**הנה עין ה'.**וס"ד למיחלים לחסדו:

**יראיו.**הם שבט לוי כמ"ש ואתנם לי מורא ויראני וגו' להיות בריתי את לוי במלאכי ב' ד' ה':

**של עולם.**שנוהג בכל באי עולם:

**שני ניצוצין של אש.**מבין שני בדי הארון עי' שי"ר פסוק מי זאת עולה דף כ' ושם הגירסא ושורפין לפניהם נחשים שרפים ועקרבים ועי' ד"ר פר' ז' בסי' ט' ועי' לקמן פר' זו סי' ז' באו"א:

**ג' משפחות.**מפורש במדבר ג':

**ד' משפחות.**לעיל סוף פר' ג' ע' מש"ש:

**ז' אלפים ה' מאות.**במדבר ג' פסוק כ"ב:

**אלפיים שלוש מאות ושלושים.**במדבר ד' פסוק מ"ם: מררי ו' אלף ומאתים. במדבר ג' פסוק ל"ד: ג' אלפים ומאתים. במדבר ד' פסוק מ"ד:

**ח' אלף ו' מאות.**במדבר ג' כ"ח:

**ב' אלף ז' מאות וכו'.**במדבר ד' פסוק ל"ב:

**אל תכריתו.**דורש מ"ש אל תכריתו וכפל עוד הפעם וחיו ולא ימותו על שני מיני מכשולים א' שמתחלה היו מסתכלים בארון ועל זה בא התקון שאהרן ובניו יכסו שלא יבאו הלוים לראות ועל זה אמר וחיו ולא ימותו ולא יבאו לראות וגו' והב' שאחר שהיו מתכלים מן הארון היו בורחים ממנו ומתכלים עוד ולזה בא התיקון אל תכריתו אהרן ובניו יבואו ושמו איש על עבודתו:

**אל תגזול דל.**וס"ד ואל תדכא עני בשער כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש ועי' תנחומא סדר זה דרשות נפלאות על פסוק זה עי' לקמן פר' יו"ד סי' ד':

**לא תטה משפט.**אביונך בריבו מטעם הנ"ל כי ה' יריב את ריבם והמשפט הוא בשער כמ"ש דברי ריבות בשעריך וכמ"ש והציגו בשער משפט וזהו עני בשער:

**כל אלמנה ויתום.**וס"ד אם ענה תענה אותו כי אם צעק וגו' וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב וכנ"ל וקבע את קובעיהם נפש:

**ל"ב אלף ור'.**במדבר א':

**אהרן ובניו.**צ"ע אם פירושו שאהרן בתוך המנין או חוץ למנין ועי' לעיל פר' ג' ריש סי' י"ג ומש"ש:

**כדי שלא תזוקו.**פי' שלא תנזקו כמ"ש במדבר י"ז כל הקרב אל משכן ה' ימות שעל זה אמר שם וגם את אחיך מטה לוי וגו' עד וזר לא יקרב וגו ולא יהיה קצף על בני ישראל:

**והם מתדלדלים.**מתמעטים וחסרים ודל בארמית מל' לקיחה כמו דל מהכא וע"כ לא כתב עני אביון לדרוש ע"פ מדק ממעל על הלוים ומ"ש עוד כי דל דורש דל מן הנחלה וזהו טעם ב':

**מדבר בבני קהת.**תחלה פי' לכל שבט לוי ועתה חוזר לבוא לענין הפרשה אל תכריתו את שבט משפחת הקהתי על שהם מתדלדלים מכל שבט לוי כדלעיל סי' א' ומ"ש כי דל הוא על שאין להם חלק בארץ כנ"ל בדרשה על הלוים והמדרש סמוך עצמו על המבואר לעיל וקיצר והחסיר כאן:

**הה"ד ולא דיבר.**תנחומא כאן סוף סדר זה:

**ואל יאמר.**וס"ד שם עולם אשר לא יכרת ושייך גם על בני עובדי כוכבים שלא יכרתו וק"ו לאותם שכתוב בפסוקים הקודמים שמרו משפט ועשו צדקה וגו' אשרי אנוש וגו' ק"ו שלא יכרתו:

**הגבעונים גרים גרורים.**שפלים וירודים ונגררים ממקום למקום שלא הותרו לבוא בקהל ובתנחומא הגירסא גבעונים גרים ארורים כמ"ש יהושע ט' ועתה ארורים אתם:

**מן היראה.**שלא יהרגם יהושע עם שאר הכנענים:

**שביקש שאול.**לקמן פר' ח' סי' ד' באריכות:

**רעב בימי דוד.**וס"ד שלש שנים וגו' אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים:

**הציל לחנוך.**שאע"פ דור חמש לאנוש קרי לי' דור אנוש כי כל דורות אלו אנוש קינן מהללאל ירד כולם היו חיים בימי חנוך וחנוך מזרעו ויליף מנח כמו נח שכתוב בו את האלהים התהלך נח וניצל כך חנוך שכתוב בו ויתהלך חנוך את האלהים ניצל משטף הים ששטף לדור אנוש עי' ב"ר פר' ה' סי' ו' וש"נ:

**קדשו שמי בעגל.**לעיל פר' א' סי' י"ב:

**עסקו של אהרן נזכר כאן.**צ"ע מה מקשה שהרי זה כלל גדול כל מקום שהמעשה בכהנים הדיבור באהרן וכאן כתוב ובא אהרן ובניו וגו' ע"י הדיבור אליו וכמו שלא הקשה בפרשה הקודמת שכתוב ג"כ ואל אהרן וכמ"ש לעיל פר' ד' ריש סימן י"ב. ואולי הכוונה שהיה לו לכלול פרשה זו עם הפרשה הקודמת ולמה יחדה בפני עצמה ללמד דבר חדש. ודעת רבותינו שמאחר שהפרשה מדבר בתקנה הדבר למוד מענינו שהיתור של אהרן הוא בעבור התקנה ועוד אם כדעת ר"ל היה להזכיר בני אהרן אלא על שהתקנה באהרן עצמו הזכיר ודרשות אלו ע"פ מדת דבר המיוחד במקומו ומדה ט"ז:

**וזו ששנינו.**משנה סוף מכות ושם איתא ואמר ר' חנינא ב"ג ומה העובר וכו' וכמ"ש חז"ל שמדה טובה מרובה ממדת פורענות וזה ק"ו סתום מדה ו':

**מיתה לעצמו.**היינו הכרת הנ"ל ויצירת הולד למ' יום וכמ"ש אצל המבול ויהי הגשם על הארץ מ' יום:

**ויו"ד על הארץ.**עי' פר"א פרק מ"ד שמונה יו"ד של אדם ויו"ד של חוה ויו"ד של נחש. וכאן דורש עוד יו"ד לאדמה שהרי כתיב ארורה האדמה בעבורך מה אדם יו"ד קללות אף אדמה יו"ד קללות. ועי' עירובין דף ק' אבות דר"נ פרק א' אצל חוה:

**והאריך לו.**גם זה ראיה שעשה תקנה לחוטא שאמר לו ביום אכלך מות תמות והיה לו למות ביום שנוצר וחטא ועשה לו חסד שמנה לו הקב"ה יום משלו שיומו של הקב"ה אלף שנה. כמ"ש ב"ר פר' י"ט סי' ח' פסיקתא פר' מ' סי' ב':

**די הוא.**שהיה די אם לא היה מזכיר רק המשפחה ולמה הזכיר את שבט משפחת הקהתי:

**ומקדים דברים שלא נעשו.**לשון הפסוק מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשו והמדרש אומר בלשונו על דרך לשון הפסוק:

**קרח בן יצהר.**בן קהת בן לוי:

**תן דעתך.**שבפסוק הקודם כתיב ויקח אלעזר הכהן את מחתות וגו' וירקעום צפוי למזבח ולא פירש הכוונה ואח"כ אמר זכרון לבני ישראל והמדרש מחבר הפסוקים בזה שאמר לו הקב"ה תן דעתך למה צויתי לרקעם ציפוי למזבח ולא לדבר אחר למען לא יקרב איש זר למזבח להקריב ולהקטיר:

**חסר קרי' כלום.**במ"ש ולא יהיה כקרח וכעדתו כאשר דבר ה' ביד משה ולמה הוסיף עוד תיבת לו ודורש שתיבת לו מוסב על קרח ונעלם ממני בעניי פירוש מאמר זה איך יעלה על הדעת שרצה משה לאבד כל שבט לוי שהרי כתוב מפורש שלא ביקש רק על קרח דתן ואבירם ומה שביקש עשה ולמה הוצרך להוסיף שם תיבת לו וכאן תיבת שבט ולפי מ"ש בסוף סימן הסמוך יש לישב על בני קהת אך לא על כל השבט וצ"ע:

**שיחד הקב"ה שמו.**שנקרא אלהי ישראל אלהיכם אלהיך ושיתף שם אל בשם ישראל:

**וכן בני דור המדבר.**תחלה אמר כשינחו ישראל במדבר היינו שיצאו ממצרים אל המדבר וכאן אמר בני דור המדבר לפי שנולדו במדבר כמ"ש שם פסוק י"ח ואומר אל בניהם במדבר בחוקי אבותיכם אל תלכו וגו' ובפסוק כ"א וימרו בי הבנים וגו' עד ואומר לשפוך חמתי עליהם לכלות אפי בהם במדבר ובפסוק כ"ב והשיבותי את ידי ואעש למען שמי לבלתי החל:

**שיפרע מהם בשעבוד.**בפסוק כ"ג שם גם אני נשאתי את ידי להם במדבר להפיץ אותם בגוים ולזרותם בארצות היינו לבנים הנ"ל וזהו למען שמי אאריך אפי שמשותף בשמם כנ"ל ומ"ש ותהלתי אחטם לך פי' שזהו תהלתי שלא יתחלל ע"כ אחטם לך ותיבת אחטם בט' אין כמוהו בתנ"ך דורש בחילוף ט' בת' בדטלנ"ת כאלו כתיב אחתם לך בת' ופי' נוטריקון אביא חתום לך שיביא להם הקץ שנקרא חתום כמ"ש בסוף דניאל כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ ואז יקדש שמו הגדול המחולל כמ"ש ביחזקאל כ' ואעש למען שמי לבלתי החל וגו' וגם מבואר שם קץ הגאולה בסוף הפרשה בפסוק מ"א מ"ב וכתוב שם ונקדשתי בכם וכן ביחזקאל ל"ו מפסוק כ"ב לא למענכם אני עושה וגו' כי אם לשם קדשי וגו' וקדשתי את שמי וגו':

**ד"א ותהלתי אחטם.**דורש תהלתי ע"פ מדה ט' וי"ז על מי שנברא לספר תהלתו. ומ"ש אחטם לך כנ"ל מלשון חותם שיעשה אותם חותם על לבו וזרועו על פי מדה י"ז:

מפנה אותםמנקה אותם מגזר דינם:

**נושאים המשכן.**שהיו הקהתים נושאים כלי ק"ק על כתפם ובילקוט כאן הגירסא שנאמר ולבני קהת לא נתן וגו' והיו מסוכנים למות בעבור קדושה הארון כדלעיל בסי' א'. ועוד היה מסתכל בהם שעתיד קרח לחלוק על משה ובשעת הסכנה השטן מקטרג גם בדבר העתיד כמ"ש ב"ר פר' נ"ג סי' י"ד אצל ישמעאל וזהו אל תכריתו:

**משמרות.**להגן וישמור עליהם:

**עד יבא יומם.**קצם של קרח ועדתו שהיו ראוים להכרת וכאן אמר כן על הקהתי שהיו ראוים להכרת בטבור קרח ולעיל סוף סי' הקודם אמר על כל השבט ויתכן לדחוק ולומר דגם שם מדבר במשפחת הקהתי ומ"ש שבט נאמר שגם משפחה נקרא שבט כמ"ש שופטים כ' י"ב שבטי בנימין שפי' משפחות בנימין וכן הוא בש"א ט' כ"א שבטי בנימין כנ"ל:

**וזאת עשו להם.**זה מיותר שהרי מפורש מה שיעשה להם אלא לדרוש גז"ש שהם חשובים בעיניו כ"י כאהרן ע"כ כתוב בתקנתם בנשאם הארוו כמו שכתב באהרן בבואו לפני הארון וכמ"ש ויק"ר פר' כ"א סוף סי' ב' ע"ש ותבין כאן על מה רומז:

**ואהרן ובניו.**ומשה עמהם עי' לעיל סוף פר' ג':

**נטנפו ישראל.**בחטא ועון שראוים לעונש ופורענות לצאת מלפני השכינה בהפתח של אוה"מ שהוא במזרח ועל זה הביא פסוק והלוים יחנו סביב למשכן העדות ולא יהיה קצף על בני ישראל שעל ידי שיחנו הלוים סביב נמשכן על כן לא יהיה קצף על בני ישראל כי הלוים יעכבו:

**ואם אין אתה למד מכאן.**שיתכן פירושו שעל שישמרו הלוים שלא יקרבו ישראל למשכן על כן לא יהיה קצף על ב"י:

**בשעה שחלק קרח.**המדרש קיצר וסמך עצמו על המפורש בפרשת קרח שכשחלק קרח ועדתו ונשרפו ונבלעו ואח"כ התאספו והתלוננו:

**והיה משה שרוי אצל אוה"מ.**צ"ע למה צריך המדרש לומר כאן שהיה מבני קהת שהרי כאן כתוב מפורש ויבא משה ואהרן אל פני אוה"מ ובהכרח לפרש שדורש בנין אב מכאן על שמפורש שהיה משה לפני אוה"מ עצר בעד מלה"מ כך היה תמיד אך גם צ"ע שהרי מפורש במדבר ג' כ"ט שמשפחת קהת חנו תימנה ואיך אמר שע"כ היה משה חונה במזרח על שהיה מבני קהת וכתוב שם פסוק ל"ח והחונים לפני המשכן קדמה לפני אוה"מ מזרחה משה אהרן ובניו א"כ מ"ש במדרש שהיה מבני קהת הוא דבר שלא יתכן וט"ס הוא:

**מה אתה עומד ומשתהה.**שמאחר שכתוב והולך מהרה שצריך לזרזו דייק שהיה משתהה:

**מרי מה ראית.**הוכיח כן שהיל"ל יצא הקצף החל הנגף קח המחתה וגו' ועוד שאמר והולך מהרה למה האריך עוד לומר שבעה תיבות כי יצא הקצף וגו' אלא על שאהרן לא ראה ולא ידע דבר היה מתירא להקטיר קטורת חנם היה קשה עליו מאד דברי משה והוכרח לשאלו מה ראית והשיב לו כי יצא הקצף מלפני ה' וגו' וכן תמיד. וצ"ע מה ראיה ממשה על בני קהת שהרי משה היה במזרח כנ"ל ובני קהת בדרום וא"כ בני מררי בצפון ג"כ סמוכים כמו בני קהת ועוד שאמר שהלוים היו כלין ומהן בני קהת משמע גם גרשון ומררי ובהכרח שכוונת המדרש שבני קהת היו בדרום בימין המקדש וכל פינות שפונים במקדש היה דרך ימין וכשיצא הקצף ממזרח פגע במשה ואהרן ובניו היו מתמעט והלך דרך ימין ופגע תמיד בבני קהת אלא שהיה צריך הקצף לילך למערב ולצפון פגע תחלה בבני קהת ומתמעט גם על ידם ומדרום הלך למערב אם היה צריך ופגע בבני גרשון ומתמעט ומדרום לצפון אם היה צריך ופגע בבני מררי ומתמעטים וכלים הרי שכל הלוים היו מעכבים הפורעניות ובבני קהת עוד מעלה אחת יען שהיו נושאי הארון וכלי הקודש כשנוסעים היו צריכים להתקרב בצד מזרח בעת פירוק המשכן ובעת הקמתו בצד הפתח והפרוכת והמסך וזהו דברי המדרש שהלוים היו כלין הפורעניות היינו כל הלוים מהג' רוחות כנ"ל ומהן בני קהת שנושאי הארון היו היינו עוד מעלה לבד מה שהם בכלל כל הלוים:

**ולבני קהת לא נתן.**כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו:

**שאין גדולה לפני אלהים.**לעיל סוף פר' ד':

**בדין הוא שיחיו.**ע"פ מדת ממעל ומנגד:

**מכאן אמר רשב"ן.**לעיל פר' זו סוף סי' א':

**ולא יבואו לראות כבלע.**את הקודש ומתו פי' בשעה שמפרקין הפרוכת מלפני הארון ונותן עליו הפרוכת ועליו כסוי עור תחש ועליו כליל תכלת ובין כך וכך היו מסתכלים ורואים בארון ומתים וזהו הקודש סתם שהוא מקודש מהכל היינו הארון:

**אם עושים כן.**פי' שאם אינם רואים אינם מתים אך אם עושים כן שרואים אפילו כרגע כמו העפעף של עין שנופל על העין ומכסה אותו כרגע כך ימותו כרגע ונקרא העפעף בלע על שמבלע ומכסה את העין עי' לעיל פר' ב' סי' ו' כאישון עיני מש"ש:

**מהו כי ראו.**היינו לדברי ר' לוי ולא לדברי ר"א ור"א וכמ"ש בהדיא סוטה דף ל"ה ב' ומשום דראו ויך אלהים ר' אבהו ור' אלעזר חד אמר קוצרים ומשתחוים הוו וחד אמר מילי נמי אמור מאן אמריך וכו' ועי' ב"ר פר' נ"ד סי' ד' כל הענין ובתד"א סוף פרק י"א:

**שבעים איש חמשים אלף איש.**היל"ל חמשים אלף ושבעים איש ע"כ דרשו שהאחד עיקר כפשוטו והשני לדרשה:

**אליהו אומר.**בתד"א באופן אחר:

**יראים אותי.**כמ"ש לעיל ריש פר' זו אל יראיו וזהו שאמר כאן להציל ממות נפשם ומ"ש כבדתים עי' לעיל סוף פר' א' בני פלטירו ולעיל פר' זו משפחת קהת פלאטיני וכמ"ש לקמן פר' ו' סי' ב'. ומ"ש חלקתי להם כבוד כמ"ש לקמן פר' ו' סוף סי' א':

**יונדב בן רכב.**מזרע יתרו עי' תנחומא וילקוט סוף סדר זה וכמ"ש ד"ה א' ב' ומשפחת סופרים וגו' המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב וקיני הוא יתרו כמ"ש ש"א ט"ו ו' ויאמר שאול אל הקיני סורו רדו מתוך עמלקי וגו' ואתה עשית חסד עם כל ישראל. עי' כל זה ספרי בהעלותך פיסקא ע"ח ובשי"ר פסוק סמכוני באשישות בסוף דף ט"ו וזהו שאמר כאן אם אותם שהם גרים:

**כנהר שלומך.**וס"ד ולא יכרת ולא ישמד שמו מלפני ודעת המדרש שמ"ש אל תכריתו פי' שלא יכרתו מהם גדולי תורה עבדי ה' העומדים לפניו כל הימים כמ"ש אצל יונדב וכן בפסוק לו הקשבת שזהו פי' של לא יכרת וזהו וחיו שיהיו חיים וקיימים עומדים לפניו כל הימים בזה ובבא וזהו הדבקים בה' וגו':