**וידע קין.**וס"ד ויהי בונה עיר. ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך וכמ"ש בסוף הסימן:

**קרבם בתימו לעולם.**פשט הכתוב שקרבם של רשעים ובטנם הם בתיהם ומשכנותם לעולם ולדור דור לא יתכן. על כן פירש ר' יודן שכך פירוש הכתוב שהנהגת רשעים ומעשיהם ודעתם לא יתכן אלא בדרך זה שסוברים שקרבם ובטנם הם בתיהם לעולם ושם ישכנו לדור ודור. ועל כן בוטחים על חילם ועשרם. וכל יגיעם למלא בטנם בחמס וגזל. שאם לא היו סוברים כן לא היו עוסקים כל כך בעסק קרבים והבטן. ולא היו קוראים בשמותם עלי אדמות. וכלשון הזוהר בר נש דאזיל בהאי עלמא חשיב דדיליה הוא תדיר וישתאר בגויה לדרי דרין. ודעת ר' פנחס שהם דברי הכתוב ולא דעת הרשעים. וכוונת הכתוב איך בוטחים על חילם ומתהללים ברוב עשרם. הרי למחר בתיהם נעשה קבריהם. פי' סוף כל סוף ימותו ויהיה בתיהם בתוך קבריהם לעולם לדור ודור. ודורש קרבם בהיפוך אותיות קברם. ונדרש ע"פ מדה כ' אא"ע לקרבם ת"ע לקברם והיינו במותם שאז יהיה קברם בתימו לעולם אף בעת תחית המתים שהכל יקומו והם לא יקומו במשפט והקבר לעולם קיים כי הארץ לעולם עומדת:

**ולא עוד.**פי' לא די שלא יקומו בתה"מ אלא שעוד יהיו לחרפות ולדראון עולם על זכר גאותם ורשעתם שקראו בשמותם עלי אדמות שבנו ערים וקראו בשמותם לזכר עבודת כוכבים באדמה ולא תשוב רוחם אל האלהים וזהו מ"ש כאן ויהי בונה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך בחשבם שטבודת כוכבים שם עולם להם:

**ויולד וכו' לשון מרדות.**לקמן סוף פר' כ"ד סוף סימן ו' וסוף פרשה כ"ו מדכתיב בסוף סדר בראשית אנשי השם מלשון שממה ע"ש:

**עורדן אני.**הכוונה עודרן מלשון חרישה וחפירה. ומ"ש אני אני ד' פעמים היינו מדכתיב שם אל ד' פעמים אצל שם רשעים בפסוק זה להורות אשר שם אל יעדור וימחה וישרש אותם מן העולם והנה בשם עירד ומחיאל ומתושאל יש בשם התיבה עצמה משמעות לרעה דורש כל התיבה על פי מדת ממעל לרעה אך בשם למך שאין בתיבה עצמה משמעות לרעה דורש התיבה נוטריקון ל' מ' ך' מה לי ללמך המ' על תיבת מה והל' על תיבת לי והך' על תיבת למך. ומ"ש ולתולדותיו כי כתוב שם למך קודם לקיחת נשיו ואחר לקיחת נשיו והוליד מהם תולדות. ובתנחומא איתא שנבלעו ד' משפחות חנוך עירד מחויאל מתושאל כשהרג למך את קין:

**אנשי דור המבול.**דורש כן מפסוק רועה עקרה לא תלד שכל הפרשה שם מתפרש בדור המבול כמ"ש סנהדרין ק"ח ולקמן פר' ל' סימן ב' ובכמה מקומות. וכאן ק"ו מלמך שהיה הברור שבהם שהרי האריכה התורה בפרטי סיפוריו וכמ"ש לקמן סימן ד' שהתפאר וכי איש הרגתי:

**רועה עקרה לא תלד.**הוקשה לו מ"ש כפל לשון עקרה לא תלד ואיך ולמה הוא רועה אותה על שאינה יולדת. ואלמנה לא ייטיב איך האלמנה היפך העקרה ועוד שלא ייטיב משמע שאינו מטיב לה אבל אינו מריע לה ושם בראש הפרשה אמר יחבלו שור אלמנה. על כן דורש שהאלמנה והעקרה שתיהן נשיו ומ"ש רועה עקרה היינו שמנהג אותה ומשגיח עליה וכל מעינו בה ומשקה אותה כוס עקרין שלא תלד ומאכילה מאכלים שגורמים שלא תלד וזהו רועה עקרה באופן שלא תלד גם רועה אותה בתענוגים על שאינה יולדת. ומ"ש ואלמנה לא ייטיב. היינו אשתו השניה שהיא היפך העקרה שלא תלד ואלמנה היא היולדת. וע"כ פירושו על אשתו היולדת שיושבת בביתו אבילה אלמנה שאינו רועה אותה בתענוגים ואינו משגיח עליה להיטיב לה אבל להעקרה מטיב לה. ובכלל מ"ש לא ייטיב שאינו מקשט אותה כמ"ש לקמן פר' כ"ו סימן ה' כי טובות הנה כשמטיבים אותה לבעלה פי' כשמקשטים אותה לבעלה. ולקמן פר' פ"ג סימן ד' מהטבאל הרי פירושו שהאלמנה אינו מקשט והעקרה מקשט ולכוונה זו פירש הכתוב שמותן של נשי למך על דרשה זו שעל פי מדה י"ז שבאיוב מפורש. איך שנהגו עם נשיהם דורש כאן מדת ממעל עדה כו':

**עדה דעדה מינה.**שסר ממלה. סר בלשון ארמית עדה והיינו האלמנה שלא הטיב לה. וצילה שיושבת בצלו לתענוג בלבד. אך למך לא הצליח בעקרה שלו שכוון בה שלא תלד אך וצילה ילדה גם היא שתיבות גם היא מיותרים אלא שהפסוק מודיע לנו שהיה דבר חדש שלא היה אצל כולם שילדה גם היא. ובירושלמי יבמות פרק הבא על יבמתו הדרשה בהיפך ע"ש. ומלמך דורש בנין אב מדה ח' שכל דורו עשו כו':

**לשעבר היו מקנין.**בא לפרש מ"ש יושב אוהל ומקנה שלפי פשוטו פירושו שהיו יושבים באוהלים ולא היו סוחרים ולא פורשי ימים. ועסקם לרעות מקנה. וא"כ היו מעשיהם כמעשה יעקב שכתוב בו יושב אוהלים והיה רועה צאן ומקנה אלא שאם כן הול"ל ורועי מקנה או ורועים לבד והעיקר חסר על כן דרש ומקנה מלשון קנאה ודורש גז"ש כמ"ש ביחזקאל ח' אשר שם מושב סמל הקנאה הַמַקְנָה וכן כאן שהיו יושבים באהליהם ומקנאים להקב"ה במעשיהם הרעים. וכאן לא הביא כל המאמר וקיצר. ועיקר המאמר בפתיחא דאיכה רבתי כ"ב הוי מגיעי בית ע"ש באריכות ותבין כאן. ועי' במ"ר פר' ט' סי' מ"ט:

**זה תבל.**פירוש למה נקרא שמו תובל קין ע"פ מדת ממעל תבלין בלשון משנה:

**אבל זה לוטש.**והמציא כלי משחית לרוצחים:

**אשתו של נח.**וא"כ מ"ש נעמה הוא לשבח שהיו מעשיה נעימים וכמ"ש אצל נעמי במדרש רות הפך מרה שם אף ע"פ שכל שמות שבפסוקים אלו הם נדרשים לרעה כמ"ש בסימן זה ובסימן הקודם אך שם נעמה כמו נעמי כנ"ל. ודעת רבנן שגם זה לרעה כמו כל השמות הנ"ל והדבר למוד מענינו:

**תבען לתשמיש.**מאחר שכתוב ויאמר למך לנשיו וכו' נשי למך וכו' ולא פירש מה ישמעו הרי בהכרח שמפורש כאן בפסוק מה שאמר כי לא בא לסתום אלא לפרש. והיינו במ"ש לנשיו ובמ"ש נשי למך בדבר המיוחד ושייך לנשיו. גם דורש סמוכים שכתוב מיד אחריו וידע אדם עוד את אשתו וילמוד סתום מן המפורש וכמ"ש בסוף הסימן:

**כי איש הרגתי.**וכי קין אני שהרגתי איש בפצעים וחבורות שיבואו לי פצעים וחבורות וכוונתו מאחר שלא חטא בהריגת איש לא יענש באיבוד זרעו. ודורש כן מסיפא דקרא כי שבעתים יוקם קין וכו' הרי הדבר למוד מסיפא דקרא שמדבר מקין שהוא הרג איש וילד בפצע וחבורה ועמ"ש לעיל פ' כ"ב בסימן ח' בביאור:

**קין הרג.**לפרש מ"ש כי שבעתים יוקם קין היינו ז' דורות אע"פ שחטא ואני לא חטאתי ק"ו שיתלה לי ז' דורות כמו לקין ועוד שבעים דורות יתלה לי שהרי לא חטאתי וא"כ לא יאבד זרעי במבול. והז' דורות המה קין חנוך עירד מחיאל מתושאל למך ותובל קין ונהרג על ידי למך ותובל קין. לדעת התנחומא וכן נראה סתימת דברי המדרש. שאמר ז' דורות. וכמ"ש לקמן סוף סימן ה' מחטאו של הבל נהרג קין. וחולק על מ"ש לעיל פר' כ"ב סימן י"ב תלאו ברפיון ונשטף במבול. וכאן סובר שנהרג בדור ז' וכן נראה דעת התרגום שתרגם שבע דרין אתליאו לקין. גם יתכן שסובר מדרש זה שלא נהרג קין ע"י למך. אלא נשטף במבול כנ"ל ומ"ש ז' דורות ועד המבול הוא יותר מז' דורות יהיה פירושו שעתה כבר הוא דור שביעי ועדיין הוא חי וכל עוד שיחיה קין יותר יתחזק הקל וחומר שיתקיימו זרעו של למך (ודרש קל וחומר בלא דיו שאם ידרוש דיו אין ללמוד אלא ז' ולא ע"ז):

**ק"ו של חושך.**פירוש של הבל ואין בו ממש שסותר דרכי הש"י ודרך התורה לשלם עון אבות אל חיק בניהם ופוקד עון אבות על בנים ובהכרח שהוא עם בניו יסבלו עון אדם וקין ומאחר שזרעו רשעים גמורים ונדונים בחטאם אין כאן קל וחומר כלל מקין. וסוף סוף רשעים יאבדו בעונם:

**אם איש למה ילד.**מאחר שאנו דורשים דברי למך על מה שמפורש בתורה במקום אחר שהרג קין להבל שלזה כוון למך כמ"ש יוקם קין וכנ"ל וקין לא הרג אלא איש אחד. וא"כ למה אמר למך כי איש הרגתי וילד. ע"כ דורש שהכל בהבל מדבר וקרא אותו איש וילד שהיה איש בגודל גופו וילד בימים. כמ"ש לעיל פר' כ"ב סימן ד' שלא היה הבל בעולם יותר מנ' יום ואף לדעת שהעתקתי לעיל שהיה אז הבל בן מ' שנה אעפ"כ היה איש וילד ביום הולדו שהרי קין והבל נולדו ביום שיוצרו אדם וחוה שעלו למטה שנים וירדו ארבע. ובאופן זה היה גידולם ג"כ שהיו מגודלים מיד בנעוריהם:

**איתא ניזיל.**בתנחומא הגי' נלך לב"ד הלכו להם אצל אדה"ר:

**אסי חגירתך.**אם הרופא חיגר ברגלו ורוצה לרפאות לחיגר אומרים לרופא רפא תחלה את חגירתך ואח"כ תרפא של אחרים. כך אתה אדם פירשת מאשתך ולנו אתה אומר לעסוק בפו"ר. ודורש סמוכין כמ"ש בריש הסימן ועי' לעיל פר' כ' סימן א'. ומ"ש ק"ל שנה מפורש בסמוך בפר' זה ספר תולדות אדם:

**נתוסף לו תאוה.**שהרי תחלה כתיב והאדם ידע וכאן כתיב וידע אדם ומה מלמדנו בתיבת עוד ע"כ דורש שהעוד והתוספת הוא בענין של וידע שאינו חפשי מתאוה אף כשאינו עם אשתו. שאם היה כתוב וידע אדם את חוה אשתו עוד היה פירושו שנתחבר עמה עוד הפעם אך מאחר שכתוב וידע אדם עוד קודם שכתב את חוה אשתו בא ללמד כנ"ל:

**רמז למפרשי ימים.**בתוספות תאותו יש בו טובה רבה לצורך ישוב העולם. שהסוחרים המתרחקים מבתיהם ואינם רואים נשותיהם לא היו שבים לבתיהם. והנה אחר החטא נתחדש אצלו גם תאות ממון לסחור למרחוק מה שלא היה קודם החטא על כן קודם החטא היה מספיק לו בתאוה כשרואה לבד אך לאחר החטא בהכרח לו שיתאוה אף כשאינו רואה:

**זרע שבא ממקום אחר.**כי תיבת אחר מיותר ועוד שיש בו משמעות לרעה כמ"ש אל אחר אלהים אחרים וכמ"ש ויצאה והיתה לאיש אחר ודרשו שהוא אחר שאינו כראשון שהוציא רשעה מביתו והוא הכניס רשעה לביתו וכמ"ש אלישע אחר והבל היה צדיק ואיך התנחמה בזרע אחר אם לא היה צדיק. ע"כ דורש שהזרע בא ממקום אחר. והיינו זרע של מלך המשיח שבא מרות המואביה מבנות לוט רות ממואב ונעמה מעמון שאינם מזרע קודש. ועי' לקמן פר' נ"א סימן ח' על פסוק ונחיה מאבינו זרע. ודרש ר"ת בשם ר"ש ג"כ אותו הזרע שבא ממקום אחר כמו שדורש כאן. ושם סומך עצמו על תיבת אחר שכותב כאן וכאן סומך עצמו על תיבת זרע שכתוב אצל בנות לוט ע"פ גז"ש. וכן הוא במדרש רות פסוק ויהי ביתך וכו' מן הזרע. דרש ג"כ ר"ת בשם ר"ש ע"פ גז"ש מתיבת זרע הכתוב כאן. והמעיין בכל מקומות אלו ינעם דעת לנפשו בכל המקומות ע"פ דברינו:

**מחטאו של הבל נהרג קין.**לפי הפשט כי הרגו קין שקין הרג להבל א"כ הוא מיותר שכבר מפורש הוא והיה די במ"ש זרע אחר תחת הבל ועוד שלפי דעת התנחומא והמדרש כאן שקין נהרג על ידי למך וכנ"ל בסימן הקודם א"כ היה לה להזכיר גם קין ולומר תחת הבל וקין שנהרגו על כן דורש שמרומז כאן מיתת קין במ"ש תחת הבל כי הרגו שקין היה תחת הבל כמ"ש לעיל פרשה כ"ב סימן ח' ויקם קין אל הבל אחיו א"ר יוחנן הבל היה גבור מקין שאין ת"ל ויקם אלא מלמד שהיה נתון תחתיו וזהו תחת הבל כי הרגו שהבל הרג למי שהיה תחתיו היינו קין ואיך הרגו אחר שכבר מת הבל ונשאר קין חי ע"כ דורש מחטאו של הבל נהרג קין. גם מדייק שאם היה כתוב כי הָרְגו קין לא היה משמעותו אלא שקין הרג את הבל אך מאחר ששונה לכתוב כי הֲרָגו יש לפרש ההרוג שלו היינו של הבל הוא קין ואיך הוא אלא שנהרג מחטאו שעשה להבל שהרגו. וכאן חולק על מ"ש לעיל פר' כ"ב סימן י"ב ובא מבול ושטפו. וכמ"ש רש"י בחומש בפסוק כי שבעתים. וק"ל שנה חי קין שאז היו ז' דורות לקין קודם שנולד שש כמפורש בתורה ששת נולד שנת ק"ל לאדם והתנחמה חוה על קין והבל יחד בלידת שת. וענין המשל שהרוח לא שבר אלא אילן אחד והאילן השבור שבר לאילן האחר ואילו לא שבר הרוח את האילן הראשון לא היה השני נשבר. כך קין הרג את הבל ועל ידי כן נהרג קין ואם לא הרגו להבל לא נהרג קין:

**אדם שת אנוש ושתק.**פירושו שג' אלו פירש תולדותיהם בפרטות ואיך נקראו שמותם. ומכאן ואילך הפסיק מלספר בפרטות והתחיל לספר בכללות בפרשת זה ספר תולדות ולא סיפר עוד מעשה קינן מהללאל ירד וכן כל העשר דורות. ותירץ שעד כאן נבראו בצלם ובדמות שמפורש אצל אדם ואצל שת. ואצל אנוש כתוב ולשת יולד גם הוא לרבות שהוליד את אנוש ג"כ בצלם ובדמות. ואח"כ אז הוחל לקרא בשם ה' ונעשו חולין ולא יכלו עוד להוליד בצלם ובדמות:

**קינטורין.**פי' מלשון דברי היפוכים והתנגדות כך צורותם נבראו מהופכים ומתנגדים לצורות אדם שנעשו כקופים:

**ההרים נעשו טרשים.**פי' חרשים שלא שמעו לאדם העובד אותם ע' פר"א פרק א' שהארכתי בפירוש תיבה זו בראיות. ובילקוט סוף בראשית הגיר' נעשו הרים וטרשין פי' שמאדמה שוה וחלקה וטובה נעשו הרים וטרשים שאינם ראוים לזרע:

**המת מרחיש.**כי אותם שנבראו בצלם ובדמות גם הגוף היה מעשה פלא שאינו דומה לשאר ברואים והיה להם קיום גם בקבר ולא נתבלו וכמ"ש אצל דוד אף בשרי ישכון לבטח וכמו שמצינו אצל כמה צדיקים ששמרו צלמם ולא חטאו:

**מה בין דגחין.**פי' שהשפילו כבוד נשמתם שהיו מדמים כבוד צלמם לכל ברואי תבל דוממים וצומחים. ועל כן נעשו חולין למזיקין שהיו אומרים שאין הפרש לגוף האדם מגוף האבן והעץ. ועיקר השינויים האלו מקורם קללת האדם וחטאו. אך להיות אדם עצמו יציר כפו מעשה יוצר בצלמו ודמותו וגם שת ואנוש שנבראו בצלם ודמות לא חלה עליהם הקללה בשלימות. אך בני אנוש נתקלקלו לגמרי וחלה עליהם הקללה בשלימות:

**בג' מקומות.**לקמן פר' כ"ו סימן ד' שמ"ש אז הוחל אינו מלשון התחלה וא"כ הוא לשבח שהתחילו לקרא בשם ה' ונהפוך הוא שהיו רשעים על כן דרשו שפירושו שעשו עבודת הש"י חולין. שאמרו שאין זה רצונו שיעבדו אותו בני אדם. לפי גדולתו ורוממותו ואין זה כבודו ומרדו במצותיו שצווה לבני אדם. והג' מקומות הא' בדור אנוש. שכתוב אז הוחל לקרא בשם ה' שהתחילו לעבוד לכל הברואים והב' בדור המבול שכתוב ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה וכו' וזה אצל גילוי עריות והג' בדור הפלגה שאצל נמרוד שהיה בדור הפלגה כתיב הוא החל להיות גבור בארץ. וזה בשפיכות דמים שבגבורתו התגבר על החלושים והרגם וגזלם וחמסם. ודרשו מ"ש אז הוחל. כי החל. הוא החל שאין זה מלשון התחלה דא"כ הוא מיותר דמאי קמ"ל בהתחלה זו. ועוד שאם נאמר שהוא לשון התחלה א"כ מ"ש אז הוחל לקרא בשם ה' פירושו שהתחילו לקרא בשם ה' ולא קודם לכן ונהפוך הוא. על כן דורש כפי שהיה באמת שאז מרדו ונעשו חולין וכן כל הג' וכנ"ל [וכ"ה ביפ"ת]:

**וזה החלם.**אצל דור הפלגה כתוב הן עם אחד ושפה אחת לכולם. וזה החלם לעשות ומאחר שאמר ושפה אחת לשון נקבה היל"ל וזאת ע"כ דורש וזה החילם על נמרוד שכתוב אצלו הוא החל שהוא מרד והמריד הכל. ומ"ש טפח בראשו פירושו שפרסם אותו לרעה והראה עליו כמו באצבע זה המורד והמריד הכל וא"כ פסוק הוא החל ופסוק וזה החילם שניהם על נמרוד על כן נחשבו לאחד. ועי' לעיל פרשה כ"ב סימן יו"ד בג' מקומות:

**ראיתי בחלום.**וכן בדור הפלגה כתוב שנתיראו ואמרו פן נפוץ. וע"כ בנו המגדל ומרדו ומגורת רשע תבואנו והפיצם כמ"ש ויפץ ה' אותם משם. ודמיון המשל כמו האשה על שחשבה בדעתה שבעלה שונאה ורוצה לגרשה רעיוני לבבה על משכבה סליקו וחלם לה כן עד אשר על כן מרדה בו ולא שמעה לו כלל. וגרמה שבעלה גרש אותה. ואם לא הסכימה בדעתה לא היתה רואה בחלום ולא מרדה ולא גרשה וכן בנמשל. שאם לא היו חושבים שה' רחוק מהם ולא היו אומרים פן נפוץ לא היו חולמים ולא היו מורדים ולא היו נענשים. אך בעבור שהסכימו בדעתם הסכלה שה' רחק אותם מעבודתו עד שהיו חולמים כן ונתאמת אצלם יותר והיה עסקם בעניני כישוף והחלומות שוא ומרדו בו בפועל כי כן טבע אדם שכל מה שמסכים בהסכמה חזקה בדעתו רואה כן בחלום וכן היה עונשם שגרשם והפיצם. וסמיכות הדרשה על מ"ש וזה החילם שאם הוא מלשון מרד לבד היל"ל וזה המרידם ע"כ דורש שכולל ג"כ לשון חלום ע"פ מדת ממעל [וכ"כ היפ"ת]:

**עשיתם עצמכם.**שהסכימו בדעתם הסכלה שכל פרצוף שבעולם הוא אלהות בין של עצמם בין של כל חי והיו קוראים עצמם בשם אלהות וזה מרומז במ"ש אז הוחל לקרא בשם ה' שפי' כנ"ל שמרדו בה' וקראו לאחרים בשם ה' ולא פירש למי קראו ומאחר שלא פירש הרי בהכרח שמפורש במקרא זה עצמו והיינו שקראו לאנוש שנזכר בפסוק זה לכל איש בשם אלהות וכאילו מפורש אז מרדו וקראו לאנוש בשם ה' וזהו וקראתם לשמכם וכמ"ש לעיל סימן ו':

**אקרא למי הים לשמי.**דורש מ"ש הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ ה' שמו. ותיבות ה' שמו מיותרים כאן. ועוד למה אמר לשון קריאה היה די שיאמר וישפוך מי הים וכו'. ע"כ דרש הקורא וכו' להודיע שה' שמו משלם גמול לרשעים ועושה בפלא שידעו כי שמו ה' וכמפורש כמה פעמים וידעו כי אני ה'. פי' שקרא מי הים לשמו שיצאו מדרכם הטבעי לעשות פלא בעולם. וזהו ענין הקריאה וצרכו שיעשו רצונו בפלא. ואגב שהביא הכתוב הביא ג"כ דרשת ר' אבהו וע' לעיל פרשה ה' סימן ג' בסופו:

**כזה שהא שופך.**כי השפיכה שמלמטה למעלה וכן כנגדו בשוה נקרא זריקה אך מלמעלה למטה נקרא שפיכה:

**ב' פעמים כתוב.**לעיל פר' ה' סימן ו' לקמן פר' כ"ה סימן ב' ולקמן פר' ל"ח סי' י' שהציף מהם שלשים משפחות וע' שמ"ר פר' ט"ו סימן ז' ופר' כ"ג סימן ד' ד"ר פר' ט' סימן ב' קהלת רבה פסוק ידעתי כי כל ירושלמי שקלים פרק ו' והב' פעמים כי כתוב בעמוס ז' פסוק ח' ובעמוס ט' פסוק ו' ודורש מדה י' על שכתוב שתי פעמים הרי שיצא הים שתי פעמים ונשפך על פני הארץ ותחלה יצא מים אוקינוס ממערבו של עולם וצמצם עד עכו ויפו ועמד שם לעולם וזהו סוף ארכו ונקרא ים התיכון והוא מפסיק בין חלק איראפע לאפריקא. והנה עכו ויפו בחוף אחד יושבים במזרח הים וכחדא חשיב להו ואנו רואים גם עתה חוף הים למזרחו הוא בעכו ויפו ולא הציף יותר א"כ מהו שאמר המדרש ובשניה עד כפי ברבריא ע"כ אני אומר שהכוונה שהציף ברוחב עד כפי ברבריא גם מדעת ר' חנינא ור' אחא ראיה למה שכתבתי שמ"ש לכיפי ברבריא הוא ברוחב שאם נאמר באורך א"כ פליגי בדבר שבמציאות שזה יסבור שעכו ויפו קרובים וכיפי ברבריא רחוקים ועלה בשניה וזה יסבור שכיפי ברבריא קרובים ועכו ויפו רחוקים זה לא יתכן:

**עד פה תבוא.**ודרש כן מדכתיב עד פה תבא ופה ישית ולא פירש עד איזה מקום ומאחר שלא פירש הרי שהוא מפורש בתיבות אלו עד פה עכו. כי פה וכה משמעות אחד להם. ופה ישית יפו. ומ"ש ולא תוסיף היינו באורך אבל ברוחב פליגי. שמות ערים אלו מפורשים בתורה ונתנו לדרוש עכו בשופטים ב' ל"א אשר לא הוריש את יושבי עכו יפו בריש יונה ובד"ה ב' בט"ו ים יפו ודורשים עכו עד כה ופה ישית פה: