**ונהר יוצא מעדן.**פי' מאחר שכתב להשקות את הגן. שהוא אחת מעבודת הגן. וכתוב ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה הרי שעל האדם היה מוטל להשקות הגן. וכמו שמשקים שדות מאמת המים פעמים סותמים ופעמים פותחים להשקות. וכן אדם קודם החטא היה סותם מוצא הנהרות. ופותחן להשקות הגן והיה בו גבורה גדולה כזו שהוא לבדו עשה הכל כמ"ש בסמוך וזה תתקפהו שהיה לו תוקף גדול מאד ומ"ש לנצח כמ"ש לעיל בפר' ט"ו סימן ה' וישם שם ויהלוך והליכה שייך בעצה. כמ"ש אשר לא הלך בעצת רשעים. וזהו ויהלוך שהלך בעצת רשעים הוא הנחש. וע"כ שהליכה זו לרעה כמ"ש אחריו. משנה פניו ותשלחהו. היינו מ"ש וישלחהו מג"ע גז"ש וזהו עיקר דרשתו שפסוק זה באדם מדבר. וא" כמ"ש ויהלוך ע"כ לרעה. ועיין מ"ש לעיל פר' י"א סימן ב' שנטל זיוו ושלחו מג"ע וש"נ. וכל דרשה זו לקמן פר' כ"א סימן ד' ועיין שמ"ר פר' ל"ב:

**עמו חכמה וגבורה.**דורש פסוק זה על אדם ממ"ש שם עמו חכמה וגבורה. לו עצה ותבונה הן יהרוס ולא יבנה וגו'. הן יעצור במים ויבשו וישלחם ויהפכו ארץ. עמו עוז ותושיה לו שוגג ומשגה. דורש וישלחם כמ"ש לעיל וישלחהו שמדבר כאן משלוחו מג"ע אותו ואשתו עפ"י גז"ש הנ"ל. עמו החכמה וגבורה לו עצה ותבונה. הן יהרוס כמ"ש לעיל ריש פר' י"ד ואיש תרומות יהרסנה ע"ש. ומה היתה גבורתו ומפרש. הן יעצור במים שתחלה היה פותק במגרופית אחת הוא כמו עץ מתוקן לסתום אמת המים שבגינה שיתקבצו המים וימלאו את הגינה ובזה משקה כל הגינה ואח"כ פותח. זה היה כשהיה מושלם לבוראו. אך אח"כ וישלחם ויהפכו ארץ כששלחם מג"ע. הפכו את הארץ שנתקללה הארץ בעבורם כמ"ש ארורה האדמה בעבורך. ואלו הן ד' ראשי נהרות וגו' כמפורש פישון וגיחון וחידקל ופרת:

**מגדל פשתן.**עפ"י מדת ממעל ומימיו מהלכין בשופי בריבוי מלא וגדוש. או שהוא מלשון וילך שפי בנחת:

**עדיין לא היתה חוילה.**אף שיתכן לומר שמשה בשעה שכתב התורה כבר היתה חוילה וכל הערים. אלא שדעת חז"ל שספר בראשית היה כתוב כבר. כמ"ש שמ"ר סוף פר' ה' שאמר משה נטלתי ספר בראשית הרי שכבר היה נשלם וכמ"ש מכילתא יתרו. ויקח ספר הברית זה ספר בראשית:

**שם הזהב וודאי.**כפשוטו ואין צריך לדרוש בזה. וכדלקמן:

**א"ר יצחק טובוי וכו'.**פי' שכאן צריך לדרוש שאיננו כפשוטו. שאמר וזהב הארץ ההיא טוב. וכי זהב של ארץ אחרת אינו טוב והלא יש כמה וכמה ארצות שיש שם זהב טוב גם כל זהב טוב הוא ותלוי בצירוף שמצרפין אותו ועושין אותו טוב. ועוד שהיל"ל אשר שם זהב טוב על כן דרש דה"פ. וזהב הארץ ההיא טוב. פי' שמה שנתן הקב"ה זהב לארץ הוא טובה גדולה הן בבית שאין צריך מקום גדול ויוכל לשמרו. וגם בלוויתא בדרך הוא טוב שיכול לישא אותו עמו. וכשפורט אחד מסתפק ממנו הרבה. וזהו ההיא טוב שראוי לקרותו טובה על דרך מ"ש ושמה תמר היא היתה יפ"ת. וריש לקיש דורש גז"ש על בית המקדש. ועיין כל זה יומא דף ע"ד. ירושלמי יומא פרק ד'. ושמ"ר פר' ל"ה סימן א' במ"ר פר' י"ב סימן ד' מדרש תהלים ק"ד:

**כבדולח הזה של פטמים.**נ"ל בס"ד דכצ"ל. ועינו כעין הבדולח א"ר איבו את סבור כבדולח הזה של פטמים. יגיד עליו רעו שם הבדולח ואבן השוהם מה זה אבן טובה אף זו אבן טובה. ופירושו שאצל המן כתוב ועינו כעין הבדולח. והיינו יכולים לטעות שפירושו כבדולח הזה של פטמים. והביא ראיה מכאן מ"ש שם הבדולח ואבן השוהם. מה שוהם אבן טובה אף בדולח אבן טובה. ומה בדולח זה אבן טוב. אף בדולח דשם אבן טובה. ובספרי יליף ג"כ מ"ש אצל המן ועינו כעין הבדולח ממ"ש כאן שם הבדולח אבן השוהם. הובא בילקוט בהעלותך בקיצור והמן כזרע גד הוא וכן הוא אומר. וזהב הארץ ההיא טוב. ולכאורה הוא פליאה. אך פשוט הוא שכוונת הילקוט על סוף הפסוקים וכמו שכתבתי. וז"ל הספרי פרשת בהעלותך פיסקא פ"ת. והמן כזרע גד הוא ועינו כעין הבדולח. כענין שנאמר וזהב הארץ ההיא טוב. שם הבדולח ואבן השוהם אלא שהילקוט קיצר. גם יתכן לכוון דברי המדרש באופן זה שם הבדולח ואבן השוהם א"ר איבו את סבור כבדולח הזה של פטמים. יגיד עליו רעו פי' מ"ש ואבן השוהם. שהייתי יכול לטעות שמ"ש שם הבדולח היינו של סימני הפטמים ע"ז השיב יגיד עליו רעו מ"ש ואבן השוהם מה שוהם אבן טובה אף בדולח אינו של פטמים אלא אבן טובה. ואח"כ הביא עוד שגם מ"ש אצל המן ועינו כעין הבדולח הוא ג"כ אבן טוב ויליף מכאן וכמ"ש בספרי מה זה היינו כאן אבן טובה וכנ"ל שהוא סמוך אצל אבן השוהם אף כאן ג"כ אבן טובה:

**ושם הנהר השני גיחון.**הוא הסובב את כל ארץ כוש:

**שהוא חד.**פירוש שהולך במרוצה דרדיפי מיא כחרב חדה שחותך במרוצה וצ"ל שחד וקל כמ"ש לקמן בסימן ד':

**פרת אוותינטין.**דורש מ"ש והנהר הרביעי הוא פרת שתיבת הוא מיותר. ודורש הוא הגדול הידוע וכמ"ש בכורות דף נ"ה. הוא פרת דמעיקרא. היינו מ"ש ונהר יוצא מעדן כולל כל ד' נהרות:

**אובל אוותינטין.**כוונת המדרש למ"ש לעיל פר' ט"ו סימן ו' ובירושלמי ריש ברכות ומדרש תהלים מזמור א' עץ חיים מהלך ת"ק שנה וכל מימי בראשית מתפלגין מתחתיו שנא' והיה כעץ שתול על פלגי מים. ובפסוק זה אינו מפורש שמם של פלגי מים. ומפורש בירמיה והיה כעץ שתול על פלגי מים ועל יובל ישלח שרשיו. ושני הפסוקים מדברים משכר הצדיקים. וענינם אחד ומה שחסר בפסוק תהלים גילה בירמיה י"ז עפ"י מדה י"ז ודעת המדרש שעל כן הוא גדול מכל הנהרות. ובדניאל ח' ג' נקרא אובל. והכל ענין אחד וכן הוא בבכורות נ"ה מפסוק של ירמיה ועיין בהגהות הרד"ל כאן ועיין ויק"ר סוף פר' כ"ב ושמו יובל:

**ראה ב' חלומות.**פירושו כמ"ש במ"כ בשם הילקוט על שהחלום שראה בחדקל היה גדול שמאחר שלמדנו כנ"ל שיובל כל מימי בראשית מתפלגין מתחתיו א"כ הוא גדול מהכל ומ"ש אובל הוא יובל על כרחך שמ"ש חדקל הוא הגדול ולא אובל הם ב' כתובים מכחישים. והכריע עפ"י מדת אא"ע לגדול ת"ע למראה שראה עליו שהי' גדול יותר שבמראה הזאת שעל חדקל ראה כל מה שיקרא עד אחרית קץ. וגם הקץ גילה לו וע"כ נקרא מראה זאת גדולה:

**והלא בברייתו של עולם.**זה ראיה למ"ד שאובל גדול שאם היה פרת גדול מהכל שמאחר שנזכר בברייתו של עולם היה לו להזכיר שהוא הגדול מכל אלו אלא שלכן קורא אותו גדול על שהקיף ארץ ישראל שהעם שבה נקרא גדול ולא בעבור שהוא עצמו גדול וזה עפ"י מדה כ' כנ"ל אצל חדקל:

**הדבק לשיחון.**בריש ספרי הגירסא הדבק לשחוור. ועי' שבועות מ"ז ובערוך ערך שחן א':

**עברת נהרא בנה.**עיין ערוך ערך ואני ועיין מ"כ וכוונת רב על רוחב הנהר. וכוונת שמואל על אורך הנהר:

**הוא פרת והוא נהר כבר.**שהרי פרת נקרא נהרות בבל. וכמ"ש במדרש תהלים קל"ז שמ"ש על נהרות בבל הוא פרת וכתוב בריש יחזקאל בארץ כשדים על נהר כבר. וכשדים הוא בבל. וכמו שכשדים הוא בבל. כך כבר הוא פרת והכל אחד:

**שפרה ורבה.**שבתחלתו אינו רחב ואח"כ מתרחב. ועי' כל זה ספרי ריש דברים:

**שמפרש והולך.**פי' שמתפרש לנהרות קטנות לצדדים עד שנשאר הנהר עצמו קצר עד שכלה במגריפה וכמ"ש הגירסא שם שכלה במגרפה לגרפו פירשו שקצר כל כך עד שיכולים לנקותו במגריפה כמו שמנקין אמת המים הקצר:

**כבר בפני עצמו.**וע"כ אמר נהרות בבל שני נהרות:

**לשלשים יום.**בספרי ובילקוט שם הגי' לג' ימים וכמ"ש כאן אצל ירק ואולי הגירסא שבכאן עיקר שהירק גדל במהירות יותר מהנטיעה:

**הלואי נשמע קולי ונראה.**פי' הלואי שיפנו אלי על ידי סערת קולי כי אין מעשי מצליחין:

**כבדי' מפירותיהן.**ואין הרוח שולט בהם כ"כ. ואין משמיעין קולם. ואילני סרק קלים והרוח שולט בהם. וע"כ כתוב כנוע עצי יער מפני רוח על שהם קלים:

**עתיד הקב"ה.**ויק"ר פר' י"ג סימן ה' כל הענין:

**מעדן להשקות.**מאחר שדורש לד' ראשים על ד' אומות עובדי כוכבים שהיו תחלת אלף הרביעי. א"כ ההשקאה אינו כפשוטו אלא משל. וכן מעדן אינו כפשוטו אלא נוטריקון מקום דין. ואינו מוציא הענין מפשוטו אלא שדורש שיבא תיבת ראשים כפי הוראתו על ראשים שמשלו בעולם מעובדי כובבים הנ"ל שכבר עברו מן העולם. ודורש כל הענין עפ"י מדה כ' אא"ע לנהרות שא"כ היל"ל לד' נהרות ת"ע לראשים שהעדן יפרד לארבעה ראשים. ושאר הדרשה עפ"י מדה כ' הנ"ל ועפ"י מדת ממעל ונוטריקון:

**ופשו פרשיו.**בבבל כתיב ובבל הוא כשדים כמ"ש שם בענין. הנני מקים את הכשדים:

**אלו דברי תורה.**שהתורה גלה לבבל עם החרש והמסגר עם יכני' המלך:

**שאין תורה כתורת.**כמ"ש מלכה ושריה וכו':

**ולא חכמה כחכמת וכו'.**כמ"ש רבתי בדעות בריש מדרש איכה:

**מקרא משנה.**שנקראו פנינים כמ"ש יקרה היא מפנינים. וזהו בדולח ושוהם:

**גיחון זה מרי.**שהמן שדומה לנחש מלשין ומלחש לאבד את ישראל. והנחש הולך על גתון כמ"ש על גחונך תלך והיה שף פי' משפשף ומתחכך במלכות מדי. ומ"ש הסובב את כל ארץ כוש כמ"ש מהודו ועד כוש אצל מדי. ויק"ר פר' י"ג סימן ה':

**שהיתה אומרת לישראל.**לעיל פר' ב' סימן ד' ע"ש ביאורו:

בג' דברים קדמה. לפרש מ"ש ההולך קדמת אשור שאשור הוא הרביעי:

**ר' יהודה ור"נ.**קחו עמכם דברים עיין לקמן פר' מ' סימן ה' פסוק ותקח שרה כמ"ש בתורת כהנים פרשה צו על פסוק קח את אהרן. והלא במקומות הרבה נאמר למשה לקיחה בבני אדם. שנאמר ולקחת את הלוים. ולקחת אותם. ויקח משה ואהרן את האנשים. מפשיל משה אנשים לאחוריו. אלא אמר לו הקב"ה. קח בדברים שלא יהיה לבם לדאוב עכ"ל. וכן כאן הדקדוק ויקחהו. אלא שלקח אותו בדברים. עיין ריש קרח משכם בדברים. וכן לקמן פר' כ' סימן י"ט:

**ולקחום עמים.**עד ס"ד ורדו בנוגשיהם:

**קחו עמכם דברים.**דברי ריצוי:

**ויניחהו.**הנחה שייך בדבר שאינו זז ממקומו כמ"ש אצל צנצנת המן בפרשת בשלח ואצל המטה בפרשת קרח. וכאן לא שייך הנחה. ע"כ דרש מל' מנוחה. ובמה הניח לו בג"ע שהגין עליו ועדנו. ור' ברכיה סובר להניח לו ולעדנו. ונ"ל דפליגי בפלוגתא דר' אמי ורבנן לעיל פרשה י"א סימן ב' וש"נ דר' יודן סובר שלן כבודו עמו. היינו שכל השבת היה בג"ע ושם הגין עליו שלא יחול עליו הקללה בשבת כמ"ש שם ור' ברכיה סובר שלא לן כבודו עמו. והניחו בג"ע על דעת להניח לו ולהגין עליו אך חטא וקלקל ולא היה פנאי לקיים לו זאת:

**נתן לו מצות שבת.**דורש ד"א על תיבת ויניחהו כנ"ל ודורש גז"ש. ומ"ש לעבדה. פירושו מ"ש ששת ימים תעבוד. ולא בשבת. ומ"ש לשמרה. שהשבת ישמור שלא יעשה בו מלאכה. ועיין לעיל פר' י"ג סי' ז'. וכן דורש גז"ש על קרבנות תעבדון את האלהים וסתם עבודה היא קרבנות כמו שאנו אומרין והשב את העבודה. גם מפורש בתורה שאמר משה וגם מקננו ילך עמנו כי ממנו ניקח לעבוד את ה':

**ויצו ה' אלהים.**והיה די שיאמר. ויאמר לו מכל עץ הגן כו'. ע"כ דורש תיבות המיותרות. שהרי כבר כתיב ויקח ה' אלהים את האדם. עיין לקמן פרשה כ"ד סימן ה' סנהדרין דף נ"ו שמ"ר פר' ל' סימן ט'. ד"ר פר' ב' סימן כ"ה. שיר פסוק ישקני. מדרש תהלים מזמור א':

**הואיל הלך אחרי צו.**כ"ז עפ"י גז"ש צו של נביאי שקר כמ"ש כי צו לצו. לקמן פר' ק' סימן ב' ויצו הראשון על עבודת כוכבים. סנהדרין נ"ו איכא פלוגתא. דאיכא דיליף מפסוק סרו מהר מן הדרך אשר צויתים עיין שם:

**ה' זו ברכת ה'.**מזהיר על כבוד ה' כמ"ש ונוקב שם ה':

**לאמר הן ישלח.**נשאלתי ע"ז. שהרי כאן אינו מדבר מגילוי עריות אלא מחזרת אשה גרושה באיסור ותירצתי שכוונת חז"ל כמ"ש בירמיה ג' לאמר הן ישלח שלא מצינו דוגמתו להתחיל בתיבת לאמר בראש הענין שע"כ דרשו גז"ש מתיבת לאמר הראשון שבתורה והפירוש על לאמר היינו שישלח איש את אשתו. שעפ"י מדה י"ז שמפורש בתורה ושילח את אשתו כי מצא בה ערות דבר. והערוה מפורש בתורה בפרשת אחרי וקדושים. ועיין שיר פסוק ישקני. ואף שכתוב תיבת לאמר אצל ברכת התנינים תחלה. הכוונה על תיבת לאמר הראשון שאצל האדם כמ"ש לאמר הן ישלח איש וע' לקמן פ' י"ז סי' ו':

**רבנן פתרי לה.**עיין מ"כ:

**מתי יתכשר באכילה.**והכוונה דבר שכבר נאכל היינו ע"י מאכלת שנשחטה תֵאָכֵל:

**מות תמות.**כפל לשון עפ"י מדה יו"ד שתי מיתות לו ולאשתו. והתי"ו לרבות תולדותיו: