קערת כסףאחת וכן כף אחת פר אחד שעיר עזים אחד ותיבת אחת ואחד מיותרים בכל הנ"ל אלא שהכתוב מתמיה שלחנוכות המזבח לא הקריבו כ"א אחת ואחד וכן ולזבח השלמים בקר שנים אלים חמשה:

**כשתכנס לפלטרין שלך.**וכמפורש בתורה בסדר ראה והיה המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו לשכן שמו שם שמה תביאו וגו' עולותיכם וזבחיכם וכשנצטוו על המשכן היה עיקר הכוונה על ביהמ"ק כמ"ש ועשו לי מקדש אלא שבתורה אינו מפורש באיזה מקום על כן הביא הפסוק של תהלים שמרמז במ"ש אז תחפוץ וגו' אז יעלו וגו' ולא קודם לכן היינו במשכן:

**ויזבח שלמה.**בקר עשרים ושנים אלף וצאן מאה ועשרים אלף:

**תורין ק'.**דכרין מאתן אמרין ארבע מאה:

**אימתי התחילו המילואים.**מסכתא דמלואים בת"כ סדר צו בסופה סדר עולם פרק ז' ספרי פסוק ויהי ביום כלות משה פסיקתא רבתי פר' ה' סימן ד' לעיל פר' י"ב סוף סימן ט' והלשון כאן מס"ע שם עד זו כנסת ישראל:

**יבוא דודי זו השכינה.**שכל ז' ימי המילואים היו ישראל מתפללים שתראה ותשרה השכינה בגנו הוא המשכן וביום השמיני באתי לגני כמ"ש וירא כבוד ה' אל כל העם וגו':

**אריתי מורי זה לבונה.**שעל המנחה שצריך ללקטן מן המנחה שלא תתערב קורט לבונה בתוך הקומץ ואריתי הוא לשון לקיטה כמו מורה בתאנים עם בשמי הוא לבונה של קטורת שהיא מעורבת עם שאר הבשמים של קטורת וכנ"ל יזלו בשמיו זה הקטורת:

ייניהוא יין של נסכים חלב הוא חלבי אימורי קדשים קלים שמקריבים החלב:

**זה משה ואהרן.**כמ"ש בסוף סדר צו שחזה התנופה למשה היה למנה ובשר האיל והלחם לאהרן ולבניו:

**זו כנסת ישראל.**ששמחו בשכינה ובקבלת הקרבנות כמו בשתיית יין ושכר:

**ר"א וריב"ח.**ב"ר פר' כ"ב וש"נ ומבואר:

**זאת תורת העולה.**ויקרא ו' ב' זאת תורת זבח השלמים שם ז' י"א.

**העירותי מצפון ויאת.**וכתוב שם בענין ראשון לציון הנה הנם:

**אומר לצפון תני.**שבצפון העולם עיקר הישוב ועיקר הגליות שם הוא ומיעוט הגליות בדרום ע"כ כתוב ולתימן אל תכלאי עי' כל זה שי"ר פסוק עורי צפון:

**מכבדות וזוחלות.**מכבדות הוא כיבוד הגן וזוחלות זילוף שמזלפין על מקום הצורך. הפיחי הפחת הריח דומה לכיבוד. יזלו שמזלף על מקום מיוחד במקום שהצדיקים יושבים:

**אחותי כלה.**וכי אפשר לאחות שתהיה כלה לאחיה ע"כ דורש כלה ע"פ ממעל שנתכלו וכו':

**רעים אלו בעלי מצות.**הרע אהוב שאינו קרוב אך הדוד הוא אהוב גם קרוב ע"כ דורש אכלו רעים על בעלי מצות לבד בלא תורה ודודים אלו בעלי תורה שנעשו קרובים ואהובים:

**שלא יהא החתן.**וכמ"ש לעיל פר' י"ב סוף סימן ח' ביום חתונתו ועי' מש"ש:

**יחדש לי דבר.**בהכרח לומר שכוונת המדרש שגם בעת הרוגז היתה באה אליו והוא אליה אך לא היה דרך חיבה וקביעה וכשביקש להחזירה אמרה שיעשה לה דבר חידוש שלא היה כן בשעת הרוגז כי פסוק וירח ה' את ריח הניחוח בעת הרוגז אחר המבול והגירוש וכשבא להחזירתו שישרה עמנו בקביעות דרך חיבה אז אמרנו שיעשה לנו דבר חידוש להראות שבטל הרוגז לגמרי וחזר האהבה כבראשונה:

**נכנס בפשפש.**בפתח קטן מן הצד ולא ראו שנכנס:

**נגמר בכ"ה בכסליו.**פסיקתא פר' ו' סימן ה' ילקוט מלכים ו' וצ"ע מנין לו וסיים בפסיקתא ומעתה הפסיד כסליו לאו אמר הקב"ה עלי לשלם לו מה שילם לו הקב"ה חנוכת בית חשמונאי שהיתה בכ"ה בכסליו:

**כשהגיע ר"ח ניסן.**והקב"ה חשב לעכב שמחת המשכן בחודש שנולד בו יצחק שבניסן נולד. כ"ה שם בפסיקתא:

**מהלך אין כתוב כאן.**ב"ר פר' י"ט סימן ז' כל המאמר ושם הגירסא ר' אבא ב"כ ועי' פר' י"ג סוף סימן ו' בקיצור. פסיקתא פר' ה' סימן ז' באריכות:

**א"ר איבו.**ב"ר פר' י"ב סימן ו' וש"נ ומבואר ולקמן סימן י"ב:

**כיון שחטא אדם.**עי' פסיקתא ביתר ביאור ומ"ש נסתלקה השכינה כמ"ש תהלים ז' ועליה למרום שובה ושם נ"ז רומה על השמים אלהים וכמ"ש בתורה ואנכי הסתר אסתיר פני וכמ"ש בהושע ואשובה אל מקומי:

**חטא קין.**שהרג לאחיו:

**חטא דור אנוש.**כמ"ש אז הוחל לקרוא בשם ה':

**חטאו מצרים.**בשי"ר פסוק באתי לגני הגירסא מצרים בימי אברהם ובפסיקתא הגירסא פלשתים ושניהם אמת:

**השכינו השכינה בארץ.**בשי"ר שם הגירסא ישכינו לשכינה עליה שוכן עד וקדוש שמ"ש וישכנו לעד עליה מיותר שהיה די במ"ש צדיקים יירשו ארץ לעד ע"כ דורש ע"פ מדת ממעל ומנגד ומדה י"ז ומדה ט' ישכנו על שהשכינו בארץ שכינה שנקרא שוכן עד וקדוש וזהו הטעם שנקרא כבודו יתברך ששוכן אצלנו בשם שכינה מפסוק לשכני בתוכם השוכן בתוך טומאתכם שוכן עד וכדומה והוספת דברים אלו במדרש שי"ר רק לגלות איך דורשים מהתיבות ע"פ המדות ישכנו לעד למה ישכנו על שהשכינו ומה השכינו השכינה ולמה נקרא שמה שכינה על שם שוכן עד ע"פ המדות הנ"ל:

**אריתי מורי וכו'.**כנ"ל בריש הסימן:

**מלך שעשה סעודה.**שהיה לו שמחה וצוה שיעשו שמחה וסעודה על ידי בעל בית אחד שהיה ממונה על הסעודה והבעה"ב מטרדתו בסעודה לא היה לו פנאי לאכל ואחר שאכלו אמר המלך שיתנו לבעה"ב לאכול והנמשל שהקב"ה כ"י היה לו שמחה וצוה שיעשו סעודה שיקריבו לפניו הנשיאים והזמינו אורחים הם משה ואהרן ובניו שאכלו ג"כ מהסעודה כנ"ל אכלו רעים זה משה ואהרן ואח"כ שתו ושכרו דודים הם הנשיאים שעשו הסעודה:

**ונח השרץ.**כמ"ש במ"כ ומ"ש ג' דברים כתוב כאן פי' ג' כתובים אריתי אכלתי שתיתי ופי' אע"פ שלא היה לי לעשות כן שהיה שלא כדין:

**וכאן קרבן יחיד.**כמ"ש לקמן פר' י"ד סוף סימן א' נשיא אחד ליום וגו' בלא הפסק וכתוב ביום זהו בשבת ועי' לקמן סוף סימן י"ג פר' זו:

**הה"ד גאות אדם.**פסיקתא פר' ז' סימן ב' ב"ר פר' כ"א סימן ו' ושם מבואר איך דורש:

**אפילו עכשיו.**שחטאת ופסקתי דינך:

**ה' צבאות יושב הכרובים.**וכתב שם אשר שלחו לחרף אלהים חי הרי אצל חירוף כתוב כרובים אף כרובים הכתוב כאן היה אצל חירוף ושייכות הכרובים אל החירוף מבואר בפסיקתא ט' דאיכה רבתי בושנו מאד כי שמענו חרפה וגו' כי באו זרים על מקדשי בית ה' וכו' נכנסו עמונים ומואבים לבית ק"ק ומצאו שם שני כרובים נטלו אותם ונתנו אותם בכליבא וכו' לא הייתם אומרים שאין האומה הזאת עובדים עבודת כוכבים ראו מה מצאנו להם הא כל אפין שוויין וכו' הרי שהחירוף כלפי מעלה בא מצד הכרובים שאמרו ככל הגוים ב"י שעובדים לצורות הכרובים וכן סנחריב חרף ג"כ באופן זה וע"כ אמר חזקיה ה' צבאות אלהי ישראל יושב הכרובים ע"פ מדה י"ו מיוחד במקומו דכאן הוצרך להזכיר כרובים אשר שלח לחרף אלהים חי בכרובים ברוך ה' שהאיר עיני בזה:

**אדם הגדול בענקים.**עי' ב"ר פר' י"ד סימן ו' וש"נ ומדקראו אדם גדול הרי שיש אדם קטן היינו מי שנקרא אדם הוא קטן ממנו:

**זה משה.**שכתוב בו והאיש משה עניו מאד מכל האדם והיה שפל לפני פרעה יתמוך כבוד שאמר לו התפאר עלי למתי אעתיר לך שבכל עת שתרצה יעשה הקב"ה רצוני וזהו הכבוד האמיתי:

**משליח זמורה.**מצאתי פירושו בתנחומא סדר תצא סימן יו"ד וז"ל ויזנב בך הכם מכת זנב ואתיא כי הא דאמר ר' חנינא ב"ר שיקלא מה היו בית עמלק עושים חותכים מילותיהן של ישראל וכמ"ש כאן במדרש וכמ"ש ג"כ במ"כ בשם ספרי ומסיים בתנחומא שם וממי למדה מזקינו שנאמר ויאמר הכי קרא שמו יעקב חיכך בגרונו והוציא את הזמורה עכ"ל הרי למדנו ענין הזמורה שמחכך בגרונו להוציא כיחו של האף לגרונו ומשליכו לחוץ ומשמיע קול חכי ועושים כן לבזות וכמ"ש ב"ר פר' ס"ז סימן ד' ויאמר הכי קרא שמו יעקב חיכך בגרונו והוציא את הזמורה והנה אצל עשו מפורש בתורה ואצל ישראל מפורש ביחזקאל ח' י"ז כי מלאו את הארץ חמס וישובו להכעיסני והנם שולחים את הזמורה אל אפם ועל החמס כתוב כלי חמס מכרותיהם וכמ"ש ב"ר פר' צ"ט הכלים הללו גזולים הם בידכם של שעיר הם וכמ"ש לעיל ריש פר' י"א וכן פירוש מ"ש כי מלאו את הארץ חמס היינו כנ"ל ומ"ש וישיבו להכעיסני הם ישראל שלמדו מהנ"ל להכעיסני וכמ"ש והאספסוף וגו' התאוו תאווה וישובו ויבכו גם ב"י שב"י למדו מהאספסוף וכמ"ש פר' זו סימן ט"ז לישוב משפחת הישובי ע"ש בביאורי באריכות וכן בתהלים וישב יואב כמ"ש ב"ר פר' ע"ד סימן ט"ו וכמ"ש ב"ר פר' ל"ה בסימן ג' בני אדם של ישוב פי' של ישוב ולימוד בדעת ואצל עמלק מפורש והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם חרפתם אשר חרפוך ה' ודרשו בפסיקתא פר' י"ב סימן יו"ד ובריש פר' י"ג שהיה מחתך זכרותם וכו' כמ"ש כאן במדרש שאצל החיתוך של מילה שהיא בחיק היו מחרפים ומגדפים ודו"ק בזה מאוד איך שכל דברי המדרש מפורשים ע"פ מדה י"ז וגז"ש ומכל המקומות הנ"ל קשרנו נימא בנימא וחבל בחבל ודלינו מים עמוקים מים חיים והבן:

**ויחלש יהושע.**וזהו כבודו שגבר על עעלק והחרימו:

**זה תבור וכרמל.**ב"ר ריש פר' צ"ט וש"נ ומבואר כל הענין:

**עבדך אבינו.**עי' פר"א פר' ל"ט ב"ר פר' ק' סימן ג':

**והעליתם את עצמותי.**בראשית סוף נ' ואצל יעקב כתוב ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים ולא נזכר עצמות:

**בשביל בנימין.**שההשפלה לפני יוסף היתה הכרחי על שהיה המושל במצרים אלא על שהשפיל עצמו בשביל בנימין הקטן וכן בסמוך מפני אחיך הקטן:

**אלא חולק לך כבוד.**פי' הריני חולק לך כבוד וכן הוא בפסיקתא שם בהדיא:

**המקריב וגו'.**פי' ד"א ויהי המקריב:

**אשר חכמים יגידו.**וס"ד ולא כיחדו מאבותם סוטה ד' ב' ומ"ש מיעקב ומשם דייק אבותם ל' רבים יעקב אביו של יהודה ושם אביה של תמר כמ"ש ב"ר פר' פ"ה סימן יו"ד אך לא יתכן גיר' זו שהרי שם מת בשנת נ' ליעקב בסדר עולם סוף פרק א' [ועי' בזה בהגהות רש"ש] אלא בהכרח הכוונה ב"ד של שם וכמ"ש ב"ר פר' פ"ה סימן י"ב ומ"ש מאבותם הוא יעקב ויצחק שהיו מבית דינו כפי המסופר בספר הישר וז"ל וילך יהודה בית שם ויקח את תמר בת עלם בן שם לער בכורו לאשה הרי יתכן שגם עלם אביה היה מבית דינו של שם ועי' מ"ש בזה ב"ר פר' פ"ה סימן ו' סימן יו"ד סי' י"ב בחשבונות אלו ועי' עוד ב"ר פר' נ"ז ריש סי' ד' וש"נ ומבואר וכמ"ש שמ"ר פר' ל' סי' י"ט ויצחק ויעקב וכל אחיו יושבים שם וכו':

**הוצלו חנניא מישאל.**והם היו מבני יהודה כמ"ש ריש דניאל ויהי בהם מבני יהודה חנניא מישאל ועזריה:

**כשירד דניאל.**דניאל מבני יהודה כמפורש בריש דניאל וכנ"ל:

**יבוא אריה ויציל אריה.**ע"פ עומק מדת ממעל גם ענין ההשגחה מתנהג שיפול דבר לדבר שדומה לו בשמו בין לזכות בין לחובה וע"פ מדה י"ז:

**מפני מה לא הושלך.**שהרי גם דניאל לא השתחוה לצלם כמו חמו"ע וכמ"ש שי"ר פסוק אמרתי אעלה בתמר קרוב לסופו שנ"נ פיתה לדניאל שישתחוה ולא הכריחו:

**שהיה נשרף.**אף שהיה צדיק גמור וגדול מחנניה מו"ע עכ"ז לא היה ניצל על שהשתחוה לו נ"נ וצוה להקריב לו מנחה ונסכים כמו לאלוה אף שלא נתרצה דניאל עכ"ז היה הסטן מקטרג עליו בזה שיהיה עכ"פ בכלל פסילי אלוהיהם:

**אפרים לשמה תהיה.**וס"ד בשבטי ישראל הודעתי נאמנה אפרים פירושו כל ישראל שנקראו בשם אפרים שיהיו לשמה ביום שתבאנה קללות התוכחות בחוקותי ובפ' כי תבוא וכמ"ש יום צרה ותוכחה הרי שתוכחה פי' צרה ועונש ודרשה זו אין לה שייכות למ"ש נודע ביהודה ודורש עוד ד"א אפרים לשמה כמ"ש פתיחתא ו' דאיכה רבתי ובמדרש תהלים ע"ו:

**בני אכסניא שלו.**שביהמ"ק נבנה בחלקו של יהודה ובנימין ושם השכין שכינתו וכפי מ"ש כאן אומות עובדי כוכבים אומרים אינו מבואר יפה אך בפתיחתא דאיכה הגירסא היו עשרת השבטים אומרים וזהו אפרים לשמה תהיה ביום תוכחה שאתוכח עמך כמ"ש שם בהדיא שאתה אומר שנשאתי פנים לשבט יהודה ובנימין אך בעת שנענשו שבט יהודה ובנימין אז בשבטי ישראל הודעתי נאמנה שלא נשאתי פניו ליהודה שהרי עתה שהיו שרי יהודה כמסיגי גבול ונתמלא סאתם אז עליהם אשפוך כמים עברתי וזהו נודע ביהודה אלהים בשעה שעשה הדין ביהודה אז בישראל הם עשרת השבטים גדול שמו שהכירו שהוא אל אמת ואינו נושא פנים:

**אם תחנה עלי מחנה.**דוד שבא מיהודה אמר כן ועי' ויק"ר פר' כ"א בסי' א' באריכות:

**וזאת ליהודה.**וס"ד שמע ה' קול יהודה וגו' ועזר מצריו תהיה וזהו נודע ביהודה אלהים על ידי דוד בזכות ההבטחה שהבטיח משה ליהודה:

**נכונו ללצים שפטים.**וס"ד ופיו למהלומות יקרא ויק"ר פר' ט"ו סימן ג' ע"ש השינוים:

**אם אינה סוחרת.**פי' סובבת ומטה עצמה לצדדים מדרך הישר ושם בויק"ר הגי' סורחת ופי מורדת וחוטאת עליו ופי' אם היא חוטאת על אדונה מכה אותה ואם אינה חוטאת אינה מכה וא"כ אין הדינים נכונים לה תמיד אך הלצים חוטאים תמיד ומוכנים תמיד לעונש:

**שאת ספחת.**כך מסודרים בסדר תזריע שאת ספחת בהרת שחין מכוה כנגד ה' חומשי תורה וצ"ע למה אינו חושב הנתק ונגע צרעת הקרחת והגבחת והיש אומרים חושבים כפי מ"ש בסדר מצורע בסוף פרשת טהרת הבית זאת התורה לכל נגע צרעת ולנתק ולצרעת הבגד ולבית ולשאת ולספחת ולבהרת. שמ"ש תורת חוזר על כל הכתובים בפסוק זה שכלם כתובים בוי"ו וצרעת הבגד והבית אינו במכות הגוף ואינו חושבם לשפטים ומהלומות ואין כאן רק ה' מיני נגעים ובהכרח לומר שמ"ש לכל נגע צרעת שהוא כולל גם שחין ומכוה וקרחת וגבחת הרי כלם אחת ונתק ושאת וספחת ובהרת הרי חמשה וכתב זאת תורת הרי שחמשה אלו נקראו תורת כנגד ה' חומשי תורה ולפי שלפי גירסא זו ופירושה אין טעם מספיק לדעה הא' על כן לבי אומר לי שהיה טוב ונכון להגיהה דשניהם חולקים בפסוק זאת תורת שבסדר מצורע אלא שהדעה הראשונה סוברת כמ"ש ב"ר פר' ג' סימן ה' שהם ה' ספרי תורה והיש אומרים סוברים כבר קפרא שהם שבעה ספרי תורה כמ"ש ב"ר פר' ס"ד סי' ח' וחושב גם נגעי הבגד ונגעי הבית שמ"ש תורת שייך גם עליהם וגם הם בכלל שפטים ומהלומות והנה אף שהדברים עצמם נכונים ומתוקנים עכ"ז לא מצאתי ראיה פה לגירסא חדשה וצ"ע:

**מהו למהלומות.**מאחר ששורש התיבה הלם כמ"ש והלמה סיסרא הולם פעם היה לו לומר להלמות על לשון רבים ע"כ דורש למהלומות נוטריקון מה לו מות פי' מה יש לבוא עליו אחר המכות והשפטים שגרם שיבואו עליו מות רק המות חסר לו:

**וברדיליא.**כתב המ"ע בלשון יוני קורין לרצועות ושוט ברדילי:

**היתה כאניות סוחר.**צ"ע שהביא פסוק זה ולא דרש בו כלל ואינו שייך לא למעלה ולא למטה וגם הדרשה אינו מבואר מ"ש אלו לעבודת כוכבים אבל אתם וכו' ע"כ נ"ל שכוונת הדרשה שתחלה דורש פסוק נודע ביהודה אלהים בישראל גדול שמו להורות שגדול בקרבנו קדוש ישראל שהם עליון על כל עובדי כוכבים וכדומה פסוק והייתם לי סגולה וגו' וכדומה פסוקים רבים מאד ומהו זה שכתוב פרשת נגעים הרי שהם שוים לעובדי כוכבים כדומה פסוקים רבים מאד והכריע מפסוק נכונו ללצים שפטים וכדומה הרבה מאד ועל זה הביא פסוק היתה כאניות סוחר שמרמז על דרשת מדה ט"ו וכמ"ש בהדיא בברייתא דל"ב מדות במדה ט"ו בסופה ר"נ אומר ד"ת עני' במקום אחד ועשירים במקום אחר צריכים להביא ראיה ממקומות אחרים וכה"א היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה הרי שלענין ההכרעה מביא פסוק היתה כאניות סוחר:

**הוי בישראל גדול שמו.**כשישראל זכאים וצדיקים הם נכרים ורואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה' וכמ"ש והסיר ה' ממך כל חולי וכדומה פסוקים רבים כאלו המכריעים:

**ד"א בישראל גדול שמו.**משמע ולא בכל הגוים עובדי כוכבים והלא כתוב כי ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגוים וכאן אמר בישראל ע"כ דורש שמ"ש בישראל פי' בתפלת ישראל והכריע מפסוק זה עצמו כי ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה ועל זה מקשה וכי בכל מקום מקטירים ע"כ בהכרח לדרוש על שישראל היו מפוזרים בכל הגוים עובדי כוכבים ותפלה נחשבה כמו מנחה וקרבן וקטורת ומ"ש כאן מנחה פי' תפלת מנחה וזהו מ"ש כמשמעו שמתפללים אותה בעת שהיו מקריבים מנחת תמיד של בין הערבים וכמ"ש באליהו שהתפלל ענני ה' ענני בעת עלות מנחת התמיד בביהמ"ק:

**ויגש אברהם בתפלה.**שהתפלל על סדום ותפלה זו היה בשש שעות ביום ועי' ב"ר פר' מ"ח סימן ח' כחום היום בשש שעות ושם ריש פר' נ' שנפטרו המלאכים מאברהם בשש שעות ביום ואז התפלל ואברהם תקן תפלת שחרית ותפלת השחר עד חצות וגם אצל אליהו כתוב ויגש בתפלת מנחה אלמא על שכתוב כאן ג' לשונות מוקטר מוגש לשמי ומנחה דורש על ג' תפלות ועל מנחה מפורש וזה מוכיח שגם מוקטר מוגש ג"כ בתפלה ואולי זה טעם שדורש היפך סדר הכתוב מוקטר מוגש ומנחה על שהמנחה מוכיח על הכל:

**קטורת לפניך.**משאת כפי מנחת ערב:

**לכך נאמר גדול שמי בנוים.**כבר אמר הוי גדול שמי וגו' וכאן ט"ס וצריך לומר לכך נאמר בישראל גדול שמו כמו בכל הדרשות של סימן זה:

**מצרים לשממה תהיה.**וכתוב שם בענין וידעתם כי אני ה' אלהיכם עד מצרים לשממה תהיה ועי"כ ידעו כי גדול הוא וכמ"ש נודע ה' משפט עשה וכמ"ש ויק"ר ריש פר' כ"ד באריכות:

**כשעמדו ישראל.**עי' סוטה ל"ז א' מכילתא בשלח פסוק ויבואו בני ישראל פסיקתא פר' ז' סימן ו' במדרש תהלים ע"ו שמ"ר פר' כ"ד סימן א' ובכל אלו שינוי נוסחאות וחילופי גרסאות וכאן לא הובא אלא דעת ר"י ושם גם דעת ר"מ ועי' לקמן סי' ז':

**הוי בישראל גדול שמו.**פי' שעל שנודע ביהודה אלהים שקידש שם שמים שקפץ לגלי הים ע"כ בישראל גדול שמו של יהודה ובמכילתא איתא קפץ נחשון בן עמינדב ושבטו אחריו ועל שדרשה זו שייך לענין הפרשה הביאה באחרונה ואגב הביא כל הדרשות וכמ"ש היתה יהודה לקדשו שקידש שמו יתברך ישראל ממשלותיו שנעשה מושל בישראל כמ"ש במכילתא שם:

**כל מקום שנאמר ויהי.**פסיקתא פר' ה' סימן ח' ועי' ויק"ר פר' י"א סימן ג' וש"נ ומבואר:

**ויהי המקריב.**ושם היה שמחה כמ"ש בסמנים הסמוכים ותיבת ויהי נמשך לכל הי"ב נשיאים.

**שהם הולכים עם קרח.**פי' הולכים מן העולם ונאבדים עמו עי' לקמן פר' י"ח סימן ג':

**פלוטמנין.**וכן הוא בפסיקתא ולקמן פר' י"ח הנ"ל הגי' בן טובים הרי שהכל אחד:

**נשיאי עדה.**במדבר ט"ז ב':

**נולד מנחם.**איכה רבתי סוף פסוק על אלה אני בוכיה:

**א"ר שמואל ב"א.**פסיקתא פר' ז' סימן ד' ב"ר סוף פר' ג':

**מהו ביום הראשון.**שהיה די שיאמר ראשון ובב"ר שם מבואר פי' המאמר:

**ואחד בשבת היה.**סדר עולם פר' ז' שבת פ"ז ב':

**לנחשול של ים.**ע"פ מדת ממעל ונו"ן ול' מתחלפין בדטלנ"ת וכמ"ש לעיל סוף סימן ד':

**נחשון בן עמינדב למטה יהודה.**והיינו יכולים לומר שלכך כתוב למטה יהודה ללמד שהקרבן שהביא היה משבטו שגבה מהם ת"ל בסוף הקרבן זה קרבן נחשון ולא כתב למטה יהודה:

**שבח לו שבח לאביו.**שמ"ר פר' מ"ח סימן ב' וש"נ:

**כולך יפה.**לעיל פר' ז' סימן א' וש"נ ומבואר כל הענין קחנו משם:

**אלא חזר וברכם.**ב"ר פר' צ"ט סי' ד':

**ויברך אותם איש כברכתו.**ברך אותם וזהו ששואל אחר שברכם חזר ומברכם:

**דן גור אריה.**דברים ל"ג כ"ב וברכת משה לשבטים מעין ברכת יעקב ולמה שינה כאן אלא שגם יעקב קרא אותו אריה על שכלל כלם כאחד ומדן אנו דורשים בנין אב לכל השבטים:

**בספר ואלה שמות.**בסדר וארא ועי' כל הענין בשי"ר פסוק כולך יפה הנ"ל:

**שקינתרם אביהם.**לראובן אמר פחז כמים אל תותר לשמעון ולוי ארור אפם וע"כ חלק להם כבוד ומנאם לעצמם להראות שלא נדחו מחשבון השבטים ומיחוסם ומכבודם:

**שיחסן אצל משה ואהרן.**פי' שרצה ליחס את משה ואהרן לכך התחיל מראובן עד שמגיע אצל לוי ומיחס למשה ואהרן ופוסק ועי' ויק"ר ריש פר' י"ג:

**כאלו כלם הקריבו.**לקמן פר' י"ד ריש סי' י"ג ובסופו:

**זאת חנוכת המזבח.**ביום המשח אותו מאת נשיאי ישראל קערות כסף שתים עשרה כפות זהב שתים עשרה הרי ביום המשח אותו הוא יום ראשון לא היה אלא קערה אחת וכו':

**אמר ר' פנחס בן יאיר.**מדרש תדשא פר' יו"ד ומחבר מדרש תדשא הוא ר' פנחס בן יאיר וע"ש השינויים:

**קרבנו עתודים חסר.**פי' שאצל כל הנשיאים שכתובים אחר נחשון היל"ל וקרבנו להוסיף על הראשונים וכתיב קרבנו בלא וי"ו הרי שהוא חסר וי"ו וכן עתודים חמשה כתוב אצל כלם בלא וי"ו ואצל נחשון כתוב וקרבנו ועל מי בא להוסיף וכן כתוב אצלו עתודים בוי"ו ודורש ע"פ מדה ט"ז וגמטריא ומדת מנגד כנגד ששה דברים ולעיל סימן ו' חושב יו"ד דברים וצ"ע:

**ולכך יבא בן נחשון.**פי' לבד שמרמז על ו' דברים שנתחדשו במשכן מרמז עוד על שיבנה דוד שבא מנחשון כמ"ש בסוף רות ובד"ה יסוד ביהמ"ק:

**ויען אחד מהנערים.**ראיתי בן לישי בית הלחמי וחושב עליו ששה מעלות כמו שמבאר והולך:

**יודע לשאול.**והשואל והמקשה מרים קולו והמשיב הוא המנצח והוא הגבור חיל:

**אשר התעתדו לגלים.**שמוכנים שיעמדו ממנו גלים וכן ועתדה בשדה לך פי' הכן והעמד:

**יודע נגן וגו'.**כנ"ל בסימן הקודם שחושב הששה מענות ודורשם:

**רוח ה'.**הוא כלל ואח"כ חושב ו' פרטים:

**ילדים אשר אין בהם כל מאום.**המעלה הא' ומשכילים בכל חכמה ב' טובי מראה ג' ויודעי דעת ד' ומביני מדע ה' ואשר כח בהם לעמוד בהיכל מלך וי"ו:

**כנגד ו' דברים שנטלו מאה"ר.**ב"ר פר' י"ב ושם מבואר כל הענין בס"ד:

**שעשה קומתו מאה אמה.**לעיל סימן ב' ב"ר פר' י"ב סימן ו' ושם מבואר:

**משנה פניו.**איוב י"ד:

**כי עפר.**בראשית ג':

**ויתחבא אדם.**שם ג':

**ארורה האדמה.**שם ג':

**וחפרה הלבנה.**על ידי שעובדים אותה הטועים בחטא אדם וכאן חסר ועי' בב"ר שם בביאור:

**עץ חיים היא.**שהתורה נצחית וכן הצדיקים המחזיקים בה וזהו כי כימי העץ ימי עמי:

**תני ר' חייא.**ת"כ בחוקותי:

**של מיות.**של מאות ומיעוט מאות שני מאות:

**כי זרע השלום הגפן.**תתן פריו:

**והיה אור הלבנה.**ואור החמה יהיה שבעתים:

**מגיד שלא נעשו.**שתיבת וקרבנו מיותר שהרי כבר כתוב ויהי המקריב את קרבנו ודורש שבא להורות שנעשו לשמה לשם קרבנו:

**ת"ל שניהם.**שתיבת שניהם מיותר לדרוש שבא לכלול קערה ומזרק יחד להקיש קערה למזרק או שכך פי' בשקל הקודש שניהם:

**ר' חנניא ב"א ר"י.**ספרי שם ולקמן פר' י"ד סימן י"ד:

**כל כסף הכלים.**כולל גם הקערות והכפות שכולם היו בשקל הקודש ואין צריך ללמוד מתיבת שניהם אלא תיבת שניהם בא ללמוד שהיו שוים במדה אעפ"י שהקערה מאה ושלשים שקל והמזרק שבעים שקל עכ"ז היו שוים כי הקערה היה דופניה וגלדה עבה והמזרק גלדה דק ועי' יומא דף ס"ב ב' אצל שני השעירים וכו' ע"ש וכמ"ש פר"א ריש פרק ו' שני המאורות שמתחלה היו שניהם שוים עי' ב"ר פר' ו' סימן ג':

**זו מן הנדבה.**צ"ע מה כוונתו בזה שהרי הכל היה נדבה ויתכן שהכוונה שלפי הקרבנות היה צריך הרבה עשרונות למנחה שלא היו מחזיקים כלים אלו רק שלא יהיו הכלים רקים מלאים מן הסולת והשמן של המנחות וזה מן הנדבה ולא כל הנדבה:

**מה שבכף אחת.**שתיבת אחת מיותר ודורש ע"פ מדה כ' אא"ע לכף ת"ע אל מה שבכף כמ"ש פסחים י"ט חגיגה כ"ו:

**היא של זהב.**שמ"ש כף אחת עשרה זהב אין פירושו שהיה משקלה עשרה זהב אלא פי' על פי מדה ל"א כף אחת זהב ומ"ש עשרה פי' ע"פ מדה ט' עשרה שקלים וכן הוא בספרי וכמ"ש מפורש להלן בסוף הענין כשחושב בפסוק כפות זהב שתים עשרה עשרה עשרה הכף בשקל הקודש פי' עשרה שקלים של כסף:

**היא של כסף.**כמו בפסוק הקודם קערת כסף מזרק אחד כסף וחשבון עשרה זהב הוא על המשקל כמו בפסוק הקודם דאל"כ היה לו לומר כף זהב אחת:

**כל זהב הכפות.**ומ"ש בר"ד כפות זהב שתים עשרה היינו יכולים לפרש שפי' כפות כסף שמשקלם של זהב כנ"ל אך זהב הכפות לא יתכן לפרש כן וגם לא נזכר בכל הפרשה שקלי זהב רק שקלי כסף וכן הכפות:

**קטורת נדבה.**לבד קטורת חובה של ציבור וכמ"ש לעיל סוף סימן ב' בכל מקום אין היחיד מתנדב קטורת וכאן התנדב היחיד קטורת:

**שלא היה בעדרו.**שתיבת אחד מיותר לדרוש אחד מיוחד וכן כבש אחד איל אחד שעיר עזים אחד עי' יומא דף ע' ע"ב:

**שנה של עצמו.**מיום שנולד ולא לשנות עולם:

**שכלם כשרים לעולה.**פי' שהביאום לעולה והקריבום עולה:

**ת"ל ולזבח השלמים.**הוי"ו מרבה אילים כבשים עתודים לשלמים ועי' לקמן פר' י"ד סימן י"ז איך דורש מפורש וכאן בשיבוש:

**זה הביא קטורת.**לעיל סוף סימן ב' והוא בספרי כאן:

**זה דוחה שבת.**פי' שאם היה שבת היה ראוי לדחות השבת כמו נשיא אפרים שבא זמנו בשבת ודחה אותו כמ"ש לקמן פר' י"ד סוף סימן א' בהדיא:

**על דברים גדולים.**פי' שרמז בהקרבת קרבנו דברים גדולים שעתיד לעמוד ממנו כל אחד ואחד כפי דעתו בענין הצלחת שבטו:

**רב ושמואל.**מגילה פרק א' מדרש אסתר פסוק ויהי בימי ב':

**מלך המשיח.**מנין שעתיד לשלוט בים:

**ולי' יהיב שלטן.**וסיפא דקרא וכל עממיא ואומיא ולשניא לי' יפלחון:

**כנגד הים של שלמה.**שרומז על הים של העולם:

**ככדור.**רומז על הארץ שעשויה ככדור כמ"ש במסכתא עבודת כוכבים דף מ' ע"ב במשנה:

**אינו שליט בים.**אלכסנדר מוקדון לא שלט בים שאינו יכול לגזור על המים שבים ולא על הדגים שבים אבל בשלמה כתוב וישב שלמה על כסא ה' למלך וה' מושל גם במים וים כמו בשמים וארץ ומלכות שלמה מעין זה:

**וימלאום למלך.**שהביא דוד דורן לשאול ומזה הענין קרבנות המלואים שמלאו והקריבו להקב"ה:

**המסולאים בפז.**סולת ע"פ מדת ממעל מלשון מסולאים וע"פ גז"ש מה מסולאים הוא בפז אף סולת רומז על הפז כמ"ש תשית לראשו עטרת פז וגם יביאו לו מתנות פז:

**יו"ד דורות מפרץ.**כמ"ש בסוף מגילת רות ואלה תולדות פרץ וחושב יו"ד דורות פרץ חצרון רם עמינדב נחשון שלמון בועז עובד ישי. ומה שהתחיל מפרץ כי על אברהם יצחק יעקב ויהודה רמז בקרבנות שהביא כמ"ש בסמוך:

**שהוא הביא לאביו.**עי' ב"ר פ"ד סימן י"ט:

**ולזבח השלמים.**בקר שנים:

**חמאת בקר.**ושור נקרא מלך בבהמות שעל כן תרגם יהיב להון ביזת וכו':

**ט"ו מלכים עד צדקיהו.**עי' שמ"ר פר' ט"ו סימן כ"ו ושם מנויים כלם בשמותם ועי' בבאורי שם והרי מרומז כאן מאברהם עד צדקיהו שלשים דור בערך אלף ושש מאות ושלשים שנה מלידת אברהם עד חורבן ביהמ"ק:

**שקדמני יהודה למסעות.**לעיל סוף פר' י"ב עכ"פ אקריב אני שני לו שאני בכור ראשון לתולדות ואע"פ שאמר הקב"ה הקרב למסעות הכוונה על יהודה לבד עד שפירש משה שהכוונה על כל הנשיאים שיקריבו כסדר המסעות:

**נזף בו משה.**שבזה שהוצרך לומר לנשיא יששכר הקרב אתה למסעות זהו נזיפה לנשיא ראובן וא"כ מ"ש הקריב א"ת הקריב אלא הקרב:

**בע"כ של ראובן.**שעל כן הוצרך לומר הקריב ביום ב' שהיה סברה לומר שלא יקריב ביום ב' אלא נשיא ראובן ולפירוש זה אין צריך לומר א"ת:

**מפי הקב"ה נאמר לי.**ומסיים בספרי שנאמר הקריב אין הקריב אלא שנאמר לי מפי הקודש הקרב למסעות פי' שלכך כתוב הקריב שהתורה מודיע לנו שהוא הקריב לרצון לה' והיא הקרבה אמיתית וזהו כוונת המדרש ג"כ:

**לפי שזכה בעצת.**לעיל פר' י"ב סימן ט"ז ובספרי כאן:

**ושרי ביששכר עם דבורה.**שהם שרי קודש בנביאות עם דבורה:

**לישוב משפחת הישובי.**בבני יששכר כתוב:

**וישבו לפניך.**ומי ישב לפני הנביא אם לא גדולי הדור שופטי ישראל וביחזקאל ריש י"ד וריש כ' באו אנשים מזקני ישראל לדרוש את ה' וישבו לפני זקני ישראל הם השופטים זקני סנהדרין וכמ"ש זכריה ג' אתה ורעיך היושבים לפניך כי אנשי מופת המה וכמ"ש בפר"א פרק ח' בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם והם יעברו את השנה עי' בפירושי על הפר"א בספר מדרש תנאים וכן הוא בירושלמי בכורים הובא ילקוט יחזקאל ל"ו ועי' ב"ר פר' נ' סימן ג' מש"ש ולעיל פר' זו סימן ג' בציון משליח זמורה וישובו להכעיסני וישב יואב וכן מ"ש יושב אוהלים ומ"ש יששכר באהליך ע"פ מדה ט' וי"ז יושב באהליך:

**כנגד פרה אדומה.**שעשו באותו היום היינו ביום שני לחנוכת המשכן והוא במדרש תדשא פ' יו"ד ומחברו הוא ר' פנחס בן יאיר כמ"ש סדר עולם סוף פרק ז' ספרי כאן פסוק ויהי המקריב:

**ד' דברים.**שתהיה פרה ולא פר ב' שתהיה אדומה ומ"ש תמימה שייך לתיבת אדומה כמו שדרשו שתהיה תמימה באדמומית ג' בלא מום ד' בלא עול וד' אלו הם בגוף הפרה לבד דברים שצריכה חוצה לה המפורשים בפרשה:

**על שם התורה.**עי' ב"ר פר' ע"ב סימן ה' וש"נ:

**ומבני יששכר יודעי.**ד"ה י"ב ל"ב:

**לקרסין.**פי' בערוך בל"י מועדים:

**ויט שכמו לסבול.**ור"ד יששכר חמור גרם:

**ויהי למס עובד.**עי' ב"ר פר' צ"ח סימן י"ב:

**דתנינן קערותיו.**לעיל פר' ד' סימן י"ד ושם מבואר:

**לכו לחמו בלחמי.**ופנים כמ"ש פנים בפנים דבר ה' עמכם:

**א' מן אבות נזיקין.**שמתחיל בריש בבא קמא בא' ארבע אבות נזיקין וכו' מסדר נזיקין שנקרא סדר ישועות בפסוק והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת אמונת זרעים עתיך מועד חוסן נשים ישועות נזיקין וכו':

**למנין ק"ד.**כ"ד ספרי תורה שבכתב ומספר שמונים למשנה הרי ק"ד ועוד מספר כ"ו דורות שהיתה התורה חמדה גנוזה בשמים וצריך ביאור מה טעם לחשוב חשבון כ"ד דור שלא נתנה במספר התורה ויתכן על שרצה ליתנה לאדם ולכל דור כמ"ש ב"ר פר' כ"ד סי' ה' על אדם וכן לדור המבול כמ"ש שמ"ר פר' למ"ד סימן י"ג וכמ"ש באריכות בפיוט של שבועות איך רצה ליתנה בכל דור ובכן יתכן לצרפם אל החשבון:

**שאין אחד סותר.**שהמשנה הוא פירושו של תורה שבכתב וכל אחד ממלא דברי חבירו ומלמדים זה על זה וזה מזה:

**ונופת צופים.**נופת מלשון נפה וצופים על שהיא צפה על הנפה והיינו הסולת טוב מרוב שמנה ולזה נמשלה התורה כמ"ש הנחמדים מזהב וגו' ומתוקים מדבש ונופת צופים:

**לבלול במע"ט.**עי' ויק"ר סוף פר' ג' בביאור:

**עם דרך ארץ.**היינו לישא וליתן באמונה שזהו העיקר של מע"ט:

**והלוחות וגו' והמכתב.**וזה כף אחת שהלוחות והמכתב שוים שניהם מעשה אלהים:

**ידיו גלילי זהב.**ודרשו בשי"ר פסוק זה על הלוחות וכמ"ש בסמוך:

**תרי"ג אותיות.**לקמן פר' י"ח סימן כ"א:

**פר אחד בן בקר.**פר גדול מאיל ואיל גדול מכבש לכך פר כנגד כהנים וכו' ואיל כנגד לוי עי' ב"ר פר' מ"ד סימן ט"ו שאיל הוא מלכות מוקדון ושם בפרשה צ"ט סימן ב' זה זה אותיותיו משולשין וזה אותיותיו משולשין ע"ש ושם ותבין כאן וכבש זה ישראל כמ"ש שה פזורה ישראל וכן ואתנה צאני ועי' יד"מ:

**ושהיו שם שכולם.**שמ"ר פר' כ"ז סימן ו':

**שמבקר וזובח.**שבוחן ובודק אחר יצרו ומנצחו ומכניעו:

**מן שתים פסקה.**הג' פסוקים כל פסוק נחלק לשנים הרי ששה חצאי פסוקים כל אחד במעלה אחרת של תורה ובכל חצי פסוק חמשה תיבות:

**דא"ר תנחומא.**מדרש תהלים י"ט כל הענין:

**תורת ה' תמימה.**משיבת נפש להצילו מן המיתה:

**עדות ה'.**נאמנה המצות ועדות שאדם עושה בענין אמונה היינו בסדר זרעים כמ"ש פרק א' דברכות:

**פקודי ה'.**ישרים משמחי לב בעתות השמחה במועדים וזהו סדר מועד:

**משפטי ה'.**אמת צדקו יחד הדינים והמשפטים שבין אדם לחבירו שניהם וזהו יחדו זה מוציא גניבתו וגזילתו מיד חבירו וחבירו ניצל מגזל:

**שהם גופי תורה.**והמקיים אחת מהם כמקיים ה' חומשי תורה:

**מזכיר שבטם ואח"כ שמותם.**לבני זבולון הרי שבטם תחילה ואח"כ אליאב בן חילון וכן בכל השבטים רק ביהודה כתוב נחשון בן עמינדב ואח"כ למטה יהודה וכן נתנאל בן צוער ואח"כ נשיא יששכר שם השבט:

**לעשות משפט עבדו.**מ"א ח' ועבדו והוא שלמה המלך שאמר על עצמו שהוא עבד ה':

**ולפני גדולים ינחנו.**פי' אצל גדולים ועי' ויק"ר פר' ה' סימן ב' בדומה לזה. ועי' דרשה זו ב"ר פר' ע"ב סימן ה' וש"נ ועי' כל ענין זה בספרי ברכה בברכת זבולון:

**כנגד הים.**כמ"ש לעיל פר' זו סימן ט"ו:

**וירא מנוחה כי טוב.**ואת הארץ כי נעמה:

**מזרק אחד כסף.**שבעים שקל בשקל הקודש הרי ביחד מאתים:

**ראשיהם מאתים.**ד"ה י"ב ל"ב ועיין לעיל סימן ט"ז ור"ד ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל:

**חשבון הגדול בזבולון.**היינו משקל הקערה שרומז לים של זבולון מאה ושלשים שקל ומזרק שבעים שקל מספר הקטן ליששכר שרומז לארצו של יששכר כנ"ל:

**קערה כנגד לחם.**לעיל בסימן ט"ז באריכות:

**והכסף יענה את הכל.**כל צרכי האדם קונים עם הכסף:

**ימחאו כף.**החוף נקרא כף ויד כמ"ש על יד הירדן וגם כ' וח' מתחלפין לפעמים:

**זבולון לחוף ימים ישכון.**והוא לחוף אניות וירכתו על צידון בראשית מ"ט הרי יו"ד תיבות:

**כי שפע ימים ושפוני טמוני.**הרי שני ברכות או שני בקר כנגד יעקב ומשה ששניהם ברכו אותם בברכת יעקב הים או שני ימים כדלקמן בסמוך:

**וזבחי צדק היו הקרבנות.**שאעפ"י שעיקר הממון היה של זבולון אין זה גזל מה שהקריבו בשותפות כי גם ליששכר היה חלק בממון של זבולון וצריך ביאור איך היו עושים שלא יתכן לומר שכל שני השבטים היו שותפים ביחד ולכלם כיס אחד הוא דבר שלא יתכן והסברה נותנת שכל אחד מזבולון בחר לו אחד מיששכר והיו טובי עין בלא קפידה אף אם הגיע לאחד מזבולון שנים או שלשה מבני יששכר אם היו בני יששכר רבים מבני זבולון ואם היו בני זבולון רבים היו שנים ושלשה מבני זבולון מפרנסים אחד מבני יששכר:

**א"ר פנחס ב"י.**מדרש תדשא סוף פ' י"ג פר' יו"ד:

**שהיה בכור.**פי' שלכך היה בדגלו ראשון על שהיה בכור ולכך הקריב ראשון לשבטים של דגלו:

**עיקר הצלה.**של יוסף ואף שגם יהודה הצילו לא הצילו אלא ממיתה בבור אך לא להשיבו אל אביו אלא למכרו אך ראובן חשב להשיבו אל אביו והצילו מידם ממש:

**זהב פרוים.**לעיל פר' י"ב בסימן ד' שדומה לדם פרים וש"נ עי' לקמן פר' י"ד בסימן ט' ג"כ והזהב אדום:

**תפיסת מצרים.**מה שנתפסו לבית האסורים במצרים:

**הוי מלאה קטורת.**והקטורת רמז למע"ט כמ"ש לעיל סימן י"ד בקרבן נחשון שהקטורת לריח טוב ויראת ה' מכונה בריח כמ"ש והריתו ביראת ה' וכמ"ש טוב שם משמן טוב עי' ב"ר פר' ס"א סימן ד' ושמה קטורה:

**והפסיק הענין.**פיסקא באמצע פסוק שם בסימן פ' פתיחה:

**שביקש שני מעשים טובים.**וזהו בקר שנים כמ"ש בסמוך:

**שלשה פעמים ראובן.**א' וישמע ראובן ויצילהו מידם ב' ויאמר אליהם ראובן אל תשפכו דם ג' וישב ראובו אל הבור:

**כנגד שלשה ויאמר.**א' ויאמר לא נכנו נפש ב' ויאמר אליהם ראובן ג' ויאמר הילד איננו:

**כ' עמודים.**כמפורש בסוף פקודי שמות ל"ח מפסוק ט' עד פסוק כ':

**וד' לפרוכת.**שם ל"ו פסוק ל"ז ל"ח:

**ס"ת שהיה מונח.**כמ"ש דברים ל"א כ"ו לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון וגו':

**כנגד יו"ד פרשיות.**הכוונה ענינים שלמים ובכל ענין כמה פעמים ועשית שהרי מ"ש ועשית כפורת הוא באמצע פרשה של ועשו ארון. וכן ועשית יריעות עזים באמצע פרשה של ואת המשכן תעשה ואינם פרשיות בפני עצמם ומ"ש זהב יתכן לסמוך לפסוק כל הזהב העשוי למלאכת שהזהב כנגד כל העשיות המפורשות הם עשרה ולא חשיב ועשו לי מקדש שזה כלל של יו"ד עשיות ומאחר שחושב הפרטים אין לחשוב הכלל:

**פר אחד כנגד יריעות.**עי' מ"כ פר מלשון אפריון ע"פ מדת ממעל וכמ"ש לעיל פר' י"ב בסימן ד' ופי' כילה וחופה נאה מצוירת מכל מיני צבעונים:

**משלימות לסגירת.**שהקלעים סביב החצר ולא נגד הפתח שלא היה שם קלעים והמסך משלים סגורות החצר וכן מסך המשכן משלים סגירות המשכן מצד הרביעי שלא היה שם קרשים לדופן:

**ג"פ הרי ט"ו.**פי' אילם ה' עתודים ה' כבשים ה' הרי ט"ו כנגד קלעים של רוח רביעית שבצדי הפתח ט"ו מרוח זה וט"ו מרוח זה:

**כמד"ת צדקת ה' עשה.**ועי' ב"ר פר' א' סימן י"א שדורש הפסוק על משה ושניהם אמת ע"ש:

**זכה והקריב אחר שמעון.**אף שהיה מן השפחות קדם לבני יוסף ובנימין בני רחל:

**ונתתי אותה לכם מורשה.**וזה נאמר להם במצרים הרי שלהם נתחלקה הארץ:

**וילך איש מבית לוי.**עי' כל הענין שמ"ר פר' א' סי' י"ט:

**שהיתה אחות אהרן.**שמ"ר פר' א' סי' כ"ב:

**ותתצב אחותו מרחוק.**לדעה מה יעשה לו:

**שיוכבד נולדה.**ב"ר פר' צ"ד סימן ט' ועי' לעיל פר' ג' בסי' ח' וכאן חסר פסוק אשר ילדה אותה ללוי במצרים לידתה במצרים ולא הורתה:

**רד"ו שנה.**ב"ר פר' צ"א בסי' ב':

**למשה בעת שיצאו.**כמפורש שמות ז' ז' ומשה בן שמונים שנה בעמדו לפני פרעה:

**שבעים שקל בשקל הקודש.**בשקל של רוה"ק כמ"ש ויק"ר ריש פר' ט"ו על פסוק לעשות לרוח משקל אפילו רוח הקודש וכו' במשקל הוא שורה:

**כאדם שמדליק מנר לנר.**לקמן פר' ט"ו סימן י"ט אצל הזקנים ולקמן פר' כ"א סימן ט"ו אצל יהושע:

**תורי זהב.**שי"ר פסוק זה:

**בעדי.**משמע אחת זה ביזת מצרים עדיים הרבה זו ביזת הים:

**שלחיך פרדס רמונים.**כמ"ש שמ"ר פר' כ' כ"ב ד' שנשתלחו ממצרים:

**פר אחר.**איל אחד כבש אחד:

**ג' פרנסים טובים.**לעיל פר' א' בסימן ב':

**ג' מדות טובות.**פר"א סוף פר' מ"ח תנחומא סוף בלק ויק"ר פר' ל"ב סי' ה' ובמ"ר פר' כ' סימן כ"ב ושם איתא ד' דברים:

**לעשות מן העזים.**כמ"ש מן הכבשים ומן העזים ומצרים עבדו לטלה וכן ישראל במצרים וכמ"ש שמ"ר פר' ט"ז סימן ב' וסימן ג':

**ומשה ואהרן עשו.**שמות י"א יו"ד:

**כך נשבע לשבטים.**שמ"ר סוף פר' מ"ד: