש תנאים מדה ט"ו:

**כל הקהל כאחד.**עזרא ב' ס"ד נחמיה ז' ס"ו ומנין אחד הוא אע"פ שיש בהם שינויים. וצ"ע דלא חשיב אלא יו"ד מקומות הרי נמנו בפלגש בגבעה ובימי ירבעם ואביה ובימי יהושפט ובימי אסא גם יקשה איך חושב של עזרא וכי זה היה מנין ישראל הלא לא היה אלא העולים מבבל שהם מעוטי דמעוטי ממה שהיה בכל הארצות ולבד מעשרת השבטים דכאן לא היה אלא מיהודה ובנימין וזהו פלאי:

**נצב בשמים.**ב"ר פ' מ"ד סי' י"ב ע"ש ועי' שמ"ר פר' ל"ח סימן יו"ד כל הענין:

**מפני שהבטיח.**דבר שבשמים כמ"ש הבט נא השמימה וספור הכוכבים ויאמר לו כה יהיה זרעך וכדלקמן וזהו נצב בשמים ונתקיים כשיצאו ממצרים כמ"ש ועתה שמך ה' אלהים ככוכבי השמים:

**אמר אברהם.**בתורה מפורש שאמר אברהם מה תתן לי בפרשת ברית בין הבתרים בראשית ט"ו ב' והמדרש אומר שאמר כן על מ"ש בריש לך לך אך באמת על זה נצטווינו להבין דברי חכמים וחידותם דשם כתוב שאמר לו הש"י אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד שפירושו על שכרו בעוה"ב כמפורש בב"ר פר' מ"ד סוף סימן ד' ואיך אמר על זה מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ע"כ דרשו שזהו שייך כשאמר לו שיתן לו היינו שתחלה אמר לו שאל מה אתן לך כמ"ש ב"ר פר' מ"ד סוף סי' ח' ושאל שיתן לו בנים והשיב לו ואעשך לגוי גדול ועל זה טען מה תתן לי ואנכי הולך ערירי משמע שטען שבוודאי היה כן ואיך יאמר כן אחר שאמר לו הש"י שיעשה אותו לגוי גדול ע"כ דרשו לפי שראה במזל שלא יוליד:

**מלמד שהעלהו.**ב"ר פר' מ"ד סי' י"ב וכמ"ש שבת קנ"ו מה דעתך דקאי צדק במערב מהדרנא ליה ומוקמי ליה במזרח:

**נתון למעלה.**כלשון הב"ר שם אין הבט אלא מלמעלה למטה:

**מהו כה יהיה זרעך.**שכתוב הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם וע"פ מדה ט' כאלו מפורש ויבט השמימה ויספור הכוכבים ולא יכול לספור אותם ואיך השיב על ההעדר כה יהיה זרעך והיל"ל גם זרעך לא יספר וכה יהיה שייך לומר על דבר היש ע"כ דורש ע"פ מדה ט' כה יהיה זרעך כמוך כמו שמבאר והולך:

**יו"ד ימים.**ובנמשל על עשרה דורות מנח ועי' תענית ה' ב' תד"א ח"ב פרק כ"ה פסוק והיה כעץ שתול על פלגי מים וכל דרשה זו דרך אגב שהזכיר פסוק הבט נא השמימה:

**במקום חביב.**על שעומד במדבר שאין אחרים כיוצא בו אבל בישוב לא היה חביב שיש הרבה כיוצא בו:

**ולא עמד מהם צדיק.**פי' שצדיק שיהיה כדאי שיבנה ממנו העולם לקבל התורה ולהשרות השכינה בארץ:

**שנקראת רחוקה.**כדרך המשל אילן אחד מרחוק והכוונה רחוקה מהש"י ומהקדושה עי' ב"ר פר' ל"ט סימן ה' רפאינו את בבל. וכמ"ש ישעיה מ"ו י"א קורא ממזרח עיט מארץ מרחק איש עצתו:

**תאמר שיש בו כח.**כלומר שצריך לנסות אותו ולהראות צדקו לרבים וכמ"ש שי"ר פסוק אני חומה דף ל"ח ע"ש:

**ונתן שמו על שם הקב"ה.**פי' שהקב"ה הוסיף לאברהם אות ה' משמו כמלאכים שיש בהם שם אל מיכאל וגבריאל:

**צדיקים הם.**כמ"ש ואת הנפש אשר עשו בחרן ונמלו אתו כל מקנת כספו:

**את מוצא.**עתה חוזר לדרשה שהתחיל לעולם ה' דברך נצב בשמים על אברהם כנ"ל שנתברך הבט נא השמימה וסיפא דקרא כוננת ארץ ותעמוד על ברכת יעקב ושמתי זרעך כעפר הארץ כמ"ש כל זה שמ"ר פר' ל"ח סי' יו"ד וכאן הוסיף שגם ברכת יצחק כחול ג"כ בכלל כוננת ארץ:

**והרבה ארבה את זרעך.**ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים וכמ"ש ברישא דקרא כי ברך אברכך ודרשו בב"ר פרשה נ"ו סי' י"א ברכה לאב ברכה לבן רבי' לאב רבי' לבן כדבסמוך והפסוק מפרש והולך ככוכבי השמים הוא ברכה לאב וכחול הוא ברכה לבן:

**והנכם היום.**ככוכבי השמים לרוב:

**בימי בלעם.**גם בלעם היה בימי משה אלא הכוונה שבלעם התנבא עליהם בלשון עפר וכמ"ש לקמן בסמוך ובסוף הסימן:

**בימי הושע.**פי' שהושע התנבא עליהם בברכת חול הים:

**מהו את.**שהוא מיותר לרבות ברכת יצחק:

**הסופר כמספר התורה.**ואפשר לומר שהוקשה לו שתיבת מספר מיותר וגם סותר למ"ש בס"ד אשר לא יספר כדלקמן ע"כ דורש מספר ע"פ מדת ממעל שכולל ספר וסופר ומספר ופי' כמספר ספר של הסופר שמשה נקרא סופר כמ"ש ויק"ר פר' א' סוף סי' ד' שהיה סופרן של ישראל שברכם בספר התורה שהושע רמז בתיבת מספר על ברכות שברכם משה בתורה:

**ברוך תהיה מכל.**שבברכת נח ובניו כתיב פרו ורבו ומלאו את הארץ אך ברכת האבות ומשה ככוכבי השמים וכחול וכעפר הארץ:

**משלן בעפר.**עי' פסיקתא רבתי פר' י"ד סימן ה' ב"ר פר' מ"א סימן יו"ד ופר' ס"ט סי' ה':

**אם אין עפר.**ע"פ מדה כ"א כח היפה שבשניהם שבעפר ושבחול:

**מקהה שיניו.**פי' שיני האוכל אותו כך ישראל יכלו כל מחריבי בית המקדש. וכמ"ש ב"ר פר' צ"ט סי' ח' ולו יקהת:

**וירד מיעקב.**וסיפא דקרא והאביד שריד מעיר היינו עיר של המחריבים הנ"ל:

**נוגע בקדשים.**פי' שמועל בהם:

**בולים.**עי' ערוך ערך בול שפי' חתיכה וגוש וע"י הכניסה באש משתבח ועושים ממנו כלים:

**משלן בכוכבים.**ד"ר פר' א' סימן י"ד:

אברהם נמשל בחמהכמ"ש ב"ר פר' מ"ג סי' ג' מי העיר ממזרח ודרשו א"ת העיר אלא האיר ע"ש וכמ"ש ממזרח שמש:

**יצחק בלבנה.**מה לבנה מתחסר אורה כך יצחק כהו עיניו. ועוד כי חמה אחת ולבנה אחת וכוכבים הם רבים:

מתכרכמותנעשים כמראה כרכום (געל):

**ילדיו מעשה ידי.**בקרבו יקדישו את שמי:

**יד אחד ואח"כ שנים.**עי' ב"ר ריש פר' מ"ו דרשת כביכורה בתאנה בראשיתה באופן זה:

**והיכן נאמר.**עי' שמ"ר סוף פר' מ"א. ופר' מ"ב סי' ו' שאמר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם משמע שכן נאמר להם בפירוש לזה שואל היכן נאמר וכאן אינו מפורש ומפורש בתורה במ"ש למשה כי שחת עמך ולא עמי:

**הוא מסייעך.**שמ"ר פר' מ"ג סי' ז' ד"ר פר' א' סי' ב' ושם מבואר פירוש המאמר:

**וינחם ה' על הרעה.**אשר דבר לעשות לעמו הוי והיה במקום וגו' יאמר להם בני אל חי:

**לכו נא ונוכחה רחצו הזכו.**פסוק רחצו הזכו כתיב קודם פסוק לכו נא ונוכחה ואולי צריך להפוך. גם יתכן שפירוש לכו נא ונוכחה היינו שאני אוכיח אתכם ואתם תקבלו ולא פירש מהו התוכחה ודורש ע"פ מדה ל"א דהיינו מ"ש בפסוקים הקודמים רחצו הזכו וגו' למדו היטב וגו' זהו התוכחה וכוונת הדרשה על סוף הפסוק אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו הרי חותם בטובה אע"פ שהתחיל ברעה הוי גוי חוטא לקיים מ"ש והיה במקום וגו' ואמר להם בני אל חי עי' שי"ר פסוק חכו ממתקים ויק"ר פר' כ"ז סי' ה' ולקמן במ"ר ריש פר' יו"ד:

**רחוץ ידיך.**כנגד מ"ש רחצו הזכו:

**מנוולת.**שאינה מתנהגת בנקיות ובהידור:

**ומה כתיב אחריו והיה במקום.**אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי:

**הה"ד מים רבים.**שמ"ר ריש פר' מ"ט שי"ר פסוק זה דף ל"ח א'. וממה שאמר לא יוכלו לכבות את האהבה משמע שאינם רוצים באהבה זו אלא רוצים לכבותה ואינם יכולים ואח"כ אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה הרי שרוצים באהבה זו לקנותה בכל הון והם ב' כ"מ ודורש שמכריע שמדבר בשתי אהבות אחת אהבת ישראל שרוצים לכבותה ואחת אהבת התורה שרוצים לקנותה:

**עמים רבים.**כהמות ימים יהמיון:

**העצומים והרבים.**את מלך אשור:

**מוכרים כל ממונינו.**פי' כל הנכסים שקונים בממון:

**בזיון הוא עליכם.**מאחר שלא קיימתם שבע מצות שקבלתם והתורה רציתי ליתן לכם ולא קבלתם. עי' מכילתא פסוק אנכי ה' אלהיך ב"ק דף ל"ח:

**שאתם חוטאים.**אנשים חטאים מלידה ומבטן כמו עמון ומואב שעיקרם שנולדו מזנות ואיך יטהרו מזה וכדומה וכמ"ש זורו רשעים מרחם. אך זרע האבות זרע קודש מחצבתם ואם חוטאים מיצר הרע קדושת טבע תולדותם עוזרם לתשובה:

**שהיא קטנה כך ישראל.**מקטינים ומכניעים עצמם וקרובים לתשובה ועי' לקמן סוף פר' ד' כשם שהתינוק וכו':

**ולא עשה.**את דברים הקשים מה שדבר כנגדן אלא בשבט להחזירם למוטב דבר כן ולא כיון לצערם ועכ"ז לא יכול לסבול שעה אחת אלא פייסם על שציערם:

**אני ראשון לטובה.**דורש פסוק אני ראשון ואני אחרון לענין הנהגתו ותוכחתו עם ישראל שלענין ההתקרבות אני הוא המקרב תחילה ולאותם שהיה לא עמו יאמר שהם עמו ואח"כ הם מקרבים אותו והוא יאמר אלהי ולענין ריחוק הוא בהיפוך כי הוא חפץ בטובה ע"כ הוא ראשון לקירוב ואינו חפץ ברעה ע"כ הוא אחרון לריחוק:

**אמר ר' חנינא.**אינו חולק על ר' יצחק אלא בפירוש פסוק זה של ואנכי לא אהיה לכם ולא בעיקר הדרשה וכמ"ש שמ"ר פר' ג' סי' י"ג שהפורענות שוהה לבוא ומדת הטוב ממהרת לבוא ע"ש ודרשת ר"ח ע"פ מדה י"ז שכן מפורש ביחזקאל:

**במספר במשקל לכל.**וס"ד ויכתב כל המשקל בעת ההיא וכל הפרשה כתוב שם המשקל ולא נזכר המספר וגם תיבת לכל מורה על כל הדברים שבמציעות בעולם ע"כ דורש שמ"ש לכל הוא על כל מה שבשמים ובארץ שיש להם משקל מספר ומדה והמדרש הביא ראיה על המדה וקיצר בכוונתו שבאמת הכוונה על כל מה שנזכר בתנ"ך מענין מספר ומשקל ומדה כמ"ש מונה מספר לכוכבים וכתיב באיוב ל"ח ל"ו מי יספר שחקים בחכמה בצקת עפר למוצק שע"פ מדה י"ט הה' המספר לעפר והמוצק לשמים וכמ"ש באיוב ל"ז י"ח תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק וכן המשקל והמדה כמ"ש מי מדד בשעלו מים והנה פתח המדרש במספר ומשקל ומביא פסוקים על מדה אך כוונת המדרש שבפסוק זה כתוב מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת וגו' ושקל בפלס הרים וגבעות במאזנים וע"פ מדה י"ט כאלו כתיב גם בשמים וארץ ומים משקל וכן בהרים וגבעות מדה הרי מספר ומדה ומשקל לכל וזה הכרח בכוונת המדרש אלא שקיצר וסמך על הכתובים המפורשים וע"פ המדות:

**והיה מספר בני ישראל.**וס"ד אשר לא ימד ולא יספר ויצא מן הכלל ללמד על עצמו שאינו דומה להכלל:

**מה חול הים.**פי' למה דווקא חול ולא כוכבים ועפר:

**זהבי.**מלאכתו בזהב וכסף. ויוצר עושה בטיט וחרס וזגג עושה בזכוכית שמלאכתו יותר קשה ומנוול עצמו יותר האוהב קורא את בנו על שם האומנות החשובה ומי שאינו אוהב ולא שונא קורא על שם אומנות היוצר האמצעית והשונא קורא בשם הפחות ובנמשל למשה האוהב לישראל שנתן נפשו עליהם אבל הושע מבואר בפסחים פ"ז הובא ילקוט ריש הושע שלא היה אוהבם כמשה שאמר העבירם באומה אחרת:

**אילולי דניאל.**כמפורש בדניאל ב':

**רבים כחול.**ע"פ מדה ט"ז מיוחד במקומו שזהו טבע החול עי' פסיקתא פר' י"א סי' ג':

**מי שהוא אומר.**אותו שאמר והיה מספר חוזר ואומר שאין מספר והם ב' כ"מ מדה ט"ו ומכריע כאן בעושין רצונו של מקום כאן באין עושין וע"פ מדה י"ז שמפורש בסדר בחוקותי כשעושין רש"מ ופניתי עליכם והפריתי אתכם והרביתי אתכם וכשאין עושין רש"מ והשלחתי וגו' והמעיטה אתכם וכדומה הרבה בתנ"ך ובסדר תבא ונשארתם מתי מספר תחת אשר הייתם ככוכבי השמים לרוב:

**אבל לצדיקים.**כמ"ש בבא בתרא דף ז' ב' אספרם מחול ירבון אלו מעשיהם של צדיקים וכן הכוונה כאן שעל כן צדיק אחד שקול כנגד רבים עד שמשה רבינו היה שקול כנגד כל ישראל ועי' שם ב"ב מה שיש לעיין בזה:

**ד' פעמים בדגלים.**כמו שבט ראובן פרשה א' פסוק כ"א פקודיהם למטה ראובן ששה וארבעים אלף וחמש מאות וכן נמנה בפרט בפרשה ב' פסוק י"א אצל הדגלים וכן כל השבטים פעם אחד כשמנו אותם תחילה והב' אצל הדגלים זהו ב' פעמים בפרט ושנים בכלל כשכלל כל מנין ישראל ביחד ויהיו כל הפקודים שש מאות אלף וגו' ואחד בפרשה ב' פסוק ל"ג בסדר הדגלים ג"כ כשמנה כל הדגלים יחד. ועוד מנה כל דגל בכלל כמ"ש פר' ב' כל הפקודים למחנה יהודה וכן כולם וזהו בכלל ומנאם בפרט ג"כ אצל הדגלים הרי כאן חמשה מנינים ב' פעמים כל ישראל יחד ואחד מנין כל דגל בעצמו וב"פ כל שבט בעצמו:

**שיש לו סגולה.**אוצר של כסף וזהב:

**ומתנחם בהם.**שכביכול אין לו חלק אלא באותם שעושים רצונו ושמח בחלקו כמ"ש בריש תד"א וכמ"ש לעיל פר' זו ריש סי' ג' בדמיון אוצר שמצא כולו חומץ ואחד יין:

**והלוים לא התפקדו.**כאשר צוה ה' את משה במדבר ב' ל"ג היינו מ"ש במדבר א' פסוק מ"ט אך את מטה לוי לא תפקוד וכשם שהעיד במנין ישראל בפר' א' פסוק י"ט כאשר צוה ה' את משה ויפקדם במדבר סיני ועל עשיית רצונו במעשה צריך להעיד כאשר צוה אך כאן שלא מנה הלוים למה הוצרך להעיד שהרי קודם שצוה שלא יפקוד כתיב ג"כ בפרשה א' פסוק מ"ז והלוים לא התפקדו אלא ללמדינו כשם ששמח במנין ישראל כמ"ש בסימן זה כך שמח במה שלא מנה את הלוים בתוכם וכמ"ש לעיל פר' א' סי' י"א ולקמן פר' ג' סי' ז':

**שהרי כתוב בהם כאשר צוה.**הכוונה כשם שאצל המשכן כתב בסדר פקודי על כל דבר כאשר צוה ה' את משה וכי כאן כתב בסדר זה כאשר צוה ה' את משה כמה פעמים וגם שכשם שכתוב שם ככל אשר צוה וגו' כן עשו בפסוק ותכל כל עבודת וגו' שמות ל"ט ל"ב כתוב ג"כ כאן ככל אשר צוה ה' את משה כן חנו:

**ואהרן היכן היה.**ויק"ר פר' ל"ג סימן ד' עי' מש"ש ותבין כאן ולקמן פר' כ"א סי' ג':

**אלה תולדות אהרן ומשה.**על פי מדה ט"ז מיוחד במקומו שכאן בהכרח לכתוב אהרן תחילה ע"פ מדת סמוכין על שזלזלו אותו:

כיון שהלך אהרן ליחסןכמ"ש בריש הענין פסוק ז' ח' ויקח משה ואהרן וכו' ויתילדו על משפחותם לבית אבותם:

**של פוטיאל.**ועי' ב"ר פר' פ"ו סימן ג' ושם מבואר בפירושי. ועי' שמ"ר סוף פר' ז' ובויק"ר שם ולקמן כ"א שם:

**לא נתבעו כאן.**שאין צורך להזכירם כאן שאינם כהנים וע"כ כתב אצלו תולדות כאלו הי' כהנים ונכתבו במקום יחוס כהנים:

**בכמה מקומות.**בסדר שמיני ובסדר אחרי מות ובסדר במדבר ובסדר פנחס ובד"ה א' ריש כ"ה ועי' ת"כ ריש אחרי מות ובסדר שמיני:

**על ההקרבה.**שהקריבו קטורת שלא נצטוו ועי' מ"כ:

למעלה בויקרא רבהפר' כ' סימן ח' כל הענין וה"ד הוא שלא נטלו עצה זה מזה וע"ש סי' ט' וסימן י' וי"א:

אר"א המודעישם סי' ט':

**ולהלן הוא אומר על פני אהרן אביהם.**אין פסוק כזה בתנ"ך ונראה לי ברור שצ"ל ולהלן את אומר לפני אביהם היינו בד"ה א' כ"ד ב' וימת נדב ואביהוא לפני אביהם וזהו להלן ואח"כ מצאתי שגם המ"כ בויק"ר כתב שם הגיהה ג"כ אלא שאין להבין דבריו שנשתבשו עד שהאיר ה' עיני כאן אז נודע לי שהמ"כ כיון לזה שם:

**וכי במדבר סיני מתו.**שהרי מתו באוה"מ וע"ש סי' י"ב:

**אפופסין.**פסק של גזר דין:

**לא שלח ידו.**ויחזו את אלהים ויאכלו וישתו:

**וכי קילורין.**בערוך ערך קליר ג' וז"ל שמענו שיש מקום שקורין לעוגה קליר ע"כ נקרא ר"א הקליר שאכל עוגה שכתוב בה קמיע ונתפקח ובמ"ע כתב ג"כ בלשון יוני ורומי מין עוגה ומין פת:

**אכילה ודאית.**כפשוטו שבזה שנהנו מזיו השכינה נזונו כמו באכילה גופניית:

**שהגיסו לבן.**שהגדילו לבן להתקרב מלשון לבו גס בה ומ"ש ועמדו על רגליהן שם בויק"ר ליתא ושם איתא ופרעו את ראשיהן:

**בשכר כי ירא.**ברכות דף ז' ויק"ר שם:

**שמחת בתי למחר שמחתי.**בתי היא התורה כמ"ש שמ"ר ריש פר' ל"ג ושמחתי הוא השראת השכינה באוה"מ ומוטב להשבית שמחתי ולא להשבית שמחת התורה שהיא העיקר כדרך שאמרו הלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו וכו':

**ביום חתונתו וכו'.**הרי שהם שתי שמחות:

**ר' יעקב בר איבו.**ויק"ר פר' כ' סי' י"ב כל הענין:

**ויכהן אלעזר ואיתמר.**ע"פ אהרן אביהם רי"א אמר בחייו של אהרן כיהנו רחב"א במותו אחר מותו של אהרן כיהנו:

**ע"פ תרח.**שמת הרן בחיי תרח:

**האמור להלן במותו.**פי' במות שרה ועל שאמר כל הענין בלשון זכר אמר גם כאן בלשון זכר:

**דאמר בחייו.**איך ישמשו כולם יחד בכה"ג והלא אין כה"ג אלא אחד:

**מעשר בשמעון.**ביוהכ"פ היה המעשה כמ"ש ירושלמי הוריות פרק ג' ועיין יומא דף מ"ז ועל כן הוכרחו למנות מיד כה"ג אחר תחתיו:

**כל קמחא.**גם חז"ל נהגו בדבורם ע"פ מדת ממעל כמו בתורה וכמ"ש מתון מתון ד' מאות זוז שווין וכן כאן על ששמה קמחית אמרו המשל על הקמח:

**כל כבודה.**לעיל פרק א' סימן ג' ועיין רש"י ביומא שם: