**ישובו יושבי בצילו.**ויק"ר פר' א' סי' ב' באריכות וכאן בקיצור:

**שהם באים וחסים.**כמ"ש בועז לרות אשר באת לחסות תחת כנפיו:

**יחיו דגן.**שהוא עיקר חיות האדם כך התלמוד עיקר ההלכות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם והגפן לשמח לב כך ההגדה מושכת לבו של אדם ומשמחן:

**אם יהיו חטאיכם.**כשנים כשלג ילבינו וזה ע"י הקרבנות וכענין לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח וכמ"ש שבת בפרק ר"ע פרק ט' במשנה וכן מי שמתקרב למצות ולתורה מלבין עונותיו עי' לקמן ריש פר' יו"ד ודורש לבנון ע"פ מדת ממעל ונוטריקון מלבין עון:

**רשב"י אומר.**עי' בויק"ר שם שנוי נוסחאות ודורש לבנון נוטריקון לב נוף ונוף פי' כלה שמשמחים בה וכמ"ש שמ"ר פר' ל"ו סי' א' יפה נוף משוש לכל הארץ נוף שכן בל' יוני קורין לכלה נינפי ורבנין דורשים נוטריקון לב עין וכל דרשות אלו על שאין הלבנון מקום גידול יין שהלבנון היא יער:

**דגן בחורים.**ובישראל מדבר כמ"ש בפסוק הקודם כצאן עמו דגן בחורים:

**אם מועל בו.**שנשבע על שקר וכמ"ש ויקרא ה' כ"א נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו וגו' ונשבע על שקר וגו' ואת אשמו יביא לה' ושם מדבר בין ישראל לחבירו וכאן מדבר בין ישראל לגר כמ"ש בספרי כאן ובבא קמא דף ק"ט מדכתיב ואם אין לאיש גואל וכי יש לך אדם מישראל שאין לו גואלים אלא זה הגר וכל הענינים של שני הפרשיות שוים אלא דכאן יצא לידון בדבר החדש שגזל הגר הוא לכהנים:

**ה' אוהב צדיקים.**וס"ד ה' שומר את גרים:

**אוהבי אהב.**משלי ח' י"ז:

**שאינם נחלה ואינם משפחה.**שלא ירשו צדקתם מאבותם שאין זה תלוי בתולדתם רק בבחירתם הטובה וכל ענין זה והמשל של הצבי הוא במדרש תהלים קמ"ו בסופו:

**לפיכך הקב"ה אוהבם.**על שהם אוהבים אותו וזהו ה' אוהב צדיקים וע"פ מדה י"ז אני אוהבי אהב דורש כאן מדה ט' וממעל וכאלו מפורש ה' אוהב צדיקים על שם שאוהבים אותו וכל זה דרשה על ר"ד אגב ס"ד ה' שומר את גרים ששייך כאן לענין הפרשה:

**ואהבתם את הגר.**דברים י"א י"ט וגר לא תונו שמות כ"ג וכן ויקרא י"ט ל"ג ל"ד:

**לגוזל חבירו וכו' שכן כתוב.**בויקרא ה' כ"א הנ"ל וכמ"ש בסי' הקודם:

**לסורם.**פירש בערוך ובמ"ע לחימוצם ושאורם:

**ואתה ישראל עבדי.**וס"ד יעקב אשר בחרתיך זרע אברהם אוהבי ודעת המדרש שמ"ש זרע אברהם הם הגרים כמ"ש נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם ועמ"כ:

**מהיות להם עבדים.**ובר"ד אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהיות להם עבדים וכתוב כי גרים הייתם בארץ מצרים:

**תמיד לרצון.**להם לפני ה' היינו על ישראל:

**עולותיהם וזבחיהם לרצון.**וס"ד כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים:

**כהני ה' תקראו.**וס"ד משרתי אלהינו יאמר לכם:

**הנלוים אל ה'.**לשרתו ולאהבה את ה':

**זה יאמר לה' אני.**וס"ד וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתוב ידו לה' ובשם ישראל יכנה:

**אלו בעלי תשובה.**שלא היה ידו מתחלה לה' ועתה יכתוב ידו לה':

**אלו יראי שמים.**שמתעלים במדרגתם כמו שנתעלה שם ישראל משם יעקב:

**לסוסתי ברכבי פרעה.**דמיתיך רעיתי ופי' בשבילך רעיתי נדמיתי לפרוע מפרעה באופן שעשה הוא וכמ"ש באריכות בשיר פסוק זה דף יו"ד ע"ב בדברי ר"ע ע"ש:

**זובח תורה יכבדנני.**וס"ד ושם דרך אראנו בישע אלהים וזהו שאמר המיישר אורחותיו:

**תנו לה' אלהיכם כבוד.**ומבואר שם בענין שהכוונה שישמעו ושיעשו טוב שזהו כבודו:

**אלו עובדי העגל.**כמ"ש לעיל פר' ז' סי' א' וכאן דורש סמוכים שסמך פרשת גזל הגר לפרשת שילוח טמאים על שם הכתוב כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו:

**א"ר פנחס.**פסיקתא פר' כ"ג סי' יו"ד:

**ואמר אנכי.**וכל העמים שמעו הדברות כמ"ש ויק"ר פר' א' סימן י"א:

**איזה מלך וכו' יום השבת.**כאן חסר והג' בפסיקתא שם איזה מלך רוצה שלא יהיו מכבדים יום גנוסיא (פי' יום הולדת) והקב"ה רוצה שיכבדו את יום השבת עכ"ל שהשבת מעיד על הולדת העולם ובריאתו:

**אשר חטא מן הקודש.**פי' הקרן לבד ישלם:

**סכן דפדן.**עי' מ"כ ובמ"ע ערך פדן כתב תרגום ואת אתו וית סיכת פדניה והוא יתד של ברזל של פדן שוורים שחורש בהם כמ"ש ש"א י"ג כ' את מחרשתו ואת אתו:

**כי תמעול מעל.**וחטאה בשגגה מקדשי ה' ובפרשה הסמוכה בסוף ויקרא ה' שם שמדבר בהדיוט כתוב כי תחטא ותמעול מעל ולא כתוב בשגגה:

**מעילה לחטא.**מעילה מביא לידי חטא ואצל הקדש מקדים הסיבה ואצל הדיוט אומר החטא מיד:

**ולא תאמר.**כל הענין שהאריך כאן מהגבעונים עד סוף הסימן שייך לדרשה שהתחיל בריש הסימן יודוך ה' כל מלכי ארץ כמ"ש סוף הסימן:

**ויהי רעב בימי דוד.**עי' כל ענין זה ביבמות דף ע"ט ירושל' קדושין פרק ד' ובירושלמי סנהדרין פרק נגמר הדין ובפר"א פרק י"ז ובמדרש תהלים י"ז שמואל רבתי פר' כ"ח וילקוט שם. ובמקומות הנ"ל איתא בעון ג"ד עבודת כוכבים ג"ע ש"ד וכל שנה מג' שנים חקר על עון אחד ובירושלמי שם הגירסא בעון ד' דברים:

**ואומר וימנעו.**פי' ואומר שם בפירוש:

**יחניף יחנה אף.**כי החנופה אינו שייך אלא בין אדם לחבירו אך לא בין הדם לארץ ע"כ דורש התיבה נוטריקון יחנה אף היינו מ"ש וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר:

**במתת שקר.**שמתהלל במה שהבטיח ליתן ואינו נותן יענש בזה שמקוה שירדו גשמים מטעם שרואה נשיאים עבים ורוח ועכ"ז אין הגשמים יורדים ע"פ מדת מנגד:

**הביאו את כל המעשר.**וס"ד ובחנוני נא בזאת אמר ה' אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די. ומכלל הן אתה שומע לאו שאם לא יתנו מעשר לא יריק להם ברכה ומ"ש והריקותי לכם ברכה היינו גשמים כמ"ש אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו. קהלת י"א ג' ועי' לקמן סי' זה וברכו את נחלת ה' דורש שיפסוק הרעב היינו שירדו גשמים גם על מ"ש עד בלי די דרשו ויק"ר פ' ל"ה סי' י"ב על הגשמים. והנה חז"ל דורשים ענינים אלו מספר ירמיה וספר מלאכי אך דוד ושקדמו לו ידעו כן מהלכה למשה בסיני עד שבא ירמיה וזכריה ואסמכוה אקרא והנה המדרש סדר דבריו שהיה סדר ג' עונות בחקירת ג' שנים ויתכן שאינו בדוקא והכוונה שכל ג' שנים אלו חקר על כלם וכמ"ש במדרש שבשנה ג' חקר על ג' דברים:

**אין הדבר תלוי אלא בי.**שמאחר שאין לתלות על חטא גלוי בהכרח לי לדרוש בסתרים ע"פ אורים ותומים:

**ושאל לו.**במשפט האורים לפני ה':

**מוצל אתה.**אין זה בעבור עונש דורך ולא בעונש עצמך:

**שלא עשיתם.**שהיל"ל על אשר המית שאול את הגבעונים מאי אל שאול ודורש אל הענין של כבוד שאול בעצמו:

**והיכן מצינו.**עי' לעיל פר' ה' סי' ג' שהרג נוב עיר הכהנים אשר שם היה המשכן והגבעונים היו חוטבי עצים ושואבי מים למשכן:

**משפטו ופעלו כאחת.**משפט הוא העונש על החטא ופעלו הוא שכר על המעשה הטוב כמ"ש לא תלין פעולת שכיר אתך וכדומה הרבה ודורש כן שלפי הפשט יקשה שהיל"ל אשר תורתו עשו ועוד מאחר שאמר בנשיאת ה' כל ענוי ארץ הרי שעשו כל טוב ולמה פרט אשר משפטו פעלו ע"כ דורש א"ת אשר משפטו פעלו במלאפו"ם אלא באשר משפטו שם פעלו בחול"ם שבשעה שעושה משפט ודין זוכר לשלם שכר טוב וזהו מדת ענוי ארץ שעושים כן שבמקום אחרים כועסים ועונשים הם מאריכים אף וגומלים טוב והם יכולים לבקש מה' שיעשה כן וכן עשה עם שאול מבקש ענשו על חטאו ומבקש כבודו על חסידותו:

**אמר יהושע וכי.**זה מרומז במ"ש אל תרף ידך מעבדיך עלה מהרה והושיענו מכללשרצהלהרף ידו ולא להטריח ישראל לילך להלחם בשבילם:

**סופך לרחק את הקרובים.**כמ"ש ימים רבים עשה יהושע מלחמה ודרשו חז"ל שהתעצל במלחמת ישראל כדי שיאריך ימים ובעבור זה נתקצרו ימיו יו"ד שנה:

**מיד ויקרא המלך.**מיד אחר שאמר הש"י לדוד אל שאול ואל בית הדמים וגו' מיד כתיב אחריו ויקרא המלך לגבעונים:

**מהו שאמר הכתוב והגבעונים.**והלא מפורש ביהושע ט' שגבעונים היה מאומות של כנען ולמה שנה כאן ועוד מה ענין זה אצל זה ענין שאינם מבני ישראל לענין שקרא המלך לגבעונים ודורש ע"פ מדה ט' שהדבר למוד מענינו שקרא המלך להם שירחמו על ישראל וימחלו לבית שאול אף על שאין אנו יודעים באיזה תיבות ומלות שאמר להם וזה מ"ש המדרש מה שאמר להם:

**הה"ד והגבעונים.**שגזר עליהם שלא יהיה לעולם מישראל כעמון ומואב שאסורים לבא בקהל לעולם:

**ג' מתנות.**ד"ר פר' ג' סי' ד' יבמות שם:

**יראתו על פניכם.**שבעבור היראה כובש פניו וכן בעבור הבושה וע"כ נקרא בושת פנים שניכר בפנים:

**למען אשר יצוה.**ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט:

**ושמר ה"א.**דברים ז' י"ב:

**מה נפשך.**מה רצונך ובאיזה צד שרצונך שם מכל מקום יתחייבו:

**לפיכך כשראה יהושע.**דאל"כ למה אמר למה רמיתם אותנו הלא היו יראים שלא יחרימום אלא על שעשו מעשי נחש להכשילם וע"כ אררם ארורים אתם עפ"י מדה י"ז וממעל ומנגד:

**ובני ישראל נשבעו להם.**למה זכר השבועה כאן כי זהו טעם לקרבם ולא לרחקם:

**אל המקום אשר בהר.**היינו דוד שהוא בחר מקום ביהמ"ק וכמ"ש ד"ה א' כ"ב ויאמר דוד זהו בית ה' אלהים וזהו מזבח לעולה לישראל וכמ"ש תהלים קל"ב עד אמצא מקום וגו' הנה שמענוה באפרתה מצאנוה וגו' וע"כ זכר השבועה כאן:

**והנתינים יושבים בעופל.**לפי הפשט שעופל הוא מקום בירושלים ששמו עופל כמ"ש ד"ה ב' ל"ג י"ד בשער הדגים וסביב לעופל ובנחמיה י"א חושב מי שהיה יושב בירושלים ואינו מודיע מקומם בירושלים רק בנתינים מודיע המקום וגם למה הפסיק בפסוק ושאר ישראל ע"כ דורש א"ת בעופל אלא באופל באל"ף שאע"פ שישבו בירושלים לא היה כדאי שימנו עם שאר היושבים שם והפסיק ביניהם ונתן טעם למה הפסיק על שהם ארורים ויושבים בחושך לעולם:

**יעבדוהו מכל שבטי ישראל.**כי לא נוכל לפרש מי שעובד עתה העיר ירושלים וזה הנתינים. התנבא יחזקאל שלעתיד יעבדוהו כל שבטי ישראל חלילה לומר כן כי זה הוא קללה בתוכחה דכתיב הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה ולא לעתיד ע"כ דרשו א"ת יעבדוהו אלא יאבדוהו וכן הוא במדרש שמואל פר' כ"ח ובמדרש תהלים י"ז יאבדוהו:

**ויבקש שאול להכותם.**עתה חוזר המדרש לענינו שקרא דוד לגבעונים שכתוב ויבקש שאול להכותם ולא הכם וגם מה שעשה היה בעבור אהבת ישראל להבדילם מן הגבעונים על שהיה מן האמורי זהו לפי פשוטו וא"כ יקשה למה ירצה שאול לעבור על השבועה שנשבעו להם הנשיאים וישראל ע"כ דורש שמ"ש בקנאתו לישראל ויהודה פי' שכעס וקנא לישראל וליהודה וגם לגבעונים וחשב אותם למורדים בו ומותר להרגם ולעבור על השבועה:

**שהמית ממנו ז' אנשים.**ע"פ מדת מנגד ומ"ש ב' חוטבי עצים וכו' צ"ע מנין להם והנה המדרש גלה לנו סוף כוונתם אך אין מקום מאמר זה כ"א בסוף כל הטענה וכמ"ש לקמן:

**וברכו את נחלת ה'.**וכי ביקש דוד שהגבעונים יברכו את ישראל כמו הכהנים ע"כ דרש שהכוונה שבזה שיקחו כופר יגרמו שיתברכו בפיסוק הרעב:

שברכו שיכלה הרעבספרי עקב פיסקא ל"ח ודורש כאן גז"ש:

**לי כתיב לנו קרי.**כמ"ש בסמוך שאחר שדיבר עם כולם דיבר עם כל אחד:

**אין אנו מבקשים.**צ"ל אמרו לו אין אנו מבקשים וכו' וזהו פירוש הכתוב אין לנו כסף וזהב עם שאול ועם ביתו אין לנו תביעה של כסף וזהב שנתפייס בכסף וזהב תביעה של נפשות יש לנו לא נתפייס אלא בנפשות:

**לחזר על אחרים.**להנקם מאחרים שבישראל שלא הרעו לנו שהרי לא שמעו לשאול כשצוה להם שיפגעו בכהנים כמפורש בכתוב. והנה הכהנים שהרג לא נענשו ישראל עבורם כי בני הכהנים וקרוביהם מחלו לשאול כמ"ש שמ"ר פר' למ"ד סי' ט"ז. ודואג שהרג הכהנים כבר מת כמ"ש חז"ל שמת בן ל"ג שנה שלא חצה ימיו ובמעשה שאול עם נוב היה דוד בן כ"ח ומעשה זו של הגבעונים היה בסוף ימי דוד הרי שכבר מת דואג:

**אם נפשות אתם מבקשים.**מאחר שאמרו שאין להם כסף וזהב עם שאול ולא להמית איש בישראל משמע אבל יש להם להמית משאול אלא שהיו מתביישים להוציא כן מפיהם והוכרח דוד לפתוח להם פה ומ"ש תחלה במדרש ומה הני' לכון ואינון מתקטלין דוד שהבין מתחלה כוונתם הרעה אמר להם כן אך הם עצמם לא אמרו עדיין עד שהרשה להם דוד לבקש והנה המאמרים כפולים במדרש. והמאמר הראשון מהירושלמי בלשונו ושאר הדברים ממקום אחר:

**וחשב להשמידנו.**כמ"ש ואשר דמה לנו:

**אשר כלנו ז' אותיות.**הוקשה לו אשר כילנו משמע כלי' ממש במעשה ואח"כ ואשר דמה לנו שחשב להשמידם ולא במעשה ב"כ מכחישים ודורש ומכריע שמ"ש אשר כלנו ע"פ גימטריא שכלה מהם שבעה אנשים במעשה ואשר דמה לנו על השאר במחשבה:

**לא נשאו פנים.**עי' שמ"ר פר' ל' סוף סי' ט"ז:

**מעבירו לפני המזבח.**צ"ע מנין לו לבד זה מצאתי בתפלת שלמה מ"א ח' ל"א את אשר יחטא איש לרעהו ונשא בו אלה להאלותו ובא אלה לפני מזבחך בבית הזה וע"ז אמר שם ואתה תשמע השמים ועשית ושפטת הרי שהאלה שבין איש לרעהו בא לפני המזבח והאלה היא השבועה כמ"ש ויק"ר פר' ו' סימן ו' הרי שהאלה והשבועה של הגבעונים וטענתם על שאול באה לפני המזבח וע"כ התחכם דוד לנסות לפני המזבח ושם יבורר הדבר:

**אקרא לאלהים עליון.**ובפסוק הקודם ובצל כנפיך אחסה עד יעבור הוות שחסה בצל המזבח מקום השכינה עד יעבור הצרה וביבמות שם בשינוי ובהפך ממ"ש כאן ודברי המדרש הוא דעת הירושלמי בלשונו כידוע שהמדרש הוא אגדת ירושלמי:

**ויקח המלך וגו'.**וס"ד ואת חמשת בני מיכל בת שאול אשר ילדה לעדריאל בן ברזילי המחולתי ועל זה מקשה ומירב היכן היא שהרי מפורש בש"א י"ח י"ט ויהי בעת תת את מירב לדוד והיא נתנה לעדריאל המחולתי לאשה ואיך אמר שמיכל ילדה לעדריאל והם ב' כתובים מכחישים והכריעו שמ"ש אשר ילדה לעדריאל הוא מלשון גידול כמ"ש אשר יולדו על ברכי יוסף ות"א ואיתילידו ורבי יוסף וכן כאן שמיכל גדלה ומירב ילדה ועל שגידלה אותם מיכל נקראו על שמה:

שהיה חסר מן השבעהשהיה ראוי להיות במספר השבעה וניצל ונתן אחר במקומו ובספרים שלנו כתוב שבעתים ביו"ד ובצידו כתוב יתיר י':

בי"ו בניסןשמ"ש בתחלת קציר שעורים היינו תציר העומר שאסור לקצור לפני העומר. ועשה כן כמ"ש בזקן ממרא שממתינין אותו עד הרגל שמתקבצין כל ישראל לרגל וכמ"ש וכל ישראל ישמעו ויראו גם כוונו למ"ש הביאו לפני העומר בפסח שאברך לכם תבואה שבשדות ועל שבסיבה זו תוסר הרעב צרפו אותה להבאת העומר:

**מהו אל הצור.**היל"ל עליהם שלא ישלטו בהם חיות ועופות ומה תועלת שהטתה השק על הצור. ע"כ דרשו שכך פי' ותקח רצפה בת איה את השק זהו לאבל על הצרה שלבשה השק עלי' ואף שהרוגי ב"ד אין מתאבלים עליהם כאן אינם הרוגי ב"ד אלא הרוגי שמים ע"פ נביא ואורים ותומים ומ"ש ותטהו לה אל הצור פי' שלא התרעמה על גזירה בלבה אלא צדקה הדין עליה ואמרה הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט וגו' צדיק וישר הוא וכמ"ש ד"ר פר' י"א סימן ה' צריך אני לצדק הדין מנין שנאמר הצור תמים פעלו. ע"פ גז"ש:

**גדול קידוש ה'.**שדוחה לא תעשה שבתורה שבעבור שלא יתחלל כבוד ה' כתוב לא תלין נבלתו על העץ וכאן בעבור קדוש ה' שילמדו איך ה' שומר גרים:

**וכתיב לא יומתו.**פי' עוד יש כאן שינוי ממ"ש בתורה שכתוב לא יומתו וגו' ובנים לא יומתו על אבות וכאן הומתו בנים בחטא אבותם עי' ביבמות שם כל הענין:

**אין דנין שנים בב"ד אחד.**וכאן דינו שבעה כאחד וזהו מ"ש שבעתם יחד ולא בזה אחר זה בז' ימים:

**שתעקר אות אחת.**פי' מצוה אחת היינו מ"ש לא יומתו:

**פלסתין.**במ"ע בערך פלסתר בל"י דבר שקר ומזוייף ובד"ר פר' י"א בסי' י"א תורתך פלסתר:

**ויספור שלמה.**וסוברים חז"ל שכל אלו הגרים היו בעבור קידוש השם בהריגת ז' אלו ותליתם:

**ז' חדשים.**כמ"ש לעיל מי"ו בניסן י"ד שנשארו מניסן וי"ד של חשוון חודש אחד וביניהם ו' חדשים אייר. סיון. תמוז. אב. אלול. תשרי. הרי ז' ויום אחד:

**היה דוד מתעצל.**שהיה סבור שכבר עבר והוא מעוות לא יוכל לתקון ונתכפר להם בעונש הרעב ולא עסק לתקן המעוות עד ששמע מעשה רצפה בת איה שעשתה מה שביכלתה מזה למד להזדרז לעשות בכל היכולת:

**ויוגד לדוד וגו' וילך דוד וגו'.**שע"י ויוגד לדוד למד והלך גם הוא לעשות חסד:

**עמד וכנס כל זקנים.**כן הוא בפר"א פרק י"ז ודורש מ"ש תחלה וילך דוד ויקח ויעל בלשון יחיד ואח"כ ויאספו ויקברו לשון רבים היינו כל הזקנים וכמו שאספם אצל העלות הארון כמ"ש לעיל פר' ד' סימן ח' וכמ"ש חז"ל נטילתה כנתינתה:

**עצמות שאול ויונתן בנו.**פי' שמצאו אותם שלמים וכמפורש בפר"א שם ומצאו את עצמות שאול ויונתן בנו שלא שלטה בהם רמה ועליו נאמר שומר כל עצמותיו אחת מהנה לא נשברה. כי מעשה זה היה בשנת ל"ח לדוד כמ"ש בסדר עולם פרק י"ד הרי שעברו על העצמות ל"ח שנה שמיד אחר מיתת שאול הומלך דוד. ודורש כאן מ"ש ויעל משם את עצמות שאול ואת עצמות יהונתן בנו ויאספו את עצמות המוקעים שזה מיותר שכבר כתוב בפסוק הקודם אלא להקישם לעצמות המוקעים שהיו עדיין בשלימות כך עצמות שאול ויונתן. ומ"ש עצמות פירושו גופות כמ"ש בהרבה מקומות:

**לארץ אחזתו.**היינו לארץ בנימין וכן הוא בפר"א שם וכל המאמר לקוח משם:

**ומה צוה המלך.**למוד מענינו שמדבר בעסקי ג"ח לעצמות שאול וכתב לשון רבים שכולם עשו ג"ח:

**הוי יודוך ה'.**וכמ"ש בריש סימן זה וכל זה הובא לכאן על שמדבר בגזל הגר:

**דבר אל בני ישראל.**וכתוב שם והתוודו את חטאתם:

**בכל חטאות ונזקין.**לחטאות כמ"ש מכל חטאת האדם ולנזקין כמ"ש ושילם אותו:

**ולא עשו.**פי' שעדיין לא עשו ואין הכוונה שדין הפרשה במחשב לעשות אע"פ שלא עשה כלל דאין על המחשבה לבד שום חיוב אלא הכוונה שאם חישב ועשה נענש גם על המחשבה ונחשב לו כאלו חטא משעת המחשבה וכלל גדול אמרו חז"ל מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה היינו מחשבה לבד:

**ומעלה בו מעל.**במדבר ה' י"ב סמוך לפרשה שדורש עתה. ועל שהוא בענינו מביאו לבסוף אף שהוא קודם וכל הפסוקים שהביא. עי' לקמן פר' ט' סוף סי' א':

**ואשמה הנפש ההיא.**שחטאה ולא היורש שאינו חייב אשם רק הקרן:

**ומביא את הקטן.**שבכלל הנפש ההיא הייתי יכול לומר שמרבה גם את הקטן שחייב אשם:

**בנה אב לכל המתים.**ותחלה כתוב ואשמה הנפש ההיא לשון יחיד וכן אח"כ כתוב והביא את אשמו לשון יחיד ובאמצע כתוב והתוודו לשון רבים לדרוש שזה המצוה על כל ישראל והיינו בעת מיתתם שהמיתה מכפרת על כל העונות וצריך ווידוי:

**אלא בארץ.**כמו ענין הפרשה שבקרבנות מדבר ולמוד מענינו שהוידוי שדורש הוא בארץ:

**והתודו את עונם.**בתוכחת בחקותי כתוב ומדבר בגלות כמ"ש בפסוק הקודם ואבדתם בגוים:

**לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים וגו'**עד והרחוקים בכל הארצות אשר הדחתים שם הרי שמדבר בגליות ואמר שם אשר חטאו לך הרי ווידוי בגלות:

**והשיב אשמו למה נאמר.**שהרי כבר כתוב בסוף ויקרא ושילם אותו בראשו וצ"ע מה דורש ואיך דורש שגם שם כתוב וחמישיתו יוסף עליו ומה הוסיף כאן ועי' בת"כ סוף ויקרא ובספרי כאן:

למי שנגזל משלושמ"ש אשם אין פירושו קרבן אשם אלא פי' קרן הגזילה. ודעת ר' נתן שאם הי' כתוב לאשר אשם יתן הי' משמעו שיתן דווקא לנגזל אך מאחר שכתוב תחלה ונתן משמע נתינה מכל מקום:

**ואם אין לאיש גואל.**הנראה דכאן חסר עיקר הדרשה שהוא יסוד הפרשה וכמ"ש בספרי כאן בבא קמא דף ק"ט ואם אין לאיש גואל אלא בגזל הגר הכתוב מדבר:

**בכסף הכתוב מדבר.**שמ"ש האשם המושב לה' אין פירושו קרבן האשם אלא פירושו כסף הקרן ועי' פסיקתא זוטרתי:

**לכהן שבאנשי משמר.**כמ"ש מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו פי' לכהן המקריב והמכפר הוא הכהן של המשמר:

**מכאן אמרו.**עי' לקמן סי' ז' שהאשם המושב לה' היינו הכסף וכן קרבן האשם היינו איל הכפורים שניהם למקום אחד לכהן שנותן את הכסף לו יתן הקרבן:

**באיזה איל.**שמ"ש מלבד איל הכפורים היינו האיל המבואר בסוף ויקרא ואת אשמו וגו' איל תמים וגו' ומדבר שם במכחש בפיקדון:

שיקדים כסף לאילמדכתיב יכפר ולא שכבר כיפר באשם:

**עליו היה ר"ע אומר.**עי' ספרי וילקוט כאן ופי' עליו שעדיין חי ואם מת הרי כפרה מיתתו ואינו צריך אשם לכפרה:

**שהוא נוהג בכל.**בכל מיני תבואה וקטניות וכמ"ש בספרי סדר ראה פסוק עשר תעשר באריכות וכל דברי סימן זה בספרי וילקוט כאן ובפסיקתא זוטרתי:

**אתמהה מה אני מרבה.**יש לתמוה איזה קדשים הוא מרבה שיהיה לכהן ולא לה' ותירץ דהיינו החלה וכו':

**מת"ל אשר יקריבו.**משמע שמקריבין כמו קרבן לה' לזה דורש שבא לרבות ביכורים שכתוב בהם ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך שמות ל"ד כ"ו וכאן פירש מה יעשה בהם אחר שמביאה בית ה' ומניפה כמו קרבן נותנה לכהן:

**וכל תרומת הקדשים.**עי' בהגהת הרש"ש וכ"ה בספרי ובילקוט ובפסיקתא זוטרתי כאן:

**ת"ל ואיש את קדשיו.**ולא יתכן כפשוטו שכל איש יחזיק קדשיו לעצמו שהרי צריך למסור או למזבח או לכהנים או לגזברים אלא פי' שבידו למסור לכל כהן שירצה ויש לו בהם טובת הנאה וזהו לו יהיה וא"כ הכהן יכול ליטול בזרוע ובספרי הגירסא שטובת הנאת קדשים לבעלים:

**קדשי ישראל לישראל.**קדשים שישראל אוכלים היינו כל אלו שחושב אעפ"י שהכהן מקריב הם לישראל לאכול וטובת הנאה הם המתנות שלו וזהו לו יהיה:

**קדשי כהנים.**מה שאין ישראל רשאי לאכול כי אם הכהנים:

**לפי שאמר משמרה שזכה.**לעיל סוף סימן ה' ועי' ספרי וילקוט כאן גי' אחרת:

**בתוך ל' ומת.**עדיין שייך לבעלים ואיש קדשיו לו יהי' ואם נתן לכהן חייב הכהן להחזיר לבעלים. וכל דרשות אלו ע"פ מדה ט"ו שמתחלה אמר קדשיו לו יהי' היינו לבעלים ואח"כ אמר לכהן לו יהיה:

**מה כתיב למעלה.**עי' ויק"ר פר' כ"ט סימן ה'. וכאן שאמר קדשיו לו יהי' שלא יתכן כפשוטו כנ"ל ונדרש למעלה שכתוב וכל תרומה לכל קדשי ב"י אשר יקריבו לכהן שאם ישמור למסור לכהן יזכה שיהי' שלו ע"י בן בתו כהן וכמ"ש לקמן פר' ט' סי' י"ג:

הה"ד יגיע כפיךאשריך וטוב לך אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב כמ"ש בסמוך:

**שם ינוחו יגיעי כח.**שם בקבר ינוחו נשמתם בעוה"ב יגיע כח שיגע בעוה"ז:

**כל וגו' לעשות בכחך עשה.**בעודך בכחך בעוה"ז כנ"ל יגיע כח עשה:

**ולא כגפן בוקק.**הושע י' גפן בוקק ישראל פרי ישוה לו בתמי' היינו כשישראל חוטאים אך כשזוכה כגפן פוריה וענפה:

**כטל חרמון שיורד.**וס"ד כי שם צוה ה' את הברכה:

**ואומר יברכך ה' מציון.**כמו שכתוב כאן במזמור קכ"ח יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים כך כתוב במזמור קל"ד יברכך ה' מציון עושה שמים וארץ. ומ"ש וראה בטוב ירושלים חוזר לדרשתו של מזמור קכ"ח:

**לכך נאמר שלום על ישראל.**שיברכו ברכת כהנים וישם לך שלום:

**עקילס הגר.**עי' ב"ר פר' ע' סי' ה' וש"נ ומבואר. ויתר הביאור מהלכות של פרשה זו יעויין בת"כ ובספרי ובגמ' שציינתי ובמפרשיהם: