הה"ד ועיין נואףויק"ר פר' כ"ג סימן ו'. וס"ד לומר לא תשורני עין וסתר פנים ישים:

עובר בשוקבזונה מדבר שם כמ"ש תחלה לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה. ועי' תנחומא כאן סי' ד' כל הענין:

ונאוף פרצושע"י ניאוף פרצו מעשה ידי יוצר שצר העובר בדמות הבעל ועכשיו צריך לצור בצורת הנואף:

**משל לארכיקיטין.**עי' ב"ר פר' כ"ד ושם מבואר ובתנחומא כאן סי' ה':

**קטאריקוס.**פי' במ"ע גובה מסים ומעניש ושם בב"ר הגירסא שנעשה גבאי ופי' שהארכיטיקוס נעשה גבאי וקאטאדיקוס:

**ותשכח אל מחוללך.**דורש מלשון מחולל ומוליד וזהו מ"ש אני בראתי אתכם וא"כ היל"ל בוראך ע"כ דורש עוד מלשון מחילים ומערות ע"פ מדת ממעל:

**ומשקרין בי איני רואה.**פי' ואתם אומרים איני רואה:

**הה"ד איש איש וגו'**ומעלה בו מעל וכמ"ש לעיל פר' ח' סי' ה' אין מעילה אלא לשון שיקור ומביא ראי' על מ"ש ומשקרין בו:

**לשנים היא זקוקה.**שלבה לשנים לנואף ולבעל וע"פ מדה י':

**שכופרת בשנים.**ד"א ודרשה אחרת על מ"ש איש איש:

שהפקיד גופוגוף האשה שהיא קנוי' לו ויותר נכון לגרוס גופה שמחוייבת לשמור גופה שיהי' מיוחד רק לבעלה:

**שהקב"ה נקרא איש.**לקמן פר' זו ריש סי' מ"ה:

**ומעלה בו מעל.**שתי מעילות עפ"י מדה י'. עי' לקמן סי' ח':

**כופרת בפקדון.**דורש סמוכין שכתוב למעלה איש או אשה כי יעשו מכל חטאות האדם למעול מעל בה' ופירושיו שיכפור בפקדון וכמ"ש בסוף ויקרא נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו בפקדון וכמ"ש לעיל פר' ח' כמה פעמים אשר שני הפרשיות ענין אחד:

**והרי דברים ק"ו.**על שכאן בסוטה אינו מפורש וכחש בפקדון ושם מפורש ודורש ק"ו כאן משם:

ואת ברית אלהיה שכחהעל הקב"ה שעל זה אמר כאן איש איש כנ"ל:

**נשפך היין.**אל תהי' מקפיד בתוך ביתך להריב עם אשתך אם יקרה איזה נזק בבית:

**למי שגבר את הוי גבר.**למי שאתה אדון ומושל היינו על אשתך בענין האישות הראה עלי' שולטנותך בכל יכולתך:

**הוי שוי לבני אנשא.**הוי כרוב אנשים שמסתפקים בנשותיהם וכנגד הנואף אמר:

**שנזדקק לה.**שפיתה אותה לזנות עמה ויחד לה מקום ושעה שיתייחד עמה:

אלא מי גרםלך כל הצער הזה על שאת גס רוח ואינך מסתפק באשתך כרוב בני אדם:

**מה כתיב למעלה.**עי' מ"ש לעיל פר' ח' סי' ח':

**שהיתה חולה.**שהיתה הרה וחולה:

**האפייטרוס.**פי' במ"ע בלשון יוני רופא הסוסים והבהמות:

**וכיוה אותה.**שכך היה צריך לרפואתה:

**שכתוב בו לצבות בטן.**וכמ"ש לקמן פר' זו סי' ט' ברמז ובסימן י"ט בפי' שפסוק לצבות בטן מדבר בנואף ופסוק בתת ה' את בטנך צבה מדבר בנואפת:

**הולידה פרשת מצורע.**שאם לא ישמור דיני הצרעת כראוי סופו להוליד בנים נואפים ויענשו ביסורי מות ופרשת גזל הגר אינו מפסיק שפירושו שיחטא בזה ובזה:

**נואף אשה.**מ"ש עוד הפעם נואף אשה וגו' מיותר והכוונה שתחלה מביא הפסוק דרך כלל ואח"כ מתחיל לדרוש בו:

**לא יוכל לתקן.**וס"ד וחסרון לא יוכל להמנות. קהלת רבה פסוק זה דף פ"ו חגיגה דף ט' ב':

**על הערוה פנויה.**בתו אמו ואחותו וכדומה.

**לוה רשע ולא ישלם.**משמע שבשעת הלואה הוא רשע שיש לו ואינו צריך ללות אלא שחומדם לעכבם לעצמו ושלא לשלם אם לזה כיון הפסוק הלא בעל כרחו ישלם ע"פ הממשלה ואם אין לו אינו רשע ע"כ דורש ע"פ מדה ט' לוה רשע דבר שלא יוכל לשלם. וזה כולל גם בענין ממון שלוה ברמי' ממון הרבה:

**דיניסטיס.**עי' שמ"ר פר' כ"ט סי' ט' וריש פר' ל"א:

**ונתתי לך.**הכוונה כמ"ש בריש סי' הקודם. וס"ד והייתי לך לאלהים:

**בעשרת השבטים ובשבט יהודה.**שלענין העונש נחלקו לשנים וזהו בנים:

**שעל עבירות שניהם.**על אשר עברו על השמיעה ועל העשיה ע"כ גלו:

**על אשר לא שמעו בקול ה'.**היינו כל התורה. ולא שמעו ולא עשו כנגד נעשה ונשמע:

**שירחקו הזנות.**שמרומז בתיבת דרכך כמ"ש ריש קדושין באריכות ובפר"א סוף פרק י"ב ואין דרכך אלא דרך חתנים:

**אל תקרב אל פתח ביתה.**היינו בעריות שאפילו דרך אישות אסור וגם היחוד אסור עמה וכמ"ש לא תקרבו לגלות ערוה:

**ותקריבי ימיך.**וס"ד ע"כ נתתיך חרפה לגוים וקלסה לכל ארצות:

כי תעבוד את האדמהלא תוסיף תת כחה לך:

**ויבוא מלך בבל.**וס"ד ויושב בערי שומרון:

**בעצב תלדי בנים.**וכמ"ש דברים כ"ח בניך ובנותיך נתונים לעם אחר וזהו בבית נכרי:

**שהיו מסריחין.**קדושין דף ע"א:

**נשי עמי תגרשון.**ובעשרת השבטים כתיב כמ"ש שם האמור בית יעקב:

**אלא העולים.**וכמ"ש איכה רבתי פסוק עוללים הלכו שבי לפני צר. אז ויצא מן בת ציון כל הדרה:

**יסדת עוז.**וכמ"ש עוז והדר לבושה:

**ברוב עם.**יתכן שדורש ברוב מלשון רביא שמילדי העם הדרת הקב"ה וכן הרובין:

**כי חלק.**דברים ל"ב ט':

**אלעזר הוליד.**ד"ה א' ה' י' ומונה שם כ"ד דור זה אחר זה נמשכים כשלשלת וכחבל:

**השלשלת באה כך.**שלשלת היוחסין צריכה להיות כך דור אחר דור בלא הפסק:

**וטמאת את הנחלה.**בא לפר' מ"ש בעבור טמאה תחבל וחבל נמרץ שהנואף מטמא ומחבל את החבל של יעקב חבל נחלתו:

מעי מעי אוחילהקירות לבי הומה לי וגו' שתיבת לי מיותר אלא שמתמה למה רק לי בימי עלתה כך ולא בדור שלפני:

**כי אויל עמי.**וס"ד בנים סכלים המה וגו' פי' שזהו תשובה על דברי ירמיה שבימי דור שלפניך היו עדיין מכונים בשם עמי אע"פ שהוא אויל ובשם בנים אע"פ שהם סכלים עד אי לזאת אסלח לך בניך עזבוני כשהם עדיין בניך אעפ"י שעזבוני עכ"ז אסלח לך אך ואשביע אותם וינאפו וגו' סוסים מזוינים וגו' העל אלה וגו' אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי אינם מכונים עוד בשם עמי ולא בשם בנים רק גוי כזה:

**כחשו בה'.**פסוק י"ב הוא בקאפי' ה' אחר פסוק סוסים מזוינים וגו' העל אלה וגו' והמדרש מקדימו והכוונה שאצל פסוק וכחשו בה' לא כתוב שיפקוד ויתנקם והוא בכלל אי לזאת אסלח לך אך לא אל הניאוף דוק בפסוקים:

**עלו בשרותיה.**לאויביהם אמר כך שיעלו ויחריבו אותם ואמר הטעם כי לא לה' המה כי בני זמה הם. ורחוק הדבר מאד לומר שדורו של מנשה שהעיד הכתוב מ"ב כ"א ויתעם מנשה לעשות את הרע מן הגוים אשר השמיד ה' מפני ב"י שלא היו נואפים אלא הכוונה שדורו היו עדיין בני אבותם הם דורו של חזקי' אביו שהי' דור צדיק והם עצמם לא היו ממזרים אך בדור של אחר מנשה היו ממזרים מן הדור של מנשה ודוק:

**פן ישבעו.**עתה חוזר לדרשתו שהתחיל בריש הסימן מפסוקי משלי פן ישבעו זרים כחך ועצביך בבית נכרי שיגלו בעון הזנות:

**כי ה' אלהיך מתהלך.**אימתי הוא ה' אלהיך ומצילך מאויבך ונותנו בידך בזמן שיהיה מחניך קדוש מן הערוה שלא נראה בך ערות דבר אך מכלל הן אתה שומע לאו שאם יראה בך ערות דבר לא יתהלך בקרב מחניך ולא יצילך אבל יתן אותך ביד אויביך ע"פ מדה ט':

**בין הקידוש לניאוף.**בסוף סדר קדושים בפסוק ז' והתקדשתם וגו' ושמרתם את חוקותי ובפסוק ט' אשר יקלל את אביו וגו' ובפסוק יו"ד ואיש אשר ינאף ודורש שהוא דבר הלמד מענינו שע"י הניאוף באים לקללת אב ועי' לקמן סי' י"ב:

ומה הם חוקיםשאמר לפני פרשת עריות שתיבת חוקותי כלל והעריות הם הפרטים של החוקות ואחר פרשת עריות בסוף קדושים כתוב ושמרתם את כל חוקותי:

**וגונב איש ומכרו.**ואח"כ כתוב ומקלל אביו:

**שניהם נאמרים בעונש.**שעונש אחד לשניהם מות יומת וכן העונש של גונב נפש:

**ענש הכתוב מי שבא.**שהעריות גורמים שיבוא הוולד לידי קללת אב ואם ויחטא חטאת מות אף כי לא יומת כי אין איש יודע אשר זה הוא אביו. וצ"ע א"כ היה לו לענוש כן אצל כל הפנויות שאינם עריות על שהולד יבוא להכות ולקלל אביו ואמו ויתכן שהממזר מעריות הוא עז פנים ויכול לבוא לידי כך ולא הבא מן הפנויות כי יש בו בושת פנים ולא יבא לידי כך:

**והיה מחניך קדוש.**וס"ד ולא יראה בך ערות דבר:

**אין בודקין.**קידושין דף ע"ו:

**שום תשים.**דברים י"ז ט"ו:

**בבני אשר.**ד"ה א' ז' מ' כל אלה בני אשר וגו' והתיחשם בצבא וגו':

**ונתתי לך ולזרעך.**אחוזת עולם והייתי להם לאלהים:

**שאינם אבות ניכרים.**שהם עצמם אינם יודעים וגם לא אחרים. ובריש הסימן התחיל בפסוק ונתתי לך ולזרעך ואח"כ פסוק כי ה' אלהיך ואח"כ פסוק ועתה בנים שע"פ דרשת פסוק ועתה בנים יתבאר פסוק כי ה' אלהיך וע"פ זה יתבאר מ"ש ונתתי לך וכו' דוק והתבונן:

**ב' מעילות.**לעיל סי' ב' ע"פ מדה יו"ד:

**לא יקחו חלק בארץ.**כדלעיל סוף סי' ז':

**מהו ומעלה בו.**למה הפסיק בתיבת בו בין ב' המעילות:

**דאמר ר' חנינא.**ויק"ר פר' ל"ב סי' ה'. ירושלמי קדושין פרק ד':

**לא מסתבר דלא.**פי' וכי אין הסברא נותנת שיכתוב כך חכם ויבוא טוב כי מן הסתם החכם מביא טוב ולא רע ומאי וגם ע"כ דורש כאילו כתוב וגם ומביא רע הוא חכם ופי' לא די שהטובה שמביא הכל מתרצים ממנו אלא אפילו הרעה ג"כ צריכים להתרצה כי גם הוא בחכמה ע"פ מדה ט' ול"א:

**הוי ומעלה בו מעל.**לכך הפסיק בתיבת בו כנ"ל להורות שהמעילה שמועלת בבעלה הוא מעל גמור שאינו יודע כלל אך מה שמועלת בהקב"ה אינו רק שהיא סוברת שמועלת אך ה' יודע כל הנסתרות:

**אם יסתר איש במסתרים.**ע' שמ"ר פרשה ח' סימן ב':

**שבפנים שחקת.**פי' עליו אתה שוחק כי נמלטת מידו אך ממני לא תמלט ואני תופסך ומוסרך להשופט. והנמשל שלהאשה יש שני שומרים. א' הוא בעלה והב' הוא הקב"ה ואחר שניאפה עם אחר הרי נמלטה מיד השומר הפנימי הוא בעלה וקורא להקב"ה שומר החיצון על שהוא סובב הכל ושומר העולם כולו ואין להמלט ממנו וע' לקמן:

**קרי בו אראנו.**שהיל"ל ואני לא אראה ע"כ דורש א"ת אראנו אלא אראנו:

**את הסוטה ואת הנואפת.**לעיל סוף סי' ה' ולקמן סי' י"ט בביאור:

**אין את יכולה.**לעיל סוף סי' ח':

**ואין משלחת במלחמה.**אין אדם יכול לשלוח את חבירו תחתיו במלחמת ה':

**ולא ימלט רשע את בעליו.**שהחטא והרשע לא ימלטו את החוטא אבל ירדפו אחריו לענשו כמו כאן בהאתיות וע' ד"ר פר' ט' סי' ג':

**בנפשות ובממון.**נפש עצמה שהפקיד בעלה גופה אצלה שתשמור אותו והיא מוסרתו לאחרים גם מעמדת לו נפשות אחרים שאינם שלו וסבור שהוא שלו גם זנו ומפרנסו ומורישו בשקר ומפסדת ממונו:

**ולעוה"ב.**ראיה שדעת המדרש שהאשה הכשרה גם לעולם הבא תהיה עם בעלה שהיתה עמו בעוה"ז:

**ע"י בהמה.**שאם קינא לה שלא תסתר עם הבהמה אינה נאסרת ואינה משקה אותה וע' כל זה בספרי כאן:

**שהותרה בה.**ע' מ"כ:

**דרך אברים.**שאם קנא לה שלא תסתרי עם פלוני שישחוק עמה בהנאת אברים בלא שכיבה אינה נאסרת:

**ידע בה בעלה.**שנסתרה והעלים עיניו:

**ונסתרה והיא נטמאה.**דין ההשקאה הוא על הספק שאם תודה שנטמאה אינה שותה. ואיך אמר והיא נטמאה אלא מיד שנסתרה נקראת טמאה על הסתירה שגם הסתירה היא לכוונה רעה:

**כמה שיעור סתירה.**ספרי כאן סוטה דף ד' א':

**ר"א בן פנחס.**בגמ' שם הגי' ר"א בר ירמיה אומר כדי לקשור גרדי נימא חנן בן פנחס אומר כדי שתושיט ידה לתוך פיה ליטול קיסם פלימו אומר כדי שתושיט ידה לתוך סל ליטול ככר. ובירושלמי סוטה הגירסא כמו כאן:

**עד ככר לחם.**שהיל"ל עד שיעני או עד חסר לחם ע"כ דורש ששיעור הזנות כשיעור נטילת ככר לחם ממקומו המיוחד לו היינו הסל כי כל דברי רוה"ק באו ללמד תורה לבד פשטם:

**בעצמו שיער.**התנאים האלקים האלו דקדקו על כל מעשיהם כחוט השערה ומאחר שיתכן המעשה בזמן קצר כזה יש לחוש שנטמאה ג"כ באופן זה:

**לאחר התרת הסינר.**וידוע היה להם זמן התרת הסינר ג"כ בצמצום:

**נתחמם.**שנחמם גופו על ידי מלאכה או מהדרך בא לידי מקרה לילה וכמ"ש שבת דף קכ"ז שמא מטורח הדרך אירע קרי לרבי:

**כל אשר יעשה.**בפרשת עריות בסוף אחרי מות שבכללם הנדה ג"כ כמפורש בפסוק י"ט ואל אשר בנדת טומאתה לא תקרב הרי נדה בכלל כל העריות ויצאה מן הכלל בסדר קדושים ואיש אשר ישכב את אשה נדה דוה וגו' את מקורה הערה לידון בהערה לא על עצמו יצא לידון בהערה אלא על הכלל כולו יצא על פי מדה כ"ה (וצ"ע למה צריך להקש):

**עד ועד.**שהוא"ו בא להוסיף ולרבות אפילו שאינו כשר:

**כהדה אתתא.**בירושלמי סוטה פרק ד' הלכה ד':

**ולא ערב לך.**וא"כ נתרציתה ואינו באונס:

**שמא אינו רע לך.**שאינך רוצה שיתן לך דבר הנאה שאסרה תורה ועכ"ז הטבע עושה שלו ומתיקות הדבש אינו בטל וכן בנמשל שההנאה הוא בטבע ולא בהסכם הרצון וכל עיקר התורה על הבחירה והרצון ולא על הטבע וההנאה ודו"ק:

**יש לה לאחר זמן.**כמ"ש בסוף הסי' וע' ב"ר סוף פר' ל"ח וש"נ:

**והייתי עד ממהר.**במכשפים ובמנאפים:

**שש הנה שנא ה'.**ע' ויק"ר ריש פרשה ט"ז וכל הענין בתנחומא כאן סי' א':

**יען כי גבהו בנות ציון.**ישעיה ג' ט"ז וס"ד ותלכנה נטויות גרון ומשקרות עינים להסתכל באנשים אחרים. כמ"ש בשמואל רבתי פר' י"ג כשם שאסור לאיש לזון את עיניו מאשה שאינו ראויה לו כך א"א לאשה לזון עינה מן האיש שאינו ראוי לה:

**יהרוג או יהרג.**כמ"ש כי נאפו ודם בידיהם והסוטה מתרצת בזה אף שיהרוג הנואף את בעלה כמ"ש בסימן הסמוך:

**בוודאי שממהרים.**פי' שזה כפשוטו ממש ולשון המדרש הוא כשרצה לומר שהוא כפשוטו אומר ודאי. ומ"ש רגלים כן נקראו אברי התאוה כמ"ש ויק"ר פר' ד' סי' ג' ואץ ברגלים ע"ש וזהו שאמר שממהרים לעשות החטא ולא אמר שממהרים לרוץ לחטא שהענין עצמו נקרא רגלים וכן מי רגלים ודו"ק:

**משיחים היינו לדברים.**ובתנחומא הגי' בדברים פירוש דברים שאינם שייכים לניאוף:

**הוי ומשלח מדנים.**עי' לקמן פר' י"א בסימן א' ונסמן לכאן:

**כי קנאה חמת גבר.**ובפסוק הקודם נואף אשה שהבעל יקנא:

**הה"ד ומוצא.**תנחומא כאן סי' ב' ופי' ד"א ועבר עליו רוח קנאה. ולשון הפסוק ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים לבה אסורים ידיה טוב לפלי האלהים ימלט ממנה וחוטא ילכד בה ודורש לקמן ועי' לעיל סימן ד':

**שהוא טועה אחריה.**וכתיב משלי ו' נואף אשה חסר לב משחית נפשו הוא יעשנה נגע וקלון ימצא וגו' כי קנאה חמת גבר:

**כי לא לה' המה.**שכפרו בו על שאיש אל אשת רעהו יצהלו וכתוב מיד אחריו כחשו בה' ויאמרו לא הוא ועי' כל זה לעיל סימן ז' באריכות:

**ב' פעמים אמר בסוטה.**הא' ועבר עליו רוח קנאה והב' או עבר עליו רוח קנאה בפסוק י"ד ודורש מדה י' וצ"ע שבפסוק למ"ד כתוב עוד הפעם תעבור עליו רוח קנאה:

**מנחת קנאות.**לקמן סימן כ"ב:

**ועובר בשוק ומקלל.**שהוא ממזר וחייב הבועל מיתה על ביאתו עכ"ז מוזהר הממזר על הכאתו וקללתו וחייב עליו מיתה וכמבואר לעיל סי' ז':

**או יהרוג וכו'.**בסי' הקודם:

**מים גנובים ימתקו.**משלי ט' י"ז וכתוב שם בפסוק י"ג אשת כסילות הומיה פתיות:

**וחומד אשתו.**ועובר ג"כ על לא תחמוד אשת רעך:

**כיצד עובר על זכור.**זה צ"ע שהרי באופן שעובר על לא תרצח עובר גם על זכור שנכנס על מנת לרצח אם יהרוג או יעשה חבורה ויחלל השבת ובהכרח שהכוונה שאף בחול גורם שיעבור על זכור כמו שאר כל הדברות:

**מצודים.**שני מצודים וכן חרמים:

**צדה במים.**אם רואה אותה במים כשעומדת על הכביסה או שעובר אחריה אם אינו מעצים עיניו נלכד וביבשה לוכדת בפניה ודו"ק:

**לבה שהיא תובעת בלבה.**פי' שזה שהיא מצודים וחרמים היא רק בעבור שתובעת בלבה וגורם לה פריצות ורמיזות אף שאין בכחה לתבוע בפה וזהו מ"ש אסורים ידיה על הכח והיכולת וידי תאותה:

**לא היתה מונחת.**כמ"ש משלי ל' לעלוקה שתי בנות הב הב שאול ועוצר רחם:

**תני בשם ר' מאיר.**גיטין דף צ' בסיום המסכתא ושם ג' אופנים ירושלמי סוטה פרק א' הלכה ו':

**והוא נוטלו ושופכו.**והנמשל מובן שרואה אשתו מדברת עם קרוביה ומוחה בידה שמשנאתו אותה מחפש לה עלילות דברים:

**כמות שהוא.**עי' מ"כ אף שאין לו טעם מספיק לשפכו על כל זה נמאס הכוס בעיניו על ששכן עליו הזבוב ובנמשל שאשתו נמאסת בעיניו אם מדברים עמה אחרים:

**הרי הוא מגרשה.**כמ"ש ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה:

**אשר לקחה לו לאשה.**שזה מיותר שכבר כתוב והלכה והיתה לאיש אחר ע"כ דורש שזה הוא נתינת טעם למה ימות האיש האחרון כי לקחה לו לאשה ולא גרשה:

**קולנית.**פי' מריבה עם בעלה כשמדבר בעלה עמה על עסקי עונה כתובות דף ע"ב רש"י שם:

**רגלה רמה.**שהיא יצאנית עי' ב"ר פר' י"ח סוף סי' ב':

**ותליא בפלוגתא.**אם הוא רשות או חובה תלוי בפלוגתא דר"י ור"ע שמהם יש ראיה שפי' רוח קנאה הוא רוח טהרה וצ"ע איך הוא תלוי בפלוגתא שהרי לדברי שניהם ע"כ פי' רוח טהרה. אך בסוטה דף ג' א' איתא אין אדם מקנא לאשתו אא"כ נכנס בו רוח מאי רוח רבנן אמרי רוח טומאה ורב אשי אמר רוח טהרה ומסתברא כמ"ד רוח טהרה דתניא וקינא וכו' כמ"ש כאן ואולי צ"ל כאן אלא א"כ נכנס בו רוח ותלי' בפלוגתא אם הוא רוח טהרה או רוח טומאה היינו רבנן ורב אשי ועל זה הביא ראיה מהברייתא שהוא רוח טהרה לדברי שניהם וכאן בשיבוש וחסר:

**כי עוף השמים וגו'.**המלאכים הרוחנים והשכלים שלוחי ההשגחה העליונה הם המודיעים לנפש האדם ע"י דיבור הרוחני שנותנים בדעתו ומאירים עיניו לדבר זה ועי' ויק"ר פר' ל"ב סימן ב' שדורש גז"ש על מלאכים וזהו ההכרזה והמאמר בסוטה דף ג':

**ויקנא ה' לארצו.**ובריש הענין כתוב וה' נתן קולו לפני חילו וגו' ומ"ש נתן קולו היינו ההכרזה כמ"ש ויעבירו קול וכל הפסוקים עד ויקנא הם דברי הכרזה:

**ג' טומאות.**סוטה כ"ח א' והגי' שם ת"ר ג' פעמים האמור בפרשה אם נטמאה נטמאה ונטמאה ופי' רש"י וקנא את אשתו והיא נטמאה פסוק י"ד והיתה אם נטמאה פסוק כ"ז תחת אישה ונטמאה פסוק כ"ט וצ"ע למה לא חשיב מ"ש בפסוק י"ג ונסתרה והיא נטמאה וכן מ"ש בפסוק כ' וכי נטמאת ועל זה יש לומר שאיננו חושב אלא דברי הכתוב ולא מה שהכהן אומר לאשה בנוכח. ורש"י במשנה דף כ"ז ב' שם כתב שהראשון הוא על טומאה וודאית. והג' אלו הוא על הספק ודורש מדה י' על ג' טומאות א' לבעל שאסורה עליו ב' שאסורה לבועל שקינא לה ג' שאסורה בתרומה אך לקמן פרשה זו סי' מ"ב איתא ד' טומאות נאמר בענין ע"ש וזה שלא כדברי רש"י וצ"ע:

**מה כתוב למעלה.**עי' ויק"ר פר' כ"ט סי' ה' ותבין כאן וכמ"ש לעיל פר' ח' סימן ח' ע"ש ותבין כאן איך דורש וכאן בא להוסיף ואם לאו:

**פתיח לאסיא.**והכהן הוא רופא לבעל מצרה זו שיודיע לו האמת אם טהורה אם טמאה היא:

**קרבן משלו.**כמ"ש והביא את קרבנה עליה:

**לפי שעברה על יו"ד דברות.**כמ"ש לעיל ריש סי' י"ב ולקמן פר' זו סי' מ"ה ג"כ עשירית האיפה רמז ליו"ד דברות ע"פ מדת מנגד:

**שלא יהיה חוטא נשכר.**שלא יהא מנחת חוטא שמביא על חטא אשתו פחות ממנחה שמביא לקרבן אחר או מנחת נדר ונדבה ולתודה:

**את האפילה.**כדלעיל בריש פר' זו:

**אלו האמהות.**לקמן פר' זו סימן מ"ה:

**כשם שקנאה לבעל.**לעיל ריש סימן י"ב:

**קנאה למטה.**לבעל ולבועל ולמעלה להש"י:

**זכרון לטובה.**שהיל"ל מנחה מזכרת עון ע"כ דורש שתיבת זכרון סתם הוא לטובה ובספרי כאן מאריך בזה ועי' ירושלמי סוטה פרק ג' הלכה ד':

**והקריב אותה.**יקריב המנחה הזו בעצמה בזמן שמביא את אשתו אל הכהן והכהן מחויב להקריב מיד:

**והעמידה.**במפיק ה"א אותה לבדה ולא שפחותיה שהיא שרתן ולבה סמוך עליהן ולא תתודע ואנן בעינן שתטרף דעתה ותודה וכדלקמן בריש סי' ט"ז ובסוף סי' כ"ב:

**מכאן אמרו.**כמו כאן שנקראת טמאה ומעמידה לפני ה' בשער נקנור כך כל הטמאים מעמידים שם:

**אין מים קדושים.**שאין נודרים ומקדישים מים למקדש אלא פירושו שקדשו בעזרה ע"י שנתנם בכיור:

**ויעש את הכיור נחושת.**במראות הצובאות וגו':

**על ששמרו עצמם.**עי' ויק"ר פר' ל"ב סימן ה' וש"נ:

**זה ממלא דם.**שמ"ר פר' ט' סי' יו"ד:

**ראה פלאים.**עי' שמ"ר פר' י"ב סוף סי' ו' כי אפילות אצל מכת ברד:

**יותר ממצרים.**יותר מבמצרים:

**שמעו עמים ירגזון.**והיל"ל יפחדון יראון אלא ירגזון לדרוש בו לשון רוגז ותגר:

**השיב להם הקב"ה ששים המה.**ושמונים פלגשים ועלמות אין מספר אחת היא יונתי תמתי ואח"כ כתוב ראוה בנות ויאשרוה מלכות ופלגשים ויהללוה אחר שהודיע להם טעם זה אך מתחלה שמעו עמים ירגזון:

**שלשים בני חם.**כולם מנויים בבראשית יו"ד. בני יפת י"ד. בני חם למ"ד ואין אשור מן המנין שאשור מבני שם וגם נמרוד אינו מן המנין כמ"ש ב"ר פר' מ"ד סימן ב'. כוש הוא נמרוד הוא אמרפל וכוש נמנה למשפחה אחת. ועי' לקמן פר' י"ד סי' יו"ד ועי' פר"א פרק כ"ד. מכילתא בשלח פסוק נטית ימינך שיר פסוק זה דף ל"ב ב'. וצ"ע איך מתורץ מה שהקשה והלא שבעים הם ואת אמרת ק"מ ואיך אמר ששים מכירים והלא מפורש בתורה שבעים מיוחסים לשלשה בני נח הרי שמכירים אבותיהם ויתכן לומר שעד ההפלגה היו ידועים לשבעים בני נח אך אחר ההפלגה שנתפזרו בקצות העולם נתרבו הכתות ואבדו הרבה מהם סדרי וספרי יחוסיהם אף כי בעת ההפלגה ששכחו לשונם בוודאי שכחו הרבה יחוסיהם והיה חיבורם ומשפחותם לפי מה שהכירו הלשון ודו"ק:

**אחת היא שקלקלה.**דורש מ"ש אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאמה שמיונתי ותמתי היתה אחת שקלקלה ודומה למ"ש תחלה ושמונים פלגשים כנ"ל:

**שלא תתפרסם הדבר.**כי המצרי לשונו סרוח והיה בעצמו מפרסם שכן עשה וילמדו אחרים לעשות כן ועי' עוד לעיל פר' ג' סי' ו':

**ויך את המצרי.**ויטמנהו בחול. ודרשו שמ"ר פר' א' סימן ב"ט מה חול וכו' כך לא יוודע דבר זה ע"ש:

**להרים להם.**פי' לרומם אותם ולגדלם.

**המן מן השמים.**היפך מנהג הארץ שהלחם מן הארץ והמים מן השמים כמ"ש שמ"ר פר' ל"ח בסימן ד':

**ויגז שלוים.**מן הים במדבר י"א ל"א:

**מי זאת הנשקפה.**אחר פסוק אחת היא יונתי כתוב מי זאת הנשקפה כמו שחר וגו':

**אמרו להם אינן בני מצרים.**העובדי כוכבים השיבו וכי אינם בני מצרים בתמיה:

**שאו את ראש.**ומרומז במ"ש בסיפא דקרא איומה כנדגלות בדגלים שלהם כמ"ש לעיל פר' ב' סוף סימן ד' וסימן ה':

**השקתו יין משובח.**לקמן סימן כ"ד ע"פ מדת מנגד:

**רבותינו אמרו.**ב"ר פר' מ"ט סימן י"א:

**ואין ממנו הנאה.**פירש"י בגמרא ואין זה קיבול שכר אבל כאן בסוטה יש הנאה לתת שלום ושלא להרבות ממזרים בישראל אם זונה היא ואם נקתה ונזרעה זרע ומטלת לעז מעל בניה ואפר פרה לטהרתן ולזכות את ישראל ממעשה עגל עכ"ל ומ"ש הכשר מצוה שאינו מעכב שאף אם לא כיסה אין החיה והעוף נפסל בזה אלא שלא קיים המצוה:

**והיא נוצרה במים.**כי האשה נבראת מן האדם אחר שנגבל במים וכמ"ש ויק"ר פר' ט"ו סוף סימן א' ועי' לקמן ריש סי' כ' ועי' ב"ר ריש פר' י"ד וצ"ע:

**אם טהורה כברייתה.**שלא חטאה במים ועפר שלה:

**יכול יתקן מבחוץ.**אם לא היה כתוב בקרקע המשכן הייתי אומר שיקח סתם עפר מבחוץ ת"ל אשר יהיה בקרקע המשכן וקרקע המשכן היה קשה וא"כ היה צריך להביא דקר ולחפור ע"כ כתיב ומן העפר אשר יהיה:

**אין שם כו'.**אם הוא קשה יביא עפר מבחוץ ויתן בקרקע ויביא משם ויתן אל המים סוטה ט"ו ב':

**מקום שמעמידה בתחלה.**בשער נקנור כדלעיל סוף סי' י"ג והוא בספרי כאן ולקמן סוף סימן כ"ב. ופירש רש"י בגמרא שם ט"ו שמסיעין אותה ממקום למקום ליגעה לכך הוצרך להעמידה עוד הפעם:

**והלא כתוב למעלה.**ולמה כתב כאן עוד הפעם לפני ה' ותירץ שהא' הוא כפשוטו על הודעת המקום שמעמיד אותה והב' שמודיע אותה לפני מי עומדת:

**לכהן שנכנס.**פי' משל לכהן וכו' כך ילמוד הכהן שלא יאמר איך אבזה עצמי לפרוע ראש אשה טמאה זו לזה אמר לפני ה' ופרע שציוה לבזות מקום קדושתו ושכינתו על אשה זו אף כי הכהן ומ"ש ורוחו גסה עליו ענין אחר הוא שקרוב הדבר שיזוע יצרו עליו בעסק עם פריעת אשה ע"כ הזהירו דע לפני מי הוא עומד עם אשה זו ויהיה טרוד ביראת ה' שעומד לפניו ולא יהרהר באשה זו:

**אבא חנן.**ספרי כאן:

**חס המקום.**משתדל בסיבות שתחזור ותשוב ולא תמות:

**ת"ל היא.**איך שתעשה אף אם לא כיון הכהן לקנאה:

**שמאררים את הגוף.**גירסת הספרי שממרים את הגוף ומתעדים את העין פי' שמסרים את העין וגי' הילקוט שממרים את הגוף ומערערין את העין:

**המאררים.**ולא אמר הארורים ויש כאן שני רשי"ן ושני ממי"ן לדרוש ע"פ מדות גמטריא ומדת מנגד כנגד שני פעמים רמ"ח איברים:

**ולא הורגים.**לעיל פר' ח' סי' ד':

**יין עושה.**סוטה ז' במשנה וברייתא וגמרא שם:

**מה היה סופך.**דורש ס"ד להם לבדם נתנה הארץ היינו שזכו לעולם הבא כמ"ש ועמך כולם צדיקים נעונם ירשו ארץ פי' ארץ החיים לעוה"ב:

**דרך איברים.**עי' לעיל ריש סי' יו"ד וזהו טומאה במקום טומאה:

**כשהוא מוצא מכה.**כשהסם מוצא מכה אז עושה רושם בחריפותו:

**שתהיה נקיה.**שמ"ש הנקי אינו ציווי אלא הבטחה והודעה:

**שלא בדרכה.**לקמן סימן כ"ג:

**על הכל מתנה עמה.**כמפורש בסוטה במשנה דף י"ז ע"ש בהדיא:

**א"ר זירא בשם רב.**סוטה י"ח א' וב' שבועות אחד בפסוק י"ט ואחד בפסוק כ"א:

**האמורות בסוטה.**ודורש מדה יו"ד שתי שבועות והשבועה א' התחלה בלא סוף והב' סוף בלא התחלה ולמדית זו מזו בהקש ליתן האמור שבזה בזה שיהיו שתיהן שוות ודורש ע"פ מדה ל"א שפסוק כ"א של שבועה הב' מקומו אחר פסוק כ"ג של מחית המגילה וזהו שאמר לפי שאין מוקדם ומאוחר בתורה ורבנן סברי נמי כרב שהם ב' שבועות אלא שסוברים שלא היו שוות. ובהכרח להוסיף בשבוע הב' משביע אני עליך שלא נטמאת ואם נטמאת יתן ה' ע"פ מדה ט' שיהיה בלשון שבועה וכמ"ש בסוטה שם כדעת רב אשי וב' השבועות קודם הכתיבה והמחיקה ועי' לקמן סי' ל"ו ר"י ור"ל:

**ואמר הכהן אל האשה.**שהרי אמר והשביע אותה הכהן א"כ מ"ש אל האשה מיותר לדייק שיגיעו ויבואו בה הדברים:

**שעושין מדת הרחמים.**עי' לקמן פר' כ' ריש סי' י"ג ולקמן פר' י"ב סי' א' ועי' ב"ר ריש פר' נ' מלאכי רחמים היו:

**ירך התחילה בעבירה.**סוטה דף ח' ב' ב"ר פר' נ' סימן ח' עי' רש"י בגמרא:

**אנשי סדום נסבו.**על הבית מנער ועד זקן ובענשם כתוב הכו בסנורים מקטן ועד גדול:

**פרעה התחיל.**שמ"ר פר' יו"ד סי' ג':

**ובכה ובעמך.**יעלו הצפרדעים.

**וימותו האנשים מוציאי.**אף שהיתה הגזירה על כל הדור המרגלים מתו תחילה:

**אני ה' דברתי וגו'.**לכל העדה הרעה הזאת ודרשו חז"ל על העשרה מרגלים יצאו יהושע וכלב כמ"ש ב"ר פר' צ"א סימן ג':

**נביאי ישראל הם התחילו.**ומביא ראיה מפסוק כי מאת נביאי ירושלים ובפסוק הקודם ובנביאי שומרון ראיתי תפלה:

**ולוקח מהם קללה.**הם אחאב בן קולי' וצדקי' בן מעשי' וס"ד לכל גלות יהודה אשר בבבל וכאן הובא הפסוק בשיבוש:

**ת"ל ובאו.**כאן בפסוק כ"ד ועוד הפעם בפסוק כ"ז שהוא מיותר לדרוש שבאים בכל עבר ובכל שערה וכמפורש לקמן סי' כ"ג שהדרשה מפסוק השני שהוא מיותר:

**ר' גמליאל.**בספרי כאן הגירסא ר' יוסי הגלילי:

**מאיש זה.**שקינא לה בעלה ונסתרה עמו אמן מאיש אחר שמקבלת השבועה והקללה גם אם בא עליה איש אחר שאינו ידוע:

**לשעבר.**קודם השבועה ולהבא לאחר השבועה:

**ממקום שבאת.**כדלעיל סי' ט"ו:

**לפני מי שהיא עתידה.**שכאן כתוב וכתב את האלות האלה הכהן בספר והיל"ל וכתב הכהן ע"כ דורש ע"פ מדה י"ז ויכתב ספר זכרון לפניו מלאכי ג' ט"ז וכמ"ש לעיל סי' ט"ז והעמידה לפני ה' שמודיע לה הכהן לפני מי היא עומדת:

**פסל הכתוב בישראל.**שהישראל פסול לכתוב המגילה רק הכהן:

**משתעי הדין עובדא.**ויק"ר פר' ט' סי' ו' ד"ר פר' ה' סימן ט"ו ושייך כאן למ"ש ומחה אל מי שמו שנכתב בקדושה ימחה אל המים שמזה למד ר"מ לבזות עצמו בשביל השלום:

**צריך שיתן מר.**שיתן דבר מר לתוך המים שיהיו המים מרים קודם שימחה המגילה לתוכה:

**ואח"כ ולקח הכהן.**מיד האשה את מנחת הקנאות.

**תני כשם שהמים.**לעיל סי' י"ט:

**ששה קראי.**שכתוב ג' פעמים ובאו א' בפסוק כ"ב והב' בפסוק כ"ד והג' בפסוק כ"ז והיה די שיכתוב באו ודורש שהווי"ן לרבות כאלו כתוב ששה קראי באו וע"ש בגמרא ורש"י כל הענין:

**את מנחת הקנאות.**מנחת לשון יחיד קנאות לשון רבים שתי קנאות של האשה הסוטה ושל הבועל ולעיל ריש סי' י"ב מפורש מנחת קנאות מקנא להקב"ה ולבעלה:

**לפני ד' במזרח.**ספרי עי' לעיל סוף סי' י"ג וריש סי' ט"ז:

**והקריב אותה.**זו הגשה למזבח:

**והשקה את האשה למה.**ט"ס וצ"ל והשקה את המים למה נאמר היינו ריש פסוק כ"ז שהרי בריש פסוק כ"ד כבר כתוב והשקה את האשה לגופא שהשקה אותה אחר המחיקה ובסוף פסוק כ"ו כתוב ואחר ישקה את האשה לרשומו ניכר ולמה כתוב פעם ג' והשקה את המים לומר שמקנין בע"כ:

**ובין שלא כדרכה.**לעיל סוף סימן י"ז:

**טומאה בשאר עריות.**כמ"ש בפרשת עריות בסוף אחרי מות אל תטמאו בכל אלה:

**שמעילת בעלה.**מה שמעלה בבעלה:

**מתחלחלים בכל אברי'.**לעיל סוף סי' י"ז לחלחל ובסוף סי' י"ט בכל אברי':

**כתוב אחד אומר.**בפסוק כ"א ירכך נופלת ובטנך צבה וכאן בפסוק כ"ו וצבתה בטנה ונפלה יריכה בכ"מ מדה ט"ו והכריע על פי מדת מנגד ירך שהתחיל בעבירה:

**כי אורחייהו.**כששותה באים המים תחלה לבטנה:

**שלא להוציא לעז.**שע"פ מדת מנגד שירך מתחיל כנ"ל היה לו להתחיל גם הפורענות בירך כמ"ש בקללה ושלא להוציא לעז על קללת הכהן שלא נתקיים כאשר אמר עי' סוטה דף ט' ב' בח"א:

**היה ר"מ אומר.**סוטה ח' א' ושם הגירסא ר' אומר ירושלמי סוטה פרק א' הלכה ז' וכל סימן זה נדרש ע"פ מדת מנגד:

בסאסה בשלחהפירש רש"י בגמרא באותה סאה עצמה וכו' ע"ש:

**אין לי אלא דבר שהוא סאה.**פי' מדה גדולה והכוונה עבירה גדולה:

**כי כל סאון סואן.**בישעיה כ"ז כתוב הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל וגו' הכמכת מכהו הכהו אם כהרג הרוגיו הורג בסאסאה בשלחה תריבנה הגה ברוחו הקשה וגו' וזה מדבר במפלת אשור שבמכה שהכה לישראל הכהו הש"י מדה כנגד מדה וזהו בסאסאה בשלחה תריבנה כמו ששלח הוא שלוחים לחרף את הש"י כמ"ש ביד מלאכיך חרפת את ה' וכתיב ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור זהו המדה הגדולה של חטא אשור ועונשו וכך היו כל פרטי מפלת אשור מדה כנגד מדה וזה מרומז במ"ש ישעיה ט' בדומה ממש לפסוקים של פרשה כ"ז הנ"ל כי את עול סובלו ואת ממה שכמו שבט הנוגש בו החיתות כיום מדין כי כל סאון סואן ברעש וגו' כי ילד יולד לנו בן נתן לנו. וכנגד מ"ש כאן שבט הנוגש בו החיתות אמר שם הכמכת מכהו הכהו וכנגד מ"ש כי ילד יולד לנו אמר שם הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל (דומה למ"ש ישעיה יו"ד אחר מפלת אשור ויצא חוטר מגזע ישי ושלשה הפרשיות דומים ושוים) וכנגד מ"ש כאן כי כל סאון אמר שם בסאסאה בשלחה תריבנה וכאן אמר והיתה לשרפה מאכולת אש היינו מ"ש ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וכאלו כתובים כל הפרשיות במקום אחד ועל מ"ש שם בסאסאה בשלחה אמר כאן כי כל סאון סואן על מדה קטנה שכן דרך הנוני"ן בסוף התיבה להקטין הענין כידוע. ועל שתיבות סאון סואן קשים במשמעותם דורשים מלשון סאה ומדה קטנה כנ"ל. ודו"ק מאד בפסוקים שהביאו חז"ל ממקומות שונות ודרשום יחד כי ענינם אחד:

**פרוטות.**דברים קטנים ודקים שאין להם מדה ומשקל ומנין שנחשבים לדקדוק החשבון של עונות לצרפם יחד וזה אחת לאחת למצוא חשבון מלשון כשתמצי לומר כשתמצה עומק הענין:

**בנוהג שבעולם.**דרשה אחרת היא ואינו מדברי ר"מ והדרשה היא בקוה"ר דף ק"ד ב' פסוק זה ושם הגירסא נכשל באצבע קטנה ויצאה ממנו טפת דם מקצת הנפש ככל הנפש:

**עד אחד.**אפילו דבר אחד מחשבין לו:

**היא השקתו.**לעיל ריש סי' ט"ו:

**שם בה פנים.**כדלעיל ריש פר' זו שהקב"ה צר צורת העובר דומה לצורת הנואף לפרסמו ורש"י בגמרא שם בסוטה פי' באופן אחר ואני פירשתי כאשר מצאתי במדרש מפורש:

**פרסמה בגלוי.**במה שעובר על הבעל רוח קנאה לעשות לה כל התורה הזאת:

**במשאון.**היינו בחושך כמ"ש אמש שואה ומשואה ופי' מי שמכסה דבר רע ושנאה בסתר תגלה רעתו בקהל ועדה לפרסמו:

**אמרו סדום.**עי' ביד"מ ועי' ב"ר ריש פר' ל"ו:

**ר"י בן דורמסקית.**ב"ר פר' ל"ב סי' ז' מכילתא פסוק כי גאה גאה כל מאמר זה:

**ויהי בנסעם מקדם.**וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם:

**הבה נבנה לנו עיר.**פן נפוץ על פני כל הארץ ונפרע מהם בלשון הבה ובהפצה כמ"ש הבה נרדה ונבלה שם שפתם וגו' ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ ע"פ מדת ממעל ומנגד:

**פרץ נחל מעם גר.**שפרצו שלא יעבור גר בנחל שלהם וס"ד הנשכחים מני רגל שבקש לשכח הרגל של הולכי דרכים ושל עניים מבינותם לפיכך לפיד בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל שאנשי סדום היו יושבים שליו ושאנן נכון למועדי רגל כנגד הנשכחים מני רגל:

ישליו אוהלים לשודדים. ובטוחות למרגיזי אל לאשר הביא אלוה בידו שעל שהיו שלוים ובטוחים והרגיזו בזה האל לפיכך הביא האל את ידו עליהם כנ"ל:

**עון סדום אחותך.**גאון שבעת לחם ויד עני ואביון לא החזיקה וגו' עד ואסיר אתהן כאשר ראיתי היינו מ"ש בתורה ארדה נא ואראה הכצעקתה וגו' ע"פ מדה י"ז:

**כל הבן הילוד.**היאורה תשליכוהו כנגד מרכבות פרעה וחילו ירה בים:

**אז נלחמו מלכי כנען.**שופטים ה' י"ט כ' וס"ד בצע כסף לא לקחו:

**מן שמים נלחמו.**הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא:

**שמשון מרד בעיניו.**מכילתא שם פסוק כי גאה:

**ויבאו כרמי תמנתה.**היל"ל ויעברו דרך כרמי תמנתה ואיזה ביאה היה להם שם כי ביאה שייך אם בא למחוז החפץ ע"כ דרשו שבאו אביו ואמו לשם בכוונה למחוס החפץ להוכיחו על ידי כרמי תמנתה שזרועות כלאים וכן פלשתים ובנותיהם היו נואפות וממזרות:

**בז' מקומות כתיב לא תתחתן בם.**צ"ע שלא מצאתי אלא במקום חחד בסוף ואתחנן פרשת כי יביאך ובהכרח לפרש שעל שכתוב בפרשה ונשל גוים רבים מפניך החתי והאמורי וגו' שבעת גוים רבים ועצומים וגו' ולא תתחתן בם וגו' כאלו כתוב שבע פעמים ולא תתחתן בם על שבעה גוים ופלשתים בכלל ז' אומות הם כמ"ש בהדיא ביהושע י"ג ב' זאת הארץ הנשארת כל גלילות הפלשתי וכן בשופטים ג' ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל חמשת סרני פלשתים וזהו ומ"ש ר' אבין לאסור ז' עממים פי' שמ"ש בז' מקומות היינו על ז' עממים כנ"ל ויותר נראה לי לפרש שמ"ש בז' מקומות כתיב לא תתחתן בם פי' שבז' מקומות בתנ"ך נזכר איסור זה היינו הא' אברהם שצוה לאליעזר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני. ב' שצוה יצחק ליעקב בסוף תולדות לא תקח אשה מבנות כנען. ג' בשמות ל"ד ט"ו ט"ז ולקחת מבנותיו וגו'. ד' בסוף ואתחנן לא תתחתן בם. ה' יהושע כ"ג ז' לבלתי בא בגוים וגו'. ו' מ"א י"א ב' מן הגוים אשר אמר ה' אל ב"י לא תבואו בהם וגו'. ז' עזרא ט' י"ב בנותיכם אל תתנו לבניהם ובנותיהם אל תשאו וגו':

**וכה הוא אומר הכן.**וכאן הוא אומר כן כי מה' הוא והרי מפורש בתורה לא תתחתן בם כנ"ל. לזה תירץ אם ללצים הוא יליץ שעל שהסכים שמשון ליקח אשה מפלשתים ולעבור על דברי תורה בדרך שאדם רוצה מוליכים אותו שביקש הקב"ה ליפרע מפלשתים ע"י תואנה וביד שמשון ואם היה שמשון עומד בנסיון היה הש"י עוזר ליפרע מפלשתים שלא ע"י נשיאת אשה מהם באיסור כי לענוים יעזור בדרך טובה וחן אך מאחר שהסכים שמשון לחטא בזה עזר לו הש"י שתהיה התואנה מפלשתים באופן זה כרצונו:

**שנשתלש בחטא.**בתמנת ובעזה ובנחל שורק ואע"פ שאשה של תמנת היה דרך נשואים עכ"ז עבר על לא תתחתן בם:

**היתה ראויה.**ע"פ מדת ממעל שהשם מורה על המעשה:

**שנתאווה לדבר טמא.**לזנות נתלו חייו בדבר טמא המכתש אשר בלחי של החמור:

**זכרני נא.**עי' ב"ר פר' ס"ו סי' ג' ופר' ע"ג סי' ד':

**הוא מתאוה.**שהרי גם בבית האסורים היה טוחן ומזנה ולא שב בתשובה:

**העבר לי מקל.**מדכתיב והמישני את העמודים וגו' ואשען עליהם היינו בזכות משענת ומטה שלא נתגאה בשררתו ולא גבה לבו מאחיו שישמש עם אחד מישראל והש"י עובר על פשע לשארית נחלתו למי שמשים עצמו כשירים:

**מקץ ימים לימים.**אשר יגלח כי כבד עליו ושקל שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך וששער ראשו גרם לו שמרד במלך וסקלו באבן שגרם כמ"ש אצל שמעי ויסקל באבנים לעומתו:

**כי נדר נדר עבדך.**היינו נדר נזיר כמ"ש איש כי יפליא לנדור נדר נזיר שמאחר שלא היה מגלח כי אם אחת בשנה עד שכבד עליו הרי שלא היה רשאי לגלח שערו היינו ע"כ שהנדר היה נדר נזיר עולם וכמ"ש נזיר דף ה' א':

**משום כבוד.**שאין זה כבוד לכהנים משרתי ה' שיהיו מנוולים בשערם וכן בני מלך ג"כ איכא משום כבוד וא"כ מ"ש מקץ ימים לימים היינו מחודש לחודש וכמ"ש עד חודש ימים במדבר י"א כ'. וגירסת הגמרא משום כובד ה"נ איכא כובד פי' שאצל הכהנים כתיב ופרע לא ישלחו היינו ל' יום ולא פירש למה לא יגדלו יותר ולמוד מאבשלום שהיה מגלח משום כבד כמ"ש כי כבד עליו ואבשלום למד מכהנים על שלשים יום כנ"ל ולקמן פר' יו"ד סי' ה' ודעת ר' יוסי מאחר שמצינו שמשום כבוד שבת מגלחים בכל שבוע וא"כ בני מלכים שיש בהם ג"כ מפני כבוד היה מגלח ג"כ אחת לשבעת ימים ומ"ש מקץ ימים לימים כמ"ש כמה פעמים בתורה שבעת ימים:

**כחרובית גגולה.**ירושלמי סוטה פרק א' הלכה ח' ובירושלמי פאה פרק ז' מדרש שמואל פר' כ"ג ופר' כ"ז ופי' כאילן גדול של חרוב שגדל כמין שער בשרשרות הרבה בדים בדים וכן אבשלום. יכול ככידון כרומח שהוא גבוה ודק ואין זה יפוי לאדם ע"כ בהכרח שהיה ג"כ בעביו כפי ערך גבהו היינו כחרובית שהוא גבוה ועב ועשוי בדין:

**כורתא דחרוב.**ובירושלמי פאה הגירסא בירתא דחרובתא ופירושו הבור והגומא שהחרוב נטוע בו כמו עוגיות של גפנים ועי' עוד במ"כ:

**נפתחה מערה מתחתיה.**ונפל בתוכה והיה שם מת ונפל לתוך גלגל עינו בנקב של גלגל עינו שכבר נרקב העין ועצם הגולגולת עדיין היה קיים ונפל לתוכה ואבשלום היה קבור במערה כמ"ש ש"ב י"ז ויקחו את אבשלום וישליכו אותו אל הפחת הגדול ויציבו עליו גל אבנים גדול. ומ"ש עד חוטמו אין ספק שהוא דרך גוזמא צא וחשוב ארכו של אבא שאול אם הוא כמשמעו היה ערך כ' אמה ואם גלגל עינו של אבשלום ערך כ' אמה א"כ היה גבהו ערך כמה מאות אמה וכמה מפליג הכתוב בגובה גליות שהיה שש אמות וזרת וגובה שאול שהיה גבוה מכל העם משכמו ומעלה ואם היה אבשלום גבוה מהם היה הכתוב מפרש אלא שהוא דרך גוזמא שרגיל הרבה ככתוב ערים גדולות ובצורות בשמים וגם בדברי חז"ל דרך זה רגיל הרבה ודרך כלל שהיה גבוה מכל ישראל ועב לפי ערך גדלו ויפה באבריו שהכתוב מעיד שלא היה בו מום הרי שהיה הכל לפי הערך:

**כתוב וכאבשלום.**ש"ב י"ד כ"ה יכול בכל היה להלל מאוד בתורה ובחכמה ובצדק וכו' ת"ל מכף רגלו ועד קדקדו וגו' כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט היינו ביופי גופו ואבריו אך במעלות ובמדות לא היה מהולל מאד:

**תני ר' ישמעאל.**כל זה סוטה דף י' ע"ב י"א א':

**נבקע שאול מתחתיו.**יתכן שדורש מ"ש והפרד אשר תחתיו עבר מלשון עברה שתחתיו היה עברה הוא הגיהנם עברה וזעם או כמ"ש עוברי בעמק הבכא ודרשו על הגיהנם שמאחר שלא היה תלוי רק בשערו וידיו לא היו אסורות היה לו לתלוש שערו בידיו או בחרבו אלא שהיה מתירא מדבר שהוא רע ממנו שלא יפול בחיים בגיהנם:

**מאי לקח.**ולא פירש מה לקח ודורש כמ"ש אצל קרח ויקח קרח שלקח מקח רע לעצמו לחלוק על משה וכן אבשלום לחלוק עם דוד אביו ועי' לקמן ריש פר' י"ח ומש"ש.

**בעצה עמוקה.**כי מ"ש אשר בעמק המלך כמ"ש בתורה ויצא מלך סדום לקראתו אל עמק שוה הוא עמק המלך ועי' ב"ר פר' מ"ב סי' ה' שאין זה שמו שיש לו ג' שמות ואינו מפורש שם למה נקרא שמו עמק המלך. כאן פירשו שהכוונה על שנתקיים במעשה זו עצה העמוקה שגזר ממ"ה הקב"ה על דוד המלך וכן פירושו שם עצה עמוקה של ממ"ה על אברהם שנקרא מלך וכן מ"ש מעמק חברון כמ"ש ב"ר פר' פ"ד סי' י"ג. ועי' רש"י בסוטה י"א א':

**בן ראוי למלכות.**שיקרא שמו אחריו דורש מדה ט"ו בכ"מ והכריע מ"ש בעבור הזכיר שמו עליו אבל היו לו בנים שלא הצליחו למלוכה:

**לא מלך אלא מ' שנה.**ודוד מלך כמה שנים אחר מרידת אבשלום הרי שאין זה קץ מלוכת דוד:

**אלא משעה ששאלו מלך.**והיה זה ד' שנים קודם מיתת דוד כמ"ש סדר עולם פרק י"ד בתוך ג' שנות הרעב ועי' נזיר דף ה' א':

**פתקא דתרין גוברין.**כמ"ש ויק"ר פר' כ"ו סימן ד' שזה ד"א לאדם גדול שיהיו עמו שני אנשים בדרך:

**כולם ראשי סנהדראות.**למדו כן ממ"ש מאתיים מהמספר הזה אנו יודעים מי היו היינו כמ"ש ומיששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם. ודרשו בב"ר פר' ע"ב שהם מאתים ראשי סנהדראות שהיה יששכר מעמיד לישראל ודורש כאן גז"ש משם ויתישב יותר לפי מ"ש בילקוט בשם תנחומא שלקח שנים אנשים מכל עיר כי ראשי סנהדראות היו מפוזרים בכל עיר אחד או שנים ואבשלום לקח דווקא אלו שיאמר העם מאחר שכל אלו ראשי סנהדרין מסכימים עמו אנו לא כש"כ ומ"ש מירושלים פי' שהתמנו ע"פ ב"ד של ירושלים הוא ב"ד הגדול:

**פדה בשלום נפשי מקרב לי.**וס"ד כי ברבים היו עמדי ישמע אל ויענם ויושב קדם סלה אשר אין חליפות למו ולא יראו אלהים שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו חלקו מחמאות פיו וקרב לבו וגו' וכוונת המדרש שכך אמר דוד הנה נצלתי ממלחמת אבשלום ונפדה נפשי בשלום מקרב לי כי ברבים היו עמדי כי הרבים והגדולים הם הראשי הסנהדראות היו עמדי ולכך ברך אותם ישמע אל ויענם ויושב קדם סלה למה אשר אין חליפות למו כלשון המדרש דחמון מיליה אתין לחיליפין שהם לא הסכימו על חליפות דברים שנתהוו להם ומ"ש ולא יראו אלהים שייך למטה ע"פ מדה י"א ואותם שלא יראו אלהים הם אחיתופל וכדומה שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו שהיה תחלה בשלום עמו כמ"ש ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי אשר יחדו נמתיק סוד וגו' הוא חלל בריתו שע"כ ואתה אלהים תורידם לבאר שחת וגו' דוק כי הדברים מיוסדים וישרים:

**מי ישימני שופט.**וס"ד ואלי יבוא כל אשר יהיה לו ריב ומשפט והצדקתיו וכן הוא בירושלמי סוטה שם שפסוק זה הוא לראיה שגנב לב ב"ד שנראה מדבריו שהוא אוהב משפט צדק:

**והיה בקרב איש.**וס"ד ושלח ידו והחזיק לו ונשק לו וטעו בו ב"ד וכל ישראל שהוא עניו ושונא כבוד ומכבד לכל:

**ויגנוב אבשלום.**גם מפסוק הקודם ראיה שגנב לב ישראל אלא שכאן מפורש יותר:

**כולם מלכים.**לאו דווקא מלכים אלא פי' מהם שרים דוכסים בני מלכים ואיזה מהם מלכים וכמ"ש בהדיא בד"ה ב' ל"ב כ"א וישלח ה' מלאך ויכחד כל גבור חיל ונגיד ושר במחנה אשור ונגיד הוא מלך במקרא כמ"ש כי משחך ה' לנגיד נגיד על עמי:

**אמרת בלבבך השמים אעלה.**שני פעמים כתוב אעלה א' השמים אעלה וגו' והב' אעלה על במתי עב וכנגד השמים אעלה א"ל אך אל שאול תורד וכנגד אעלה על במתי עב אדמה לעליון אמר לו שירד מכבודו וידמה לחיתו יער עד כאן הביא המדרש כל ענינים אלו איך הקב"ה דן מדה כנגד מדה אגב ענין הסוטה שנוהג עמה ג"כ מדה כנגד מדה:

**כה כדאי הוא הצער.**ועי' כל זה בספרי כאן ברכות ל"א סוטה שם. ושם ר"עבמקום ר"א ור' ישמעאל במקום ר' יהושע:

**ר' שמעון.**כמ"ש בסו"ס כ"ז שמעון בן עזאי:

**בשילה ובבית עולמים.**עי' לקמן ריש סי' מ"ב ולקמן פר' י' ריש סי' כ"ד:

**שמעון ב"ע.**עי' לעיל סוף סי' כ"ה:

**כה איש איש.**הנה עד כאן כל הפרשה נוסחא א' וענינו בדיני סוטה מהספרי וגמרא בבלי וירושלמי סוטה ועתה מביא המדרש נוסחא אחריתי בדיני ועניני סוטה ג"כ ע"פ הספרי וגמרא בבלי וירושלמי ויש שנויים בין ב' הנוסחאות ולפי שהענינו קרובים וסמוכים ותכופים לכן לא עמלתי לציין מסימן לסימן כדרכי ובפרט שאין כאן מקומן של לימוד הלכות ומי שירצה ללמוד הלכות אלו בהכרח צריך שילמוד הספרי והגמרא שאין תכלית המדרש מיוסד רק על ההגדות ולא על ההלכות ועכ"ז עמלתי לציין בספרי ובגמרא כפי השגת ידי:

**אין במשמע אלא אשתו.**כי לשון כי תשטה אשתו אינו מורה רק על אשתו הנשואה ועי' סוטה דף כ"ה א' בברייתא:

**אלמנה לכה"ג.**סוטה דף כ"ד א' והגי' שם ת"ל דבר אל בני ישראל ואמרת פי' רש"י ואמרת ריבוי ע"ש היטב:

**או האיש מקנא.**שגם הקנוי יהיה שוה לההשקאה שהאיש יקנא ולא ב"ד:

**אמר אל בני ישראל.**ת"ל אמור אל בני ישראל לרבות שב"ד יקנאו:

**לעשות אישה כאיש.**ספרי וסוטה כ"ז וע"ש פלוגתא דאמוראים לאיזה ענין עשה אשה כאיש:

**ואשת שעמום.**פי' שיצא מדעתו שכל אלו אין יכולים לשמור נשותיהם וב"ד מצוים להקנות להם:

**וכדברי עקביא.**עדיות פרק ה' ספרי כאן ברכות י"ט:

**להוציא את הקטן.**ספרי כאן יבמות דף צ"ה:

**יש עדים לסתירה.**סוטה דף ה':

**בשני עדים.**ספרי כאן סוטה ל"א ע"ש ברש"י.

**להוציא את האנוסה.**ספרי יבמות נ"ו ודף ק' כתובות נ"א וע"ד נדה נ"ב:

**אונס כרצון בכהונה.**אם נטמא הכהן בין באונס בין ברצון הוא טמא:

**המקנא לאשתו.**משנה ריש סוטה עיין ירושלמי שם:

**לא מן התורה.**ספרי כאן סוטה ז' א' ירושלמי סוטה פ"א ה"ג ופי' מן התורה אינו צריך לילך אצל ב"ד שבעירו אלא מוליכה בעצמו:

**יש לה היתר.**לאחר ז' שתטהר אך אסורה לבעלה לעולם בלא שתיית מים המרים ואם תשתה שמא תמצא טמאה:

**מים גנובים ימתקו.**פי' המקור שנגנב ע"י אחר ונאסר ימתקו פי' היצר מתגבר עליו יותר ולא כן הנדה אע"פ שאסורה לא נגנבת:

**כש"כ הוא הואיל ואין.**דברי רבנן דאמרו לו גמרא שם כי נחשדו על הסוטות:

**גזירת הכתוב.**שנאמן בעלה על הסוטה:

**קרבן שמכשירה לו.**ספרי כאן נגעים פרק י"ד נדרים ל"ה נזיר כ"ד ב"מ ק"ד קרבן שמביא על ענין שהיתה אסורה ונתרת לו הוא משלו וכן קרבן סוטה אך קרבן נזירות וחילול שבת לא נאסרה לו:

**א"ר גמליאל.**ספרי סוטה ט"ו:

**הניחו סופרים לי.**הניחו לי מקום שלא דרשו כן עד שבאתי ודרשתי:

**אין בכלל אלא מה שבפרט.**כך המדה לדרוש בכל התורה. אלא דכאן לא יתכן לדרוש כן שיסתור הכלל הנאמן מדה טובה מרובה ממדת פורענות וא"כ עלינו לדרוש קל וחומר אם מזכיר עון כלשון שמזכיר זכות:

**שדרך הדין לוקה בו.**שסותר למדות אחרות בתורה יתקיימו זה בזה נותנים מקום לקיים מדת כלל ופרט ונותנים מקום לקיים הקל וחומר:

**כדי הכרת העובר.**אם נתעברה לא יתכן שיגין עלי' הזכות במקום פרסום העבירה ואף אם לא נתעברה עכ"פ עשתה מעשה שראוי' לעיבור וכן למ"ד ט' חדשים שנגמר העובר דעתו שלא יתכן שיגין הזכות בלדת העובר שהוא ממזר שאז נודע לכל מעשה העברה וגמר פריה (וסמך לדבר לכן יתנם עד עת יולדה ילדה) ובסוטה כ' הגירסא מה זרע ט' חדשי' שנא' ונקתה ונזרעה זרע ולהלן הוא אומר זרע יעבדנו יסופר לה' לדור זרע הראוי לסיפור ופרש"י לחיות ולבוא לידי סיפור שבחו של מקום. ואף שגם בן ז' חי על הרוב ידבר:

**להן מלכא מלכי.**וס"ד לקצת ירחין תרין עשר וכו' מלכותא עדת מנך וגו':

**אין משקין.**סוטה ח' א':

**עפר ע"פ מים.**סוטה ט"ו במשנה:

**להביא קרקע ב"ע.**סוטה ט"ז:

**למה הם האלהים.**פי' למה שינה הכתוב תחלה כתוב והביא האיש את אשתו ואח"כ כתוב והעמיד אותה וכן בכל הפרשה ותירץ שחס האלהים וכו' ומ"ש אומר האלהים פי' שכן אנו לומדים מהשינוי הנ"ל וזהו מאמרו איננו על ידי התורה:

**תשטה אשה תחת אישה.**הרי שמחזירה להיות תחת האשה כמקדם שקראה אשתו:

**למה העמוסים וגו'.**פי' למה חס עליה הרי הביאה עצמה לידי קינוי וסתירה עם איש ולידי חשד ולמחות השם שנכתב בקדושה ותירץ שזרע האבות חביב על הקב"ה מבטן ומרחם וזה העמוסים מני בטן הנשואים מני רחם ואע"פ שגרם חטאה לקללה וצבתה בטנה ונפלה יריכה אעפ"כ מאחר שנקתה כפרה לה בושתה וחזרה להיות אהובה מרחם ומבטן:

**בשעת הקלקלה.**שהביאה עצמה לידי חשד וקללה כנ"ל:

**אם יחטא איש לאיש.**וכשהיתה ברשות והיתה בכלל אם יחטא איש לאיש ואח"כ שהעמידה לפני ה' ולא הודתה על חטאה אז היתה בכלל ואם לה' יחטא איש ונענשה וזהו מי יתפלל לו:

**תני היו מעלין.**סוטה ז' במשנה:

**הרבה יין עושה.**לקמן פר' יו"ד סי' א' וסי' כ"ה:

**אוחז בבגדיה.**עי' כל זה בספרי ופרימה גדולה מפריעה שנקרע לקרעים הרבה רש"י בגמרא הנ"ל:

**לימד על בנות ישראל.**עי' כתובות ע"ב ושם לא הובא הראיה מפסוק אפר על ראשה אך הוא בספרי וכן בילקוט כאן ופי' צ"ע ויתכן לומר שדעת חז"ל שמ"ש ותקח תמר אפר על ראשה מלשון ויתחפש באפר על עיניו ויסר את האכר וכאן שרצה להוכיח שדרך בנות ישראל לכסות ראשיהן פי' על הנשואות הבעולות ולא הבתולות ותמר בהיותה בתולה הלכה בגילוי ראשה אך כאשר נבעלה מאמנון לקחה אפר שהוא מין בגד על ראשה לכסות שערה ויתכן שהאפר הוא מה שנקרא בדברי חז"ל מעכורת ומ"ש זכר לדבר על שינוי הניקוד אָפֵר והיה לו להנקד אֲפֵר:

**לא על זה בלבד.**שקנא לה בעלה אלא אפילו על אחר שלא קינא לה:

**פרט לשקדמה.**עי' ירושלמי סוטה פרק א' הלכה ג':

**שהיא מקבלת מבעלה.**הרי שגם עם אחר שנאסרה בא בעלה עליה נפקדת ותירץ כאן בידוע כו':

**ושמעה קול אלה.**ויקרא ה' ושם לא כתוב שבועה וחייב קרבן מנין שחייב על השבועה ודורש גז"ש:

**כך תגיע ליך.**וה"ה אם מקללת לעצמה וה"ה אם איש מקלל לאחר או לעצמו רק שהכלל בזה אם אינו תולה במעשה שאינו אומר אם אעשה או לא אעשה וכן אם תעשה ואם לא תעשה זה נקרא קללה ואם תולה במעשה אם אשה או איש אם על עצמו או על אחר זה נקרא שבועה והמדרש פרט בדבר הקרב יותר שהאשה מקללת לאחרת ונשבעת לעצמה יותר מן האיש:

**בתת ה' את ירכך.**נופלת ואת בטנך צבה בלשון נוכח להסוטה שמקלל אותה ומ"ש בפסוק כ"ב ובאו המים המאררים במעיך לצבות בטן ולנפיל ירך על האיש הבועל ספרי וסוטה כ"ח:

**המביא תקלה לחבירו.**שהבועל הביא עליה תקלה של מי המים הרי הוא עמה בקללה:

**אמן אמן.**על פי מדה יו"ד וכמו שאמן ראשון הוא על איש נואף כן אמן ב' על איש נואף אף שלא קינא לה ממנו:

**שלא נתבעה מקודם.**שלא קינא לה הבעל על ניאוף של קודם סתירה זה שהיה בסתר שאם היה יודע היה מקנא לה. אך הגזילות הוא בגלוי ותובע:

**אמן לקבלה.**ירושלמי סוטה פרק ב' הלכה ו' ד"ר ריש פר' ז' ומ"ש כאן אמן לקבלה מסוטה שם איתא אמן לשבועה מסוטה שהרי בסוטה העיקר הוא השבועה שמשביעה כאלו היא נשבעת וגם יש בו קבלה שמקבלת הקללה אם לא חטאה:

**למען הקים את השבועה.**ירמיה י"א ה' וס"ד ואען ואומר אמן ה' ובזה הקים השבועה:

**ויען בניהו.**וס"ד כן יאמר ה' והוא פירוש על האמן שאמר:

**כדכתיבן.**כסדר שהם כתובים בתורה:

**כמה דהיא קרי'.**כמו שהוא מפורש בקרא שסידר השבועה קודם הכתיבה:

**כדי לסמוך השבועה.**כמ"ש אחר השבועה ובאו המים האלה במעיך. וא"כ בהכרח לדרוש ע"פ מדה ל"א מוקדם ומאוחר בענין עי' לעיל סי' י"ח:

**עשה את המים המרים.**שיהיו המים מרים קודם המחיקה כמ"ש לעיל סוף סי' כ':

**נאמר השקאה.**בפסוק כ"ד כתוב והשקה את האשה ובפסוק כ"ה כתוב ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאות הרי ההשקאה קודם המנחה ובפסוק כ"ו כתוב וקמץ הכהן מן המנחה וגו' ואחר ישקה את האשה הרי ההשקאה אחר המנחה והם בכ"מ מדה ט"ו והכריע דבין כך ובין כך כשר ישנו הפסוקים קיימים ויתכן שדעתו שהפסוק השלישי המכריע הוא פסוק כ"ז והשקה את המים מ"מ אם קודם המנחה אם אחר כך רק שישקה:

**לא על ידי'.**בתמיה:

**וכהן מניח ידו תחתיה.**פי' תחת ידיה וכמ"ש לעיל פר' זו סי' כ"ב ספרי כאן סוטה י"ד ושם י"ט במשנה:

**ולא מיד שלישה.**עי' מ"כ ויתכן שפי' שאם יש לה שליש היינו כמ"ש במשנה המשרה אשתו על ידי שליש שבשליש נותן לה פרנסתה על ידי בעלה והייתי אומר שידו כידה קמ"ל דלא:

**אשר הונף ואשר הורם.**שמות כ"ט כ"ז:

**שקידמה אזכרה.**גירסת הספרי זו קטורת הקומץ שקרויה אזכרה:

**כענין שאמרנו.**בסימן ל"ז איזה שהקדים כשר:

**הי' ר"ע אומר.**סוטה דף כ':

**ובאו בה.**בכל גופה בכל אבר ועי' לעיל סימן י"ט:

**והנהתם שמכם לשבועה.**שאחר שתמותו יהיה זכר שמכם לשבועה מרוב הצרות שקבלתם בחייכם כמ"ש בפסוק הקודם ואתם תצעקו מכאב לב ומשבר רוח תילילו. עי' לקמן פר' י"א סוף סימן א':

**והתברכו בו גוים.**בצדיקים מדבר שם כמ"ש בר"ד ונשבעת חי ה' באמת ובמשפט וצדקה. ובספרי גורס ואומר ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך ואומר בך יברך ישראל:

**טהורה לבועל.**אם מת הבעל או גרשה מותר הנחשד שקינא לה עבורו לישא אותה:

**טהורה נפקדת.**סוטה כ"ו ברכות ל"א:

**להוציא את האילונית.**שאין תורת השקאה נוהגת בהן:

**בבית עולמים.**כמ"ש בספרי לדורות מנין ת"ל זאת תורת כו' תורה הוא לדורות כל זמן שיש בביהמ"ק:

**ד' פעמים האמורים.**עי' סוטה כ"ה א' כ"ז ב' באופנים אחרים וכאן סותר לדברי רש"י שם ועי' לעיל סוף סימן י"ב ג' טומאות ומש"ש:

**רוח קנאה רשות.**עי' לעיל פר' זו סוף סי' י"ב פלוגתא בזה ובסוטה דף ג' א':

**אם אף משקינא לה רשות.**לעשות בה כל תורה ההשקאה ואם ירצה לא יעשה:

**התורה הזאת.**עד שתהא כולה כאחת רש"י שם בגמרא:

**שהרגתי בת ישראל.**אם שתאה ומתה:

**שהייתי משמש.**קודם הסתירה:

**אינו חושש.**אם לא מתה מהמים המרים מותרת לו מיד בלא ספק כי אין לנו חלק בנסתרות שאף אם היא טמאה יתלה לה זכות אעפ"כ התורה התירה לו:

**ואתיא כמ"ד.**לעיל סוף סימן ל"א וש"נ:

**לא אפקוד על בנותיכם.**וס"ד כי הם עם הזונות יפרדו ועם הקדשות וגו' הם אנשיהם ומהם למודות הנשים:

**ד"א כי תשטה.**איש זה הקב"ה לעיל פר' זו סי' ב':

**והיה ביום ההוא.**תקראי אישי:

**וקדשתם היום.**ועו' שמ"ר סוף פר' ט"ו ופרשה ל"ג סימן ז' וש"נ והכוונה שעל ידי קדושה זו יהיו דבוקים בהקב"ה ואהובים כמו אשה לאיש וכן קדושים תהיו ויקרא י"ט:

**למסור מעל.**וכן מעילת העגל:

**חס ושלום.**שמ"ש ונעלם אינו כפשוטו אלא שהם טעו לומר שנעלם:

**עבים סתר.**איוב כ"ב ט':

**ועד אין בה.**שעשתה וגרמה שלא יהיה בהעד על שהרגה לחור שהיה נביא שנקרא עד שנאמר ויעד ה' ביד כל נביא וגו' הרי שדברי נביאים ותוכחתם נקרא עדות. ועי' במ"ר פר' כ"א באריכות וש"נ:

**ויתן אל משה.**שני לוחות אבנים:

**עשירית האיפה.**לעיל פר' זו סי' י"ב:

**קחי רחים וטחני קמח.**שנמשלו בעונם כקמח:

**רמז לר' גליות.**עי' מ"כ:

**לא יצוק עליה שמן.**שהשמן רמז לזכיות ומע"ט שלא יתפלל עליהם ולא יזכיר להם זכות:

**ולא זכות אמהות.**כמ"ש לעיל פר' זו סי' י"ג שהלבונה רמז לאמהות:

**והנה עם קשה עורף.**שמות ל"ב דברים ט':

**זכרון טוב.**שכל זכרון שכתוב בתורה הוא לטובה כמ"ש לעיל פר' זו סוף סי' י"ג ולקמן בסימן הסמוך:

**אל הנחל היורד מן ההר.**דברים ט' כ"א ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגל לקחתי ואכות אותו ואשליך את עפרו אל הנחל היורד מן ההר:

**ויטחון עד אשר דק.**ור"ד ויטחון את העגל אשר עשו וישרוף אותו באש ויטחון עד אשר דק ובדברים ט' כתוב עד אשר דק לעפר:

**ונתמשכנו ביד המות.**דורש משכן מלשון משכון כמ"ש שמ"ר פר' נ"א סי' ג'. ומ"ש בידי המות כמפורש בעגל ויגוף ה' את העם על אשר עשו את העגל וכמ"ש הרגו איש את אחיו ואיש את קרובו ונקברו בקרקע ובעפר:

**וראשו יהיה פרוע.**ויקרא י"ג מ"ה:

**והיה לכם לזכרון.**לעיל סוף סימן הסמוך ועל שכתוב מנחת זכרון מנחת הקנאות והם ב' כ"מ והכריע אם זכו מנחת זכרון:

**זה שבועה שהשביע.**שכבר השביע שיקיימו התורה כמ"ש סוף משפטים הנה דם הברית וגו' על כל הדברים האלה:

**ואין ברית בלא שבועה.**מבואר בסמוך וכמ"ש ויק"ר פר' ו' סי' ו':

**ויאמר אם שמוע תשמע.**וס"ד כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך:

**עדים בלא התראה.**שעונשם בידי שמים אך בהתראה עונשם בב"ד ואינם בכלל השבועה והאלה הנ"ל ולא בהשקאה:

**והשביע הכהן.**בשבועת האלה ובשבועה הא' לא כתב אלה:

**כי שם נשבעו שניהם.**על שבועתם אמר שם ויכרתו ברית:

**ומנין שבסיני לקחו שבועת האלה.**כי בסיני כתוב הנה דם הברית והברית הוא השבועה ואין ראיה על האלה ומ"ש לעברך בברית ה' ובאלתו זה כתיב בסדר נצבים בסוף מ' שנה בערבות מואב ולא בסיני ודורש שבסוף תוכחת תבא כתיב אלה דברי הברית אשר כרת אותם בארץ מואב מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב הרי גם בחורב היה ברית באלה היינו תוכחת בחוקותי שנאמרה בסיני וכמפורש במכילתא יתרו שתוכחת בחוקותי נאמר בסיני קודם מתן תורה וזהו שאמר איזה ברית של חורב אם לא תשמעו לי:

**זה משה.**שנקרא כהן כמ"ש משה ואהרן בכהניו:

**לאלה ולשבועה.**היינו שבועת הר סיני שהיה באלה יקוים עתה בעת שהשקה אותם:

**שלשה פעמים כתיב ובאו.**לעיל סוף סי' י"ב כנגד שלשה דינים וכמ"ש בסוף סי' מ"ח הסמוך ועל עונש שע"י ההשקאה כתוב כאן וצבתה בטנה ונפלה יריכה. ופסוק לצבות בטן ולנפיל ירך שנדרש על הבועל כמ"ש לעיל סי' י"ט וסי' ל"ד דורש כאן שרומז על אהרן שהחטיא אותם:

ובאהרן התאנףה' מאד להשמידו:

**פרי בטנך.**דברים כ"ח ד' וזה לצבות בטן יוצאי ירך וזהו ולנפיל ירך:

**וכן הוא אומר.**עוד ראיה שבעון העגל מתו שנים:

**שהפשיע את ישראל.**שגרם שיפשעו ישראל:

**על כל דבר פשע.**שמות כ"ב ז':

**אשר בשר חמורים.**ובפסוק הקודם אשר זנתה בארץ מצרים שהערב רב שעלו עמהם ממצרים הם החטיאו אותם:

**שהמליכוהו עליהם.**שישראל המליכו עליהם את העגל ועושיו ועל ידי שור וחמור ושלמה אבדה השה שעברו על מה שאמרו נעשה ונשמע ומה שקבלו בסיני:

**אשר יאמר כי הוא זה.**ס"ד שעל כל דבר פשע עד האלהים וגו' הכל בפסוקים הנ"ל:

**שהוא ריע ישראל.**כמ"ש למען אחי ורעי עי' ויק"ר ריש פר' ו':

**ארור בפרט.**ארור אשר יעשה פסל ומסכה וכן שאר י"ב ארורים זהו בכרט וארור האחרון ארור אשר לא יקים את כל דברי התורה הזאת זהו ארור בכלל:

**הכהן זה משה.**כמ"ש בסי' הקודם עי' ויק"ר פר' י"א סי' ב'.

**פוקד עון אבות.**שמות כ' בדיבור ב' ובעגל כתוב וביום פקדי ופקדתי היינו לדורות.

**לפי שטעו ישראל.**בעגל קודם שנתן הלוחות כמ"ש שמ"ר פר' מ"א ריש סי' ה' דעת ר' לוי עי' מש"ש שדורש סמוכין שאחר מעשה העגל כתוב ויתן אל משה שני לוחות אבנים:

**לפי שהיה ספר.**כמ"ש שי"ר פסוק ידיו גלילי זהב דף ל' נגללים היו כספר וזהו כספר שנגלל:

**ובאותו מהית הכתב.**על שגרמו מחית הכתב נענשו במים דומה למחית הכתב לתוך המים:

**ועושה חסר לאלפים.**בפסוק פוקד עון אבות הנ"ל בדבור שני:

**ממה שכתוב בלוחות.**וזהו וקמץ מן המנחה את אזכרתה שעל שכתב בלוחות שנקראו מנחה כנ"ל ועושה חסד לאלפים לאוהבי אמר זכור לעבדיך וגו' אשר נשבעת להם בך שזהו האהבה היותר גדולה:

**אחר שנתחלה עליהם.**עי' מ"כ ויתכן שפי' מלשון חולי פי' אחר שהיה חולה עליהם כמ"ש שמ"ר פר' מ"ג ריש סי' ג' ר' יהודה אומר חלה משה כשעשו אותו מעשה ודורש מ"ש את אזכרתה והקטיר המזבחה שמשה מסר עצמו למיתה כמ"ש ואם אין מחני נא מספרך וכמ"ש שמ"ר פר' מ"ו סוף סי' א' שע"כ זכה ויפן משה שפנה חטא שלהם וזהו שהעביר פנים של זעם הם מלאכי חבלה שעמדו עליו כמ"ש שמ"ר פר' מ"ד סי' ח' ע"ש ושם ותבין כאן:

**ג' מיתות.**כנ"ל סי' מ"ז חרב השקאת מים ומגפה:

**בידיה טוו.**זהו כל חכמתה:

**ר' אבא בר כהנא.**בירושלמי שם הגירסא ר' ברכי' ר"א ב"ר כהנא וזה ידוע כשמזכיר הרבה אמוראים יחד אומר בלא וי"ו. ופירושו שהאמוראים אמרו מה שהשיב ר"א לתלמידיו:

**בבית דין.**היינו בחרב ע"י הלוים:

**ולא בהתראה.**שאין ב"ד יכולים לדון אלא בהתראה וגם אין דינם מסור לשמים שהרי נודע לבני אדם על כן נבדקו כסוטות אך מי שעשה גם בלא עדים היה דינו מסור לשמים ומתו במגפה:

**והשאר פלטו.**שהחוטאים נענשו וכל ישראל נמלטו:

**אלו היו הכשרים.**שהיו בכלל וע"י שתיית המים נודע שלא חטאו ולא נטמאו. ומ"ש וטהורה היא פי' שהיה מעולם טהורה שלא נחשדו הם הלוים שהם לא שתו:

**וזרעתיה לי בארץ.**וס"ד ואמרתי ללא עמי עמי אתה היינו בעגל שתחלה אמר כי שחת עמך ואח"כ אמר וינחם ה' על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו וכמ"ש לעיל פר' ב' בסימן י"ב והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם ע"ש בהדיא שמדבר בענין העגל כנ"ל וכן בפסוק זה וזרעתיה לי בארץ פי' שהזרע של דור זה שאמרתי להם תחלה לא עמי ואח"כ עמי אתה יהיה זרעם בארץ שהיה סוף דור זה להכשל בחטא מרגלים שאז נגזר עליהם שימותו במדבר וזרעם נכנסו לארץ ישראל:

**וכל הארץ הזאת.**בתפלת משה בפסוק זכור לעבדיך כנ"ל. לך עלה מזה אל הארץ אשר נשבעתי לאברהם וגו' לאמר לזרעך אתננה:

**לעולם תהיה.**כדלעיל סי' מ"ב שמ"ש תורת פירושו לעולם לדורות:

**בקנאה.**כמ"ש בדבור לא יהיה לך לעיל פרשה זו סי' י"ב:

**הם קנאוני בלא אל.**וס"ד גם אני אקניאם בלא עם בגוי נבל אכעיסם ושם מבואר ג' מיני מיתות שמתו בעגל מזי רעב שעי"כ הבטן מתנפח בחולי הדרוקן ר"ל וזהו נפיחי כפן:

**וקטב מרירי זה הדבר.**כמ"ש מדבר באופל יהלוך מקטב ישוד צהרים:

**אשר תשטה אשה.**תחת אישה לרמוז על מ"ש יחזקאל האשה המנאפת תחת אישה וגו' שהוא משל על ישראל:

**הכהן זה יחזקאל.**כמ"ש בריש הספר יחזקאל בן בוזי הכהן:

**מיתות משונות.**על ידי השקאת מים כן ע"י נביאים שירמיה השקה אותם כמפורש בירמיה כ"ה:

**אשר לדבר.**לא מצאתי פסוק כזה אולי הכוונה על פסוק אשר למות למות ירמי' ט"ו ב':

**והאשה ההיא תשא.**פי' שתבוש ותכלם בעצמה: