**לא מן דכדון.**שאם הייתי מבקש דבר חדש מעתה הייתי נדון אם לקיים בקשתו ואם לאו אך מאחר שאני מבקש דבר שנהגת בו מעולם עם כל הדורות טובים ורעים ואין זה חדש אצלך ע"כ ראוי שתעשה בקשתי ודרשה זו במדרש תהלים כ"ה וילקוט תהלים שם. ומ"ש כי מעולם היינו מתחלת העולם והבריאה ואין פירושו על הרחמים הטבעים שעם כל הברואים מששת ימי בראשית שאין זה נופל תחת הזכירה שהם תמיד אלא הרחמים הנפעלים על ידי תפלה ופקידה ורצון אחר הכעס וזה נתחדש על ידי האדם שריחם עליו אחר הכעס והקללה:

**יום אחד משלך.**עיין לעיל פר' י"ט סימן ח'. ומבואר לעיל פר' ח' סימן ב'. ומ"ש נזקק להעמיד תולדות מבואר בסוף פר' הקודמת שבסוף סימן ב' פליגא על זה. ועי' במ"ר פר' כ"ג סימן י"ג ושם לא נזכר התולדות שסובר כמ"ש לקמן סימן ב' ומדרשים חלוקים הם:

**והאדם ידע.**תיבת והאדם מיותר שהול"ל וידע את חוה אשתו על כן דורש שבא לדייק ולמעט שהאדם ידע ולא ברי' אחרת:

**וידע אכ"כ.**כמ"ש וידע קין וידע אדם. וכאן שינה לומר והאדם ידע והדרשה הא' היינו דורשים ג"כ אם היה כתוב וידע האדם ולא ברי' אחרת קודם לו ושינה עוד לומר ידע לדקדק שאחר שהוא ידע ידעו כל הברואים ואיך תלה הענין באדם. על כן דרש שהוא הודיעם שעל שהאדם תכלית הבריאה וצורתו על כן בראשית הבריאה היו כולם תלויים בו שע"י נתן הש"י כח בכל הברואים:

**ידע מאיזה שלוה נשלה.**כמ"ש לעיל פר' י"ט סימן ו' וידעו כי ערומים הם ידעו כמה דורות אבדו וכן כאן והאדם ידע את חוה ידע מה גרמה לו חוה ודורש מלשון ידיעה והבנה מדלא קאמר שכב או בא:

**א"ר אחא.**לעיל פר' כ' סימן י"א ושם מבואר ועל שתיבת חוה מיותר כאן הביא דרשה זו:

**ג' פלאים.**כמ"ש לקמן סוף פרשה כ"ד מדכתיב זה ספר תולדות אדם ביום ברוא אלהים אדם שביום שנברא העמיד תולדות. ופירושו זה ספר סיפור פלאי הש"י א' תולדות אדם מה שהוליד. ב' ביום ברוא אלהים אדם שבו ביום נבראו. ג' זכר ונקבה ברא אותם. לרמוז שאז ג"כ שמשו יחד וכל אחד פלאי בפני עצמו אף כי שלשתם יחד ביום אחד ועי' סנהדרין דף ל"ח פר"א פרק י"א תשיעית עלו למטה שנים וירדו ארבע. וכאן דורש והאדם ידע כבר קודם שחטא ונתגרש וזהו שאמרה חוה קניתי איש את ה' דבר פלאי וענין אלהי ככל נפלאותיו בבריאה עשה גם על ידי ומ"ש ותהר ותלד פירושו סמוך להריון מיד היתה הלידה וכמ"ש לעתיד הרה ויולדת יחדו ואז יהיה כמו שהיה קודם החטא כמ"ש קהלת מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ודרשו שכל מה שיעשה הקב"ה לעתיד כבר עשה מקצתו בעוה"ז. ועיין לעיל פר' יו"ד סוף סימן ד' שגם האילנות עשו פירות ביום שנבראו:

**וירדו שבעה.**לקמן פר' ס"א סי' ד':

**קין ותאומתו.**מדכתיב את קין פעם אחת לרבות תאומה אחת. ואצל הבל כתיב את אחיו את הבל מדה ג' לרבות שתי תאומות (ואעפ"י שאמרו חז"ל אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט ע' מ"ש בזה בהקדמה בל"ב מדות מדה ג'). וע' כל זה פר"א פרק כ"א ועי' לקמן סימן ח' תאומה יתירה:

**קניתי איש.**בא לדרוש שאם הכוונה על קין הול"ל קניתי בן ע"כ דורש איש על בעלה שכשהאשה יולדת בנים קנין בעלה בידה שמתקרב לה ומה שקונה בעלה מוסר בידה מאהבתו לבניו. ומ"ש את ה' שייך לדרשה של ר' ישמעאל ולא כאן שאינו דורש אותם כאן:

**את ה' ר' ישמעאל וכו'.**ודברי ר' ישמעאל מבוארים לעיל פר' א' סימן י"ד באריכות וש"נ:

**היה הדבר קשה.**היינו יכולים לטעות ולפרש שקנתה איש ה' שנקרא ה' איש מלחמה. או יהיה הכוונה שקנתה איש אלהים כמו הר ה' הר אלהים. ופי' שקין הוא איש אלהים. ותיבת את להפסיק. ומ"ש ה' פי' שה' עשה לי כן:

**אדם נברא מאדמה.**שה' ברא אותו בריאה יחידית חדשה וכן חוה מאדם בריאה יחידית חדשה. אך מכאן ואילך בריאה טבעית לכל הדורות ע"י חיבור איש ואשה ע"י עזר הש"י. ופירוש הפסוק עפ"י מדה ט' קניתי בן ע"י איש את ה' בצירוף עזר הש"י שאין כאן עוד בריאה חדשה כלל:

**לר' יהושע ב"ק.**מבואר בסימן הקודם:

**ולא תוספת לעיבור.**פירוש שמעיבור הראשון ילדה תחלה את קין ואח"כ הבל ותאומותיו:

**ולא נמצא בם תועלת.**על שהאדמה נתקללה. כמ"ש ארורה האדמה על כן אלו שכתוב בהם אדמה לסימן קללה קין לא נתקבל קרבנו והרג אחיו ונתקלל להיות נד באדמה נח נתגלה ונתבזה ונשתכר ונתקלל בנו. עוזיהו נכנס להיכל ונצטרע. על שעזבו עבודת ה' ודבקו באדמה. וכאן במדרש בקיצור ועיין בתנחומא כאן סימן י"ג באריכות דברים נפלאים:

**ר' אליעזר ור"י.**ר"ה דף י"א:

**מן החג ועד החנוכה.**זה צע"ג שהרי בסימן ב' אמרו שביום שנבראו הוציאו תולדות וא"כ היה מראש השנה עד החנוכה שאדם נברא בר"ה וחג מאי בעי הכא וא"כ חי חודש תשרי חשוון וכ"ה מכסליו ולמאן דאמר מניסן הרי חיה מניסן עד עצרת ס"ו יום ואיך אומר לד"ה נ' יום ומלבד זה איני יודע דרך לדרשה זו איך דורש קץ הימים על עצרת וחנוכה. ובפר"א פרק כ"א איתא וז"ל הגיע ליל יו"ט של פסח אמר להם אדם לבניו בליל זה עתידים ישראל להקריב קרבנות פסחים הקריבו גם אתם לפני בוראכם וכו' ובתנחומא איתא ויהי מקץ ימים וכו' חז"ל אמרו בני ארבעים שנה היו קין והבל וכו' שדורשים גז"ש מאבשלום שכתוב אצלו ויהי מקץ ארבעים שנה:

**מן הפסולת.**מדלא כתיב מבכורות פרי האדמה גם לא כתיב מפרי העץ מכלל שזה היה חטאו שהיתה עינו צרה להקריב מן הטובים אלא מן הרעים:

**ר"א ורב"ח.**לקמן פר' ל"ד סימן ט' ויק"ר פר' ט' סימן ד' במ"ר פר' י"ג סימן ב' שי"ר פסוק עורי צפון זבחים דף קי"ו ירושלמי מגילה פרק א' הלכה י"א:

**הקריבו שלמים.**פי' שהקריבו גם שלמים לא עולות לבד:

**וישלח נערי בני ישראל.**ואע"ג דפסוק זה כתוב בסוף משפטים וא"כ היה אחר מ"ת אך במכילתא יתרו איתא בהדיא שכל פרשה זו נאמרה קודם מ"ת ע"ש בפרשת החודש פר' ג'. וכן הביא רש"י בחומש במקומו:

**עולה וזבחים.**זבחים היינו שלמים:

**אחר מ"ת.**כמ"ש שמ"ר פר' כ"ז סימן ד' ומ"ש ולא פליגי פי' שאין פלוגתתם בענין זה עצמו אלא תלוי במחלוקת זו מה שהקריבו בני נח:

**עורי צפון.**וכמ"ש שי"ר פסוק ישקני ר' מאיר אומר באוה"מ נאמרה שנאמר עורי צפון. ועי' בכל המקומות שציינתי מה שדרש ר"א על פסק זה. ועי' סדר עולם פרק ז':

**אר"י דסכנין.**בכל המקומות שציינתי הגי' אף הדין קרא מסייע שכבר אמר קרא מסייע:

**יקריבו לה'.**צ"ל יקריב לה':

**נתפייס ממנו.**דמ"ש ואל מנחתו פירושו ששלח אש מן השמים לאות שקבל מנחתו אך מה כוונתו במ"ש וישע ה' אל הבל לזה דרש נתפייס ממנו. ועל שנתפייס ממנו על כן קבל מנחתו:

**שאת ברכה שאת קללה.**ספרי ריש סדר ראה אנכי אם תיטיב שאת ברכה ואם לא תיטיב שאת קללה. ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי אומר מי לחשך. אמרה תורה הברכה והקללה נתתי לפניך הברכה אם תשמעו והקללה אם לא תשמעו. וענין הדרשה שהוקשה להם שכתוב אם תטיב שאת ואם לא תטיב ולא פירש מה יהיה אם לא תטיב. והתרגום פירש על פי מדה ט' וי"ז אם תטיב עובדך ישתביק לך ואם לא תטיב עובדך ליום דינך חטאך נטיר. וכוונתו שמ"ש לפתח חטאת רובץ פירושו לפתח שאול ויום הדין. אך דעת חז"ל שהכל מרומז בתיבת שאת. והענין בזה שאמרו בשי"ר פסוק כי טובים שתיבת שאת הוא מחמש מקראות שאין להם הכרע. שאת. משוקדים. מחר. ארור. וקם. ושאת הוא מ"ש כאן אם תטיב שאת ואם לא תטיב. שלפי הפשט הוא שייך למעלה אם תטיב מעשיך ותשוב בתשובה שאת ישא לך חטאך וכמ"ש בתרגום הנ"ל ומ"ש ואם לא תטיב הוא ההיפך שאם לא תטיב לא שאת לא ישא חטאך ועל כן כתוב ואם לא תטיב בוי"ו המהפך. אך חז"ל קבלו שאלו חמש מקראות אין להם הכרע. ונמצא שבין תטיב ובין לא תטיב שאת ועל זה דרשו בספרי אם תטיב שאת ברכה פי' אם נאמר שתיבת שאת שייך למעלה. פירושו שאת ברכה. ואם שייך למטה. שאת ואם לא תטיב פירושו שאת קללה. ועל זה שאל ר' אליעזר בנו של רי"ה מי לחשך פי' מי אומר לך לדרוש כן בתיבה אחת ברכה וקללה ועל זה השיב שאנו דורשים כן ע"פ מדה י"ז שמפורש במקום אחר שהברכה על עושה הטוב והקללה אם עושה רע. והמדרש דורש ג"כ כמו הספרי לענין ברכה וקללה אלא שדורש גם על פי גז"ש שמרומז באותה תיבה עצמה מה כוונתה שאם שייך למעלה הוא ברכה. כמ"ש וישא וכו' ויברכם ואם שייך למטה הוא קללה כמ"ש והשיאו וכו' אשמה. היוצא מזה שאין כוונתו לומר שתיבת שאת כאן כולל ברכה וקללה שזה לא יתכן. ולא אמרו שהוא שייך למעלה ולמטה אלא שאין הכרע ע"כ הוכרחתי לפרש כנ"ל. ועי' ויק"ר פרשה י"ד ריש סימן ב' שתיבת אשא כולל לשון שירה ולשון דֶבֶר יחד דשם אין הכרח מהמקום שכתוב שם אך כאן מקומה וענינה מכריע אותה:

**אני מוחל לך.**דורש שאת מלשון נושא עון. ומ"ש ואם לאו וכו' כוונתו כנ"ל שאת ואם לא תטיב מלשון התנשאות שהחטא גדול וחזק יותר מן האדם ומכריעו לכף חובה ומושל עליו ואינו מניחו להטיב דרכיו:

**ונשוי פשע.**שהתנשא על פשעו והתגבר עליו ומושל בו:

**חטאת רובץ.**חטאת הוא לשון נקבה והיל"ל רובצת ודורש על שתחלה היצר הרע חלש ואח"כ מתגבר עליו:

**לחוט של עכביש.**סוכה נ"ב. ומ"ש כקלע הזה של ספינה בא לפרש מ"ש כעבות העגלה ואם פי' על עגלה שהבהמות מנהיגים הלא אינה צריכה לחבלים עבות כל כך ע"כ דורש על עגלה שהולכת במים היא הספינה שהקלע שלה צריכה לחבלים עבות והקלע הוא המסך של הספינה שעל ידי המסך הרוח מוליך הספינה. גם יתכן שמפרש תיבות כעבות העגלה על הקלע של הספינה שהעגלה היא הספינה וכעבות פי' שע"י הקלע נעשה הספינה עבה וגבוה ונראית מרחוק אף שבאמת אינה עבה כך החטא נעשה עב וגבוה עד שעומד כנגדו כדלקמן:

**ויחמול לקחת.**נתן הנביא אמר כן לדוד על חטאו והנמשל על יצה"ר:

**נעשה אורח.**בפסוק י"ט ג' לשונות ויבא הלך ואח"כ לעשות לאורח ואח"כ ויעש לאיש הבא אליו והכל על איש אחד. הלך משמע שאינו עומד כלל רק בא בדרך הלוכו ובא לבית כרגע והולך לו. ואורח משמע שבא לבית בעה"ב ומתעכב שם ואח"כ הולך לו. ואיש משמע שאינו אורח כלל אלא כבעל הבית. וכאן במדרש חסר ענין ההלך ומפורש בסוכה שם:

**ר' תנחום בר מריון.**ילקוט תהלים פ"ט וענין המשל והנמשל כנגד יצר הרע. תחלה נראה לאדם באופן חלש וקל ועל כן אינו נשמר ממנו ואח"כ מתחזק עליו וקופץ עליו פתאום. ואף שהאדם עומד כנגדו ומתחזק עליו אעפ"כ מרויח היצר הרע שבין כך וכך מחטיאו מעט:

**קמי פלטירא.**לפני האופה המוכר פת ועגולי לחם. ובערוך גורס פרטירא ופירושו שוער וכתב המ"ע ובנוסחאות כתוב פלטירא ופירושו בלשון יון חנות שמוכרים בו פת:

**דהוניא מצמית להון.**בערוך ערך צמת גורס דהומיא ופירושו מקול מתקבצים והומים:

**שאין בו תוחלת.**שהוא חלש שאם יעמוד כנגדו בכל כחו יוכל לנצחו. ובילקוט תהלים הגירסא שאין בו תועלת וכן לקמן בנמשל תועלת. והענין בזה שעד אברהם היה דעת הרשעים שאין לעמוד ולהלחם עם היצה"ר שמאחר שהש"י ברא אותו באדם וכחו חזק וקשה על האדם זהו רצונו של היוצר שישמעו ליצר הרע שיהיה הוא מנהיג הגוף. וכמ"ש מפורש מלאכי ב' כל עושי רע טוב בעיני ה' ובהם הוא חפץ. וע"כ לא נתנו דעתם כלל לעמוד כנגד היצר. ומי שהתעורר לעמוד כנגד היצר הוא החוטא והפושע ודנו אותו למיתה כמו שעשו לאברהם. וכענין חוקי סדום:

**וכתותי מפניו צריו.**וכמ"ש חז"ל על פסוק צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ה' לא יעזבנו שהשונא הגדול של האדם הוא היצה"ר ונקרא צריו בלשון רבים על רוב תחבולותיו וכמ"ש בקהלת ובא עליה שר גדול וסבב אותה ואין שר בלא עבדים והפסוקים שם נדרשים על אברהם כמ"ש ויק"ר פר' א' ריש סימן ד' בהדיא:

**אין יצה"ר מהלך.**ילקוט משלי כ"ו ופי' שאינו בא לפתות אנשים ענוים וצנועים שאינם עוסקים בצרכי הגוף ואינם מתחילים להלוך בדרכיו כלל אלא מהלכים בצידי דרכו. כי אם מפתה לאנשים המהלכים בדרכיו ועוסקים בצרכי הגוף והם באמצע דרכו אותם מפתה ומנצחם:

**א"ר אבין.**ילקוט משלי כ"ו ושם כ"ט ובשני מקומות אלו גורס סופו להיות מתוח עליו. ופי' שיהיה משוך עליו ומושל בו בלא רצונו כלל:

**רחב"פ.**ילקוט ישעיה כ"ו:

**להשתיקך דחהו בדברי תורה.**בילקוט שם הגי' סמכהו בדברי תורה פי' סמכהו שיעמוד במקומו ולא יקרב אליך ודורש פסוק יצר סמוך תצור שלום שלום כי בך בטוח. והוקשה לו שפסוק זה אין לו ביאור כלל על מי סמוך. ותיבת שלום כפול וגם יקשה שהנביא אומר לאדם תצור שלום כי בך בטוח איזה בטחון יש באדם. על כן דורש המדרש כל הפסוק שהנביא אומר כן לישראל. יצר סמוך על היצר הרע וכמ"ש בתורה כי יצר לב האדם רע. ודורש תיבת סמוך כאילו כתיב בש' ובח' שמוח ע' שי"ר פסוק לסוסתי. ופי' אם בא יצר הרע להשחיקך ולשמחך. כמ"ש שמח בחור בילדותך שכל דברים אלו דברי יצר הרע המה (והצחוק והשמחה בלשון מקרא אחד הוא כמ"ש שרה צחוק עשה לי אלהים וכו' יצחק לי ופי' ישמח לי עי' לקמן פר' נ"ג סימן ח') דחהו בד"ת וגי' הילקוט סמכהו פי' כפי הכתיב סמוך שיסמוך אותו שלא יקרב אלא וידחהו. וד"ת מרומז במ"ש תצור שלום שלום. ושלום פי' תורה כמ"ש ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. וכתיב דרכיה וכו' וכל נתיבותיה שלום שאין רפואה להיצה"ר אלא ע"י התורה כמ"ש חז"ל בראתי יצר הרע בראתי תבלין היא תורה. וזה ע"פ מדת ממעל יצר שמוח סמוך תצור שלום. וממ"ש עוד הפעם שלום דרשו שפירושו כאילו בראת את השלום ותיבת תצור מלשון יצירה וזהו כאילו בראת. מלשון שמירה ומלשון מצור כמ"ש כי תצור אל עיר השמירה והמצור כנגד היצה"ר והיצירה על השלום ברא ויצר השלום:

**ב' עולמות.**ע"פ מדה יו"ד שלום בעוה"ז שלום בעוה"ב ומ"ש במדרש ב' פעמים ואם עשית כן. כי המדרש העתיק המאמר מב' מקומות והעתיק ב' לשונות וכזה תמצא הרבה מאד במדרש. עי' ויק"ר פר' ל"ה סימן ז' זוהר בחקותי באריכות ושמרתם ועשיתם אם שמרתם התורה כאלו עשיתם ובראתם התורה:

**וא"ת שאינו ברשותך.**פי' שמאחר שהקב"ה ברא את היצה"ר באדם א"כ רצונו שישמע לו ואינו ברשותו לדחות אותו. תלמוד לומר כי בך בטוח שלא יתכן לפרש שהנביא אומר לאדם שיש בו בטחון אם לענין עוה"ז אל תבטחו בנדיבים וכמ"ש חדלו לכם מן האדם וכו'. ואם לענין עבודת ה' אמר התנא אל תאמין בעצמך עד יום מותך על כן דורש על פי מדה ט' וי"ז כי בך תלוי ואתה בטוח בזה בה' שמפורש בתורה ואתה תמשל בו וא"כ בך תלוי וכמפורש ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע ובחרת בחיים וכמ"ש התנא והרשות נתונה. ודעת ר' סימון שיותר טוב לדרוש תיבת סמוך על שמחה לבד. יצר שבא להשחיקך שמחהו בשלום היינו התורה ובשאר הדרשה דורש כר' חב"פ וככל המבואר. ועי' עוד סנהדרין צ"ט על פסוק או מי יחזיק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי:

**שמחהו בד"ת.**שגם יצה"ר ישמח בד"ת היא מעלה עליונה וגבוה מאד אשר עליה נאמר ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו זה יצה"ר זהו מדת ישרי לב בלא עקמימות ודוק: [שני הדבורים האלה שייך מעבר לדף]:

**על מה היו מדיינין.**שמ"ר פר' ל"א סימן י"ז תנחומא משפטים ועי' ב"ב דף ז' האחין שחלקו אין להם זה על זה והדרשה ע"פ מדה ט' שכתוב ויאמר קין אל הבל אחיו ולא פירש מה אמר לו. אך ממה שכתוב בסיפא דקרא ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו אנו לומדים מדבר הלמד מענינו שמ"ש ויאמר קין אל הבל אחיו שאמר לו דברי קטטות ומריבות על עסקי השדה שנטל קין בחלקו וכמפורש ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה' הרי שנטל חלקו האדמה והבל הביא מבכורות צאנו הרי שחלקו היה המטלטלין. ובלשון התנחומא ויהי בהיותם בשדה על עסקי שדה נהרג הבל. וקין עשה בעקבה שנתן להבל המטלטלין ולקח לעצמו השדה שיוכל לומר לו שלא יהנה משדה שלו לבא עליו בעלילה להרגו על שהולך על חלקו. וכאן הגירסא אחד נטל ואחד נטל ואינו מבואר יפה אך בשמ"ר שם הגירסא מבוררת אמר לו קין טול אתה את המטלטלין ואני את הקרקעות נטל קין את הקרקעות שחשב להוציאו מן העולם פי' שלכך כוון מתחלה להתעולל עליו. וכמו שכתבתי. ויתכן שדורש בהיותם מלשון חז"ל הוויות דאביי ורבא. הוו בה במערבא. שפירושו דברי ויכוחים ודברי ניצוח. וכן כאן בהיותם על דברי מריבות על עסקי שדה:

**ציון שדה תחרש.**פי' כשחלקו ביניהם והגיעו למקום ביהמ"ק שהוא המעולה מכל המקומות של העולם נפל מריבה ביניהם שאין דבר שוה לו שיטול השני כנגדו שציון קודם בנינה ובחורבנה נקראת שדה ומוכנת שתבנה:

**על חוה הראשונה.**כמ"ש לעיל פר' י"ז סימן ז' ופר' י"ח סימן ד':

**תאומה יתירה.**ודורש ויהי בהיותם בשדה שאין שדה אלא אשה. וכמ"ש פר"א פרק כ"א וז"ל נכנס קנאה בלבו של קין על שנרצית מנחתו של הבל ולא עוד אלא שהיתה אשתו תאומתו יפה בנשים ואין שדה אלא אשה שנאמר כי האדם עץ השדה וע"ש עוד בריש הפרק שם. שהאשה נמשלה לשדה ולגן בענין הזריעה. וכן דורש יהודה בר אמי מתיבת שדה אלא שסובר שמאחר שיש לימוד שהיתה חוה אחרת שלא לקחה אדם כמבואר במקומות שציינתי והיתה מעשה ידי היוצר מעצמו ואינו מפורש מה נעשה בה א"כ הלימוד מתיבת שדה שהיו מדיינים על אשה. בוודאי הכוונה על חוה הראשונה. קין אמר שהוא הבכור והבל על שבו בחר ה' ושעה למנחתו כי התאומה שנולדה עם הבל הדעת נוטה שהיא שייכת להבל:

**שאין ת"ל ויקם קין.**שהיה די שיאמר ויהי בהיותם בשדה ויהרגהו קין להבל. ועוד שתיבת ויקם משמע אחר השכיבה והנפילה ע"כ דורש שתחלה נפל קין תחת הבל שהפילו הבל לקין כאשר הבין בו שרוצה לרצחו ונתחנן לו קין שיניח אותו. וזה מרומז במ"ש אל הבל אחיו שתיבת אחיו מיותר ועוד שהיל"ל על הבל אלא שרומז על תתינת קין לאחיו וזה כולל שלש טענות. א' שראוי לאח לרחם על האח ועוד שאין לאדם בן אחר ואין להבל אח אחר והג' שלא יוכל להכחיש שהרי אין אחר בעולם וכל זה על פי מדה ט' שבתיבת ויקם מרומז הנפילה ובתיבות אל הבל אחיו מרומז הרחמים על אביו ועל אחיו:

**תמן אמרין.**עי' במ"ר פר' י"ח סימן כ"ב:

**וילד לחבורתי.**דורש מפסוק שאמר למך לנשיו כי איש הרגתי לפצעי וילד לחבורתי ודורש לקמן פר' כ"ג סימן ד' שאמר למך לנשיו בלשון תמיה. וכי איש הרגתי וכו' וכי ילד הרגתי וכו' כמו שהרג קין שעל זה חתם דבריו כי שבעתים יוקם קין וכו'. ולקמן מבואר איך דורש וע"פ מדה ט' אנו דורשים מדה י"ב מדבר שבא ללמד ונמצא למד שקין בא ללמד על למך ונמצא למד שנהרג הבל בדבר שעושה חבורה. וחבורה הוא הדם שנצרר ואינו יוצא לחוץ. ופצע הוא המכה פתוחה שהדם יוצא. וא"כ חבורה קטנה מפצע ולמה יזכור חבורה הקטנה מאחר שהיה כאן פצע ג"כ. ע"כ דורש שבהכרח שהרגו בקנה שאינו עושה אלא חבורה ועכ"ז עשה בו פצעים בקנה עד שהרגו. ורבנן סברי שבאבן הרגו דבר שעושה פצע וע"כ מקדים הפצע שאם בחבורה הרגו היה לו להקדים החבורה שהיא העיקר. אלא פירוש שעשה בו פצע באבן והרגו ועם זה לא נמנע ג"כ לעשות בו חבורות מגודל כעסו וכמ"ש בפר"א פרק כ"א שטבע אבן במצחו והרגו. ועדיין צ"ע שהרי מ"ש לפצעי פירושו פצע שלי לא על פצע שעשה לאחר ואיך דורש מלמך על קין. אך באמת עומק פשט המקרא כך הוא כי איש וכו' וכי איש הרגתי בפצע לפצעי שיבא לי פצעים בעבור זה וילד בחבורה לחבורתי שיבא לי חבורה וזה ע"פ מדת ממעל ומנגד ודרך קצרה שאם הייתי הורג בפצע היה עונשי כנגד זה שיבא לי פצע ואם בחבורה היה ראוי כנגד זה שיבא עלי חבורה. ועל פי מדות אלו אנו דורשים על קין שהרג להבל אם ע"י פצע או חבורה ויתר ביאור הדרשה עי' לקמן פר' כ"ג סימן ד' ותבין כאן:

**מהיכן שחט אביו.**שבת דף כ"ח ב' וש"נ:

**משור פר.**מקרין מפריס תחלה קרניו ואח"כ פרסותיו כמו שיצא מן הארץ. כי כל מעשי בראשית בקומתן נבראו ובצביונן נבראו. עי' שמ"ר ל"ד סימן י"ז ומש"ש:

**עופות השמים.**עי' פר"א סוף פרק כ"א באופן אחר שאדם קברו על ידי שראה מעורב אחד שעשה כן. ונתן הקב"ה שכר לעורב ע"ש. וכאן סובר המדרש שעופות וחיות טהורות קברוהו ואיני יודע מאין דרשו. ואף שעיקר הדרשה נעלם ממני עם כל זה אנו לומדים דבר גדול מדבריהם שמה שאנו מוצאים שום דבר טוב בתורה אצל שום בריה אף שאינו ממין האדם הכל על ידי מעשה טוב כמ"ש פר"א שעל כן כתוב לבני עורב אשר יקראו על שעל ידי העורב נודע לאדם איך לקבור להבל. וכמו שדרשו לקמן פר' ל"ו סימן ו' אצל יפת על שכיסה ערות אביו זכו בניו לכיסוי קבורה וכן כאן על שקברוהו וכסוהו זכו שיכסו דמם במותן:

**שכרן שתי ברכות.**פי' שנתן להם ברכה אחת נוספת על ברכת הבהמה על השחיטה ועופות וחיות גם על הכיסוי:

**פתחו רשעים.**הוקשה לו לשון פתחו רשעים שהול"ל הרגו רשעים על כן דרשו על קין שהוא הראשון שהתחיל בהריגה. וסובר שהרגו בחרב וכמ"ש בסימן הקודם מהיכן שחט אביו את הפר. וא"כ היה לו סכין וחרב וצור:

**נע ונד.**מדה כנגד מדה הוא הרג להבל שישאר הוא לבדו בעולם שיהיה לו מנוחה שלמה באין מפריע ע"כ נענש שלא יהיה לו שום מנוחה:

**אנא בעי ליה גבך.**וכמ"ש פר"א פרק כ"א שלא ידע קין שהנסתרות גלויות לפניו וטען אתה שואל אותי על הבל שלא יצרתיו ואין שמירתו עלי ואני שואל אצלך שיצרתו ושמירתו אליך. וענין המשל של האפרכוס שהוא ממונה לשמור את בני המדינה שלא יזיק איש לרעהו. ושיעניש למי שמזיק ומצא הרוג באמצע השוק ואדם אחד עומד על ההרוג אך לא ראה בעיניו שהרגו אלא שהדבר מובן מעצמו וכאילו ראה בעיניו. והאפרכוס שואל מי הרג לזה. והשיב לו אתה שואל אותי שאין שמירתו עלי ואני שואל אותך שהרי שמירתו עליך שאתה ממונה על זה. והשיב לו האפרכוס שמאחר שמצאתי אותך עומד עליו ולא לאחר הרי שאתה הרגתו ועלי לנקום דמו מידך. וכך הענין כאן שלפניו יתברך דומה שהבל שוכב במקום גלוי ומפורסם אעפ"י שהיה שוכב במקום סתר ודומה לפניו כמו שקין עומד עליו אף שהיה רחוק ממנו. שאין אחר בעולם. ובכלל זה שטען האיש להאפרכוס. הנה אתה שומר המדינה עלי לשאול אותך למה אין אתה משגיח שלא יהרוג איש את רעהו שאילו השגחת על זה לא היה אדם נהרג. כך טען קין אנא בעי ליה גבך שאם היית רוצה לא היה נהרג הבל וברצונך נהרג שלא הצלתו וכ"מ בהדיא בסמוך בסוף הסימן. וכן הוא בתנחומא ג"כ והשיב לו הש"י לא אמרת כלום שהבחירה מסרתי ביד האדם והרי צויתיך ביד אדם ששפיכות דמים אחת משש מצות שנצטוה אדם ואין אני מבטל בחירת אדם אלא החוטא נענש:

**וליקט תותין.**הוא פרי רך שמן שנדבק ביד הלוקט וידיו מתלכלכים בלקיטתו ואף שלא ראו אותו לוקט הדבר מובן מליכלוך ידיו. כך בנמשל שאמר לו הקב"ה שאין אתה יודע שאני יודע נסתרות הרי ידיך מלוכלכות מן החטא וזהו מ"ש את אחיו מידך שהדמים נכרים על ידיך שהחטא נרשם ועושה פגם בנפש החוטא ובלבו ורואה הנסתרות רואה בלב כמו בידים. ועיין במ"ר פר' כ' סימן ו' וסימן ט' ולעיל פר' י"ט סימן יו"ד ויש כאן ג' משלים המשל של האפרכוס שמבין כאלו ראה בעיניו וכן קין אפילו לפי טעותו הרי אין אחר בעולם וזה שייך למ"ש השומר אחי אנכי. והמשל השני שייך למ"ש דמי אחיך מידיך שידך מלוכלכים וכנ"ל וניכר שאתה הרגתו. והמשל השלישי שהעון צועק אלי ושייך למ"ש קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה כמו הגדי שצועק:

**ודם זרעיותיו.**שהיו ראויים לצאת ממנו על ידי זרעו והמאמר בסנהדרין דף ל"ז במשנה וע"ש עוד וכן הוא באדר"נ:

**וימת בדם וכו' אלא בדמי.**הפסוק בד"ה פ' כ"ד כ"ה וכאן הובא הפסוק בשיבוש. וכצ"ל התקשרו עליו עבדיו בדמי בני יהוידע הכהן ויהרגוהו על מטתו וימות ועל זה אמר בדם אכ"כ אלא בדמי:

**אמר רשב"י.**בא לפרש מ"ש צועקים אלי מן האדמה וכן הוא בילקוט כאן צועקים אלי אמר רשב"י:

**אתליטין.**כמ"ש במ"כ בפירוש השני. וכן הוא במוסף ערוך אנשים מתאבקין:

**כך קול דמי אחיך.**על שלא הצלתיו על כן צועקים אלי:

**שעדיין לא עלתה לשם נשמה.**פי' שעדיין לא מת אדם מיתה טבעית שהנשמה עולה למעלה אחר שנקבר הגוף ושב לעפר כמ"ש וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה ולא ברא הקב"ה את האדם באופן זה שימות בהריגה והבל עדיין לא נקבר וע"כ צעקה הנשמה על דמי הבל כי הדם משכן הנפש וצעקה הנפש על הדם:

**והיה דמו מושלך.**בסנהדרין במשנה שם ד"א קול דמי אחיך שהיה דמו מושלך על העצים ועל האבנים והמדרש הפסיק לשון המשנה בדרשות אחרות:

**בשלשה מקומות.**מאמר זה צ"ע אם הכוונה מ"ש בלשון מועט על קיצור לשון של ג' מקומות אלו יקשה הרי כל התנ"ך מלא מזה ואין פרשה בתורה שאין בה כמה קיצורים. ועוד שכאן לא קיצר שהרי פירש שארר את קין מן האדמה לא תוסף תת כחה לך. ואשר יתכן לומר במאמר זה שתפס ג' פסוקים אלו שכתוב בהם פציחת פה כאן בפסוק ועתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה ובפסוק ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה וכן אצל יפתח ואנכי פציתי פי. ולשון פצה מורה על פתיחה מועטת שעל כן הונח לשון זה אצל צפצוף עופות כמ"ש ישעיה יו"ד ולא היה נודד כנף ופוצה פה. וכוונת המאמר שבג' מקומות אלו שהיה לו לומר בלשון פתיחה ואמר בלשון פציתה על שאמר על דבר רע וקללה ועונש לא אמר לשון פתיחה אלא פציתה וזהו לשון מועט ועל זה צ"ע שהרי נמצאים עוד פסוקים בלשון פצה כמ"ש פצו עלינו פיהם כל אויבינו ואיוב הבל יפצה פיהו ונאמר הטעם ג"כ על שהם דברי קללה וחרפה ע"כ אמר בלשון פציתה. גם בסדר עקב אשר פצתה הארץ את פיה. ויתכן שחושב ג' מקומות שכתוב פציתה אצל הארץ ונכון לגרוס כך בג' מקומות וכו'. א' ועתה ארור וכו'. ב' ואם בריאה וכצ'. ג' אשר פצתה והארץ וכו' שבג' מקומות אלו מדבר בפצות פי הארץ בענין קללה בלשון מועט ותחת פסוק של יפתח נגרוס פסוק אשר פצתה הארץ. אלא שלא מצאתי מזה דבר במקום אחר וקשה מאד לשנות הגירסא בלא ראיה ממקומות אחרים וצ"ע:

**לא תוסף תת כחה לך.**ודייק ר"א שאם לא היה כתוב תיבת לך היינו אומרים שלא תתן כחה כלל בעבודת קין כמ"ש כי תעבוד וגו' אך מאחר שכתוב לך דייק לך לא תתן אבל לאחרים תתן אף בעבודת קין. ודעת ר"י ב"ח שאם היה כתוב לא תוסף לך תת כחה היינו אומרים אבל לאחר תתן אך מאחר שכתוב לא תוסף תת כחה משמע לך ולא לאחר שזהו קללתו שעל ידי עבודת קין לא תתן שום כח. א"כ מ"ש לך יפורש ע"פ מדה כ"ב כאלו כתוב לא תוסף תת כחה לאחר ולא לך וא"כ תיבת לך מיותר ויהיה פירושו לא תוסף תת כחה כלל ע"כ דורש ע"פ מדה ל"א ועל פי מדה כ"ב לא לך ולא תוסף תת כחה היינו לאחר. וזהו שאמר ר"י ב"ח לא לך ולא לאחר:

**זרע רב תוצא השדה.**וס"ד ומעט תאסוף וזה דומה למ"ש לא תוסף תת כחה לך ע"כ ומעט תאסוף. ואם זורע סאה ומאסף סאה הרי זרע הרבה ומאסף מעט כי לפי הטבע הזורע סאה מכניס הרבה סאים:

**פרנסה מנין.**איך יחיו אם לא יאספו אלא סאה כפי שזרעו הרי רעב של כליה:

**כל כחך.**וכמ"ש ארור אתה מן האדמה שלא תתן לך למחיתך כל כחך אלא פרנסה בדוחק:

**לעליונים ולתחתונים.**מדקאמר גדול עוני מנשא משמע שנושא וסובל דברים אחרים רק עוני על שהוא גדול אינו נושא וסובל וזהו שנושא כל העולם עליונים ותחתונים וזה ע"פ מדה ט' וכמ"ש אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול מה שעשיתי אני אשא ואסבול. ע' ד"ר ריש פר' ח' בא"א. והיא תפלה שכמו שסובל ונושא עליונים ותחתונים כך יסבול וישא עונו:

**גדול עוני מעון של אבא.**דייק מדכתיב גדול עוני משמע שעון שלו גדול מעון אחר וזה ע"פ מדת ממעל ודרך קצרה גדול עוני ולא פירש מאיזה דבר גדול הרי בהכרח מרומז באותה תיבה עצמה גדול עוני מעון אחר ועדיין לא היה אחר בעולם שחטא הרי בהכרח הכוונה על אביו וכאלו מפורש גדול עוני מעון אבא ואינו בדרך תמיה רק בדרך ווידוי ותשובה:

**הן גרשת.**בלשון עבר ולקין עדיין לא גרש אלא עתה רוצה לגרשו על כן דורש על אדם שכבר גרש ופירושו שאצל אדם כתוב הן האדם עד ויגרש וזהו הן גרשת האדם שכתוב בו הן האדם וכתוב בו ויגרש. ומ"ש אתמול שפירושו בזמן המוקדם. וכמ"ש לעיל פר' זו סי' ד' שמבריאת אדם ועד הריגת הבל לא פחות מנ' יום. ומ"ש ועכשיו אתה מגרשני היינו מ"ש אותו היום מעל פני האדמה כאלו כתוב הן גרשת כבר את אבא ואותי מג"ע שבג"ע נולד ועמו נגרש כמ"ש לעיל סימן ב' ועכשיו אתה מגרשני מעל כל פני האדמה:

**שמא מפניך אסתר.**דורש מ"ש ומפניך אסתר שאינו בניחותא שא"כ כפר בעיקר וכן אונקלוס תירגם כאן ומפניך אסתר ומן קדמך לית אפשר לאטמרא. ופירוש הפסוק לפי זה. הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה שלא יהיה לי מנוח בה אלא נע ונד ואגל' למקום קיבוץ חיות רעות ונחשים פי' שמכעסך אי אפשר לי להסתר ויהרגוני כי לא תשמור אותי מהם בכעסך עלי ואתה לא גזרת עלי אלא נדידה. ומ"ש כל מוצאי פירושו אחד מהם שיפגעני תחלה:

**בהמה חיה ועוף.**שעדיין לא היה אדם אחר בעולם שהרי אדם לא הוליד אחר החטא ק"ל שנה עד שת ואביו ואמו לא יהרגו אותו ולמי אמר לכן כל הורג קין על כרחנו הכוונה על בהמה חיה ועוף. והנה התחיל ויאמר לו ה' והיל"ל לכן כל הורג אותך אלא שמדבר לאחר ולא לקין והיינו לחיה בהמה ועוף שהיו בעולם. ומ"ש לכן אני אומר הוסיף המדרש ב' תיבות אני אומר. שתיבת לכן פי' על שנתקבצו לתבוע דמי הבל ורוצים להרגו ועדיין לא גזר עליו מיתה על כן אני גוזר עליהם ואומר כל הורג קין יהרג. הנה הקדמתי שהמדרש ביחוד מיוסד על המדות (יותר משאר מדרשי חז"ל). יען שבא לפרש התורה כסדר ודרשה זו על שהפסוק קיצר ולא פירש מה יעשה להורג קין וזה כלל גדול שלא בא לסתום אלא לפרש ומאחר שלא פורש הרי בהכרח שבמה שכתוב כבר מפורש מה יהיה אם יהרוג קין והיינו ע"פ מדת ממעל ומנגד כל הורג קין יהרג מדה כנגד מדה על שהרג יהרג זהו במעשה וכן בלשון עפ"י מדת ממעל כל הורג קין יהרג שעל שאמר לכן כל הורג קין הרי בכח מאמר זה שיש עליו עונש ומדת מנגד מחייב שיהיה העונש מדה כנגד מדה ומדת ממעל לא תניח לנו להוסיף תיבה אחרת כמו יענש או ימות שהיה משמעותו איזה עונש שיהיה או מיתה טבעית אלא בהכרח להוסיף תיבת יהרג שדומה לתיבת הורג וכאילו מפורש לכן על שנתקבצו לתבוע דמו אני אומר כל הורג קין יהרג:

**א"ר לוי.**לדעתי צריך לגרוס כאן ר' נחמיה במקום ר' לוי וכמו שהתחיל ר' יהודה ור"נ וכמ"ש בהרבה מקומות שהם חולקים יחד בפירוש הפסוקים ור"י דורש שבאו בהמות חיות ועופות ור' נחמיה דורש שבא נחש הקדמוני ויבואר בסמוך ומ"ש אח"כ ר' נחמיה אומר ולא כדינן לפי זה צ"ל ר' לוי ונחלפו שמות האומרים. אלא שאין לי על חילוף זה ראיה רק ממקומו הוא מוכרע שהמחלוקת של ר"י ור"נ בענין אחד. וטעמו של ר' נחמיה. כמבואר בדברי חז"ל הוא השטן הוא המלאך המות הוא היצה"ר שתחלה הוא מסיתו לחטוא ונקרא יצה"ר ואח"כ עולה ומסטין עליו ומקטרגו ונקרא שטן ואח"כ הורגו ויקרא מלאך המות. וכאן אחר שהחטיא את קין בא לתבוע דינו ממנו ולהרגו. כי לזה נברא ושליחותו הוא עושה. וטעמו של ר' יהודה שא"כ לא היה אומר כל הורג קין דמשמע שהיו רבים שרצו להרגו:

**ולא היה לו ממי ללמוד.**צ"ע שהרי נצטוה מפי אדם על שפיכות דמים כמ"ש לעיל סוף פר' ט"ז. אך כוונת המדרש למ"ש בתנחומא כאן א"ל קין רבש"ע לא ידעתי ולא ראיתי הרוג מימי וכי הייתי יודע שאני מכהו באבן והוא מת. וזהו מ"ש ולא היה לו ממי ללמוד. וסובר בתנחומא כמ"ש לעיל פרשה זו סימן ח' באבן הרגו. (אך למאן דאמר שנתבונן מהיכן שחט אביו את הפר. הרי היה לו ממי ללמוד) וזהו לכן כל הורג קין ישפט במשפט הריגה אך קין עצמו נשפט כהורג בשוגג שגולה לערי מקלט כמ"ש לעיל פר' כ"א ריש סימן ט' דעת רב שם:

**הזריח לו גלגל חמה.**דורש גז"ש כמ"ש אצל חזקיהו מלך יהודה שאמר מה אות והחזיר החמה עשר מעלות שזרח למענו עשר שעות יותר מכל יום מלכים ב' כ' וישעיה ל"ח. וסובר שעשה תשובה גמורה כמ"ש בסמוך רב ור"ח:

**שהזריח לו צרעת.**כלשון הפסוק ד"ה ב' כ"ו י"ט והצרעת זרחה במצחו כי הצרעת של בהרת בהירה עזה בלובן כשלג על כן נקראת צרעת בלשון זריחה. והצרעת נקרא אות כמ"ש אצל יד משה לקול אות הראשון והיה זה לעונש על חטאו. והצרעת שנאמר בתוכחות כי תבא נקרא ג"כ אות כמ"ש שם והיה בך לאות ולזרעך:

**כלב מסר לו.**כמ"ש פר"א סוף פרק כ"א הכלב שהיה שומר צאנו של הבל היה שומרו ע"ש שיתכן על קין כמ"ש כאן ומאחר שאנו רואים בטבע העולם שהכלב שומר אדוניו כן היה אצל קין ג"כ:

**קרן הצמיח לו.**כלשון הכתוב שם אצמיח קרן לדוד. וכמ"ש בתנחומא על למך שראה את קין מרחוק והיה סבור שהוא חיה. וכמ"ש לעיל שנתכנסו עליו חיה ועוף ומלחמת החיה בקרניהם ובזה הם ניצולים מהקמים עליהם וכן קין עשה לו קרן להנצל מהחיה. וזהו לבלתי הכות אותו כל מוצאו:

**עשאו אות לרוצחין.**שמ"ש וישם ה' לקין אות שתיבת לקין מיותר שבו מדבר אלא פי' שעשה את קין עצמו אות לרוצחין לדורות שילמדו ממנו שלא לחטוא וסובר רב שעשאו אות לרוצחין בשוגג שדנו לקין כהורג בשוגג כדלעיל בדברי ר"י בסימן זה ועל כן נידון בגלות לרוח מזרחית למקלט וכמ"ש לעיל פר' כ"א סימן ט' קדמת עדן ע"ש וסובר שלא עשה תשובה גמורה. ור' חנן סובר שעשה תשובה גמורה והוא הראשון שממנו למדו והוא אות להם:

**תלאו ברפיון.**תלאו באויר. פי' שלא גמר דינו. והיה דינו תלוי עד המבול שהיה קץ כל בשר ע' לקמן פר' ל"ב סימן ה' ועי' שמ"ר פר' י"ב סימן ז' ופר' ל"א סימן י"ז ועי' לעיל פר' כ' סימן ז' שרפרפה בלבה לפיכך קרבנה מרופרף:

**וימח את כל היקום.**היל"ל את כל החי וכדומה מהו היקום על כן דורש על קין מי שכתוב בו ויקם קין על הבל אחיו ויהרגהו לפיכך וימח:

**מהיכן יצא.**לפי פשט הכתוב ויצא קין מלפני ה' משמע שהיה לפני ה' ויצא ממנו. ויקשה וכי בית המקדש היה אז או בית מיוחד לעבודת ה' שהיה עמו ויצא מלפניו. ע"כ דורש שהפשיל דברים לאחוריו להיפך מהדברים שאמר לפני ה' אלא דברי ריבות ותרעומות. וזהו הכוונה שיצא מלפני ה' כי לא לפניו חנף יבא:

**כספריס.**פי' כחזיר שהוא מפריס פרסה והוא שוכב בטיט חוצות ופושט טלפיו לומר ראו שאני טהור וכן קין הראה עצמו שהוא טהור וכשר ושב בתשובה ולבו היה מלא מרמה. ובויק"ר פר' י' סימן ב' הגי' הפשיל בגדיו לאחוריו ויצא כמערים וכמרמה בבוראו:

**יוצא לקראתך.**וס"ד וראך ושמח בלבו:

**פגע בו אדה"ר.**שקין גלה לקדמת עדן כמ"ש וישב קין בארץ נוד קדמת עדן מקום שהיה אדם שם כמ"ש ויגרש ה' את האדם וישכן מקדם לג"ע וכו' כדלעיל פר' כ"א סימן ט':

**עשיתי תשובה ונתפשרתי.**פי' פשרה עשה מחטאי וענשי שגבה ממני מקצתו ולא כולו. ובויק"ר פרשה י' שם ובמדרש תהלים שם הגי' ג"כ ונתפשרתי. והכוונה כי גזר עליו נע ונד ולאחר התשובה כתוב וישב בארץ נוד כן הוא בדברים רבה ריש פר' ח' שהתפלה עושה מחצה ע"ש:

**ואמר מזמור שיר.**פירוש מאמר זה למדתי מפר"א פרק י"ט וכן הוא במדרש תהלים מזמור צ"ב בלשון הפר"א. וז"ל בי ילמדו כל הדורות שכל מי שיודה פשעיו ועוזב ניצול מדינה של גיהנם שנאמר טוב להודות לה' הרי שמפורש מ"ש להודות מלשון ווידוי על כן שייך מאמר זה לתשובה וכאן הכוונה על סוף הפסוק. ואחר כתבי זאת מצאתי במדרש תהלים מזמור ק' כל מאמר זה ושם הגירסא פתח ואמר טוב להודות לה' מבואר כמו שכתבתי:

**וחדשו על שמו.**כמ"ש פסיקתא פר' מ"ו ובא משה והתחילו בראשי אותיות שמו. מזמור שיר ליום השבת וכו' ופירושו שראשי תיבות מזמור שיר ליום השבת למשה. גם משה נקרא טוב כמ"ש ויק"ר ריש פר' א':