**אנו מוצאין.**לפי מ"ש כאן חסר ביאור לאיזה ענין אמר המדרש כן אך להיות שמכאן עד סוף הספר כל שמונה סדרים אלו הוא מהתנחומא בלשונו ממש והמעיין שם יראה דכאן חסר העיקר דשם איתא בסימן א' ילמדנו רבינו מהו להדליק בשמן שריפה בשבת ועל זה מביא המשנה דפ' במה מדליקין אין מדליקין בשמן שריפה וכו' עד ר' טרפון אומר אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד ועל זה מביא ראיות שהתורה הזהירה על הדלקת הנרות ושיהיה דווקא בשמן זית ומזה אנו למדים שגם בשבת ידליק בשמן זית:

**ואתה תצוה.**שמות כ"ז כ':

**ויקחו אליך.**שם בריש תצוה וכן ויקרא ריש כ"ד וכן פסוק על המנורה הטהורה שם ויקרא כ"ד:

**אף כאן בהעלותך.**הנה כאן אינו מפורש שמן זית אך פירוש הכתוב בהעלותך את הנרות שכבר צויתיך במקום אחר יהיה אל מול וגו' ובמקום האחר מפורש שמן זית ולולי דברי התנחומא היה אפשר לפרש עלשכאן כתוב בהעלותך וגו' ולא פירש במ"ה ע"כ מביא ממקומות אחרים המפורשים אך מאחר שהוא מועתק מהתנחומא כנ"ל בהכרח שיתפרש כמו שהוא בתנחומא וכנ"ל:

**ה' חפץ למען צדקו.**תנחומא שם סי' ב':

**חלונות צרות מבחוץ.**ויק"ר פר' ל"א סימן ז' ולקמן פר' זו סי' ז' מנחות דף פ"ו ב' ופירש רש"י שקופים מבפנים שהמשקוף הי' צר מבפנים ופי' שקופים מלשון משקוף ולפי זה אין ביאור למ"ש אטומים מבחוץ אדרבה מבחוץ רחבים ופתוחים אך במלכים א' ו' ד' גורס רש"י בהיפך שקופים מבחוץ מלשון ראיה ופתיחה ואטומים מבפנים ואם היה פי' שהוא ככל החלונות רחבים מבפנים וצרות מבחוץ לא היה צריך לכתוב כלל שקופים אטומים וכן מצאתי בשם מהרש"א ועי' לקמן סימן ז' הביאור האמיתי מהיכן למד ואין הכוונה על אור העינים אור הגשמי אלא הכוונה על אור אלהי אור השכל שמקורם המיוחד בביהמ"ק וכמ"ש ב"ר פר' ג' סימן ד' שמ"ר פר' ל"ו סוף סימן א' ממקום ביהמ"ק יוצא האורה וע"י זה רומז המנורה והנרות:

**לזכותכם.**וכנ"ל למען צדקו ותרגום צדקה זכותא:

**ולא עוד אלא.**ובתנחומא הגירסא אמר להם הקב"ה לישראל הוו זהירים להדליק ודרשה זו ע"פ מדה י"ז וממעל ומנגד אור עוה"ב כנגד אור מצות המנורה:

**בהעלותך.**פי' ד"א בהעלותך. תנחומא סימן ג':

**והיה קורא אומניות.**אם פי' בעלי אומנות א"כ איך אמר שלא קרא אוהבו עמהם איזה חיבור לאוהבו עם בעלי אומנות אלא פירושו מלשון חבורות וקבוצות עי' ערוך ערך אמן ג' וד' ראיות על זה גם קרוב לשמוע שהוא מלשון הומניות והמון עם ומיושב יותר לפי גירסת התנחומא והיה קורא בכל יום אומניות וכ"ה בילקוט וזהו מ"ש לכל בני המדינה עשיתי סעודה וכן הוא מלשון שורות ועי' בערוך ערך אמן ג' שמחבר ערך אומניא עם הומניא:

**שנים עשר שבטים.**פירוש נשיאי שבטים שמממון עצמם הקריבו ולא גבו משבטם כמ"ש לעיל פר' י"ג סימן י"ג בסופו ובספרי שם:

**לכך דבר אל אהרן.**ודורש סמוכין שסמך מ"ש דבר אל אהרן בהעלותך למ"ש בסוף נשא חנוכת הנשיאים:

**ואח"כ קח את הלוים.**להבנת מאמר זה עי' מ"ש לקמן בסימן ו' שאמר אהרן אוי לי שמא בשבילי אין הקב"ה מקבל שבטי שהוא היה נשיא הלוים וע"כ צוה לאהרן לפייסו בהדלקת הנרות ואח"כ פייס גם לשבטו במ"ש אחר הדלקת הנרות קח את הלוים הרי שפרשת הנרות סמוכה לפניה ולאחריה עי' ויק"ר פר' כ"ה סי' ז' ובתנחומא כאן הגירסא כל השבטים עשו לעצמם חנוכה ואתם לעצמכם עשו חנוכה לכך וכו':

**את מוצא שנתקשה.**תנחומא כאן ס מן ג' שמ"ר פ' ט"ו סימן כ"ח ושם מונה שרצים תחת בהמה וחיה וחושב עוד שמן המשחה ועי' פסיקתא רבתי פר' ט"ו סי' כ"א:

**זאת החיה וכו'.**ויקרא י"א ב' ד':

**החודש הזה.**שמות י"ב:

וזה מעשהסי' ז' והשביעה שייך באכילה לא בשמחה ע"כ דורש א"ת שובע אלא שבע ואיזה שמחות בא ופירש נעימות בימינך שבע שמחות של נעימות של זמרה שנקרא דוד נעים זמירות:

**המנורה.**שנתקשה בעת הציווי שלא הבין עד שהראה ואמר לו וזה מעשה המנורה ואחר כך כשרצה לעשות לא ידע איך לעשות מה שהראה לו וזהו מ"ש מקשה זהב מה קשה לעשותה ואז אמר עד ירכה עד פרחה מקשה היא שיקיש בפטיש היינו שישליך באש ואחר כך יקיש בפטיש שהוא מחוייב לעשות מה שיוכל ובתנחומא הגירסא שהרבה יגע בה משה עד שלא עשאה שכן הוא אומר מקשה תעשה את המנורה ומ"ש כאן שנאמר כפתוריה ופרחיה כוונתו על פסוק שמות י"ז גביעיה כפתוריה ופרחיה ממנה היו ועל זה גורס בתנחומא אתה תהיה מקיש בפטיש ומעצמה נעשית היינו שישליך באש שיועיל הכאת הפטיש אף שלא ידע איך לעשות וכן מ"ש השליכו לאור הכוונה ג"כ שהכה בפטיש על ידי ההשלכה באור וכן מצאתי בערוך ערך מרזב בשם ילמדנו בהעלותך את הוי נקיש במרזבתא מגרמה היא מתעבדה פי' שבלשון ישמעאל קורין למקבת מרזבתא עכ"ל:

**לפיכך אמר הקב"ה למשה.**שלכך המנורה מעשה אלהים כמו הנשמה שהיא עליונה אלהית וכמ"ש לעיל סימן ב' שהכוונה על אור הנשמה וגירסת התנחומא אמר הקב"ה להזהיר את אהרן להדליק שנאמר בהעלותך אמר הקדוש ב"ה לישראל אם הזהרתים וכו':

**נר ה' נשמת אדם.**נר ה' שצוה להדליק במנורה היא נשמת אדם כשהיתה המנורה מאירה היה אור גדול לנפשות כל ישראל להאיר להם מאפילת חשכת היצר הרע ומעת שנכבה המנורה נכבה אור הנפשות והיינו כעורים וזהו בהעלותך את הנרות שיעלה הנפשות את הנרות:

**כי אתה תאיר נרי.**ותיבת אתה מיותר ואיך שייך כאן ענין הנר לפניו ולאחריו שאינו מענין הפסוקים ותיבת כי מיותר ע"כ דורש ע"פ מדה כ' ומדת ממעל במקום שכתוב נר ואור היינו כאן בהעלותך את הנרות על זה תמה ברוה"ק הלא כי אתה תאיר וגו' וזהו דרך חז"ל בקודש ע"פ המדות ועי' שמ"ר פר' ל"ו סימן ב' וש"נ:

**להעלות אתכם.**וזהו בהעלותך בעילוי שלך ולא אמר בהדליקך:

**שהיו מהלכין בדרך.**והפקח מנהיג לסומא וסומכו:

**לכך אמרתי האר לי.**ובזה שתאיר לפני בבית אחשוב לך ששלמת לי שכרי על שהארתי והולכתיך בדרך:

**נגששה כעורים קיר.**היינו קיר של ברזל המפסקת בינינו לבין אבינו שבשמים בעת שאנו חוטאים וכמ"ש בס"ד כשלנו בצהרים כנשף היינו בעגל בשש שעות וזהו בצהרים כן הוא בשמ"ר שם ואעפ"כ היה הולך לפנינו בענן יומם ובאש לילה הנה האומות הכירו בגדולת ישראל ומעלתם ע"י עמוד הענן ואש כמפורש בסדר שלח לך ושמעו כי אתה ה' בקרב העם הזה ועננך וגו' ובעמוד הענן וגו' וכמ"ש במדרש שי"ר פסוק מי זאת עולה וכאן הכוונה שהמוני עם שבישראל היו יכולים לטעות ולומר שאשר האיר להם בדרך היה לגודל צרכם בדרך וריחם עליהם בהכרח כמו שמרחם על כל בריותיו ומאיר לעולם כולו אך ע"י שציוה שיאירו לו במשכן בזה הכירו שגם מה שהאיר להם בדרך היה רק לאהבתם ולהעלותם ודו"ק:

**מה כתיב למעלה.**עי' ויק"ר פר' כ"ט סימן ה':

**ושבט אפרים הקריב.**שאינו בן יעקב והוא הצעיר ונולד באחרונה אעפ"כ הקריב ושבט לוי שהוא השלישי לשבטים לא הקריב:

**נשיא לוי זה אהרן.**פי' שאע"פ שכתוב בסוף במדבר ונשיא נשיאי הלוי אלעזר בן אהרן הכהן עכ"ז אהרן היה הנשיא באמת שאלעזר לא היה נשיא כ"א על עבודת כלי המשכן אך נשיא שבט היה אהרן כמ"ש ואת שם אהרן תכתוב וגו' וס"ד כי מטה אחד לראש בית אבותם שהוא היה הראש והנשיא:

**בשבילי אין הקב"ה מקבל.**על שהיה לי חלק בעגל כמ"ש בת"כ ריש שמיני שהיה אהרן מתירא לקרב למזבח מטעם זה ביום השמיני:

**לגדולה מזו.**שעבודת הנרות גדולה מהקרבנות שעבודת המנורה בפנים בהיכל ועבודת הקרבנות של חנוכת המזבח במזבח החיצון ומ"ש שהקרבנות כל זמן שביהמ"ק קיים והנרות לעולם זה צע"ג למה הזכיר כאן ביהמ"ק הלא עתה מדבר בחנוכת המזבח שבמשכן וצער אהרן היה שלא היה לו חלק בחנוכה זו מממונו ככל הנשיאים ולא על העבודה שהרי הוא ובניו עבדו ועשו כל חנוכת הנשיאים ואיזה פיוס הוא לו בהדלקה שלא היתה מממונו רק משל ציבור ומה חידש לו כאן הלא כבר נצטווה בריש ואתה תצוה. והרמב"ן בחומש פירש שהכוונה שיזכה שיצאו מבניו בני חשמונאי הכהן שנצחו את מלך אנטיוכוס שבטל עבודת הקרבנות ועבודת הנרות והם החזירו עבודת הקרבנות והנרות ונעשה להם נס בנרות שעל שם זה הוסיפו מצוה בישראל מצות נר חנוכה לזכר הישועה שנעשה על ידם והתקנה לעולם ועיקר החידוש הוא מהרמב"ן אך הוא קיצר מאד וכמ"ש במ"כ ואני הרחבתי הביאור להסיר מדבריו התלונה שמקשים על פירושו ועל פי דברים שהוספתי מתורץ הכל:

**וכל הברכות.**שלעולם הכהנים מברכים את ישראל בברכת כהנים וגם זה פיוס שלו תקנתיו גדולים מהם וזהו בהעלותך שהיל"ל בהדליקך בהבעירך בהאירך ע"כ דורש בהעלותך מלשון עילוי שע"י הנרות תתעלה על קרבן נשיאים ותיבת את מרבה ענין בדומה לו היינו הברכות:

**שבעה אלה.**עיני ה' המשוטטים בכל הארץ היינו מ"ש תחלה ושבעה נרותיה עליה ושבעה מוצקות לנרות וגו' ועל זה אמר שבעה אלה הנרות הם כנגד שבעה עיני ה' המשוטטים בכל הארץ היינו שבעה כוכבי לכת המסובבים הארץ והם שלוחי ההשגחה שע"י צבא השמים פועל בארץ:

**שלא תהיו מבזים עלי'.**כמ"ש בר"ד כי מי בז ליום קטנות וגו' שבעה אלה וגו' שלא יאמרו מאחר שהם שלא לצורך להאיר במשכן א"כ הוא דבר קטן ויבואו להקל בקדושתם לא כן הוא וזהו מ"ש אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות ששבעת הנרות הם אל מול פני המנורה העליונה:

**שלא יטעה אותך יצרך.**דרשה אחרת על תיבת בהעלותך להעלות אותך וכנ"ל סי' ב':

**מה כתיב בחלונות.**הביא ראיה שגם בביהמ"ק לא היה צריך לאורה וכן במשכן ובתנחומא הגירסא ראה מה כתיב בחלונות ביהמ"ק וכן צריך להגיהה כאן:

**וכן לאלמות וגו' כהחלונות.**עירוב מקראות יש כאן שהפסוק וחלונות אטומות אל התאים ואל איליהמה לפנימה לשער סביב סביב וכן לאילמות וחלונות סביב סביב הוא ביחזקאל מ' פסוק ט"ז ופי' שהחלונות של התאים היו אטומות וכמו שהיו בתאים כן באילמות ופסוק כהחלונות האלה הוא שם פסוק כ"ה אצל שער הדרום ואמר כהחלונות בה"א הידיעה ואם הכוונה על מ"ש בפסוק ט"ז הנ"ל שהחלונות של איליו ואילמיו שבשער הדרום היו דומים לחלונות של התאים שהיו אטומות היה די שיאמר כחלונות האלה ומ"ש כהחלונות לדרוש על החלונות המפורשים בביהמ"ק שהיו שקופים מבחוץ ואטומים מבפנים כמ"ש לעיל סי' ב' מפסוק ויעש לבית חלוני שקופים אטומים וא"כ מ"ש בפסוק ט"ז וחלונות אטומות פי' ג"כ שקופים אטומים לא אטומים לבד וע"כ דרש המדרש שהיו רחבות מבחוץ ואטומות מבפנים ואם כפי מה שכתוב אטומים מנין לו שהיו רחבות מבחוץ ועל כן הביא פסוק ט"ז לכאן לדרוש מדה י"ב שפשטות הכתוב מורה במ"ש כהחלונות האלה שבא ללמוד ולדמות חלוני שער הדרום לחלונות התאים שהיו אטומות הרי שחלונות התאים בא ללמד על אטומים ונמצא למד שהיו שקופים ג"כ ממ"ש כהחלונות בה"א הידיעה שכתוב אצל בית שבנה שלמה ויעש לבית חלוני שקופים אטומים וגם שם נדרש ע"פ מדת בא ללמד שהיו שקופים אטומים ונמצא למד שהיו אטומות אל התאים לפנימה מדה י"ב מכאן למדנו שהיו אטומות כלפי פנים ורחבות כלפי חוץ ועי' בהגהת רד"ל בשם הערוך וכן פירש רש"י ביחזקאל מ' ועי' ב"ר פר' ג' ס.' ד' וש"נ. ואם כדברי הערוך ורש"י לבד מאין דרשו על רחבות מבחוץ ורמז כהות מבואר בת"י אטומים אלא בהכרח כדרשת המדרש:

**כדי לעלותך.**לעיל סי' ב':

**לבן ושחור.**ומראה לבן הוא מכח האור הטבעי שהוא לבן ולפי דעת האדם היה ראוי שיצא ממקום הלבן ולא מהשחור אלא שיוצר העין אינו צריך לעזר האור ואיך צריך לאור המנורה:

**אלא תיקן לי.**הכן כסאות ומטות לישב עליהם:

**ולא יכול משה.**כי שכן עליו הענן. והענן מקור מלאכי השרת והם השמשים שבמשל וכמ"ש לעיל פ' י"ד ריש סי' י"ט ומ"ש ולא יכול משה הכוונה שנתבייש בכל מה שהכין עצמו לדמות למלאכים עכ"ז במקום המלאכים אינו כדאי והטמין עצמו וגם כל מה שהכין במשכן כלים גופניים שאין זה כלום נגד הרוחניים וקרא לו שיבוא בהכנת עצמו ואמר לו בהעלותך שחבב עליו כל מה שהכין במשכן ודורש סמוכים שסמך בהעלותך אל מ"ש סוף נשא ובבא משה והתבונן איך הבליע המדרש בנעימות ענין נפלא שפסוק ולא יכול משה לבוא הוא בסוף פקודי ומ"ש מיד קרא למשה היינו ריש ויקרא כמפורש בתנחומא שם קרא למשה כמ"ש ויקרא אל משה וגירסת הילקוט ולא יכול משה ובבא משה ויקרא אלא משה מפורש שדורש שני כ"מ והכריע בסמוכים של ויקרא לפסוק ולא יכול משה שבלא קריאה לא יכול לבוא ולאחר שקראו בא וכמ"ש גיטין דף ס' שפרשת בהעלותך הוא אחד מח' פרשיות שנאמרו ביום ח' למלואים שמ"ש ובבא משה בהעלותך היה סמוך לפסוק ולא יכול משה וכמ"ש לעיל פר' י"ד סימן י"ט שפסוק ולא יכול עם פסוק ובבא משה הם ב' כ"מ ושם הכריע מפסוק כי שכן עליו הענן וכאן הכריע מפסוק ויקרא ומאחר שמפורש ולא יכול משה לבוא עד שקראו היה צריך לפרש שבא אחר שקראו ולא פירש שם ופירש כאן ע"פ מדה ל"ב ועי' ויק"ר פר' א' סוף סימן ז' וא"כ מקום פרשה זו בריש ויקרא:

**אמרו ישראל.**תנחומא שם בסימן ו':

**ומהיכן הם מאירים.**עי' שמ"ר פר' ל"א סי' ט"ו ויק"ר פר' ל"א סימן ח':

**לאור חציך.**ור"ד שמש ירח עמד זבולה עי' לקמן פר' י"ח בסי' כ' אמר רבא וש"נ:

**ידע מה בחשוכא.**ונהורא עמיה שרא והיל"ל ידע מה די בחשוכא ועוד מ"ש ונהורא עמיה שרא והלא אנו רואים שהעולם מלא אור ע"כ דורש ידע מה בחשוכא שיש מה בחשוכא וא"ת מה אלא מאה שיש חלק ממאה שהוא דבר קטן ומועט שהוא בטל נגד הכלל כלו ולמוד מסיפא דקרא ונהורא עמיה שרא הוא האור העליון וממנו הוא חלק אחד ממאה ופירושו על שכתוב בריש הבריאה והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על כן נתן אחד ממאה מהאור שלו וכמ"ש ב"ר פר' ג' סימן ו' וש"נ שהאור הראשון הבדילו לעצמו והאור שבעוה"ז בא לנו ע"י חמה ולבנה ומזלות שהם מקבלים וחוטפים מאור של מעלה והם הכלים האמצעיים להגיע לנו האור וזהו אל מול פני המנורה העליונה יאירו שבעת הנרות שהמנורה רומז לשבעה כוכבי לכת כדלעיל בסימן ז':

**אמר דוד באור פני מלך.**צ"ע שהרי פסוק זה הוא במשלי י"ו ועוד שהתחיל בפסוק שלח אורך ע"כ בהכרח להגיהה אמר דוד שלח אורך ואמתך ואע"פ שהתחיל אמרו ישראל הכל ענין אחד שדוד אמר פסוק זה על ישראל אמרו שלח אורך אור האמת של מעלה המה יביאוני אל הר קדשיך ואל משכנותיך שהמנורה שהיא במשכנותיך רומזים אל אור אמתך כי באור פני מלך חיים וכצ"ל אמר דוד שלח אורך וגו' באור פני מלך חיים וע"כ חתם דוד ואבואה אל מזבח אלהים אל אל שמחת גילי וגו' שמזה שצוה לנו להאיר במקדש אנו יודעים שנשמח באור עליון ולא הרשעים וזהו שחתם ר"י בר"י נמנעה השמחה מן הרשעים וכמ"ש ב"ר פר' י"א בסי' ב' מפסוק וימנע מרשעים אורם ועל הצדיקים אמר אל אל שמחת גילי על שנתן להם האור ואור ושמחה ענין אחד הוא כמ"ש אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה כמ"ש בברייתא דל"ב מדות מדה י"ט. ועל ידי דברים אלו נתחברו חלקי המאמר זה לזה יתלכדו ולא יתפרדו וההגהה מוכרחת ודו"ק:

**מנורה טהורה.**תנחומא סימן ו' ולעיל סי' ד':

**בצל אל היית.**צ"ע שהרי משה היה בצל אל בהר עם ה' ולא ידע ואיך ידע בצלאל על שהיה בצל אל יותר ממשה שנכנס לפני ולפנים בהר יותר מהכל ואולי מ"ש בצל אל על בצלאל רומז למעלה ומדרגה בענין מלאכת כלי משכן שהיה בבצלאל יותר ממשה כי משה לא היה חרש וגם כלל גדול הוא שמשה היה מלך ולא עשה בעצמו דבר אלא כל מעשיו על פי צווי ומאמרו וכמ"ש מפורש אצל כל המלאכה שבצלאל והחכמים עשו וגם המנורה כמפורש ועכ"ז נקרא כל המשכן וכל כליו וגם המנורה על שמו של משה וכמ"ש ומשכן ה' אשר עשה משה במדבר ועי' שמ"ר פר' נ' אצל הארון סימן ב' ג"כ:

**הארון והמנורה וכו'.**שכל אלו לא היו במקדש שני כלל וגם מנורה בתחלה עשו מנורה פשוטה בבעץ ואח"כ של כסף ואח"כ של זהב:

**ישושום מדבר.**וס"ד כבוד הלבנון ניתן לה הדר הכרמל והשרון ולבנון הוא ביהמ"ק וחמשה דברים אלו הם כבודו והדרו של ביהמ"ק ובכלל זה שאר דברים שנחסרו בחורבן ביהמ"ק שכולם עתידים לחזור וכמ"ש לעיל פר' י"ב בסי' ד' אפריון על הפירות של זהב שיבשו שעתידים לחזור ג"כ מפסוק זה פרוח תפרח ועל כן כתובים כאן חמש לשונות של שמחה א' ישושום ב' ותגל ערבה ג' תפרח ותגל ד' אף גילת ה' ורנן:

**שובע שמחות.**תנחומא כאן ישראל שמואל ב' כ"ג והנעימות שלו היה בכנור וכמ"ש ש"א סוף ט"ז ולקח דוד את הכנור ונגן בידו והנעימה מביא שמחה:

**שבע ביום הללתיך.**וכי לא הלל אלא שבע ביום והלא כתוב פי יספר צדקתך כל היום תפארתך וכאן אמר שבע ביום הללתיך ע"כ דורש אא"ע לשבע פעמים ביום ת"ע לשבע נעימות שבכנור שבהם היה מהלל:

**בניגון למנצח בנגינות.**בניגון של מזמור למנצח בנגינות:

**ומי התקין להם.**פי' מי התקין ללוים כלי שיר שלהם:

**המה יסד שמואל.**פסוק זה כתוב בענין השוערים ושרי מלאכת הקודש והמשוררים של ביהמ"ק שהיה הכל ע"י שמואל ודוד:

**לשמי לשררה.**נגידים ושרים ממונים על עבודת המקדש כמבואר בד"ה א' ט' וכאן שאמר קח את הלוים לכל ענין שירותם במקדש ובמשכן למשא ולשיר ולשמור:

**ה' צדיק יבחן.**הוא ד"א ודרשה אחרת על מ"ש קח את הלוים והוא בתנחומא סימן ח' שמ"ר פר' ב' סימן ב':

**ואח"כ ברכו.**שפסוק וה' ברך את אברהם כתוב אחר מיתת שרה שהיה אחר העקדה שהוא הנסיון העשירי:

**נסהו בימי אבימלך.**ברעבון והוצרך לנדוד למצרים וצוהו אל תרד מצרימה גור בארץ הזאת היא פלשתים ושם רדפוהו וגרשוהו כמ"ש לך מעמנו והוצרך לומר על אשתו שהיא אחותו והיה ירא שלא יהרגוהו ועמד בכל נסיונות אלו ולא הרהר אחר מדותיו וצ"ע דאיתא בב"ר פר' נ"ו סימן י"א שנשבע הקב"ה לאברהם שלא ינסהו עוד לעולם ולא את יצחק בנו ויתכן שהכוונה שלא ינסה אותו בנסיונות חדשים כמו לאברהם אך אלו שכבר נוסה אברהם בהם והורגל בהם לא נחשב לנסיון חדש גם יתכן שיצחק עצמו ביקש בחנני ה' ונסני כמו שבקש דוד ק"ו לאבות גם יתכן שהם מדרשים חלוקים:

**וברותי מכם המורדים.**ועי' שמ"ר ריש פר' ט' ומש"ש ו' סוף פרשה ו':

**ובריתך ינצורו זו המילה.**דעת המדרש שמ"ש האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר היינו בעגל כמ"ש כי איש בבנו ובאחיו כי שמרו אמרתיך ובריתך ינצורו היינו במצרים ע"פ מדה ל"א וכך הוא הסדר כי שמרו אמרתיך במצרים האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו בעגל ואח"כ אשר נסיתו במסה תריבהו וגו' ואח"כ יורו משפטיך וגו' ואח"כ ישימו קטורה כסדר שהיו המעשים ודו"ק ואח"כ ברך ה' שקודם הברכה נסה אותם וכנ"ל אצל אברהם ויצחק וכו' ועי' לעיל פר' ג' סי' ז' ועי' כל זה בספרי בהעלותך פסקא ס"ז שהלוים מלו את ישראל במצרים:

**אשרי כל ירא ה'.**עי' לעיל ריש פר' ה' הנה עין ה' אל יראיו:

**זה שאמר הכתוב שאו שערים ראשיכם.**תנחומא כאן סימן ט' שמ"ר ריש פר' ח' וש"נ ועי' לעיל פר' י"ד סימן ג' ומש"ש:

**שהיו השערים שפלים.**השערים היו גובהם עשרים אמה ולמה הוצרך שינשאו בבוא הארון שהרי הארון עם הכפורת והכרובים היו גובהם ביחד עשרים טפחים אלא בהכרח שהשפילו עצמם השערים עם המשקוף העליון עד למטה שלא יוכל הארון לכנס ועי' במקומות הנ"ל שיטות אחרות בזה:

**אמרו השערים מי הוא זה.**שאם כפשוטו ששלמה אמר כן הלא תחלה אמר ויבוא מלך הכבוד הרי שידע בעצמו מי הוא ולמה שאל אחר כך מי הוא זה על כן דורש שמאחר שמדבר לנוכח שאו שערים ראשיכם והנשאו א"כ בהכרח שהשערים אמרו כן ובהכרח פי' שהמלאכים הממונים על השערים כמ"ש על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים והם הם ששאלו:

**התגדלו שמלך הכבוד עליכם.**פי' אצליכם כמ"ש ועליו מטה מנשה וכמ"ש שרפים עומדים ממעל לו ומ"ש שבקשו לירד ולרוץ את ראשו כמו שהתחילו כבר להשפיל עצמם בקשו עוד לירד עוד והיו רוצצים ראשו:

**מהו ה' צבאות וכו'.**פי' למה נקרא מלך הכבוד ודורש כמ"ש אבות ריש פרק רביעי איזה מכובד המכבד את הבריות:

**מה כתיב.**עתה חוזר לריש הסימן עשה לך שתי חצוצרות כסף שחלק מכבודו למשה כמו שכתוב עלה אלהים בתרועה וכן בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' כך צוה שיעשו לפני משה:

**ויהי בישורון מלך.**וכן הוא בשמ"ר סוף פר' ב' מפסוק זה על משה וכן בויק"ר פר' ל"א סוף סימן ד' על משה אך לקמן סוף פר' י"ח דורש על הקב"ה וכן במוסף ר"ה בין פסוקי מלכיות על הקב"ה ואמיתת הענין בזה שמלוכת משה באופן זה הוא באמת מלוכת הש"י וכמ"ש אצל שמואל כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם וכן הוא בברכת השיבה שופטינו ומלוך עלינו אתה ה' לבדך כי כשהקב"ה לבדו היה מלך ישראל בהכרח שהיו אנשים אלהיים ממוצעים נביאים ושופטים שכל הנהגתם ברוה"ק ובנסים ונפלאות אף כי משה ודורו ודו"ק בזה מאד באמיתת הדברים:

**ירא את ה' בני.**ועם שונים אל תתערב תנחומא בסי' ט' ד"ר פר' ב' סימן ל"ג:

**המלך יצ"ט.**ואיך נקרא זה בשם מלוכה ע"כ דורש על שיצה"ר נקרא בשם מלך וכשמגביר יצ"ט על יצה"ר הרי ממליך יצ"ט על יצה"ר שכתוב עליו ובא אליה מלך גדול ורישא דקרא עיר קטנה ואנשים בה מעט על הגוף וכל האיברים עי' קהלת רבה פסוק זה:

**ד"א ומלך.**לפי מ"ש כאן צ"ע איך דורש. אך כאן חסר והגי' בתנחומא ד"א ומלך מן המלך יכול וכו' פי' שמ"ש ומלך פי' ירא את ה' ומן המלך שהוי"ו של ומלך מושך אליו תיבת ירא הראשון:

לנ"נ שאמר לחמו"עויק"ר פר' ל"ג סימן ו' ע"ש כל הענין:

**אינטוס.**פי' במ"ע אמת ויציב ופי' בתמי' וכי כן הוא באמת שאין אתם שומעים לי:

**צדו.**תוהו ת"א צדו וכו':

**אני פי מלך.**עי' לעיל פר' י"ד סי' ו':

**אמרו לו עני שדרך.**צריך להפוך הגירסא וכצ"ל עני שדרך וגו' ואמרין למלכא נבוכדנצר אם מלכא למה נ"נ ואם נ"נ למה מלכא אלא במסים וכו':

**והן לא אמרו.**פי' שמ"ש בכתוב והן לא ידיע לי הוו לך מלכא כך פירוש הכתוב והן לא אף אם לא יציל בין מציל ובין לא מציל לאלהך לא איתנא פלחין:

**אלא עמק שוה.**ב"ר פר' מ"ב סימן ה':

**אלא אפילו משה.**חוזר לענין הפרשה עשה לך שתי חצוצרות כסף:

**עשה לך משלך.**תנחומא כאן סימן יו"ד:

**נתכנסו ז' אומות ליריחו.**והיה בזה צרה לישראל שנתגברו שונאיהם ובחצוצרות כתוב וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות וגו' ונושעתם מאויביהם וא"כ היה להם להריע ביריחו בחצוצרות וכמ"ש אצל פנחס במלחמת מדין וחצוצרות התרועה בידם ואעפ"כ לא תקעו אלא בשופר:

**לא נשתמש בהם.**וצ"ע מאחר שמפורש וכי תבואו מלחמה וגו' והרעותם בחצוצרות למה לא עשו חצוצרות כמו שעשו בימי דוד:

**נגרא של א"י.**פי' בריח מלשון המשנה נגר הנגרר כמו שסוגרין החומה בבריח כך סגרה יריחו על כל א"י שהיתה עיר בצורה מאד ויושבת על הספר ושומרת את כל הארץ מהאויבים ובתנחומא הגירסא סוגרת של א"י וכמ"ש ויריחו סוגרת ומסוגרת מפני ב"י סוגרת היינו על הארץ לשמרה ומסוגרת היא עצמה שלא פתחה השער כלל מפני פחד ישראל:

**הוא שמשה אומר.**עי' ב' ר פר' צ"ו סימן ג':

**הקהילו אלי.**ובריש הפרשה כתוב הן קרבו ימיך למות:

**אין שלטון ביום המות.**שבחצוצרות היה שלטון גדול כמפורש אצלם והיה למקרא העדה ולמסע את המחנות ויום האסף אל משה היה יום זכרון לפני ה' ע"י חצוצרות וכמ"ש וביום שמחתכם ובמועדיכם ותקעתם בחצוצרות ונזכרתם וגו':

**ואין אחר משתמש.**בלא רשותך ופנחס שכתוב בו בסדר מטות וחצוצרות התרועה בידו היה ברשות משה ע"פ ציווי מה' וכמ"ש ספרי כאן פיסקא ע"ה מכאן אמרו כל הכלים שעשה משה במדבר כשרים היו לדורות חוץ מן החצוצרות:

**עשה לך אתה משתמש.**תנחומא כאן בסימן יו"ד הנ"ל וה"ג שם ד"א עשה לך:

**אלא דוד המלך.**על כרחנו לומר שאין הכוונה על דוד עצמו אלא על המלכים זרע דוד שהרי הפסוק ויעמוד הלוים שהביא הוא בד"ה ב' כ"ט אצל חזקיה המלך וגם אצל שלמה כתוב בד"ה ב' ה' כמה פעמים שהיו שם חצונרות חצונרות למאה ועשרים מחצרים בחצוצרות ויהי כאחד למחצרים וכהרים קול בחצוצרות וגם אצל אביה בן רחבעם כתוב בד"ה ב' י"ג י"א וחצוצרות התרועה להריע עליכם וכדומה הרי בהכרח שהכוונה על כל זרע דוד:

**כנור היה תלוי.**ברכות דף ג' ובירושלמי פרק א' דברכות עי' רות רבה ריש פר' ו' פסוק חצות לילה דף מ"ז ב':

**דרך השחר מעורר.**שרוב העם עומדים אחר עמוד השחר שאור הבוקר מעורר בני אדם לקום ומ"ש אעירה שחר פשוטו על שהיה קם קודם אור השחר ואין השחר צריך למעורר ורומז לסודות הזוהר שמגלה מה שפי' מעורר:

**עורה כבודי.**יקשה איך היה מעורר מדת כבודו בעת תפלתו ע"כ דורש שפירושו ע"פ מדה ט' שיתעורר לבטל כבודו מפני כבוד יוצרו לקום להודות וללמוד:

**שעשית עם זקנתי.**שמ"ר פר' י"ח סי' ב' וש"נ ותרבה שם וכאן חסר ומבואר ברות רבה שם וז"ל שם משפטים שהבאת על עמונים ומואבים (כמ"ש לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה') וצדקות שעשית עם זקני וזקנתי שאלו החיש לה קללה אחת מאין הייתי בא ונתת בלבו וברכה שנאמר ברוכה את לה' בתי עכ"ל ולא די שלא קללה אלא עוד ברכה והבטיחה שביום יעשה בקשתה:

**ונשבע שני פעמים.**וצ"ע שאין בכתוב רק שבועה אחת ועי' מ"כ וברות רבה ליתא לכל מאמר זה והמאמר בויק"ר פר' כ"ג סימן ה' ושם ל"ג נשבע שני פעמים רק יש שם פלוגתא למי נשבע ח"א ליצרו נשבע וח"א לאבישי נשבע שאם יגע בו שיהרגנו ואם כפי מ"ש ב' שבועות סובר אחת ליצרו ואחת לאבישי:

**אמרו ישראל.**שבכל עת שמתעוררים לשוב בתשובה אומרים כן כמבואר הרבה פעמים בתנ"ך וכמה ביקש דוד במזמור אשרי תמימי דרך על קושי היצר בלב:

**סקלו אותו קימעא.**שיצר הרע קרוי אבן כמ"ש והסירותי לב האבן והשלכת האבן נקרא סקילה כמ"ש סקלו מאבן והכוונה שילחמו עם היצר כפי כחם ומ"ש ואני מעבירו מכם פירושו לעתיד לבוא וכמ"ש בסמוך ומ"ש סולו סולו המסלה סקלו מאבן פי' שמצוה אותנו שנעשה כן לסקל קימעה וכן פסוק סולו וגו' הרימו מכשול ויצר הרע קרוי מכשול כמ"ש כי כשלת בעונך:

**ונתתי וגו'.**וס"ד לב בשר:

**כך דרש וכו'.**תנחומא כאן סימן י"א כל הענין.

**מוראת רבית.**ויקרא כ"ה ל"ו אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך:

**איננו ירא מלפני אלהים.**מה התם יראה של פני זקן אף כאן יראה של פני זקן. ומ"ש ומשקלות עי' תוספות בקדושין שם וצ"ע ויתכן שכוונת חז"ל שחברו יחד משקלות עם רבית דיליף מורא למשקלות מרבית דאצל רבית כתוב ויקרא כ"ה ל"ו ויראת מאלהיך וגו' אני ה' אלהיכם ופי' רש"י אני ה' שהבחנתי וכו' וכן אצל משקלות ויקרא י"ט ל"ו מאזני צדק וגו' אני ה' ופירוש רש"י ג"כ שהבחנתי וכו' ע"כ ויראת כמו בריבית:

**ראשים עליכם.**שיהיה מוראם עליכם:

**ותנינא את לרבות.**פסחים כ"ב:

**אם תגביה כנשר.**נבואת עובדיה על אדום וס"ד משם אורידך נאם ה':

**מעלה שאין לה ירידה.**ועל כן נאה להם הכבוד והמעלה:

**אחר מי"ג דברים.**ספרי כאן פיסקא צ"ב ויק"ר פר' ב' סימן א' מדרש שמואל פר' י"ט:

**הכסף והזהב.**חדא חשיב לי' וזה הדבר שמות כ"ט מזבח אדמה שמות כ' כ"א:

**שמן משחת קודש.**שמות ל' ל"א:

**ועשו לי מקדש.**שמות כ"ה ח':

**את קרבני.**במדבר כ"ח וס"ד תשמרו להקריב לי במועדו וכן הוא במדרש שמואל שם:

**אספה לי.**כאן בפרשה זו ובשביל פסוק זה הובא כל הענין לכאן:

**זש"ה הבונה בשמים.**תנחומא כאן סימן י"א עי' שמ"ר פר' י"ז סי' ג' ויק"ר פר' ל' סימן י"ג:

**ויהי בישורון מלך.**וס"ד בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל אז מתוועד אתם מלך הקב"ה ועי' לעיל סוף סימן י"ג פר' זו מש"ש:

**כנוסן של צדיקים.**ע"כ כתוב אספה לי שאסיפתן טובה לעולם לי לשמי:

**בשעה שאמר הקב"ה.**תנחומא כאן סימן י"ב:

**ששה משבט זה.**מיו"ד שבטים ששה ששה הרי ס' ומשני שבטים חמשה חמשה הרי ע' וכן הוא בספרי כאן פסקא צ"ה בלא מחלוקת אך בתנחומא הובא מחלוקת ר' יהודה ור' נחמי' דר"י סובר שלא הניח אלא שבעים פתקים זקן בלא שנים חלקים ור"נ סובר כמ"ש כאן שהניח גם שנים חלקים ג"כ:

**והממונה אומר לו.**וכן הוא גם בתנחומא אך בספרי הגירסא אמר לו משה עי' לעיל פר' ד' סימן יו"ד ותנחומא שם וכמ"ש סנהדרין דף י"ז:

**אין אנו כדאי.**שגם הם היו מן המנויים והרשומים וכמ"ש והמה בכתובים וכמ"ש בספרי ולא יצאו מן המחנה אל האהל:

**אלא למחר.**שנתנבאו היום מה שיהיה למחר ודעת חז"ל שמ"ש ויתנבאו ולא יספו ולא פירש מה התנבאו ובהכרח שהתנבאו מה שהוא מפורש בענין והדבר למד מענינו היינו ענין השליו שמ"ש בפסוק כ"ד ויתנבאו הוא עצמו מ"ש בפסוק י"ח ואל העם תאמר היינו עם הזקנים שבפסוק י"ז כתוב וירדתי ודברתי עמך שם ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם א"כ מ"ש ואל העם תאמר היינו עם הזקנים וזהו מ"ש בפסוק כ"ד ויאסוף שבעים איש וגו' וירד ה' בענן וידבר אליו ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים וגו' ויתנבאו ולא יספו וזהו עצמו מ"ש בפסוק י"ז ואצלתי וכו' וכמו שפסוק י"ז היה קודם ואל העם תאמר כך פסוק כ"ה היה ג"כ קודם ואל העם תאמר שנבואה זו על ענין השליו היה על הזקנים ג"כ ביחד עם משה וזהו שאמר המדרש שכל נבואתם היה מן היום למחר וסובר שמ"ש ולא יספו פי' שלא הוסיפו להתנבאות אלא פעם זה בלבד:

**בסוף מ' שנה.**כמאן דאמר שהנבואה היה משה מת וזהו במחנה מי שינהיג המחנה וכן הוא בספרי כאן ועי' סנהדרין י"ז א':

**על מפלתו של גוג.**בסנהדרין שם ובאג"ב פרק ב' ילפי ממ"ש אצל גוג ביחזקאל ל"ח ע"ש. וחותם באג"ב שם מהו ויתנבאו ולא יספו היום מתנבאים ואומרים שאחר גוג ומגוג אין גלות ואין שעבוד משמע שסוברים שמ"ש ויתנבאו ולא יספו שייך לפסוק שלאחריו וישארו שני אנשים במחנה ע"פ מדה י"א ול"א ודו"ק:

**משה מת ויהושע מכניס.**וזהו ויתנבאו במחנה שתי' זו מיותרת שהרי כתוב כבר וישארו שני אנשים במחנה אלא ללמדנו שהתנבאו מי שינהיג את המחנה ויתכן לומר ששתי הדעות אמת שהרי כתוב שני פעמים א' ויתנבאו במחנה ב' מתנבאים במחנה לרמוז על שתי נבואות ע"פ מדה יו"ד:

**זה גרשום בן משה.**דרשו כן על פי גז"ש דכאן כתוב וירץ הנער ובשופטים י"ז ז' ויהי נער מבית לחם יהודה שהיה כהן בפסל מיכה שכתוב שם בסוף הענין י"ח פסוק ל' ויהונתן בן גרשום בן מנשה הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני ודרשו חז"ל שזה היה גרשום בן משה שכתוב עליו בד"ה שהיה נגיד על האוצרות ודו"ק. ודייקו חז"ל שע"כ רץ הוא ולא אחר על שהוא בנו ובספרי כאן חלוקי דעות מי היה הנער הרי ביאר היתרון האחד מן הה' יתרונות שאמר והב' שהזקנים לא נכנסו לארץ והב' נכנסו כמ"ש בסדר מסעי למטה בנימין אלידד בן כסלן למטה אפרים נשיא קמואל בן שפט והיו נשיאים של צעירי השבטים שהיו מצעירים ומקטינים עצמם ומצניעים עצמם כמ"ש אצל שאול ואצל אסתר שהסתירו והקטינו עצמם וכן הנשיא משבטם הקטין עצמו וכן אצל אפרים כתוב והוא הצעיר כמ"ש ב"ר פר' ו' סוף סימן ד' שהיה מצעיר עסקיו וכן הנשיא מזה הוכיח שאלדד ומידד הוא אלידד וקמואל בן שפטן והם היו מהי"ב נשיאים שחלקו הארץ עם יהושע ואלעזר הרי שנכנסו לארץ והזקנים לא נכנסו לארץ כמ"ש לקמן סימן כ"ד שהם האספסוף שמתו בקברות התאוה והג' שנתפרשו שמותם כמפורש אלדד ומידד והד' שהזקנים נפסקה נבואתם כמ"ש ויתנבאו ולא יספו ואיתא בספרי נתנבאו לפי שעה והחמישי שהיתה נבואתם מה' וכמ"ש משה מי יתן וגו' כי יתן ה' את רוחו עליהם פי' כמו אלו שנתן ה' רוחו עליהם:

**לנר שהיה דולק.**לעיל פר' י"ג סימן כ' ולקמן פר' כ"א סוף סי' ט"ו:

**אספה לי שבעים.**משמע חדשים והלא כבר היה להם זקנים במצרים ובסיני כמפורש בסוף משפטים תנחומא סימן יו"ד:

**היום בטובה.**שאחזיק לכם טובה ועי' שמ"ר פר' א' סימן י"א:

**כיון שחשכה.**הגיע הלילה:

**ולא היו מוסרין.**שלא גלו שוטרי ישראל להנוגשים מי הם שלא השלימו להענישם כי כל שוטר היה ממונה למשל על יו"ד אנשים אשר כל איש היה צריך לעשות מאה לבנים והיה הנוגש תובע מהשוטר אלף לבנים שהיה לו להעמיד ואם היה מגלה להנוגש שזה לא העמיד המאה שלו היה הנוגש מענישו ולא להשוטר ועי' שמ"ר פר' ה' סימן י"ט:

**אשר ידעת כי הם.**אעפ"י שהיו להם זקנים אחרים כנ"ל בחר באלו דווקא:

**והיכן היו הראשונים.**כמ"ש בריש סימן הקודם תנחומא סימן י"ד:

**היו להם ע' זקנים.**אע"פ שבמצרים כתוב סתם ואספת את זקני ישראל למד ממתן תורה שהיו שבעים כמ"ש בסוף טשפטים ושבעים מזקני ישראל וממצרים עד מתן תורה לא היו אלא ג' חדשים ומן הסתם שהם אלו של מצרים ועלו ויצאו עם כל ישראל והם שהיו בסיני:

**שבו לנו בזה.**עד אשר נשוב אליכם והיינו ארבעים שהיובהר כמ"ש סוף משפטים ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה וא"כ מ"ש אשר נשוב אליכם היינו בסוף מ' יום:

**בטקסיס גדול.**תרגום דגל טקס:

**ולפי שעמד חור.**שמ"ר פר' מ"א סימן ז' ועי' לעיל פר' ט' סי' מ"ה:

**כי זה כזה.**זה משמע מורה באצבע לנוכח כמו שדרשו על מ"ש זה יתנו כמין מטבע של אש הראה לו הקב"ה וכן החודש הזה שהראה לו הירח ואמר לו כזה ראה וקדש וכדומה הרבה ואם כפי מ"ש כי זה משה הרי לא ראו אותו ואא"ע למשה ת"ע למי שראו מותו לפניהם שיהיה שייך למ"ש קום עשה לנו אלהים והיינו שהפחידו את אהרן בזה כן אתה וכזה הוא לשון יחיד על חור שהיה הגדול מכל ישראל חוץ מאהרן וכמ"ש והנה אהרן וחור עמכם ואהרן וחור תמכו בידיו:

**כי על כל אלה.**ולא פירש על איזה אלה ובהכרח שמפורש בתיבת אלה עצמו היינו ע"פ גז"ש שהיה שם שפיכת דמים נקיים זקנים וחור על שלא נזכר עוד בכל התורה ע"כ דרשו שנהרג בעגל ועל הזקנים על שכתוב כאן שיעשה חדשים הרי שהראשונים הם דם נפשות אביונים נקיים:

**שבעים איש תחת אבותם.**דעת המדרש שאלו הזקנים היו בניהם של ראשונים שכל שררות ישראל היו בירושה אם היו ראוים וממלאים מקום אבותם כמ"ש ד"ה א' כ"ז פסוק זה הרביעי לחודש הרביעי עשהאל אחי יואב וזבדיה בנו אחריו ושם פסוק כ"א לבנימין יעשיאל בן אבנר שאבותם נהרגו ובניהם תחתיהם וכמ"ש תחת אבותיך יהיו בניך תשיתמו לשרים בכל הארץ וזהו ויעמד אחרים תחתם לא אחרים לגמרי אלא תחתם:

**הדברות מזרקין.**נזרקים בכח אלהי נפלא מן השמים ומהלכים בכל העולם והיו ישראל נזרקים למרחוק על כל דיבור ודיבור:

**מכאן אמרו חכמים.**עי' לעיל פר' י"ד סימן ד' ושם מבואר וכאן סמך על המבואר שם:

**שכתוב נטועים.**הכוונה שצריך להיות נטוע בדברי חכמים שלא יזוז מהם:

**מה משמרות.**מדכתיב משמרות נטועין בשי"ן לדרוש משמרות:

**אלו סנהדרין.**שנקראו אסופות כמ"ש כאן אספה לי שבעים איש ויתר הדברים עי' לעיל שם:

**אוהב טהר לב.**תנחומא כאן סימן ט"ז ודורש על הקב"ה שחן שפתיו שכתב בתורה לשון שמוכיח גודל אהבת הצדיקים שדומים שהם ריעי משה וריעיו כ"י:

**ויעל משה ואהרן.**וס"ד ושבעים איש מזקני ישראל וגו' עד ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו:

**ואז היו הזקנים.**חולק על מ"ש בסימן כ"א שהרגום בעת העגל אלא בעת מתאוננים:

**ויהי העם כמתאוננים.**וגו' ותבער בם אש ה' ותאכל בקצה המחנה:

**כשראו את השכינה.**ויק"ר פ' כ' סי' י"א במ"ר פר' ב' סימן ט"ז:

**והיה נושך.**בפניו כשמשמשו:

**ואל אצילי ב"י.**שמות סוף כ"ד:

**והם נשרפו.**הזקנים נשרפו:

**ותבער בם אש ה'.**הנה פסוק ותבער בם אש ה' כתוב קודם והאספסוף ולפי הפשט הם שני ענינים תחלה ענין מתאוננים ואח"כ ענין האספסוף אך על שענין מתאוננים סתום ולא פירש מה חטאם דעת חז"ל שפרשת והאספסוף בא לפרש חטא מתאוננים ופסוק ותבער בם אש ה' שכתוב קודם והאספסוף מקומו אחר והאספסוף ע"פ מדה ל"א ועי' עוד לעיל פר' ז' סימן ד' מה שכתבתי שם באריכות מה שהכריחם לדרוש כן וכן הוא בהדיא בספרי כאן פסקא פ"ו אחר מ"ש ותבער בם אש ה' אבל עדיין אי אתה יודע מי היו אותם המרגילים את ישראל לדבר עבירה (הכוונה על ענין המתאוננים) הרי הוא אומר והאספסוף אשר בקרבו:

**בקוצים שבהם.**המעיין בספרי יראה דכאן חסר ומשובש והכי איתא שם סוף פיסקא פ"ה הרי הוא אומר ותאכל בקצה המחנה יש אומרים אלו הגרים הנתונים בקצה המחנה (פי' הם הערב רב) ר' שמעון בן מנסיא אומר ותאכל בקצה המחנה במוקצים שבהם בגדולים שבהם וכן הוא אומר וישימו העם אותו עליהם לראש ולקצין (וכן קצין תהיה וכדומה) וכן צריך לגרוס כאן ופירוש במוקצין במובדלים מעם ודעת חז"ל שלשון קצין ג"כ פי' מלשון מוקצה ומובדל ומופרש מהעם וראש עליהם ואינו מתערב בשאר העם ועי' ב"ר סוף פר' צ"ה סי' ד' מקצה אחיו ב' דעות וגם בתנחומא הגירסא במוקצין שבמחנה אלא שאינו מביא הראיה ומ"ש שמנין שאותם זקנים וכו' הוא ג"כ בתנחומא ואינו בספרי ופי' שמביא עוד ראיה לבד דרשת הספרי:

**ותבער אש בעדתם.**קיצור לשון הוא והכוונה שכאן כתוב ותבער בם אש ה' ובתהלים ק"ו כתוב ותבער אש בעדתם מה שם בעדתם אף כאן שכתוב ותבער בם אש ה' תבערה כי בערה בם אש ה' ג"כ בעדתם ופשט הכתוב מ"ש ותבער אש בעדתם מדבר בעדת קרח שאכלה הר"ן איש אלא שדורש כאן גז"ש משם כנ"ל גם יתכן שדורש מפשטא דקרא שאצל עדת קרח לא אמר בתורה ותבער אלא ותאכל א"כ מ"ש ותבער אש בעדתם רומז לכאן כנ"ל ולפי הפשט לעדת קרח ג"כ וכנ"ל וכן בדברים ט' כ"ב כתוב ג"כ ובתבערה:

**ואף אלהים עלה בהם.**בחטא קברות התאוה כתוב ויאכלו וישבעו מאד ותאותם יביא להם עוד אכלם בפיהם ואף אלהים עלה בהם וגו' ומ"ש משמניהם פי' הגדולים והמובחרים וכן מ"ש ובחורי ישראל פי' ג"כ המובחרים והגדולים לא בחורים ממש שהוא מ"ש כאן בקצה המחנה והם ב' כ"מ ובהכרח להכריע ע"פ מדת ממעל בקצה במוקצים כנ"ל עי' לעיל פר' ד' בסימן כ' באריכות על פסוק ויוסף עוד דוד אלא שבפסוק ובחורי ישראל אינו מפורש שהיה על ידי האש ומבואר בתורה ע"פ מדה י"ז:

**כשחזרו ובכו ובקשו בשר.**היינו מ"ש וישובו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכילנו בשר שבתחלה היו מתאוננים ואח"כ שבו ובכו על הבשר:

**בשר היה.**פי' בשר בהמה כמ"ש זאת החיה אשר תאכלו שור שה כשבים וגו':

**ויתן להם שאלתם.**תהלים ק"ו ט"ו ותאותם יביא להם ע"ח ל' משמע שהפסוק מספר חסדי ה' עמהם כפי משמעות התיבות. ולא כפי הפשט ובספרי על קושיא זו הרי היה להם בשר במן תירוץ אלא שמבקשים עלילה איך לפרוש מן המקום:

**ואין שאר אלא עריות.**עי' שבת קל"א:

**לכך ויחר אף ה' מאד.**שאם כפשוטו שבקשו בשר של היתר לא היה חרה אפו מאוד ולא היה רע בעיני משה אלא שבקשו דבר של איסור וכאן מקום הפסוק ותבער בם אש ה' וכמ"ש בריש הסימן:

**לכשעבר.**קודם שנשרפו הזקנים לכך לא נתרעם משה שהוא לבדו רק כאן אצל מתאוננים שמתו הזקנים לראיה על הדרשה הנ"ל שמתו הזקנים אצל מתאוננים:

**להודיעך שיום מינוי הזקנים.**תנחומא כאן סימן ט"ז ופי' להשרות רוה"ק עליהם שיהיו יכולים לקבל הנבואה עם משה הרי שהענין שוה לקבלת התורה ולכך היה צריך לירד ולהשרות שכינתו כמו בסיני:

**לא חסר כלום.**כמ"ש לעיל סוף סימן י"ט וש"נ:

**של סוף ארבעים שנה.**כי מעשה זו היה בשנה שניה כמ"ש לעיל בסימן י"ט וענין יהושע היה בסוף הארבעים שנה וכאשר סמך ידיו עליו נתמלא גם כן רוח חכמה הרי שלא היה חסר וגם יהושע לא חסרו כלום כמ"ש פר' כ"א סימן ט"ו: