**מי יתן טהור.**תנחומא כאן סימן ג':

**מרדכי משמעי.**כמ"ש אסתר ב' מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני שהי' שמעי נכד קיש אבי שאול וכמ"ש ש"ב ט"ז ה' איש יוצא ממשפחת בית שאול ושמו שמעי בן גרא ושאול הוא מבנימין כמפורש ש"א ריש ט' ומ"ש מרדכי בן יאיר בן שמעי בהכרח שיש כאן דילוג דורות שהרי שמעי נהרג בתחלת מלכות שלמה כמפורש במ"א ב' ומרדכי היה מהגולים עם יכניה י"א שנה קודם חורבן הבית וא"כ חיו יאיר ומרדכי ת' שנה. ומה שחושב בתרגום שני על אסתר הרבה דורות בין שמעי לקיש אולי ט"ס הוא וצ"ל שמעי בר מיכה ודו"ק. והדורות שחושב הוא בין יאיר לשמעי כנ"ל ודרשה זו סמוכה על הכלל שהקדמנו בסוף הקדמתנו לספר בראשית אות ז' בענין השמות ע"ש. וצ"ע איך קורא את שמעי לטמא הרי היה מגדולי הדור כמ"ש מ"א א' ח'. שחושבו מהשרים הגדולים של דוד. וצדוק הכהן ובניהו בן יהוידע ונתן הנביא ושמעי ורעי וגו' ואמרו חז"ל שהיה רבו של שלמה ואם על שחרף את דוד הרי עשה תשובה וגם קבל ענשו ויתכן שדעת חז"ל שמרדכי נולד מזרע שמעי שנולד קודם שעשה תשובה:

**לא יחידו של עולם.**וזהו לא אחד בתמי' ומ"ש בלשון שלילה ותמיה לא אחד כי בא להראות מופת נגד המכחישים שסוברים שיש פועלה טוב ופועל רע וא"כ היו ראוי טוב מטוב וטהור מטהור ורע מרע וטמא מטמא ומאחר שאנו רואים שיוצא טוב מרע וטהור מטמא זה מופת על אחדות הבורא וזהו לא אחד לא יחידו של עולם:

**ישראל מעובדי כוכבים.**כמ"ש גוי מקרב גוי:

**מי עשה כן.**מי עשה שהאור יוצא מתוך החושך וכדומה דברים הפכים שנמצא בבריאת הברואים:

**מי צוה כן.**שייך על ישראל מעובדי כוכבים שהיה ע"י ציווי מי גזר כן על יצירת הוולד טהור מטמא ואע"פ שאמרו חז"ל דצדיק ורשע לא קאמר זהו בסתם בני אדם אך על הגדולים כתוב בטרם אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך ועכ"ז הרשות נתונה אצלו בכל מעשה ומעשה:

**בהרת כגריס.**משנה במסכתא נגעים ובתנתומא הגי' בהרת כגריס טמא מאי כגריס כחצי פול באדם טמא:

**האשה שמת ולדה.**האשה טהורה על שהיא טומאת בית הסתרים ובלועה בה אך החיה טמאה בנגיעה וכן כשיצא הולד מטמא אותה בנגיעה:

**מי עשה כן.**את האשה והולד ומיתת הולד מי צוה כן על הטומאה וגזר שבעוד הטומאה בלוע בה לא תטמא וביציאתה ממנה טמא:

**המת בבית.**פי' זה דומה ממש למת כשהוא בבית הבית מטמא באוהל וכשיצא מן הבית נטהר הבית ואינו מטמא עוד באוהל וכאן בהיפך וזה פלא:

**העוסקים בפרה.**משנה במסכתא פרה פרק ד' היא גופה מטהרת וזהו טהור מטמא. הוא עשה את הפרה הוא צוה שתטהר אחרים והוא גזר שתטמא העוסקים בה. והנה אמר ג"פ מי עשה כן וכו' וצ"ע ועל איזה פסוק מרמז ומה שפירשתי בזה אינו מוכרח:

**אמרות ה'.**הוא ד"א על מ"ש זאת חקת התורה תנחומא כאן סימן ד' כל סימן זה עי' ריש פסחים ב"ר פר' ל"ב סימן ד' ויק"ר ריש פר' כ"ו ושם פירשתי קחנו משם:

**יוצאין למלחמה ונופלים.**ירושלמי פרק א' דפאה ד"ר פר' ה' סימן יו"ד וכל הענין עד למחות בנוב ולא מיחה הוא ג"כ בירושלמי שם:

**דואג ואחיתופל.**דואג בימי שאול ואחיתופל בסוף ימי דוד ואמרו חז"ל שלא ראו זה את זה:

**אלו הזיפים.**בני אדם שיניהם חנית וחצים אלו בעלי קעילה היסגירוני בעלי קעילה וכן הוא בויק"ר ריש פר' כ"ו ובתנחומא כאן:

**נושכת ואינה ממיתה.**וכן הוא גם בתנחומא כאן אך בירושלמי פאה ובויק"ר פר' כ"ו שם הגי' למה את נושך מה את מועל ארי דורס ואוכל זאב טורף ואוכל ואת נושך וממית בירושלמי מסיים מה הניה לך והשיב אם ישוך הנחש בלא לחש ונראה דב' הגירסאות אמת והם ב' מיני שאלות וב' תשובות. השאלה הא' שהחיות נושכים ואינם ממיתים פי' שאינם ממיתים בנשיכה אחת לבד אלא מכים דורסים וטורפים עד שממיתים והנחש ממית בנשיכה לבד והשיב אם ישוך הנחש בלא לחש שכך לחשו לי משמים. והשאלה הב' כולם יש להם הנאה ואת אין לך הנאה על זה השיב ואין יתרון לבעל הלשון שכשם שהוא אין לו הנאה גם אני השליח להורגו אין לי הנאה וכן הוא בערכין דף ט"ו ב' שעל השאלה מה את מועיל השיב ואין יתרון לבעל הלשון וכן משמעות הלשון בויק"ר שם שהגירסא מורכבת משני הלשונות וכן הוא בפסיקתא זוטרתי סדר חוקת והפסוק כתב שתי התשובות וחז"ל פירשו שתי השאלות על פי שתי התשובות וע"פ מדת מנגד דאנו דורשים מדה ט' וכאן חסר שאלה ב' דוק בזה ואין הכוונה שהחיות שואלים לנחש והוא משיב אלא שכך אנו לומדים מן הפסוק טעם הדברים:

**ואבנר למה נהרג.**לדברי יש אומרים בסמוך שהיה לו למחות בנוב ולא מיחה שהוא הרביעי שנהרג על לשה"ר ואגב דעה זו הביא שאר הדעות:

**מן גלמוי דידך.**מן כנף בגד שבידך ובירושלמי הגירסא מן גלגוי דידך שבלשון מדרש הוא ענין דברים של שבח והתפארות כמ"ש ויק"ר ריש פר' ה' זיל גלוג לאמך וכו' וכן שם בויק"ר פר' כ"ה סוף סימן ה' זיל גלוג לאמך וכו':

**מן אבנר לדוד.**שכתב שם דוד תחת שמו:

**חנית וצפחת בסירה.**חנית וצפחת שלקחתי עתה מן המעגל כמבואר בשמואל א' כ"ו איך תוכל לומר בסירה הועדה ודורש כן ממ"ש הלא תענה אבנר מאחר שלא דיבר עדיין עמו ואיך אמר בתחלת דבריו הלא תענה ותיבת הלא משמע לטענה ותמיה ע"כ דורש שהוא טענה ותמיה על דברים הקודמים של כנף ואינו תחלת דברים. ועי' לקמן פר' כ"ג סימן י"ג ירושלמי סוטה פרק א' ועי' לעיל פר' ט' סי' כ"ד מש"ש:

**שלא המתין לשאול.**פי' שלא אמר לשאול להיות מתון ומיושב בדבר ובתנחומא הגירסא שהמתין לשאול פי' שעשה שהמתין שאול ואיחר מלהתפייס ובירושלמי הגירסא שלא הניח לשאול להתפייס:

**פתר קרא בפרשת פרה.**קרא שהקדים בריש הסימן אמרות ה' אמרות טהורות וגו' מזוקק שבעתים שפרשת פרה מדברת. ועי' ילקוט תהלים פסוק הנ"ל ואגב מאמר זה הובא כל הדרשה לכאן:

**כל זה נסיתי בחכמה.**תנחומא כאן סימן ו' פסיקתא פי' י"ד סימן ז' כל זה נסיתי בחכמה בכל חכמה ובכל דעת שבעולם ואח"כ חזר מדבריו ועבר על דעתו הראשונה ואמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני אלא אמר שלמה בכל פרשיות של תורה ובכל עמקי חכמה נכנסתי ועמדתי עליהם וכו' אלא על פרשה זו צווח אחכמה וכו' עכ"ל הפסיקתא וזה חסר כאן ומרומז בסוף הסימן כי כן הוא ועי' קהלת רבה דף ק"ד:

**כתיב ויתן אלהים.**מ"א ה' ט' ובפסיקתא שם הגירסא שמא תאמר משנכנס בבנים ונכנס בשנים ניתן לו החכמה לאו אלא משהוא נער ניתן לו החכמה שנאמר ויתן אלהים חכמה לשלמה והכוונה שמפורש שכתוב שם בענין ששאל את החכמה כשהוא נער קטן כמ"ש בהדיא מלכים ג' ז' ואנכי נער קטן וגו' ונתת לעבדך לב שומע לשפוט וגו' ועל זה השיב לו הנה נתאי לך לב חכם ונבון וזהו ויתן אלהים חכמה לשלמה ובא להחזיק הקושיא איך אמר אחכמה והיא רחוקה ממני:

**מהו כחול.**בפסוק הנ"ל כתוב ויתן אלהים וגו' ורוחב לב כחול אשר על שפת הים ושואל באיזה אופן נמשלה התורה לחול שהוא דבר גשמי ע"כ דורש ע"פ גז"ש שניתן בו חכמה כנגד כל ישראל וכמ"ש בפסיקתא ובתנחומא שם כיצד החכמים יש בהם דעת הזקנים הסופרים וכו' בני תורה וכו' כל אחד יש בו דעת ואם תקים את כל ישראל ותעמידם לעבר אחד ותעמיד את שלמה לעבר אחד שקולה חכמתו של שלמה כנגד כל ישראל הוי כחול:

**וערומים בטייר.**עי' ויק"ר פר' ל"ב סימן ב' במ"כ ומש"ש בשם המ"ע:

**מה היתה חכמתו.**ב"ר פר' י"ז סימן ד' ועי' מש"ש ועי' ילקוט שם:

**כיון שברא אדם.**על שגופו מאדמה שותפת לבהמה ונשמתו ממרומים נשמת שדי ע"כ יש לו השגה בעליונים ובתחתונים בעצמותם ונפשותיהם וגופותיהם ומקריהם ומדות כל חי שע"פ סודות של מדת ממעל ידע לקרוא שמות של כולם על פי מהותם אך המלאכים שהם רק שכלים נבדלים ואין להם השגה במהות התחתונים אין באפשרות השגתם לידע שמות הברואים ודורש את הכתוב ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע כי לא נוכל לפרש את הפסוק שכל האדם הוא הכלל ואח"ז בא הפרט אלו ארבעה בני אדם כי איך נקראו ד' אלו כל האדם ע"כ דורש האדם על אדה"ר שנקרא בתורה הרבה פעמים האדם ואיתן האזרחי זה אברהם כדאיתא בב"ב דף ט"ו ועי' מה שכתבתי ויק"ר ריש פר' ט' ע"פ מדה ט"ו:

**אמרו המצרים.**בא לפרש מה היתה חכמתו של יוסף שמהלל לשלמה מה שהיה חכם יותר ממנו וכמ"ש פרעה למצרים הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו וגו' אין נבון וחכם כמוך בחנו אותו עד כמה הגיע חכמתו וכמ"ש בספר הישר שהיה חוק במצרים שלא ימלוך עליהם איש ולא יהיה משנה למלך מי שאינו יודע בשבעים לשון ומפורש בספר הישר שלמדו גבריאל המלאך בלילה אחת אחר שפתר החלום לפרעה וזהו מ"ש עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע וכמ"ש בילקוט תהלים פ"א פסוק זה מתחיל בע' עדות ומסיים בע' אשמע לרמוז על שבעים לשון שלמד פתאום וזה מרוח אלהים אשר בו וכמ"ש פר"א פרק ל"ט:

**דרדע זה דור המדבר.**וכמ"ש בקה"ר שם ודרדע זה דור המדבר שכולו דעה וכן הוא בפסיקתא שם על שכולם זכו לנבואה בהר סיני לשמוע הדברים מפי הקב"ה:

**שלשת אלפים משל.**וס"ד ויהי שירו חמשה ואלף:

**ב' וג' טעמים.**נזם זהב וחלי כתם ד' תיבות אלו נושאים כל אחד משמעות מיוחד ובאופן זה יתכן שימצא חשבון של שלשת אלפים משל גם מרומז בתיבת אלפים מלשון לימוד וטעם שבכל פסוק יש שלש לימודים וטעמים מלשון ואאלפך חכמה ועי' עירובין כ"א ב':

**שיריו אכ"כ.**שהיה משמע שהיו שיריו הרבה חמשה ואלף אלא שירו שיר שלו היינו של משל הנ"ל:

**וידבר על העצים.**מן הארז אשר בלבנון עד האזוב אשר יוצא בקיר ומשמע שדיבר עמהם ושואל המדרש וכי אפשר לדבר וכו' ועוד הוקשה למדרש למה לא פרט אלא שני מינים אלו ארז ואזוב ואם נדון אותו בכלל ופרט יקשה שסותר ענין הפרשה שבא להגדיל חכמת שלמה ומיעט שלא דיבר רק עם ב' מינים אלו על כן דורש דכאן בהכרח לא בא לדרוש כלל ופרט ולפי פשוטו שדיבר ודרש טבעי כל העצים מן הגבוה ומכולם ועד הנמוך של כולם וכל העצים בכלל אלו וע"פ מדה י"ז שמ"ש ארז ואזוב כמפורש בתורה אצל מצורע וצ"ע שלא הזכיר עץ ארז ואזוב שאצל פרה אדומה ושם אינו שייך הטעם שאצל מצורע אולי גם הוא בכלל מ"ש בסוף הסימן אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. ועי' שמ"ר פרשה י"ז סי' ב':

**שהגביה עצמו כארז.**כמ"ש לעיל פר' ז' ריש סימן ה' ועל גסות הרוח:

**ועוף כתוב אחד אומר.**שעל העוף דרש הטעם ע"פ שני כתובים מכחישים והכריע כב"ק שנבראו ממקום שיש שם מים ועפר מעורב יחד וע"כ די בסימן אחד:

**ועוף יעופף.**משמע שעוף יעופף ג"כ מן המים:

אעפ"כאעפ"י שלא נברא ממים עצמם על שיש בו צד מים יש בו סימן של קשקשים והדג שכולו מן המים עצמם הוא כולו קשקשים:

**שמונה שרצים.**שבת דף ק"ז:

**הצאן ובקר ישחט להם.**ואם את כל דגי הים יאסף להם. וכדבסמוך. ועי' ב"ר פר' ז' סימן ב' כל הענין ועי' ירושלמי קדושין פרק ג' יבמות פרק ב':

**על משפחותם לבית אבותם.**הרי שמשפחת אב קרוי משפחה וכן לענין המילה אם אביו מישראל חייב במילה. ובמדרש קהלת גורס עוד וכתיב המול ימול יליד בית ומקנת כסף ודורש יליד בית ממ"ש ויתילדו וגו' לבית אבותם שאם הוא היליד בית הוא מצד בית אב:

**ומן הקבלה.**היינו נביאים וכתובים שנקראים בלשון משנה קבלה כמ"ש בתענית ובקבלה הוא אומר ואני הבאתי ראי' מן התורה ודברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן וראי' שלי חזקה משלך:

**כי יסיר את בנך.**עי' מ"ש בב"ר פרשה ז' סימן ב' בפירוש הדברים:

**דהוא טבא בקילטא.**טוב לקלוט המכות:

**מי כהחכם.**תנחומא כאן בסימן ו' פסיקתא פר' י"ד סימן יו"ד קהלת רבה פסוק זה:

**חכמת אדם.**חכמתו של הקדוש ברוך הוא תאיר פני כמ"ש יאיר ה' פניו אליך ועי' ב"ר ריש פר' כ"ז:

**ואשמע קול אדם.**ששמע קולו של הקב"ה:

**ממדת הדין.**ואז תאיר פניו כמו שהיה בעגל:

**על כל דבר.**פי' שעל כל דבר של טומאה היה אומר לו גם טהרתו וכאן חסר העיקר ע"כ אין להבין כלל למה הביא דרשה של הפסוק מי כהחכם וכל הענין לכאן אך בקהלת רבה שם ובפסיקתא שם הגי' ד"א מי כהחכם זה משה עיר גבורים עלה חכם ומי יודע פשר דבר זה משה שפירש התורה לישראל חכמת אדם תאיר פניו אמר רבי מני דשאיב בשם ר"י דסכנין משום ר"ל על כל דבר שהיה הקב"ה אומר למשה היה אומר לו טומאתו וטהרתו (ועי"כ תאיר פניו של משה) כיון שהגיע לפרשת אמור וכו' עד נתכרכמו ובקה"ר שם הגירסא נשתנה פניו של משה הה"ד ועוז פניו ישונה פי' שנשתנה פניו למראה כרכום (גע"ל) וכיון שהגיע לפרשת פרה וכו' מעפר שרפת החטאת ועי' עוד בקה"ר הוספת דברים וכאשר הודיע טהרתו ע"י אפר פרה אז נתקיים עוד חכמת אדם תאיר פניו:

**ר"י דסכנין.**תנחומא סימן ז' פסיקתא פר' י"ד סימן י"ב:

**ערות אשת אחיך.**לא תגלה בעודו בחיים או מת והניח בנים היא אסורה בעונש כרת:

**וכבס בגדיו.**הרי שנטמא בו ואיך יטהר אחרים ואעפ"כ בא לכפרה כמ"ש ונשא השעיר עליו את כל עונותם אל ארץ גזירה ונקרא טהרה כמ"ש לפני ה' תטהרו הרי שמטמא ומטהר יחד דבר והפכו וכן כל הד' דברים:

**א"ר יוסי בר"ח.**תנחומא סי' ח' פסיקתא פר' י"ד סי' ג':

**לך אגי מגלה.**וזהו ויקחו אליך וכי כל הפרה היא לצורך משה בלבד אלא פי' אליך אני מגלה טעמי פרה וסודה אך לאחרים חוקה גזירה בלא טעם:

**כי אקח מועד.**היינו מ"ש כמה פעמים והיה ביום ההוא היינו לעתיד אז אני מישרים אשפוט לידע טעם כל דבר במישרים בלא חוקה אך בעוה"ז חוקה:

**לא יהיה אור יקרות.**שכל דבר שאינו בנמצא תמיד הוא יקר וכמ"ש ודבר ה' היה יקר בימים ההם אין חזון נפרץ אבל לעתיד יהי' האור נמצא שיתגלו הדברים המכוסים וזהו יקפאון כתיב כמ"ש במ"כ שיתגלו ויהיו צפים לעין כל:

**כהדין סמיא רצפי.**שהסומא שנתעוורו עיניו שאינו יכול לראות אף הדברים הגלוים שנראים לכל ולא יראה עד שיתרפאו ויתוקנו עיניו ובדרך זה בני אדם כסומים בעוה"ז ולעתיד יתוקנו ויתרפאו ויראו וכמ"ש דוד גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך שענין הסוד בעוה"ז הוא מצד חסרון כח הדעת ועיני השכל שהם מכוסים בכסוי ההעלם וזהו והולכתי עורים בדרך לא ידעו וגו' אשים מחשך לפניהם לאור ומעקשים למישור אלה הדברים עשיתים לשעבר במקצת ולא עזבתים מכל וכל אך לעתיד יהי' ביתר שאת וכמ"ש ויק"ר פרשה כ"ז ריש סי' ד' מה שהיה כבר הוא ע"ש ותבין כאן:

**וכל יקר ראתה עינו.**דבר שהיה יקר בעולם הזה כנ"ל אור יקרות נתגלו לו והענין בזה שכל התורה אשר ארוכה מארץ מדה נתנה למשה כמה שכתוב שמ"ר פ"ר מ"א סימן ו' אלא שנתנה בכללים לא בפרטים ע"ש בהדיא וחכמי הדורות דרשו הפרטים שלא היה אפשר למשה לדרוש ובפרט ר"ע שדרש על כל קוץ וקוץ תילי תילי של הלכות והכל משל משה דוק והבן. וכמה שכתוב סנהדרין דף ל"ה ולי מה יקרו ריעך אל על רבי עקיבא וכן כאן מתיבת יקר ויש בתיבה זו נוטריקון יקר רבי עקיבא מה עצמו ראשיהם ראשי וקוצי אותיות אספרם מחול ירבון תילי תילים של הלכות על כל קוץ:

**ושלך קיימת.**וזהו אליך ופי' שכל הפרות האדומות נתקדשו מפרתו שעשה משה וממנה נגנז לקדש לעתיד:

**ר' אחא בשם ריב"ח.**תנחומא בסי' ח' ופסיקתא שם סי' י"ג. ופירוש מאמר זה נדפס בארוכה בהקדמתי לספרי מדרש תנאים בהקדמה הנקראת האחד אליעזר קחנו משם:

**ושם האחד אליעזר.**מאחר שאמר שם האחד גרשון הי' לו לומר ושם השני אליעזר ע"כ דורש ושם האחד המיוחד אליעזר לרמוז על התנא ר' אליעזר ע"פ מדה י"ז שמפורש במשנה ובאופן המבואר בהקדמתי הנ"ל:

**שאל כותי אחד.**תנחומא סי' ח' הנ"ל ובפסיקתא שם סי' י"ד והוא ד"א ופירוש אחר על זאת חוקת התורה:

**רוח תזזית.**ב"ר פר' י"ב סי' ט':

**לא המת מטמא.**שאין הדברים דומים שרוח תזזית מין חולי ה' וזהו רפואתו ומ"ש בפסוק רוח הטומאה פי' רוח הטעות של יצר המתעה והמטעה שבגוף האדם ואין זה ענין לטומאת מת:

**קח את המטה.**תנחומא כאן סי' ט' וראוי הי' לרשום כאן פרשה מיוחדת בפני עצמה מאחר שהוא ענין מיוחד כולל כמה דרשות אך מאחר שכל הענין לקוח מהתנחומא ושם אינו נוהג בפרשיות רק בסדרים גם כאן לא רשמו פרשה. ויובדל מענין הקודם ברושם סימן כפי דרכנו:

**חס על ממונם.**אע"פ שכתוב ורחמיו על כל מעשיו ונותן לחם לכל בשר בחסדו התמידי אך כאן שנתן לישראל מים ע"פ נס מהצור בשינוי הטבע שאין זה שייך בשביל בהמות רק על שחס על ממונם של ישראל כמו על עצמם אף בשינוי הטבע ודו"ק:

**ויקהילו משה.**ע' ב"ר פר' ה' סי' ו' שהחזיק מועט את המרובה:

**אל פני הסלע וכן הוא אומר.**כאן הוחלף סדר המאמר וה"ג בתנחומא אל פני הסלע מלמד שכל אחד ראה עצמו עומד על פני הסלע וכן הוא אומר ואת כל העדה הקהל אל פתח אהל מועד וכן כשעברו וכו'. ופי' על שכתוב את הקהל אל פני הסלע והקהל הי' מחנה של ת"ר אלף גברים ופני הסלע לא החזיק רק איזה אמות ולא ראו את הסלע רק איזה יחידים אלא שהי' נס נפלא שראו כולם את עצמם לפני הסלע וכן אצל פתח אה"מ שראו כלם את עצמם פתח אוה"מ:

**גשו הנה.**היינו לפני הארון ומסיים בתנחומא וכתיב וכל ישראל עומדים מזה ומזה לארון משמע שכולם סמוכים לארון ממש:

**וראו נסים שבסלע.**על שעשה הכל בפני כל העם ע"כ הרהרו אחריו כמ"ש בסמוך בשם המכילתא:

**יוציא לנו מזו.**מסלע שאנו מראים לו לא מסלע שרוצה:

**עומד בספק.**וכאן חסר שני תיבות אמר משה אם אשמע וכו' או כלשון התנחומא עומד בספק אם שומע להם נמצא מבטל דברי המקום:

**והקב"ה לוכד חכמים.**וכתוב שם ושולח מים על פני חוצות אז מפר מחשבות ערומים וגו'. לוכד חכמים היינו כשנתן מים מהסלע על פני חוצות כי משה בתולדתו הי' מוכן להכשל במים כמ"ש שמ"ר פר' א' סי' ט"ז ולקמן פר' זו סי' י"ד ובמה ששמר עצמו שלא להכשל במים בזה נלכד ובבאר הראשון בסדר בשלח כתוב עבור לפני העם וקח אתך מזקני ישראל ודרשו במכילתא עבור מהם שאתה מוציא להם מים אלא בפני זקני העם הצדיקים שלא יהרהרו אחריו אך כאן היתה כוונת משה לקדש שמו ית' בפני כל קהל ישראל ובזה נלכד שהרהרו אחריו והקפיד ואמר שמעו נא המורים ונכשל יותר שהכה הסלע פעמים:

**אם יראה איש באנשים.**וס"ד וכל מנאצי לא יראוה שפי' לבד אלו של חטא מרגלים אלא כל מי שינאץ אותו הוא בכלל עונש זה:

**הרי סלע.**וזהו מ"ש משה להם המן הסלע הזה כי הם הראו לו סלע אחר ולשון רש"י בחומש המן הסלע הזה שלא נצטוינו עליו נוציא לכם מים פי' שהסלע שהראו הם לא נצטוו רק מן הסלע שהראה להם הש"י ע' שמ"ר פר' כ"ו סי' ב':

**מלמדים.**מלשון ולא שמעתי לקול מורי וא"כ הוא שבח שמלמדים לאחרים ע"כ הוסיף המדרש את מלמדיהם וע"פ מדת דבר הלמד מענינו דורש כאן מדה ט' שהדבר למוד מענין שרצה לחרפם על המרותם:

**הכהו פעם אחת.**שאם נעשה כחפצו בפעם אחת לא הי' צריך לפעם שני אלא שלא פעל בפעם ראשון ודורש מפסוק הן הכה צור ויזובו מים ונחלים ישטופו תיבת הן מיותר ותחילה אמר יזובושפירושו טיפין כזב ואח"כ אמר ונחלים יטפו גם ישטפו משמע ששוטף ומכלה כל מה שמוצא ע"כ דורש שכך פי' הן הכה צור שתיבת הן פי' אחת (כי בלשון יוני הן אחת) פעם אחת הכה צור ויזובו מים טיפים וכאלו מפורש ופעם שני הכה ונחלים ישטפו ע"פ מדה ט' וזהו ההכרעה:

**מסלע שאמר לו הקב"ה.**שמשה אמר המן הסלע הזה בלשון תמיה משמע שלא יוציא מזה וכלשון רש"י שהעתקתי שלא נצטוינו עליו אלא מזה שנצטוינו עליו ע"פ מדה ט' ואולי דורש גז"ש הזה זה אלי שצוה עליו והתמי' תמי' קיימת:

**יבקע צורים.**הם ב' כ"מ שכתוב ויך את הסלע ובתהלים הן הכה צור וכתוב יבקע צורים וההכרעה שהכאה הי' על האחד שציוהו והבקיעה הי' בהרבה צורים שהיו שם:

**ולמה נתפס אהרן.**ע' ב"ר פ' צ"ט סי' ה' ומש"ש תנחומא כאן סי' י':

**ויאמר ה' אל משה.**ואל אהרן:

**אשר נסיתי במסה.**תריבהו על מי מריבה עשית עמו ריב כאילו חטא ושתק וקבל בילקוט כאן איתא מכאן שהנטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה והי' אהרן יכול לומר אני לא חטאתי אלא שתק וכבש כחו ולא למד על עצמו סנגוריא האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו שלא אמר עשה בשביל אבא עשה בשביל אמי שלא תכנס שכולה בג' בניה (פי' שלא תכנס לארץ ישראל וכמ"ש בסדר עולם פרק ט' שיוכבד מבאי ארץ וכמ"ש בתנחומא סוף ואתחנן שאמר משה יוכבד אמי שהוקהתה שיניה בחי' בשני בני' יקהו עוד שני' במיתתי ואת אחיו לא הכיר שלא הי' לו עסק בשמעו נא המורים ואת בניו לא ידע כשנשרפו בניו ושתק כי שמרו אמרתיך ויאמר ה' אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם בי עכ"ל:

**והיא גדולה מזו.**שמ"ש הצאן ובקר וגו' משמע קיצר אמונה ח"ו יותר מחטא מי מריבה:

**להקדישני לעיני בני ישראל.**שכאן היה לפני כל קהל עדת ישראל: איתא בפסיקתא זוטרתי כאן מה קידוש היו צריכין לעשות האחד שאמר ודברתם והוא הכה ואהרן עומד ורואה לפי שאותיותיו של הקב"ה אינם דומים זה לזה בתחלה אמר להם והכית בצור היינו בסדר בשלח ובשניה אמר להם ודברתם אל הסלע להודיע כח גבורתו של הקב"ה שאינם דומים זו לזו אלא חדשים לבקרים אלא עשיתם אחרון כראשון. ענין אחר שהי' לכם להוציא מן הסלע שאמרו הם כדי שיתקדש שמי בתורה ע"ש באריכות:

**זש"ה יש הבל.**תנחומא כאן סי' י':

**לטעון כלום.**ב"ר פר' כ' סי' ב':

**ולמה אתה מקללני.**מפני מה הניחו ציווייך והלכו אחר ציוויי כ"ה שם בב"ר. דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים. אלא על שהיה רשע מסית ומדיח לא הניחו לטעון כלום ומה שהגיע לנחש הרשע הגיע לאהרן הצדיק:

**משל למה"ד.**ספרי ריש ואתחנן ד"ר פר' ב' סי' ו' ילקוט שם ויק"ר פר' ל"א סימן ד':

**קלקלה.**בזנות או בכשפים חטאים שחייבים עליהם מיתה והשביעית לאו גרידא הוא והפגים אינם ראוים עדיין לאכילה ולא נהנתה. ובנמשל שהדור חטאו בפועל והמרו אמרי פיו אך כאן שלא הקדישו שמו לשעה במכשלה ושגיאה:

**שאת השבית הצאן.**פי' אם תכנוס יאמרו הבריות שאין המלך חושש כלל להפסד צאנו ואין זה כבודו אלא לא תכנוס עד שתביא הצאן שנשבו שקבלת מידי לבד אלו שנולדו מהם שלא קבלת מידי וכן הוא בנמשל ועי' שמ"ר פר' ב' סי' ד' ופר' ה' סי' יו"ד ד"ר פר' ב' סי' ט' וסוף פרשה ח' תנחומא כאן סימן יו"ד: את הקהל הזה. שמעשה זו היה בסוף מ' שנה הוא הדור השני שבא לארץ ישראל והדור הראשון מתו במדבר אותם יביא עמו לעתיד ב"ב:

**שמקדם היה משה מתוקן.**עי' ב"ר פר' ד' סוף סימן ו' שמראשית הבריאה צפה הקב"ה שילקה משה במים ע"כ לא כתב בהם כי טוב ועי' שמ"ר פר' א' סימן י"ח ותנחומא כאן סימן י"א:

**היא קדש.**וכאן כתוב וישב העם בקדש ונקרא קדש על דרך מגיד מראשית אחרית שעל שכתוב כאן ויקדש בם נקרא שם המקום קדש ונקרא עין משפט כי עין פי' באר כמ"ש והנה נצב על העין וכן על עין המים וכאלו כתוב באר משפט היא קדש ופי' באר משפטו של משה היא קדש כנ"ל ויכו את כל שדה העמלקי כמ"ש סוף בשלח ויחלוש יהושע את עמלק וזה ע"פ משה וגם את האמורי שמשה הכה שני מלכי האמורי סיחון ועוג וזה המה מי מריבה וגו' שמאז מקדם ויקדש בם עי' תנחומא:

**המה מי מריבה.**לשון רבים על כל המימות:

**שנענש על ידם.**כמ"ש אשר רבו בני ישראל את ה' ויקדש בם היינו שעשה הדין במשה ואהרן ובתהלים מפורש ויקציפו וגו' וירע למשה בעבורם וזהו לא עשה לרעהו רעה תהלים ט"ו והפסוקים נדרשים במשה כמ"ש שמ"ר ריש פר' ד' על מזמור כ"ד שבתהלים מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו שמדבר במשה וכן כאן במזמור ט"ו מי ישכון בהר קדשך מדבר ג"כ במשה וענין שני המזמורים אחד הוא ואיך הוא משבח למשה לא עשה לרעהו רעה א"כ הוא מעשה רשע אלא פירושו אעפ"י שרעהו עשה לו רעה לא השיב לו רעה וכמ"ש אל תאמר אשלמה רע וכמ"ש אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו וכמ"ש ב"ר פר' ל"ח סי' ג' עי' מש"ש וכן וחרפה לא נשא על קרובו פי' ג"כ שאם חרפו קרובו לא ישלם לו חרפה:

**אלא וישלח מלאכים.**ודורש סמוכים שסמך למי מריבה וישלח מלאכים אל מלך אדום לטובת ישראל:

**אתה ידעת.**ולא אמר שמעת לרמוז על ענין ידוע תדע ע"פ מדת ממעל:

**על זקניהם.**על אבי אביהם של כמה דורות שהיו לו שני בנים ונעשו שתי משפחות והבנים של זרע אח אחד שלמו החוב עם זרעם ומשפחת האח השני לא השתתפו בשילום החוב ואח"כ הוצרכו בני המשפחה בני האח ששלמו החוב לבקש עזר מבני משפחת האח שלא עזרו בשילום החוב וכך בנמשל שאברהם נגזר עליו כי גר יהיה וגו' ועבדום וענו אותם ויצאו מזרעו שני בנים שהיו חייבים לשלם החוב ולא שילם אלא אחד וזהו וירדו אבותינו מצרימה הם יעקב ובניו וכן וירעו לנו מצרים ולאבותינו זרע יעקב כל הדורות שהיו באותן מאתים ועשר שנים:

**מה טיבם של אבות כאן שנאמר וירעו לנו המצרים ולאבותינו.**פי' מאחר שכתוב וירדו אבותינו מצרימה וגו' היל"ל וירעו להם המצרים ולנו ולמה הזכיר עוד הפעם ולאבותינו ועוד שהיל"ל לאבותינו ולנו ע"כ דורש שפירושו על האבות הראשונים שכשישראל בצרה מרגישים האבות בצערם וכן מפורש בשמואל א' י"ב ט"ו ואם לא תשמעו והיתה יד ה' בכם ובאבותיכם:

**מי באר.**ואם הכוונה על באר של אדום הול"ל מי בארות ובורות על כן דורש שהכוונה על באר של ישראל שלא ישתו רק מבארות של אדום שיקנו מהם מים וכאן ברמז ומפורש בדברים ב' ו' אוכל תשברו מאתם בכסף ואכלתם וגם מים תכרו מאתם בכסף ושתיתם ובאדום מדבר שם כמ"ש בריש הענין אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו הרי ע"פ מדה י"ז נצטוו לקנות מהם אוכל ומים:

**אמר להם משה.**תחלה אמר המדרש כך אמר הקב"ה למשה ואח"כ אמר להם משה כי המדרש דקדק לשון הכתוב שאמר שם דברים ב' ויאמר ה' אלי לאמר ואת העם צו לאמר וגו' עד כי לא אתן עד אוכל תשברו וגו' ושתיתם הכל דברי הש"י ואח"כ אמר כי ה' אלהיך ברכך וגו' ידע לכתך וגו' וזה דברי משה שאם היה דבור הש"י כמו הפסוקים הקודמים היל"ל כי אני ברכתי אתכם וזהו אמתת כוונת המדרש בפשט הכתוב:

**שלא הפסדתם בשעבוד.**שכך אמר הקב"ה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול כך הוא בתנחומא:

**שאנו חוסמים את בהמתינו.**רש"י בחומש פירש דרך המלך נלך אנו חוסמין בהמתינו שלא יטו לכאן ולכאן ונראה שפירש מ"ש לא נטה ימין ושמאל על הבהמות אך במדרש מפורש על ולא נטה ימין ושמאל דרשה אחרת ואפשר דתרתי שמעת מינה ויתכן שדורש דרך המלך נלך כמו שעשה אברהם אבינו שהיה חוסם בהמתיו כמ"ש ב"ר פר' מ"א סי' ה' ופר' ס' סי' ח' מדכתיב ויפתח הגמלים שהתיר זממיהם ונקרא אברהם מלך כמ"ש ב"ר פר' מ"ב סימן ה' עמק המלך:

**בכל סביבותינו.**משמע שיש רשות בסביבות האומה ולא לכבוש האומה עצמה וזה צ"ע שאם על אדום ועמון לא היה להם רשות אפילו על הסביבות ואם על אומות אחרות היו כובשים האומה עצמה כמ"ש אצל עמלק ומדין בתורה ואם על מואב שלא היה להם רשות על האומה עצמה רק על סביבותם איך אמר בכל סביבותינו ובהכרח שבאמת כוונת המדרש רק על מואב לבד וכמ"ש עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו וזהו בכל סביבותינו מה שנקרא בתורה כל סביבותינו:

**לא תעבור בי.**פן בחרב אצא לקראתך וזהו מ"ש אני שלם שאני בקשתי מאדום בשלום וכן ממואב ומסיחון מכל אלו בקשתי בדברים של שלום והם על שידעו שאיני רשאי להלחם בם ע"כ והמה למלחמה והיינו מואב ואדום (אך סיחון טעה בזה הוא סבור שכמו אדום ומואב שלא הניחו לישראל לעבור בהם ולא נלחמו בהם ועברו מהם כך יעברו ממנה בלא מלחמה עמו וזהו עומק כוונת הפסוק בדברים ב' כ"ט כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר ובני מואב היושבים בער על שזהו ארצם לעולם עשו כן אבל לא סיחון ודו"ק) ודורש פסוק זה על אדום כמ"ש בפסוק הקודם רבת שכנה לה נפשי עם שונא שלום כמ"ש שאמרו לאדום והנה אנחנו בקדש עיר קצה גבולך וכתיב בדברים סוף א' ותשבו בקדש ימים רבים ופי' איך הוא שונא שלום כי אני שלום בקשתי והוא ענה לי בחרב כמ"ש ויצא אדום לקראתו בעם כבד וביד חזקה ומאמר זה בתנחומא סי' י"ג:

**ולא הכל מהם שאני.**פי' שלא תאמר שעברו בזה על רצון הש"י מה שלא עזבו לישראל לילך דרך ארצם אלא כך הי' רצון הקב"ה שלא יעברו בהם כמ"ש דברים ב' אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו וגו' כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל ואין הפירוש מדרך כף רגל זה מדה קטנה בארצם אך יתפרש כי גם לדרוך ברגל לפי שעה לא אתן לכם וישראל סברו שאם יבקשו בשלום ובבקשה יעתרו להם אך הם שנאו השלום:

**אע"פ שאיני מפורש כאן.**זהו עצם מדה י"ז וכלשון הברייתא במדה זו:

**קל מיפתח.**כמ"ש ר"ה דף כ"ה שקל הקב"ה שלשה קלי עולם. ירובעל בדן יפתח ויפתח הקל בשלשה אלו ומ"ש כאן קל מיפתח ובגמרא קלי עולם אין הכוונה קלים מכל קלי העולם חלילה שהרי בכולם כתיב שזכו לרוה"ק ולגבורה עליונה אלהית אלא הכוונה כנגד החמורים היו הם קלים אך בדורם היו הם גדולים מכולם שהיו שופטיהם ע"פ ה'. ומ"ש מלמד שהכל ברוה"ק הכוונה שלימד מכאן שספר שופטים נאמר ונכתב ברוה"ק שהרי יפתח הקטן מכל השופטים וכמ"ש ויק"ר פר' ל"ז בסופו שקראו אותו עם הארץ גלה דבר שאינו מפורש בתורה ומנין ידע אלא שדיבר ברוה"ק ובתורה העלים והניח מקום ליפתח להתגדר בו ונידון במדה כ"ה דבר שהי' בכלל שדיבור זה של יפתח בכלל כל דבריו ובכלל דברי שופטים ויצא מן הכלל בדבר זה להודיע דבר חדש שנדע שהוא ברוח הקודש לא על עצמו יצא אלא על הכלל כולו יצא שכולם ברוה"ק:

**אף משה רמז כאשר עשו לי בני עשו היושבים בהר שעיר.**הנה רש"י בחומש פי' לפי פשוטו שמ"ש כאשר עשו לי בני עשו לא לענין לעבור בארצו אלא לענין מכר אוכלים. וכוונת רש"י שהרי לא הניחו בני עשו ובני מואב לעבור בארצם ואיך אמר לו משה רק אעברה ברגלי כאשר עשו לי בני עשו וגו' עד אשר אעבור אלא בהכרח שיפורש פשוטו ע"פ מדה י"א סידור שנחלק ומדה ל"א מקודם ומאוחר שבענין כאלו כתוב אעברה בארצך וגו' לא אסור ימין ושמאל רק אעברה ברגלי עד אשר אעבור את הירדן וגו' אוכל בכסף וגו' עד ושתיתי כאשר עשו לי בני עשו וגו' והמואבים היו יושבים בער ולמה לא כתוב בתורה כן כפי משמעות פשוטו שהרי כפי מ"ש רק אעברה ברגלי בסוף פסוק ומתחיל פסוק אחר כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר והמואבים היושבים בער עד אשר אעבור את הירדן הרי שגם מ"ש כאשר עשה לי הוא לענין ההעברה אלא שיקשה שהרי לא הניחו לעבור כנ"ל ואיך יאמר כאשר אלא שלפי הדרשה בהכרח ג"כ שיודרש ע"פ מדות הנ"ל מדה י"א ומדה ל"א שמ"ש כאשר עשו לי עד היושבים בשעיר מקומו אצל ולא אבה סיחון מלך חשבון העבירני בו כאשר עשו לי בני עשו וגו' והמואבים וגו' וכמפורש בשופטים וגם אל מלך מואב שלח ולא אבה הרי בין לפי הפשט ובין לפי הדרש פסוק כאשר עשו עד בער אינו במקומו וזהו עומק כוונת הסוף פסוק שאצל תיבת ברגלי והאתנחתא שאצל תיבת בער ואם לא מצאנו מפורש כן בשופטים וגם אל מלך מואב לא היינו יכולים לדרוש כן אך עתה מה שמפורש שם הוא בתורה ברמז ע"פ המדות הנ"ל ועתה שמפורש בשופטים אנו דורשים עוד ולא אבה סיחון כאשר עשו לי וגו' הרי בא ללמד ונמצא למד שכמו מלך סיחון ולא אבה כך מלך מואב ולא אבה ועל בני עשו מפורש בתורה מה שעשה ועל מואב בשופטים וכאן ע"פ המדות ברמז ודוק מאד והבן בפסוקים בשני הדרכים ע"פ המדות ושים לבך עליהם:

**זש"ה בהתחברך.**תנחומא כאן סימן י"ד וכמו שהיה ליהושפט עם אחזי' על שנתחבר עמו פרץ ה' מעשיו ונשברו האניות ששלחו יחד על שפת ים בארץ אדום בעציון גבר על הגבול וכן כאן בגבול אדום שהוא מוכן לפורענות וכמו שהקדמנו בסימן הקודם שישראל עשו מעצמם ששלחו למלך אדום ולא היה מהקב"ה ועל כן פרץ ה' מעשיהם ומת אהרן וכו' ע"פ מדת סמוכין ולא לומר שעל כן מת אהרן שהרי מפורש בתורה טעם מיתתו על חטא מי מריבה אלא הכוונה למה דווקא כאן ולא אצל הירדן בסוף ביאתם לארץ:

**ויסעו מקדש.**ויבואו כל בני ישראל כל העדה הר ההר:

**מן אותם שכתוב חיים כלכם היום.**דקדק המדרש לכתוב מן אותם ולא אותם שהרי פסוק זה כי כל האיש אשר הלך אחר בעל פעור השמידו ה' אלהיך מקרבך ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום ופסוקים של כאן היה קודם שמאדום נסעו למואב וכוונת המדרש על שמתו דור הראשון של מרגלים ונשארו הדור השני כולם חיים רק שמתו הרבה מהם בעון פעור שאח"כ נאמר עליהם חיים כולכם היום:

**למשכן שהוא חונה שם.**זה היה בכל המסעות שהניח מקום גבוה מכל המחנה למשכן אבל לא היה הר גבוה לבד שלשה הרים שחושב שמפורשים בתורה:

**שמודיעים לצדיקים.**תנחומא סימן ט"ו ומ"ש בשבת ל' ובקה"ר צ"ז ב' שאמר הקב"ה גזירה היא מלפני שאין מודיעים קצו של בו"ד היינו קודם שהגיע עת המיתה כמ"ש יצחק לא ידעתי יום מותי אבל כיון שהגיע מודיעים להם כידוע מכמה מעשים בש"ס וכמ"ש ביחזקיהו המלך צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וכאן מוכיח ממ"ש יאסף אהרן וגו' קח את אהרן ואת אלעזר ואח"כ חתם עוד הפעם ואהרן יאסף ומת שם א"כ מ"ש תחלה יאסף אהרן מיותר אלא הראשון להודעה להוריש הכתר והשני לקיום המעשה:

**שלא ידע בה ברי'.**קודם שמתה ואח"כ ידעו הכל:

**קטליקין.**מפורש לעיל פר' י"ח סימן ט"ו ממונים על אוצרות המלך:

**כשאני מסלקן.**שאני צריך לסלקם לטובת ישראל שיוכלו ליכנס לארץ וגם לשמוח בנשמותיהם שרוכב ערבות שש ושמח בבוא אליו נפש נקי צדיק ואגב שדרש כאן על אהרן דרש ג"כ על משה כמ"ש בסדר וילך הנך שוכב עם אבותיך וגו' עד עוד כתוב ומות בהר:

**אצל בני ראובן וגד.**כמו משה עצמו אע"פ שגם עליו נגזר שלא יכנס לארץ עם כל זה נכנס לנחלת ראובן וגד וביקש גם על אהרן והשיב לו אשר נתתי לבני ישראל שמיתתו מעכבת ביאת הארץ וצ"ע שהרי לעיל כתוב לא תביאו את הקהל אל הארץ אשר נתתי לבני ישראל כמו שכתוב כאן אצל אהרן ומשה בכלל ועם כל זה נכנס משה לארץ בני ראובן והוריש לישראל ארץ סיחון ועוג ולמה נגזרה על אהרן שימות לפני כניסתם בארץ סיחון ועוג ודרך כלל הענין בזה כי שלשה אחים הללו מרים אהרן ומשה נבראו להיות גואלי ישראל בהנהגה אלהית נסיית בלא הנהגה טבעית כלל. מים בזכות מרים מצור החלמיש. ענני כבוד בזכות אהרן ומן בזכות משה וכל זה במדבר ממש שהיה רחוק מהישוב אך עתה כאשר הגיעו לישוב אצל אדום ומואב ואמורי שהגיע העת שתשוב ההנהגה הטבעית למקומה בהכרח שיסתלקו אלו במקום כבודם כמו החמה שלא תזרח בלילה בעת הלבנה כך לא היה אפשר לאלו שיחנו בארץ ע' בד"ר פר' ט' ריש סי' ט' ומש"ש ופרטי הדברים למה זה כאן וזה כאן צ"ע כנ"ל:

**ומוכיחין אדם הראשון.**ובתנחומא סי' ט"ז הגי' לאדם הראשון:

**יותר מארבע עונות.**ק"ו ממשה שיש לו יותר מארבע וכמ"ש תנחומא ואתחנן שמונה למשה ו' עונות ובפיוט יש על שחטא בעשר נחרתו בו מיתות עשר וצ"ע למה תפס חשבון ד' ואמר יותר מד':

**אמרתי לא אראה יה.**כי ישעיה אמר לו כי מת אתה בעוה"ז ולא תחי' לעוה"ב א"כ לא אראה יה כמו שאר הצדיקים שרואים השכינה לפני מיתתם גם לא אביט אדם עוד כמו שאר הצדיקים:

**נענשים מיתה.**אע"פ שחטא קל וקטן שאינו כדאי לעונש מיתה ועיקר המיתה בחטא אדה"ר עכ"ז גוזר על הצדיקים מיתה על חטאים קלים ליתן מנוחה לאדה"ר בגן עדן:

**קח את אהרן.**תנחומא כאן סימן י"ז וס"ד ואת אלעזר בנו והפשט את אהרן את בגדיו והלבשתם את אלעזר בנו שיראה בעיניו שאלעזר יורש גדולתו ולשון קח פי' קחהו ונחמו בדברים כמ"ש ב"ר פר' י"ז סי' ה' עי' מש"ש ואיזה דברים הדבר למוד מענינו מלבישת הבגדים לאלעזר:

**ויפשט אהרן.**פשוטו משמע שהפשיטו לאהרן בגדי כהונה והלביש לאלעזר והקשה המדרש שזה לא יתכן שהיה בהם שעטנז שלא הותר לו אלא בשעת עבודה בפנים והנה אם היה כתוב כאן בפירוש בגדי כהונה בעת שלקח אותו היינו אומרים מי שצוה על הכלאים התיר לו בשעת עבודה ובשעת מיתתו ולהלביש לאלעזר אך מאחר שאינו מפורש א"כ מ"ש והפשט את אהרן להודיע שבלשון שאמר לו בעת שצוהו לעבוד באוה"מ בסדר צו קח את אהרן ואת בניו ואת הבגדים בו בלשון אמר לו כאן קח את אהרן ומ"ש והפשט את אהרן את בגדיו פי' שיודיע לו שלא ילבישם עוד כי ימות ומ"ש והלבשתם את אלעזר פי' שיודיעם שאלעזר ילבוש אותם ויעבוד בהם וא"כ חולק המדרש על הספרי שסובר שהיה כפשוטו שהפשיט בגדי כהונה מאהרן והלביש לאלעזר והיה הלבישה בנס. ולשון רש"י בחומש את בגדיו את בגדי כהונה גדולה הלבישהו והפשיטו מעליו לתתם על בנו בפניו ותיבת הלבישהו מיותר שהרי היה הולך בהם אלא שסובר כמ"ש בספרי הנ"ל והוקשה לרש"י ז"ל קושית המדרש שאסור לילך בהם ומכריע שלקחו עם הבגדים ועד ההר הלך בבגדיו עצמו ובהר הלבישו בגדי כהונה לקיים מ"ש והפשט את אהרן את בגדיו והלבשתם את אלעזר בנו וכמו שכתוב תחלה בסדר צו קח את אהרן ואת הבגדים כך היה כאן ג"כ את אהרן ואת הבגדים ובזה הכל על נכון:

**ויראו כל העדה.**תנחומא בסימן י"ז עי' פר"א ריש פרק י"ז בא"א ספרי סדר וילך בא"א ובגמרא ר"ה דף ג' בא"א:

**ויעמוד בין וגו'.**ותעצר המגפה:

אמרו האיך מלה"מדורש כן על שכתוב וימת אהרן בראש ההר וירד משה ואלעזר מן ההר ויראו כל העדה כי גוע אהרן משמע שלא ראו עד שירדו מההר אל העם וגם הוא מיותר שהיה די במ"ש ויבכו ומאי ויראו היאך ראו שגוע אלא שקודם שירדו לא ידעו כלום מה נעשה באהרן וכשירדו והודיעו להם שמת ועל שהיו כל ישראל אוהבים לאהרן ובשעה קטנה נעדר מהם ולא ראוהו מת ולא נתבעו לעסוק בקבורתו ולגמול חסד עמו על כן חשדו את משה ואלעזר כי לא האמינו שימות על ידי מלאך המות ובהכרח שהתפלל משה מגודל צרתו וע"פ נס ויראו כל העדה כי גוע אהרן וכל זה ע"פ מדה ט':

**וישמע הכנעני מלך ערד.**יושב הנגב:

**עמלק יושב בארץ הנגב.**בצד שצריכים היו ישראל לעלות כמ"ש עלו זה בנגב ואם כן הוא שמע תחלה מה שנעשה בישראל ואם כן מ"ש כאן וישמע הכנעני אשר היה ע"כ שהוא עמלק יושב הנגב שהרי הכנעני יושב על הים ויד הירדן שהי' רחוק מישראל אז שעדיין היו בגבול אדום:

**וארון ברית ה' וגו'.**וס"ד לתור להם מנוחה ועל שראה את הארון נוסע לפניהם בלא ענני כבוד שנסתלקו ענני כבוד נסתלק אהרן וזהו כי בא ישראל דרך האתרים שבאו עם הארון בלא ענני הכבוד ודורש ב' כ"מ מדה ט"ו במדבר י' ל"ג כתיב וארון ברית ה' כנ"ל ובדברים א' ל"ג כתיב ההולך לפניכם בדרך לתור לכם מקום וגו' ובענן יומם וההכרעה כאן בחיי אהרן בענן וכאשר הסתלק אהרן הי' הארון בעצמו התייר. ובסדר עולם פרק ט' ובירושלמי פרק א' דיומא דורש שאהרן הוא התייר הגדול (וממוצא דבר כאן ובסדר עולם ובירושלמי הנ"ל תבין שבחנם כתבו התוספות על רש"י דלא דק ורש"י יאמר על התוספות שהעלימו עין מכל המקומות הנ"ל והדרשה רק מפסוקים דחוקת ולא מפסוקים דמסעי ודו"ק):

**נתגרה בהם פעם ושתים.**כמ"ש בסמוך. א' בסוף בשלח והב' אצל מרגלים בסדר שלח לך וצ"ע שהיל"ל ושלש דכאן הי' הפעם הג':

**שנאמר בהם.**בכנענים:

**כי החרם תחרימם.**דברים כ' י"ז (וצ"ע שלא הביא פסוק הקודם בדברים ז' ב' החרם תחרם אותם והזכיר כנענים בשני המקומות וכן מפורש בסוף בשלח כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים ובסוף תצא מחה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים וכן בדברים ז' כ"ד והאבדת את שמם מתחת השמים אצל ז' אומות) ועל נדרו כאן ישראל והחרמתי את עריהם וגו' ויחרם אתהם ואת עריהם בלשון שכתוב אצל כנענים ע"פ מדת ממעל. וע' מה שכתבתי בב"ר פר' ע"ד סי' ט"ו באריכות ובילקוט תהלים ס' אצל אדום ומואב וארם וכן כאן:

**רצועות מרדות.**נוטריקון של תיבת ערד שאם כפשוטו על הכנעני ניחא מ"ש מלך ערד כמ"ש יהושע י"ב מלך ערד אחד אך עמלק אינו מלך ערד ע"כ דורשו נוטריקון ע' ור' בתיבת רצועה רו"ד בתיבת מרדות וכמ"ש שמ"ר פר' מ"ב ריש סי' ה' לך רד מרדות הם צריכים:

**שבע מסעות לאחור.**וכן הוא בס"ע פרק ט' שבע מסעות וז"ל המכילתא בשלח פסוק ויסע משה וכן מצינו שחזרו לכבודו של אהרן לקבורתו שמונה מסעות שנאמר דברים י' ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן וגו' וכי במוסרה מת והלא לא מת אלא בהר ההר שנאמר ויעל אהרן הכהן הר ההר וכו' אלא מלמד שחזרו לכבודו של אהרן לקבורתו שמונה מסעות שנאמר ויסעו ממוסרות ויחנו בבני יעקן וגו' ויחנו בחור הגדגד וגו' ויחנו ביטבתה וגו' ויחנו בעברונה וגו' ויחנו בעציון גבר וגו' ויחנו במדבר צין היא קדש וגו' ויחנו בהר ההר. הרי שבע מסעות לאחור. א' מהר ההר לקדש. ב' לעציון גבר. ג' לעברונה. ד' ליטבתה. ה' לחור הגדגד. ו' לבני יעקן. ז' למוסרה. ועם הר ההר הרי ח' והמדרש חושב המסעות שהלכו ז' פעמים והמכילתא חושב המקומות שהיו בהם ומ"ש שבמוסרה מת הוא כמ"ש בירושלמי יומא פרק א' וז"ל שם וכי במסרה מת. וכו' כל הענין עד וישבו וקשרו הספדו וגמלו לצדיק חסד והעלה עליהם המקום כאלו מת שם ונקבר שם וגמלו לצדיק חסד עכ"ל. וכן העתיק המפרש במכילתא מתרגום יונתן על התורה פסוק שם מת אהרן ופי' שהעלה עליהם המקום כאלו גמלו לצדיק אהרן חסד במקום מיתתו והובא הירושלמי ברש"י סדר פנחס פסוק לזרח וגם ברש"י הגי' שמונה מסעות ופי' כנ"ל וכוונת חז"ל בכל הנ"ל שדורשים מדה ט"ו ב' כ"מ כאן כתוב שמת בהר ההר ושם בדברים י' כתוב במוסרה שם מת אהרן ובסדר מסעי כתיב ויסעו ממוסרה ויתנו בבני יעקן ובדברים י' כתיב ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה ג"כ ב' כ"מ וההכרעה שחזרו לאחוריהם מהר ההר למוסרה ותחלה הי' נסיעתם ממוסרה לבני יעקן וכשחזרו הי' מבני יעקן למוסרה וכמ"ש רש"י בדברים יו"ד פסוק ובני ישראל נסעו הנ"ל ע"ש באריכות וגם כאן העתיק רש"י שמונה מסעות ופי' כנ"ל על המקומות שלא יתכן לשבש כל כך במכילתא ב' פעמים ובירושלמי שם וברש"י פנחס הנ"ל ב' פעמים וברש"י דברים י' ה' ג"כ ב' פעמים ח' מסעות:

**ובניכם יהיו רועים.**וס"ד וידעתם אח תנואתי מלשון כי הניא אביה אותה שפי' הסרת רצון וכן כאן הסרת רצון וקוצר רוח ועקת נפש:

**השוו עבד לקונו.**שאמרו למה העליתונו שכללו אלהים ומשה בתיבה אחת בלא הבדל:

**אם יראה איש באנשים.**וס"ד את הארץ הטובה דברים א' ל"ה ובכלל הטובה הם הפירות וכמ"ש נחמיה ט' ל"ו והארץ אשר נתת לאבותינו לאכול את פריה ואת טובה וגו' ע"כ לא הביא המדרש פסוק של שלח לך דשם לא כתיב הטובה והדרשה הוא ע"פ מדה ט"ו וי"ז דכאן כתיב ותקצר נפש העם בדרך ושם כתיב ורוחך הטובה נתת להשכילם והכריע מפסוק וידעתם את תנואתי ומי שאינו בכלל קללה זו עליהם נאמר ורוחך הטוב וגו':

**ונפשנו קצה.**על שלא היו יכולים לאכול דבר אחר ולא אכלו רק מן בבוקר ובערב על כן קצה נפשם בו כי לא היה בהם הרוח הטוב להשכיל על הטוב של המן ולא הצדיקו הדין של הקללה עליהם וחטאו יותר ולא מתו מיתת עצמם כ"א ע"י נחשים:

**שהתחיל בלשון הרע תחלה.**ע' שמ"ר פ' ג' סי' י"ב וכאן דברי לה"ר על השם יתברך ומשה ועל המן:

**ופורץ גדר.**לעיל פר' זו בסי' ב':

**ויתן לחם שאלתם.**ובפסוק הקודם ויתאוו תאוה במדבר וינסו אל בישימון ויתן להם שאלתם וישלח רזון בנפשם והכוונה על חטא האספסוף שכתוב בו והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה והפסוק סותר עצמו שאמר ויתן להם שאלתם משמע לטובה ואח"כ וישלח רזון בנפשם משמע לרעה והכריעו ע"פ מדה כ' שמ"ש ויתן להם שאלתם אא"ע להאספסוף ת"ע על המן עצמו שעם המן נתן להם כל שאלתם והפסוק מתמה עליהם למה חטאו במן הרי מעלתו גדולה עד שעם המן נתן להם כל שאלתם ועל כן וישלח רזון בנפשם:

**לא חסרת דבר.**ותיבת דבר מיותר לדרוש שהדבר שדברת ובקשת לא חסרת שניתן לך ועי' שמ"ר פר' ה' סי' ט' ספרי בהעלותך:

**ששורפים את הנפש.**כמו שריפת בני אהרן ושריפת בת כהן שריפת נשמה וגוף קיים:

**הענן שורף אותם.**על שהיל"ל השורפים ע"כ דורש שהנחשים בעצמם נשרפו ונעשו כמו גדר בצדי המחנה ודורש ופורץ גדר ישכנו נחש גדר ע"פ מדת ממעל ומנגד ודרך קצרה על שפרצו גדר היראה ישכנו נחש שנעשה גדר ופרץ הקב"ה גדר של הנחשים והחיה אותם וגירה בהם:

**להודיעך נסים.**ובתנחומא הגיר' להודיעם נסים:

**נחש יחיד היה.**ה"ג בתנחומא ר' אומר נחש יחיד היה ויתכן דסובר כמ"ש שמ"ר פר' יו"ד סימן ד' אצל צפרדע פלוגתא דר"ע וראב"ע דר"ע סובר צפרדע אחת היתה והשריצה והולידה כל הצפרדעים וראב"ע סובר אחת היתה ושרקה ובאו כולם ושם דורש ב' כ"מ תחלה כתיב והעל הצפרדעים ואח"כ כתיב ותעל הצפרדע וכן כאן תחלה כתוב וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים ואח"כ כתיב ויסיר מעלינו את הנחש והכריע שמתחלה היה נחש יחיד ונעשו רבים או כר"ע או כראב"ע:

**ענותנותו של משה.**איך היה נוח לרצות שבפעם אחד שאמרו חטאנו נתרצה להם והצר לו בצרתם כאלו לא חטאו לו:

**ויאמר העם אל שמואל.**חטאנו כי עברנו את פי ה' ואת דבריך עי' הגהות רש"ש זצ"ל ויתכן דכאן חסר שתחלה הביא ראיה מש"א י"ב שאמרו העם לשמואל כי יספנו וגו' והשיב חלילה לי וגו' והביא עוד ראיה משמ"א ט"ו ובפסוק כ"ד שכתוב כי עברתי את פי ה' ואת דבריך רק על שאמר אמתלא לחטאו כי יראתי את העם לא קבל עדיין דבריו עד שאמר בפסוק ל' חטאתי אז נעתר לו מיד כמ"ש שם וישב שמואל אחרי שאול דו"ק בפסוקים גם יתכן שהמדרש דורש אצל שמואל שכתוב תחלה התפלל בעד עבדיך ואח"כ כי יספנו על כל חטאתינו רעה ותחלה היה להם להתוודות לומר חטאנו ואח"כ יבקשו שיתפלל בעדם וכמ"ש כאן שתחלה אמרו חטאנו וגו' ואח"כ אמרו התפלל ודורש שבאמת כן היה וזה ע"פ מדה י"ז שמצאנו שכן הסדר הנכון וגם כאן היה כן ומאחר שדורש אצל שמואל תופס הלשון שאמר ג"כ שאול לשמואל ויתכן דשני הדרכים אמת ודו"ק. וגם בתנחומא הגירסא כמו כאן:

**אפילו נחש פתן.**בתנחומא הגירסא אפילו נשוך מפתן ועקרב:

**זרקו לאויר ועמד.**שכתוב עשה לך שרף ושים אותו על נס ולא כתיב שיעשה נס וכן כתוב במעשה ויעש משה נחש נחושת וישימהו על הנס ולא כתב כלל שעשה נס היינו עץ כלונס גבוה כמ"ש כנשוא נס הרים וכמ"ש ונשא נס לגוים וכדומה כי איך ימצא במדבר נס תקוע ע"כ דורש וישימה על הנס אא"ע לנס של עץ תנהו ענין לנס של פלא שעמד בנס באויר גבוה כמו על נס של עץ וכמ"ש בסוף בשלח ויקרא שמו ה' נסי וזהו על הנס הידוע ה' נסי:

**שנעשו אויבים.**על שהיו צריכים לסבב בדרך הרבה קצרה נפשם כמ"ש בפסוק ד' ותקצר נפש העם היפך מ"ש במכילתא פסוק ויחן שם ישראל שעשו תשובה ונעשו חני' אחת על שאמר להם ימים הרבה אתם עושים כאן. ובפסיקתא זוטרתי כאן כתב וז"ל ובפרשת ואלה מסעי בין הר ההר ואובות שתי מסעות צלמונה ופונון וכו' ע"ש צלמונה מלשון צלמות ופונון מיתה בלשון יוני סמך לדברי המדרש כאן של עשו אויבים למקום והיו מלאי עבירות ע"כ היו בצלמות ממיתה וכאן מרומזים שני מסעות הנ"ל במ"ש בפסוק ד' דרך ים סוף לסבוב את ארץ אדום. והנה רש"י בחומש כתב על מ"ש עיי העברים לא ידעתי למה נקרא שמם עיים ועי לשון חורבן הוא וע"פ דברי המדרש שנפתר הכל לרעה יתפרש ג"כ תיבת עיי העברים על שהיו מלאי עברות היו בצלמות ומיתה וחורבן וכל דרשה זו ע"פ מדת ממעל ועי' לקמן פר' כ"ג סי' ג':

**מלא זרת.**עי' מ"כ ע"פ מדת גימטריא באופן ב' של תמורות אותיות ולבד זה חז"ל ידעו כל המקומות המפורשים שם וראו בעיניהם כי כן הוא ומצאו שכן מרומז בתורה ע"פ המדות:

**עתה קומו ועברו.**משמע שהיו אצלו ימים הרבה ולא הגיע העת לעבור אך עתה הגיע העת ופי' הפסוק כמה זמן היו אצל נחל זרד מדכתיב והימים אשר וגו' עד אשר עברנו את נחל זרד ולא כתיב אשר באנו אל נחל זרד אלא שהיו כל הל"ח שנה אצל נחל זרד ולא היה להם רשות לעבור כנ"ל ע"כ כתוב כאן בדברים ב' ג' פעמים נחל זרד על עת הראשון שבאו אצלו ועל עת הארוך שהלכו אצלו ועל העת שעברו עליו והנה גם כאן כתיב נחל זרד והוא הפעם הד' אולי באו אצלו ממש ד' פעמים ובינתיים היו מעט רחוקים ממנו:

**שנתרצה להם.**עי' מ"כ וארנון על שם הרנה והשירה שאמרו בסמוך אז ישיר ישראל כי השירה מורה על כפרת עונות הקודמים לגמרי כמ"ש שמ"ר פר' כ"ג סימן י"ב פר' כ"ד סוף סי' א' וסוף סי' ג' ושם נסמן עוד למקומות אחרים:

**אז ישיר ישראל.**תנחומא סימן כ' ומ"ש שנאמרה בסוף מ' שנה כמ"ש לעיל סימן ט' וסימך כ"א שכל עניני פרשיות אלו היו בסוף מ' שנה ומקשה שלפי הנראה מהשירה שהוא על נתינת הבאר והבאר ניתן בתחלת מ' שנה כמ"ש בסוף סדר בשלח והיה להם לומר השירה אז ע"כ דורש לא נאמר השירה על נתינת המים אלא על הנסים שנעשו כאן על ידי הבאר בנחלי ארנון בסוף מ' שנה ודורש סמוכים:

**את והב בסופה.**ודורש בסופה על ים סוף וכמ"ש רש"י בחומש כאן:

**אדם עומד.**ששני ראשי ההר סמוכים זה לזה עד שיכולים לשמוע מה שמדברים בראש ההר השני והגיא שביניהם עמוק מאד ואם ירצה אדם לינך מראש הר זה עד ראש הר השני צריך לירד להגיא ולעלות להר השני וכפי סדר הטבעי היו ישראל צריכים לילך ולעבור דרך תוך הגיא למטה ממש:

**ונכנסו שדים.**כי נתקרבו למעלה בראש ההר אך למטה לא נתקרבו ולא נהרגו האוכלסים ובא הבאר ושטפם שנעשה שם הבאר נחל שוטף ומ"ש שהקיפן ההרים ראשיהם כמ"ש אין מקיפין שתי חביות מקיפין בבועי':

**ואשד הנחלים.**אשר נטה לשבת ער ונשען לגבול מואב שההר של אשד הם לצד ער ונשען לגבול מואב וכדמפרש והולך:

**ולא נודע איזה הר.**בתנחומא הגירסא ולא נודע איזה הר ועתה בא לברר איזה הר נסמך:

**כי ארנון גבול מואב.**היינו הנחל שנקרא ארנון והאמורי מארץ ישראל שנקראת ארצות החיים ארץ צבי שמתפשטת ומתקצרת והיא שיש בה כח ורוח לבוא כנגד ישראל ועל שהיתה עדיין תחת האמורי על כן קראה שפחה:

**את והב בסופה לנחלי ארנון.**כלשון הפסוק את והב בסופה ואת הנחלים ארנון שהוקשו זה לזה לענין הנסיס:

**חזרו לבקש הבאר.**כשעברו על ההרים הסתכלו שאין הבאר עמהם חזרו לאחוריהם לבקש הבאר:

**ואשד הנחלים ומשם בארה.**פי' ואשד הנחלים וגו' כל הפסוק וסמוך לו פסוק ומשם בארה שמהנחלים יצא הבאר שע"פ ההיקש הנ"ל לים סוף דורש מדה ט' לפרש מ"ש ומשם בארה לענין עשיית הנסים בנחלים והעיד הכתוב שהיא עצמה הבאר אשר אמר ה' למשה אסוף העם ואתנה להם מים ועי' כל הענין ברש"י בחומש כאן באריכות במעט שינוי והוספה:

**לא נזכר משה.**תנחומא סימן כ"א ולקמן סוף הפרשה:

**באר חפרוה שרים.**עי' ב"ר פר' ס"ד סי' ח' ד' בארות כנגד ד' דגלים וכתוב שם ד' פעמים חפירה אצל יצחק וזהו חפרוה שרים וכאן דרש על אברהם ועל יעקב כמ"ש ב"ר פר' ע' ריש סי' ח' והנה באר זה באר:

**שנאמר פתח צור.**וסמך לו מיד כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו בעבור אברהם פתח צור ועל יצחק ויעקב כנ"ל וזה שעפ"י מדה י"ז דורש מדה כ"ו ממשל:

**שהיו הנשיאים עומדים.**ב"ר פר' ע' סי' ח' ושם איתא לדגלו ולשבטו ולמשפחתו:

**מים מגוברים.**שהיו המים מתגברים אחר שיצאו מהצור וכמ"ש אצל מי המבול והמים גברו מאד מאד על הארץ אחר שירדו משמים נתגברו על הארץ וזה מ"ש תהלים ע"ח יבקע צורים במדבר וישק כתהומות רבה כמו שהי' אצל המבול בתהומות רבה הי' גם כאן:

**פיסא גדולה.**וכן הוא בתנחומא וע' מ"כ:

**ינחני במעגלי צדק.**ור"ד ה' רועי לא אחסר בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני. ה' רועי היינו במדבר כמ"ש ובניכם יהיו רועים במדבר וכמ"ש הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה וכמ"ש בשיר שם בנאות דשא כמ"ש בסמוך ועל מי מנוחות היינו הבאר ואז ינחילני במעגלי צדק בצדקתו הנחני במי מנוחות במעגלי צדק סביב המחנה:

**קילסו עלי באר וכו'.**פי' למה זכינו לכל זה כי חפרוה שרים הם האבות הנ"ל לא במעשינו:

**אומר אני קודם.**ובתנחומא הגי' מדיין ואומר כו':

**כך המקבל עול תורה.**שהבאר רמז לתורה כמ"ש ב"ר פ' ס"ד סי' ח' ה' בארות כנגד ה' חומשי תורה וע' ב"ר פר' ע' סי' ח' וילקוט כאן. וכמ"ש בתורה שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך. וממ"ש וממדבר מתנה כמ"ש ויתן אל משה וכמ"ש לקח טוב נתתי לכם תורתי וגו' וכמ"ש אבות פרק ג' משנה ו':

**אינו מעלה ארנון.**וזהו וממדבר מתנה שלענין מתנה שצריך ליתן הרי הוא דומה למדבר שאינו צריך ליתן:

**שלשה מקומות.**נחליאל במות וגיא. ועל מדבר ומתנה כבר דרש להו:

**שבהר הבית.**ונקרא נחליאל שהוא נחלת אל וכמ"ש כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה. ובמות הוא הסנהדרין שאצל המזבח והבמה שמזבח ובמה ענין אחד ומבמות הגיא שלשכת הגזית למטה דומה לגיא כנגד המזבח וכמ"ש סנהדרין דף פ"ו במשנה:

**השבה משדי מואב.**רומז על דוד ובנו שלמה שבנו ביהמ"ק שהם מזרע רות:

**ונשקפה ע"פ הישימון.**למי שמשים עצמו כישימון וכמדבר לפי הדרשה הנ"ל ובתנחומא הגי' שמשם יצא תורה לכל ישראל וצ"ע איך דורש כן. ולפי הפשט על הבאר עצמו שנשקף תמיד גם עתה בתוך ים טברי' הוא ים כנרת וגינוסר ע' שבת דף ל"ה א' ובתנחומא דורש עוד כל הענין וחותם נשקפה על פני הישימון לענין באר שבאתה עמהם כלומר כפי פשוטו וכנ"ל:

**וישלח ישראל אל סיחון.**כאן אינו מפורש ומפורש בדברים ב' כ"ו ואשלח מלאכים ממדבר קדמות אל סיחון דברי שלום לאמר וזהו שדורש כאן לענין השלום וכמ"ש בסי' הסמוך:

**ועשה טוב שכן ארץ.**לא פירש המדרש לאיזה ענין הביא פסוק זה כאן שאינו מפורש בו שלום ובהכרח לומר שדורש גז"ש מפסוק הב' שהביא עשה טוב בקש שלום מה שם ועשה טוב עם שלום כך כאן ועשה טוב עם שלום שעי"כ שכן ארץ שע"י ששלחו שלום זכו לירש ארצו גם אבקש שלום לפסוק זה ועשה טוב שכן ארץ ממקומו וכי סמוך לו פסוק והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך שכוונתו על פסוק י"א במזמור וענוים יירשו ארץ והתענגו על רוב שלום וא"כ גם מ"ש והתענג על ה' פי' ג"כ על רוב שלום שעי"כ יירשו ארץ וישכנו ארץ דוק והתבונן בזה:

**ורדפהו למקום אחר.**כמו ישראל ששלחו אל סיחון:

**כי יקרא קן צפור.**וס"ד שלח תשלח האם ואת הבנים תקח לך:

**כי תפגע.**שמות כ"ג ד' כי תפגע שור אויבך או חמורו תועה השב תשיבנו לו ושם פסוק ה' כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וגו' עזוב תעזוב:

**כי תחבוט זיתך.**דברים כ"ד לא תפאר אחריך לגר ליתום ולאלמנה יהי' כי תבצור כרמך לא תעולל אחריך לגר ליתום וגו' דברים שם:

**כי תבא בקמת רעך.**וקטפת מלילות בידיך עד ואל כליך לא תתן דברים כ"ג:

**החל רש.**ור"ד ראה נתתי בידך את סיחון ואת עמו דברים ב' כ"ד עכ"ז ואשלח מלאכים ממדבר קדמות אל סיחון וגו' דברי שלום וכמ"ש בריש הסימן:

**זה נועל וזה פותח.**פי' זה סותם וזה פותח וכוונתו כאן על מדה ט"ו ב' כ"מ שכאן כתוב וישלח ישראל אל סיחון ובדברים ב' כתוב וישלח משה וכאן סותם כי איך ישראל יעשו דבר בלא משה מלכם ושם פותח שמשה שהוא ישראל שלח והמאמר בתנחומא כאן סי' כ"ג:

**וישלח ישראל מלאכים אל מלך אדום.**שופטים י"א י"ז. וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום במדבר כ"א י"ד והכרעה מפסוק ויזכור ימי עולם משה עמו שמשה הוא עמו וכמ"ש בדוד כי אתה כמונו כעשרה אלפים ש"ב י"ח ופסוקים כאלו הם המכריעים ועי' מכילתא בשלח ריש פסוק אז ישיר משה ובני ישראל:

**כמו ששלח אל מלך אדום.**תנחומא בסי' הנ"ל:

**דרכן של מים ליתנם בחנם.**בא לדרוש מ"ש אוכל בכסף תשברני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי שאצל אוכל אמר תשברני ואצל מים אמר תתן לי על שדרך האוכל למכור ודרך המים לינתן בחנם וזה תתן לי אך אני גם במים שתתן לי אשלם לך כסף:

**בדרך המלך נלך.**כאן בחקת כתוב בדרך המלך נלך עד אשר נעבור גבולך ובדברים ב' כ"ט כתוב עד אשר אעבור וזה שייך למ"ש בסימן הקודם ודו"ק וכאן דורש דרשה אחרת על פסוק זה:

**שהי' ממליך אותן.**סיחון הי' בידו הרשות להמליך מלכים על כל ארץ כנען ודורש כן ממדין שכתוב במדבר ל"א חמשת מלכי מדין וביהושע י"ג כ"א כתוב ואת נשיאי מדין וגו' נסיכי סיחון הרי שהוא המליך אותם ובתהלים קל"ו כתוב לסיחון וגו' ולעוג וגו' ולכל ממלכות כנען והיל"ל ולכל מלכי כנען ע"כ דורש ממלכות שהיה ממליך אותם כמו במדין כנ"ל וסיחון ועוג שקולים שכל אחד פרט בעצמו לסיחון מלך וגו' ולעוג מלך וגו' וממלכות כנען כללם כאחד ולכל ממלכות כנען הרי שהם שוים וכל אחד כנגד כולם ובכן נלמד עוג מסיחון שגס הוא הי' ממליך עם סיחון ששקלם הכתוב ועכ"ז פירש המדרש על סיחון שהי' ממליך אותם כמפורש אצל מדין נסיכי סיחון:

**כתיב סיחון מלך האמורי וגו'.**דברים ג' ב' אשר יושב בחשבון היל"ל מלך חשבון:

**בבקעה.**שדה ישרה ופתוחה:

**במחשב.**פי' בעצה ותחבולה שיאסוף סיחון כל עמו מכל עריו למקום אחד והנה ידענו כי כל מה שהקב"ה עושה הכל בחכמה ויתכן שבא לדרוש מ"ש ויבוא יהצה א"ת יהצה אלא יעצה בחילוף ה' בע' באחה"ע וזהו במחשבה שעל כן כתוב ויקח ישראל את כל הערים וגו':

**ראה החלותי תת.**שתיבת החלותי מיותר אלא להורות שמיד בהתחלה תדע שאני נותנו לפניך:

כי חשבון עיר סיחוןוס"ד והוא נלחם במלך מואב הראשון פי' שהיתה חשבון של מואב ולקחה סיחון מידו ולמה הודיע כל זה:

**כי ה' אוהב משפט.**ובתנחומא הגי' כי ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה וכמ"ש ג"כ בסמוך הי' בידם גזל של עולה וא"כ צ"ל כי אני ה' אוהב משפט שונא וגו' וצריך לציין כאן ישעיה ס"א ח' ובפסוק הקודם לכן בארצם משנה יירשו וגו' כי אני ה' אוהב וגו' ונתתי פעולתם באמת ופסוקים אלו שייכים לכאן משנה יירשו שירשו גם ארץ מואב ועמון לבד ארץ סיחון והי' במשפט בלא גזל והי' פעולת ישראל באמת בלא עולה. והעולה היפך של אמת כמ"ש תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו:

**כי חשבון עיר סיחון.**פי' שעתה הי' עיר סיחון ולא של מואב ע"כ יכלו ב"י ליטלו מסיחון ואיך נעשה של סיחון כי נלחם סיחון במואב ולקח ממנו ונטלו ישראל מסיחון:

**זה בלעם ואביו.**כמ"ש בבלעם וישא משלו ויאמר נאם בלעם בנו בעור שגם בעור מתנבא במשלו כמו בלעם:

**והם אמרו תבנה ותכונן.**פי' לא שמעולם היתה עיר סיחון אלא שעתה יקח סיחון מיד מואב ויחריבוה ויבנוה ותכונן ביד סיחון מחדש ויקראו לה עיר סיחון:

**וישב ישראל בכל ערי האמורי.**תנחומא סי' הנ"ל. הנה עתה עומד המדרש בפסוק וישב ישראל בארץ האמורי פסוק ל"א שכבר הזכיר על כן יאמרו המושלים וגו' אוי לך מואב וגו' ולמה תפס פסוק כ"ה וישב ישראל בכל ערי האמורי. כי מפסוק וישב ישראל בארץ האמורי לא יקשה למה שלח לרגל את יעזר שאע"פ שישבו בארץ האמורי היו איזה ערים שלא כבשו עדיין ושלח לרגלם אך מאחר שכתוב וישב ישראל בכל ערי האמורי הרי גם יעזר בכלל ויקשה למה כתוב ששלח לרגל יעזר לזה דורש נשתייר יעזר שנדרש ע"פ מדה כ"ד דבר שהי' בכלל ויצא מן הכלל ללמד על עצמו שלא יתכן לדרוש ע"פ מדה כ"ה שבא ללמד גם על אחרים א"כ יסתור לפסוק בכל ערי האמורי אלא בא ללמד שבכל ערים ישבו אחר שכבשו רק לא ביעזר שאם מפסוק וישב ישראל בארץ האמורי היינו יכולים לדרוש ע"פ מדה כ"ה ללמד גם על אחרים שנשתיירו הרבה ערים ודו"ק:

**מרגלים זריזים היו.**שכתוב וישלח משה לרגל את יעזר וילכדו את בנותי' ויורש את האמורי ולפי הפשט ששלח משה מרגלים ליעזר ובאו להודיעו ענינה והלכו ישראל וכבשוה כדרך כל המרגלים וכמ"ש במרגלי יריחו והעי וא"כ יקשה למה לא כבשו את יעזר רק בנותי' והלא כתוב מפורש בסדר מטות שגם יעזר בעצמה הי' שלהם ובנו אותה ע"כ דורש שמ"ש וילכדו את בנותי' הכוונה שהמלאכים המרגלים כבשו בנותי' והורישם האמורים של בנותי עזר אך יעזר עצמה לא כבשו המרגלים ומ"ש בתפלתו של משה כי כמו שהתפלל על יהושע יה יושיעך כך בלא ספק גם כאן התפלל ומרומז בתיבת יעזור. יה יעזור לכם. ועכ"ז גם הפשט אמת ששבו והודיעו לישראל ובאו וכבשו את יעזר עצמה:

**ויפנו ויעלו יש אומרים.**תנחומא סי' הנ"ל ושם הגי' ר' יוחנן אומר מלחמת סיחון עשו באלול כי מיתת אהרן היתה באב כמ"ש בריש מסעי ויעל אהרן הכהן אל הר ההר וכו' בחודש החמישי באחד לחודש החמישי ובכו ל' יום ואח"כ סבבו ארץ אדום ומואב באלול וכן מלחמת סיחון ואח"כ מלחמת עוג בתשרי אחר הרגל ודורש גז"ש מתיבת ויפנו ממ"ש ופנית בבוקר ופסוק זה כתוב אצל חג הפסח וע"פ מדת בנין אב ה"ה לכל הרגלים שטעון לינה אם כן מ"ש ויפנו היינו אחר הסוכות עי' ד"ר פרשה א' בסימן כ"ד ומש"ש:

**שכנסן הקדוש ב"ה לפניהם.**כמ"ש הוא וכל עמו וכמ"ש לעיל סוף סימן כ"ט וזהו מ"ש כאן ועשית לו כאשר עשית לסיחון:

**אשרי אדם מפחד.**מדכתיב אל תירא הרי שהי' מתירא. עי' ב"ר ריש פרשה ע"ו מדרש אסתר פסוק ויהי אומן את הדסה:

**שלא עמד גבור בעולם.**פי' אחר שכלו הרפאים שהרי עוג נשאר מיתר הרפאים והפסולת שבהם הי' גבור מכל בני עולם:

**ויכו את רפאים בעשתרות קרנים.**וכן בעוג כתיב אשר יושב בעשתרות בריש דברים שמקום הרפאים היה בעשתרות ועוג נשאר מהם שם:

**כפריצי זיתים.**עי' בראשית רבה פרשה מ"ב סי' ח':

שיצא אברהם ויהרגושם בבראשית רבה איתא שיהרג ויטול את שרה ועי' ד"ר סוף פרשה א':

**יתר מחמש מאות שנה.**עי' בהגהת רש"ש זצ"ל. ואולי צ"ל יותר מח' מאות שנה שהי' כתוב ח' ונשתבש לה' והדפיסו חמש מאות:

**אלולי שהי' לו זכות.**ע' מה שכתבתי ב"ר פר' ע"ו סי' ב' על מ"ש כי ירא אנכי אותו ולא אמר ממנו וכן כאן אל תירא אותו ותמצא נחת והוא שייך גם כאן:

**בידך הרגהו.**בידך ממש וכמ"ש ברכות פרק הרואה איך הרגו משה הובא ברש"י בחומש כאן:

**ונחרם אותו.**ולשון הפסוק דברים ג' ונחרם אותם כאשר עשינו לסיחון החרם כל עיר מתים ולשון חרם משמע הכל כמ"ש אצל עיר הנדחת וצ"ע שהרי גם אצל סיחון כתוב כן בדברים ב' ל"ד וגם אצל כנענים שכתוב חרם עכ"ז לא החרימו רק הגופות לא הבהמות ושאר השלל ולמה לא הקשה רק כאן. וכל מקום כפי מה שמפורש בו בעיר הנדחת כתוב חרם כתוב מפורש ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחובה ושרפת וגו' ואצל חרם יריחו מפורש העיר וכל אשר בה וכל כסף וזהב וגו' אוצר ה' יבוא וגם כאן הכל מפורש שהחרימו הנשים והטף רק הבהמה ושאר השלל בזזו להם ומה דורש וצ"ע:

**בנו כתיב.**בספרים שלנו כתוב בניו אצל עוג רק בדברים ב' ל"ג כתוב אצל סיחון ונך אותו ואת בנו והקרי בניו וכתב רש"י שם ואת בניו בנו כתיב שהי' לו בן גבור כמותו וע' מנחת שי באריכות. ונ"ל אע"פ שהמדרש דורש עוד כאן בענין עוג עכ"ז דורש פסוקים של סיחון שמאחר שהביא פסוק ועשית לו כאשר עשית לסיחון והביא פסוק ונחרם אותו שאם הכוונה על עוג הלא בעוג כתיב בדברים ב' ונחרם אותם ומאחר שההכרח להגיהה טוב להגיהה ולהביא פסוק שאצל סיחון ונחרם את כל עיר מתים ויתורץ קושי' הראשונה שהקשינו למה אינו דורש תחלה מפסוקי סיחון וא"כ מ"ש וכל הבהמה צ"ל רק הבהמה וגו' וגם מ"ש ויכו אותו ואת בניו בנו כתיב צריך להביא פסוק שאצל סיחון בדברים ב' ג"כ וצ"ל ונך אותו ואת בניו ושם הכתיב בנו והקרי בניו:

**קשה ממנו.**וכן הוא בתנחומא וצ"ע איך דורש כן מתיבת בנו שהיה קשה ממנו ויותר נראה נכון גירסת רש"י שהעתקנו קשה כמותו:

**קימעא קימעא.**כמ"ש מעט מעט אגרשנו מלפניך פן תרבה עליך חית השדה. בתנחומא כאן סיום של סדר חוקת שכן דרך המדרש לחתום הפרשה והסדר בדבר טוב וכאן העתיק כל דברי התנחומא אעפ"י שעדיין לא חתם הסדר שהעתיק עוד דרשות ממקום אחר:

**מנין ישראל יודעין מה עשו.**פי' מה שעשו עגל. וע' שמ"ר סוף פר' מ"ג וע' ד"ר פר' ג' סי' י"ז:

**לא אמרת אנכי ה' אלהיך.**ע' שמ"ר פ' מ"ג סי' ה':

**וכן נאה שיהיו הצדיקים.**בתמיה ע' מכילתא יתרו פסוק פוקד עון אבות וגו' בזמן שאין מסרגים כגון רשע בן רשע בן רשע ופי' בלא הפסק צדיק ועי' סנהדרין כ"ז שדורש ב' כ"מ מדה ט"ו כתיב פוקד עון אבות על בנים וכתיב לא יומתו אבות על בנים כאן כשאוחזים מעשה אבותיהם כאן כשאין אוחזים וכנ"ל במכילתא:

**ככתוב בספר תורת משה.**ד"ה ב' כ"ה ד' מ"ב י"ד ו' אצל אמציה כשהרג את המכים ליואש אביו ואת בני המכים לא המית ככתוב בספר תורת משה אשר צוה ה' לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות כי אם איש בחטאו יומת:

**קומו סעו ועברו.**וס"ד החל רש והתגר בו מלחמה וכדלעיל סי' כ"ז:

**מה כתיב למעלה.**ע' הגהת רש"ש זצ"ל ונראה לי ברור שתיבת למעלה הי' כתוב מן הצד להורות שדרשה זו כבר הובאה לעיל סי' כ"ז ואח"כ הכניסו תיבת למעלה בפנים וט"ס היא. וע' כל זה ד"ר פרק ה' סוף סי' י"ג:

**שלא קבל סיחון.**שלא שמע לדברי שלום ששלח לו משה:

**ולא עוד.**שהכה את סיחון מלך האמורי ואת עמו האמורים במלחמה אלא שגם אותם שהטמינו עצמם במערות כדלעיל סי' כ"ה שהיו ג"כ אמורים כמ"ש כי ארנון גבול מואב בין מואב ובין האמורי ע"ש באריכות:

**רצצת ראשי תנינים.**כך כתוב אתה רצצת ראשי לויתן אתה בקעת מעין ונחל פי' שע"י שהלוית וחברת ראשי ההרים עי"כ רצצת אותם ואח"כ בקעת מעין ונחל שעי"כ נודע מה שעשית להם שהמעין והבאר נעשה נחל שוטף:

**נתת פת.**ושם הוא משל על השבת שנתן הקב"ה לישראל ואמר למשה לדעת כי אני ה' מקדשכם לך והודיע אותם וכאן הוא משל על הודעת הנסים ע"י הבאר:

**נגזר על משה.**לעיל פ' זו סי' כ"ו:

**אמר משה.**תנחומא סדר זה סוף סי' כ"א וכאן הוא סי' כ"ו ושם מקומו:

**ומנחליאל במות.**ע' שמ"ר ריש פר' ל"ב ושמות מקומות כאלו לא נזכרו בתורה ולא בסדר מסעי ואינם כ"א לדרשה ע"פ מדה ממעל ונוטריקון:

**ומבמות הגיא.**כי משה מת בהר נבו ונקבר בגיא מול בית פעור. ע' סוטה י"ג ב' ספרי וילקוט סדר ברכה פסוק וירא ראשית לו: