**לי גלעד ולי מנשה.**דקשה למה פרט מנשה ואפרים ויהודה הלא דוד משל על כל השבטים ואיך שייך לזה מואב סיר וגו' ולמה פרט שגלעד שלו והלא כל ערי ישראל שלו ע"כ דורש שהם דברי רוה"ק לדרשה:

**תמן תנינן.**משנה ריש פרק חלק:

**ויעתר לו.**ומאחר שנעתר לו בהכרח שסלח לעונו ע"י התשובה שעשה כמפורש בד"ה שם:

**בלעם דואג ואחיתופל גיחזי.**אעפ"י שהיו חכמים גדולים גדולי הדור בלעם נביא ועל דואג מפורש ושם איש מעבדיו וגו' נעצר לפני ה' היינו לעבדו ולהקריב קרבנות ושמו דואג האדומי אביר הרועים אשר לשאול וכן באחיתופל כתוב כאשר ישאל איש בדבר אלהים וגיחזי שמש את אלישע הנביא ושלח על ידו להחיות המת ואם לא היה אדם גדול לא שלח על ידו אלא שכל אלו לא היו תוכם כברם וכמ"ש כי רעות במגורם בקרבם:

**ובאת דמות דיוקנו.**על שכל ענין זה היה מאנשי כנה"ג ואינו נזכר בתנ"ך אין זה רק דברי קבלה שקבלו זה מזה ואין לבקש בזה סמך בפסוק אך דברי חז"ל שמספרים מה שהיה בימי הנביאים בהכרח שיש לו רמז על פי דרשת חז"ל בפסוק:

**יצאה אש מבית ק"ק.**על שבנה הביהמ"ק שעיקרו הוא ק"ק והוריד האש מן השמים והוריד השכינה וכבוד ה' אל בית ק"ק ע"כ יצאה האש משם להמליץ בעדו:

**חזית איש מהיר.**שמ"ר ריש פר' י"א ובריש שי"ר פסיקתא פר' ו' סימן ב':

**המעמך ישלמנה.**וכי אתם תשלמו שכר לצדיקים כי תפסקו דין על עולם שאינו שלכם מי יש לו חלק בה ומי אין לו חלק בה כי מאסת לומר אלי לא יביאו שם כי אתה תבחר מי ראוי לשם ומי אינו ראוי לשם ולא אני ובירושלמי איתא שאמר להם כן הב"ק על כל הד' שמנו במשנה שלא הסכימו מן השמים:

**חוץ מבלעם.**שלא למד תורה ומצות ולא קבל ולא עשה אבל כל אלו קבלו ולמדו ועשו ועי' פר"א פר' י"ז בקיצור ד"ר פר' ג' ריש סימן ב' ברמז וילקוט תהלים ס':

**שמת ברמות גלעד.**מ"א כ"ב ע"פ מדה ז' וי"ז וכן כל דרשות אלו ועל פי מדת ממעל ודרך קצרה:

**זה מנשה בן חזקיה.**ב"ב סוף כ' וריש כ"א:

**זה ירבעם.**שם י"א כ"ו. אפרתי שבא מאפרים וזהו אפרים מעוז ראשי:

**דקא אתי מיהודה.**כמ"ש ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי וגו' שדרשו בסנהדרין ק"ו על אחיתופל ממ"ש מיודעי שפי' קרובי וכמ"ש הלא בועז מודעתנו ולנעמי מודע גם ראיה דאתי מיהודה ממ"ש בש"ב ט"ו י"ב וישלח אבשלום את אחיתופל הגילוני יועץ דוד מעירו מגילו וכתוב ביהושע ט"ו נ' בין ערי יהודה וגושן וחולון וגילו גם היה אביה זקנה של בת שבע אשתו כמ"ש בש"ב סוף כ"ג אליעם בן אחיתופל הגילוני הרי שהיה מיהודה מיודעו וחותנו:

**שלקה על עסקי רחיצה.**של נעמן שציוה אלישע הנביא שירחץ בירדן ויטהר וכאשר רחץ נשאר צרעתו בנהר וכשקלל את גיחזי בצרעת נעמן היינו שהצרעת שרחץ בנהר ידבק בו ומה שקראו מואב על שהיה גדול ואב בתורה וכדלקמן סימן זה אצל נעמן שנקרא מואב על שם אבי:

**אנשי דמים ומרמה.**ובכלל זה אחיתופל וכמ"ש בתהלים נ"ב על דואג גם אל יתצך לנצח וגו' ושרשך וגו' וכדומה פסוקים שמקלל שונאיו:

**לפלש להם.**לפתוח להם דרך ושביל מפולש ופתוח בלא מסטין שזו אע"פ שהרשיעו בסוף עכ"ז הרי תחלה למדו הרבה תורה וקיימו הרבה מצות וזהו זכותם ומ"ש ביחזקאל ל"ג י"ג באמרי לצדיק חיה יחיה וגו' ועשה עול כל צדקותיו לא תזכרנה עוד ובעולו אשר עשה בו ימות היינו שיקבל העונש על חטאותיו אך לא לטורדו מעוה"ב וזהו עלי פלשת אתרועע דאי כפשוטו איך התרועע עם פלשתים הלא כל ימיו נלחם בפלשתים ע"כ דרשו פלשת מלשון לפלש. ע"פ מדת ממעל בלשון המשנה וברייתא מבוי מפולש וכדומה ודורש ע"פ מדה ט' על שישאלו אותו למה אתה מקרב מה שרחק דוד כמבואר במ"ש תחילה לי גלעד ועל זה ישיב עלי פלשת:

**תמן אמרי.**המדרש הוא אגדת א"י ותמן בבבל אמרו ודרשו באופן שהשאלה והתשובה מרומז בפסוק זה עצמו עלי פלשת אתרועע ופלשת הוא פלשתים וע"פ מדה ט' וי"ז פי' דוד שהרע לפלשתים ואם פלשת אתרועע ומ"ש עלי פי' עלי לישב ולתרץ ואתרועע מלשון רוע תרוע הארץ מענין שבר ורעה ומלשון רע ואוהב שהוריש לישראל גת שהוא מפלשתים וכמ"ש ויקח דוד את מתג האמה מיד פלשתים ודרשו שמתג האמה הוא גת שיש במתג אותיות גת והתירוץ עלי לעשותם רעים אהובים:

**על המשוחים.**שעתידים לעמוד ולהושיע את ישראל לעתיד:

**והקמונו עליו שבעה רועים.**וס"ד ושמונה נסיכי אדם עי' שי"ר סוף פסוק אני חומה ורישא דקרא אשור כי יבא בגבולינו כמ"ש ב"ר פר' ט"ז סימן ד' שכולם נקראו על שם אשור:

**ויראני ארבעה חרשים.**ובפסוק הקודם והנה ארבעה קרנות וגו' אלו הקרנות אשר זרו את יהודה וגו' עד ויבוא אלה החרשים להחריד אותם פי' שהחרשים הם המושיעים יחרידו את הקרנות ודורש החרשים ע"פ מדה י"ז שמפורש במקום אחר שיבואו באחרונה ועל אליהו מפורש בסוף מלאכי הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' וכן המשיח מדוד כמ"ש כמה פעמים בתנ"ך ועל אפרים ובנימין ומנשה כמפורש לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך ולכה לישועתה לנו פי' שבעת הישועה יהיה הגבורה על ידי אלו:

**זה משוח מלחמה.**עי' ב"ר פר' ע"ה סימן ו':

**בכור שורו.**ור"ד וליוסף אמר:

**שולף מנעלי.**שליפת המנעל הוא מורה שרוצה לנוח ואינו צריך עוד לצאת חוצה היפך מ"ש נעליכם ברגליכם ופירש במכילתא ביוצאי דרכים ועי' ד"ר פר' ג' סימן ב':

**פורה דרכתי.**עי' כל הענין בפסוקים באריכות:

**לא היה דעתי מיושבת.**אלא נכון לצאת לדרך לפלטין אחר:

**מדבר בדוד.**כפשוטו שדוד אמר כן על עצמו על פי מדה י"ז שמפורש שגלעד וכו' לא היו שלו ועל זה אמר לי גלעד שיהיו שלי וכו':

**ולאשר בבית שאן.**ובית שאן ממנשה כמ"ש שופטים א' ו' ולא הוריש מנשה את בית שאן ועל זה אמר לי מנשה:

**אלא אחי אחר לדוד.**וזהו מ"ש בד"ה א' כ"ז י"ז ליהודה אליהו מאחי דוד והיל"ל אליהו אחי דוד מהו מאחי דוד שהוא לבדו נשאר מאחי דוד:

**אל נחש מלך.**כמ"ש שמואל ב' י"ב אשר עשה אביו עמדי חסד ואינו מפורש שעשה עמו חסד ודרשה זו מוכרחת שהרי כתוב וינחם את פני מלך מואב הרי שהיה מואב אוהב לדוד על שבא מרות המואביה שעל כן האמין דוד את אביו ואמו ומשפחתו שיהיו אצלו מפני שאול ולמה נהפך להם לשנוא והרגם אלא על שלא נזכר עוד דבר מאביו ואמו ואחיו בהכרח שנשארו אצל מואב שלא יצאו מאתו רק אח אחד כנ"ל ע"י נחש מלך בני עמון כנ"ל וע"כ נהפך למואב לשונא ונקם מהם בעת שמצא ידו היינו כשהיה מלך על כל ישראל:

**כי ששה חדשים.**וזהו מליצת אשליך נעלי שנח וישב שם ולא יצא עד שנקם:

**ד"א לי גלעד עד הרי אליהו.**תנחומא כאן סימן כ"ח:

**אלקנה שמהר אפרים.**כמ"ש בריש ש"א מהר אפרים ושמו אלקנה:

**הרי חנניה מישאל ועזריה.**שהיו מיהודה כמ"ש בריש דניאל ויהי בהם מבני יהודה דניאל חמו"ע:

**בנעילת גרונו.**ע"י חבל של התליה וזהו נעלי:

**ויקומו וגו' ויריעו.**וזהו עלי פלשת התרועעי מלשון ויריעו ומ"ש חלש מיד גבור אעפ"י שמפורש כתוב עליו כמה פעמים שהיה גבור גם קודם שנלחם עם גלית כמ"ש בדברי דואג יודע נגן וגבור חיל וגו' עכ"ז נגד גלית לא היה גבור בטבע רק נצחו בישע אלהים שהלבישו רוח גבורה וגם דרך כלל היו ישראל חלושים נגד פלשתים הגבורים וע"י דוד ותרועה זו נודע גבורת הקב"ה שמגביר חלושים:

**בארבע שהקריבו.**ויק"ר פר' כ"ב סי' ל"ו:

**השמר לך פן תעלה עולתיך.**בכל מקום אשר תראה כי אם אל המקום אשר יבחר ה':

**הנה אלפי הדל.**במנשה:

**ובן כומרים.**הוא יואש אביו שעמדה האשרה והבמה בביתו והפר שהקריב גדעון היה מוקצה לקרב על הבמה והאשרה היה לעבודת כוכבים:

**ושור נעבד.**צ"ע מנין להם שהיה נעבד ואולי דורשים מ"ש קח פר השור אשר לאביך שאביך עובד אותו וכמ"ש את מזבח הבעל אשר לאביך:

**והלא המשכן היה שם.**זה צע"ג שהרי יהושע היה אז בגלגל ובגלגל היו הבמות מותרות כמ"ש זבחים קי"ב במשנה וכמ"ש בויק"ר שם והקריב בשעת היתר אך האמת יורה דרכו שסובר שענין הר עיבל היה קודם גלגל וכמ"ש בהדיא סוטה דף ל"ו וכ"ה בס"ע פרק י"א שמיד שעלו מן הירדן באו מיד ע"פ נס באו מיד להר עיבל ואח"כ באו לגלגל וא"כ ביום זה היו עדיין בזמן אוה"מ שבמדבר שהיה באיסור במה אף בשעת פירוקו וכאן סובר שענין הר עבל שביהושע ח' אחר גלגל ויריחו אין מקומו כאן אלא ביהושע ד' קודם גלגל ויריחו שע"פ מדה י"ז דורש כאן מדה ל"ב שמפורש בתורה בפרשת תבא והיה ביום אשר תעברו את הירדן וגו' ובנית מזבח לה' אלהיך בהר עיבל (ובמדרש שם ובירושלמי מגילה פרק א' סוברים שהיו כסדר שכתוב ביהושע והיה באיסור במות והותר ע"פ נביא וטעם פלוגתתם בפסוק וכתבת עליהם את כל דברי התורה אם שייך לפסוק הקודם והיה ביום אשר תעברו וכדעת המדרש כאן וכמפורש ביהושע ח׳:ל״ב ויכתוב על האבנים וגו' או שהוא שייך לאחריו לפסוק והיה בעברכם ולא כתב ביום ודו"ק. ועי' לקמן בסמוך וצ"ע):

**איש איש מבני ישראל.**ויקרא י"ח ג' ואל אוה"מ לא הביאו:

כאשר צוה משהיהושע ח':

**למה הקריב דוד באיסור במה.**זה צע"ג וכמו שהקשו הרד"ל והרש"ש זצ"ל ובהכרח לומר שמ"ש הותרו הבמות היינו ליחיד שכל יתיד היה מותר לו לבנות במה לעצמו ולהקריב אך קרבן שהציבור חייב בו אסור להקריב במקום אחר רק במקום הבמה הגדולה ודוד לא הקריב בעבור עצמו כ"א בעבור הציבור כמ"ש לעיל פר' י"א סוף סימן ז' שגבה המעות מכל ישראל והיה לו להקריב בגבעון ובזה יעלה ארוכה וישוב גם לאשר הקשינו לעיל בסמוך על יהושע שאף לדעת שהיה בזמן גלגל היה אסור לו להקריב קרבנות הציבור ועכ"ז הדברים שכתבנו לעיל מיוסדים שהמדרש של ויק"ר פר' כ"ב סובר שם בהדיא שיהושע היה מקריב בעת המשכן בגלגל וכאן אמר בהדיא והלא המשכן היה שם וכתוב בתורה איש איש מבית ישראל שאין זה אלא על אוה"מ שבמשכן שבמדבר:

**אלו ג' אומות.**שחושב כאן בתהלים ס' הם מן האומות שאסר לישראל כשיצאו ממצרים אדום ומואב ופלשתים וגם את בני עמון אסר עליהם אלא דכאן לא נזכרו וצ"ע שהרי מפורש בכתוב שהכה לג' אומות אלו אך הענין כמ"ש בב"ר פר' ע"ד סימן ט"ו שהותרו לדוד על שהם פרצו הגדר תחלה ומותר להנקם מהם ואחר הנקמה נאסרים כבתחלה ולעתיד יותרו הג' הנ"ל והנה פלשתים מפורש ביהושע י"ג ג' חמשת סרני פלשתים וגו' עד אנכי גורשם לפני בני ישראל שבימי משה היה נכדו קיים ובימי יהושע כבר עברה השבועה שלא היה נכדו קיים (ועי' פר"א סוף פרק ל"ו שלא הותרו פלשתים לדוד עד שלקח מהם מתג האמה של ברית יצחק וכן יבוסים שלקח מהם העורים והפסחים של ברית אברהם ע"ש באריכות) והמדרש הביא פסוק מישעיה גם על פלשתים על שכאן הוזכרו כל הג' יחד ועפו בכתף פלשתים ימה וגו' אדום ומואב משלוח ידם וגו':

**זה שמואל שהקריב באיסור במה.**פירושו כאשר כתבתי לעיל על שהקריבו קרבן ציבור והיה צריך להקריבו בנוב ועוד שאפילו ביום לא היה יכול להקריב קרבן כזה שנעשו בו ג' אסורים ועי' ויק"ר פר' כ"ב סימן ג':

**ויהי ביום השביעי.**ז' להתחלה שהתחילו להקיף וז' לימים של עולם שהתחילו ביום ראשון לשבוע וזה השביעי הוא שבת וכן הוא בס"ע פרק י"א ועי' עוד לקמן פר' כ"ג סימן ו' ועל זה שואל מנין שזה השביעי היה בשבת אולי התחיל ביום ג' ומ"ש שביעי היינו שביעי להתחלה הוא יום ב' בשבוע וכדומה ותירץ ולא חללו שבת שבהכרח חללו שבת שהרי הקיפו שבעת ימים רצופים כמפורש בקרא וא"כ יותר טוב לפרש שמ"ש ביום השביעי ומ"ש א"ר יהושע צ"ל אמר יהושע שהיה בשבת ממש ע"פ מדת ממעל או גז"ש קודש קודש שזהו הטעם מה שהחרים השלל לה' וגירסת התנחומא ועוד דבר אחד עשה יהושע מדעתו שהחרים השלל קודש לה' אמר יהושע וכו' ולפי גירסא זו ענין אחר הוא ואינו שייך למעלה והעיקר חסר כאן שהקב"ה צוה לו שיחלל השבת כמ"ש ויאמר ה' אל יהושע וגו' עד וביום השביעי תסבו את העיר שבעה פעמים וכן הוא בתנחומא:

**כעיר הנדחת.**שאם בעבור שבת לבד היה די להקדיש השלל לה' ולא להוסיף באילול שבת להחרים משור וחמור וגו' אלא שדנם כדין עיר הנדחת (ולפי זה יתכן שסובר שאין הכרח לומר שיום הז' היה בשבת אלא שעכ"פ אחד מיום הז' שבת היה):

**ראשית עריסותיכם.**במדבר ט"ו כ' שמצות חלה בתחלה אז מיד בבואם ספרי שלח לך פסקא ק"ט ורש"י בחומש על כן עשה יריחו בדמיון חלה לכיבוש הארץ ולהרגילם במצות חלה ותרומה:

**מדבר בנשיא אפרים.**על שחלל שבת שהקריב קרבנו בשבת אלא שעשה ע"פ הדיבור ובעבור דרשה זו הביא פסוק לי גלעד וגו' ואפרים וגו' ואגב דרש כל הדרשות הנ"ל ועי' לעיל פר' י"ג סוף סימן ב':

**מי הקדמני ואשלם.**ועי' כל זה ויק"ר פר' כ"ז סימן ב' וש"נ:

**מי שאין לו.**ועושה יותר מכחו וקודם שיש לו בעצמו נמצא שמקדים לעשות קודם שנותן לו הקב"ה:

**שמעצמו הכיר להקב"ה.**עי' ב"ר פר' ל"ט סימן ג':

**מדרכיו ישבע סוג לב.**וס"ד ומעליו איש טוב ודורש כאן מלשון סיגים דרכים רעים של יצר הרע וכן ישולם לו שישבע כפי דרכו שבחר בו וכמ"ש משלי סוף א' ויאכלו מפרי דרכם וממועצותיהם ישבעו:

**מחוקי צפנתי אמרי פיו.**מחוק עצמו בלא מלמד:

**לדעתו מאוס ברע.**לדעת עצמו בלא מלמד ובפסוק הקודם הנה העלמה הרה ויולדת בן ואמר ישעיה כן לאשת אחז שהיא תלד בן וזהו יחזקיה בן אחז:

**ומלך המשיח.**לא הביא פסוק ע"ז ויתכן שכוונתו ע"פ בישעיה נ"ב י"ג הנה ישכיל עבדי היינו שמעצמו ישכיל ובאותו ענין שם נ"ג פסוק י"א מעמל נפשי יראה ישבע בדעתו יצדיק צדיק וגו':

**העליונים והתחתונים שלי הם.**ובני אדם בגדו בי והרחיקו ונתנו הממשלה להשמים עצמם ממני ואתה השבתם אלי שידעו ויכירו שהם שלי על כן אני מקנה לך שמים וארץ מדה כ"מ וזהו ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ שאברם קונה שמים וארץ וזהו מי הקדמני להקנות לי שמים וארץ ואשלם לו להקנות לו שמים וארץ:

**אתה מוצא באברהם.**ב"ר פר' מ"ח סימן יו"ד וש"נ ומבואר:

**לעתיד לבוא מנין.**כאן בשיבוש ושם בב"ר הגירסא הרי במדבר בארץ כנען מנין כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים לעתיד לבוא מנין והיה ביום ההוא יצאו מים חיים וכאן מביא פסוק אחר אבל צ"ל כמו שם וכמ"ש עוד כאן במאמר זה לקמן:

**רחצו רגליכם.**מטינופת עבודת כוכבים עי' ב"ר פר' נ' סימן ד' ורש"י בחומש:

**סכותה לראשי ביום נשק.**שהגין עליהם בסכות שלום בעת מלחמת כנען:

**שלח לחמך על פני המים.**קה"ר פסוק זה דף ק"ג ב':

**מה שאין יחיד מקריב.**שאין דוחה שבת אלא קרבן ציבור קבוע ונכלל בלשון זה שהקריבו הנשיאים דברים שאין היחיד מתנדב כמ"ש לעיל פר' י"ג סוף סימן ב' על חטאת וקטורת וכאן רבותא שאפילו בשבת נתקרב ונתקבל תנחומא כאן סוף סימן כ"ח:

**דבקו שערים זה בזה.**שבת דף ל' שמ"ר ריש פר' ח' בא"א במ"ר פר' ט"ו סימן י"ג בא"א עי' מש"ש:

**כ"ד רננות.**הכוונה שבד"ה יש בתפלה זו כ"ד תיבות של רנה תפלה תחנה והכ"ד הוא מ"ש וככלות שלמה להתפלל ובמלכים שם יש הרבה יותר מכ"ד פעמים ועל שעיקר הדרשה הוא מפסוקים של ד"ה מביא פסוקי ד"ה וכ"ד רננות כנ"ל ובגמרא דידן ובירושלמי תענית פרק ב' הלכה ב' הגירסא כ"ד רננות ולא גרס פסוקים ובירושלמי בהדיא שהכוונה על לשונות של רנה ותפלה ותחנה עיין שם. ומ"ש דבקו שערים הוכיח כן ממ"ש בתהלים שאו שערים וגו' ושאו פתחי עולם משמע שבהם תלוי והם המעכבים שנסגרו ולא פי' איזה שערים ע"כ בהכרח לדרוש על שערים של ק"ק מקום הארון וזהו ויבוא מלך הכבוד השוכן על הארון כשאמר שלמה קומה ה' למנוחתך אתה וארון עוזך אז אמר שאו שערים והנה כתוב וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה וכו' וכבוד ה' מלא את הבית משמע שזה נעשה על ידי כלות התפלה ולא על ידי כ"ד רננות היינו פסוק האחרון אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך וא"כ מ"ש קודם התפלה ויביאו הכהנים את ארון ה' וגו' ההכרעה ע"פ מדה ל"ב שמקומו אחר התפלה או על פי מדת כלל שאחריו מעשה מדה י"ג מל"ב מדות שאינו אלא פרטו של ראשון ועי' לקמן פר' ט"ו סימן י"ג ותנחומא שם:

**מהו בנה בניתי.**היה די שיאמר בניתי ועי' שמ"ר פר' נ"ב סימן ד' מדרש תהלים כ"ד כל הענין והגאוה על שאמר בניתי והדרשה של בנה הוא ענין אחר:

**לכך נאמר שאו שערים.**שייך לתחילת הענין שמכאן שדבקו שערים זה בזה:

**והיתית וגו' ושומת.**והיל"ל והביאו ושמו אלא שמעצמה הובאה ומעצמה הושמה היינו ע"פ ה' בנס ששלח מלאך ומ"ש שנדמה המלאך בדמות אריה יתכן שדורשים כן מתיבת וסגר שדרשו במכילתא על פסוק סגר עליהם המדבר אין סגר אלא חיות רעות שנאמר וסגר פום אריותא וכן הוא בב"ר פר' ל"ב סימן ח' ויסגור ה' בעדו שהקיף התיבה באריות וכן כאן שלח מלאכי וסגר שהמלאך נדמה כמו אריה:

**שנתעכב לה הענן.**וזהו הכבוד שחלק לה שהענן בו כבוד ה':

**שיבא הארון מסוים.**מצויין וניכר בין כלי המשכן:

**אין רוכבים על סוסו.**שמ"ר ריש פר' ח':

**שכן ה' לאדוניו.**נתראה אליו עי' ב"ר פר' פ"ו סימן ה':

**תני מעשה בר' יוחנן ב"ב.**מכילתא בא פ' ט"ז בריש חגיגה בבלי וירושלמי:

**לקבל שכר למביאיהם.**שם ושם הגירסא ליתן שכר למביאיהם ובמכילתא שם לקיים מ"ש ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר פי' למען הגדיל השכר בצדקו ציוה מצות רבות ומסיים שם עוד אמר להם איזה דבר חידוש יותר מזה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי לדבר בלתי היום אשריך אברהם אבינו שאלעזר בן עזריה יצא מחלציך אין הדור יתום שר' אלעזר ב"ע שרוי בתוכו:

**את ה' האמרת היום.**שבח שוה לשניהם שמ"ש ומי כעמך ישראל גוי אחד אמר דוד כן ברוה"ק היינו בשם הש"י:

**דברי חכמים כדרבונות.**לקמן פר' ט"ו סימן כ"ב פסיקתא פר' ג' סימן ב' ובסוף קהלת רבה ובירושלמי סנהדרין פרק יו"ד וכל דרשה זו מיוסדת ע"פ מדה כ"א דבר שהוקש לשתי מדות אתה נותן לו כח היפה שבשתיהן:

**להביא חיים לעולם.**שעל ידי חרישתה התבואה גדלה:

**מטולטל.**שאין לו קביעות מקום אף דת אין להם קביעות חלילה. ת"ל וכמסמרות נטועים שהם קבועים בכותל במקום אחד הרי שנמשלו דברי חכמים לדרבן לענין החיים ולמסמרות בענין הקביעות:

**חסר ולא יתיר.**שהמסמר ברוב הימים מתחסר שמעלה חלודה ת"ל נטועים שנדמה לנטיעה שמתגדלת תמיד ואף שהנטיעה ג"כ סופה לירקב הרי מעלה נטיעות אחרות תחתיה וכן העוסק בתורה מתגדל ונעשה כמעיין המתגבר אלא שהנטיעה אינה חזקה ע"כ נמשלה למסמר ג"כ לענין החוזק והקביעות:

**האיך אני למד תורה.**הלא הכל בספק ואין דבר ברור:

**מרועה אחד.**רועה זה משה שפרנס את ישראל כרועה במדבר מ' שנה וכמ"ש לקמן סימן זה במ"כ מרועה נוטריקון משה רבינו עליו השלום:

**וידבר אלהים את כל הדברים.**שהאוסר מביא ראיה ממקום זה והמתיר מביא ראיה ממקום אחר אלו ואלו דברי אלהים חיים וההלכה ע"פ רוב וכך היא דרכה של תורה:

**כלשון הזה וכו'.**במכילתא מקום מאמר זה בריש הדרשה כאשר כתבתי ובריש חגיגה כמו כאן:

**המשנה קרא אותו מרדע.**אהלות פר' י"ו משנה א' האיכר עובר ומרדע על כתיפו במלמד הבקר שופטים ג' ל"א להציב הדרבן ש"א י"ג כ"א:

**כשהוא משמרם.**שכתוב מסמרות בשי"ן שמאלית לדרוש משמרות ושמורה ג"כ:

**ומשתרשים בכל הגוף.**כמ"ש באבות כל שמעשיו מרובים מחכמתו דומה לאילן ששרשיו מרובים וענפיו מועטים וכו':

**נכנס לתלמוד.**בית התלמוד לבית המדרש ומלמד תורה ברבים:

**ושאר כל הימים מדבריהם.**ואיך יברך כמו על של תורה ותירץ שדברי חכמים כמו של תורה וכמ"ש ולא תסור מכל הדברים אשר יגידו לך:

**סתומה.**כמ"ש והיו לטוטפות ולא פירש איך ומה וכן פרי עץ הדר ולא פירש:

**וכלה סימנים.**אין פירושם נגמר במקום אחד רק עניה במקום זה ועשירה במקום אחר והתיבות נדרשים לגז"ש ובכל המדות:

**ויותר מהמה.**הכוונה מסיפא דקרא עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגיעת בשר וכמ"ש בסמוך:

**מהו מהמה.**ובפסיקתא שם הגירסא מהומה נכנסת בך ובקוה"ר מפורש יותר וכאן דורש מהמה נוטריקון מה מה וכמ"ש ארוכה מארץ מדה וגו' וכמ"ש חז"ל אם יהיו כל הימים דיו ואגמים קולמסין ושמים וארץ יריעות אין מספיקים לכתוב תורה שלמדתי מרבותי:

**מסיר יצה"ר.**שיזכה ללב בשר ועי' פסיקתא פר' א' סימן ג' מהו כל בשר כל מי שבשר יצרו בעוה"ז וזהו מ"ש כאן יגיעת בשר:

**בי שרים ישורו.**ודורש בשר מלשון שר שיבא למדרגת שר כי תיבת בשר מיותר שהיל"ל ולהג הרבה ביגיעה ע"כ דורש ע"פ מדת ממעל ומדה י"ז ומדה ט':

**כדור של בנות.**שאם כפשוטו היל"ל כדרבנן ע"כ דורש כדור בנות נוטריקון ודרשה זו העתקה ממקום אחר:

**כח של ברזל.**זהו שאמרנו בריש הסימן שכל דרשות אלו ע"פ מדה כ"א שהוקש לב' וג' מדות:

**משמרות.**שכתוב בשי"ן שמאלית:

**משמרות כהונה.**ד"ה א' כ"ד וכ"ה ע"פ מדת מנגד:

**הקיש דברי סופרים.**במ"ש בעלי אסופות הם הסופרים שאספו דברי תורה ונאספים לבית הועד ולביה"מ ומאספים תלמידים כמ"ש לעיל בדרשה הקודמת שדורשים כ"ד ספרים כמספר המשמרות:

**כנגד ה' ספרי תורה.**שתקנה של סנדל המסומר היה לזכר גזירה של אומה רשעה שעמדה על ישראל לבטל התורה וע"י סנדל המסומר נהרגו המונים מישראל על כן תקנו באופן מספר התורה:

**הם ערבים לשומעיהם.**כנטיעה זו ואם לאו כמסמרות נוטריקון כמס מרות ממוסמסים ומרים צלמות ולא סדרים:

**אם שמוע תשמעו.**שמיעה כפולה שמע מקטן כשומע מגדול שמע מגדול כשומע מסיני מפי הקב"ה וכמ"ש בסמוך:

**ויזכור ימי עולם.**וס"ד איה המעלם מים את רועה צאנו:

**הרי הוא אומר.**הביא דרשה זו לכאן שדומה לדרשה הקודמת בשבח החכמים:

**המתמנים על הצבור.**שרוה"ק שורה עליהם כמו השופטים הקדמונים שבספר שופטים:

**ויעצם את עיניכם.**וס"ד את הנביאים:

**מה ברכה זו.**עמק מלא מים המים מכסים על מה שבתוכו:

**בבתי מדרשות.**על שער בת רבים שמקום בתי דינים נקרא שער כמ"ש ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים ובועז עלה השערה ושם נקבצים תלמידים:

**כמגדל לבנון.**כשעושה התורה ומגדלה ומלבין דברי' צופה פני דמשק יצפה פני אלי' שכתוב בו דמשק:

**זכרו תורת משה.**כשתזכרו ותעשו התורה יבא אליהו שסמוך לו פסוק הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא.

**אין קץ.**לא יהיה לו קץ הימין:

**ולהג הרבה.**כשלוהג הרבה חוץ מן התורה מתיגע בהם שנופל ואין בו כח לקום ונשאר טמון בעפר ואינו ננער מן העפר:

**כהדה דתנינן.**בריש פרק חלק:

**תדע לך מיעקב.**פסיקתא שם:

**ראשון לכל דבר.**ב"ר פר' צ"א סימן ה':

**גדעון בן יואש.**כמ"ש שופטים ו' ואלפי הדל במנשה וכמ"ש לעיל בסימן א':

**דגל מחנה אפרים.**במדבר ב':

**ירבעם בן נבט.**אפרתי מ"א י"א כ"ז וכדלעיל בסימן א':

**יהוא בן נמשי.**אותיות מנשי:

**מן וישת על ראש.**מן תיבת וישת והיא בכלל ולא חשב תיבות וישלח ישראל את ימינו כי עדיין לא היה ניכר שכוונתו על אפרים דווקא עד ששת כפו על ראשו:

**שעל ידי חכמתו.**שע"י שדיבר דברי חכמה בלשונו לפרעה אמר לו נבון וחכם כמוך אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי.

**יוסף דומה לאביו.**ב"ר פר' פ"ד סימן ו' עי' מש"ש שם:

**מה יעקב נולד מהול.**כמ"ש איש תם שלא היה צריך תיקון וביוסף כתוב אלה תולדות יעקב יוסף שהיה דומה לו בתולדתו כן הוא בתנחומא מקץ סוף סימן ג' ובילקוט בראשית סימן ט"ז:

**מצער עיבורה.**כמ"ש ויתרוצצו הבנים בקרבה וברחל כתוב ותלד רחל ותקש בלדתה:

**זה אחיו מבקש להרגו.**יעקב כמ"ש יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב:

**זה נגנב שני פעמים.**אצל יעקב כתוב שתי פעמים גנבה ועפ"י מדה יו"ד שנגנב שתי פעמים צאן ממנו ביום ובלילה וביוסף כתוב שתי פעמים גנבה שאחיו גנבוהו מאביו והמדנים סוחרים גנבוהו מן הבור וכמ"ש בספר הישר באריכות:

**זה השביע בנו.**יעקב השביע את יוסף שיקברנו עם אבותיו וכן השביע יוסף לאחיו:

**אחת שהיא חשוב.**כמו אחד העם שפירושו חשוב שבעם וכן לעיל פר' י"ג סי' י"ג פר אחד שאין בעדרו כמוהם וכו' ע"ש:

**ויקרא בהם שמי.**ושם אבותי אברהם ויצחק:

**וישחטו שעיר עזים.**ויטבלו הכתונת בדם:

**אני פי מלך שמור.**עי' לקמן פר' ט"ו סימן י"ד:

**יהיה עליון על ציווי.**וזהו על דברת שבועת אלהים ועל לשון עליון כמ"ש ואל על יקראהו יחד:

**אשר לא יקום.**ארור אשר לא יקום וארור הוא שבועה:

**ודכוותיה איש אמו ואביו תיראו.**ועכ"ז רק באופן שלא יסתרו ד"ת ולכך סמך אחריו ואת שבתותי תשמרו ולא ישמע לאב ואם בזה:

**מכעסו.**דורש מפניו מכעסו כמ"ש פני ילכו ודרשו המתן עד שיעבור פנים של זעם וכמ"ש מפני זעמך וקצפך וכן וצלם אנפוהי וכתוב שם והתמלא חמה ומ"ש תלך פי' שתלך בעצתו כי הליכה שייך בעצה וע"פ מדה י"ז דורש כאן מדה ט' וכן אל תעמוד ג"כ ע"פ מדות אלו א"כ מ"ש בדבר רע שלא תעשה דבר רע שזה כבר נכלל במ"ש תלך ותעמוד אלא פי' מחמת דבר רע שהוא מפחידך:

**באשר דבר שלטון.**עי' שבת דף ס"ג א' מדרש תהלים מזמור פ"ג הצדיקים אומרים להקב"ה מה תעשה אומרים לו קום והוא קם כ"י כמ"ש קומה ה' עתה אקום אומר לו אל תישן כ"י והוא מתעורר שנאמר ויקץ כישן ה' ע"ש שמאריך בזה על ידי מי ע"י שומר מצוה שמתפלל להקב"ה ועושה רצונו:

**ומי יאמר יאמר לו.**לשון שאלה והתירוץ הוא שומר מצוה שהשומר מצוה הוא מתפלל ואומר להקב"ה מה שיעשה לו:

**נחת עמהם במדת רחמים.**פי' נהוג עמהם כמ"ש נחית בחסדך:

**החכם עיניו בראשו.**רואה את הנולד וכמ"ש בהדיא ירושלמי סוטה סוף פרק ח' אר"מ כתוב החכם עיניו בראשו והכסיל במה ברגליו וכו' החכם עד שהוא בראשו של דבר הוא יודע מה בסופו ע"ש העתקנו בב"ר פר' צ"ח סימן ד':

**במלאות ספקו יצר לו.**כשיתמלא מעשיו מה שיש סיפוק בידו לעשות אז יצר לו שישולם ענשו: ודורש והולך הפסוקים שאחר פסוק אני פי עד פסוק אין אדם שליט וגו':

**רבה עליו.**שרעתו רבה ומתמלא סאתו והיינו זהו לפי פשוטו ועוד דורש ע"פ מדה ז' וי"ז על דוה"מ:

**מה שיהיה.**וס"ד כי כאשר יהיה מי יגיד לו:

**כשיבא.**יום הדין:

**ואם יבא לומר.**פי' שאם יבא לומר בשעת הדין שיארכו לו שיעשה אז תשובה שאינו יודע אם יספיקו בידו לעשות תשובה וכאשר יהיה הדין מי יאמר לו שיקובל תשובתו שבוודאי לא יקובל אחר גזירת דין:

**ד' מיתות.**סקילה שריפה הרג וחנק:

**אין אדם שליט ברוח.**להוציא ממנו לנשום בעת לכלוא את הרוח שעת שיכלא ויסגור הרוח בגופו ויחנק ומ"ש הדומות לה כמ"ש בסמוך:

**מיתת סייף.**שהוא על ידי שליחות כמ"ש צא הלחם וכתוב שם ויחלוש יהושע וגו' לפי חרב וגם בתיבת משלחת עצמה כלול מיתת חרב כמ"ש ויעש שלח לרוב ומגינים:

**וכל עושי רשעה קש.**ולהט אותם היום הבא היינו שריפה וכתוב כאן רשעה וכאן שכתוב ולא ימלט רשע את בעליו ולא פירש מה יעשה לו ועל פי גז"ש של תיבת רשע הרי מפורש שריפה:

**ובטלו ד' מיתות.**סנהדרין ל"ז כתובות כ"ט וכל דרשה זו הובא דרך אגב של דרשה שניה על יוסף ששייך כאן:

**את האלהים.**אני ירא ועי' ב"ר פר' צ"א סימן ז':

**לא נתבהל מפנאי הבית.**לא דרש תיבת מפניו על הכעס כמו בדרשה הא' כי כאן לא היה כעס רק פיתוי של תאוה גם היל"ל מפניה לשון נקבה וכן מ"ש יחפוץ דורש על האלהים שכתוב תחלה שבועת אלהים שאם עליה היל"ל תחפוץ לשון נקבה ואין לפרש מפניו מפני הבעל אדונו שהרי מפורש כתוב שהתבהל מפניו כמ"ש הן אדוני על כן דרש מפניו על פנאי הבית שלא היה שם איש וא"כ היה לו לירא שתהפך הדברים עליו כמו שהיה באמת:

**ותאמר להם לאמר.**וגו' בא אלי לשכב עמי הרי שדברה עליו שקרים בסוף ומן הסתם הגזימה תחילה שתעשה לו כך:

**באשר דבר המלך שלטון.**שעל ידי שדיבר פרעה אל יוסף כמ"ש וידבר פרעה אל יוסף על כן שלטון ויוסף הוא השליט:

**בנגעת יוסף.**בנגעו וגנותו:

**עברי שונא.**כמ"ש כי לא יוכלו המצרים לאכל את העברים לחם כי תועבה היא למצרים הרי שהיו שנואים זה לזה:

**הדבר שמלך.**שיעץ שר המשקים:

**פיו שלא נשק.**ב"ר פר' צ' סימן ב' וש"נ:

**ויתן אותה על יד יוסף.**שאחזו בידו ונתן הטבעת בידו:

**הוא עזב בגדו בידה.**שפשט בגדו מעליו:

**לא הרכין צווארו.**כך דרך הנושק לשוח מעט למי שנושק:

**היא קראה.**העלילה עליו שקר:

**בן פורת עלי עין.**שפרה והתגבר על העין ודורש עלי עין שעילם עין מלשור ומלהסתכל בבנות שהסתכלו מעל החומות עליו בעת שיצא על ארץ מצרים. ועי' ב"ר פר' צ"ח סימן י"ח:

**שלא גנבת ממונו.**הנה לא תגנוב שבעשרת הדברות מדבר בגונב נפשות ע"כ אמר ולא גנבת מקור אשתו שדומה לגונב נפש:

**לא תשורני עין רואי.**וזהו ענין הגנב שגונב בסתר על כן עלי שור כנגד לא תשורני שלא עשה כן:

**יבא עת.**לפרש מ"ש ועת ומשפט ידע לב חכם על הקב"ה שישלם לו שכרו באופן שעשה וכל הדרשה זו על פי מדת מנגד וממעל:

**שכם אחד על אחיך.**ב"ר סוף פר' צ"ז:

**פר אחד.**איל אחד כבש אחד לעולה שעיר עזים אחד לחטאת:

**וכה"א בני מנשה.**במדבר כ"ו:

**מנשה על שם יעקב.**כאלו הוא ילדו כמו לראובן ושמעון:

**כי לא היו לו בנים.**וחטאת מלשון חסרו וכן הוא כרש"י בחומש:

**אלו בנות צלפחד.**לקמן פר' כ"א סימן י"א י"ב:

**בחלקו בשילו.**מחלק בני אפרים כמ"ש יהושע ט"ז ונסב הגבול מזרחה תאנת שלה ובתהלים ע"ח ויטש משכן שילו אהל שכן באדם וימאס באהל יוסף:

**לפני אפרים ובנימין ומנשה.**הרי בנימין נחשב עם בני יוסף לישועת ישראל וכמ"ש לעיל בריש הפרשה אצל המשוחים:

**מתה עלי רחל.**מיתתה היתה קשה עליו על שהיא היתה עקרת הבית ולא כתב כן אצל אשה אחרת מנשיו:

**בן מאה שנה.**שבן פ"ד שנה היה כשנשא את לאה ושבע שעבד עוד בעד רחל הרי צ"א ושש שנה עבד בצאן הרי צ"ז וב' שנה נשתהה בדרך כמ"ש ב"ר סוף פרשה ע"ח הרי צ"ט וא' היה בבית אל וכשנסע מבית אל נולד בנימין הרי שהיה אז בן ק' שנה וזהו בנימין חסר יו"ד נוטריקון בן ימן גימטריא קו"ף:

**בן שלשים שנה.**כשנולד יוסף בסוף ז' שנה השניים שעבד יעקב היה יעקב בן צ"א שנה כנ"ל ובנימין כשהיה בן ק' נמצא יוסף גדול מבנימין ט' שנה ויוסף בן שלשים בעמדו לפני פרעה ואח"כ ז' שני שובע וב' שני רעב שאז בא יעקב למצרים הרי יוסף בן ל"ט שנה ובנימין בן ל':

**שביחן צדקת אחיו.**שלקחו יוסף לעבד על שנמצא הגביע באמתחתו ושתק וקיבל עליו הדין ושם מבטחו בה' וזהו אחד כסף:

**שהיה יוסף שותה יין.**בסעודה שעשה לאחיו וחוץ מזה לא שתו יין לא הוא ולא אחיו לפיכך נקרא נזיר אחיו כמ"ש ב"ר סוף פר' צ"ח בהדיא ועל כן זכר שתיה זו בקרבנו לזכר זכותו:

**הוי מלת בלולה בשמן.**על ששכנה ונחה שם השכינה בשניהם:

**כשירד למצרים.**כי בסדר פנחס לא נמנו לו כ"א ה' בנים שכלו מהם חמשה משפחות וע"כ אמר כשירד למצרים:

**בנינו לכפרה.**כמו החטאת:

**ומרדכי יצא.**בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן הרי חמשה והרי ג' פעמים חמשה לבנימין חמש ידות וחמש חליפות שמלות וחמש בגדי מרדכי:

**הרי נותרו ג' שבטים.**פי' שבפרשיות וסימנים הקודמות פי' טעם קרבנות של ט' שבטים ועתה נותר עדיין לבאר טעם של ג' שבטים:

**דן ידין עמו.**כאחד שבטי ישראל:

**היה מביא לחם.**כמפורש במדבר ו' וסל מצות ורקיקי מצות וקערה רומז ללחם כמ"ש לעיל פר' י"ג סימן ט"ז בריש:

**מן כל ימי נזרו.**שמדבר בנזיר טמא יש ע' תיבות בצמצום:

**על שפיטת שמשון.**כמ"ש שופטים סוף ט"ו וישפוט שמשון את ישראל בימי פלשתים עשרים שנה ומתיבת דן עד תיבת אחור ע' אותיות בצמצום והתיבות בכלל ופסוק לישועתך אינו בכלל כי אינו על שמשון אלא על שראה שימות אמר א"כ אינו הגואל האמתי וצריך עוד לקוות לישועת ה' כמ"ש ב"ר פר' צ"ח סימן י"ד ופר' צ"ט סימן י"א:

**מזרק על שם ויפול.**פי' ד"א מזרק ע"ש ויפול רוכבו אחור שנזרקו על ידי תפלתו הפלשתים:

**שניהם מלאים.**סולת בלולה בשמן שהקערה נגד נזיר טהרה והמזרק נגד נזיר טומאה:

**שניהם צריכים סולת.**פי' שגם נזיר טמא אף עפ"י שאין בקרבנו סולת אעפ"כ בהכרח לו להביא עוד קרבן טהרה ואז יצטרך לחם וזהו שחתם לפי שנזיר טומאה וכו':

**על שטימא עצמו בבת עובד כוכבים.**א"כ אין לפרש כפי' הא' על נזירות טהרה אלא בין קודם שגילח ובין לאחר שגילח הרג בפלשתים:

**יו"ד דברים.**יו"ד מאמרים וציווים על איסור היוצא מן הגפן ואף שדיבור ח' מכל אשר יעשה מגפן היין הוא כפול עכ"ז חשיב ליה על שהוא דיבור בפני עצמו:

**והזהב אדום.**עי' לעיל פר' י"ג סימן י"ח שיש בזהב מין אחד שהוא אדום והוא זהב פרוים על שדומה לדם פרים:

**לעשות לשם שמים.**וזהו סימן הקטורת שנותן ריח טוב משל למע"ט וליראת ה' וכמ"ש והריחו ביראת ה':

**שעיר עזים וכו'.**שעיר על שם שער כמ"ש כי היו ידיו שעירות כאדרת שער ע"פ מדת ממעל:

**ג' אזהרות.**אף שכלם ביוצא מן הגפן הרי אמרם בג' מאמרים:

**ויין ושכר אל תשת.**חשיב לי' בחד שמאמר אחד הוא ואף דלעיל חשיב לי' בתרתי משום דבתורה שבא לחדש ולאסור כל תיבה לעצמה הודעה חדשה אך כאן שהמלאך שנה מה שכתוב בתורה חשיב ליה בחד:

**שמשלו אביו.**של דן לבו מיני נחשים על גודל גבורתו ועל ששניהם מין נחש חשיב לי' בחד:

**עשרים שנה.**שופטים י"ו ל"א ודורש מדה י' מדבר שהוא שינוי (וזה הכוונה מה שהביאו התוספות בשם הירושלמי וישפוט את ישראל ארבעים שנה היינו שני פעמים עשרים שנה וכן מצאתי אח"כ בהקדמה של מקראות גדולות או של הקאנקארדאנסיע:

**וישבו בהשקט.**שישבו ישראל בהשקט ממלחמת פלשתים וגם פלשתים ישבו בהשקט ולא נלחמו בישראל:

**כנגד הנס שנעשה.**שצמא מאד למים ונברא לו מים בשן הלחי:

**עין הקורא אשר בלהי.**ט"ו אותיות בשם זה וכל קורא יתפלא איך דרשו שהקרבנות שהביאו הנשיאים ירמוז לאותיות של תיבות שכתוב בשופטים אחר כמה מאות שנה אך כבר מפורש בדברי חז"ל שהכל קבלו מסיני אפילו מגילת אסתר וכמ"ש חז"ל אתי יחזקאל ואסמכה אקרא מה שהיה מקובל לחכמים הקודמים בע"פ גם אמרו חז"ל ראתה שפחה בים מה שלא ראה יחזקאל במרכבה אף כי נשיאי ישראל והנביאים ידעו וראו הכל ברוה"ק:

**על שם אישורו לאשרו.**לחזקו ולקיימו שהדיין פוסק הדין כפי התורה וצריך למוסרו לשוטרים שהיכולת בידם לכוף הבעלי דינים לקיים הפסק:

**ע' בני נח.**לעיל פרשה ט' סימן ד' והם המנויים בבראשית יו"ד:

**י"ו בני קטורה וישמעאל ושנים עשר נשיאים.**בראשית כ"ה:

**עשו וי"ו בניו.**בראשית ל"ו:

**ובצרה מן אדום.**פי' בצרה שכתוב כאן כי יש בצרה אחרת במואב עי' ב"ר פר' פ"ג סימן ג':

**אבל שאר המלכים.**פי' שחושב בסוף וישלח ח' מלכים לאדום הג' הנ"ל היו מזרע אדום וה' מהם היו ממקומות אחרים ואף שכפי המסופר בספר הישר סוף ויחי שנשבעו אנשי אדום שלא ימליכו עליהם מאחיהם רק מאומות אחרות ובלע זה היה מאנשי אנגיאס מלך אפריקה עכ"ז יתכן שהיה מזרע אדום והם לא ידעו:

**שקערורות.**יש כאן אותיות קערת:

**אלו ישראל.**חוזר לדרשתו שאמר לעיל אין אישורן של ישראל וכו' שפסל ועקר להק"ל ובחר בעם אחד ומזרק מלשון זריקה והפרשה שהפריש לאברהם וזרעו מהם כדלקמן סימן י"א בהדיא ואחד הוא אברהם כמ"ש אחד היה אברהם:

**מהם ובהם.**מהעובדי כוכבים להעובדי כוכבים כגון בלעם ואבימלך ולישראל מישראל:

**ה' מסיני בא.**וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן שכ"י היה בכל מקומות אלו ליתן להם התורה ולא רצו לקבל:

**אחת היא לאמה.**ור"ד ששים המה מלכות וגו' שבחר לישראל מהם כמ"ש לעיל פר' ט' סימן י"ד:

**אלו האומות.**פי' ראוה בנות אלו האומות:

**ת"ת והמעשה.**שהקטורת מורה על ריח טוב של יראה ומע"ט כמ"ש בסימנים הקודמים. ועשה הוא על מעשה המצות ונשמע הוא קבלת התורה:

**ג' כתרים.**שמ"ר פר' ל"ד סוף סי' ב' וש"נ לעיל פר' י"ד סימן י"ג:

**ועשית עליו זר זהב.**שמות כ"ה י"א היינו על הארון שכתב שם בפסוק הקודם:

**ועשית לו זר זהב.**שמות ל' פסוק ג' אצל מזבח הזהב:

**ויעש לו זר זהב.**שמות ל"ז י"א וכן אצל הציווי שמות כ"ה כ"ד:

**שכר התלמוד גדול.**שמביא לידי מעשה שגדול המעשה יותר מן העושה:

**שלא יזייפוה.**שמ"ר ריש פר' מ"ז:

**ויבחר בזרעו אחריו.**הם השבטים

**על אישורן.**שמ"ר פר' א' סימן ה' וכדלעיל בריש סימן יו"ד:

**וכשם שמחשבת ישראל.**ב"ר פר' א' סימן ה':

**שמנה לחמו.**בראשית מ"ט כ' ושם פסוק כ"א נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר ואילה שלוחה פי' שארצו היתה קלה להוציא תבואתה ועי' בראשית רבה פר' צ"ח סימן י"ז:

**ברק שהיה מקרש נפתלי.**שופטים ד':

**שנזרק מארצו.**כמ"ש בסי' הקודם:

**דברי ר' יוסי.**ס"ע פרק א' ור"י הוא המחבר של סדר עולם ועי' ברייתא דל"ב מדות מדה ל"ב וא"ר יוסי אי אתה מוצא חשבון זה אלא משבעים שנה לאברהם שנגזירה גזירה על ענין בין הבתרים ועי' מש"ש באריכות:

**מלמד שהיה אברהם.**ב"ר פר' ל"ט סי' י"ד:

**פר כנגד עגלה.**שהעגל הוא פר קטן:

**כנגד תור וגוזל.**של בין הבתרים שרומז לקרבן עני עי' ב"ר פר' מ"ד סי' ד':

**שאין עניות.**לקמן סימן י"ב:

**שהיו תמימים.**וזהו שלמים. ובני מלכים כי בקר רמז למלכים כמו לעיל פר' י"ג סימן ט"ו ושור מלך בבהמות ואברהם נקרא מלך כמ"ש ב"ר פר' מ"ב סי' ה' מלך את עלינו ורבקה היתה בת מלכים כמ"ש פר"א פרק ט"ו בת מלכים שיצאה לשאוב מים מימי':

**והאמהות.**פי' אעפ"י שהיה נפתלי בן בלהה שפחת רחל לא הקריב על שמה על שזלזלה היא ברחל וכן זלפה בלאה כמפורש בקרא אצל הגר ותקל גבירתה בעיניה ומן הסתם שכן היה בבלהה וזלפה אעפ"י שהיו צדקניות לא הקריבו אליהן:

**וייצר ה' אלהים את האדם.**צ"ע לאיזה כוונה הביא כאן פסוק זה שהרי צריך לפסוק ויצו ה' אלהים על האדם והוא פסוק עשירי מפסוק וייצר ובהכרח לומר שצריך לגרוס כאן פסוק ויצו ובפסוק זה דרשו בב"ר סוף פר' ט"ז השש מצות ויתכן שצריך כאן גם לפסוק וייצר שלא נתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות כמ"ש ב"ר ריש פר' מ"ד וענין הצירוף שייך בכסף כמ"ש מצרף לכסף וכור לזהב וכדומה הרבה שמצרפין הכסף מן הסיגים וחנק העפרורית שבו כן האדם שנברא מעפר צריך לצרפו במצות ובאש התורה וזהו שהביא פסוק עפר מן האדמה ופסוק כסף צרוף בעליל לארץ:

**שנזרק מדור המבול.**שנבחר ונפרש מהם כדלעיל בסימן יו"ד וי"א על אברהם:

**מפני עון דורו.**שראה ברוה"ק שיכלו כלם ולא רצה להעמיד תולדות לכליון:

**מאיתן ז' אחר.**פי' שבתיבות מזרק אחד כסף כל אותיות של עשיריות עולים למנין ה' מאות רק נשארו אותיות היחידות הם הז' של מזרק ותיבת אחד שמספרם כ' הם לבד ה' מאות הנ"ל:

**והיו ימיו מאה ועשרים שנה.**להאריך להם זמן שישובו בתשובה באותן ק"כ שנה שקודם המבול כ' שנה קודם לידת בני נח:

**שבעים אומות שיצאו ממנו.**כמ"ש לעיל ריש סי' יו"ד:

**שבעים פסוקים.**מדרש תדשא פ"י. וכן הוא בצמצום וכן אצל המן בצמצום והרמז שהצר של האומר שבחר מע' והם כנגד הע' אבד אחר ע':

**לתכלית שבעים נתלה על חמשים.**לסוף ע' פסוקים נתלה על עץ של חמשים אמה:

**פרשתו של נחש.**פירושו עד הפסוק שלקללת הנחש ומניתי וכך הם בצמצום שבעים שמות והב' שמות שבפסוק ויאמר ה' אלהים אל הנחש אינו בחשבון כי עד הפסוק של הקללה קאמר:

**והייתם כאלהים אינו קודש.**וכמ"ש ב"ר פר' י"ט ריש סימן ד' שדברי הנחש הטועה הוא ועי' מש"ש ועי' ב"ר פר' כ' ריש סימן ד' וצ"ע:

**שהיו לתרח.**והזכרון על אברהם שאז נולד כמ"ש ויהי תרח שבעים שנה ויולד את אברם ואגב זכר גם את קינן שהוליד לע' שנה:

**שבכו את יעקב.**לכבוד יעקב ובניו לשם ולפאר בעולם ולזכות גדול למצרים:

**וראש השנה.**יום אחד וכן חג השבועות יום אחד הרי י"ח ימים טובים ונ"ב שבתות:

**ויומו של הקב"ה.**עי' ב"ר פר' ח' סימן ב' מש"ש:

**קבלו מצות.**מהש"י בנבואה וזהו סולת בלולה בשמן על המעט שעשו וכמ"ש בסימנים הקודמים. ומ"ש למנחה הוא על שם רוה"ק והנבואה כדלעיל בסימן י':

**כף אחת.**עשרה זהב כנגד יו"ד מאמרות בראשית א' אבות פרק ה' וכנגד עשר ספירות בראש ספר יצירה יו"ד דורות מאדם ועד נח בראשית ה' ומנח ועד אברהם בראשית יו"ד. יו"ד דברות שמות כ' יו"ד שליטים קהלת ז' י"ט וחושב היו"ד דברים בקה"ר והחכמה תעוז וגו' מעשרה שליטים ועי' ויק"ר פר' ד' סימן ד':

**יו"ד תולדות שבתורה.**וצ"ע שכתוב בתורה י"ב תולדות וא' במגילת רות ולעיל פר' ב' סימן ט"ו איתא וז"ל אתה מוצא י"ב תולדות כתובים ועי' שמ"ר פר' למ"ד סימן ג' וכן בב"ר פר' י"ב סימן ו' וא"כ צ"ע למה אמר כאן יו"ד תולדות שבתורה אך בב"ר פר' י"ב סימן ו' וכן בשמ"ר שם איתא כל תולדות שבמקרא חסרים לבד שנים מלאים ולזה רמז כאן במ"ש שניהם מלאים כף אחת עשרה זהב שרומז על שני תולדות שהם מלאים במ"ש שניהם מלאים ועוד יו"ד תולדות שרומז במ"ש עשרה זהב רק השני תולדות שכתובים אצל עשו חדא חשיב להו שאינו חושב תיבות של תולדות אלא המקומות שכתוב בהם וכמ"ש בהדיא לעיל פר' ב' שם יצחק עשו יעקב ועוד איתא שם יו"ד תולדות לענין בריאת עולם ויתכן שלזה כוון כאן מה שזכר יו"ד תולדות נמצא דכאן חסר וצריך להשלים ממקומות אחרים ודו"ק:

**עשרה נסים.**אבות פרק ה': (ושמעתי מהרב הגדול וכו' מוה' אלי' פרץ זצ"ל מ"ץ מווילנא שחושב כאן יו"ד דברים של יו"ד יו"ד והמה מרומזים במ"ש כף אחת כף בגי' מאה עשר פעמים עשר):

**שעשו מן הערלות הר.**שהר הוא גדול מהגבעה ע"כ במצרים שמלו כולם היו יותר מאשר היו בימי יהושע שהרי לא נגזרה גזירת מרגלים על אותם שהיו פחותים מעשרים שנה והם היו מן המולים במצרים ושבט לוי שהיו נימולים במצרים ונכנסו כולם כמ"ש לעיל פר' ג' סימן ז' על כן דימה אותם של יהושע לגבעה ועי' לעיל פר' י"א סי' ג' איש חרבו על יריכו ושמ"ר פר' י"ט סימן ה':

**המור שהוא ראש.**היינו בסדר תשא כתוב קח לך בשמים ראש מר דרור הוא המור שהוא בשמים ראש על שריחו ראש לכל הריחות וזה כתוב בבשמים של שמן המשחה ובסמוך לו אצל סמני הקטורת חושב שם לבונה זכה בסוף כל הבשמים הרי מור הוא ראש הבשמים ולבונה הסוף וזהו שניהם מלאים:

**איל מלואים.**ויקרא ח' כ"ט:

**את הכבש אחד.**שמות כ"ט ל"ט:

**והרבתי את זרעך.**בראשית כ"ו ד'. ושמתי את זרעך שם כ"ח י"ד. וכחול אשר על שפת הים שם כ"ב ט"ז:

**כשעירים עלי דשא.**בתורה מדבר כמ"ש שם ברישא דקרא יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי ושעיר מלשון שעירים ע"פ מדת ממעל:

**אלא בזכות התורה.**ועל כן היא כמטר וכטל וכרוח שהכל בזכותה ומכחה והרי בא ללמד שהמטר וטל ושעירים באו ללמד על התורה כנ"ל ונמצאו למדים ממנה שבאים בזכותה מדה י"ב:

**שאין עניות במקום עשירות.**לעיל פר' זו בסוף סימן י"א:

**אלא לכפר.**והשעיר בא תמיד לכפר:

**ארבע טבעים.**הם הארבע יסודות אש רוח מים עפר מלמעלה למטה ובמדרש חושב מלמטה למעלה:

**וכנגדה נעשה השעיר.**שהוא נמוך למטה מכולם:

**ג' מיני עולה.**פר גבוה מכולם כנגד האש שהוא למעלה מהכל והאיל למטה מן הפר ולמעלה מן הכבש כנגד האויר והכבש למטה מן האיל ולמעלה מן השעיר כנגד המים:

**אחד בבית אל.**בראשית ל"ה ואחד בבאר שבע בראשית מ"ו א':

**בני זרח.**וכמ"ש בס"ע סוף פרק כ"א שהיו נביאים במצרים והם הנזכרים בד"ה א' ב' ו' ובני זרח זמרי ואיתן וגו' וכמ"ש מ"א ה' ויחכם מכל אדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל וגו' כמ"ש לקמן פר' י"ט סי' ג' ועי' ויק"ר ריש פר' ט':

**וכי ביום שנמשח.**כמ"ש בפרשה זו ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וימשח אותו הרי שמשח אותו ביום שהוקם וכתוב שם ויקריבו הנשיאים את חנוכת המזבח ביום המשח אותו ושם פירושו על שהביאו לפני המזבח כלם ביחד שעל זה אמר להם נשיא אחד ליום וגו' וכאן אחר ההקרבה אמר ג"כ בלשון זה זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו והרי ההקרבה במזבח היה בי"ב ימים כל אחד ביומו:

**כולך יפה רעיתי.**לעיל פר' י"ג סימן ח' ט':

**מעתה אני אומר.**פי' שלפי זה עדיין הייתי יכול לומר כך:

**עוד אינו נמשח.**לעיל פר' י"ב סימן ט"ו ספרי שם:

**זאת משחת אהרן.**ויקרא ל"ב ת"כ וילקוט פסוק זה:

**אלה שני בני היצהר.**וס"ד העומדים על אדון כל הארץ ויצהר הוא שמן והיינו יכולים לפרש שעומדים ומבקשים שימשחו אותם לעתיד אך לפי מה שדורש כאן בהכרח פי' שמבקשים שיחזרו להם כהונה לאהרן ומלוכה לדוד ואינם צריכים עוד משיחה לעתיד וכמ"ש ילקוט זכריה ד' על זה הפסוק בשם תו"כ ועי' לקמן פר' י"ח סימן ט"ז ועי' בילקוט ועי' איכה רבתי דף ס"ח א' מעשה בדואג בן יוסף ואבות דר"נ פרק ל"ד וספרי כאן:

**ביום שנמשח בו זכו.**כי תיבת משיחה יש בו ב' משמעות א' משיחת שמן ב' אכילת בשר מילואים כמ"ש ויקרא ז' ל"ה זאת משחת אהרן ומשחת בניו מאשי ה' אשר צוה ה' לתת להם ביום משחו אותם ומ"ש. בר"ד משחת אהרן ומשחת בניו פי' אכילת בשר קדשים ומשחת פי' גדולה כמ"ש בתרגום דא רבות וא"כ מ"ש כאן ביום המשח אותו על אכילת בשר מילואים אלא שזה אנו דורשים מפסוק אשר צוה וגו' וא"כ בהכרח שפסוק של כאן ביום המשח אותו בא ללמד על ההקרבה:

**ששוו כולם בעצה.**שהרי היו קרבן כלם שוה ובזמן אחד הביאו ואח"כ נצטווה להקריב כל אחד ביומו וא"כ היל"ל מאתם למה אמר מאת נשיאי ישראל לזה דרש שבא להשמיענו עוד ששוו בזכות ובכבוד נשיאי בני השפחות כמו נשיאי בני הגבירות עי' ספרי ובמפרש שם:

**שהתנדבו מעצמם.**ולא משל שבטם וכמ"ש פר' י"ג סי' ז' אצל נחשון:

**שאלו הקריב אחד יתר.**שעל שהיו שוים נחשב להם שהקריבו יחד בכל יום ונחשב לקרבן ציבור שדוחה שבת אך אם היה אחד מוסיף על חבירו היה נחשב לקרבן יחיד ולא היה דוחה שבת ולא היה אפשר לומר שדומה כאלו הקריבו בשבת כלם וכן לא ביום אחר כך נראה לי בס"ד:

**ביום המשח אותו.**הוא יום הראשון שלא הקריב בו אלא נחשון ואיך אמר ביום המשח אותו כפות זהב שתים עשרה:

**כאלו כולם.**לעיל פר' י"ג סימן ט':

**היו יתרים וכו' היו חסרים.**דרך השוקלים משקל גדול ליתן הכרעה ושוקל יתר וכשצריך אח"כ לחלק למשקלים קטנים בהכרח שיחסר כידוע מטעם שאין המאזנים מצומצמים והמשקולות אינם מדוקדקים שאין זה ביכולת אנושי כמ"ש חז"ל אי אפשר לצמצם אך כאן בשקלי קודש היה בעזר אלהי ככל כלי הקודש שהיה הכל בצמצום ודקדוק נפלא וכל הענין בספרי:

**קערה מנין.**לעיל פר' י"ג סי' י"ג:

**מקדשין את שנופל לתוכן.**ונעשה דבר אחד עם הכלי ונתקדש כמו הכלי:

**אם היא של זהב.**לעיל פר' י"ג סימן י"ג:

**לעולה אלא בכבש.**לעיל פר' י"ג סימן י"ג:

**מה פרים וכבשים.**שלעיל אצל כל נשיא כתוב לעולה אצל כבש וכאן כשכללם ביחד כתיב לעולה אצל הפרים הם הבקר הרי האילים שכתוב בין הפרים והכבשים ללמוד סתום מן המפורש ומ"ש שמעלין על כל אחד שמאחר שמפורש מה שהקריבו כל הנשיאים כל אחד בפרט למה הוצרך לכתוב הכלל שביחד הם י"ב ושאר הכללים הכל מיותר אלא לדרוש שכל אחד הקריב הכל:

**שכולם כשרו לשלמים.**לעיל פר' י"ג סימן י"ג:

**אא"ע ללמד על הבקר.**שכבר מפורש אצל כל נשיא ולזבח השלמים בקר וכאן מיותר תיבת שלמים לדרוש מדה כ' אא"ע. וצ"ע שלא נכתב כן גם אצל העולה בסימן הקודם והיינו דורשים ג"כ על פי מדה כ' ודרשה זו חסר בספרי וגם לעיל פר' י"ג סימן י"ג ג"כ חסר:

**רפב"י.**וכן לעיל פר' זו ריש סימן י"ב ג"כ רפב"י:

**קערות כסף י"ב.**חושב ז' פעמים י"ב כנגד ז' פעמים י"ב וצ"ע למה כפל בתורה כפות זהב שתים עשרה ב' פעמים:

**אלפים ות' שנה.**החשבון מצומצם וזה פרטו מבריאות עולם עד המבול אלף ותרנ"ו מהמבול ועד הפלגה ש"מ שנה ואז היה אברהם בן מ"ח שנה וחיה עוד קכ"ז לתשלום קע"ה ואז היה יעקב בן ט"ו שנה במות אברהם כמ"ש כל זה בס"ע פרק א' ויעקב חיה קמ"ז הרי נשאר קל"ב עד מות יעקב ואז היתה יוכבד בת י"ז שנה שנולדה בבואם למצרים והיתה בת ק"ל שנה כשילדה את משה הרי עוד קי"ג שנה ול"ב של משה הרי בצמצום אלפים ות' שנה. אך מ"ש ל"ב שנה שהתחיל להורות במצרים כוון למ"ש ויגדל משה וגו' עד מי שמך לאיש שר ושופט עלינו משמע שהיה איש שר ושופט אלא ששואל מי שמך עלינו אך איני יודע מנין שהיה אז בן ל"ב שנה ועי' שמ"ר פר' א' סימן כ"ג וסימן ל' ותנחומא שם שינוי דעות בזה יש אומרים שהיה בן י"ב וי"א שהיה בן כ' וי"א שהיה בן מ' אך כאן בן ל"ב וצ"ע:

**קרבן נפשות כנגד אלו.**הכוונה על פרים אילים וכבשים קרבן של נפשות בעלי חיים לבד קרבן של קערה ומזרק וכף שהם מן הדומם ומ"ש כנגד אלו פי' כנגד אלו שחושב פרים כנגד מלכים כמ"ש בסימנים הקודמים ושור מלך בבהמות וכמ"ש בתרגום אונקלוס בשירת האזינו על פסוק חמאת בקר וחלב צאן יהב להון ביזת מלכיהון ושליטהון עם עותר רברבניהון:

**לכפר על כ"ר אלף.**שצפו ברוה"ק שעתידים לפול בשיטים והקריבו קרבן שיהיה מיתתם כפרתם ולא יאבד לעוה"ב. וזה כלל גדול כי כל מספר שבתורה רומז מספרים אחרים כנגדו ששוה לו ע"פ מדת מנגד לשכר ולעונש ומ"ש אילים ששים כנגד חשבונות של ס' שבתנ"ך:

**סוד שחשבונו ס'.**פי' שהס' הוא מורה על תיבת סוד ע"פ מדת נוטריקון כמ"ש סוד ה' ליראיו וכל הקרבת קרבנות אלו על פי סוד ה' שנגלה להם ברוה"ק ועל גילוי סוד זה וכדומה הקריבו:

**כנגד ששים המה מלכות.**כמ"ש לעיל פר' זו סימן יו"ד שפסל בהם ובחר בישראל:

**ששים עיר.**והקריבו שיהיה לרצון לה' שיהיו יכולים לכבשם:

**שנותיו של יצחק.**ג' פעמים ס' הם ק"פ כנגד ק"פ שנה שחיה יצחק ושנותיו של אברהם ויעקב כבר נכנס בחשבון אלפים ות' כנ"ל ואין צורך לחשוב שם של יצחק על כן עשו ליצחק רמז אחר:

**ת"ל אחרי המשח.**עי' לעיל פר' זו סימן י"ג וכן הוא בספרי:

**כתוב אחד אומר.**בת"כ בהתחלתו בברייתא דל"ב מדות מדה י"ג ב' כתובים מכחישים כתוב אחד אומר ובבוא משה הוא כאן בסוף נשא וכתוב אחד אומר ולא יכול משה לבא הוא בסוף תשא וס"ד כי שכן עליו הענן שאם לא היה כתוב כי שכן עליו הענן הייתי אומר שלא היה יכול לבוא באוה"מ כלל וא"כ הוא מכחיש לפסוק ובבא משה אל אוה"מ אך מאחר שכתוב כי שכן עליו הענן זהו הפסוק המכריע שמ"ש כאן ובבוא משה הוא בעת שלא שכן עליו הענן:

**רשות למחבלים לחבל.**אם היה נכנס בעת ששכן הענן היו המלאכים מחבלים אותו וכמ"ש אצל הר סיני השמרו לכם עלות בהר וגו' עד אם בהמה אם איש לא יחיה וגירסת הת"כ שנתנה רשות למלאכים לחבל ע"ש ב' פעמים וכן צריך להגיהה כאן כי הענן משכן השכינה אינו מקום המחבלים כ"א מקום המלאכים ודייק מ"ש ולא יכול משה לבוא שפי' שלא היה רשאי כמ"ש ריש וילך לא אוכל עוד לצאת ולבוא יכול היה אלא שלא היה רשאי כמ"ש רש"י שם וכן כאן:

**ושכותי כפי.**להגן עליך שלא יחבלוך:

**אשר נשבעתי באפי.**בעת אפי שאז נתתי רשות למחבל וכמ"ש ישוב אפך ותנחמני:

**לדבר אתו למה נאמר.**הרי כבר כתוב בסדר תרומה שמות כ"ה כ"ב ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת וגו' את כל אשר אצוה וגו' ולמה כתב כאן ובבא משה לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפורת וגו' על כן דורש שבא להכריע שכתוב אחד אומר וידבר ה' אליו מאוה"מ ויקרא א' א' והיינו מההיכל:

**יתקיימו במקומן.**שלא לפרש הפסוק בא"א חוץ מפשוטו עד שימצא הפסוק הג' המכריע שבוודאי יש פסוק ג' מכריע:

**מה ת"ל.**תיבת מה נראה מיותר וצ"ל ת"ל ובבוא משה לדבר אתו וגו' שזהו ההכרעה שמ"ש שדיבר אתו מאוה"מ פי' שמשה בא אל אוה"מ והקול בא מעל הכרובים:

**כמין סילון.**פי' כמין צינור עי' לעיל ריש פר' י"ב ופי' שבא אליו הקול בשביל מיוחד שלא נשמע לכאן ולכאן:

**י"ג דברות.**צ"ע שהרי יש בתורה י"ח דברות שנאמרו למשה ולאהרן כמ"ש לעיל ריש פר' ב' וש"נ ואם הכוונה שכתוב בהם וידבר אינם אלא י"א ואם יחשוב גם אלו שכתוב בהם ויאמר יש עוד ז' ועי' ריש מכילתא וריש תורת כהנים ובספרי כאן. ועי' בבאורי הגאון באדרת אליהו ריש חקת ישוב לזה שאינו חושב רק הפרשיות שהיו לכל ישראל והם י"ג אך יש עוד חמשה פרשיות שהיה הדיבור רק להם לבד. הראני זאת המופלג הבקי מוה' יעקב בער מהוראדנא:

**ובבא משה.**היינו מ"ש כאן סוף נשא ואגב פסוק זה הובא כל הענין לכאן ובפסוק זה ג' מעוטים לדבר אליו מדבר אליו וידבר אליו ונועדתי לך שמות כ"ה כ"ב ב' מעוטים ונועדתי לך ודברתי אתך אשר אועד לך שמה שמות ל' פסוק ו' לדבר אליך שמות כ"ט מ"ב. ביום צותו ויקרא ז' ל"ח את אשר יצווה שמות ל"ד ל"ד את כל אשר אצוה אותך שמות כ"ה כ"ב שכבר הובא פסוק זה שיש בו שני מעוטים הנ"ל אלא דכאן מונה הציווים ויהי ביום דבר ה' אל משה שמות ו' כ"ח אלה תולדות אהרן ומשה במדבר ג' א' וידבר ה' אליו ויקרא א' א' עי' בת"כ השינויים ועי' בקרבן אהרן שם:

**בג' מקומות נאמר.**פי' שבג' מקומות אלו דבר אתו כל הדברות ולא במקום אחר: ויהי ביום דבר שמות ו' כ':

**ואלה תולדות.**במדבר א':

**ולא קם עוד נביא.**הובא מאמר זה בילקוט סוף ברכה:

**פנים אל פנים.**דיבור ברור בלא ספק ואם שומע ואינו מבין שואל ומברר לא כן הדיבור של משל שצריך פתרון הנמשל וכמ"ש יחזקאל כ"א ה' ואומר ה"א המה אומרים הלא ממשל משלים הוא ולא ידע בעצמו הנמשל עד שנאמר לו:

**משה לא היה יודע מי.**מחמת שהיה נביאותו במדרגה העליונה מכל הנביאים וכמ"ש הראיני נא את כבודך ויאמר לא תוכל לראות פני כי לא יראני האדם וחי:

**משלו משל לטבחו.**הכוונה שג' מדות שהיו לבלעם ולא למשה לא בעבור שהיה בלעם גדול ממשה חלילה לומר כן כ"א מחמת קטנותו כי הטבח יודע מענין סעודתו של מלך מה שאין יודעים השרים הגדולים ועכ"ז הטבח אינו שר וצ"ע שהתחיל בג' דברים וחתם בד' ובהכרח מ"ש ג"ד היינו לר' שמעון:

**ובבא משה לדבר אתו.**שכאשר רצה שידבר אתו היה בא הרי שהיה תלוי ברצונו של משה לבא והיה הש"י עושה כרצונו ומדבר אליו מיד:

**המתפרש בכתובים.**ע"פ מדה י"ז שכל מזמור כ"ט מדבר במתן תורה כמ"ש בסוף המזמור ה' עוז לעמו יתן ולמוד מסופו:

**ולא היה יוצא.**שרק אליו בא הקול מאוה"מ ולא בחוץ:

**להתוועד להם.**להתראות להם ולהיות אתם ולא לדבר אתם:

**ולהתקדש בהם.**היינו בנדב ואביהוא וכמ"ש ויקרא יו"ד פסוק ג' הוא אשר דיבר ה' בקרובי אקדש כמ"ש בת"כ וברש"י בחומש בשני המקומות:

**וירא כל העם.**הרי שהתוועד אתם ואח"כ כתוב ותצא. אש מלפני ה' ותאכל אותם לנדב ואביהוא וזהו ונקדש בכבודי ועי' ויק"ר פר' י"ב סימן ב':

**יעידה לדברות.**שמ"ש ונועדתי שמה לבני ישראל פי' שיתוועד עמהם לדבר עמהם:

**ונועדתי לך.**שמות כ"ה כ"ב:

**שלא כשרו לעלות.**כמ"ש שמות כ"ד א' עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים איש מזקני ישראל וכתוב שם והעם לא יעלו עמך:

**שנראו בדבר עם משה.**כמ"ש ויקרא י"א וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר עליהם וכמ"ש ויק"ר פר' י"ג סימן א' לאמר אליהם לאלעזר ולאיתמר וכתוב ויקרא י"ז ב' דבר אל אהרן ואל בניו ולא כתוב כן על הזקנים:

**שלא נתועדו בדבר עם משה.**שלא כתוב וידבר ה' אל משה ואל בני אהרן כ"א אל משה ואל אהרן:

**קול לו קול אליו.**פירש רש"י ביומא דף ד' שהיה די שיכתוב לו וכתוב אליו למעוט אחר:

**מלאכי השרת.**במקום הענן כמ"ש לעיל ריש סימן י"ט וכבר היו שם קודם בא משה ונתן טעם שהרי משה לא היה יכול לבוא בענן מקום מלאכי השרת עד שיקרא כמ"ש ויקרא אל משה מתוך הענן ויעל משה וכן שם ויבא משה בתוך הענן וא"כ יכול שהיו מלאכי השרת שומעים הדיבור עם משה:

**ויקרא אל משה וידבר.**ויקרא א"א:

**אף דיבור האמור באוה"מ.**ולמה הוצרך לפרש הרי אנו יכולים ללמוד מסנה:

**דיבור הר סיני מוכיח.**שמות י"ט ויקרא אליו מן ההר לאמר:

**שהוא לכל ישראל.**כלומר שבא להתראות לכל ישראל וליתן להם התורה דאל"כ גם באוה"מ היה לכל ישראל כמ"ש דבר אל ב"י וא"כ אין ללמוד אוה"מ מסיני והוצרך לפרש באוה"מ:

**הרי אתה דן מבנין אב.**ולמה הוצרך לפרש באוה"מ וזה בנין אב משני כתובים וצד השוה:

**אי מה הצד השוה.**בא לפרוך הצד השוה שאין ללמוד אוה"מ מצד השוה שהרי אינו דומה לענין האש שלא היה באוה"מ וע"כ הוצרך לפרש:

**אלא לדברות בלבד.**לפרשיות שנאמר בהם וידבר וכמ"ש ויקרא אל משה וידבר:

**מנין אף לאמירות.**פרשיות שנאמרו באמירה ולציווים פרשיות שנאמר בהם ציווי וצ"ע שהרי אין ציווי בלא דבור או אמירה:

**להפסקות.**הם הפרשיות הפתוחות או הסתומות שלא נאמר בהם וידבר ויאמר:

**ומה מי ששומע מפי הקב"ה.**שדיבורו בעצמו נותן בינה באדם ומשה החכם מכל האדם ומדבר ברוה"ק יותר מכל הנביאים היה צריך רוח והפסקה להתבונן:

**שאין ת"ל ויאמר אלא ויען.**עי' ת"כ שם שזה חסר שם ע"כ הוא חסר ביאור שם:

**משה משה.**שמ"ר פר' ב' סימן ו':

**עד שלא נדבר עמו.**כמה היה מסרב בסנה וכמה הסתיר פניו מגודל ענותנותו וכן אחרי כן:

**יכול מכל הבית.**ספרי כאן ובריש ת"כ:

**וידבר ה' אליו.**מאוה"מ ויקרא א"א:

**רע"א כי לא יראני.**זה חסר בת"כ שם:

**איני כמשיב.**ספרי בהעלותך פסוק שמעו נא דברי הגירסא בהיפך ר"ע אומר האדם כמשמעו וחי אלו מלאכי השרת שחיין חיי עולם ארשב"ע איני כמבטל וכו' האדם כמשמעו וחי אפילו חיות הקודש הנושאים את הכסא אינם רואים את הכבוד כגירסת הגאון ע"ש עוד העירני ע"ז המופלג הבקי מוה' יעקב בער מהוראדנא ופלוגתתם דמר סבר וחי פי' מי שהוא חי והלא גם האדם הוא חי ובמה הם נבדלים ע"כ דרש שחייהם חיי עולם כי לא מצינו על המלאכים שיקראו בשם חי ומ"ס דמ"ש וחי ע"פ מדה ז' וי"ז כמפורש בריש יחזקאל דמות ארבע חיות ומר לא דרש כן מדלא כתב חיות:

**כמין סילון.**לעיל פר' זו בסימן י"ט וש"נ ומבואר:

**ירעם אל בקולו.**עי' שמ"ר פר' ה' סימן ט':