**ביו"ד מאמרות.**משנה באבות ריש פרק ה'. וכאן חושב בראשית למאמר. דכתיב בדבר ה' שמים נעשו. ובפר"א פרק ג' חושב יו"ד ויאמר. היינו ויאמר לא טוב היות האדם לבדו. וחשב ג"כ ויאמר הנה נתתי לכם את כל עשב עיין מש"ש. וכאן חושב ורוח אלהים מרחפת על פני המים כמ"ש בסוף הסימן ר' יעקב בר קורשי שמאמר ניתן לרוח בפני עצמו וכמ"ש ענין הרוח במדרש תמורה פרק ב' באריכות איך שכל העולם מתנהג עפ"י הרוח ועד כסא הכבוד יגיע והרוח חיים לכל הברואים. וע"כ ניתן לו מאמר בפני עצמו:

**מביא ויאמר ה' אלהים.**שהיה בו בריאה חדשה שברא בו את חוה:

**כל שאין לו אשה.**יבמות ס"א ב' קהלת רבה סוף פסוק ראה חיים:

**אף ממעט את הדמות.**דמות הוא הצלם. כמו שכתוב בצלמנו כדמותנו וכתיב בראשית ט' פסוק י' שופך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלהים עשה את האדם. פי' ולכך אין לשפוך דם האדם כי בזה ממעט צלם אלהים וממעט הדמות. כי אם ואתם פרו ורבו. ובזה ירבה ויגדיל צלם אלהים. ובהיפך ממעטו:

**עזר כנגדו.**הם ב' כתובים מכחישים מדה ט"ו וכמ"ש יבמות דף ס"א זכה עוזרתו לא זכה כנגדו. איכא דאמרי זכה כנגדו לא זכה מנגדתו וכמ"ש פר"א פרק י"ב ר"י אומר אל תקרי כנגדו אלא לנגדו. אם זכה תהיה לו עזר ואם לאו לנגדו להלחם כי תיבת נגדו מיותר וסותר. והכריעו עפ"י מדה כ' ומדה כ"ח ממעל א"ת כנגדו אלא לנגדו ומ"ש זכה כנגדו שתיבת כנגדו פירושו שוה לו ולפניו. כמ"ש שויתי ה' לנגדי תמיד. פירושו לפניו כנגד עיניו וזה ג"כ הכרעה:

**כתיב ויאמר אלהים.**לפי גירסא זו אין כאן קושיא וכמ"ש אצל הרקיע ויאמר אלהים יהי רקיע. ואחר כך ויעש אלהים את הרקיע. וכן אצל מאורות ואצל הדגים חיה ועוף וכן אצל האדם הכל כמפורש בתורה. אלא הקושיא מפסוק השני שאחר שאמר תוצא הארץ כתיב ויעש אלהים את חית הארץ וגו' וכן הוא בהדיא במדרש תהלים מזמור ח' כתיב ויעש אלהים את חית הארץ. וכאן כתוב עוד הפעם ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה:

**וכאן לכיבוש.**שהרי בירך את האדם ומלאו את הארץ וכבשוה. ומחמת שובבתם חזקם ותקפם של חיות ובהמות לא היו מקבלין רדיית וכיבוש האדם. הוצרך הקב"ה להביאם לאדם מתחלת יצירתם לקבל כיבוש האדם ההכנעה והמורא והפחד הטבעי ודורש ויצר מלשון מצור וכיבוש עפ"י מדת ממעל:

**אמר ר' אחא.**עיין במ"ר פרק י"ט סימן ג' וש"נ ומבואר ענין קריאת שם. ועיין פסיקתא רבתי פר' י"ד סימן ט' קהלת רבה. פסוק כל זה נסיתי דף ק"ד פר"א ריש פרק י"ג אותיות דר' עקיבא אות פ'. ובמדרש תהלים מזמור ח' ושם גורס בדברי ר' אחא. והלא כבר נאמר ויעש אלהים את חית הארץ ומה תלמוד לאמר ויצר. אלא להלן כתיב ויעש אלהים שבראן וכאן כתיב ויצר לשון כינוס כמ"ש כי תצור על עיר:

**ולא היו יודעין.**שלא היה להם השגה מדברים תחתונים שבאדמה שלא נבראו ממנו רק מלמעלה לבד רק האדם שכלול מהכל יש לו השגה בכל:

**ואתה מה שמך.**זה מרומז במ"ש מה יקרא לו והול"ל להם. אלא מ"ש לו קאי על האדם מה שיקרא לעצמו:

**ואני מה שמי.**זה מרומז במ"ש עוד הפעם וכל אשר יקרא לו האדם על ה' הנזכר בריש הפסוק. ומרומז במ"ש ויבא היינו השם הנזכר ועל זה אמר וכל אשר יקרא לו:

**הוא שמי שקרא לי אדה"ר.**וזהו מ"ש כאן הוא שמו וקאי על כל הנ"ל. וכמ"ש במדרש תהלים מז' ח' וז"ל ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו. וכי אין הכל צפוי לפניו. אלא מהו לראות מה יקרא לו להראות למלאכי השרת חכמתו של אדם ומהו הוא שמו שהתקין לו הקב"ה הוא שמו שקרא אותו אדם הראשון וכו' עד אני ה' הוא שמי. הרי שדורש מ"ש הוא שמו כנ"ל:

**הוא שמי שקרא לי אדה"ר.**הוא שמי שהתניתי ביני לבין עצמי. הוא שמי שהתניתי ביני ובין מלאכי השרת וכמ"ש בכל המקומות הנ"ל:

**חזר והעבירן לפניו זוגות.**דורש מ"ש ולאדם לא מצא עזר. דמשמע לאדם לא מצא עזר אבל לאחרים מצא עזר. והיינו לכל הנ"ל המפורשים. והוא למוד מענינו שכוונת הקיצור והדיוק אבל לאחרים מצא עזר ומי הם האחרים הם הנזכרים בפירוש בפסוק ותחלה העבירן לפניו לענין קריאת שמות ואח"כ חזר והעבירן לענין העזר כדי שיתבונן שגם הוא צריך עזר ויבקש כדמפרש והולך. ולאדם לא מצא שהאדם ביקש ולא מצא:

**לקרות עליה תגר.**שאמר האשה אשר נתתה עמדי דרך תגר ותרעומות:

**עד שתבעה בפיו.**ולא יוכל להתרעם ועם כל זה התרעם וכמ"ש ותפרעו כל עצתי כמ"ש לקמן פר' י"ח סימן ב':

**תחלת מפלה שינה.**לקמן פר' מ"ד סימן ז'. שהול"ל ויתן ה"א תרדמה על האדם או וירדם האדם למה אמר בלשון מפלה ודורש מדה ט"ז שכאן אצל שינה צ"ל ויפל כדי לדרוש מדת ממעל מלשון מפלה ללמד לאדם שישמור עצמו ממפלתו. ומ"ש לעיל פר' ט' סימן ו' שהשינה טובה שם בשינה מועטת כמפורש שם אדם ישן קמעה וכאן בשינת עצל המרובה כדמיון של תרדמה:

**תרדמת שינה.**של סתם שינה כמ"ש וישן:

**תרדמת נבואה.**שלא כתוב שם וישן אלא ויאמר לאברם הרי תרדמה של נבואה. להסתיר כחות הגוף כדי שירגיש בנבואה וזה ענין אלהי בדרך פלא:

**מרמיטא.**ע' רש"ש ויתכן שפירושו תרדמת מות. כי מארטיס בלשון רומי מות ונשתבשה המלה וכן היה הענין אצל אנשי שאול:

**כי נסך.**ויעצם את עיניכם את הנביאים ואת ראשיכם החוזים כסה:

**ג' נובלות הם.**כמ"ש ברכות ריש פרק כיצד מברכין על הנובלות תמרי דזיקא שהרוח משיר מן האילן והם תמרים קלים שהרוח משירן שהתמרים הטובים קשים ליפול ברוח וכשנאצלים דברים קטנים וקלים מדברים גדולים וכבדים נקראים נובלות וכמ"ש כנבול עלה מגפן וכן כאן שהשינה חלק קטן מן המיתה והחלום מן הנבואה וכו':

**לקח אחת מצלעותיו.**עיין לעיל ריש פר' ח':

**עילא חדא.**וכן תרגם אונקלוס ולא סבירא ליה שתי פרצופים בראו ועיין ברכות דף ס"א ובילקוט כאן פסוק וייצר כל ענין זה באריכות. ושם איתא רב ושמואל חד אמר פרצוף וחד אמר כו' ועל כרחנו לומר דמ"ש פרצוף היינו כמ"ד אחת מסטרוהי ואידך מ"ד ס"ל חדא מעלעוהי שלא להרבות במחלוקת. ועוד בעל כרחנו לומר ג"כ שמ"ש בגמרא שמואל היינו מה שאמר כאן שמואל. אלא שהגמרא מספקא. והמדרש פשיטא ליה דעת שמואל וע"כ שהוא דעת אחת ומ"ש עלעא חדא לפרש מ"ש אחת מצלעותיו עפ"י מדה ט' כאלו כתיב צלע אחת מבין שני צלעותיו לא הראשונה והאחרונה:

**תחתיה אכ"כ אלא תחתנה א"ר חנינא וכו'.**לפי גירסא זו צ"ע שהרי דרשת ר' חנינא הוא מהסמך לבד שהוא ר"ת סטן וכמו שהקשה ממ"ש הסובב. וא"כ למה הקדים מאמר תחתנה. ע"כ נראה לי ברור שמקום מאמר זה אחר מאמר ר' חנינא בריה דרב אידא. קודם מאמר ר' חנינא בר' יצחק שדורש תחתנה תחתה נוי ע"כ הקדים תחתי' לא נאמר אלא תחתנה שעשה לו נוי לתחתיתו:

**נברא שטן.**שהיה די שיאמר ויתן בשר או והעלה בשר או וימלא בשר ע"כ דורש מדה ט"ז מיוחד במקומו שכאן הוצרך לכתוב ויסגור משום הסמך:

**בנהרות הכתוב מדבר.**ובנהרות אין שייך שטן ואין לדרוש אלא במקום ששייך גם יש לומר בנהרות הכתוב מדבר ובנהרות שייך ענין זה שהוא סובב את המדינה הסובב את כל ארץ החוילה הסובב את כל ארץ כוש וצריך לגופו. אך מ"ש כאן ויסגור על כרחך לדרשה:

**נוי לתחתיתו.**והול"ל תחתיה למה אמר תחתנה כדלעיל בסמוך ששייך כאן. ודורש נוטריקון תחת נוי לכלל אדם שעשה לו נוי לתחתיתו:

**ואפיפורין.**כמו דפוס שעל המנעל כמו אפפירות שנזכר במשנה כלאים פרק ו' משנה ג' המדלה את הגפן על מקצת אפיפורות. ופי' הר"ש הם העצים המתוקנים לגפנים שישכב עליו:

**קבורה תכריכין.**וזהו נוי לתחתיתו כשיורד לקבר בתחתי' הארץ זהו נוי שסוגרין הבשר בקבר שלא כבהמה וכן התכריכין נוי וכבוד לאדם להבדילו מן הבהמה וכמ"ש כל זה בקהלת רבה פסוק כי מקרה וכו'. ומותר האדם מן הבהמה אין אף שיש לו מותר זה אבל הוא אין והבל:

**למה בגנבה.**עיין סנהדרין דף ל"ט ילקוט כאן:

**בתחלה ברא אותה.**שלא בשינה כ"א לפניו ועיניו ונמאסה בעיניו. וזהו זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה משמע בפעם זה ולא בפעם הראשון. ולזו יקרא אשה ולא לאחרת והיינו הראשונה:

**אמורה הייתי.**מלשון יעוד ויחוד. וכמ"ש ה' האמרת וה' האמירך. וברש"י איתא אמודה הייתי. פי' מלשון אומדנא מלשון אומדן דעת ותנאי:

**הוי שהכל מן האשה.**שהאשה לוקחת מן האיש את לבו ודעתו אל רצונה ופיתויה וזהו כי מאיש לוקחה זאת. לכך יש לה כח לקחת ממנו טוב טעמו ודעתו:

**שאלו את ר' יהושע.**סוטה י"א ע"ב נדה דף ל"א ב' שמ"ר פר' א' סימן י"ד:

**ואחריו כל אדם ימשוך.**ובפסוק הקודם. והוא לקברות יובל ומרומז כאן נשים במ"ש כל אדם כמ"ש לקמן פר' כ"א סימן ב' היכן מצינו שנקראת חוה אדם כתפארת אדם לשבת בית. וע"כ כל הנשים נקראו בשם אדם:

**ניתן לה מצות נדה.**עיין בתנחומא ריש פר' נח ביאר ביאור. ועיין שבת דף ל"ב. ועיין ירושלמי שבת פרק ב' סוף הלכה ו' ביתר ביאור:

**גמר חלתו של עולם.**לעיל ריש פר' י"ד עמש"ש: