**זש"ה הצור.**תנחומא סדר זה סימן א' וילקוט כאן:

**שאתה רחקתנו.**שם ושם הגירסא ולא נתת לנו כמו שנתת לישראל בעוה"ז:

**כך העמיד.**ונבדקו מלכיהם ונביאיהם של ישראל עם מלכיהם ונביאיהם של עובדי כוכבים כ"ה שם ושם:

**ועל כל הארץ.**גם על החיות ועל העופות וכן לנ"נ. שנאמר ירמיה כ"ו וגם חית השדה נתתי לו לעבדו. כ"ה בתנחומא:

**אעלה על במתי עב.**אדמה לעליון וזהו החירוף וגם אמר ומן הוא אלה די ישזבינכון מן ידי:

**לקח הבית לשמו.**כמ"ש מזמור שיר חנוכת הבית לדוד על שחשב לבנות והכין הכל ועשה היסודות כמ"ש פסיקתא רבתי פ' ב' סי' ו':

**כל גדולה.**לבד מלכים כנ"ל גם חכמה ונבואה הי' בהם:

**שא על צור קינה.**כשהתנבא צרה על גוי הי' מדבר בלשון קינה ואנחה:

**חנם על לא דבר.**פי' בשנאת חנם שלא עשו לו ישראל דבר רע מעולם:

**וירא בלק מה ראה.**תנחומא סי' ב' לקמן בסי' ז' שראה בהוברי' שעתידין לפול מישראל כ"ד אלף:

**שמוציא דבר.**בקללה בעלמא שלא בפניהם שלא ידעו להזהר:

**ויראו בני אלהים.**את בנות האדם וחטאו בהם ונמחו מן העולם:

**וירא הם.**את ערות אביו וחטא בו ונתקלל הוא וזרעו אחריו לעולם:

**ויראו אותה שרי פרעה.**ויהללו אותה אל פרעה ותוקח האשה בית פרעה ולקה הוא וביתו בנגעים גדולים כמפורש ומ"ש וכן כולם פי' כל הרשעים חטאם על ידי עיניהם כמ"ש וירא שכם וירא המן וכדומה:

**שהיה מעלה עליהן שכר.**שבלק הי' ג"כ מעלה שכר לסיחון ועוג כמו מלכי כנען כמ"ש פ' כ"ט סי' כ"ט:

**ועוד שראה.**שזהו מ"ש וירא בלק:

**כתב ויגר מואב.**תיבת כתב מיותר ובתנחומא ליתא:

**שאתה יכול לחטוף.**בתנחומא הגי' לחטוף מן החוץ היינו מן השדות והדרכים והכפרים וזהו את כל סביבותינו. שהיל"ל ויראה או ויפחד ואמר ויגר מלשון אגרה בקציר מגורה של דגן ענין אסיפה שנאספו מן הכפרים ועירות אל הכרכים והבצורות ואינו יוצא מפשוטו שהוא מלשון יראה שעל שיראו ע"כ נאספו:

**ואחזו אותם.**בתנחומא הגי' והאחזו אותה:

**והוא נלחם וגו'.**בתנחומא הגי' שנאמר והוא נלחם בסוף סדר חוקת ועי' לעיל פ' הקודמת סי' ל':

**רואין עצמן כקוצין.**כקוצים המכאיבים ודוקריס כך נתנו יראתם בלבם. ועי' שמ"ר פ' א' סי' י"א ויקוצו:

**במדין נתגדל.**תנחומא סי' ג' כמ"ש שמות ב' במשה וישב בארץ מדין:

**המכה את מדין.**שבאו מדין לשדה מואב למלחמה והכה אותם מואב:

**משל לשני.**עי' סנהדרין ק"ה:

**כחו בפיו.**כשהשור אוכל מוציא לשונו לאסוף אכילתו לפיו על כן אכילתו ביתר כח משאר הבהמות שאוכלים בשפתם:

**וקרני ראם קרניו.**ור"ד בכור שורו הדר לו שהשור מנגח בקרניו רק שקרניו קצרים ע"כ אמר עוד וקרני ראם קרניו בהם ינגח יחדו אפסי ארץ וקרני ראם ארוכים מאה אמה כמ"ש מדרש תהלים כ"ב והוקש לשתי מדות ואתה נותן לו כח יפה שבשתיהם כח נגיחת שור ואורך קרני ראם מדה כ"א: נ

**סיך היה.**לקמן סי' ז' תנחומא סי' ד':

**בעת ההיא.**ובלק בן ציפור מלך למואב בעת ההיא פי' בעת שנהרג סיחון נעשה מלך כנ"ל ולא קודם לכן. והיו צריכים מלך ומנחש וקוסם לעמוד כנגד ישראל:

**הקב"ה עשה להם ניסים.**עיקר הדרשה ששייך כאן הוא על פסוק עמי מה עשיתי לך ומה הלאיתיך וגו' כי העליתיך ממצרים וגו' עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור וכל הדרשה דרך אגב:

**ויאמר ה' וגו' עד ואושיע אתכם.**ואח"כ מביא פסוק ויוסיפו ופסוק ויוסיפו כתוב תחלה בפרשה אלא שהז' גאולות היו תחלה והיו להם לעבדו שבע ולהללו אלא שעשו בהיפך וגם בפסוק ויעזבו את ה' ולא עבדוהו פי' שעזבוהו שבע ולא עבדוהו על השבע גאולות שעברו הכתובים אחר כן בפסוק י"א להוכיח אותם על הז' עבודות כוכבים שהכעיסו אותו ודו"ק:

**עמי מה עשיתי לך.**פי' חשוב הנסים שעשיתי לך ומה הלאיתיך בעבודות שתעבוד אותי על הגאולות:

**שמא אמרתי לך הביאו לי מן החיות.**הוא פירוש אחר בפסוק זה וכמ"ש ויק"ר פר' כ"ז סי' ה' באריכות על פסוק זה וכאן קיצר וסמך על מ"ש שם וע' לקמן פ' כ"א סי' ט"ז:

**שור או כשב או עז.**וכתוב שם ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה':

**וכן מן הבהמה ומן הבקר.**תקריבו את קרבנכם. ויקרא א':

**וכי יצא סיחון.**היינו מ"ש מה עשיתי נסים כנ"ל ומה הלאיתיך בעבודה על הנסים:

**לא ראה בלק.**זהו עיקר השייך כאן וסמוך לפסוק עמי מה הלאיתך כתוב עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור וגו' והעיקר חסר כאן שלא הביא פסוק זה:

**אחד מג' בני אדם.**בב"ר פ' י"ט סי' י"א חשב ד' שחושב גם את אדם הראשון:

**התחיל מתגאה.**כמפורש בד"ה ב' כ"ה ולא כגמול עליו השיב חזקיהו כי גבה לבו ולא פי' מה שעשה בגובה לבו ודורש ע"פ מדה י"ז שזהו מ"ש במ"ב כ' שהשיב מארץ רחוקה באו אלי:

**וכן בלעם הרשע.**לקמן סי' ט':

**הואיל וכך אתה מדבר.**משמע שאם לא הי' אומר כך הי' מניחו לילך ולקלל והענין כי עבור בלק ובלעם הי' סיבה קרובה שיצליחו לקלל את ישראל וכמ"ש עמי זכר נא מה יעץ בלק ומה ענה אותו בלעם וכמ"ש ולא אבה ה' א' לשמוע אל בלעם ויהפוך ה"א לך את הקללה לברכה שע"כ נתן ה' מכשול לפניו בתחלת הענין ולא עמד בנסיון ותחלת דברי פיהו סכלות והוללות רעה וזה היה סיבה להפוך את הקללה לברכה:

**לקיים וכו' כנוגע בבבת עינו.**ע' שמ"ר פ' ל' סי' ט' שתיקן סופרים הוא עינו והכתיב עינו כביכול עין של מעלה וכאן דורש שניהם שעל שנגע בבבת עין של מעלה כביכול נגע גם בבבת עינו ונעשה סתום העין ע"פ מדה י"ז דורש מדת מנגד שמ"ש שתום העין כמו סתום בס' ורש"י בסנהדרין דף ק"ה כתב שתום העין פתוח עין אחת וא"כ השנית סתומה וברש"י בחומש כתב שני הפירושים יחד:

**פתורה עירו היה.**תנחומא כאן סי' ד' ופי' אשר שם עירו של בלעם הי' פתור וכמ"ש דברים כ"ג ה' מפתור ארם נהרים ומ"ש פתורה ה"א במקום למ"ד כמ"ש מצרימה שכמה:

**וי"א שולחני הי'.**כי לאיזה צורך תודיע לנו התורה שם העיר ששלחו אחריו שם ע"כ דרשו ע"פ מדת ממעל בארמית שתיבת שולחן בארמית פתורא ואין הכוונה על שולחן ממש אלא הכוונה על מלאכת שולחני שנקרא כן. שהכל באים אצלו בין שיש מטבעות גדולים וצריך קטנים בין מי שיש לו קטנים וצריך גדולים כך הכל באין אצלו לדרוש בנחשיו וקסמיו:

**פותר חלומות.**כמ"ש סוף וישב ופותר אין אותן וכן בריש מקץ ואין פותר אותם לפרעה:

**חזר להיות קוסם.**כמ"ש וקסמים בידם וכמ"ש ולא קסם בישראל שהביאו לו דברים של קסמים שהוא יודע איך להשתמש בהם וכמ"ש ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים וחזר לרוה"ק היינו בעת שברך את ישראל כמ"ש אשר מחזה שדי יחזה ויודע דעת עליון ואחר שברך לישראל חזר למדרגת קוסם וכמ"ש יהושע י"ג ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו וגו' וכמ"ש בהדיא לקמן פר' זו סי' י"ט:

**ארץ בני עמו.**לפי פשוטו מפורש על בלעם אלא שא"כ יקשה איך אמר כי ידעתי איך ידע בעצמו והיל"ל כי שמעתי ע"כ דורש ארץ בני עמו של בלק וע"כ אמר ידעתי כי היה עמו בעירו יחד ומ"ש אשר חברך מבורך אמר על עצמו שברכו שימלוך ואשר תאור יואר ממואב שהוא קלל את מואב כמ"ש לעיל פר' י"ט סוף סי' למ"ד ע"ש:

**לקרא לו שכתב לו.**שהרי שלח לו ועתה לכה נא ארה לי את העם א"כ מ"ש לקרא לו מיותר ע"כ דורש שמ"ש לקרוא לו פי' שיקראו לפניו המכתב שכתב לו דברים אלו הכתובים כאן:

**מה איכפת לך.**שכתוב שני פעמים הנה שתיבת הנה הוא תחילת דברים והשני מיותר ודורש שאמר תיבת הנה הראשון אמר לו מה איכפת לך וענה לו עוד הנה כיסה וגם הנה הב' תחלת דברים:

**סתמו עינים.**לעיל פר' י"ט סימן כ"ט ופר' זו סימן ב' שסיחון ועוג היו לאומות בדמיון צופה שהולך לפני השער ועיקר תשמישו בעיניו לראות לכאן ולכאן ולהגיד מה שרואה ואם יסתמי עיני הצופה בטלה תשמישו וכן סיחון ועוג ישבו על שערי המדינה לשמור המדינה ומאחר שהחריבום דומה לסתימות עיני הצופה והם עיני הארץ:

**ממלי כתיב.**לדרוש ע"פ מדת ממעל לשון כריתה כמ"ש כי אמילם וצ"ע שהרי תיבת אמילם שהוא לשון כריתה גם אם יכתב ממולו או אמילם בוי"ו כמ"ש על כל מול בערלה מה אמולה לבתך שמילה וכריתה ענין אחד בין אם כתוב מילה או מול בחול"ם או מול במלאפום ובשורק ע"כ נראה לי שהם שני דברים תחלה אמר המדרש שממלי כתיב חסר וי"ו כדרך המדרש הרבה פעמים להודיעני אם כתוב מלא או חסר אף שאינו דורש

**דבר ואח"כ אמר שמ"ש ממלי אין פירושו מלשון אל מול פני המנורה ממול ערפו כתרגומו מלקבלי לבד אלא פירושו ג"כ מלשון כריתה כי אמילם וכדומה מלשונות של מילה: שאורה את התאנים.**כי כמו קצירה בתבואה ובצירה בכרמים כך אורה בתאנים אלא שתבואה וזיתים וענבים נקחים כאחד שכולם נבשלים יחד אך התאנה נלקטת מעט מעט וכמ"ש במשנה פאה ולקיטתו כאחד למעוטי תאנה כי ידע בלק שלא יתכן לו להרוג את כל ישראל אלא רצה לשלוט בה מעט אותם שכנגדו וזהו ארה לי:

**לא שהם גבורים.**שאחר שאמר כי עצום הוא ממני איך אמר אולי אוכל נכה בו ע"כ דורש שבאמת אינם גבורים ממני אלא שיש להם סגולה מיוחדת בפיהם אשר גם אתה יש לך סגולה זו:

**וירא בלק.**שמאחר שהיה מאומה אחרת לא אמורי איך ראה והיל"ל וישמע בלק כמ"ש שמעו עמים ירגזו אלא פירושו שחזה במראות הקסמים וכמ"ש החוזים בככבים וכמ"ש וישקוף אבימלך בעד החלון בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא ובכולם פירש בזוהר בחלוני דחוכמתיא:

**וכן הוא אומר.**בבבל כתיב וה"ה בשאר האומות בבנין אב:

**החוזים בכוכבים.**וס"ד מאשר יבאו אליך ודרשו מאשר ולא כל אשר. לכך נתגרה בהם בכמה מיני תחבולות אולי יועיל וכמ"ש אולי אוכל נכה בו:

**הפקיר בתו.**וכן הוא לקמן סימן כ"ד דעת המדרש שמ"ש כזבי בת צור ראש אומות בית אב במדין הוא שהיה ראש שני אומות ראש בית אב במדין ובימי סיחון היה נסיך בסיחון כמ"ש ביהושע י"ג ואחר מותו נעשה מלך במדין כמ"ש במטות ועל מואב כמ"ש כאן ועי' מש"ש לעיל פר' זו סימן ד' ולקמן פר' זו סימן י"ט ולקמן פר' כ"א סי' ג' וחבין גם כאן:

**אחד מכ"ד בסאה.**כמ"ש בבא בתרא דף צ"ג המוכר פירות לחבירו מקבל עליו רובע טינופות לסאה פי' רובע קב פסולת והסאה שש קבין ורובע הקב אחד מכ"ד בסאה כך נפלו מישראל כ"ד אלף שהוא חלק כ"ד מהם ובהכרח לומר לפי זה שחושב חלק כ"ד מלבר שהרי מספר ישראל היה עולה תמיד במדבר שש מאות אלף ובכל מאה אלף ד"פ כ"ה אלף הרי כ"ד פעמים כ"ה אלף ואע"פ שמתו מהם הרבה בעדת קרח ובויעפילו במרגלים ובאספסוף וקברות התאוה בשליו ובשיטים עכ"ז נמנו בסדר פנחס אחר שיטים והיו יותר משש מאות אלף. אך בתנחומא וילקוט כאן הגירסא נפלו מישראל כ"ד אלף חסר אחד פירושו חסר אלף אחד ופירושו כנ"ל שאחד מכ"ד אלף מישראל הוא כ"ה אלפים וכאן לא היה אלא כ"ד אלף:

**שלא יכנסו לארץ.**שמ"ש ואגרשנו מן הארץ אין פירושו שיאבדו כולם שהרי אמר אולי אוכל נכה בו כנ"ל אחד מכ"ד ואם פי' שיגרשם מכל הארץ אנה יגרשם אם לשמים או חוץ לעולם אלא ע"כ פירושו מן הארץ שרוצים ליכנס בה:

**את בלעם ואביו.**כמ"ש לעיל פר' י"ט סי' ל' המושלים זה בלעם ואביו:

**אשר תברך מבורך.**כמ"ש ריש הסימן שהוא אמר לבלק שימלוך ואשר תאור יואר על מואב:

**וילכו זקני מואב.**תנחומא סי' ה' ומ"ש שלא יתן עלילות עי' סנהדרין ק"ה ועי' רש"י בחומש:

**שאין בו הנאה.**בתנחומא מסיים וישבו שרי מואב עם בלעם פי' ולא שרי מדין שלא ישבו שם אלא הלכו להם:

**שהראשונים.**ובתנחומא סי' ה' הנ"ל הגירסא שבראשונה נאמר ורחל באה וגו' וכמ"ש ב"ר פר' ע' סי' י"ב שמשעה שלקה העולם בדור המבול עמדו וגדרו עצמם מן הערוה הדה אמרת שאנשי מזרח גדורים וע"כ לא חשש לבן להניח את רחל בין הרועים וכן בנות יתרו. ועי' שמ"ר פר' א' סי' ל"ב שבקשו להזדווג להן אולי חידוש היה כדי לזכות את משה שהרי יתרו לא חשש:

**והטעה את הבריות.**כמ"ש בסדר מטות הן הנה היו לישראל בדבר בלעם למסר מעל בה' והיודע מחשבות ידע מחשבתו שכן רוצה לעשות על כן הטעה אותו הש"י ונתן מכשול לפניו וזה משגה ישרים בדרך רע ישגו אותו ויטעוהו וזה ע"פ מדת ממעל ומנגד ודרך קצרה ומ"ש בשחותו הוא יפול על סוף המעשה שנהרג במלחמת מדין:

**מי האנשים האלה.**כמ"ש לעיל סי' ו' בביאור:

**מן העוה"ז והבא.**זה לא יובן אלא ע"פ סודות הזוהר שאמר ואנכי אקרה כה אעקור להאי כה כנסת ישראל מאתרה וזהו וגרשתיו סתם לגמרי שלא ימצא כלל:

**א"כ אברכם.**תנחומא סימן ו' שמ"ש לא תלך עמהם כנגד מ"ש בלק לכה נא ומ"ש לא תאור כנגד מ"ש ארה לי והיה די במ"ש לא תלך עמהם אלא שעל זה השיב א"כ אקללם במקומי ועל זה אמר לא תאור ומ"ש כי ברוך הוא אין זה נתינת טעם על שלא יאור כי האב שאינו רוצה שיקלל אחר את בנו אינו צריך ליתן טעם על זה ועוד שאפילו אם מקולל מכבר אינו רוצה שיוסיפו לו קללה אלא בהכרח לדרוש שהשיב א"כ אברכם ועל זה השיב לו הש"י כי ברוך הוא כמ"ש ב"ר פר' ע"ד סוף סי' ז' השמר מדבר עם יעקב מטוב עד רע שאפילו אומר לטובתו הוא חושב לרעתו כי לבן וכן בלעם ידעו כי ברכתם יתהפכו בסוף לקללות וזהו כוונתם שרצו עכ"פ לברכם כי נעתרות נשיקות שונא מלשון עתר שדרשו חז"ל על שמהפך את התבואה כך נשיקות שונא בין הרעה שלו מתהפך לרעה וכמ"ש אל תלחם לחם רע עין וגו' (והתבונן שהש"י השיב לבלעם לא תאור את העם בלשון שאמר בלק כמ"ש בסוף סי' הקודם שיתן הרשע אל לבו שהש"י יודע ורואה רוע לבו שמרע יותר מבלק) והדבש יתהפך לעוקץ:

**אלא לתתו להלוך.**הנה הש"י אמר לו ב' דברים לא תלך עמהם לא תאור וגו' והוא לא אמר רק להלוך עמכם והעלים מ"ש לא תאור וכל זה מגובה רוחו:

**שהיית נוטל לשעבר.**מסיחון לקלל את מואב ובתנחומא מסיים וכל מה שאתה חפץ ומה שאתה גוזר אעשה לפרש מ"ש וכל אשר תאמר אלי אעשה פי' שלא תתירא שעל שאני קוסם גדול א"כ לא אשמע לך באיזה דברים ויהיה זה לך למורת רוח לא כן הוא כי לא אעשה רק חפצך אף שיהיה אצלי בלא טעם ואף שתגזור עלי לעשות דברים היפך דעתי ורצוני הכל אעשה בביטול דעתי לגמרי:

**וישא בלעם את עיניו.**במדבר כ"ד ב' שביקש להכניס בהם עין רעה רש"י בחומש:

**אלו היה מבקש.**בא ליתן טעם למה עלה על דעתו לבקש כך אלא שאינו תלוי בו ואם היה תלוי בו היה מבקש מלא ביתו כי נפשו ותאות לבו הרחבה בחמודי הגוף שאין אלו תנאים של נביאי אמת: ל

**ילך בפחי נפש.**שאף שהלך עמהם הרי אמר בפירוש לא אוכל ובשעת ההליכה ג"כ לא אמר שיכול הרי הלכו בספק ופחי נפש:

**להוסיף להם ברכות.**שלפי פשוטו שאמר להם שבו נא בזה גם אתם הלילה ואדעה מה יוסיף ה' דבר עמי שכבר דיבר עמי בהיות שרים הראשונים ועתה אדע מה יוסיף שהרי הוספה שייך בדבר שכבר דיבר בזה ועתה מוסיף עוד לדבר מענין דבור ראשון וזה היפך כוונתו שרצה שלא ידבר עוד כמו בפעם ראשון אלא בהיפך שילך ויקלל ואיך אמר מה יוסיף אלא פירושו כמו שבפעם הראשון אמר כי ברוך הוא וכמו שכבר נתברכו מפי האבות שמרומז במ"ש את פי ה' אלהי כנ"ל אדעה מה יוסיף ה' לדבר ולברך גם יתכן שדורש גז"ש ממ"ש יוסיף ה' עליכם ככם וגו' ויברך אתכם הרי שתיבת יוסף הוא בברכה וכן אמר יואב בש"ב כ"ד ג' ויוסף ה' אלהיך וגו' מאה פעמים:

**בחלום הויון לילה.**תנחומא סי' ז' וסגנון הפסוקים מפסוק ט"ו עד פסוק כ"ב בחלום חזיון לילה בנפול תרדמה על אנשים וגו' אז יגלה אוזן אנשים וגו' להסיר אדם מעשה וגוה מגבר יכסה יחשוך נפשו מני שחת וגו' והוכח במכאוב על משכבו ורוב עצמיו איתן וזהמתו חיתו לחם ונפשו מאכל תאוה יכל בשרו מרואי ותקרב לשחת נפשו וחיתו לממיתים. ויש בפסוקים אלו שני כתובים מכחישים תחלה אמר יחשוך נפשו מני שחת וחיתו מעבור בשלח ואח"כ אמר ותקרב לשחת נפשו וחיתו לממיתים ע"כ דורש ומכריע ע"פ מדה ז' וי"ז שהענין מדבר בבלעם וכמ"ש בסי' הסמוך שכתוב בו שדיבר עמו בחלום לילה ומחזה שדי. וע"פ מדה י"א שמ"ש וגוה מגבר יכסה יחשוך נפשו מני שחת הוא פסוק אחד וגוה על שנתגאה הרשע כסה ממנו איך שיחשוך נפשו מני שחת ובא לנסותו ולהטעותו וטעה וכמ"ש לעיל סי' ו' שהטעה אותו על כן והוכח במכאוב על משכבו שאמר לו בלילה לא תלך עמהם ורוב עצמיו איתן רומז שהאתון התעצמה בטענותה נגדו וזהמתו חיתו לחם כמ"ש כי אם הלחם אשר הוא אוכל כמ"ש לקמן סימן י"ד יכל בשרו מרואי שנעשה סומה בעין אחת ושופו עצמותיו לא רואו כמ"ש וילך שפי שהיה חגר ברגלו אחת ומ"ש לחשוך נפשו מני שחת לאור באור החיים הנה בפסוק י"ח שם כתוב יחשוך נפשו מני שחת ובפסוק ל' כתוב להשיב נפשו מני שחת לאור באור החיים ובתנחומא מביא פסוק למ"ד זה וכאן ג"כ הכוונה יחשוך נפשו מני שחת לאור באור החיים ולמוד מסופו וכאלו כתוב גם זה כאן שכל זה העלים ממנו:

**כמהר צפור אל פח.**וס"ד ולא ידע כי בנפשו הוא שקודם שפלח חץ כבודו לא ידע כי בנפשו הוא אך אח"כ ידע:

**משיצא מן כבודו.**כמ"ש לעיל פר' זו סימן ז' שהיה פותר ואח"כ קוסם ואח"כ בא לרוח הקודש וזהו כבודו וחזר להיות קוסם וזהו שיצא מן כבודו. ועי' לקמן סימן י"ח. ופסוק תמות נפשי מות ישרים הוא בנבואה ראשונה אלא שהבין מיד שלא יצליח וידע שחטא בהליכתו והיתה נפשו עגומה עליו וביקש עלי':

**ליל שמורים.**תנחומא סימן ח' ומ"ש וכן כלם פי' כמ"ש אצל גדעון שופטים ז' ט' ויהי בלילה ההוא ויאמר אליו ה' קום רד במחנה כי נתתיו בידיך וגו' ואצל חזקי' ויצא מלאך ה' בלילה ההוא ויך במחנה אשור וכן כאן אצל בלעם על שהיה נס לישראל דיבר עמו בלילה:

**ויבא אלהים אל לבן.**ויאמר לו השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב ועד רע. ויבא אלהים אל אבימלך ויאמר לו הנך מת על האשה וגו' עד כי עצר עצר ה' בעד כל רחם לבית אבימלך שעשה נסים לאברהם ושרה:

**ויהי בחצי הלילה.**אצל נס מכת בכורות ויהי הענן והחושך אצל נס הים ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם שהכה אברהם את ארבעה המלכים בחצי לילה ולא דקדק המדרש להביא הפסוקים כסדר התורה שתחלה הוא פסוק ויחלק עליהם לילה ואח"כ פסוק של אבימלך ואח"כ של לבן וגם בתנחומא כמו כאן:

**שכל נביאי עובדי כוכבים בלילה.**צ"ע שהרי גם האבות מצאנו באברהם ביצחק וביעקב שדיבר עמם בחזיון ובמראות הלילה רק אצל המילה נראה לאברהם ביום וגם בהרבה נבואות של נביאי ישראל מצאנו שהיה בלילה כמ"ש אצל גדעון ואצל שמואל ונבואת נתן אל דוד ואצל שלמה בפעם הראשון מפורש בלילה וכל נבואות דניאל מפורש שהיה בלילה ובהכרח לומר שכוונתו שבנביאי ישראל מצאנו שנראה להם ביום ובלילה ולנביאי עובדי כוכבים רק בלילה:

**וכן אליהוא אומר על זה.**כמ"ש בסימן הקודם שפירוש הפסוקים על בלעם (ועל מדרש זה נתיסד הפיוט של ויהי בחצי הלילה שאין הכרח שהיו כולם בליל פסח שיש מהם שלא היה בליל פסח שהרי מונה נס הים וכן מה שנראה לבלעם שלא היה בפסח כמ"ש לעיל פר' י"ט סי' ל"ב שמלחמת סיחון באלול ועוג אחר הרגל ואח"כ באו למואב בחשוון):

**איני חפץ באבודן.**וזהו מ"ש אם לקרא לך באו האנשים קום לך הרי שלא אמר לו סתם לך רק מאחר שבאו לקרוא לך וגם אמר בספק ובתנאי אם באו לקרא וכל זה מורה שאינו כפי רצונו ית"ש:

**מיד וישכם.**ויחבוש את אתונו עי' ב"ר פר' נ"ה סי' ח' תבוא חבשה ותעמוד על חבשה:

**ויתיצב מלאך ה'.**ה' הוא רחמים עי' ב"ר ריש פר' נ' ונעשה לו לשטן מסיים בתנחומא וכך אמר אל בלעם הנה אנכי לשטן גרמת לי לשמש אומנות שאינו שלי כי היל"ל באתי כמ"ש אצל יהושע עתה באתי ואמר יצאתי פי' יצאתי חוץ ממדתי מרחמים לדין וכמ"ש הנה ה' יוצא ממקומו לפקוד עון יושב הארץ עליו ופי' ג"כ מרחמים לדין וכמ"ש ממקומו הוא יפן ברחמים שהרשעים מהפכים מדת הרחמים לדין וכן הוא בזוהר כאן פסוק ויקם בלעם נפק וקאים באומנתא דלאו דילי' דהא מלאכא דרחמי הוה ע"ש כל הענין ועי' לעיל פר' ט' סי' י"ח:

**צריך שנים לשמשו.**עי' ב"ר סוף פר' נ"ה מש"ש:

**הקול קול יעקב.**ב"ר פר' ס"ה סי' כ':

**אבא אליך בשלך.**ע"פ מדת מנגד:

תנחומאסימן הנ"ל:

**לקלל אומה שלימה.**כולל ג' ק"ו של תוכחות. א' אומה שלימה שהוא דבר גדול בעולם ועקירתו קשה מצד ההשגחה האישות ומזלם. והב' שלא חטאו לו. והג' לקלל בפה בלא חרב ולאתון שהיא בהמה וחטאה לו והכה אותה במקל ולא התבונן הרשע בזה:

**לילך אחריו.**שגם מאחריו היה יכול לתפסו ולהסטינו שלא תלך האתון ויקשה לפי זה למה לא שאל המדרש בפעם הראשון בשדה וכאן הוא פעם הב' במשעול הכרמים אך בתנחומא הגי' וכי לא הי' יכול לילך אחריו בשדה היינו בפעם הראשון:

**שלא יצטער המלאך.**זה עוד טעם ב' למה בא לפניו ואין הטעם בעבור הטורח כי אצל המלאך הכל אחד בין לעמוד לפניו או לאחריו אלא הכוונה שאין זה כבוד המלאך שילך אחריו ועל כן קדמו מלפניו:

**ויעמוד מלאך ה' במשעול.**הכרמים. גדר מזה וגדר מזה. ודורש שלכך פרט הכתוב כל זה ע"פ דבר הלמד מענינו איך שייך הענין כאן אצל הליכתו שהיל"ל נתיב או דרך הכרמים ויאמר משעול הכרמים ע"כ דורש משעול מלשון שועל וכמ"ש בשיר השירים שועלים קטנים מחבלים כרמים שעל כן נקרא דרך הכרם משעול על ששם הולכים שועלים וצריך לבער השועלים מן הכרמים ולא למסור הכרם לשועלים שמחבלים אותו וכאן הכרמים נמסרים ונמכרים לשועלים והנמשל שישראל נקראים כרם כמ"ש כי כרם ה' צבאות בית ישראל נמסרים ונמכרים ביד שונאיהם בלק ובלעם:

**עמד לו בראשונה.**בדרך פתוחה לשדה משני הצדדים לנטות ימין ושמאל כמ"ש ותט האתון מן הדרך ותלך בשדה:

**אלא מצד אחד.**כמ"ש ותלחץ אל הקיר:

**ומה היו הסימנים.**באיזה אופן הם מורים על האבות:

**מוצא מכאן ומכאן.**ריוח שיעזור לו שתחול קללתו:

**מצד אחד.**שהי' עוזר לו שתחול קללתו כמ"ש ותלחץ אל הקיר ושם נסמכה ולא נפלה סימן על העזר לקללה:

**במקום צר.**אשר אין לנטות ימין ושמאל שתחול שם קללתו ומרומז כאן יעקב ע"פ גז"ש בתיבת צר כמ"ש ויצר לו:

**על בזיונו שבזתה אותו.**רמז המדרש איך שהלך חשכים ולא שם על לבו שהדברים בהשגחה עליונה שיתבונן שאין דרכו מיושרת ואם כועס על בהמתו שאין בה דעת ולא בושת ולא מכוונת לבייש ולבזות וק"ו איך ראוי שיזכה על שהולך לקלל ולעקור אומה שלמה שלא הרעה לו כלל אלא כי טח מראות עיניו ומהשכיל לבו:

**שהפה והלשון ברשותו.**ומי שיכול לפתוח פה הסתום יכול לסתום פה הפתוח:

**שלש רגלים.**שמאחר שדיבור באתון הי' בנס שפתח ה' את פיו גם התיבות והמלות שיצא מפיו לא היו מדעת של האתון אך כפי הכח הדיבור החדש שניתן בה אז והיה לבלעם להתבונן בכל התיבות שיצאו מפיה לענין הליכתו אך הרשע הזה לא רצה לשום לבו אף שדבר כזה לא היה מעולם החציף פניו והעיז לאמר לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך אף שפתחת פיך לדבר וזהו עתה:

**לשונו סרוח.**מדבר בלצון ונבול פה של זנות וכוון המדרש למ"ש בסנהדרין דף ק"ה שבא על אתונו ומרומז בתיבת התעללת כמ"ש בפלגש בגבעה ויתעללו בה כל הלילה:

**אנקה אחת.**שרץ מח' שרצים הכתובים בתורה האנקה והכח והלטאה בסוף שמיני:

**אני אי אתה יכול.**אני שאני בהמה חלושה ובהמה לית לה מזלא ואני שלך וברשותך ומי יתבע דמי מידך וזהו אנכי אתונך אין אתה יכול להרגיני בדברך כ"א על ידי חרב ואיך אתה הולך לקלל את ישראל וכנ"ל:

**התחילו תמיהים.**כמ"ש בסוף הפר"א שזה אחד משבעה מופתים שהיו בעולם:

**אמר להם אינה שלי.**כשראו שאינה הולכת כשאר האתונות וחשבו שכן עושה לו תמיד אז שאלו אותו למה רוכב על בהמה מורדת בבעליה כזו והשיב להם לא הכרתי אותה כי אינה שלי ואינה מכרת קולי ע"כ אינה שומעת לי כי מ"ש אנכי אתונך מיותר שהיה די במ"ש הלא רכבת עלי מעודך עד היום הזה ודורש ע"פ מדה ט' שהשיבה על מה שאמר שאינה שלו:

**שלא היה זקן.**שמאחר שאמרה מעודך עד היום הזה שהכירה אותו מיום הולדו ואין הבהמות מאריכים ימים כמו האדם וביום הולד כבר נתגדלה עד שהיתה ראויה לרכיבה הרי שהיא זקנה ממנו:

**כיון שדברה מתה.**דייק לשון ההסכן הסכנתי היה די שתאמר אם עשיתי לך כן או שתאמר אם הרגלתי ולמה כפלה אלא לדרוש לשון סכנה כפולה שהיתה מסוכנת למות כי כל עוד נפשה בה גם מרומז המיתה במ"ש ואותה החייתי אך עתה לא החייתי כמ"ש לקמן בסי' ט"ו:

**ואם חס הקב"ה.**פי' שאין סוף הכוונה על כבוד בלעם הרשע אלא לדרוש ממנו ק"ו על כבוד הצדיקים על כבוד ישראל שבא לבזותם לקללם ולעקרם ושיתבונן בלעם בעצמו מהו עושה כי כל מעשה הקב"ה ללמד לאדם דעת כמ"ש יורה חטאים בדרך מי כמוהו מורה ועי' סנהדרין נ"ד א' במשנה רש"י בחומש פסוק זה:

**להודיעך.**בא ליתן טעם על פתיחת פי האתון שממנו נלמוד טעם על שמנע הדיבור מבהמות גם כן מטעם הנ"ל על שחס על כבוד האדם:

**שאף העין ברשותו.**שאף העין שרואה הוא ברשות הקב"ה איזה דבר שיראה האדם ואיזה דבר שלא יראה וכמ"ש ב"ר פר' נ"ג סי' י"ד הכל בחזקת סומין עד שהקב"ה מאיר עיניהם ומ"ש אף העין שבסימן הקודם אמר שהפה ברשותו אמר כאן אף העין:

**וכי דקיון של אתון.**ופירש הערוך עלבון והמ"ע פירש בלשון יוני דין וגירסת הילקוט והתנחומא עלבון ומתמה שהרי כל בני אדם מכים בהמות ואין תובע עלבונם רק כאן אלא שילמוד ק"ו:

**יראה ראתה נטתה.**על שהתיבה קשה במשמעותה ע"כ דורשה נוטריקון יראה ראתה נטתה שתחלה יראה קודם שראתה המלאך יראה וחרדה תחת בלעם ואח"כ ראתה המלאך ונטתה וכמ"ש בדניאל והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ואמר המלאך זה לבלעם להכאיב לבו שיבין סכלותו שעכ"פ היה לו לחרוד ולהרגיש מאימת המלאך כמו הבהמה ומזה תבין שנפשך אבודה ונכרתה ואתה גרוע מן האתון:

**בא"ת ב"ש מגן.**בא"ב של א"ת ב"ש ג"ר ד"ק ה"ץ ו"פ ז"ע ח"ס ט"ן י"ם כ"ל וע"פ מדת גימטריא אופן ב' של חילופי אותיות ותמורתם שהיו"ד מתחלף במ"ם י"ם והרי"ש בגימ"ל ג"ר והטי"ת בנו"ן ט"ן וכמ"ש בילקוט כאן באתי לעשות לה מגן פי' לעשות לה מגן לשעה קלה שהרי מיד מתה וק"ו לישראל שיעשה להם מגן:

**ותראני האתון.**ותט לפני אולי נטתה מפני כי אותך הרגתי ואותה החייתי משמע כך הייתי עושה אם לא נטתה אך עתה שנטתה עשיתי בהיפך אותך החייתי ואותה הרגתי ומלשון גם אותך הרגתי ג"כ משמע שהאתון כבר נהרג:

**כי לא ידעתי.**אעפ"י שמשתבח אותו רשע ואומר ויודע דעת עליון פיו העיד בו ואמר לא ידעתי כן הוא בתנחומא וכאן חסר:

**ועכשיו אם רע בעיניך.**אינו רע רק בעיניך:

**עם האנשים.**עי' מ"כ שאחר כך אמר וילך בלעם עם שרי בלק שפירושו עמהם בעצה אחת לקלל והמלאך אמר עם האנשים ולא מצד שהם שרי בלק:

**כאילו קובל עליהם.**שיתעורר בלעם בעצמו לקללם בכעסו ובקנאתו עליהם ולא מחמת שהוא מצווה לקללם:

**נתנבא לצאת לסופו.**בתנחומא הגירסא נתנבא שסופו לצאת ממנו בקלון ודייקו שהיל"ל האומנם אוכל כבדך בניחותא ואמר לא אוכל כי פיו הכשילו ומ"ש בלעם היכול אוכל דבר מאומה לא יתכן לפרש בניחותא שא"כ יסתור למ"ש אח"כ הדבר אשר ישים אלהים בפי אותו אותו אדבר:

**קרית חוצות.**עיר מלא שווקים ורחובות וחוצות תנחומא סימן י"א:

**אטליז.**בערוך פי' ב' פרושים אטליז קצבות (של בשר) והפירוש הב' אטלסים שווקים ועי' ב"ר פר' ע"ט ריש סי' ו' והמ"ע כתב בלשון יוני דבר נקי מן המס והרי דין קבועין מדי שנה בשנה רבים היו חפשים:

**אלא בקר וצאן אחת.**מדלא כתיב ויעש לו משתה אלא בא הכתוב למעט על כן פירש בקר וצאן אחת ולא משתהן מלך. וביהושפט כשבא לאחאב כתוב ויזבח לו אחאב צאן ובקר לרוב:

**חורק עליו שניו.**וכלשון הכתוב רשע יראה וכעס שיניו יחרוק ונמס:

**בלק היה בעל קסמים.**תנחומא סימן י"א כל הענין. וכמ"ש וקסמים בידם מה שנתן להם בלק וכמ"ש לעיל סי' ז':

**נמשך אחריו כסומא.**בפעם הא' ויעלהו במות בעל של בעל פעור בפעם הב' ויקחה שדה צופים בפעם הג' ויעלהו ראש הפעור ואמר בלק וקבנו לי משם והוא בדמיון הסכין שביד הטבח שמי שאינו יודע הפרקים ויחתוך במקום עצם ישבור הסכין ולא יחתוך הבהמה כך אמר בלק לבלעם חתוך כאן וחתוך כאן במקום שעתידין ישראל לחטוא ולפול שם בבעל פעור כי כאן כתוב במות בעל ובסוף הסדר כתוב בעל פעור וזהו במות בעל פעור וכן בילקוט. ובתנחומא ליתא תיבת פעור:

**שבנו שבעה צדיקים.**בב"ר פר' ל"ד ריש סי' ט' איתא שנח הקריב על המזבח שבנה אדם הראשון ובפר"א פרק כ"ג איתא שנח בנה את המזבח שהקריב עליו אדם והבל וקין ובפרק ל"א שם איתא שאברהם הקריב את יצחק ג"כ על אותו מזבח ועי' תד"א פרק כ"א ופרק כ"ח. ורש"י בחומש כאן כתב שבעה מזבחות ערכתי אכ"כ אלא את שבעת המזבחות אמר לפניו אבותיהם של אלו בנו לפניך שבעה מזבחות ואני ערכתי כנגד כלם. אברהם בנה ד' וכו' יצחק בנה אחד יעקב בנה שתים אחד בשכם ואחד בבית אל ובלי ספק שמצא כן באיזה מדרש:

**טוב פת חריבה.**ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב. ודורש מ"ש פת חריבה על המנחות שכתוב ויקרא ז' י' וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה וגו' ופי' רש"י בלולה בשמן זה מנחת נדבה חרבה זו מנחת חוטא ומנחת קנאות. ודורש פסוק טוב פת חרבה על המנחות על פי מדת דבר הלמד מסופו שכתוב בס"ד מבית מלא זבחי ריב וזבחי הם קרבנות כמ"ש זבחי שלמים זבחי צדק א"כ מ"ש פת חריבה ג"כ בענין קרבנות הם המנחות וקורא פת כמ"ש פתות אותה פתים וזה כתוב אצל מנחת מחבת בסדר ויקרא ובסדר צו ומפורש שם שהם בלולות בשמן ובמנחת חוטא ויקרא ה' י"א כתוב לא ישים עליה שמן וכן במנחת סוטה בסדר נשא על כן דורש תיבת פת על בלולה בשמן ותיבת חרבה על מנחה חרבה שאפילו מנחת סוטה החרבה באת לעשות שלום בין איש לאשתו וזהו ושלוה בה והיא טובה מן בית מלא זבחי ריב שהקריב הרבה קרבנות לעשות מריבה בין ישראל לאביהם שבשמים ומ"ש בית מלא רומז אל בלעם שהיה בעל נפש רחבה שאמר אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לעיל סי' י' וזהו בית מלא זבחי ריב:

**עד אותה שעה הי' שפוי.**שעד כאן היה רק במחשבה ועתה במעשה שבנה מזבחות והקריב קרבנות ע"כ עתה נטרד נפשו וכאן בסוף נבואה ראשונה כתוב תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו וכמ"ש לעיל סוף סי' י"א ע"ש שביקש ולא ניתן לו:

**רשע מה אתה עושה.**שמאחר שכתוב ויקר אלהים אל בלעם לא יתכן שלא אמר לו כלום ובלעם יתחיל לדבר תחלה ודרשו ע"פ מדה ט' ששאל אותו מה אתה עושה ומדכתיב ויקר שהוא לשון טומאה שנראה לו בדרך רוגז וכעס כמ"ש ויק"ר פרשה א' סימן י"ב הרי שאמר לו רשע מה אתה עושה:

**משל לשולחני.**מחליף מטבעות ושוקל ויש לו משקלות לשקול המטבעות והיו לו משקלות של שקר ויש על זה ממונה שישגיח שיהיו המשקלות של צדק אלא שהיה הממונה מקבל שוחד שיעלים עיניו ואמר השולחני להממונה כבר שלחתי לך שוחד כך בלעם השולחני כמ"ש לעיל ריש סימן ז' והיה שוקל בדעתו לומר שעבודת השבעים עובדי כוכבים יותר טובה מעבודת ישראל והיה משקר וטועה במשקלו ואמר לו רשע מה אתה עושה והשיב את שבעת המזבחות ערכתי ובזה תתרצה במשקלי וכמ"ש כל זה בתנחומא ריש סדר צו ובתד"א סוף פרק כ"ח כל הענין של מיכה ו' הירצה ה' באלפי אילים ברבבות נחלי שמן האתן בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי כל זה הגיד לך אדם מה טוב זה בלעם ועשו"ש ודו"ק:

**טוב ארוחת ירק.**ואהבה שם משור אבוס ושנאה בו ופי' טובה הסעודה שאכלו ישראל במצרים על הירק הוא המרורים שאכלו עם קרבן הפסח שעי"כ נודע שמי וגבורתי בעולם בהנהגתי שהיא למעלה מן הטבע טוב לי יותר מקרבנות פרים שאתה מקריב שאקבל עבודת כל העובדי כוכבים ולסלק שכינתי שישאר העולם על מנהג הטבע ושבסוף ישכח שמי מן העולם:

**מלאך היה מדבר.**כמ"ש סנהדרין ק"ה ובתנחומא כאן ר"א אומר מלאך היה מדבר וזהו וישם ה' דבר בפי בלעם דבר נפרד שם בפיו היינו מלאך. ר"י אומר הקב"ה שנאמר שוב אל בלק וכה תדבר שידבר כה אמר ה' וכמ"ש בזוהר וכה תדבר שהשכינה הנקראת כה היא תדבר:

**מן הדמים הייתי.**בתנחומא סימן י"ב שהרי כתוב וישלח אל בלעם בן בעור פתורה והיה ל"ל מן פתורה קראני והוליכני בלק ע"כ דורש ע"פ מדת ממעל מן הרמים הייתי והורידני שההפך של רמים הייתי הוא שהורידני שדורש ינחני גז"ש ע"פ מדת גמטריא של חלופי אותיות באחה"ע בחילוף ה' בח' כאלו כתוב ינהני בלק וכמ"ש נהה על המון מצרים והורידהו אל ארץ תחתית את יורדי בור וזהו לבאר שחת כמ"ש לעיל סי' י"א בביאור וגירסת התנחומא מן הרמים הייתי ממחיצת האבות הנחני והורידני לבאר שחת ודורש תיבת ארם נוטריקון אבות רמים וזהו מהררי קדם ואין הרים אלא אבות וכמ"ש בסוף הסימן:

**עם רם שלמעלה.**דורש ארם נוטריקון עם רם ע"ש גימטריא של חילוף א' בע' באחה"ע ופי' שזכיתי למדרגת נביא ברוה"ק והורידני בלק שחזר להיות קוסם כמ"ש לעיל ריש סי' ז':

**אי אפשר לך.**ובנמשל שתחלה היה עם המלך הקב"ה כמ"ש ויבא אלהים אל בלעם ובחר לילך עם האנשים שבאו לאבד את ישראל ובזה קלקל שלא יתכן לו להיות עוד עם המלך רק נתן בפיו דברי ברכות על כרחו ואח"כ סלקו וטרדו והרגיש בלעם בעצמו שכן הוא שלבו בל עמו בעת הברכות כנ"ל:

**וחזר להיות קוסם.**וגירסת התנחומא כשנזדווג לבלק נסתלקה ממנו רוה"ק:

**רם הייתי.**עם רם שלמעלן כנ"ל:

**אלולי אברהם וכו' ולולי אברהם וכו'.**השני פירוש על הראשון אם לא אברהם לא יבא בלק לעולם שהרי לולי אברהם לא היה ניצל לוט מסדום וגם בתנחומא הגירסא כמו כאן שמביא פסוק ויהי בשחת על אלולי אברהם הראשון אך עכ"ז נכון מאד להגיהה הפסוק על לולי הב' שלולי אברהם לא היה ניצל לוט מסדום שנאמר ויהי בשחת אלהים וגו' ויזכור אלהים אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה:

**ואתה מבני בניו של לוט.**היינו ממואב שהרי היה מלך מואב וצ"ע שזה סותר למ"ש לעיל סי' ז' שבלק הוא צור ראש בית אב במדין ויתכן שכאן הכוונה על עמו מואב שהמלך הוא העם והעם הוא המלך ועל עמו מואב אמר שהם כפויי טובה:

**שלא ראה לבן בנים.**ב"ר סוף פרשה ע"ג ודעת המדרש כמו שאמרו סנהדרין ק"ה בעור הוא כושן רשעתים והוא לבן ובלעם היה בנו ועי' ב"ר סוף פר' נ"ז ובילקוט כאן:

**ויברכני ה' בגללך.**היינו ברכוש ובבנים:

**מי שהוא מארר.**בתנחומא הגי' מי שהוא מארר בניו של יעקב ובילקוט הגירסא מי שהוא מאררן:

**ומקללך אאור.**בראשית י"ב ג' אורריך ארור בראשית כ"ז כ"ט וזהו ארה לי שאם אני מאררן לי אני מארר:

**בני אברהם ויצחק.**לעיל סי' י"ד:

**והייתם לי סגולה.**שמות י"ט ה':

**אתפאר.**וכמ"ש ישעיה ג' הפארים ות"י כליליא:

**שהיו ראוין להתקלל.**כי מ"ש לא קבה אל יקשה למה יקלל האל הטוב חנם ועוד דמשמע שאם היה האל מקלל גם הוא היה מקלל א"כ היה קללתו בחנם ע"כ דורש שאפילו כשהיה ראוין להתקלל לא נתקללו ואיך אקלל עתה חנם:

**אלא שנתברך.**ואין זה אלא ענין אלהי ורצונו העליון מאהבתו אותו:

**לא היה טובען.**עי' מ"כ ובתנחומא הגירסא לא היה מזכירם:

**כתיב כי מראש צורים.**תיבת כתיב מיותר שהרי דורש כאובים אלו והולך וגם בתנחומא ליתא ולפי פשוטו מ"ש מראש צורים וגבעות שבלעם היה עומד אז בראש צורים וגבעות כמ"ש ויעלהו במות בעל אלא שיקשה למה הוצרך להזכיר מקום שעמד שם מאי נ"מ בזה ע"כ דורש אא"ע על בלעם ת"ע על ישראל שראה אותם שהם מראש צורים ומגבעות עי' שמ"ר פר' ט"ו סימן ז':

**ואין עולה להם.**לנכות להם משכרם של עוה"ב ודורש לא יתחשב שאין עושים להם חשבון לנכות:

**ומן העפר.**במדבר ה' י"ז:

**וכן כלם.**הרבה מצות שעושים בדברים שפלים:

**המעט קחתך את אישי.**בדברים של תאוה עושים מצות שעי"ז העמידה יששכר וזבולון:

**הנה אמתי בלהה.**ועי"כ העמידה דן ונפתלי:

**כי עמדה מלדת.**ונתנה שפחה זלפה ליעקב וילדה גד ואשר:

**ותקח שרי את הגר.**ותתן אותה לאברהם אישה לאשה ועו"כ לבסוף נפקדה גם היא וכל זה ע"י תחבולות ופעולות של תאוה וזכו לבנים צדיקים. ופסוק זה של שרי יש להקדים תחלה ואח"כ הנה אמתי בלהה ואח"כ ותרא לאה ואח"כ המעט קחתך את אישי כמו שהם בתורה וגם בתנחומא כמו כאן בעירוב הפסוקים:

**משל לטבח.**שיודע לשחוט ושוכרים אותו אחרים ושכרו אותו לשחוט בהמת השר בלא ידיעת ורצון השר ע"כ כשראה את השר נבהל והיה מפייסו וכן בנמשל של בסוף פייסן וברכם על שרצה לקללם:

**תצא נפשי.**שאם גמרתי המעשה הייתי חייב מיתה וזהו תמות נפשי אך מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו על שברכתי:

**ויקחהו שדה צופים.**תנחומא סימן י"ג ודורש צופים ראש הפסגה פסגה הוא פרצון ושברון ששם מחמשה ראש הנביאים וכמ"ש במשה דברים ג' כ"ז עלה ראש הפסגה וס"ד כי לא תעבור את הירדן הזה ושם ימות וכוונתו כמ"ש לעיל פר' זו ריש סי' י"ח שהעלהו למקומות שראה בקסמיו שישראל עתידין למות שם:

**לפוח את נפשו.**מלשון ותקותם מפח נפש להאדיב את נפשו ולצער אותו לעשות היפך רצונו:

**מה דיבר ה'.**ולא אמר כן בפעם הראשון שהיה סבור שידבר כרצונו לקללם אך כשראה שלא דבר רק דברי ה' ולא כרצונם ע"כ אמר בפעם הב' מה דיבר ה' וחשב בזה להתלוצץ עליו על שאינו ברשות עצמו ורצה לבזות דבריו והשיב לו קום בלק ושמע וכמ"ש שופטים ג' בעגלון מלך מואב שאמר לו אהוד דבר אלהים לי אליך ויקם מעל הכסא:

**מצא אחרים יפים.**כמ"ש לעיל ריש סימן י"ח שכוונתו היה שיעזוב הקב"ה אהבת אבות מישראל ויקבל עבודת עובדי כוכבים שלדעת בלעם הם יותר טוב מהראשונים על זה אמר כאן שלא ימלל שבועתו שנשבע לאבות וישראל:

**ההוא אמר ולא יעשה.**עי' ב"ר פר' נ"ג סי' ד' ולקמן פר' כ"ג סי' ח':

**והייתי סבור לקללן.**וכן הוא בתנחומא והייתי סבור לקללם ולהכחידן משמע שבלעם בעצמו היה בעת העגל וזה היה אחר מ' יום של מתן תורה בשנה הראשונה שיצאו ממצרים וענין סדר זה של בלק ובלעם היה בשנת הארבעים לצאתם ממצרים אחר מפלת סיחון ועוג וחז"ל אמרו בסנהדרין ק"ה שהיה בלעם במותו ל"ג שנה וכמ"ש לעיל פר' זו בסי' י"ד וא"כ לא היה עדיין בעולם בעת העגל וכאן סובר כמ"ש שמ"ר פר' א' סי' ט' שהיה אחד משלושה יועצי פרעה והאריך ימים הרבה והם מדרשים חלוקים אך גירסת הילקוט כאן והיו ראוין לכליה והיה סבור לקללן פי' שהקב"ה היה רוצה לקללן:

**וכן במקומות הרבה.**אנו מוצאים שעשה באופן זה וכמ"ש בספר שופטים וכמ"ש כמה ימרוהו במדבר וגו' ויזכור כי בשר המה וכן ביכניה המלך:

**ואומר והפכתי.**ובתנחומא הגירסא ואמר לבן בנו והפכתי פי' שכתוב שם בפסוק הקודם אמור אל זרובבל פחת יהודה וגו' והפכתי וגו' ביום ההוא נאם ה' צבאות אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי נאום ה' ושמתיך כחותם הרי באותו לשון שקלל את יכניה זקינו ברך את נכדו להראות שעשה תשובה ונתרצה לו וזרובבל הוא בן שאלתיאל בן יכניה ומ"ש כאן כחותם על לבי ב' תיבות על לבי ליתא בקרא ועי' בשי"ר פסוק שימני כחותם על לבך וגם שם ליתא לב' תיבות אלו ואפשר דכאן דורש מ"ש אתנך כחותם שפירושו כחותם על לבך כחותם על זרועך דכאן בחגי כתוב סתם כחותם שפירושו היפך מ"ש בירמיה כ"ב חותם על יד ימיני ובשי"ר כתוב על לבך ועל זרועך ודורש שגם בחגי הכוונה כמ"ש בירמיה כנ"ל וגם כמ"ש בשיר השירים ודו"ק. ומ"ש ואומר והפכתי בכוונה הביא פסוק זה שבירמיה כתוב שלא יצלח מזרעו איש יושב על כסא דוד ובחגי הנ"ל כתוב אקחך זרובבל ולא פירש לאיזה ענין יקח אותו ע"כ הביא פסוק הקודם והפכתי כסא א"כ מ"ש אקחך היינו שיושיב אותו על כסא דוד ודוק בפסוק וע"פ מדה י"ז דורש כאן מדה ט':

**אלא בגאות שלהן.**בתנחומא סימן י"ד הגירסא בזכות שלהם ובילקוט הגירסא במצות שלהם וכאן צריך תיקון כנ"ל וגם יתכן לישב הגירסא בגאות שהם מתגאים באהבת ה' אותם ובמשה מלכם וזהו ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו:

**מפני משה משמשן.**וזהו ה' אלהיו עמו שכל הנהגתו של משה שלא כדרך הטבע רק בנסים אלקיים. ומ"ש ותרועת מלך בו אם כפירוש התרגום ורש"י שהוא מלשון ריע ואוהב היל"ל ריע או אוהב ע"כ דורש מלשון תרועה על פי גז"ש שכתוב ביהושע יו"ד כ' ויריעו העם תרועה גדולה ותפול החומה וזה ע"י יהושע:

**כתועפות ראם.**כמ"ש רש"י בחומש שהוא לשון עוף יעופף המעופף ברום וגובה ועל שכתוב בלשון רבים דורש שני מיני עפיפות בין בירידה בין בעלייה. כשחוטאין מורידן במהרה כעוף כמ"ש הושע ז' י"א י"ב ויהי אפרים כיונה וגו' כעוף השמים אורידם וכתיב כעוף יתעופף כבודם. וכשזוכים מעלם מהרה כעב וכעוף כמ"ש מי אלה כעב תעופינה וכיונה אל ארובותיהם והוקש לשתי מדות לעב לענין הגובה יותר הרבה מן היונים אך העבים שאין להם מקום קבוע ע"כ אמר וכיונים אל ארובותיהם שדרים ופרים ורבים שם:

**ונשאל בהקב"ה.**וזהו כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל ע"י או"ת:

**מפר אותות בדים.**וכתוב אחריו מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים אלו שעושים תשובה ומתפללים:

**ראתה עינו את ישראל.**הוא ד"א ופירוש אחר על הפסוק שבעת נבואתן הציץ במראה הנבואה איך ישראל יושבים לפני הקב"ה וזהו כעת ממ"ש בעת אמירתו זאת:

**כי ליושבים לפני ה'.**כתלמידים שלומדים מרבם וכמ"ש בתלמידים של אלישע הנביא הנה המקום אשר אנחנו יושבים שם לפניך ועי' ד"ר פר' א' סי' י"ב לרב דומים לרבכם ומ"ש שמלה"ש שואלין אולי דורש מ"ש כעת יאמר אותם שכתוב בהם וקרא זה אל זה ואמר הם יאמרו וישאלו לישראל מה פעל אל:

**הרי הם שנים.**שמ"ש הן עם כלביא יקום שהקימה הוא אחר השכיבה כמ"ש בשכבך ובקומך וכמ"ש ויקם מעל משכבו וכן כאן כלביא יקום משנתו שבשעת השינה לבד בטלים מן התורה והמצות ובקימתם מתגברים:

**אחד מהם בכולם.**בתנחומא הגירסא בכלום פי' שנכשל באיזה עבירה עושה תשובה ובהיזק של דרך ארץ וממון מצדיק הדין ומתפלל ואם מחבלים ומזיקים באים ליגע בו ממליך להקב"ה וניצול כן הוא בילקוט:

**נאכלים המחבלים.**עי' ד"ר פר' ד' סימן ד' וכמ"ש ברכות דף ה' כל הקורא ק"ש על מטתו כאלו אוחז חרב של שתי פיות בידו:

**נסמך בק"ש.**שבק"ש של שחרית מגינים עליו שומרי יום עד זמן קריאת שמע של ערבית וק"ש של ערבית מגינים עליו שומרי לילה עד הבוקר:

**נפשי לה' משומרים לבוקר.**הוקשה לחז"ל איזה ערך יש בין ה' ובין שומרים לבוקר ולמה אמר שומרים לבוקר שני פעמים ע"כ דורש נפשי לה' היינו כשמוסר נפשו לה' בק"ש של שחרית נמסר למלאכים השומרים בוקר עד ק"ש של ערבית אז נמסר אל שומרי ערב עד ק"ש של שחרית לשומרי בוקר וע"פ מדה י"ז שמפורש כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך אנו דורשים כאן מדה ט' משומרים לבוקר (עד שומרים לערב ומשומרים לערב עד) שומרים לבוקר והוא פירוש נפלא בפשט הפסיק ע"פ המדות שמאחר שאמר משומרים לבוקר חסר כאן למי נמסר וע"פ מדה ט' אל שומרים לערב וא"כ מ"ש עוד הפעם שומרים לבוקר חסר ממי נמסר וע"פ מדה ט' משומרי לערב אל שומרים לבוקר ודו"ק:

**בו ובחמשת מלכי מדין.**בבלעם ובמלכי מדין ודורש לא ישכב לשון יחיד על משה וכמ"ש בסדר מטות נקום את נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמך וזהו לא ישכב וגו' ודם חללים כמ"ש ואת חמשת מלכי מדין הרגו על חלליהם ומ"ש הוי ודם חללים בתנחומא ליתא תיבת הוי ואם באנו לקיים כאן הגירסא צריך לגרוס כך הרגו על חלליהם הוי ודם חללים ישתה:

**וכלי הקודש וכו'.**אגב שהזכיר פסוק ואת מלכי מדין דורש אותו שהוקשה לו מ"ש על חלליהם משמע שהחללים שכבו למטה והניחום על החללים והרגו אותם ואיך ולמה יעשו כן ע"כ דורש ומקדים פסוק הקודם וישלח את משה וגו' וכלי הקודש וחצוצרות התרועה בידו היינו ביד פנחס שמ"ש וכלי הקודש הוא הציץ שכתוב עליו קודש לה' היה ביד פנחס עם החצוצרות וע"י החצוצרות צבאו על מדין כמ"ש וכי תבואו מלחמה על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות (ומרומז כאן גם מלחמת מדין במ"ש כי צוררים הם שע"כ) ונזכרתם לפני ה' וגם ונושעתם מאויביכם וע"י כלי הקודש זכו למ"ש ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם שהיו באויר למעלה ועל ידי כלי הקודש נפלו למטה על חלליהם והרגום עליהם וגם לבלעם הרגו על חלליהם וזהו ואת בלעם בוי"ו המוסיף ועוד ראיה אמיתית שמפורש ביהושע י"ג כ"ב ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בני ישראל בחרב על חלליהם וב' תיבות על חלליהם נמשך לפסוק הקודם של נשיאי מדין כמ"ש כאן הרי שמלכי מדין עם בלעם על חלליהם. ובילקוט איתא וכלי הקודש זה הציץ וכו' כוונתו למ"ש כאן במדרש תדע שכן כתוב וכל המאמר. ועי' כל הענין לקמן פר' כ"ב סימן ה':

בתנחומאסימן ט"ו וכאן. ובתנחומא אינו דורש על נבואה שלישית כלום:

**מהו חייב.**פי' איך גדלה העבירה וכמה יענש בעוה"ב ר"ל:

**עשרה מנה.**כמפורש בתנחומא שדבר אחר הוא ביוקר יותר מבשר בהמה ומ"ש אתמול אכלתי אותה בשמונה אולי אתמול נטל ידיו או אכל אצל אחר:

**כי לא דבר רק הוא.**שהיו טובים לומר שהוא דבר רק וקל היינו מצות שנראים קלים שידיו נקיות וטהורות ועכ"ז נוטל ידיו במים ועל זה השיב כי הוא חייכם:

**לו עמי שומע לי כמעט.**שתיבת אם הוא שייך למ"ש אויביהם אכניע שהרי כמה פעמים הכניע לא כמעט ע"כ דורש שתיבת כמעט שייך למעלה לו עמי שומע לי כמעט אפילו בדבר שנראה כמעט וקל אז אויביהם אכניע וכמ"ש באבות ריש פרק ב' והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה ופרק ד' הוי רץ למצוה קלה:

**מברך רעהו בקול גדול.**וכ"ד בבוקר השכם קללה תחשב לו ודורש הפסוק על בלעם שכתוב בו ויקם בלעם בבוקר על דעת לקלל את ישראל ומ"ש קול גדול דורש גז"ש ממתן תורה מה שם בכל העולם כמ"ש ארץ רעשה וכמ"ש במוסף ר"ה גם העולם כולו חל מפניך וזהו קול גדול ולא יסף כתרגומו ולא פסק אלא הלך בכל העולם:

**יש קללה כזו.**דורש מ"ש קללה תחשב לו שאין הכוונה על שבירך בקול גדול אלא שסופו הוכיח על תחילתו שאמר לו לך איעצך משמע שהבטיח ליתן עצה לבלק על רצונו ששלח אצלו שילך לקללם כי מ"ש אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים אין זה עצה אלא נבואה לרעתו והעצה בהכרח שהכוונה לטובתו ובהכרח שניתן לדרוש ע"פ המדות שע"פ מדה י"ז דורש כאן מדה ט' שמפורש בסדר מטות הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסר מעל בה' על דבר פעור הרי מפורש שהוא נתן העצה ומרומז במ"ש לך איעצך מה שתוכל לעשות להם ואשר אתה מתיירא מהם שיזיקו לך אל תחוש לזה כי אשר יעשה העם הזה לעמך יהיה באחרית הימים לא בימיך וזהו קללה תחשב לו שאף הברכה נחשב לו כאלו קלל שע"כ יקולל ויענש וזהו לו והרגוהו במלחמת מדין:

תנחומאסימן ט"ז:

**בזכות ד' דברים.**מכילתא בפסוק והיה לכם למשמרת ד' דברים. פר"א סוף פרק מ"ח שמ"ר פר' ל"ב סי' ה' ג"ד. וכן לעיל סוף פר' י"ג ג"ד ועי' שי"ר פסוק גן נעול:

**ולא גלו מסתורין שלהם.**ובמכילתא הנ"ל הגירסא ולא נחשדו על העריות ולא על לשון הרע ומנין שלא נחשדו על לשון הרע והיו אוהבים זה את זה ת"ל ושאלה אשה משכנתה וכו' ומ"ש שהיה הדבר מופקד אצלם י"ב חודש שהרי דבר זה נאמר להם בסנה ומשפט מצרים י"ב חודש מעת שבא משה עד שיצאו ועי' מ"ש בחשבון זה שמ"ר פר' ה' סי' י"ט באריכות ומ"ש שלא שינו שמותם כי ראובן ושמעון ירדו וראובן ושמעון עלו ומ"ש ולא שינו את לשונם שנאמר כי פי המדבר עליכם שבלשון הקודש היו מספרים. ותנחומא כאן פי' ויוסף נקרא עברי כמ"ש הביא לנו איש עברי וכמ"ש ושם אתנו נער עברי וכן ישראל נקראו עברים כמ"ש אלהי העברים וכמו שיוסף לא שינה לשונו כך הם לא שינו לשונם:

**גל נעול מעין חתום אלו הבתולות.**וא"כ יקשה מ"ש תדע לך שהרי אחת היתה וכו' והיא לא היתה בתולה ובויק"ר שם הגירסא ולא נמצא אחת מהן פרוץ בעריות תדע שהרי אחת היתה ופרסמה הכתוב ובמכילתא הגי' גן נעול אלו הזכרים גל נעול מעין חתום אלו הנקבות ר' נתן אומר גן נעול אלו הנשואות (גן הוא שכבר נזרע אלא שהוא חתום) גל נעול מעין חתום אלו הארוסות: ומצאתי בפסיקתא זוטרתי גל נעול מלשון טרוקי גלי זה הפתח וזהו גל נעול פתח נעול:

**ויצא בן אשה.**ויקרא כ"ד:

**לא סרחו במדבר.**בתנחומא הגירסא וכל אותן מ' שנה שהיו ישראל במדבר לא סרחו בעבירה עד שבאו לשיטים. וכמ"ש לעיל פ' י"ח סי' כ' ידענא דכולי כנישתא קדישא כמ"ש כי כל העדה כולם קדושים שאפילו בעת שמרדו במשה היו קדושים בעריות וצנועים:

**שעשו שטות.**עי' בספרי כאן ענין שיטים באריכות ובתנחומא כאן סי' י"ז:

**ולפי שנתקלל אותו מעין.**כן הגירסא גם בתנחומא אך בילקוט כאן ובילקוט יואל הגי' ולפיכך נתקלקלו באותו מעין ועתיד הקב"ה לייבשו:

**והשקה את נחל השיטים.**ומאחר שצריך להשקותם מכאן שנתיבש:

**מה כתיב ביציאתן ממצרים.**תנחומא בסי' י"ד הנ"ל ואין ביאור למאמר כלל. ואשר נראה לי בפירושו שכוון בשני המקומות לסיפא דקרא שכאן כתוב ויחל העם לזנות אל בנות מואב עד ויצמד ישראל לבעל פעור הרי שנקרא בעל פעור ושם כתוב וישובו ויחנו לפני פי החירות לפני בעל צפון ושני המקומות נקראו בעל אלא דשם במצרים נקרא צפון מלשון סתירה וצניעות וכאן נקרא פעור על שם הגילוי שפערו עצמם ושניהם אמת ולפי גז"ש של תיבת בעל מה כאן זנות אף שם זנות וכמ"ש במכילתא בשלח מה חירות הללו לא היו משופעות אלא גדודיות וכו' ולא היו מעשי אדם אלא מעשי שמים ועינים היו להם פתוחות כמין זכר וכמין נקבה היו דברי ר"א עכ"ל וע"כ הי' שם מקום קבוע לזנות ובימים קדמונים היתה תועבת הזנות מצורף לעבודת גלוליהם בתחבולות כומריהם המטעים בכזביהם:

**העם לשון גנאי.**לא יתכן לפרש שבכל מקום כן הוא שהרי כתוב בסוף משפטים ויען כל העם וגו' אשר דבר ה' נעשה וכדומה אלא הכוונה שבהרבה מקומות הוא לגנאי ובהרבה לשבח וכאן מן המקומות שהוא לגנאי ומ"ש וכן כלם גירסא זו לא יתכן כנ"ל וגם בתנחומא ליתא ואוצ"ל וכן כאן:

ויחל העם לזנותאל בנות מואב. למה פרט בנות מואב הלא גם בנות עמון היו שם כמפורש בספרי כאן וכן בנות מדין כמפורש בסדר מטות אלא תלה הדבר בעיקרו ותקפו והוא בכלל מדה כ"ג שמוכיח על חבירו:

**זרוק מטה לאוירו.**ב"ר סוף פ' נ"ג וסוף פ' פ"ו ופי' שאם תזרוק מטה לאויר כשיחזור ויפול לארץ נופל בצד העב שאצל השרש כמו בעת שהי' במחובר:

**שהלכו בעצות.**שהוקשה להמדרש מ"ש ותקראנה לעם לזבחי אלהיהן שאין זה מענין הבנות הפרוצות שענין לזנות ולא לעבודת כוכבים ע"כ דורש שאין מלבן אלא שכך למדום אבותם ובתנחומא הגי' שהלכו בעצת בלעם וכמ"ש הן הנה היו לישראל בדבר בלעם:

**עשו להם קלעים.**חנויות שעושין בירידין לשעה שאינם של בנין אלא של יריעות וקלעים. וע' כל הענין בסנהדרין פ"ב ובספרי כאן ובירושלמי סנהדרין פרק חלק ובמקומות אלו מאריך יותר:

**בני תרח אבי אברהם.**שמואב הי' בן לוט בן הרן בן תרח:

**שלא להשקות.**כמ"ש במדרש אסתר על פסוק אין אונס ביין נסך:

**שנאמר וישתחוו.**תחלה ותקראנה לעם לזבחי אלהיהן ואח"כ ויאכל ואח"כ וישתחוו וזבחי אלהיהן כולל הפעירה:

**בצינעה.**אחד אחד עד שקראו אותם אז הלכו ואח"כ ויצמד שהלכו מצומדים זוגות וע"כ לא אמר וידבקו ויהלכו לדרוש ע"פ מדת ממעל מלשון צמד:

**צמיד במלאכתו.**דבק במלאכתו ואומנתו שזהו מחיתו כענין שאמרו תורתו אומנתו וכאן בהיפך עבודת פעור אומנתו וצ"ע איך דורש כן:

**כצמידים על ידי'.**שנתנו צמידים על ידי פעור וכמ"ש אצל אליעזר שנתן צמידים על ידי רבקה וכמ"ש יחזקאל ט"ז י"א צמידים על ידיך וע"פ מדה י"ז דורש כאן מדת ממעל ודרך קצרה:

**ר' יודן.**הוא ר' יהודה בעל פלוגתא של ר' נחמיא:

**על אשר לא מיחו.**בתנחומא סי' י"ט הגירסא בבני אדם המיוחדים כשמש וזהו נגד השמש שהיו בחוטאים ב"א גדולים ומפורסמים ובילקוט הגירסא המסוימים בהם פי' כנ"ל:

**ראשי סנהדראות.**סנהדרין דף ל"ה ובירושלמי פרק חלק איתא שכל דייני ישראל שרי האלפים ושרי המאות ושרי החמשים ושרי העשרות כלם הרגו שני אנשים. והיו שרי אלפים שש מאות ושרי המאות ששת אלפים ושרי חמשים י"ב אלף ושרי עשרות ששים אלף הרי כל השרים שופטי ישראל שמונה ושבעים אלף ושש מאות וכתיב ויאמר משה אל שופטי ישראל הרגו איש אנשיו שני אנשים הרי שהרגו מאה מאה וחמשים אלף ושני מאות לבד אשר מתו במגפה כ"ד אלף:

**והשמש זורחת עליו.**וזהו והוקע אותם לה' נגד השמש שסר ממנו צל שדי והוא תחת השמש. וצ"ע בדברי ר' לוי שאמר שבעגל נפלו ג' אלף וכאן כ"ד אלף שהרי מפורש בעגל שאמר משה ללוים הרגו איש את אחיו וגו' ויעשו בני לוי כדבר משה ויפלו מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש ובסוף הפרשה כתוב ויגוף ה' את העם על אשר עשו את העגל ואינו מפורש כמה מתו במגפה ועוד שהרי בירושלמי מפורש דכאן הרגו מאה וחמשים אלף ושני מאות לבד הכ"ד שבמגפה ובעגל אינו מפורש כמה מתו במגפה. ויתכן דר' לוי אינו חולק על הירושלמי אלא שר' לוי דורש מ"ש ויעשו בני לוי כדבר משה ויפול מן העם הם שני דברים שבני לוי הרגו אותם שהיו בעדים ובהתראה ולבד זה ויפול מן העם כשלשת אלפי איש היינו במגפה וכמו כאן שלא פירש אלא כמה מתו במגפה ולא פירש כמה הרגו כן בעגל המספר המפורש ג' אלף הם שמתו במגפה שעל כן כתוב ויפול ולא כתב ויהרגו ומספר הנהרגים על ידי הלוים אינו מפורש ובזה נוכל לומר ילמוד סתום מן המפורש שגם הנהרגים ג' אלף או שנאמר שמ"ש ויפול מן העם ג' אלפים הוא הסך הכל הנהרגים והמתים במגפה יחד היו ג' אלף או שהיה לר' לוי דרשה אחרת כמה הרגו הלוים ודו"ק:

**והנה איש מבני ישראל.**ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל:

**זד יהיר לץ שמו.**כל הפסוקים שם מדברים מענין זמרי כמ"ש שמ"ר פ' ל"ג סי' ה' באריכות וביאור:

**בלק אבא.**לעיל סי' ז' ושם פירשתי:

**שלקחת מדינית היא.**צפורה בת יתרו כהן מדין. וטענת שקר היא כי צפורה צדקנית ויתרו נתן דעתו לעבוד ה' וצפורה כמוהו ולקחה דרך נישואין לאשה קדושה כי לא היה לו אחרת וזכתה לראות המלאך שפגע במשה והצילה אותו במצות מילה ואמרה שירה ברוה"ק כמפורש בתורה חתן דמים אתה לי חתן דמים למולות אך כאן באיסור בזנות בעזות מצח בכוונה לפעור בחילול הש"י:

**ונתעלמה ממנו הלכה.**מה דינו של זמרי ונתרפו ידיהם שראו שהרשעים מתגברים בעזות בפרהסיא על ידי גדולי ישראל:

**ושם נפרצו.**והיו מתיראים שיגרום החטא שלא יכנסו לארץ כמו אבותיהם בחטא מרגלים:

**והוא עומד כנגד ס"ר.**ובתנחומא הגי' והרי עומד ופי' שבפעם אחר היינו בעגל מיחה בידם בכמה פעולות וכמ"ש ויקח את העגל אשר עשו וישרוף באש ויטחן עד אשר דק וגו' וישק את ב"י וגו' ויעמוד בשער המחנה ויאמר מי לה' אלי וגו' והרגו איש את אחיו וגו' ואחר שעשה הדין בהם התחזק הרבה בתפלה ג' פעמים מ' יום וכאן רפו ידיו וכמ"ש ב"ר פ' צ"ו סי' ג' שהוא שייך כאן כאן:

**ולפי שנתעצל.**שנתעלם ממנו לדון את זמרי להסיר חרון אף ה' מישראל ולכפר עליהם כך נתעצלו ישראל והתעלמו מלקברו ומלגמול עמו חסד במותו כי גמילות חסד לגדולי ישראל מסיר חרון אף ומכפר עונות ע"פ מדת מנגד כמפורש בש"ב כ"א וע' פר"א פרק י"ז:

**עז כנמר.**אבות סוף פרק ה' שאם התחזק בה' הי' נזכר ולפי זה מ"ש ולא ידע איש את קבורתו הוא לעונש אך לפי מ"ש ד"ר פ' י"א סוף סי' ז' הוא לעילוי ולשבח גדול ולשכר ושניהם אמת שאם בעבור העונש לבד הי' נקבר ע"פ שנים ושלשה ב"א או ע"פ איזה מלאך ובעבור השכר נקבר על פי ה' ולא זכה לזכות את ישראל במותו כנ"ל ודו"ק:

**ראה מעשה ונזכר.**שראיה שלו עשתה פעולתה שהראיה מביאה לידי זכירה כמ"ש וראיתיה לזכור וראיתם אותו וזכרתם. תנחומא כאן סימן כ"א סנהדרין פ"ב:

**לעיני משה.**בפסוק הקודם ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה ולעיני וגו':

**מהיכן עמד.**מה מלמדנו שקם מתוך העדה איך הוא שייך לענין זה אלא שמ"ש העדה פי' סנהדרין שישב ביניהם לחקור דין זה וכמ"ש ושפטו העדה והצילו העדה:

**ונתנדב.**לעשות הדבר במסירת נפשו על קידוש שמו יתברך:

**ויקח רומח בידו.**תיבת בידו מיותר אלא לדרוש שעשה בו בידיו פעולות שנתק הברזל מראש הרומח וטמנו בחיקו שלא יכירו בו מה שרוצה לעשות בו והעץ של החנית לקחו למטה בידו שהי' שבט שמעון מקיפין את זמרי שהי' הנשיא שלהם וכמ"ש בספרי שכנס זמרי כ"ד אלף משבטו ובא לו אצל כזבי:

**לעשות צרכו.**לזנות עם המדינית ודייק מ"ש ויבא אחר איש ישראל אל הקובה פי' שבא אחר מעשיו של איש ישראל אל הקובה וזהו לשון אחר איש ישראל כמ"ש אחרי ה' אלהיכם תלכו וכמ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם וכדומה ואמר בלשון שיטעו שכן כוונתו והוא נתכוין לעשות צרכיו להרוג אותם:

**י"ב נסים.**ע' ספרי כאן:

**נתן כח בזרועו.**בפר"א פרק מ"ז איתא שלכן נתן לו מתנות הזרוע והלחיים והקיבה:

**האריך הברזל.**כמ"ש בספרי שם שהאריך הברזל עד שנכנס בשני גולמים ויצא למעלה:

**אלא עמדו במקומם.**פי' שנשארו שוכבים על הרומח כמו שהיו במטה:

**הפכן המלאך.**שלפי הטבע כשהגביהם ברומח היל"ל היא למעלה והוא למטה והפכן שיראו הכל איך היה המעשה וזהו הכוונה במ"ש כתקנן:

**לא הטיפו דם שלא יטמא.**כתב המ"כ שלא ילכלך ויטנף אותו דקדק שהיו עדיין חיים ודם מן החי טהור אלא פי' שלא יטנף אותו ויתכן שכוונת המדרש שהרי דם זה בא מן המקור שדקר אותה שם והוא טמא ומטמא עכ"פ מדרבנן בעובדי כוכבים ופנחס נעשה כהן משהרגו לזמרי וענין הי"ב נסים ושהוציאם מן האוהל ונשא אותם וחבטם בקרקע כל זה צ"ע מנין לו שאינו מפורש רק שדקר שניהם ועי"ז נעצרה המגפה:

**שמבקש לכלותן.**בתנחומא הגי' שמבקש הקב"ה לכלותן:

**ויעמוד פינחס ויפלל.**ותעצר המגפה. ותיבת ויפלל הוא לשון תפלה וא"כ היל"ל ויתפלל ע"כ דורש עוד מלשון דין וזהו מ"ש שהוא עושה הדין פי' שעשה פליאות עם קונו לאמור ע"ז יפלו כ"ד אלף מישראל ויותר נראה שמ"ש שעשה הדין כמפורש בפר"א פרק מ"ז וז"ל. קם כדיין גדול שופט לישראל שנאמר ויעמוד פינחס ויפלל כשאתה אומר ונתן בפלילים והי' מכה לבחורי ישראל וכו':

**וכתיב ויהיו המתים.**תנחומא כאן סוף סי' כ"א ושם ליתא תיבת וכתיב וגם כאן מיותר והגי' שם ויהיו המתים ואח"כ שאו את ראשי וע' לקמן פ' כ"א סי' ז':

**שזה יחיד.**ואף שמפורש בכתוב שרבים חטאו בזנות בשיטים הרי מפורש העונש והוקע אותם לה' ויסור חרון אף ה' מישראל ולא הי' הנגף בא עליהם כלל אך אח"כ נתחזק החרון אף במ"ש והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדינית וגו' וידקור את שניהם וגו' ותעצר המגפה הרי שבעבור זנות זמרי לבד בא המגפה וכשנהרג מיד נעצרה המגפה:

**ואיש חכם יכפרנה.**ור"ד חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה חמתו של ממ"ה שלח מלאכי דבר לישראל ואיש חכם זה פנחס יכפרנה:

**אבל לעתיד לבוא.**פי' שבעוה"ז על ידי שחוטאים על כן יש להם מספר ונמנים אבל לעתיד לא יהי' להם מספר ולא ימנו מרוב ודורש פסוק והי' מספר וגו' אשר לא יספר ע"פ מדה ט"ו שני כתובים מכחישים ומכריע כאן בעוה"ז שחוטאים וכאן כשיזכו לעוה"ב וכמ"ש לעיל פ' ב' סוף סי' י"ב: