**אינו נכתב בתוך טימוסן.**טימוס הוא ספר ופנקס שכתובים בו שמות אנשי העיר והמדינה. ושמות של אנשי חיל. ודורש ר' חמא שמ"ש ואיננו פירושו איננו כמו שהתחיל שהתהלך עם אלהים ולא נשאר במקומו היה במדרגה זו ועל כן לקח אותו אלהים מדת הדין שדן אותו ולקחו מן העולם ומתחלה הי' נכתב בטימוסן של צדיקים ואיננו שם שלקח אותו משם וכתבו בטימוסן של רשעים. ודעת ר' איבו שהיה חנף פעם צדיק ופעם רשע. שתחלה כתוב ויתהלך חנוך את האלהים ואחר כך ואיננו במדרגה זו שלא התהלך אתו. ואח"כ כי לקח אותו אלהים ולקיחת אלהים הוא לשבח ולטובה. שאחר שכתוב ואיננו במדרגה טובה כתוב שלקח אותו. כי נשתנה עוד הפעם לטובה על כן לקחו בעודו במעמד טוב לאהבתו וטובתו שלא ישוב עוד לכסלה:

**אין אנו מוצאים.**שמ"ש כי לקח אותו אלהים אינו על המיתה אלא כמ"ש אצל אליהו שנכנס חי בסערה השמים. וכמ"ש כי היום לוקח אדוניך מעל ראשך וכן אצל חנוך:

**לוקח ממך.**וס"ד את מחמד עיניך במגפה שמתה פתאום בלא זמנה וכן חנוך מת פתאום וזהו משמעות לשון של ואיננו וכמ"ש התעיף עיניך בו ואיננו כי דורותיו האריכו ימים והוא מת בקיצור ימים ויתכן שהאפקורסים והמטרונא היתה כוונתם לרעה שראוי לעשות אותו אלהות ע"כ השתדלו חכמים לדחותם. אך דעת הזוהר והמקובלים שחנוך לא מת ונעשה גופו אש לוהט וכאמרם ז"ל חנוך הוא מט"ט [וכ"נ בויק"ר פר' כ"ט כל השביעין חביב לעולם ומונה חנוך שביעי לדורות וכן במס' ד"א מונה אותו בכלל אותן שנכנסו חיים לג"ע ועי' בתוספו' סופ"ק דיבמות גבי נער הייתי מ"ש שם. יפ"ת] וכן הוא בספר הישר באריכות שלוקח לשמים:

**לא המדרש הוא השם.**השם הוא נח. ודרשה בתורה זה ינחמנו ע"פ מדת ממעל. ומתיבת נח יש לדרוש יניחנו ולא ינחמנו שאינו נופל על שם נח עי' לקמן פר' למ"ד סימן ה':

**נשמעת לחורש.**לחרוש טוב ולא מרדה בו וכן התלם. היה נשמע מצליח מה שנזרע בו. וגירסת הילקוט התלם היה נשמע ליחרש וכן לקמן לא היה נשמע ליחרש ופי' שיחרש:

**שעמד נח נחו.**ועל שם ההנחה קרא אותו נח על פי מדת ממעל וממאמר זה יקח הקורא ראיה. על מקומות הרבה מאד שכתבנו באופן זה של מדת ממעל ודרך קצרה שהרי כאן לא הסתפקו חז"ל במה שמפורש בתורה על שם נח ודרשו והוסיפו. כדרכם בשאר מקומות וכאלו מפורש בכתוב ויקרא שמו נח לאמר זה יניחנו כי נחו. וזה ינחמנו וכו' או ויקרא שמו נח כי נחו לאמר זה ינחמנו. ומ"ש מעצבון ידינו היינו כמ"ש בעצבון תאכלנה וכאשר ראה ההנחה הוכיח על הנחמה ולא בנבואה אמר כן וכמפורש כאן בתנחומא. זה ינחמנו. וכי נביא היה א"ר שמעון בן יהוצדק. למודים היו כשנאמר לו ארורה האדמה בעבורך אמר לפניו רבש"ע עד מתי אמר לו עד שיולד אדם מהול ממעי אמו. כיון שנולד נח אמר למך זה ינחמנו עכ"ל וכן הוא בילקוט בשם מדרש אבכיר ועדיין אין אנו יודעים למי היתה ההנחה לזה דרש גז"ש על נייחת שור:

**ב' פעמים כתיב.**עי' לעיל סוף פ' כ"ג בא"א. ומ"ש אחד בשחרית ואחד בערבית. כמ"ש ברישא דקרא. והופך לבוקר צלמות ויום לילה החשיך הרי שכתוב כאן בוקר וערב וכתוב ב"פ הקורא למי הים. הדבר למוד מענינו. שהב' פעמים שאנו דורשים ע"פ מדה יו"ד ששפך מי הים היינו אחד בבוקר ואחד בערב ואם היה כתוב קרא מי הים בעבר היה משמע שקרא רק ב"פ אך מאחר שכתוב הקורא משמע דבר תמידי. ע"כ דורש שהיה משך זמן שהיה קורא מי הים א' בבוקר וא' בערב:

**כמו חללים שוכבי קבר.**וראיה שמדבר באנשי דור המבול ממ"ש בס"ד אשר לא זכרתם עוד והמה מידך נגזרו. והם נקראו חללים וכמ"ש איוב הרפאים יחוללו מתחת מים ושוכניהם והמשורר מדמה עצמו לחללים שוכבי קבר. והרי זה בא ללמד ונמצא למד שהיו דור המבול שוכבי קבריהם חללים וכמ"ש לעיל ריש פר' כ"ג על דור המבול קרבם בתימו לעולם. שאינם לא חיים ולא נדונים. וזהו אשר לא זכרתם עוד והמה מידך נגזרו. וקראם חללים ושוכבי קבר שאפילו היו חיים בקבר היו חללים מחמת מים. ע"פ גז"ש הרפאים יחוללו מתחת מים:

**לשם קרבנו.**פי' שכוונת דרשת שם נח מפורש בתורה ע"פ מדה י"ז וירח ה' את ריח הניחוח ע"פ מדת ממעל. וכן לר' יוחנן לנחת התיבה דורש מדת ממעל ע"פ מדה י"ז כנ"ל:

**לא שמשו המזלות.**לקמן פר' ל"ד סוף סי' י"א. ושייכות מאמר זה לכאן אגב שדורש ר"ל פסוק הקורא למי הים וכו' דורש רישא דקרא. והופך לבוקר צלמות ויום לילה החשיך והיינו דור המבול שאז לא שמשו המזלות תהפך הכל לצלמות וחושך כשקרא למי הים וכו':

**שלא היה רשומן ניכר.**כמ"ש ויום לילה החשיך שהפך אור יום לחושך אבל המזלות שמשו מלמעלה:

**לא ישבתו מכאן שלא שבתו.**דעת ר"א שהרי מפורש ויהי הגשם ארבעים יום וארבעים לילה ויגברו המים על הארץ חמשים ומאת יום שפי' עם הלילות ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום עם הלילות הרי שלא שבתו אך קיץ וחורף וזרע וקציר קור וחום שבתו. ועתה מבטיח עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וכו' יהיו כמו יום ולילה שלא שבתו ולא ישבתו כך זרע וקציר וכו' לא ישבתו ומ"ש יום לילה החשיך פי' שהיה יום אלא שהיה בו חושך מחמת רוב עננים ועכ"ז היה ניכר שהוא יום. ור' יהושע סובר כפשוטו לא ישבתו אבל במבול שבתו כמ"ש יום לילה החשיך ממש. ומ"ש ארבעים יום וכו' פי' שהש"י ידע מדת הזמן ולא היה נרגש. ויתכן שמ"ש ר' יוחנן לא שמשו המזלות כי באיוב ט' כתיב נוטה שמים לבדו ודורך על במתי ים עושה עש כסיל וכימה וחדרי תימן עושה גדולות עד אין חקר וכו' וזהו כסדרו של עולם אך בעמוס ה' כתוב ההופכים ללענה משפט וצדקה לארץ הניחו עושה כימה וכסיל והופך לבוקר צלמות ויום לילה החשיך הקורא למי הים וישפכם וכו' שעל שהפכו מעשיהם הפך עליהם המזלות כימה קודם כסיל ועי"כ הפך יום והחשיך ושפך מי הים. כלשון הגמ' בר"ה י"א מתוך מעשיהם שינה עליהם סדרי בראשית עכ"ל:

**יו"ד שני רעבון.**מדרש שמואל פר' כ"ח כל הענין עי' לקמן ריש פר' מ' ובריש פר' ס"ד ובריש רות:

**ר' שמואל בר רב יצחק.**קאי על הרעב שהיה בימי דוד שהזכיר שהיה ראוי להיות בימי שאול. כמפורש שם שדרש דוד את ה' והשיב לו. אל שאול ואל בית הדמים על שהמית את הגבעונים:

**גרופית של שקמה.**כמ"ש לקמן פר' ל"א סימן י"א גרופית לזיתים ענף של זיתים וכאן פירש ענף אילן שקמה ונמצא שם הרבה בא"י כמ"ש כשקמים אשר בשפלה לרוב וע' ירושלמי ריש פרק ב' דע"כ שנתמעט זכותו על שחטא בעמלק ע"ש:

**בני אדם שפופים.**נמוכים ושפלים בכחם ובלתי מצליחים מעת אשר נטלה המלוכה משאול ונתנה לדוד:

**נותן ליעף כח.**והלא נותן כח לכל אלא פירושו שנותן כח לסבול יסורים ועייפות. שלא ימות וכענין איוב שכתוב אך את נפשו שמור ואמרו חז"ל משל למי שאומר שבור החבית ושמור יינה: