**כעבור סופה.**כשעבר סופה וסערה במבול כמ"ש לעיל פר' כ"ז ריש סימן ג' ולקמן פר' מ"ט סי' ה' גז"ש שמה שהיה בסדום היה במבול ושם פר' מ"ט סוף סימן ו' מבואר שאצל סדום היו סערות וכפי טבע העולם שלפני כל גשם יש רוח ואין רשע שע"י זה נאבדו כולם. ואז וצדיק יסוד עולם. כמו יסוד זה שאף שכל הבית נופל ברוח היסוד נשאר קיים. כך נח נמלט ולא די שנמלט בעצמו אלא גם ביתו. ועל זה הביא עוד פסוק הפוך וגו' ובית צדיקים ובית יש לו ג' משמעות בית ממש שדר בו זה התיבה. ביתו זו אשתו. והמשפחה נקראת בית. וגם אח"כ יציץ ופרח תנובת העולם וע"ז הביא הפסוק הג' ואהל ישרים יפריח:

**גזירה שנגזרה עליהם.**כמ"ש סנהדרין ק"ח מלמד וכו' ואם לאו וכו' את המבול ומקפה את נבלתכם על המים כזיקים שנאמר קל הוא על פני המים. וכן הוא בהדיא בתד"א בריש פר' ל"א. ומהו עונשן בעוה"ז הקב"ה הציף אותן על פני המים כמו זיקים שנאמר קל הוא על פני המים:

**תקולל חלקתם בארץ.**בגמרא שם. ולא עוד אלא שלוקח מהם קללה לכל באי עולם. וכמו שתקנו חז"ל להשביע מי שפרע:

**אלא למטעת כרמים.**כמ"ש בירושלמי יבמות פרק ו' הלכה ה'. א"ר יודן בן פזי בין שורותם יצהירו ולא יפנו דרך כרמים שלא היתה בעילתן לשם בנים. ודברים סתומים הם ופירושו נדרש ע"פ מדה ט"ו בכ"מ כתיב בין שורותם יצהירו וס"ד יקבים דרכו ויצמאו. הרי היו עוסקים בכרמים. וכתיב ולא יפנה דרך כרמים הרי לא עסקו בכרמים והכריע ע"פ מדה כ"ו ממשל שמ"ש לא יפנה הוא משל. והנמשל על בעילתם שלא היה לשם בנים. כמו הכרמים שעיקר הכוונה על הפרי ולא על הזרע שנוטע בארץ והם שמו עיקר הכוונה על התאוה. וכמ"ש בפר"א בריש פרק כ"א. הבאתיו לעיל פרשה כ"ו סימן ו'. ותיבת אלא טעות שכתוב בהדיא לא יפנה כו' וכדברי הירו'. וזהו שחתם אבל נח כו'. וכן בס' נזר הקודש מוחק תיבת אלא:

**א"ר אבהו.**לעיל פ' י"ב סימן ג' וש"נ וכאן אלה תולדות פסל את הראשונים של סוף סדר בראשית כי רבה רעת האדם וכל הענין:

**נח נח.**וא' מיותר לדרוש ע"פ מדה יו"ד שהיה ב' פעמים בעוה"ז ובעוה"ב. עי' לקמן פ' ל"ח סי' י"ב שמ"ר פר' ב' סי' וי"ו:

**שיש לאביו חלק.**ובמותו יבוא אל אביו בג"ע בשלום שאם מת ברשעו הלא כתוב אין שלום אמר ה' לרשעים:

**שישמעאל עושה תשובה.**ואם יהיה בנו רשע איך יהיה לו שיבה טובה ורבקה אמרה קצתי בחיי מפני בנות חת. וכמ"ש בהדיא לקמן פר' ס"ג סי' י"א וע' ב"ב ט"ז ב':

**אלא נייחא לו.**דורש ע"פ מדה יו"ד בד' אופנים וע"פ מדת ממעל וכמבואר לעיל פרשה כ"ה סימן ב' באריכות ותבין כאן. ומ"ש נייחא לאבות כמ"ש ויקרא את שמו נח וגו':

**פרי צדיק.**והפסוק הסמוך הן צדיק וגו'. והוקשה לו כדלעיל סי' ה' ע"כ דורש ע"פ מדה י"ז שמפורש שם שעיקר תולדות ופירות של צדיקים הוא עץ חיים תורה ומע"ט וזהו פרי צדיק זה נח שנקרא צדיק בתורה:

**חכם שזן ופרנס.**כמ"ש לעיל פר' כ"ט סימן ד' בהדיא עיין שם ותבין כאן:

**בא לצאת.**תיבת בארץ מיותר ודורש נוטריקון בא ארץ שבא מהתיבה לארץ ולא נשתלם בתיבה מפני הברית שמפורש לקמן פר' ל"א סימן י"ב וכשבא לצאת נשתלם על ידי ארי ק"ו לרשעי דור המבול שנשתלמו ע"י אריות ג"כ כמו שכתוב לקמן פר' ל"ב סוף סימן ח':

**דאמר ר"ה.**לקמן פר' ל"ו סימן ד'. וע' לקמן סוף פר' ל"ב באופן אחר ועי' ויק"ר ריש פר' כ':

**והקריב שם.**כמ"ש והוא כהן לאל עליון:

**ומומחה.**גדול הדור ומוכיח לרבים. ונח הוכיח לדורו שייטיבו דרכיהם ולא יבוא עליהם המבול:

**נוטע ארזים.**לשם התיבה והם העצי גופר. ולפרסם ענין המבול כדי שישובו בתשובה כמפורש בתנחומא סוף סימן ה' ביתר ביאור:

**אין אתי מבולא.**עיין מדרש קהלת פסוק עיר קטנה ועי' סנהדרין ק"ח א' בא"א. ועי' לקמן פר' ל"ב סימן ז':

**וכשמת מתושלח.**קהלת רבה שם. והחשבוו מצומצם שמת בשנת ת"ר לנח. וכמ"ש בריש סדר עולם מתושלח מיצה ימיו עד המבול ולמך מת ה' שנים קודם המבול. ואמרו לו הרי כל משפחתך ימותו וזהו המבול שלו ודאוג על עצמך. ועי' לעיל סוף פר' כ"ז:

**כרוז אחד.**עיין סנהדרין ק"ח ולקמן פר' ל"א סימן ג' ומרומז על נח בפסוק הקודם שחוק לרעהו אהיה וגו' שחוק צדיק תמים. וכמ"ש לעיל סוף פר' כ"ו שכל עניני איוב בדור המבול מדבר. ופירוש הפסוק שאמר איוב שהיה שחוק לריעיו כמו שהיה הצדיק תמים שחוק לדורו ונח נקרא בתורה איש צדיק תמים. ועל שהיה לפיד ומוכיח היה לשחוק שאמרו שגם נכון למועדי רגל כמו שאמר להם שהם נכונים למועדי רגל:

**שנאמר בו תמים.**נח שנאמר בו צדיק תמים. אברהם והיה תמים. דוד ואהיה תמים עמו. והחשבון כמ"ש במ"כ בשם רש"י נח מעת המבול עד שמת ש"נ שנה נ' פעמים ז' הרי כולם שביעיות. אברהם כשנצטווה על המילה היה בן צ"ט וחיה קע"ה הרי ע"ז עם שנה הצ"ט י"א שביעיות. וכן דוד חיה ע' שנה יו"ד שביעיות ודורש גז"ש שבע שבתות תמימות תהיינה:

**היה מתחלתו.**מדלא הקדים תיבת היה לפני התחלת הסיפור. היה נח וכן כולם. ע"כ דורש שלכך הקדים ואמר נח איש צדיק תמים וכן היה תמיד וכן אצל כולם: וזהו בדורותיו שבכל דורותיו והם למך ומתושלח ויו"ד דורות מנח עד אברהם שהיו כולם בימי נח היה צדיק:

**ר' לוי בשם ריש לקיש.**לקמן פר' ס"ד סימן ד' במ"ר פר' י"ח סימן כ"א אסתר פסוק איש יהודי לקמן פר' צ"ה סימן ג' שי"ר ריש פסוק חכו ממתקים ושם איתא שדורש תיבת עקב כדמיתלא עקיבא מן ארעא בתחילת שנה ג' שאז מתחיל התינוק לילך. ובמ"ר פר' י"ח הנ"ל דורש עקב הוא קע"ב והוא חיה קע"ה. ובכל המקומות כתוב כמו כאן. דר' יוחנן סובר בן מ"ח ור"ל סובר בו ג' שנה וא"כ יקשה דהא אית ליה לר' יוחנן שהיה צדיק מתחלתו ועד סופו ואיך אמר בן מ"ח שנה. רק במדרש אסתר מצאתי דר"י סובר בן ג' שנה ור"ל סובר בן מ"ח שנה וכאן בהכרח צריך הגהה. ובנדרים דף ל"ב איתא בן ג' שנה. ומאן דאית ליה בן מ"ח שנה היינו בעת ההפלגה שאז היה אברהם בן מ"ח שנה כמ"ש בריש סדר עולם שהרי ההפלגה היה בסוף ימי פלג היינו ש"מ שנה אחר המבול כמ"ש לעיל פר' כ"ו סימן ג' מנין אותיות שם והחשבון מפורש בתורה שאז היה אברהם בן מ"ח שנה כמ"ש פר"א פרק כ"ד מפסוק בלע ה' פלג לשונם כי ראיתי חמס וריב בעיר שאברהם אמר פסוק זה כשראה אותם שבונים העיר והמגדל ואז הפיל הקב"ה גורלות ונפל אברהם בגורלו ואיתא שם שע"ז אמר הקב"ה כמ"ש תהלים ט"ז חבלים נפלו לי בנעימים אף נחלת שפרה עלי (ע"ש עוד מפסוק בהנחל עליון גוים בהפרידו וגו' כי חלק ה' וגו') אז אמר אברהם הפסוק הסמוך אברך את ה' אשר יעצני וגו' שויתי ה' לנגדי תמיד כי אז הכיר בוראו. וכמ"ש מפורש לקמן פרשה ס"א סימן א' אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי שנעשו כליותיו כשני רבנים והיו מלמדות אותו תורה וזהו באמת דעת מי שסובר שבן מ"ח הכיר בוראו. התבונן באמיתות הדברים:

**ומה אני מקיים.**למ"ד בן מ"ח הרי שלא היה תחלתו צדיק:

**מתוקן למיתה.**עי' שמ"ר פר' ב' סימן ד' שהעתקתי מהתנחומא שמות ותבין כאן:

**והנחש היה.**סגנון הפסוקים והנחש היה. וקין היה. איש היה בארץ עוץ. נח איש צדיק חמים היה. וחסר במדרש כאן על יוסף שהיה מתוקן לפרנס ולכלכל. ע"ש בשם תנחומא שהעתקתי:

**אתמול אבנים שחקו מים.**לעיל פר' כ"ח סימן ג' וש"נ ומבואר. ועי' עוד ויק"ר פר' ל"א סימן יו"ד. ובא הרמז בתיבת היה שתחלה היה באופן זה ואח"כ ראה עולם חדש. וצ"ע למה לא הביא מדוד שכתוב בו רועה היה עבדך לאביו בצאן. ויפתח הגלעדי שכתוב בו ויפתח הגלעדי היה גבור חיל. ואיך אמר המדרש וחמשה הן:

**זן ומפרנס.**דעתו שטוב יותר לדרוש בענין השוה אצל כולם ולומדים זה מזה:

**מרדכי זן ופירנס.**כמ"ש ויהי אומן את הדסה שזן ומפרנס אותה ואח"כ כשהיה משנה למלך ודורש טוב לעמו זן ופרנס כל ישראל כי אז היו ישראל בעוני ולחץ בגלות מדי ובלתי ספק פרנס אותם בכלל שאר טובותיו. ומעשה דר' יודן הובא דרך אגב. ורבי ברכיה ור' אבהו לא באו לפרש דברי ר' יודן אלא דרשו כן מעצמם. (וצ"ע מנין להם כל זה):

**ואתה קח לך.**מכל מאכל אשר יאכל וגו' והיה לך ולהם לאכלה. שיזונם ויפרנסם וכמ"ש לעיל סוף פר' כ"ט עד שהיה יודע וכו':

**ואוכל פתי לבדי.**סיפא דקרא ולא אכל יתום ממנה:

**ר"י אומר.**ואזלי לשיטתייהו בריש סימן יו"ד הסמוך. ועי' לקמן ריש פר' ל"ה ג"כ פלוגתא דר"י ור"נ דאזלי ג"כ לשיטתייהו. ר"י שסובר כאן שבדור אחר לא היה צדיק אית ליה שעבר על הצווי ור"נ דאית ליה כאן לשבח אית ליה שהוסיף על הצווי והוסיף קדושה:

**טב מינה.**פי' אם יש להשיג טוב מזה לא אשתה מזה ואם אין טוב מזה בהכרח לשתות מזה והמדרש קיצר במובן. ודעת ר"י לדרוש ע"פ מדת ממעוט ודעת ר"נ לדרוש ע"פ מדה ו' ק"ו סתום:

**משל לצלוחית של אפרסמון.**שמעצמה ריחו טוב ושוה בין בבית הקברות בין חוץ לקברות אלא שבבית הקברות יש לו מעכבים ונותן ריחו כפי שאפשר לו ואין בכחו להוסיף ומשל הב' של הבתולה שבשוק כשירות היתה מוספת במעשים טובים:

**ר"י ור"נ.**הולכים לשיטתם בריש סי' ט' ע"ש:

**הלך עמי.**ואהיה עוזר לך כי אין לך יכולת להלוך בעצמך מחולשתך:

**שכחו יפה.**שהיה לו הכרה אמיתית ברורה בחכמה אלהית באור האמת שהיה מכריע יצרו בהחלט וכל כחותיו בידו להטותם כפי הסכמתו. ולא היה צריך כלל סעד לתומכו. אך נח לא היה לו שכל גדול כל כך ולא היה כח שכלו מספיק להכניע יצרו בלא סעד אלהי וזהו את האלהים התהלך נח:

**ר' נחמיה אומר.**לשיטתו שדורש לשבח שאם היה בדור צדיקים היה צדיק יותר רק לפי זמנו הוצרך שיעזר לו הקב"ה שאם לא היה עוזר לו לא היה יכול לעזור עצמו. וכמו מי שאוהב להמלך ורוצה לילך ולהתקרב אליו רק שהיה הדרך של טיט עבה ומשתקע בטיט בהכרח הוצרך המלך לשלוח ידו ולהצילו. כך נח בדורו שמפורש בתורה שרבה רעת האדם והחרון אף היה גדול והעולם מקולקל עומד לכלות:

**במבואות האפלים.**דבר עמוק הוא. והענין בזה שהקב"ה רצה להתקרב אל העולם. שכבר עברו שני האלפים של תוהו שלא היו עדיין צדיקים. והיה החושך בעולם ואברהם בשכלו הגדול והכרתו הנפלאה האיר לו האמת כשמש בצהרים. רק שהיה בארץ רחוקה. כמ"ש מארץ רחוקה באו אלי מבבל. פי' רחוקה מאור כבודו ית"ש ע' מש"ש ויק"ר פר' א' סימן י"ב וארם נהריים. על שהיו מתועבים במעשיהם אז מאד. אך ארץ ישראל היתה מעולם מוכנת להשגחה הנסית. וכמ"ש ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלהיך בה. ורמזתי ג"כ על ענין זה לעיל פר' כ"ט סי' ג' ועי' עוד לקמן פר' ל"ט סי' יו"ד. ואברהם השיג שהקב"ה מתקרב אל העולם לבנותו והתחיל להאיר לו במעשיו הטובים שהוא אוהב. דוק והתבונן:

**ממספוטמיא.**בלשון יוני מוסו תוך. פוטמיא נהרות וזהו ארץ ארם נהרים תוך נהרות פרת וחדקל. מוסף ערוך:

**אשר התהלכו.**וס"ד אברהם ויצחק. ופסוק זה ראיה שמ"ש התהלך לפני היינו בא"י ששם התהלכו לפניו במקום שכינתו:

**ר"י ור"ל.**לקמן פר' צ"ז סי' ב' ושם מפורש כי שם מקומו וכאן דרך אגב שהזכיר הכתוב הזכיר מה שדרשו בו: