**ימלט אי נקי.**שסתם ספר איוב מדבר ברשעי דור המבול כמ"ש לעיל סוף פר' כ"ו. ופרשה זו בפרט נדרשת על דור המבול ובסוף הפרשה כתוב ימלט אי נקי וימלט בבור כפיך. והיינו שהרשעים שזכר תחלה לא נמלטו ונאבדו במים שנהר יוצק יסודם. אך מלט לאי נקי משמע אין נקי שלא היה נקי וצדיק וכמ"ש ונקי וצדיק אל תהרוג. ויקשה שמאחר שמפורש בתורה שלא נמלט כי אם נח ועליו מפורש שהיה צדיק ואיך אמר שאינו נקי. ע"כ דורש ע"פ מדת גורעין ומוסיפין ודורשים ומדת ממעל אי נקי אינוניתא בלשון ארמית בלא הקוף ודורש ג"כ עם הקוף אונקיא שפירוש אינוניתא אונא הקטנה של הריאה שהוא דבר קטן וכן אונקיא פירושו ג"כ דבר קטן משקל קטן. ובילקוט כאן וילקוט איוב אינו גורס אינוניתא אלא אונקיא והוא חיבור של השני תיבות אי נקי שאין פירושו שאינו נקי לגמרי שא"כ לא היה נמלט אלא פירושו שהיה צדיק קטן שזכיותיו מועטין ועל זה אמר ונמלט בבור כפיך שהפסוק מתמה ונמלט מאחר שזכיותיו מועטין איך נמלט הרי לא היה כדאי אלא בבור כפיך בצדקתו של הקב"ה ועיין במוסיף ערוך ערך תתיה שמביא עוד פירוש אחר שבלשון יוני אי אחד נקי יונק ופי' יונק אחד פי' צדיק קטן אחד הוא נח:

**אתיא כההיא.**לעיל סוף פר' כ"ח:

**התירוש באשכול.**הוא ד"א על פסוק ונח מצא חן. ופי' שבאשכול שלם לא מצא אלא ענב ותירוש אחד וכרם כזה כדאי להשחיתו אך בעבור שהיה בו ברכה בענב ותירוש האחד אמר אל תשחיתהו. וכמעשה של החסיד ומגודל חסידותו חשב אותה העוללה היא גרעין ענבה אחת שאינה טובה לטובה רבה ונתן להקב"ה הודאה עליה שכל יש הוא טוב מהאין ולא בירך לאכלה בשבת שהרי היתה מחובר אלא נתן הודאה ושבח כן הענין אצל נח ועליו כתוב כאשר ימצא התירוש וכמ"ש המ"כ בשם התרגום:

**כך כה אמר ה'.**הוא ע"פ מדת ממשל על נח מסוף הפסוק כן אעשה למען עבדי לבלתי השחית הכל. והרי זה בא ללמד ונמצא למד מדה י"ב שנח שהוא התירוש ובא ללמד על עבדי ונמצא נח למד מהם שהיה ראוי ג"כ להשחיתו ולא נשחת וזהו ונח מצא חן:

**ג' מציאות.**ילקוט במקומות של הפסוקים בהושע ותהלים ונחמיה. ועי' במ"ר פר' ב' סימן ו' ומש"ש וכוונתו לדרוש ד"א על ונח מצא:

**אברהם.**כי העולם נחלק לג' חלקים שני אלפים תוהו שני אלפים תורה ושני אלפים ימות המשיח ובימי אברהם כבר כלו שני אלפים של תוהו כי עד המבול אלף ותרנ"ו ומהמבול עד הפלגה עוד ש"מ שנה ואז היה אברהם בן מ"ח שנה נמצא חסר עוד ד' שנה הרי בשנת נ"ב לאברהם נשלמו השני אלפים של תוהו וכמ"ש בתד"א. והחשבון עיין לעיל פר' כ"ו סימן ג' ורצה הקב"ה להתקרב אל העולם ולהתחיל שני אלפים תורה. ועי' לקמן סוף פר' ל' בענין הלך במבואות האפילות אף שלא מצא צדיקים ומצא את אברהם שהיה ראוי מעצמו. וכן ישראל שהיו הזמן ראוי שתנתן התורה ומצא את ישראל ראוים לקבל וקבלוה באהבה רבה וכן דוד שהגיע העת של מלכות יהודה ומצא את דוד שהיה ראוי מעצמו:

**והכתיב מצא חן.**והם ישראל שמצאו חן במדבר והם מג' מציאות הנ"ל שחושב שמצא הקב"ה אעפ"כ כתוב עליהם מצא חן וכן נח שכתוב עליו מצא חן יש לחשבו ג"כ בין המציאות ויחשוב ד' מציאות. ותירץ שכך פי' הפסוק מצא דורו של ירמיה חן בזכות דור המדבר שדורו של ירמיה לא היו טובים ומצאו חן ולא הקב"ה מצא אותם וכן נח. וכמ"ש בריש ירמיה מענין דור המדבר זכרתי לך חסד נעוריך וגו' כל הענין:

**ומצאת את לבבו.**גם מצאו דור של ירמיה חן בזכות אברהם שכתוב אצלו ומצאת וא"כ חסר ב' תיבות ובזכות אברהם ובמדרש עם פי' נזר הקודש הביא נוסח אחר שאינו גורס כאן פסוק זה:

**לא מפרשים.**שסוברים שמ"ש מצא חן כפשוטו וכנ"ל שלא היה כדאי להנצל אלא על שמצא חן ואינם דורשים גז"ש כמו ר"י ור"ל ורבנן. ועיין לקמן פר' ל"א סימן י"א בלשון הזה:

**שהיה מהלך בדרך.**על שהלך בדרך לבדו והיה מצטער שאין לו צוותא ופגע באדם אחד לצוותא וקשר עמו אהבה אף שלא היה כדאי לזה שאם מצא אותו בעיר לא היה מדבר עמו. כך נח מצאו הקב"ה בדור של תוהו וקשר עמו אהבה. ואף שלא היה ראוי. עכ"ז האהבה והברית שקשר עמו היה כמו אם היה ראוי לזה:

**וימצא יוסף חן.**וישרתהו וכן נח את האלהים התהלך נח:

**נושאת חן.**ועי"כ נעשית מלכה שולטת במדינתו. וכן נח נעשה שליט על כל ברואי תבל ואח"כ נעשה אביהם של כולם:

**בתו.**היינו רוח החכמה רוה"ק והתורה שנקראת בתו של הקב"ה כמ"ש ואהיה אצלו אמון וכו' כל הענין. וכמ"ש לעיל ריש פר' א' שמ"ר ריש פר' ל"ג וכמ"ש בשי"ר פסוק א' הריני שואל בתו והכל בכלל. ועי' עוד שמ"ר פר' למ"ד סימן ה' על פסוק וכי ימכור איש את בתו ע"ש באריכות שדורש על התורה. וג' דרשות אלו ע"פ גז"ש מתיבת חן שלא פירש מה הרויח בחן שמצא שאם על שהצילו מהמבול זה מפורש בתורה על כן דורש שבתיבת חן עצמה מפורש מה מצא והרויח:

**עד היכן.**פי' עד היכן הגיע מעלת חכמתו עד שהיה יודע ומשיג בכח התורה והחכמה טבעי כל יצור. וכמ"ש אצל שלמה וידבר על הבהמה ועל העוף ועל הרמש וכו' וכמ"ש במדרש תהלים י"ט על פסוק מי יספר שחקים בחכמה בחכמת התורה. וזהו שמואל שהשיג חכמת אסטרלוגיא של חכמת כוכבי שמים על ידי חכמת התורה. ועיין מזה ד"ר פר' ח' סימן ו' מש"ש:

**בזכות תולדותיו.**דורש סמוכין שלכך סמך ונח מצא חן לפסוק אלה תולדות נח שבזכות תולדות נח מצא חן ונמלט שאם בעבור בנין העולם לבד היה ראוי שימלטו תולדותיו לבד ולא הוא עצמו שהרי לא הוליד עוד אחר המבול אלא כנ"ל: