**ויהי ביום כלות.**פסיקתא פר' ה' סימן י"א כל הענין תנחומא כאן סימן כ"ה:

**אותו מעשה.**של העגל:

**ראיתי את העם.**ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם:

**הרף ממני ואשמידם.**דברים ט' י"ג י"ד בסיפור מעשה עגל:

**אשמעה מה ידבר.**משמע שמכין עצמו לשמוע מה שידבר הרי שיודע בוודאי שידבר והוא ישמע ולא מצאנו מעלה זו כ"א במשה כמ"ש במדבר ט' ח' עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם ויתכן שדורש גז"ש מתיבת אשמעה לתיבת ואשמעה מה שם משה אף כאן משה ועי' ד"ר סוף פר' ה' אמר דוד אשמעה בפסוקים הקודמים נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה אספת כל עברתך השיבות מחרון אפיך כמ"ש אצל העגל שוב מחרון אפיך ואז עכ"ז אשמעה מה ידבר האל ה' שאע"פ שניחם על הרעה היה בלבו עליהם ע"פ מדה ט':

**שעד עכשיו.**פי' שאני בספק אם עדיין הוא בכעס או אם כבר נתרצה:

**ה' הוא מדת הרחמים.**לעיל פר' ט' סימן י"ח וש"נ:

**ויעבור ה' על פניו.**אפשר אותו שכתוב בו את השמים ואת הארץ אני מלא כתב בו ויעבור ה' אלא אא"ע להעברת המקום ת"ע להעברת המדות שעבר כ"י על פני עצמו שהעביר כעסו וכמ"ש לעיל פר' י"א בריש סימן ז' ישא ה' פניו יעביר כעסו ממך ע"ש:

**לתוך אזנו כמו סילון.**לקמן פר' י"ד ריש סימן י"ט וסילון פירושו שביל וצינור מיוחד שלא ישמע לכאן ולכאן כמ"ש תנחומא ריש ויקרא:

**אל עמו כו' שנעשה המשכן.**כי כשעשו העגל קוראן עמו של משה כמ"ש כי שחת עמך ועכשיו עמו כמ"ש שמ"ר סוף פר' מ"א בביאור:

**תומיך ואוריך.**לאיש חסידך על שלא היה להם חלק בעגל:

**לשכון כבוד בארצנו.**שישכון השכינה בארץ היינו במשכן:

**אימתי היתה שלום.**כמ"ש כי ידבר שלום:

**וישם לך שלום.**לקמן סימן ד' קרוב לסופו:

**ויהי כיום כלות משה.**שאז היה שלום לישראל מהש"י שהמשכן כפר על העגל ע"פ מדת סמוכין:

**האנוש מאלוה יצדק.**כי כל מעשים טובים בבני אדם אנו יודעים שהש"י עושה גם כן ועי' ילקוט איוב ד' בשם תנחומא ותנחומא כאן סימן כ"ו כל הענין כמו כאן ובפסיקתא סוף פר' ה' בקיצור ודברי ר' ברכיה כאן הוא מהתנחומא ומ"ש אמר ריב"ל הוא מהפסיקתא ולא נזכר בתנחומא:

**מזבח אדמה.**שמות כ' כ"א ואז אבא אליך וברכתיך ודורש סמוכין כנ"ל:

**הה"ד יושב בסתר.**עי' כל זה מדרש תהלים צ"א.

**שבא שלמה ואמר.**כשגמר ביהמ"ק ושרתה השכינה בק"ק בין שני בדי ארון שהוא מקום סתר של עליון ודורש על משה ע"פ גז"ש שמשה בא בענן שנקרא סתר של עליון:

**עבים סתר לו.**וס"ד ולא יראה כך היו דברי רשעים הקדמונים על שהעבים סתר לו ע"כ לא יראה והאמת אעפ"י שהעבים נקראים סתר גם תחת כל השמים יראה ומשה ישב בסתר הענן כמ"ש ויבא משה בתוך הענן ועליו נאמר מ"ש אומר לה' מחסי שהיה מפחד מן המלאכים ואשם הגדולה כמ"ש פסיקתא פר' כ' סימן ג' באריכות דברים נפלאים:

**ג' דברים.**פסיקתא פר' ט"ז סי' ח' תנחומא תשא סימן יו"ד ותנחומא כאן סימן י"א וילקוט תרומה:

**ועדיין אינו מגיע.**שהוא מתרצה ליתן כל אשר לו אך לא יגיע בזה להשיג פדיון נפשו כמ"ש ויקר פדיון נפשו וחדל לעולם:

**ועורכים כל עצי לבנון.**כמ"ש בסדר צו וערכו עצים אצל הקרבנות א"כ מ"ש ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה נקרא הבעירה בשם עריכה:

**זה האשה.**שנים ליום עולה תמיד במדבר כ"ח ב':

**את הכבש האחד.**ואת הכבש השני תעשה בין הערבים:

**כשאני מבקש.**ב"ר פר' ד' סימן ד' שמ"ר פר' ג' סימן ו' פר' ל"ד סימן א':

**ולא שמש אחד.**אפילו אחד מצבא מרום אין העולם יכול להחזיק כבודו אם ירד למטה:

**יושב בסתרו ש"ע.**פירוש אחר הוא על הש"י ואין פירושו שיש לו מקום סתר שיושב שם שהרי כבודו מלא המציאות כולו אלא פירושו שבכל העולם הוא יושב בסתר שהוא רואה הכל ואינו נראה ע"כ בערכינו הוא יושב בסתר ובצל עכ"ז בצל שדי יתלונן נתאוה ללון בצל שעשינו לו וזה ע"פ מדת ממעל שסתר וצל ענין אחד הוא ודורש יתלונן נוטריקון נתאוה ללון ולפי' הא' על משה פירוש בצלו של יתלונן ולפי פי' הב' כאלו כתוב שדי יתלונן בצל ור' פרוזדן הוסיף לדרוש דכאן אינו מפורש באיזה צל וע"פ מדה י"ז שמפורש בתורה דורש כאן מדת ממעל בצל שעשה בצלאל כמ"ש חז"ל יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ שנבראו בחכמה ותבונה ודעת וכן עשה המשכן בחכמה ותבונה ודעת ועי' עוד בשמ"ר פר' ל"ד סימן א' שהוא שייך כאן ג"כ:

**מן המזיקים.**הוא השטן המתגרה בצדיקים שלא להניחם לעשות טוב ובפרט בעת שמתעלים ואין דרך להמלט כ"א בישועת ה' וכמ"ש צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ה' לא יעזבנו בידו וכענין להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים:

**אגנתי.**מגיני:

**קסטרא דידי.**פי' במוסף ערוך מצור ומחנה של אנשי מלחמה בלשון יוני ועי' ויק"ר פר' א' סי' י"א:

**כי הוא יצילך.**הוקשה לו שינוי הלשון שתחלה אמר אומר לה' מחסי שאומר על עצמי ה' מחסי ואח"כ אמר כי הוא יצילך משמע שאחר אומר לו כן ע"כ דורש שרוה"ק אומר למשה וכן הוא במדרש תהלים צ"א משיבה רוה"ק ואומר לו כי הוא יצילך:

**באברתו יסך.**אם פי' מלשון אבר כיונה שהוא כנף הלא כתוב בסמוך לו ותחת כנפיו תחסה ע"כ דורש מלשון אבר ויד באברתו באבר המיוחד שלו וזהו ימינו שנתן בה התורה וכמ"ש רשב"ל שמדבר בתורה:

**מהו צנה וסוחרה.**אם כפירוש הנ"ל היל"ל של אמת אלא שמ"ש אמתו הוא נושא המאמר כמ"ש תורת אמת היתה בפיהו ופי' שלומד תורה לשמה וסוחרה פי' מלשון כי טוב סחרה מסחר כסף והכוונה שהוא סוחר וקונה אותה ע"פ מדת ממעל וצנה הוא כלי זיין היינו כנגד היצר והשטן ושונאי הגוף וכמ"ש רשב"י ועי' שמ"ר ריש פר' מ"ה ומש"ש:

**אגרת בת מחלת.**שדית נקבה והיא שרית של שדים וכמ"ש בפרק ערבי פסחים ובב"ר פר' כ"ד סימן ו':

**מחץ יעוף יומם.**אצל חץ שייך יריה ומורה והיל"ל מחץ מורה ויעוף שייך בעוף והיל"ל מעוף יעוף והענין מדבר במזיקים ושדים ולא מחץ יעוף ע"כ דורש ע"פ מדת דבר הלמד מענינו וע"פ מדת ממעל ודרך קצרה כאלו מפורש לא תירא ממזיק של פחד לילה וממזיק שמורה כחץ וטס ופורח כעוף וע"פ מדה כ"א דבר שהוקש לשתי מדות שהחץ מורה מרחוק אף אינו מורה רק פעם אחת והעוף טס טיסות הרבה אך מעט בכל טיסה ואתה נותן לו כח היפה שכשתיהם יריה גדולה כשל חץ וגם הרבה פעמים זה אחר זה כעוף וקושט פי' במ"ע שהוא לשון יריית חץ כמ"ש או ירה יירה ותרגום ירושלמי או גירא דאשא יתקשט בי' ועי' ד"ר פר' ו' סימן ו':

**מפח יקוש.**עי' ד"ר פר' ה' סימן ט' וע"פ גז"ש דורש ממעל ומנגד עפ"י גז"ש כאילו כתוב כאן פח של צפור ואז דורש ממעל ומנגד כי מי שעושה מצות קן צפור יצילנו מפח צפור:

**מדבר באופל יהלוך.**וכי הדבר מהלך באופל ולא באור ר"ל ועוד מהו יהלוך ע"כ דורש שמ"ש יהלוך הוא על האדם שמי שמהלך באופל בלא אור תורה כמ"ש דרך רשעים כאפלה ואורח צדיקים כאור נוגה ועי' שמ"ר פר' ל"ו סימן ג' באריכות וכמ"ש לפניו יהלוך דבר על מי שאינו הולך באור תורה כמ"ש ויק"ר פר' י"ג סימן ב':

**אף כאן הוא אומר.**פי' אף כאן הוא אומר מדבר באופל יהלוך כמו פסוק לפניו ילך דבר על שלא הלך באור תורה:

**סוגיא.**חוזק ותוקף היום:

**סוגיא דטהירא.**תוקף השמש והוא פחות מתוקף היום ועי' מ"כ ועי' כל זה באיכה רבתי ובמדרש תהלים צ"א:

**יפול מצדך.**אלף ורבבה מימינך א"כ מ"ש מצדך אינו מימין אלא משמאל שאין רק מצוה אחת מיוחדת היא מצות תפילין על ידכה יד כהה:

**שנמסרו אלף.**וכמ"ש בתנחומא סוף משפטים ומהו יפול שמשלימין לו כמ"ש וממנשה נפלו על דוד שהשלימו עמו ושם הגירסא א"ר חנינא איכ"כ יהא אלא יפול:

**נמסר לאלף איש.**שישמרו אותו ויעבדוהו מחויב לזון אותם:

**רק בעיניך תביט.**ולא פירש מה יביט ולמוד מסיפא דקרא ושלומת רשעים תראה מה שישולם לרשע על מעשיו הרעים רעות כפי מעשיו א"כ מ"ש רק בעיניך תביט היינו טובת ושלוות עצמך וכאלו כתוב מפורש רק בעיניך תביט שלומך (מה ששלמו לך טובה ושלוה) ושלומת רשעים תראה (מה שישלמו להם רעה) ע"פ מדה ט' וממעל:

**שנתת לי תורתך.**שהתורה אגוני ומצלי וכמ"ש לעיל אומר לה' מחסי וגו' באברתו יסך לך על התורה וכן כאן מאחר שאתה מחסי על ידי התורה איך שמת מעונך בשמים בתמיה ומי ישמור אותנו אלא אתה צריך לשום מעונך בארץ אתנו שתשמור אותנו והשיב הש"י כן אעשה לשמור אותך וזה לא תאונה אליך רעה וגו' היינו לצדיק כמ"ש לא יאונה לצדיק רע ע"פ מדה י"ז ובזה רמז שישכון שכינתו ביניהם:

**א"ר יוחנן.**פסיקתא פר' ה' סימן יו"ד:

**וישמרך מן המזיקין.**לעיל פר' י"א בסימן ה' ולקמן פר' זו סימן ט' תנחומא כאן סוף סימן כ"ג:

**הה"ד אפריון.**שי"ר פסוק זה דף כ"א ב' בשינוי סדר:

**כמין כילה.**אוהל שהגג הוא המחיצות ביריעות פרוסות כמ"ש תהלים ק"ד נוטה שמים כיריעה:

**בין אש למים.**ב"ר סוף פר' ד':

**ממקום ביהמ"ק.**תחלת הבריאה ועיקרה:

**למה קריה ליה אבן שתיה.**כאן לא הזכיר עדיין שם אבן שתיה ששואל למה קריה אך בשי"ר שם הגירסא בדרשה אחרונה שהוא כאן ראשונה וז"ל שנבנה מבית ק"ק של מטה דתנינן משניטל הארון אבן היתה מימות נביאים ראשונים ושתיה היתה נקראת ולמה נקרא שמה שתיה וכו':

**פירות הארץ ופירות האילן.**דורש רפידתו נוטריקון דו פירות דו שנים שני מיני פירות:

**יש בו מינין הרבה.**כדלקמן סימן זה שבעה מיני זהבים וכלם בשינוי מראה זה מזה:

**ארגמן זה השמש.**כמ"ש פר"א החמה רוכב במרכבה ועולה מעוטר כחתן וכמ"ש בפירוש המשנה להרמב"ם על המשנה המוצא צורת חמה כמבואר בספרי הטלמסים שהאמה צורת מלך מעוטר יושב בעגלה והמדרש לא הזכיר כאן דמיון המלך ובלי ספק שכוון המדרש לזה והוא מרומז היטב בתיבת ארגמן כמ"ש לקמן בסימן זה וכמ"ש ויק"ר פר' ל"א סימן ד' ובשם המכילתא שם שבמקום שכתוב ארגמן רומז על מלוכה וכאן ג"כ מרכבו ארגמן וזהו מ"ש מלכים ב' כ"ג י"א מרכבות השמש:

**מכח השמש הגשמים יורדים.**כי מחום השמש יעלו האדים מן האדמה והיו לעבים ומזה מתהוה המטר:

**הארץ מעלה פירות.**כמ"ש וממגד תבואות שמש:

**לארוג מן.**שהפירות והתבואה גדלים בדמיון אריגה ממש בגידים וחוטים זה תוך זה וארגמן נוטריקון אור גמן ועי' ב"ר פר' יו"ד סימן ו':

**וימן להם המלך.**דבר יום ביומו מפת בג המלך [וזה מזונות[ ומיין משתיו [זה הוא פירות כי היין נעשה מן הענבים[ ודורש גז"ש מה שם מ"ש וימן הכוונה דברי מאכל אף כאן דברי מאכל:

**תוכו רצוף אהבה.**תוכו של עולם ופנימיותו וטעם בריאותו רק למען אהבת האדם שתחלה הכין הכל למענו ואח"כ בראו והכניסו לסעודה כמ"ש ב"ר פר' ח' סימן ו' מפסוק תמשילהו במעשי ידיך וכו' וזהו מ"ש כאן למשול בכלם ע"ש ותבין כאן:

**שלחה נערותיה תקרא.**עי' ויק"ר פר' י"א סימן א' כל הענין שהוא שייך כאן להבנת דברי המדרש על מכונם:

**ומוראכם וחתכם.**יהיה על כל חית השדה ועל כל עוף השמים וכו':

**יוצר אור.**עי' ב"ר פר' ג' סוף סימן ו' ותבין כאן:

**שבעצת תורה.**ב"ר ריש פר' א' פר"א פרק ג':

**אז ראה ויספרה.**הכינה וגם חקרה ודיברה תורה כלשון ב"א שאין מבינים בירור דבר כי אם ע"י הפכת דברים הרבה פעמים אף שאין הש"י צריך לכל זה ועי' ב"ר פר' כ"ד סימן ה' שמ"ר ריש פר' מ':

**שלשלת היוחסין.**שיהיה נמשך דור אחר דור בלי הפסקת ממזרות וכמ"ש לעיל פר' ט' סימן ז' באריכות ע"ש ותבין כאן כל הענין:

**ולרשע אמר אלהים.**מהלך לספר התורה ולדבר אודות בריתי מאחר שאין אתה שומר בריתי וחלקך עם מנאפים ומפסיק היחוס:

**תדשא הארץ.**עץ פרי עושה פרי למינו:

**אילת אהבים.**משלי ה' י"ט ובתורה מדבר שם וזהו אהבה של תורה וכן אהבה של צדיקים כמ"ש ואוהב את יעקב וכמ"ש ומאהבת ה' אתכם ומ"ש מבנות פירוש מלשון בוניך ומ"ש ירושלים פי' יראים ושלמים:

**שבעה מיני זהבים.**שמ"ר ריש פר' ל"ה ירושלמי יומא פר' ד' ובשמ"ר שם ביארתי שמות כל זהבים אלו מהפסוקים:

**זהב טוב.**הוא סתם זהב וכמ"ש ב"ר פר' ט"ז סימן ב' בביאור:

**אלף פעמים לכור.**משמע שבכל פעם שנתנו לכור חסר כור אחד וקשה שבאחרונה לא היה חסר כך ותירץ שבראשונה היה חסר הרבה מכור בכל פעם עד שבאחרונה הוצרך לצרפו שמונים פעם על משקל דינר:

**דיקלטיינוס.**ב"ר פר' ס"ג סימן ח':

**ושבעת אלפים ככר כסף.**ב' כ"מ מדה ט"ו והכריע ע"פ מדת ממעל:

**הסיפות והמזמרות.**מ"א ז' נ' והסיפות והמזמרות והמזרקות והכפות והמחתות זהב סגור כך הוא בפסוק וכאן הובא בטעות:

**לא היה ביהמ"ק חסר.**שלא יהיה של זהב אלא הכל של זהב ועי' פסיקתא פר' ו' סימן ז':

**בית ריש לקיש.**בשיר שם הגירסא דבי ר' ינאי:

**שעושה פירות.**עי' שי"ר שם שמאריך בזה ולעיל פר' י"א סוף סימן ג' שעל כן נקרא בית יער הלבנון שעושה פירות כיער הלבנון וזהו שהביא כאן פסוק ופרח לבנון אומלל ולעתיד פרח תפרח ותגל וס"ד כבוד הלבנון ניתן לה פי' כנ"ל שיעשו פירות כלבנון ועי' לקמן פר' ט"ו סימן יו"ד על ה' דברים שחסר בבית שני שעתידים לחזור ג"כ מפסוק זה:

**לבוש מלכות.**ויק"ר פר' ל"א סימן ד' וש"נ ומבואר:

**אלא חשיב חזיר.**פי' כי פרט את אלו אלא על שהם חשובים לענין אכילה החזיר בבהמה טמאה וכן העכבר בשרצים. וזה ראיה שעל כן חשב כאן ארגמן אעפ"י שהיה בו הרבה מינים מפני שהארגמן חשוב מכל המינים ודרשה זו ע"פ מדה כ"ג מל"ב מדות ועי' בספרי מדרש תנאים במדה כ"ג כמה דוגמאות. ומ"ש מרכבו ארגמן על שהפרוכת היה לפני הארון והכרובים שהיו בדוגמא מרכבה העליונה פני כרוב ופני אדם:

**פרוים.**במ"ע גורס פוריון ופירש בו בל"י כסא אשר בו נושאים איש או אשה חשובה ובערך פריון ב' פירש מלשון אפריון שפי' אוהל וחופה:

**ועשה כן התורה כלה.**פי' כמו שעשה ללוחות שנתנם בארון כך עשה לתורה שנתן בארון כמ"ש מפורש בסדר וילך לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה':

**עצי שטים.**מין ארז בלבנון:

**שני עמודים.**לעיל פר' ד' סימן כ':

**זה הכפורת.**שזהבה דומה לארגמן בשי"ר שהוא אדום ומונח ורוכב על הארון:

**ונתת את הכפורת.**שמות כ"ה כ"א:

**זכות התורה וזכות הצדיקים.**ומ"ש בנות ירושלים בנות מלשון בוניך. ירושלים יראים ושלמים וכנ"ל שדורש אהבה ע"פ גז"ש:

**ונועדתי לך שם.**שם כ"ה כ"ב ומ"ש וגו' קאי על סוף הפסוק ומ"ש וכו' פי' על סוף המאמר לקמן קרוב לסוף הסימן וע"ש פירושו גם בשי"ר פסוק זה שאפילו מה שאחורי הכפורת לא היה פנוי מן השכינה וכן הוא לשון המדרש בכל מקום תיבת וגו' קאי על סוף הפסוק ותיבת וכו' על סוף המאמר וכאן הוצרך לשתיהם:

**מדבר עמה בפרהסיא.**בשי"ר שם הגירסא ראה אותה בשוק היה מדבר עמה בפרהסיא במבוי ובחצר:

**כי נער ישראל.**בשיר שם הגירסא במצרים ראו אותו בפרהסיא ועבר ה' לנגוף בים ראו אותו בפרהסיא וירא ישראל את היד הגדולה והיו עוללים מראים עליו באצבע ואומרים זה אלי ואנוהו:

**ויאמר וגו' מה תצעק.**ובשי"ר הגירסא זה אלי והיא פשוטה יותר:

**שבחן של בני.**עי' לעיל פר' א' ריש סימן ג':

**מן התחרות.**לעיל בריש הפרשה והוא עוד פירוש אחר על מ"ש המלך שלמה:

**ועשית את הקרשים.**שמות כ"ו וס"ד עצי שטים מן ארזים שגדלים בלבנון:

**ווי העמודים.**שהעמודים עצמם של עצי שטים כנ"ל לכך הוצרך לדרוש על הווים:

זה זכות התורה. מבואר לעיל מתיבת אהבה:

**ולא יכול משה.**וכבוד ה' מלא את המשכן והלא כבודו מלא עולם משל וכו' ובשי"ר שם דורש מדה ט"ו עי' מש"ש וכאן חסר:

**משל למה"ד.**פסיקתא פר' ה' סימן ז':

**ונועדתי לך שם.**שמות כ"ה ב' ודורש תיבת שם המיותרת והיל"ל ונועדתי לך ודברתי אתך מעל הכפורת והיה משמע שהיעוד והדיבור יהיה מעל הכפורת ועל כן כתב ונועדתי לך שם פירוש בכל הק"ק ודברתי אתך מעל הכפורת שהדיבור לבד מעל הכפורת וזהו תוכו רצוף אהבה שכל ק"ק רצוף מאהבת השכינה:

**עובד כוכבים אחד.**שמ"ר פר' ב' סימן ה' ושם הגירסא ריב"ק והובא כאן אגב שאמר שאפילו אחורי הכפורת לא היה פנוי הביא מעשה זו שאפילו מן הסנה:

**מה כתיב למעלה.**לפני פסוק אפריון ומ"ש כדאמרינן למעלה היינו לעיל פר' י"א סוף סימן ג':

**שלמעלה מפרשת המשכן.**היינו מ"ש כאן ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן קודם לזה כתוב ברכת כהנים וכן שלמה תחלה כתב הנה מטתו וגו' ששים גבורים שדרשו לעיל פר' י"א סימן ג' על ס' אותיות של ברכת כהנים:

**למה כן.**למה סמך הקמת המשכן אחר ברכת כהנים עי' פסיקתא פר' ה' סימן י' ובתנחומא כאן סימן י"ז:

**קדושין גדולים.**שעל שמחת קדושין שלה עשה סעודה בפרסום גדול:

**ולא היו אלא קידושין.**כדמיון האירוסין שקודם הנשואין עי' ב"ר פר' י"א סוף סימן ח' ומש"ש ושמ"ר סוף פר' ט"ו ופר' ל"ג סימן ז' ויק"ר פר' ז' סימן ג' וישלח איוב ויקדשם ולקמן פר' זו סוף סימן ח'. שהשראת השכינה בסיני לא היה אלא לשעה כדמיון קרבת אירוסין אך במשכן כדמיון קרבת נישואין בדירה מיוחדת לעולם:

**מלך נכנס למדינה.**ב"ר פר' א' סימן י"ב ע"ש:

**עד שלא עשו.**ויק"ר פר' כ"ז סימן ב' מי הקדמני ואשלם:

**א"ר יהושע.**פסיקתא פר' ה' סימן ז' תנחומא כאן סימן כ"ב:

**לשכני בתוכם.**וכבר כתוב בפסוק הקודם ושכנתי וגו' ועוד למה הזכיר כאן יציאת מצרים אלא שפי' שעל מנת כן הוצאתי מארץ מצרים:

**וירדה השכינה.**ובתנחומא מסיים באותה שעה לפיכך הוא אומר ויהי. מה שאמר עשה וכן הוא בפסיקתא שם ועל שתיבת ויהי מיותר דורש מדה ט' ע"פ מדה י"ז שכאשר נתקיים מה שאמר שם אמר ויהי וכמ"ש אצל מעשה בראשית ויהי כן וכמ"ש כי הוא אמר ויהי וכאלו כתוב כאן ויהי כן:

**רב אמר.**תנחומא שם סימן ט"ז פסיקתא שם ויהי דבר של חידוש כמו כל ויהי שכתובים בראשי מעשיות ודעת רשב"י שאינו דבר חדש לגמרי אלא שעתה הוא חדש וכבר היה ואפשר שדעתו שתיבת ויהי מורכב מעתיד ועבר יהיה עתיד והוי"ו מהפך לעבר וכאן קיצר ובמקומות הנ"ל באריכות:

**ויהי וי היה.**עי' פסיקתא שם סימן ח' שתיבת ויהי מורה צרה ובסימן ט' דורש ויהי כמו כאן ובתנחומא כאן סימן י"ב כמו כאן:

**רוטננית.**ובתנחומא הגירסא ראקניות והגירסא הנכונה רוננית כמ"ש בנמשל שהיו ישראל מרננים:

**עשי לי פורפירא.**לפי גירסא זו צ"ע איזה פיוס הוא לה אך בפסיקתא ובתנחומא הגי' עשי לך פורפירא:

**לרוטניניתה.**בפסיקתא הגי' לרונניתא:

**וילונו כל עדת בני ישראל.**זה היה קודם המשכן:

**אתם המיתם.**ור"ד וילונו כל עדת בני ישראל ופסוק זה נאמר אחר המשכן שבין קודם המשכן ובין אחר המשכן היו מלוננים רק בעת עשיית המשכן לא התלוננו:

**ועשו לי מקדש.**שהיה בדמיון פורפירא ששרתה שכינה ביניהם ונעשו עליונים על כל עובדי כוכבים:

**עד שלא הוקם.**לעיל פר' ד' סימן ח':

**וישלח את נערי.**וכי הנערים כהנים היו שהקריבו אלא שהיו בכורים:

**ריב"ק ורבי.**כאן ובפסיקתא שם בספק שאינו ידוע מי אמר כן ומי כן אך במכילתא פסוק וגם הכהנים הנגשים ריב"ק אומר אינו אומר הכהנים אלא הכהנים הנגשים אלו נדב ואביהוא וא"כ סובר רבי שהם הבכורים אך מכאן יש לומר בהיפך שהכהנים סתם הם הבכורות והכהנים הנגשים אלו נדב ואביהוא. אך בזבחים דף קט"ו איתא בהדיא דריב"ק סובר אלו הבכורים ורבי סובר אלו נדב ואביהוא ושם לא חילק בין הכהנים ובין הכהנים הנגשים:

**שבר ה' מטה רשעים.**צ"ע איך דורש פסוק שנאמר על מלך בבל על הבכורים אך לפי הנחתנו שדרך חז"ל לדרוש תיבות הפסוקים שישאו התיבות משמעותם אף שאינם כפי הפשט וסדור הפרשה וכאן שכתוב שבט מושלים ושבט נקראו בתורה בני יעקב כל אחד בשם שבט וכן כאן שבט מושלים שבט לוי שנעשו מושלים בישראל בעת העגל ושברו את עובדי העגל והרגו אותם:

**והכהנים הלוים בני צדוק.**אשר לא תעו בתעות בני ישראל המה יקרבו אלי לשרתני ושם מבואר באריכות שאותם שתעו נתרחקו:

**המלאכים אמרו ווי.**תנחומא כאן סימן י"ב פסיקתא פר' ה' שם סימן ט':

**כסה שמים הודו.**ובפסוקים הקודמים מדבר במתן תורה אלוה מתימן יבוא וקדוש מהר פארן ואחר כך נעשה שם המשכן:

**הודו על ארץ ושמים.**וירם קרן לעמו תהלה לכל חסידיו כשהרים קרן לעמו במתן תורה אז הודו על ארץ תחלה ומ"ש שחק עליהם פי' שמה שאמר להם כסה שמים הודו לא היה אלא פיוס לשעה ולא לעולם שהרי כתוב הודו על ארץ ושמים:

**שוכן ביניהם.**כמ"ש וה' הולך לפניהם יומם ועושה מלחמותיהם בים ובעמלק עי' שי"ר פסוק כרם היה לשלמה:

**הה"ד צאנה וראינה.**הוא ד"א על פסוק ויהי ביום כלות משה וכו':

**ומצויינים במילה.**ומ"ש בנות מלשון בנין ע"פ מדת ממעל מקום שנבנה האדם ממנו שם יהיה מצויין והיינו מקום המילה וכן אצל האשה כמ"ש וראיתי על האבנים ודרשו בשמ"ר פר' א' סימן י"ד מקום שהולד נבנה בו:

**ויפול אברם על פניו.**ובמראה זו נצטווה על המילה ולא מל עדיין וזה בנין אב על כל הנבואות שהיה על ידי נפילה עי' פר"א פרק כ"ט כל הענין:

**ויאמר משה זה הדבר.**ויקשה שתחלה אמר ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו עד כי היום ה' נראה אליכם ויקחו וגו' הרי שכבר קיימו מה שצוה משה ועומדים ומצפים שיראה להם ה' ומהו שאמר עוד הפעם זה הדבר וגו' וירא אליכם וגו' ולא פירש איזה דבר הרי בהכרח שמקרא זה אומר דרשני והיינו ע"פ גז"ש שאחר שצוה להם על הקרבנות וקיימו אמר להם עוד דבר אתם חסירים לקיים מה שכבר ציויתי עליכם והיינו לאברהם שלבד דבר זה מעכב עליכם מראה ה' הוא ענין המילה ומ"ש צוה ה' אין פירושו שעתה צוה מצוה חדשה אלא שכבר צוה ה' לאברהם כנ"ל:

**משל לחנוני.**החנוני היה ישראל והיה לו אוהב כהן וכו' ורצה ישראל להביא את הכהן לביתו שילמדנו תורה וברכות ויברכנו וכו' כך אברהם היה בדמיון חנוני שהיה ביתו פתוחה לכל באי עולם ורצה להביא את הש"י לביתו שהוא בדמיון כהן שצריך לשמור עצמו מכל טומאה ועי' בזה שמ"ר פר' ט"ו סימן ה' וסימן י"ט. ואחר המילה מיד נגלה עליו כמ"ש מיד אחר המילה וירא אליו ה' והוא יושב ולא נופל ומ"ש מי שיש בכם כי באמת מלו עצמם כל יוצאי מצרים כמ"ש יהושע ה' כי מולים היו כל העם היוצאים וכמ"ש לעיל פרק י"א סימן ג' וש"נ וא"כ בהכרח שלא נשארו כ"א יחידים שלא מלו שהיו אז חולים וזהו מי שיש בכם ועי' פר"א פרק כ"ט:

**כבני כ' שנה.**ב"ר פר' י"ד סימן ז' עי' מש"ש ושם איתא ר' יוחנן:

**השלים אש לאברהם.**כי לא נשרף כשהשליכוהו לכבשן ויצחק מחרב כי כאשר הושם המאכלת על צוארו בעקדה אמר אל תשלח ידך אל הנער והמלאך ליעקב כמ"ש ויאבק איש עמו וגו' וירא כי לא יכול לו וכמ"ש כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל. ומ"ש מלאכים יתכן כפי מ"ש ב"ר פר' ס"ח סימן י"ב עולים ויורדים בו ביעקב מעלים ומורידים בו ע"ש ולא הזיקוהו:

**ולא זה מכלה זה.**שאין האש מכלה הקרח שאינו ממסה אותו:

**המשל ופחד עמו.**ד"ר פר' ה' סימן י"ב וש"נ ומבואר. מיכאל כולו שלג וגבריאל כולו אש:

**ואית ביה חמש אפין.**חמשה אופנים כמו שמבאר והולך מחמשה פסוקים. א' וגויתו כתרשיש. ב' נהר דינור. ג' מעולם לא ראה חמה. ד' הרקיע של מים. ה' ויהי ברד ואש מתלקחת. ועי' בשי"ר שם השינויים אך הפירוש הוא אמיתי ודו"ק:

**וגויתו כתרשיש.**תרשיש הוא ים ובמקום שכתוב תרשיש תרגם יונתן ימא ומראה ברק הוא אש:

**ויהי ברד ואש.**שמ"ר פר' י"ב סימן ד' ושם מבואר:

**מיתה ומתקהלא.**שהיל"ל ואש בוער ע"כ דורש מתלקחת נוטריקון מת קהלת מתקהלים ומתאספים דברים הפכים לעשות שלום לקיים רצון בוראם והח' מתחלף בה' ובשמ"ר שם גי' אחרת:

**בעטרה שעטרה לו אמו.**שמ"ר פר' נ"ב סימן ה' ובשי"ר שם הגי' כעטרה הזאת שמקובעת באבנים טובות ומרגליות כך היה אוה"מ מצויין בתכלת ובארגמן וכאן בשיבוש:

**מחבב את ישראל.**מתחלה קרא אותם בת שמעי בת וראי לא זז מחבבם עד שקראם אחותי שנאמר פתחי לי אחותי כ"ה בשי"ר ובשמ"ר שם. ושם ביארתי וזהו בעטרה שעטרה לו אמו שחבבה עד שקראה אמי:

**איומתי.**כמ"ש איומה כנדגלות וכדמפרש והולך שנעשה המשכן מכל האשות הנוראות:

**בתבניתם.**אצל המנורה שמות כ"ו:

**לבוש משובח.**עי' שמ"ר פר' ל"ה סימן ו' באופן אחר:

**בתבנית אשר אני.**בשמ"ר שם גורס פסוק וראה ועשה ועי' מש"ש:

**זה סיני חיתונין היו.**מעמד של הר סיני קודם נתינת התורה היה בדמיון קדושין ואירוסין ומתן תורה פירושו נתינת הלוחות היה בדמיון כתובה כמ"ש שמ"ר פר' ג' סוף סימן א'. וכמ"ש לעיל סוף סימן ד' קדושין היו היינו קודם נתינת הלוחות ויתכן דכאן הוא מקום המאמר דבסמוך ביומא דעלת כלה לגננא ולא בסמוך שסובר שאוהל מועד חיתונין היו היינו קדושין ואיך יאמר דעלת כלה לגננא אלא בכאן שדורש על מתן תורה שהיו נשואין התקשרות של ברית עולם. וכן בדרשה הב' שאוה"מ היה לשעה בלא קביעת מקום אך בבית עולמי' במקום קביעה ולעולם כמ"ש ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון וכדומה:

**ביום שכלו המזיקים.**עי' לעיל פר' זו סוף סימן ג':

**נוצר תאנה.**משלי כ"ז י"ח וס"ד ושומר אדוניו יכובד תנחומא כאן סימן י"ג וכדלקמן:

**מדבר ביהושע.**לקמן פ' כ"א סי' י"ד:

**זכה לנבואה.**שדבר עמו הש"י ולא היה צריך לעמוד לפני אלעזר הכהן שידע הכל בעצמו ברוה"ק וכמ"ש חז"ל שלא מצאנו שיצטרך לו יהושע לעמוד לפניו:

**שנתן דוד נפשו.**מכילתא בשלח פסוק אז ישיר פסיקתא פר' ב' על דוד ועי' עוד בפסיקתא פר' ה' סימן ב' שאר המאמר על משה שמ"ר פר' ל' סימן ד':

**וישב משה לשפוט.**הרי שנתן נפשו על המשפט:

**צדקת ה' עשה.**שמ"ר פר' ה' סימן י' וש"נ:

**וראה ועשה בתבניתו.**שמות כ"ה מ' משמע שיעשה בעצמו ואין דרך המלך לעשות דבר בעצמו אלא מצוה לאחרים ועומד עליהם ומשתדל בהכנה וכאלו יעשה בעצמו:

**וירא משה את כל המלאכה.**שמות ל"ט מ"ג משמע שראה הכל בעת שעשו המלאכה וס"ד והנה עשו אותה וגו' ויברך אותם משה ואגב שהביא הפסוק דורש ס"ד שכתוב ויברך אותם משה ולא פירש איזה ברכה וע"פ מדה י"ז בהכרח שמפורש במקום אחר והיינו בתהלים בסוף מזמור תפלה למשה וכמ"ש בסדר עולם סוף פרק ו' ויברך אותם משה מה ברכה ברכם אמר להם יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם אמרו ויהי נועם ה' עלינו פי' שמשה אמר הפסוק הקודם יראה אל עבדיך פעליך והדרך על בניהם והדרך הוא השכינה כמ"ש איכה רבתי על פסוק עולליה הלכו שבי לפני צר אז ויצא מן בת ציון כל הדרה וזהו והדרך על בניהם וכן הוא בספרי פנחס פסקא קמ"ג וז"ל מה ברכה ברכם אמר להם יהי רצון וכו' כנ"ל בס"ע וכן מצאתי מפורש במדרש תהלים צ"א שמשה אמר פסוק יראה אל עבדיך פעליך והדרך על בניהם והם ויהי נועם ה' הוא השכינה עלינו ומעשה ידינו מה שעשו בידיהם ממש וכאן חסר ובשיבוש וצריך להגיהה כמ"ש בשלשה מקומות הנ"ל ולשון הספרי ואע"פ שאינו מפורש בתורה מפורש בכתובים שנאמר יראה וגו' לגלות שדורש מדה י"ז כדרכנו בדרשות המדרש ע"פ המדות:

**א"ר חייא ב"ר יוסף.**לשון התנחומא פקודי סימן י"א ולקמן ריש סימן ט"ו ובס"ע ריש פרק ז' ספרי כאן פסוק זה:

**ויהי ביום כלות.**משה משה בעצמו:

**ביום הקים.**היה פירושו שהקים ביום אחד ולא קודם לכן אך מאחר שכתוב ביום כלות משה להקים משמע שהתחיל להקים מקודם לכן ועתה כלה הקמותיו והיינו על כרחך ז' ימי המלואים שאם לא הוקם ביום ראשון לא היה יכול להקריב וכן כל ז':

**הה"ד כי יש אדם.**פסיקתא פר' ה' סימן ג' תנחומא כאן סימן כ"א:

**שלא עמל במשכן.**בידיו ממש אלא ציוה ועשו כמ"ש בסימן הקודם וההקמה בדבר שכבר נגמר הוא דבר קטן ועכ"ז תלה הכל בהקמת משה:

**שלמה ודוד.**שלמה בנה ועשה הכל ותלה בדוד כמ"ש בסימן הקודם:

**מי עלה שמים וירד.**פסיקתא פר' ה' סימן ג' תנחומא כאן סימן כ"ד ושם חסר העיקר:

**וירד ה'.**שמות י"ט:

**אשר בידו נפש.**איוב י"ב וזהו מי אסף רוח בחפניו שרוח האדם בידיו:

**ה' ממית ומחיה.**ש"א ב' שמקים המתים מקברם ומחיה אותם:

**צור שמו שדי שמו.**כמ"ש הצור תמים פעלו צור עולמים וכדומיהם אל שדי וכדומה והכוונה על כל שמותיו המפורשים בתנ"ך וזה כי תדע יש לך מקום מהיכן שתדע כי מפורשים בתנ"ך וכן שם ישראל וזה ע"פ מדה י"ז:

**אם יהיה טל ומטר.**ומטר בא ע"י רוח כמ"ש ישב רוחו יזלו מים:

**ויקח אליהו את אדרתו.**וס"ד ויכה את המים ויחצו הנה והנה הרי בשמלתו צרר מים:

**חי בנך.**שהחיה והקים אותו ממטתו:

**והוא הוריד את הגשמים.**וזהו וירד וכמ"ש כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים וכדומה:

**הביאו את המעשר.**וכל הבאה הוא ביד וזהו בחפניו:

**יערוף כמטר לקחי.**וס"ד כשעירים עלי דשא שעירים מלשון רוח וסער על דשא של תבואה:

**מי צרר מים.**שקושרים בשמלה והיינו בעבים כמ"ש צורר מים בעביו ולא נבקע ענן תחתם איוב כ"ו היינו שנקשר הגשם בעבים ולא נפתח הענן שיצא ממנו הגשם. ומ"ש מי הקים כל אפסי ארץ פי' שהקים על הארץ דברים רעים שמחזירים הארץ לאפס ואין כמ"ש מטר ארצך אבק ועפר:

**מה שמו ומה שם בנו.**היה לך לידע וללמוד מאב ובנו אשר שמותם כתוב בתורה שקיימו מצות מעשר ונתברכו:

**ויתן לו מעשר מכל.**ובפסוק הקודם ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ. ומ"ש ולמה ברכו פי' ובמה ברכו שהקנה שמים וארץ לזרעו שיעשו צרכיהם השמים בגשם וטל וממגד תבואות שמש וגו' וארץ תתן יבולה והכל בזכות מעשר:

**ויזרע יצחק.**וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה':

**כי תדע.**תזכור ותדע שכן יהיה תמיד ועי' בראשית רבה פרשה ס"ד סימן ו':

**כצאתי את העיר.**שמות ט' ומ"ש אפרוש כפי היינו בחפניו וסופי דקרא הקולות יחדלון והקולות הוא ע"י הרוח:

**נצבו כמו נד.**וזהו צרר מים שקשרם שיעמדו נד אחד:

**משכן אחר הקים.**וזהו השמים שנקרא אוהל ותיבת את ריבוי לרבות משכן העולם וכמ"ש שי"ר פסוק יפה את רעיתי א"ר הושעיא אמר הקב"ה מעלה אני עליכם כאלו כבר הייתי צריך לסבול שני עולמים וכו':

**נחית בחסדך.**פסיקתא פר' ה' סימן ג' הנ"ל תנחומא כאן סימן י"ט:

**תמן תנינן.**אבות פרק א':

**טרסקל.**סל וכמ"ש ריש שבת ואינו מלשון שולחן:

**מכון לשבתך פעלת.**בעת אשר מקדש ה' כוננו ידיך אז מכון לשבתך פעלת למעלה:

**ועשית יריעות.**שמות כ"ו ז':

**והבדילה הפרוכת.**שם כ"ו ל"ג:

**ועשית כיור.**שמות ל' י"ח:

**ועשית מנורת.**שמות כ"ה ל"א:

**והיו הכרובים.**שם כ"ה כ':

**בששי נברא האדם.**וכתוב ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה ובמשכן כתוב שמות כ"א א' ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך וס"ד לכהנו לי והיינו לשמור ולעבוד במשכן ובמקדש:

**ותכל כל עבודת.**משכן אוה"מ שמות ל"ט ל"ב:

**ויברך אותם משה.**שמות ל"ט מ"ג:

**ויכל אלהים.**פסוק ויכל כתוב קודם פסוק ויברך אלהים אך המדרש הביא פסוקי בריאת עולם כנגד פסוקי המקדש ואצל המקדש פסוק ויברך כתוב תחלה היינו בסדר פקודי ופסוק ויהי ביום כלות בסדר נשא:

**ויקדש אותו.**כאן בפסוק ויהי ביום כלות:

**מה טובו.**אוהליך יעקב משכנותיך ישראל ועי' שמ"ר פר' ל"ה סימן ד' וש"נ והיל"ל מקדשיך ע"כ דורש א"ת משכנותיך אלא משכנותיך:

**ויטוש משכן שילו.**וסמיך לי' ויתן לשבי עוזו ותפארתו ביד צר:

**צאן מרעיתי אדם.**יחזקאל ל"ד ל"א:

**שפוך חרון אפו.**על עצים ואבנים ולא על ישראל כי אם על המשכן:

**חבל חבלנו לך.**ותרגם אונקלוס על פסוק אם חבול תחבול שלמת רעך אם משכונא תיסב:

**זה מקדש ראשון.**לכך כתוב כפול חבול תחבול ע"פ מדה יו"ד על המשכן ועל המקדש ראשון שאנשי כנסת הגדולה היו בתחלת בית שני ואמרו שכבר נטלו מהם שני משכונות:

**ויהי בחודש הראשון.**שמות מ' י"ז:

**שהקמת הלילה.**למ"ד בסמוך אחד בבוקר ואחד בערב וגם למ"ד שהקים בכל יום רק בבוקר הוצרך לדרוש שהקמת הלילה פסול:

**כל ז' ימי המלואים.**לעיל סימן ט' עיין לקמן פרק י"ג סימן ב' ממ"ש ביום כלות משה להקים שכלו הקמותיו שהיה מקים בז' הימים וכל מעשה צדיקים בזריזות וכל זריזות מצפרא כמ"ש בריש פסחים:

**שני פעמים בכל יום.**ממ"ש בסדר פקודי ויהי בחודש הראשון וגו' הוקם המשכן ויקם משה את המשכן הרי ב' הקמות ע"פ מדה י' ולא יתכן לדרוש שלא היו אל ב' הקמות שהרי כתוב ביום כלות משה להקים שהקים כל ז' כנ"ל והקריב כל ז' וזה האחרון היה יום כלות ובהכרח לדרוש שהיו שני הקמות בכל יום ואינו חושב מ"ש תחלה תקים את משכן שאין לחשוב הציווי עם קיום המעשה לשנים אלא חושב מ"ש בקיום המעשה בפ' הוקם ויקם בפרשה אחת זה אצל זה ואינו חושב ג"כ מ"ש כלות משה להקים שהוא בסדר נשא בספר רביעי ואין לחשבם יחד עם מ"ש בספר שמות:

**הוקם ויקם להקים.**סובר שאע"פ שהוא בספר אחר רחוק מב' הקמות הנ"ל עכ"ז בהכרח פירושו כלות משה להקים מה שהיה כבר מקים עתה כלה היינו מ"ש הוקם להקים שכבר הקים ב"פ ועתה כלה להקים וכאלו כתובים יחד כל ג' ההקמות וא"א לימים או להקמות שהרי בהכרח היה מקים בכל יום כנ"ל ת"ע לג' פעמים בכל יום וצ"ע שהרי כתיב עוד הפעם בסדר בהעלותך במדבר ט' וביום הקים את המשכן הרי ד' פעמים:

**למלואים.**קרבנות של מלואים של פרשת צו כמ"ש כי שבעת ימים ימלא את ידכם וגו' ימי מלואיכם:

**כ"ג באדר.**ז' ימים עד ר"ח ניסן שהוא יום השמיני כנ"ל:

**מנין לפירוקין.**מנין לנו שאחר שהעמידו פרקו וחזר והעמיד וחזר ופרקו ת"ל ביום כלות משה להקים שכלו הקמותיו הרי שהקימו כמה פעמים ובין כל הקמה בהכרח שהיה פריקה:

**בר"ח ניסן.**בספרי כאן כל הענין:

**כלם טמאי מתים.**וצריכים הזאת ג' וז':

**וישכן כבוד ה'.**כמ"ש שם ויעל משה על ההר ויכס הענן את ההר וישכן כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי הרי שנתקדש ז' ימים בענן וכן כאן נתקדשו אהרן ובניו ז' ימים:

**מעלה נטל אהרן.**כמ"ש ויקרא ח' פסוק י"ב ויצוק משמן המשחה על ראש אהרן ואצל בניו לא כתב כן ובהזאה כתב שם בפסוק ל' ויקח משה משמן המשחה ומן הדם וגו' ויז על אהרן ועל בגדיו ועל בניו ועל בגדי בניו אתו בהזאה היו שוים ולא במשיחה:

**בין עיניו.**עי' במסכתא דמילואים בת"כ סדר צו כל זה:

**ישראל נתקדשו.**לעניניהם שיוכלו להביא קרבן ולאכלו נתקדשו בפרת חטאת היינו בהזאת אפר חטאת נטהרו מטומאתם:

**בהזיה מנין ולקחו פר.**כאן חסר וכן צ"ל בהזיה מנין הזה עליהם מי חטאת בתגלחת מנין והעבירו תער על כל בשרם בקרבן מנין ולקח פר בן בקר בתנופה מנין והניף אהרן וכל זה מפורש בריש סדר בהעלותך:

**בפירוק מנין.**כבר דרש על פירוק לעיל סימן זה ממ"ש כלות משה להקים וכאן הביא ראיה שבשעת הפירוק היה ג"כ קודש מפסוק זה כבלע את הקודש היינו בשעה שכיסו כל הכלים בעת פירוקו כמפורש בתורה סוף סדר במדבר:

**ראשון שנמשח.**שהרי בהכרח היה מושח כל כלי וכל קרש וכל יריעה בפני עצמה ומפסוק זה וימשח אותו ויקדש אותו משמע שכל מה שמשח תחלה קדש מיד קודם שמשח אחרים ת"ל בפסוק זה וימשחם ויקדש אותם ללמד שקדשו כלם יחד במשיחת האחרון וע"פ מדה יו"ד שתי משיחות תחלה כל אחד ואח"כ כלם יחד:

**משיחה בעוה"ז וכו'.**ה"ג בספרי רבי אומר וימשחם ויקדש אותם למה נאמר והלא כבר נאמר וימשח אותו ויקדש אותו מגיד שמשיחתן של אלו הוקדשו כל הכלים לעתיד לבוא וע"ז מורה הב' משיחות אחד בעוה"ז ואחד בעוה"ב ועי' לקמן פרשה י"ד סימן י"ג שמ"ר פר' ט"ו סימן כ"ד סנהדרין דף י"ד:

**ודכוותי' וכו' עד וח"א.**צ"ל בהכרח דכאן חסר וכצ"ל ויחבר את היריעות בעוה"ז ויהי המשכן אחד לעתיד לבוא שהרי על זה אמר דכוותי' כמו שדרש על פסוק וימשח וימשחם אחד בעוה"ז ואחד בעוה"ב כך דרשו כאן ויחבר וגו' הרי שנעשו אחד ומה ת"ל ויהי המשכן אחד אלא לדרוש לעוה"ב:

**אחד למדידה.**דורש שלכך כתוב וימשח וגו' וימשחם וגו' הראשון למדידה שמדד כל כלי שתרגם מדה משיחה מדה אחת לכל היריעות תרגם משחתא חדא שמדד המשכן והקרשים והכלים אם נעשו כשיעור המפורש אצל כל אחד ומשיחה הב' למשיחת השמן:

**מבחוץ ומבפנים.**ספרי כאן וע"כ כתוב שתי משיחות:

**מדות הלח.**מפני הגודש שנשפך על אחורי הכלי ודופנותיו מבחוץ ואם לא יקדש אחורי הכלי יפסול גם מה שבפנים שהכל חיבור אחד:

**ממושבותיכם תביאו.**ולא כתב כאן קודש לה' עד פסוק כ' והניף וגו' קודש לה' שקודם לכן לא היו קודש אע"פ שנמדדו בכלי קודש הרי שלא נמשחו מדת היבש:

**ולהקריב תהלה.**ספרי כאן וכמ"ש כאן פסוק יו"ד ויקריבו הנשיאים את חנוכת המזבח ביום המשח אותו היינו מיד ביום ראשון ובמלאכת המשכן נתעצלו שפסוק והנשיאים הביאו שמות ל"ה כ"ז כתוב לבסוף אחר שהביאו הכל:

**כל נדיב לב.**שמות ל"ה ה' ולא הזכיר הנשיאים ביחוד כי רע היה בעיניהם שיהיו שוים לכל העם:

**בבוקר בבוקר.**שמ"ר פר' מ"א סימן ב' ושם מבואר לעיל פר' א' סי' יו"ד:

**והנשיאים הביאו.**את אבני השוהם לאפוד ולחושן עי' שמ"ר פר' ל"ג סימן ח' ויק"ר פר' א' סימן ו':

**שכבר צוה משה.**משמע שהנשיאים הביאו אחר ההכרזה ובאמת שפסוק והנשיאים כתוב הרבה קודם ההכרזה ועיקר ההוכחה על שכתוב תחלה נדבת כל איש ואשה ואח"כ והנשיאים הביאו ועוד שנדבת הכל היה מה שהוצרך למשכן והנשיאים לא הביאו רק מה שצריך לבגדים ולזה דרשו שבהכרח שלא היה אפשר שיביאו לנדבת המשכן על שאחרו עד אחר ההכרזה שעל כן הוכרחו להביא דברים אחרים שלא עלו על דעתם להביא הרי בהכרח ג"כ שפסוק והנשיאים מקומו ע"פ מדה ל"ב אחר ההכרזה:

**שבטו של יששכר.**לקמן פר' י"ג סימן ט"ז:

**לכך כתיב ויקריבו.**ופסוק זה מיותר ולא פירש מה הקריבו ובפסוק הסמוך מפורש ויביאו את קרבנם וגו' ויקרבו אותם לפני המשכן ולזה דרשו שמ"ש ויקריבו נשיאי ישראל פי' שקרבו עצמם בזריזות לחפש ולחקור מה שעליהם לעשות עד שזכו שבעבור המחשבה הטובה וההכנה שיכתב עליהם נשיאי מלא כי בתחלה נתרחקו עד שנכתב והנשיאים חסר ב' יודין ועי' שמ"ר פ' ל"א סימן י"ז על פסוק נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבואנו:

**שהיו הדיוטות ונתמנו.**מחמת עשרם ת"ל ראשי בית אבותם שבכל שבט היה כמה בתי אבות והגדול הזקן בבית אב היה ראש בית אב ונעשה נשיא השבט וא"כ יש לטעות עדיין שיש עוד ראשי אבות המטות גדולים מזה שנעשה נשיא ת"ל הם נשיאי המטות שנתמנה לנשיא היה בית אב שלו גדול מכל בתי אבות והוא הגדול מכל בית אב שלו נמצא שהוא בעצמו הגדול שבשבטו אף בלא הנשיאות ונתמנה נשיא בשבטו בעבור שראוי לכך שאין גדול ממנו בשבטו גם דורש שמ"ש הם נשיאי המטות שייך למ"ש תחלה הם נשיאי בית אבותם שגם אבותם היו נשיאים וגדולים נמצא שהם נשיאים בני נשיאים ומ"ש הם העומדים על הפקודים דורש העומדים שהיו עומדים כבר וממונים עליהם במצרים לשוטרים ועומדים עליהם להשגיח שיעשו מלאכתם באמונה והוכו עליהם ומ"ש על הפקודים היינו על המנין הדגלים כמ"ש ריש במדבר ואתכם יהיה איש איש למטה וגו' פקודיהם וגו' אצל כל שבט:

**שש כנגד שי"ב.**לעיל פר' ג' סימן ח' וכל אלו שחושב הם ע"פ מדת מנגד:

**לא ירבה לו נשים.**בכתוב בא הסדר סוסים נשים כסף וזהב כי היזק הרבות הסוסים הוא היזק כללי שלא ישיב את העם מצרימה והיזק הנשים הוא פרטי אך מזיק יותר מכסף וזהב כי יצר של חי מדבר יותר גדול מיצר של דומם כסף וזהב והמדרש חושב לפי חשיבות המינים תחלה מדבר ואח"כ חי ואח"כ דומם גם תאות נשים גדולה מהכל ותאות סוסים גדולה מתאות ממון ע"כ מונה ע"פ מדה ל"א:

**ושש מעלות לכסא.**צ"ל שנאמר ושש מעלות לכסא ד"ה ב' ט' י"ח ועי' ד"ר פר' ה' סימן ו' באו"א ועיין מדרש אסתר פסוק כשבת המלך:

**באיזה צד.**פי' באיזה צד היו המעלות:

**כנגד ו' רקיעים.**ויק"ר פר' כ"ט סימן י"א ועי' כל מאמר זה בשי"ר פסוק יפה את רעיתי:

**צב אלא מצוירות.**צבועות ע"פ מדת ממעל והוא בספרי:

**מטוקסות.**מתוקנות ומצויינות מלשון צביון ורצון ע"פ מדה הנ"ל:

**והביאו את כל אחיכם.**ובצבים ובפרדים ישעיה ס"ו הרי שהם עגלות של שרים:

**אלא קמורות.**בערך ערך קמר ב' בל"י קורין לעגלות צב קמרון והוא כמין קובע ע"ש וכן הוא ענין קמרוסא שמ"ש צב על שדומה לצורת הצב שכתוב בתורה החולד והעכבר והצב שקורין צערפאחה שיש על גביו כמו קובע עגולה של עצם ובתמונה זו היו העגלות עי' שי"ר פסוק יפה את וגו' הנ"ל:

**כצבע של רקיע.**דורש צב צבוע ע"פ מדת ממעל ושש כנגד רקיעים שש כנ"ל וא"כ גם הצביע שלא פירש איזה צביע למוד הוא מענינו כצבע רקיע הנ"ל:

**שמא ימות שורו.**ועתה אם ימות השור הרי יש לו חלק בעגלה ואם תשבר העגלה הרי יש לו חלק בשור:

**ויקריבו אותם לפני המשכן.**הרי כבר כתוב ויביאו את קרבנם לפני ה' א"כ מ"ש ויקריבו וכו' מיותר ודורש ללמדנו שמסרום לציבור:

**באו ועמדו לפני המשכן.**מדכתיב מיד ויאמר ה' אל משה לאמר קח מאתם אנו יודעים שלא קבלם משה מקודם והמאמר בספרי כאן וסיים הא הסכימה דעתם לדעת עליונה וכדלקמן:

**דברי כבושים דברי נחמות.**כמ"ש קחו עמכם דברים עי' ב"ר פר' י"ו סימן ה' וש"נ ובשי"ר שם דף ל"ב איתא דברי שבח דברי נחמות א"ר הושעיא מעלה אני עליכם כאלו כבר הייתי צריך לסבול בו עולמי והבאתם לי כמ"ש פר' זו סימן י"א שהוקם העולם עם המשכן ודומה שהעגלות נושאות העולם עם המשכן וגם כאן בעל המאמר ר' הושעיא וחסר כאן:

**אלו להם הייתי אומר.**שהייתי מצוה עליהם שיעשו כן הייתי מצוה לך שתאמר להם כמו כל המצות שנאמרו על ידיך אלא מעצמם עשו בדבר שהוא לצרכם ולטובתם ואין זה שייך אליך:

**שיהיו קיימים לעולם.**כדעת ר"מ בסמוך:

**שבגלגל שוורים זבחו.**ובשי"ר שם הגירסא עד הגלגל הה"ד בהושע בגלגל שוורים זבחו הושע י"ב י"ב וכמ"ש שם מ' ט"ו כל רעתם בגלגל והיינו לעבודת כוכבים:

**בנוב הקריבו וכו' בגבעון.**ובשי"ר שם הגירסא לוי אמר בגלגל ועל ג' דעות אלו אינו מביא ראיה וצ"ע מנין לו:

**עד עכשיו.**כנ"ל מתיבת והיו:

**אם העגלות.**עם הבקר כמבואר ודיבוק העגלות והבקר הוא דיבוק הגוף נתקיימו בגוף בעוה"ז ודיבוק ישראל בלב ונפש נתקיימו בעוה"ב:

**לפי טורח משאו.**בני מררי טוען קרשים שמשאם גדול נתן להם ד' עגלות בני גרשון נושאים יריעות נתן להם ב' עגלות:

**והמיתרים שהיו מעמידים.**לעיל פר' ו' סוף סימן ג' ושם מדבר בעת קיפולם על העגלות וכאן מדבר בעת שפרשו אותם על המשכן:

**ועמודים ואדנים ויתידות.**שהיו מיתרים לבני גרשון ויתידות ומיתרים לבני מררי כמפורש בריש נשא ועי' רש"י שם:

**ר' נתן אומר.**ספרי כאן ועי' לעיל פר' ד' סימן כ' כל הענין:

**ויקרא דוד לצדוק.**עד כי למבראשונה לא אתם פרץ ה' אלהינו בנו כי לא דרשנוהו כמשפט עד וישאו בני הלוים את ארון האלהים כאשר צוה משה וגו' ומ"ש כאן עד כמשפטם ביד אהרן אביהם משמע שהמדרש רוצה לחבר פסוק ויקרא דוד שהוא בד"ה א' ט"ו פסוק י"א י"ב י"ג י"ד ט"ו שהיה בתחלת מלכו עד פסוק כמשפטם ביד אהרן שהוא בד"ה א' כ"ד י"ט שהיה בסוף ימי דוד אך הענין שתחלה מביא המדרש פסוק ויקרא דוד לצדוק וגו' עד פסוק ט"ו כאשר צוה משה כדבר ה' בכתיפם במוטות עליהם ועל זה אמר והיכן ציוה ולבני קהת לא נתן ועי' בספרי ומ"ש עד כמשפטם ביד אהרן אביהם הכניס ענין אחר בתוך הדברים דרך אגב כמבואר באריכות בברייתא דל"ב מדות מדה י"ז בפנים ובבאורי שם וכאן חסר ועי' רמב"ן בחומש כאן:

**למלאכת המשכן.**העגלות והשורים וכנ"ל ריש סימן י"ח כך התנדבו כל הנשיאים קערות כסף ומזרק כסף וגו' כדמפרש אצל כל אחד ועמדו לפני המזבח והיה משה מסופק בג' ענינים א' אם יקריבו אם לא ב' באיזה סדר יקריבו ג' אם כולם ביום אחד או כל אחד ביום אחד וכל הענין בספרי כאן:

**אם למסעות אם לתולדות.**הנה הב' ספיקות אם יקריבו אם לא ואם כולם כאחד או כל אחד ביומו אנו למדים ממ"ש ה' למשה נשיא אחד ליום וגו' יקריבו הרי שהיה מסופק בזה אך על איזה סדר יקריבו אינו מבואר מנא לן שהיה מסופק בזה ועוד יקשה שהרי ענין המסעות היה באחד לחודש השני וכאן היה באחד לחודש הראשון שעדיין לא נצטוו על מסעות הדגלים ובהכרח לומר שמאחר שאנו רואים שהקריבו הנשיאים כאן בסדר שנסעו בדגלים ולא כסדר תולדותם שמבואר בחושן ואפוד דעת חז"ל שהיה משה מסופק בזה עד שהודיע לו הש"י כמו שהודיע לו על ב' ספיקות הנ"ל גם צ"ע לפי מ"ש לעיל פ' ג' סימן ח' גם ענין הדגלים לא צוה הש"י איך ילכו אלא שאמר לו הש"י שמעצמם ידעו שיעשו כמו שעשו במטת יעקב ואיך אמר כאן יקריבו אותם למסעות ויתכן שפירושו שכמו שהשיבו הקב"ה אצל המסעות שמעצמם יעשו כך אמר לו כאן שיעשו כמו שהיה במטת יעקב. ודעת היש אומרים שמאחר שאינו מפורש שצוה כן הרי שעשו מעצמם והסכימו לדעת רוה"ק כמ"ש בריש סימן י"ח אך בילקוט כאן איתא שנאמר ויהי אין ויהי אלא שנאמר לו מפי הקודש יקריבו למסעות ויתכן שהכוונה על מ"ש ויהי המקריב וכמו במעשה בראשית שכתוב ויהי כן שהיה כאשר אמר וכן כאן שכאשר אמר כן הקריבו הרי שאמר שכן יקריבו גם יתכן שפירושו כמ"ש לעיל פר' זו סוף סימן ו' רשב"י אומר דבר שהיה ופסק וחזר לכמות שהיה וכו' לפיכך כתיב ויהי וכן כאן שהיה סידור זה אצל מטת יעקב ופסק בחושן ואפוד ושארי מספרים וחזר כאן לכמות שהיה כמ"ש לעיל פר' ב' סימן ח' הנ"ל ובספרי בפסוק ביום השני הקריב נתנאל בן צוער אין הקריב אלא שנאמר לו מפי הקודש הקרב למסעות ועל שתיבת הקריב מיותר דורש מזה ע"פ מדה ט' וממעל שנאמר לו הקרב והקריב:

**והלא נשיאים היו מתנדבים.**פי' שהרי הענין מדבר בנדבת הנשיאים והיה די שיאמר אחד ליום ולא להזכיר עוד הפעם נשיא:

**זה קידש שמו.**לקמן פר' י"ג סי' ז':