**אח נפשע.**תנחומא כאן סימן א' ועי' ב"ר פר' נ"ב סימן ב' ועי' לקמן פר' זו סימן י"ד והפסוק מחוסר ביאור באיזה אח ובאיזה קריה ודורש ע"פ מדה י"ז שמפורש בתורה אח שנפשע קרח שחלק כנגד משה ופשע בו וקרח היה בן אחי אביו של משה וזהו אח:

**מלך מואב פשע בי.**וכן הוא אומר אז תפשע לבנה כ"ה בתנחומא כאן ותיבת נפשע אינה מחוברת לתיבת מקרית אלא פירושו שעל שפשע באח ע"כ מקרית נסתלק וירד מיקרת וזהו הוראות המ"ם של מקרית ע"פ מדה ט':

**שהעלית הארץ בריחי'.**שלפי הפשט יקשה באיזה דמיון ידמה המדינים לבריח ארמון אך לפי הדרשה ע"פ מדה הנ"ל מבואר שע"י המדינים בא לידי בריח ארמון שנבלעו בארץ כמ"ש וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה ותכס עליהם הארץ ובאו בארץ כמו לארמון המסוגר בבריח ודלתים ולשון בריח שייך בארץ כמ"ש יונה ב' שירד חיים לשאול ונסגר שם כמו בריח ארמון וזהו מ"ש לקצבי הרים ירדתי הארץ בריחי' בעדי לעולם ועם כל זה כתוב שם ותעל משחת חיי וכן עדת קרח עתידים לעלות כמ"ש פרק חלק שעליהם אמרה חנה מוריד שאול ויעל:

**אלא משיכת דברים.**תנחומא שם עי' ת"כ סדר צו פסוק קח את אהרן ב"ר פר' ט"ז סימן ה' ויקח:

**ויקח משה ואהרן.**במדבר א' י"ז קח את אהרן ויקרא ח' ב' ונשיא בית אב במדבר ג' ובני קהת שמות ו' ומ"ש עוד הפעם שנאמר ובני קהת עמרם ויצהר מיותר הוא ובתנחומא ליתא ויותר נכון לגרוס פסוק ובני יצהר קרח ונפג וזכרי וכצ"ל אני בנו של יצהר שנאמר ובני יצהר קרח וגו':

**על משפחתי.**היינו משפחת קהת:

**מה כתיב למעלה.**תנחומא כאן סימן ב' עי' ויק"ר פר' כ"ט סימן ה':

**טלית שכולה תכלת.**וכן מ"ש. בית שכולו ספרים דברי הקדמה למ"ש כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה' כי מאחר שהבגד כולו תכלת למה צריך ציצית תכלת וכן בית מאחר שכולו ספרי תורה למה צריך למזוזה שהיא פרשה אחת ממנה כך מאחר שכל העדה קדושי ה' למה צריכים לכם להתנשאות עליהם על שאתם קדושים ועי' יד"מ:

**רע"ה פרשיות.**זה צ"ע והלא לא נגמרה התורה עד מ' יום לפני מות משה כמפורש בסוף סדר וילך גם צ"ע שמצות מזוזה לא נכתב רק בסדר ואתחנן ובסדר עקב ויתכן שהיה בידם בקבלה מסיני כל המצות וכמה פרשיות יהיו בתורה וכן מצות מזוזה כבר קבלו בסיני ובאוה"מ וכמ"ש ויק"ר פר' א' סימן י"א אע"פ שנתנה תורה סייג לישראל בסיני לא נענשה עליה עד שנשנית באוה"מ ע"ש ונשתלשה בערבות מואב בספר משנה תורה:

**הוא שמשה אומר להם שנאמר וכו'.**כאן בשיבוש וקיצור ע"כ אין הבנה לדברים אך בתנחומא הג' הוא שמשה אומר להם המעט כי הבדיל וגו' כל אותו ענין עד אם כמות כל אדם ימותון אלה עכ"ל ופירושו שמטענת משה שאמר אם כמות כל אדם וגו' עד לא ה' שלחני הרי שבא לברר טעות קרח שאמר לא ה' שלחו והוצרך להשיב בזאת תדעו כי ה' שלחני לעשות וגו':

**ועשו ר"נ טליתות.**וזהו ויקח קרח שלקח טלית חכלת כמ"ש בריש סימן ה' ועל שכתב הכל בוי"ו ודתן ואבירם ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים לחבר לתיבת ויקח שסמוך למצות ציצית ומ"ש טליתות תכלת אפשר שפירושו שהיה בהם ציצית תכלת ע"פ דרשת סמוכים ואולי פירושו שכל הטליתות היו כולו תכלת כמ"ש לעיל טלית שכולו תכלת שעי"כ טענו רב לכם כי כל העדה כלם קדושים כמ"ש בריש הסימן:

**ראשי סנהדראות.**ממ"ש נשיאי עדה ועדה הוא סנהדרין כמ"ש לעיל פר' ט"ו בסימן כ"ד ונשיאי עדה פי' ראשים של סנהדרין:

**באו בני אהרן.**על משתה גדולה כזו הוצרך לשחוט בהמות רבות לר"נ איש המפורשים לבד אחרים ומ"ש באו בני אהרן אין פירושו שבאו לבית קרח אלא הענין שהרי הוצרכו להביא הבהמות ולשחוט במשכן כמ"ש באחרי מות ואל פתח אוה"מ לא הביאו ונכרת האיש וגו' ומפורש שם שהכהנים זורקים הדם ומקטירים החלב ואז היו נותנים להם המתנות ותיבת באו תיקון הלשון הוא כי לא יתכן לאלעזר ואיתמר שהיו נשיאים כמפורש בסדר במדבר נשא שילכו לבקש חלקם בפיהם אלא כנ"ל וכהנים אחרים לא היו אז וכמ"ש בס"ע סוף פרק ח' שמחלוקת קרח היה בשנה שניה אחר ענין מרגלים כך נראה לי וזה בכלל מ"ש ומדוע תתנשאו על קהל ה' שאהרן ובניו כהנים וכולם משועבדים לעבודתם במשכן ולכבדם במתנות ובהכרח שעשה משתה שאין מרידה אלא ע"י מאכל ומשתה ובני אהרן הודיעו למשה שמרדו קרח ועדתו:

**עמדו כנגדו לקדמו.**שמ"ש ויקומו לפני משה לא יתכן לפרש שקמו מפניו כמ"ש מפני שיבה תקום שהרי משה לא היה כאן וכמ"ש אח"כ ויקהלו על משה ועל אהרן שהלכו אצלם ועוד מאחר שמרדו עליו באופן כזה לא היו קמים מפניו אלא בהכרח פי' שמשה הלך לפייסן ועד שלא בא אצלם הקדימו והלכו כנגדו וזהו לפני משה קודם שבא משה אצלם:

**אליצור בן שדיאור וחביריו.**הנשיאים שחושב בריש במדבר לראובן אליצור בן שדיאור שעליהם אמר אח"כ אלה קרואי העדה נשיאי מטות וגו' עד נקבו בשמות וכן כאן נשיאי עדה קרואי מועד אנשי שם וכמ"ש לעיל פר' י"ג סימן ה' פסיקתא פר' ז' סימן ה' וצ"ל על כרחנו שאין בכלל זה שלומיאל בן צורי שדי שהרי אמר לקמן פר' כ"א סימן ג' אשר שלומיאל הוא זמרי בן סלוא שהיה בסוף ארבעים שנה ומחלוקת קרח בשנה שניה כנ"ל וכן אין בכלל זה נחשון בן עמינדב שמת בשנה שניה כמ"ש בס"ע פרק י"ב וכתב שם הגר"א שהיו מן האספסוף והיה בכלל ותאכל בקצה המחנה ועי' לעיל פר' ט"ו סימן כ"ד:

**לקח טליתו וכו' מאשתו.**תנחומא כאן סימן ג' כל הענין ומ"ש לקח טליתו על שכתב ויקח ולא פירש מה לקח ע"כ דורש ע"פ סמוכים שלקח טלית תכלת וכמ"ש בסימן הקודם (וכמ"ש ותקח רבקה את בגדי וגו' וכמ"ש לקח בגדו כי ערב וגו' וכמ"ש מהר קח את הלבוש) ודורש עוד ויקח על לקיחת עצה ורמז האשה בכאן במ"ש ויקח כמ"ש כי יקח איש אשה וכדומה הרבה:

**כשאמר הקב"ה למשה.**דעת המדרש שקרח פשע ופקר כבר כשצוה לגלחו וצ"ע מנין לו ויתכן שהכוונה כשפשע כאן אז עשה גם זה אודות הגילוח שלא על דבר אחד פשע אלא בכל התורה והתלוצץ בכולם:

**נטלני בידי ורגלי והיו.**בתנחומא הגירסא נטלוני בידי ורגלי וכצ"ל כאן נטלוני כמ"ש והיו מניפים וכו' שלא משה בעצמו עשה כך אלא צוה שיעשו אחרים ובויק"ר פר' כ"ו סימן ו' איתא שאהרן הניף כ"ב אלף לוים ביום אחד מוליך ומביא מעלה ומוריד וכמ"ש במדבר ח' י"א והניף אהרן את הלוים ובפסוק י"ג שם כתוב על משה והנפת אותם תנופה לה' וכן בפסוק ט"ו והנפת אותם תנופה שמשה עצמו יניפם ובהכרח פירושו שמשה יצוה על אהרן וכמ"ש שמ"ר פר' מ' סימן ב' שכתוב ועשית מנורת ועשית שולחן ועשית מזבח כך כל כלי המשכן וכו' סבור שהוא עושה אותו קרא לו הקב"ה אמר לו משה מלך עשיתיך ואין דרך המלך לעשות דבר אלא גוזר ואחרים עושים וכו' ע"ש עוד וכן כאן:

**הרביתם עלינו משא.**בתנחומא כאן גורס שבכל שנה ושנה מתים ממנו ט"ו אלף וארבעים וחמשה ובקשו לסקלו:

**א"ל משה לא למלוכה אני מבקש.**שכתוב ואהרן מהו שהיל"ל אהרן מהו ועל מי מוסיף בהוי"ו ע"כ דורש ע"פ מדה ט' שתחלה אמר על עצמו שאינו מבקש מה שנתן לו הש"י וכן אהרן מהו שלא לקח בעצמו אלא הש"י נתן לו:

**אמד בוקר ויודע.**הנה פסוק ואהרן מה הוא הוא בפסוק י"א ומ"ש בוקר ויודע הוא בפסוק ה' והמדרש מהפך שתחלה דרש פסוק ואהרן מה הוא ואח"כ על פסוק בוקר ויודע וכן הוא בתנחומא וחלילה לומר שהוא במקרה אלא בדקדוק ובכוונה שהוקשה לחז"ל שכפי הכתוב לא השיב משה כלל על מ"ש ומדוע תתנשאו על קהל ה' אלא כתוב שנפל על פניו ולא פירש מה דיבר בנפילתו גם לא פירש הכתוב מה ביקשו קרח ועדתו עד פסוק יו"ד שאמר משה ובקשתם גם כהונה ועוד יקשה שמפורש כתוב ויקהלו על משה ועל אהרן וגו' ומדוע תתנשאו הכל על שניהם ואיך אמר משה ואהרן מהו ועוד שבפסוק ו' כתוב זאת עשו קחו לכם מחתות משמע שמשה עצמו אמר להם ולא מפי הש"י ועוד שענין ציווי המחתות כפולים בפסוק ה' ו' ובפסוק ט"ז י"ז ומופסקים בענין של דתן ואבירם ע"כ דרשו חז"ל ע"פ מדה ל"א ומדה ט' ויהיה הכל על נכון שאחר שאמרו בפסוק ג' ומדוע תתנשאו על קהל ה' השיב משה פסוק י"א לא עלינו נקהלתם רק על ה' כי לא אני מבקש מלוכה ולא אהרן כהונה וזהו ואהרן מה הוא בוי"ו המוסיף כנ"ל והם לא התרצו בתשובה זו ואמרו בפירוש שמבקשים כהונה ועל זה כתוב פסוק ח' ט' י' ויאמר משה וגו' עד ובקשתם גם כהונה הרי שבקשו בפירוש כהונה ע"פ מדה ט' אז מרפיון ידי משה נפל על פניו ובנפילתו ביקש רבש"ע לא כך צויתנו ואתה הקרב ועליך להושיענו ולהודיע לכל שאתה צויתנו כל זה וידעו הרשעים שנועדו עליך ולא עלינו ועל זה ענהו הש"י בפסוק בוקר ויודע ה' את אשר לו וגו' שכל פסוק זה דברי הש"י שאמר למשה שיאמר לקרח ועדתו וע"כ כתוב בלשון נסתר מה שאמר הש"י למשה תשובה על בקשתו אך מ"ש בלשון נכח בפסוק ט"ז לכן אתה וכל עדתך וכן בפסוק ו' זאת עשו הכל מאמר אחד לפרש מאמר הש". פסוק בוקר ויודע כמ"ש לקמן סימן ח' בהדיא לכן אתה וכל עדתך זאת עשו קחו לכם מחתות ופסוק ט"ז עד י"ח מקומם אצל פסוק ו'. וזהו מ"ש רבי נתן בסמוך אמר הקב"ה שמ"ש בוקר ויודע דברי הקב"ה כנ"ל דוק ובחון בדברים אלו כאן ובסימן ח' ומשני המקומות יושלם הכוונה:

**מהו כן.**למה בחן בענין הבוקר אלא אמר כשם שאי אפשר וכו' וא"כ היה יכול להבחין בערב שאי אפשר להפכו לבוקר אלא הכוונה שאהרן נדמה לבוקר ואור וכמ"ש בזוהר כאן אמר משה בוקר דכדין כתרא דכהנא איתער בעלמא ולית מאן דאבחין מילא אלא בוקר אם תתחזון לאשתארא בחסד הא זימנא וכו' במה בקטורת עכ"ל ודרשה זו ע"פ המדות כנ"ל אינו כ"א בסימן זה ובסימן ח' אך בשאר הסימנים דורש כפי סדר הכתובים כמאמר התנא הפך בה והפך בה ע"פ המדות וע"פ הסידור:

**להקדישו בקודש הקדשים.**כוונתו למ"ש בד"ה א' כ"ג י"ג ויבדל אהרן להקדישו קודש קדשים וכמ"ש בהדיא לקמן סימן ז':

**מיד וישלח משה.**פי' שמ"ש וישלח משה לפי הדרשה הנ"ל שזה היה אחר שאמר לו לכן אתה וכל עדתך זאת עשו וגו' שאחר שדיבר עם קרח ובני לוי ענין הקטורת וטענותיו נגדו מיד היה ענין דתן ואבירם היינו פסוק י"ג י"ד ט"ו ופסוק כ"ה וחצי השני של פסוק כ"ז ע"פ מדות הנ"ל וע"פ י"א ואח"כ פסוק כ' כ"א וחצי הראשון מפסוק כ"ז ובאופן זה יבוא הענינים מסודרים כל ענין משה עם קרח תחלה ואח"כ כל ענין דתן ואבירם ג"כ כסדרם כמו שכתבנו כבר וכאשר יתבאר עוד:

**פתחו פיהם לפורענות.**עי' לקמן פר' זו סי' יו"ד ולעיל פר' ט"ו סי' יו"ד:

**אמר משה הואיל וכו'.**שמ"ש ויקם משה וילך אל דתן ואבירם לא פירש למה הלך אצלם ודורש שעל שכתוב בפסוק י"ב וישלח משה לקרוא לדתן ולאבירם שרצה להוכיחם ולפייסם אולי ישובו ולא רצו לילך ע"כ אמר משה אמחול על כבודי ואלך אצלם אולי יועיל שישמעו וישובו ועל שעשה כן מגודל ענותו על כן הלכו אחריו לכבודו זקני ישראל וא"כ מהו שכתוב אחריו וידבר אל העדה סורו מעל אהלי האנשים הרשעים הלך אצלם לפייסם ולהוכיחם וכלשון המדרש אני אבא אצלם אולי יתביישו וזה היה קודם שאמר גזר דינם ע"כ דורש ע"פ מדה ל"א וי"א שמיד שהלך משה אצלם וראו מרחוק שבא יצאו דתן ואבירם נצבים וחרפו וגדפו אז דיבר אל העדה סורו מעל אהלי האנשים הרשעים וגו' ויעלו וגו' מסביב ואח"כ ויאמר משה בזאת תדעון וחצי פסוק כ"ז ודתן ואבירם יצאו נצבים עד וטפם שייך לפסוק כ"ה ויקם משה וזה באמת סידור נפלא בפסוקים אלו ועי' לקמן פר' זו סימן י"ב שדורש הכתובים כפי סידורם וזה הפך בה והפך בה דרוש כפי המדות ודרוש כפי סדרם:

**שכל העוזר במחלוקת.**הם הר"ן איש שלא נחלקו מעצמם רק עזרו לקרח שהוא עוררם אף על פי כן נשרפו:

**שבית דין של מעלה.**כמ"ש בחטא מרגלים שלא נענשו אלא בני עשרים שנה ובית דין של מטה דנים ועונשים למחויבים במצות הם בני שלשה עשר:

**תינוקות בני יומן נשרפו ונבלעו.**כן הוא גם בתנחומא וצריך עיון שהרי מפורש שלא נשרפו כי אם הר"ן איש ואולי הכוונה שנאבדו ונבלעו:

**אלו המרגלים.**שהמתיקו עצה וסוד יו"ד מרגלים מיו"ד שבטים שכוונו דעת אחת ועצה אחת ולשון אחד אם לא שנועצו לב יחדו עי' סנהדרין דף קט"ז תנחומא כאן סימן ד' כל הענין ובקהלם אל תחד כבודי זה עדת קרח שכתוב כאן ויקהלו על משה ועל אהרן וא"כ אף שעיקר דברי יעקב על שמעון ולוי בהכרח שכלל גם כל השבטים כמ"ש בסודם אל תבוא בעתיד ובקהלם אל תחד ג"כ בעתיד וכנ"ל ממשמעות התיבות בסודם ובקהלם:

**ואימתי יזכר שמי.**מדקאמר בסודם וגו' בקהלם וגו' משמע שבדבר אחר יזכר ושואל ואימתי יזכר ותירץ ע"פ מדה י"ז שמפורש בד"ה א' ו' כ"א אצל הימן שהוא מבני קרח ולא כתב כן אצל אסף ואיתן אלא שיעקב התפלל כן לכבוד שמואל שיזכר גם יעקב שם:

**יודעי בינה לעתים.**לדעת מה יעשה ישראל היינו במעשה תורה ומצות בשבט סופר שהיו סופרים בתורה:

**ויקהל עליהם קרח.**תנחומא סימן ד' וצ"ע שהרי עתה עומד בפסוק ג' כמ"ש כי כל העדה כלם קדושים ופסוק ויקהל עליהם קרח הוא י"ט ובהכרח שהוא ט"ס וצ"ל פסוק ויקהלו על משה ועל אהרן:

**וכולם שמעו בסיני.**הוקשה לו שמאחר שהכחישו נבואת משה מפי ה' א"כ איך כל העדה קדושים במה נתקדשו ע"כ דורש שכוונתם שנתקדשו במה ששמעו כלם יחד באזניהם אנכי ולא יהיה לך ובזה כולם שוים ובשאר לא האמינו וכן לדעת מי שסובר ששמעו כולם כל עשרת הדברות התקדשו בשמיעת כל יו"ד הדברות ולא בהשאר אך מ"ש אלמלא אתם שמעתם והם לא שמעו וכו' יקשה שאם לא היו שומעים בעצמם גם בזה לא היו מאמינים אך הענין שהרשעים אלו היו מודים ומאמינים בעיקר מציאות ה' אף אם לא היו שומעים על כן אף אם לא היו שומעים בעצמם רק מפי משה ואהרן היו מאמינים בהם ובקדושתם אך מאחר ששמעו כולם הרי כולם קדושים ומדוע תתנשאו ודו"ק:

**גבולות חלק הקב"ה.**לעיל בסימן ד' ושם מבואר למה דייק בוקר ולא ערב:

**אף אני רוצה בכך.**שתעשו עבודה המיוחדת לכהנים היא הקטורת כמו שאתם רוצים ויודע האמת עם מי:

**לכן אתה וכל עדתך.**הנה עתה עומד המדרש בפירוש פסוק ה' זאת עשו ומ"ש לכן אתה וכל עדתך הוא פסוק י"א אלא שהמדרש הולך לשיטתו לעיל סימן ד' שפסוק ט"ז י"ז י"ח סמוכים לפסוק ו' ז' שכל פסוקים אלו הם פירושו של פסוק ה' בוקר ויודע שהכוונה על ידי הקטורת (שעל זה וכיוצא בו כתוב בכל ביתי נאמן הוא כמבואר שמ"ר פר' י"ח סימן א' באריכות ושמ"ר סוף פר' מ"ז) ובתנחומא כאן מוסיף עוד לכן אתה וכל עדתך היו לפני ה' זאת עשו קחו לכם מחתות וכוונתם כפי שבארתי בסימן ד' ע"פ המדות:

**שלא תתחייבו.**בתנחומא הגירסא שלא תתחייבו בנפשותיכם:

**וקרח שפקח היה.**שהיה הגדול שבשבטו כמ"ש בסימן הסמוך אלא עינו הטעתו פי' חכמתו והסתכלותו ברוה"ק שעתיד לעמוד ממנו שלשלת של יחוס לוים משוררים בביהמ"ק בנבואה ורוה"ק וביחוד שמואל הנביא וכמפורש היחוס בד"ה א' ו' ושם כ"ה כמ"ש לבני אסף והימן וידותון הנביאים וגו' ושם פסוק ה' כל אלה בנים להימן חוזה המלך בדברי אלהים להרים קרן והימן הוא בן יואל בן שמואל:

**כ"ד משמרות עומדות ממנו.**וכן הגירסא בתנחומא והוא בוודאי ט"ס שהרי מפורש בד"ה א' כ"ה הכ"ד משמרות הם ד' בני אסף ו' בני ידותון וי"ד בני הימן וכמ"ש בפסוק שהובא במדרש כל אלה בנים להימן וגו' בנים ארבעה עשר ע"כ בהכרח להגיה כאן ובתנחומא י"ד משמרות עומדות מבני בניו ומפורש כתוב בד"ה א' ו' שאסף מבני גרשון והימן מבני קהת ואיתן ממררי (וצ"ע שבד"ה כ"ה אינו מזכיר רק ידותון ואינו מזכיר איתן אולי איתן שמו גם ידותון):

**אומר לשמעון שמע.**וכן כאן אמר לקרח כמ"ש ויאמר משה אל קרח ואח"כ שמעו נא בני לוי משמע כל השבט ודורש ע"פ מדה ט' שתחלה ויאמר משה אל קרח מה שהיה צריך לדבר ואח"כ כשראה שלא הועיל ממנו דיבר עם כל השבט עד ויקרב אותך שדיבר עוד לנוכח אל קרח:

**לעשות אחד מהם בן חורין.**צ"ע שהרי גם כל השרים והגדולים הם עבדי המלך אך בתנחומא הגירסא לעשות אחד מהם בן חורין ליתן לו שררה וזהו מ"ש כאן ליתן לו זמורה שבימים קדמונים היה הזמורה סימן שררות כמ"ש שמ"ר פר' כ"א סימן ט' משל לבעל הזמורה וכו' ע"ש:

**לכך כתיב ואהרן מה הוא.**לעיל סימן ד' דורש ע"פ המדות וכאן כפי פשוטו על אהרן לבד וכמ"ש ובקשתם גם כהונה:

**בוא וראה חסידותו.**בא לפרש מ"ש ואהרן מהו ראו והתבוננו בחסידותו שהוא ראוי לכהונה לא אחר:

**בשעה שהציק משה.**ויק"ר פר' ג' סימן ה' הוריות י"א ילקוט תשא ושם איתא שירדו ב' טיפין מהראש על הזקן כמ"ש כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן שיורד וגו' ועל הטיפין דאג שמא מעל שעל עיקר משיחת הראש הרי נצטווה משה למשחו ושם בהוריות איתא שמתחילה דאג משה על הב' טיפין ואמר לו כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן וגו' כטל חרמון שאין בו מעילה כטל והיה אהרן דואג והשיב לו שבת אחים גם יחד כמו משה שלא מעל כך אתה לא מעלת עי' שי"ר פסוק נאוו לחייך בתורים דף י"א ומ"ש ונתחייבתי כרת כמאן דאמר כריתות דף ו' שחייב בכל שהוא ולמ"ד שאינו חייב אלא בכזית פי' כאן ונתחייב איסור חיוב כרת וכמ"ש בריש שבת איסור חיוב סקילה והגזים אהרן על עצמו:

**אף הם עמדו.**כמו קרח בסוף סימן הקודם והענין בתנחומא כאן סימן ו':

**הכשילם פיהם.**לעיל סימן ד':

**ובארץ כנען לא הכנסתנו.**כמ"ש אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו:

**והנגף משתלח בנו.**כמ"ש להמיתנו במדבר והמדרש שינוי סידור הכתוב המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי תשתרר וגו' אף לא אל ארץ וגו' שאחר שאמרו להמיתנו במדבר איך שייך לומר אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו אחר שאמרו להמיתנו במדבר ע"כ סידר המדרש הכתובים ע"פ מדה ל"א כי תשתרר עלינו גם השתרר המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו ותתן לנו נחלת שדה וכרם להמיתנו במדבר והתבונן שכך מסודר במדרש על מה את מתרברב עלינו היינו מ"ש כי תשתרר עלינו מה טובה עשית לנו הוצאתנו מארץ מצרים שהיא כגן ה' היינו מ"ש המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש ובארץ כנען לא הכנסתנו היינו מ"ש אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו אלא הרי אנו במדבר והנגף משתלח בנו היינו מ"ש להמיתנו במדבר שמתו בתבערה ובקברות התאוה וגזירת המרגלים שנגזר עליהם במדבר ט"ו אלף בכל שנה:

**ויחר למשה מאד.**בתנחומא הגירסא מהו ויחר למשה נצטער לחדא שמ"ש ויחר אין פירושו שכעס כמ"ש ויחר אפו וכדומה אלא פירושו שנצטער וכמ"ש לעיל פר' ד' בסימן י"ח הארוך ויחר לדוד ולא כתוב ויחר אף דוד דורש שאינו אלא לשון צער שנעשו פניו כחררה וכן כאן:

**של כל ישראל קריבה.**שיש לכולם חלק בקרבנות הציבור:

**עולת התמיד ומנחתה.**במדבר כ"ח ל"א שעם התמיד היה קרב מנחה ג"כ:

**לא חמור אחד מהם.**למה דווקא חמור ואיך יטול חמור שהוא גזל גמור על כן דורש מחמור שהי' צריך ליטול בלא גזל כמ"ש ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור אותו חמור לא נטלתי מהם:

**אדם עושה בהקדש.**כמ"ש בשקלים שעושי לחם הפנים ומפטמי הקטורת היו נוטלים שכרם מתרומת הלשכה. ועי' לעיל פר' א' סי' ג' שכן הדרך כשמשלחים אנשים גדולים למדינה שבני המדינה צריכים לישא משאם:

**שור שהייתי וכו' ומבקש רחמים.**וכמ"ש ש"א ז' ט' ויקח שמואל טלה חלב וגו' ויזעק שמואל אל ה' הרי שבעת תפלתו הי' מקריב עולה ופעם אחר היה מקריב שור ומתפלל אך אינו מפורש שהקריב שור להתפלל רק מ"ש עגלת בקר תקח בידך וזה הי' למשוח מלך דוד ולא להתפלל ויתכן שדעת המדרש שמאחר שבא לשם וזבח הי' מתפלל ג"כ ומ"ש וכה"א כי זבח היום לעם בבמה היינו אצל משיחת שאול ודורש מה זביחה שאצל משיחת דוד הי' עגלת בקר משלו כך זביחה שאצל משיחת שאול היתה משלו:

**וכן משה אומר.**שהיו הבעלי דינים באים אצלו ולא הוא אצלם על שהיו כל ישראל במדבר ביחד כמו בעיר אחת ע"כ היו כולם באים אצלו כי גם שמואל כשהיה בעיר היו באים כל בני העיר אצלו ולא הוא אצלם וע"כ גדולים מעשי שמואל בזה שלא עשה אחר כמוהו:

**ולא הרעותי את אחד מהם.**חוזר לדברי משה כאן ואיך יעלה על הדעת שירע משה לאדם בעולם אלא לענין הדין שהי' מדקדק ושימר עצמו שלא יקלקל:

**כל אותו הלילה.**דורש מ"ש ויקחו איש מחתתו. ואח"כ כתוב ויקהל עליהם קרח משמע שאחר שעמדו כולם עם המחתות הקהיל קרח עליהם כל העדה הלא הי' קרח צריך לעמוד עם אהרן במחתות קטורת אלא שהי' בהיפך תחלה כל הלילה הקהיל את העדה שלא יתכן להקהיל בשעה אחת ואח"כ עמד עם המחתות לפני ה' ע"פ מדה ל"א:

על כולנו חוזרתפעם יהי' זה הראש ופעם יהי' אחר לא כמו עתה שהחליטו משה ואהרן הגדולה לעצמם לעולם:

**הקריבו כלם מדברים.**שנתפתו כלם להסכים לדעת קרח לדבר נגד משה שעל כן כתוב אחריו הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם עם קרח שכולם חטאו עמו:

**ויאמרו.**אל אלהי הרוחות לכל בשר למה דווקא בכינוי זה כאן ודורש ע"פ מדה ט"ז מיוחד במקומו על שעיקר החוטאים לא היו אלא קרח ועדתו המעטים וכל העדה לא היו אלא נפתים לשעה ולהם יועיל מעט תוכחה וישובו ותוכן רוחות הוא יודע מי חוטא בהשחתת הדעת שלא יועיל לו תוכחה שראוי לכליון ומי שנפתה לשעה בטעות ושגגה. והמאמר בסוף סי' ז':

**שהלך והתרה בהם.**בתנחומא כאן סי' ח'. עי' לעיל סי' ד' בא"א ע"פ המדות וכאן כפי מה שכתוב:

**עד כאן הי' לי לעשות.**לבזות עצמי לילך אצלם שידעו שבאתי אצלם להתרות בהם ולהוכיחם ומאחר שלא נשאו לו פנים לצאת לנגדי אין לי לעשות יותר לבוא לאהליהם שלא יועיל עוד ודי בזיון:

**ארבעה נקראו רשעים.**שמ"ר פרשה א' סוף סי' כ"ט ושם איתא שמ"ש לרשע למה תכה רעך שהם דתן ואבירם וכאן אמר ושניהם היו בדתן ואבירם אינו סובר כן שא"כ היו בהם שלשה דברים:

**תכלית כלי' מביא.**התי"ו מורה תיבת תכלית והק' מתחלף באות כ' מורה על תיבת כלי' והחי"ת מורה על תיבת חלוקה ומחלוקת שהמחלוקת מביא תכלית כלי' לעולם ודורש התיבה מסופה לרישא וכן מצאתי תיבת חלוקה בצד הילקוט ולפי זה סידור הר"ת מתלוקת. תכלית. כלי'. לעולם. חלוקה. מביא. וכל זה נאמר רק דרך רמז להרחיק את בני אדם ממחלוקת:

**כיון שראו שנסתלקו.**הרע בעיניהם על שהכלים אותם והפריש את ישראל מהם וחרפו וגדפו את משה ואת תורתו:

**עידותי' בידו.**השמלה והבתולים וכמ"ש ופרשו את השמלה לפני זקני העיר:

**בוודאי שלא נמצאו.**ואכביש ואעלים את העדות הנ"ל ואז אוכל לומר ג"כ כמו זה המלשין:

**הסבות את לכם אחורנית.**הלא נתנה הרשות ביד האדם לטוב ולרע ומה שהאדם משיב לבו אחור אין זה מה' ועוד אחר שאמר וידעו העם הזה כי אתה ה' אלהים איך אומר ואתה הסבות ע"כ דורש מדה ט' ע"פ מדה ט"ו אם תענה אותי אז וידעו כי ה' הוא אלהים ואם לאו גם אני אומר כי אתה הסבות את לבם:

**אם שוב תשוב בשלום.**וס"ד לא דיבר ה' בי והוקשה להם איך יכול לומר כן והלא הוא עצמו יודע האמת שדיבר עמו ע"כ בהכרח לדרוש ע"פ מדה ט' כאלו כתוב אני אומר לא דבר ה' בי שמאחר שלא יתקיימו דבריו ויהיה חילול ה' בדבר מוטב שיאמר שלא דיבר ה' בו והוא דבר מעצמו בשקר בשם ה' ויעשה עצמו לנביא שקר שיהרגנו אחאב משיתלה בהש"י ויהיה חילול ה' בדבר:

וכן משה אומראם כמות כל אדם ימותון אלה וגו' לא ה' שלחני שיהי' מוכרח בעצמו לומר לא ה' שלחני שיתלה הסרחון בעצמו לא בהש"י וכנ"ל אצל מיכה:

**מה אתה מבקש.**פי' באיזה מיתה אתה רוצה שימותו אלו שעי"כ יודע באמת שאתה נביא אמת שאני שלחתיך ועי' ד"ר פר' ב' סי' ג':

**אם בראת פה.**שמ"ש אם בריאה יברא לא פירש איזה בריאה ואח"כ אמר ופצתה האדמה את פיה ואין זה בריאה אלא משמע שהארץ יש לה כבר פה ועתה תפצה פיה ע"כ דורש שהדבר למוד מסופו שמדבר בבריאת פה ועדיין היה די שיאמר אם יברא ולמה כפל בריאה יברא ע"כ דורש אם בריאה שנמצא במציאות פה לארץ וע"פ מדה ט' הרי מוטב שאינו צריך לברוא מחדש רק ופצתה וגו' ואם אינו עדיין בריאה במציאות פה לארץ יברא עתה ואחר שיברא הפה תפצה הארץ את פיה ותבלע:

**ותגזור אומר.**שע"י שתגזור אומר ויקם פי' שיתקיים כדבריך עי"כ על דרכיך נגה אור שידעו הכל שהדין עמך ואתה נביא אמת:

**זה הממון.**עי' ב"ר פר' ל"ב סי' ב' וש"נ ומבואר:

**ביד הכובס.**וזהו בקרב ישראל שהיקום שלהם כליהם ובגדיהם בידי האומנים:

**אפילו מחט.**תיבת וכל מרבה אפילו דברים קטנים כמו מחטים וכדומה:

**ויאבדו מתוך הקהל.**ודורש ע"פ גז"ש שאין זה אבידה בהחלט אלא של תקוה שימצא האבדה:

**אח נפשע.**לעיל בריש הפרשה בא"א וכאן העתיק ממקום אחר ונקרא אחיו של משה כמ"ש בילקוט שהיה הוא ומשה בני אחים:

**שפשע בתורה.**ה"ג בילקוט משלי י"ח שהיא קרית עוזו של הקב"ה שנאמר ה' עוז לעמו יתן:

**שבעלי דינים היו קשים.**וזהו ומדינים עם מי שהי' מדיין ומריב הוא כבריח של ארמון חזק וגדול וארוך כמו הבריח. והיל"ל כבריח שער וכמ"ש נחמי' ג' דלתותיו מנעוליו ובריחיו מהו כבריח ארמון ע"כ דורש בריח שבתוך כותלי ארמון היינו כותלי המשכן שאינו זז כמו בריח הדלת שאינו נעול אלא בלילה וביום מסלקים אותו אך בריח המשכן שכל זמן המשכן קיים במקומו לא זז ממנו הבריח:

**אמר איוב וישכון ערים.**כל שבע פסוקים אלו וישכון ערים נכחדות בתים לא ישבו למו וגו' הוא באיוב סוף ט"ו במענה אליפז ומ"ש אמר איוב פי' שכתוב בספר איוב ודורש הפסוקים על קרח כמ"ש שם בפסוקים הקודמים כי נטה אל אל ידו ואל שדי יתגבר היינו כמ"ש בתורה כאן לכן אתה וכל עדתך הנועדים על ה' ובסוף הענין כי עדת חנף גלמוד ואש אכלה אהלי שוחד הם עדת קרח כדלקמן ועליו אמר אליפז שבע פסוקים אלו כמו שמפרש המדרש והולך:

**קתיליקוס לביתו של פרעה.**פירש במ"ע בלשון יוני ורומי איש ממונה על כל דברי בית ובידו לעשות כל מה שירצה ועי' לקמן פר' י"ט סימן י"ז ועי' שמ"ר ריש פר' ל"ז קתליקוס ועי' בערוך ערך קתליסוס:

**ישראל שגלו ממצרים.**שמחזיקים עצמם לגולים שלבם נכנע אבל קרח בעט ברוב עשרו. וצ"ע איך אמר שהם מוכנים לישראל שהרי מפורש בתורה שאבד הוא וכל אשר לו וכל רכושו אולי סובר שסיבב הקב"ה שנחלק עושרו וישראל קודם שעשה בו הדין. ודורש אשר התעתדו לגלים אם כפשוטו שנחרבו והיו מוכנים להיות גלים ניצים הרי מפורש שנבלעו הם ובתיהם ועוד שאמר התעתדו שהיו מוכנים שיחרבו ועדין לא נחרבו והלא כבר נחרבו ע"כ דורש א"ת לגלים אלא לגולים על פי מדה כ' וממעל:

**אשתו של קרח.**דורש יונקתו על אשתו שהיא יונקת ומשופעת ממנו תיבש ותכבה שלהבת של גיהנם שאש שלה היה גדול מאש של גיהנם והאש הגדול מכבה אש הקטן על שהיא הביאה אותי לכל רעה זו כמ"ש לעיל ריש סימן ד' שנטל עצה מאשתו:

**אף הוא יסור ברוח פיו.**כמ"ש לעיל סימן ח' שטעה בזה.

**הוא ממית עצמו.**בזה שנתרצה להקריב קטורת עם אהרן כמ"ש לעיל סימן ח':

**יחמוס כגפן בסרו.**יחמוס מלשון כריתה וחתיכה כמ"ש ויחמוס כגן סוכו שחת וגו' וגפנו זו אשתו כמ"ש אשתך כגפן פוריה ופי' יחמוס אשתו שנמשלה כגפן וכן וישליך בניו שנמשלו לזית כמ"ש בניך כשתילי זיתים ובסרו מלשון בוסר שמקהה השינים כך ברשעתם הרגו עצמם ואולי דורש בסרו בסמ"ך כמו בשרו בשין שמאלית וכמ"ש בשר מבשרי וכן היו לבשר אחד וזהו אשתו ונצתו הוא נץ שיציץ ופרח ממנו אלו בניו:

**ולמה כי עדת חנף גלמוד.**כמ"ש תהלים תפתח ארץ ותבלע דתן ותכס על עדת אבירם ותבער אש בעדתם להבה תלהט רשעים וזהו ואש אכלה אהלי שוחד וכמ"ש ואש יצאה מאת ה' ותאכל את המאתים וחמשים איש מקריבי הקטורת. ותיבת ולמה צ"ע לישבו:

**אלא לבו נטלו.**כמ"ש ב"ר פר' ל"ד סימן יו"ד הרשעים ברשות לבם והצדיקים לבם ברשותם וכמ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וזהו מה יקחך לבך שאתה נוהג מנהג רשעים שהם ברשות לבם:

**של שמן בן יצהר.**פי' שמ"ש בן יצהר כאלו כתוב בן שמן שיצהר פי' שמן שעל כן קרא קהת שם בנו שהוא אבי יצהר שדומה לשמן שהוא עליון על כל אחיו בעשירות ובחכמה ובגדולה וכמ"ש ב"ר פר' ל"ז סימן ה' הראשונים על ידי שהיו משמשים ברוה"ק היו מוציאים לשם המאורע אבל אנו שאין אנו משתמשים ברוה"ק אנו מוציאים לשם אבותינו ופי' שהראשונים שהיו צופים ברוה"ק והיו רואים מה שיקרה לבניהם היו קוראים שם לבניהם כפי המעשה שיקרה להם ואם לא צפה קהת ברוה"ק שזרע יצהר יהיו גדולים מכל בני קהת לא היה קורא שם אבי יצהר וקהת היה צופה על שמואל הנביא שעתיד לעמוד ממנו שעתיד למשוח את שאול ואת דוד וכמ"ש לעיל סימן ח' וכן כאן.

**אלה שני בני היצהר.**שמ"ר פר' ט"ו סימן ג' על משה ואהרן ועי' לעיל פר' י"ד סי' י"ג אמר קרח ומה אילו שקרח ידע ברוה"ק מענין דוד כמ"ש לעיל סי' ח' שצפה ברוה"ק על שלשלת יוחסין שיעמדו ממנו בימי דוד כך צפה על דוד וכן בני קרח שהתנבאו על מלכות דוד על ציון וירושלים כמפורש במזמורים של בני קרח:

**ויקח שלקחו לבו.**ד"א ודרשה אחרת על ויקח קרח וכמ"ש בריש סי' הקודם:

**כי לא אויב יחרפני.**דורשו בסוף הסימן על קרח ואגב שהביא פסוק זה דורש אותו תחלה כפשוטו על דוד:

**ולא היו שונאי.**פי' שמתחלה לא היו שונאי שהיו דואג ודוד יחד שרים אצל שאול וקנא דואג על דוד בעבור גדולתו והצלחתו ומתחלה הכיר בו שעתיד להצליח וכן אחיתופל היה תחלה יועץ לדוד ובמעשה אבשלום נהפך לו לשונא:

**מדוע לא בא בן ישי.**ש"א כ' כ"ז ושאול אמר כן:

**ראיתי את בן ישי.**ש"א כ"ב יו"ד ודואג אמר כן:

**ראיתי בן לישי.**ש"א י"ו י"ח ופסוק זה קודם לפסוקים הנ"ל וצריך להביאו תחלה:

**גדל בתורה.**כי אלופי יש לו שני משמעות א' מלמד חכמה ב' כמ"ש אלוף תימן אלוף אומר וגו' ות"א רבא תימן רבא אומר וכו' וכן כלם שם וזהו גדול בתורה:

**נושא ונותן בהלכה.**מלשון יודע דעת בתורה והיודי"ן של אלופי ומיודעי נוספים לפי דרשה זו:

**אשר יחדו נמתיק סוד.**שהיו יושבים באוה"מ אשר בנוב כמ"ש ש"א כ"א ח' ושם איש נעצר לפני ה' אשר שם נהלך ברגש בקרבנות ומ"ש כדתנן הפר היה קרב בכ"ד וכו' יותר היה טוב לגרסו בדרשה שניה אצל זה שוחט וזה זורק ועל זה מביא כן דתנן וכו' אך כאן אינו מזכיר קרבנות. וכן אחיתופל כתוב עליו כאשר ישאל איש בדבר אלהים:

**ישיא מות עלימו.**וס"ד ירדו שאול חיים כי רעות במגורם בקרבם וזהו עצת מינות:

**לבית שהוא מלא תבן.**והיה הבית יפה ומסוגר והיו סבורים שיש בו אוצרות זהב וכסף עד שראו התבן יוצא מהחורים:

**לא היו בהם מצות.**כמ"ש חז"ל טינא היתה בלבם מתחלה שלא היה יראת חטא קודמת לחכמתם ולא חכמתם קודמת ליראתם ועל כן לא נתקיימו גם בתורתם ונשארו ביצרם כתחלתם ולא נתקנו כלל:

**אלא קרח שהוא משלי.**כמ"ש לעיל סי' י"ד ובריש סדר זה שהיו בני אחים ועל שכתוב כאן ירדו שאול חיים ולא מצאנו כן רק בקרח ועדתו ע"כ דורש הפסוקים גם עליהם:

**שניהם שוים.**פי' שניהם גדולי השבט זה בתורה וחסידות וזה בעושר וחכמה:

**שהביא את המיתה עליו.**פי' הביא את המיתה על עצמו כמ"ש וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה וכמ"ש בסי' י"ט:

**את מחית בחוטרא.**אתה מכה במטה שאתה מוכיח את בני לוי שלא חטאו כלל כמ"ש לעיל סי' ט' שלא ישתתפו עם קרח ע"כ ע"פ מדת ממעל ומנגד נאמר לו רב לך דברים ג' כ"ו שלא יוסיף לבקש ליכנס לא"י:

**אשר תחתיהם.**וכי שם היה פי הארץ מעולם שאמר ותפתח הארץ את פיה אלא להראות גודל יכלתו שאין מניעה בעולם ליכלתו וכל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ:

**חיים שאולה.**שתיבת חיים מיותר שהרי מפורש אח"כ שנסו לקולם הרי בשעת בליעה עדיין היו חיים אלא הכוונה שבשאול נשארו חיים וחולק על מ"ש לעיל סימן יו"ד שמתו ולשון התנחומא כאן חיים נדונים עד עכשיו:

**ותכס עליהם הארץ.**ויאבדו מתוך הקהל וזהו שאמר הם אבדו שתיבת עליהם מיותר והמיעוט עליהם ולא על אחרים אינו שייך למ"ש ותכס אלא על מ"ש ויאבדו שהם אבדו והם היו שרים בעם כמ"ש נשיאי עדה קרואי מועד אנשי שם וצ"ע שהרי הבלועים לא היו אלא דתן ואבירם ובתיהם ועל קרח יש מחלוקת ומ"ש נשיאי עדה הם החמשים ומאתים איש והם נשרפו ולא בתיהם ואיך אומר על דתן ואבירם שהיו שרי אלפים ושרי מאות ועוד שהרי אמרו אז"ל שמעולם היו רשעים והם הלשינו על משה שהרג המצרי והם הותירו מן המן וכו' ואולי דורש אם אינו ענין המיעוט של עליהם על דתן ואבירם כנ"ל ת"ע על החמשים ומאתים איש ודו"ק:

**שהיו צווחין בקולם.**שהיל"ל נסו מקולם מהו לקולם ודורש שהטו אוזן לקולם שאמרו דבר טוב וזה ע"פ מדה ט' כאלו כתוב והטו אזן לקולם אע"פ שנסו מיראתם שלא תבלעם הארץ אעפ"כ רצו לשמוע איך מצדיקים עליהם הדין:

**ואת כל האדם אשר לקרח.**הם עבדיו ומשרתיו והמצורפים אליו במחלוקת ונבלעו עמו:

**למה נקרא שמו און.**תנחומא כאן סימן ט'. ועיקר הדקדוק על שלא נזכר עוד בכל הענין וקרח ודתן ואבירם והר"נ איש נזכרו כמה פעמים בפרשה ובהכרח לדרוש שמתחלה היה עמהם ואח"כ נמלט מהם ומרומז בשמו ע"פ מדת ממעל:

**היא וברתה.**מדכתיב חכמות נשים לשון רבים שתי נשים חכמות וגם בתיבת ביתה מרומז בתה:

**אשתו של קרח.**כדלעיל ריש סימן ד':

**מיוחדין שבעדה.**וחולק על מ"ש לעיל פרשה זו סוף סי' ג' שהיו נשיאים ממש כמו אליצור וחביריו אלא פי' שהיו גדולים בישראל כמו הנשיאים כי הנשיאים לא נקראו נשיאי עדה אלא נשיאים סתם או נשיאי מטות שתיבת נשיא הוא שם אך נשיאי עדה פי' מנושאים וגדולים בעדה דרך מעלה והילול וכינוי כבוד:

**קרואי מועד.**מועד ממש יו"ט שהם קוראים המועד שמתקדש ע"י קריאת ב"ד שאומרים מקודש החודש:

**שם בכל.**בתורה וחכמה ומ"ט ועושר:

**מה שמע.**שהרי כתוב ויקהלו על משה ואהרן ויאמרו אליהם רב לכם וגו' הרי גם אהרן שמע ולמה ייחד השמיעה למשה אלא ששמע דבר שאהרן לא שמע לבד מ"ש ויאמרו אליהם ונדרש ע"פ מדה י"ז שכתוב בתהלים ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדוש ה' תפתח ארץ ותבלע דתן ותכס על עדת אבירם הרי בעת מחלוקת דתן ואבירם אז קנאו למשה במחנה ולא לאהרן על שהיה תמיד אוהב שלום ורודף שלום היה אהוב לכל לא חשדו אותו ולא קנאו לו וקדוש ה' פי' מעריות כמ"ש לעיל פר' ט' סי' ז' ולמשה לא החזיק לקדוש ה' וקנאו בו והקנאה מפורשת אצל סוטה וקנא את אשתו שפי' שלא תסתר עם פלוני והקנאה הוא ההיפך של קדוש ה':

**כל המחזיק במחלוקת.**אעפ"י שיודע שהדין עמו טוב לוותר ולהשפיל עצמו:

**ולא יהיה כקרח.**במדבר י"ז ה':

**ביד משה לו.**פי' ביד משה עצמו ע"פ מדה י"ז עוד הבא ידך אל חיקך וס"ד והנה ידו מצורעת כשלג:

**בהצותם על ה'.**ור"ד הוא דתן ואבירם קרואי העדה אשר הצו על משה ואהרן בעדת קרח בהצותם על ה'. וצ"ע למה לא הביאו פסוק שכתוב כאן הנועדים על ה' ואהרן מה הוא כי תלינו עליו ואולי על שכאן מפורש יותר בהצותם הוא המחלוקת גם כאן מפורש על משה ועל אהרן:

**המה מי מריבה.**היינו מ"ש שם פסוק ג' וירב העם עם משה. והנה אמר לשון כל החולק על רבו שלא יהיה רבו כקרח וריב"ח אמר לשון כל העושה מריבה היינו באיזה פרט אבל מודה ברבנותו ומוסיף על ר"ח ולשון ר' חנינא כל המתרעם שאינו אלא בדברי תלונה ולא לנצח:

**לא עלינו תלונותיכם.**שמות ט"ז ח' ותלונה פחותה ממריבה ור' אבא בא להוסיף עוד כל המהרהר שאינו לא חולק ולא מריב ולא מתרעם וצ"ע שהרי כאן מפורש וידבר העם ואפשר על שכאן לא בקשו דבר רק מריבת דבקים בלבד שעושה שלא כהוגן כאן ולא בקשו דבר אך בכל הנ"ל בקשו דבר עם המחלוקת והמריבה והתלונה וכל זה הובא דרך אגב מחלוקת קרח דתן ואבירם:

**שמש ירח עמד זבולה.**לשון הגמרא בסנהדרין ק"י שמש וירח בזבול מאי בעו והא ברקיע קביעי כמ"ש ויתן אותם אלהים ברקיע השמים וכאן כתוב עמד זבולה ודורש על ענין קרח ויתכן על שכתוב שם בחבקוק ג' פסוק ט' עריה תעור וגו' נהרות תבקע ארץ ראוך יחילו הרים זרם מים עבר נתן תהום קולו וגו' ואיתא במכילתא פסוק ואתה הרם בסופו קודם פסוק ויבואו שפסוק זה ראוך יחילו נתן תהום קולו פירש על בקיעת הים ושייך לפסוק ח' הבנהרים חרה וגו' אם בים עברתך ע"פ מדה ל"א וא"כ מ"ש תבקע ארץ סמוך למ"ש שמש ירח עמד זבולה שאצל בקיעת הארץ בענין קרח אז היה שמש ירח עמד זבולה והענין בזה כמ"ש בחגיגה פרק שני זבול שם ביהמ"ק בנוי ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו וכמ"ש שלמה בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים שבהמ"ק שלמטה כנגד ביהמ"ק של מעלה שבזבול וכאן שחלקו על כהונת אהרן כאלו חלקו על ביהמ"ק של זבול ועל מיכאל כה"ג וע"כ עמדו בזבול לבקש דין כי אהרן כה"ג כמו אור בוקר כמ"ש בסימן ד' שאם יהפכו כהונת אהרן כאלו הפכו האור לחושך על כן עמדו שמש וירח דווקא בזבול:

**בכבודי לא מחיתם.**כמ"ש הנועדים על ה' בהצותם על ה' ואמרתם לבן עמרם ויותר נראה שפירושו לכבודו לא מחיתם על עובדים לשמש ולירח ולמזלות ולכל צבא השמים ומכעיסים להקב"ה ולא מיחו וכאן מיחו ומ"ש עד שזרק בהם חיצים היינו מ"ש בס"ד לאור חציך יהלכו לנוגה ברק חניתיך ומ"ש לא נפקו עד דמחו להו היינו מ"ש יהלכו שכל הליכתם ע"י חצים וחניתות ועי' לעיל פר' ט"ו סי' ט':

**אם בריאה גיהנם.**עי' מ"ש לעיל סוף סימן י"ב שדורש מדה ט"ו בכ"מ ומכריע ע"פ מדה ט' שמאחר שנברא הרי זהו רצונו ומוטב ומ"ש גיהנם למוד מסופו וירדו חיים שאולה ושאול הוא גיהנם ואין הכוונה על בריאת הגיהגם ממש אלא להמציא פי הגיהנם והשאול לכאן ולעיל סימן י"ב הגירסא אם בריאה פה לארץ יפה ולמוד מסופו ופצתה האדמה את פיה:

**והכתיב אין כל חדש.**והם שני כתובים מכחישים והכריע ממ"ש ופצתה האדמה את פיה וזהו אקרובי פתחא ופה הארץ הוא מיו"ד דברים שנבראו בע"ש ביה"ש פרק ה' דאבות:

**מקום נתבצר להם.**ופי' שנבלעו עם קרח וכמ"ש ואת כל האדם אשר לקרח ובניו בכלל א"כ מ"ש ובני קרח לא מתו היינו אחר שנבלעו לא מתו והם המפורשים בתהלים כמה פעמים לבני קרח מזמור שאמר שירה אחר שירדו לשאול וכמ"ש במדרש תהלים שמשה ואהרן וכל ישראל באו לשמוע השירים שאמרו מתחת לארץ:

**ועליהם אמרה חנה.**שמפורש בתורה וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה וזהו מוריד שאול ועליהם אמרה ויעל ולא על המבואר ביחזקאל ל"ב וע"כ מהגמרא כל סימן זה:

**מנצפ"ך.**כל סימן זה הוא מהתנחומא סוף סדר זה והוא נדרש ג"כ בב"ר פר' א' סימן י"ב. וזה לשון הפר"א פרק מ"ח ר"א אומר ה' אותיות שכפלו בתורה באותיות כלם בסוד הגאולה כ"ך בו נגאל א"א מאור כשדים שנאמר לך לך מארצך. מ"ם בו נגאל יצחק אבינו מפלשתים שנאמר לך מעמנו כי עצמת ממנו מאוד. נ"ן בו נגאל יעקב אבינו מיד עשו שנאמר הצילני נא מיד אחי מיד עשו. פ"ף בו נגאלו אבותינו ממצרים שנאמר פקד פקדתי אתכם. צ"ץ בו עתיד לגאול את ישראל בסוף ולומר להם צמח צמחתי שנאמר איש צמח שמו ומתחתיו יצמח וגם כאן כוון לדברי הפר"א. והוסיף עוד ברמזים שכופל האותיות מורה על ב' עולמות:

**למאה שנה.**עמ"כ:

**פקד פקדתי אתכם.**ובתנחומא כאן הגירסא פ"ף ליוסף שנאמר פקד פקדתי פקד בעוה"ז פקדתי לעוה"ב. ועי' שמ"ר פר' ג' סי' ח' עי' מש"ש. וכן מפורש בתנחומא כאן וכאן במדרש חסר זה וכל הדרשה ע"פ מדת גימטריא ונוטריקון ושייכות כל מאמר זה לכאן ויתכן על שכתוב כאן בסדר קרח אצל המטות ויציץ ציץ שמרומז שגם לעתיד יהיה זרע אהרן כהנים בבית שלישי ב"ב כמפורש בירמיה ל"א פסוק י"ח כ"א כ"ב ועוד בכמה מקומות ואגב זה הדרשה של צ"ץ ואגב הרבה דרשות של גימטריא ונוטריקון:

**צמח צדיק.**וכן עוד בירמיה ל"ג ט"ז אצמיח לדוד צמח צדקה:

**שר חמשים.**אם הכוונה כפשוטו שהוא שר על חמשים אנשים למה לא אמר שר אלף שר מאה ע"כ דורש ע"פ גימטריא שפי' שהוא שר התורה וחשבון כ"ד ספרים עי' מ"כ ויתכן גם באופן זה א' תורה ב' יהושע ג' שופטים ד' שמואל א' ה' שמואל ב' ו' מ"א ז' מ"ב ח' ישעיה ט' ירמיה יו"ד יחזקאל י"א יונה מתרי עשר י"ב תהלים י"ג משלי י"ד איוב ט"ו עזרא ט"ז נחמיה י"ז דניאל י"ח ד"ה א' י"ט ד"ה ב' וחמש מגילות הרי כ"ד ספרים וחושב תרי עשר לי"ב נביאים:

**ס' אותיות של ב"כ.**לעיל פר' י"א סוף סימן ג':

**שמונה עשר וג' מאות.**בראשית י"ד י"ד ומ"ש הוא אליעזר פר"א פרק כ"ז ב"ר פר' מ"ג סימן ב' וש"נ ועי' מש"ש:

**עקב אשר שמע.**מנין עקב עי' ב"ר פר' למ"ד סי' ח' וש"נ ומבואר:

**השטן.**איוב א' ובזכריה ג' ב' ועי' ויק"ר פר' כ"א סוף סימן א' מש"ש:

**ונעשה שלם.**כמ"ש התהלך לפני והיה תמים וגם שמו אברהם בגימטריא רמ"ח עי' ב"ר פר' ל"ט סימן י"א:

**עטרת בעלה.**למאן דאמר שהיו"ד נחלק ונתעטר אברהם באות ה' ממנה ובזכותה:

**והוסיף לו משה יו"ד.**לעיל פר' ט"ז סימן ט':

**יו"ד יצחק.**פי' יו"ד של יצחק וכו' ויותר נראה דכצ"ל יצחק יו"ד וכן הוא במ"כ וכן הוא לשון הפר"א ולמה נקרא שמו יצחק יו"ד עשרה נסיונות שנתנסה א"א וכו' ועי' ב"ר פר' נ"ג סימן ז' ועי' פירושנו שם:

**ויעקב על שמו.**עי' מ"כ:

**יו"ד מול עשירי.**שאמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך והיה צריך לעשר גם בניו ונתן את לוי העשירי קודש לה' ואם היה מתחיל מראובן היה אשר העשירי קודש אך היה רוצה לקיים כל חלב לה' ואשר היה מן השפחות ואינו החלב ע"כ התחיל מבנימין והיה לוי העשירי מן הגבירה לאה וגם היה שלישי לבטן שהוא המובחר והטוב ולא היה שלישי אחר בשבטים ובפר"א פרק ל"ז וז"ל ועוד אמר המלאך ליעקב יש לך בנים ולא עשרת אותם מה עשה יעקב הפריש ד' בכורות לד' אמהות ונשתיירו שמונה התחיל משמעון וגמר מבנימין שבמעי אמו ועוד התחיל משמעון וגמר בלוי ועלה לוי קודש לה' ור' ישמעאל אומר כל הבכורות כשהן בשמירת עין חייבים במעשר לא עשר יעקב אלא למפרע התחיל מבנימין וכו' כמו כאן:

**ע' בע' נפש.**כמ"ש בראשית מ"ו כ"ז דברים יו"ד כ"ב בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה:

**נשתייר ב'.**באותיות יעקב שלא נדרש כנגד שני מלכים עולים פי' שהיו שני מלאכים מלוים אותו תמיד וכמ"ש בריש ויצא והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו כמ"ש ב"ר פר' ס"ח סימן י"ב עולים אלו שלוו אותו בא"י ויורדים אלו שלוו אותו בחוץ לארץ ועולים ויורדים לשון רבים ואינו פחות משנים וכאן איתא עוד בתנחומא יהודה בגי' שלשים כנגד שלשים מעלות של מלוכה כמ"ש אבות פרק ו' שהמלכות של מלכי ישראל היה נקנה בשלשים מעלות וזה כאן חסר:

**תרי"ג מצות.**לעיל פר' י"ג סי' ט"ז:

**יראת בגי'**תרי"א. נראה שהכוונה על פסוק והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת יראת ה' היא אוצרו וכ"ה בתנחו' בהדיא שדרשו על ששה סדרי משנה ה' כוללים כל תרי"ג מצות ויראת ה' כנגד הכל וגם הגימטריא של יראת הוא תרי"א מצות והנוטריקון של תיבת יראת הוא יראה תורה שעם יראה ותורה הוא תרי"ג ובתנחומא גירסא אחרת:

**ב' למעלה וג' מלמטה.**ואצלנו ג"כ ה' קשרים וד' פרשיות:

**כימי השמים על הארץ.**פי' שבחשבון זה של שנות הארץ אנו מבינים פי' הפסוק למען ירבו ה' וגו' לאבותיכם כימי השמים על הארץ שימי אבותיכם ביחד עולים כימי השמים על הארץ והרי זה בא ללמד ונמצא למד מדה י"ב וע' שי"ר פסוק א' שהמדרש מדקדק שם והלא ימי האבות הם תק"ב ותירץ שם שלא חשיב שנים של רעבון עי' מ"כ שם ובתנחומא חסר מאמר זה:

**הוקם על.**ור"ד נאום דוד בן ישי ונאום הגבר הוקם על משיח אלהי יעקב ונעים זמירות ישראל ודורש זמירות מלשון זמיר עריצים ענין כריתה והנעים ותיקן זמירתן ע"י תקון של מאה ברכות וזהו כיון שתקנום וכו' ולא יתכן לומר שהכוונה על כל ישראל שהי' אז מנינם ט"ז מאות אלפים כמ"ש בד"ה אנשי מלחמה בני כ' וזה א' מליאן וחצי ועם נשים ובנים היו בערך ששה מליאן בוודאי ואיך חשב לנגף במיתת מאה בני אדם ובהכרח שהכוונה על ירושלים שהיו מתים בה מאה בכל יום שהוא ענין מגפה ר"ל. ובתנחומא הגי' ותקנן למאה ברכות ועתה ישראל מה ה' אלהיך דורש מעמך קרי ביה מאה אלו מאה ברכות:

**עולה של תורה ועולה של קצרה.**משמע שדורש תיבת על מפסוק הנ"ל הוקם על וכמ"ש בתד"א ריש פרק ב' הוקם על הרי לומר שקבל עליו עול תורה ועול מצות ומ"ש קצרה צע"ג אך בתנחומא כאן הגי' זאת תורת העולה היא העולה עולה של תורה ועולה של תשובה ותי' קצרה צ"ע וע' מ"כ. ובתנחומא מביא כאן מאמר של בני היצהר שהוא לעיל פר' זו סי' ט"ז ואגב שדורש פסוק הוקם על דורש ס"ד ונאום משיח אלהי יעקב על שנמשח בשמן המשחה הביא גם דרשה זו:

**וקח טוב.**ולא פירש איזה טוב ובהכרח שמרומז בתיבת טוב עצמו על איזה טוב היה כוונתו והיינו ע"פ גמטריא על י"ז ברכות של תפלה:

**ואת צמח דוד שתקנו אחריו.**אחר שתקנו ברכת ולמלשינים ועי' לעיל ריש פר' ב' וירושלמי ברכות פרק ד' על משנה ר"ג אומר ג"כ כמ"ש כאן וע' בפירוש פני משה שם בשם תוספתא שמתחלה היתה ברכת את צמח כלולה בברכת ולירושלים ואח"כ תקנוה בפני עצמה:

**על שם בחנני ה' ונסני.**שנצרף ונבחן כמו האבות ועל כן זכה לברכה מיוחדת את צמח דוד בתפלה כמו מגן אברהם ובמדרש תהלים מזמור י"ח שעל כן זכה לברכת מגן דוד בהפטרה ובי"ח לא זכה שיחתמו מגן דוד על שלא עמד בנסיון וזהו ותתן לי מגן ישעך:

**בגמטריא נפש.**ה"ג בתנחומא כאן טוב בגי' בא"ת ב"ש נפש וכמ"ש בל"ב מדות בברייתא מלשון גמטריא תרי אפי חד אפי בחילוף אותיות וחד אפי בחשבון אותיות שחלוף האותיות בכל האלפא ביתות נקראים מדת גמטריא והם המבוארים בספר הזוהר והמקובלים ואלפא ביתא של א"ת ב"ש ג"ר ד"ק ה"צ ו"פ ז"ע ח"ס ט"ן י"ם כ"ל אותיות אלו המחוברים נחלפים זה בזה הב' נחלף בשי"ן של ב"ש והוי"ו בפ' של ו"פ והט' בנו"ן של ט"נ הרי אותיות טוב הם אותיות נפש בא"ת ב"ש:

**כשהיה ביהמ"ק קיים.**שמ"ר פר' ל"ח סימן ד':

**הריון בגי' רע"א.**ב"ר פר' כ' סימן ו' וש"נ ומבואר:

**כל מי באר שכתוב בתורה.**ובתנחומא הגי' כנגד מי באר שכתוב בתורה:

**כל סאה קמ"ד ביצים.**הסאה ו' קבין הקב ד' לוגין והלוג ו' ביצים נמצא בסאה כ"ד לוגין ו' פעמים כ"ד הרי קמ"ד ביצים מ' פעם קמ"ד הם ה' אלפים ז' מאות וששים ביצים:

**לאט בגי' ארבעים.**אך צ"ע מנין לו על סאה ויתכן על שכתוב כאן מי השילוח ושם כתוב בסאסאה בשלחה כמפורש לעיל פר' ט' ריש סימן כ"ד ע"ש הרי שלוח לאט מ' סאה:

**נחש וחוה אדם ואדמה.**כך הם מסודרים בתורה ועי' פר"א פרק י"ד שחושב יו"ד קללות של אדם ושל נחש ושל חוה ולא יו"ד של אדמה וצ"ע מה הם היו"ד של אדמה:

**משום לא יוסיף.**וכתוב עוד שם פן יוסיף להכות הרי שכוונה התורה להזהר בזה ובהכרח לעשות סייג לדבר ויש כח ביד חכמים לבטל מ"ע בשב ואל תעשה משום גדר של לא תעשה:

**ששך.**ירמיה כ"ה כ"ו ומלך ששך ישתה אחריהם ושם נ"א מ' איך נלכדה ששך וכתוב באותה פרשה כמה פעמים בבל ולמוד מענינו ששך הוא בבל א"כ במקום שכתוב ששך ולא בבל ג"כ פי' בבל וכאן דורש למה נקרא ששך בבל על שבא"ב של א"ת ב"ש השי"ן מתחלף בב' והכ' מתחלף בלמ"ד של כ"ל וכנ"ל בגי' של נפש:

**טבאל באלב"ם רמלא.**היינו מ"ש בישעיה ז' ו' ונמליך מלך בתוכה את בן טבאל שהכוונה על בן רמליהו וכמ"ש שם ח' פסוק ו' ומשוש את רצין ובן רמליהו א"כ מ"ש ונמליך מלך בתוכה את בן טבאל פי' בן רמליהו וקראו רמלא על שבא"ב של א"ל ב"ם ג"ן ד"ס ה"ע ו"פ ז"ץ ח"ק ט"ר י"ש כ"ת הט' מתחלף ברי"ש והב' במ"ם והא' בל' והל' בא' הרי רמלא ובתיבת טבאל מרומז אל"ב ג' אותיות שמורים על אלב"ם:

**שיעמוד ת"י שנה.**ויק"ר פר' כ"א סימן ד' ושם מבואר:

**יתברך שמו.**בתנחומא מסומן ומצויין כאן זאת חוקת התורה אך כאן נראה ששייך לסדר קרח וצע"ג איך שייך לסדר קרח והדבר מוכרע שגירסת התנחומא עיקר שכל סימן זה שייך לסדר חוקת שזה הקדמה למ"ש בפסוק ו' ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת שע"י דברים קטנים כאלו עושה הקב"ה דברים גדולים שטהרתן של ישראל תלוי בהן כמ"ש בהדיא שמ"ר פר' י"ז סימן ב' על מ"ש ולקחתם לכם אגודת אזוב ג"כ הקדמה זו שהקב"ה עושה על ידי דברים קטנים גאולת ישראל ומביא פסוק וידבר על העצים מהארז אשר בלבנון עד על האזוב שהביא כאן במדרש בריש חוקת ראיה אמיתית שסימן כ"ב שייך לסדר חוקת וסימן כ"ג הוא שלא במקומו ושייך קודם סימן כ"א או לפ' שלאחריו וכמ"ש ריש סימן כ"א שסימן כ"א הובא בעבור מ"ש ויציץ ציץ של המטה ועל ידי שנחלפו סידור המאמרים ע"כ אין להבין שייכותם וסמיכותם. ואחר כתבי זאת האיר ה' עיני בשמ"ר ריש פר' יו"ד שמתחיל פסוק ויתרון ארץ בכל וז"ל שם וכל המדרש כמו שכתוב בויקרא רבה ובזאת חוקת התורה היינו בויקרא רבה ריש פר' כ"ב וכאן בריש חוקת כנ"ל כמו שכתבתי אמת ויציב:

**ולנפלאותיו אין חקר.**ובתנחומא הגי' בהיפך ולגדולתו אין חקר ולנפלאותיו אין מספר וכלשון הכתוב איוב ה' ט' עושה גדולות ואין חקר ונפלאות עד אין מספר:

**אמר לו לשר של ים.**בשמ"ר פר' ט"ו סימן כ"ב בשינוי ושם מבואר:

**התחיל לבכות.**שנאמר מבכי נהרות חבש כ"ה שם והענין שבתחלת בריאת המים ביום ראשון היו מעורבים עם האויר שהיה מלא העולם כמו אד וענן לח ואמר לו הקב"ה שיפתח פיו להוציא מתוכו האויר ולא ישאר בו רק חלקי מים בלא אויר כמו שהם עתה ועל שלא היה כן בתחלת בריאתו ע"כ היה קשה עליו לשנות טבע בריאתו וזהו ענין בכיה שלו והקב"ה בעט בו להוציא האויר מתוכו בעל כרחו לשנות טבע בריאתו וזהו הריגתו וזהו מ"ש כבשן ודרכן וקבלן הים עי' ב"ר פר' ה' סוף סימן ב' והכוונה הפשוטה בזה שעל שנברא בתחלה למלא העולם נשאר בו הטבע להתפשט ולצאת מגבולו תמיד כל ימי עולם ע"כ הומים גליו תמיד ואין יכול כמ"ש ויתגעשו מימיו ולא יכילו כי שם חול גבולו וזהו מ"ש ירמיה ה' האותי לא תיראו נאם ה' וגו' אשר שמתי חול גבול לים וכמ"ש בהדיא ב"ר פר' ה' סימן ו' שזהו מ"ש כונס כנד מי הים וגו' ייראו מה' כל הארץ ע"ש ותבין של כן פתח בפסוק כונס וגו' שהמים גבוהים באמצע הים כהר וזהו והאלהים עשה שייראו מלפניו ודו"ק:

ודורך על במתי ארץ. כמ"ש ב"ר סוף פר' כ"ג שאוקינוס גבוה מכל העולם ע"כ נקרא במתי ארץ:

**ויסך בדלתים.**ים וגו' עד ואשים בריח ודלתים:

**אמר לו הים.**שהשר כבר הרג ובתנחומא הגירסא רבש"ע א"כ וכו':

**באוצרות תהומות.**שהתהום שמחזיק כל המים נעשה אוצרות הרבה לכמה מיני מים מתוקים מלוחים חמוצים מרים וכדומה עי' ב"ר פר' ד' סימן ה':

**מלא הסיט.**מן האצבע לאמה כשמפרישים זה מזה עי' שבת ק"ו א':

**שבזמן שאדם בוכה.**שאם היה בוכה הרבה ולא היה מרגיש כאב בעיניו הי' בוכה הרבה ומקלקל עיניו כמ"ש כלו בדמעות עיני אך על שמרגיש כאב על ידי הדמעות פוסק מלבכות הרי שהכל בהשגחה לטובת האדם:

**אלימא תופסה באזנו.**בתנחומא הגירסא אלמלא תופסה באזנו. וכן אלימא כי החוטם גורם אלמלא וכתב במ"ע שתיבת אלמלא בא' יש לה שני משמעות אם הי' ואם לא הי' וכאן אלמלא הא' אם הי' ואלמלא הב' אם לא הי':

**סרוחים שמעמידים אותם.**שסרחון ליחת החוטם עומד בעד סרחון החיצון שלא יזיקנו והליחה עבה וסותם נקבי החוטם:

**ואינו מתקבל בלבו ומקיאה.**ומתיקות הפה ע"י הרוק מעכבו שלא יקיא:

**לפי שקורא בתורה.**פי' שעיקר בריאת האדם הוא שיעסוק בתורה וחכמה נברא בטבע זו שיהי' מתוק בפיו וכמ"ש חז"ל שמיני מתיקה מרגילים את הלשון לתורה:

**שבכל מקום עושה.**בתנחומא הגי' בכל דבר עושה ועי' ב"ר פרשה י' סימן ז' ויק"ר פרשה כ"ב סימן א' ובקה"ר פסוק ויתרון ארץ דף צ"ח כל הענין:

**נטל עשב וקשר.**להגן על ראשו שלא יזיקנו השרב.

**עבר עליו חבר.**חבר הוא היודע ללחוש על הנחשים שלא יזיקו כמ"ש אשר לא ישמע לקול מלחשים חובר חברים:

**מרים את עשבא.**פי' אם תסלק עשב זה מראשך יהי' יותר טוב לך וכאן חסר שאמר לו החבר עוד אחר שסלק העשב מראשו שיקרב אל הנחש ויגע בו וכן עשה ונפל לחתיכות:

**להחיות בו המתים.**בויק"ר שם הגי' להחיות המתים של ארץ ישראל בלא עת [וסולמא של צור הוא מא"י]. ורצה לעשות עצמו משיח:

**התחיל הרם מבצבץ.**כאן איתא שהדם הי' מהס"ת ובמקומות הנ"ל מבואר שהדם הי' על שגידר את הפרוכת לתוך ק"ק מקום השכינה:

**שעצמו הרג.**בכינוי כלפי מעלה וכאן חסר וע"ש ושם:

ומטך אשר בידיךבראשית ל"ח י"ח שאם כפשוטו על מטה שביד לסמוך עליו והלא המטה נושאים ביד אחד ולא בשני ידים אלא לרמוז על מטה מלוכה שביד יהודה וכמ"ש בסוף הסימן מטה עוזך והי' מטה של גדולה של נסים ביד יהודה וביד אהרן ובו נאמר כאן ויציץ ציץ. וכמ"ש בריש סימן כ"א שאותיות צץ רומז על לעתיד ע' מש"ש שמקום סי' זה שייך לשם ואגב הובא כל סימן כ"א וע"כ הונח בצד הארון וכן היה מונח כשנבנה ביהמ"ק וזהו מטה עוזך ישלח ה' מציון וכאן הוא מקום המאמר שבסוף הסימן ואותו המטה היה ביד כל מלך וכו' וביד מלך המשיח שכתוב בו תהלים סוף קל"ב ועליו יציץ וגו' וכאן במטה אהרן ג"כ כתוב בו ויציץ ציץ הרי שהכל מטה אחד:

**שהיה ביד משה.**כמ"ש שמ"ר סוף פר' כ"ו כשעושה בו אהרן נסים נקרא על שמו וכו' ע"ש וזה הפסק במאמר שהתחיל מטה יהודה עד שנמשלו ישראל בהם ואח"כ חוזר לענינו וכנ"ל בדיבור הקודם:

**כבוד לאיש שבת מריב.**שנס זה של המטה עשה הקב"ה כדי שלא יריבו עוד ישראל על משה ואע"פ שהיה הקב"ה יכול לעשות באופן אחר שכל מי שיריב יענש כמו קרח לא עשה כן וממנו ילמדו הכל שלא להחזיק במחלוקת:

**שהיה מקלו לח.**כשנוטלים מטה מאילן לח יכול המטה להפריח איזה זמן אחר כריתתו עלים אע"פ שאין באפשרי שיציץ ציץ ויגמול שקדים אעפ"כ היה להם פתחון פה במקצת ע"כ לסלק כל פתחון פה נטל כולם מקורה אחד שכולם שוים:

**שם המפורש שהיה בציץ.**שתיבת ציץ מיותר ודורש כמשמעו ציץ ממש על קדושתו של ציץ מכח השם שבו:

**שהיה שוקד על שבטו.**מלשון אורב ועושה מריבה וכמ"ש ירמיה ח' ו' נמר שוקד על עריהם וכן וישקוד ה' על הרעה וכן כי שוקד אני על דברי:

**שנמשלו ישראל בהם.**כמ"ש שלחיך פרדס רמונים וכן אל גנת אגוז כמ"ש שמ"ר ריש פר' ל"ו ע"ש ועל שאלו לשבחם ותפארתם ע"כ לא יתכן שיורה על דבר שאינו שבחם כמו כאן.

**ביד בל מלך.**לא יתכן כפשוטו שהרי היה מקומו בצד הארון ואיך יקח אותו זר וישתמש בו אלא בהכרח שפי' שהיה בימי כל מלך: