**קץ כל בשר.**וס"ד כי מלאה הארץ חמס ויקשה שהרי מפורש בסוף סדר בראשית שעיקר חטאם בזנות. ועל זה חתם את עונשם אמחה את האדם וגו' וכמ"ש לעיל פר' כ"ח סימן ח' והם ב' כ"מ. על כן דורש ומכריע ע"פ מדה י"ז שמ"ש חמס אינו דווקא על הגזל. וכמ"ש ביחזקאל ז' קץ בא הקץ כדרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוכך תהיינה. ועוד שם פסוק ו' קץ בא הקץ וגו' הרי שמדבר בכל רעותיהם ועל זה אמר בפסוק י"א החמס קם למטה רשע. הרי שהחמס כולל כל התועבות וכמ"ש לקמן פר' זו סימן ו' ונקרא חמס על שבא לחמוס אותם ולכלותם. והתבונן שלא זכר המדרש בסימן זה רק הזנות וכמ"ש בסוף הסימן ולפי שהיו שטופים בזימה. והביא פסוקים שמדברים בדור המבול. על פי גז"ש של תיבת קץ ותיבת נחַ שקשה במשמעותה וגז"ש מתיבת חמס:

**החמס קם ח"ו אינו קם.**שאם היה כתוב למטה רשע קם החמס לא היינו יכולים לפרש אלא שלצורך מטה רשע קם החמס. אך מאחר שכתוב תחלה החמס קם משמע שהחמס קם בעולם למשול בו. וא"כ היה העולם נהפך לתוהו ובוהו. וע"ד שדרשו ע"פ ונתן בידה מ"מ מדלא כתיב ובידה ינתן. וכמ"ש שמ"ר פר' י"ב סי' ב' שדרשו באופן זה והראיתי שם מכמה מקומות. וזה אמר ח"ו אינו קם. פי' שכאן לא יתכן לדרוש כן. שאין פי' אלא שקם למטה רשע. ושבט על הרשע להכותו ולחייבו:

**לא מנדון.**כמ"ש בסנהדרין דף ק"ח וכן הוא בתנחומא כאן א"ר אלעזר מלמד שהחמס זקף עצמו כמקל ועמד לפני הקב"ה ואמר לא מהם. וזה ע"פ מדה ט'. וכאלו כתוב החמס קם ואמר לא מהם לא מנהון:

**ולא מהמונם.**לפי הפשט פירושו מהמון עם שלהם וא"כ היינו לא מהם ולמה כפל. ע"כ דורש א"ת מהמונם אלא מממוניהם:

**ולא מהמיהם.**תיבה קשה במשמעותה ופירשה המדרש תמהתהון. במדרש דפוס פ"פ דאדר הגירסא בפנים ובמ"כ תמהתהון. אך במדרש דפוס אחר הגירסא בפנים ובמ"כ המהתהון. תמהתהון פירוש מה שתמהים ומתרעמים עליהם וכמ"ש לקמן סימן ד' ואלו רבים על אלו בחימוס דברים. ולפי הגירסא המהתהון יהיה פי' מלשון הומיה מה שהיו הומים ומהמין על הממון וכמ"ש פר' כ"ב סימן א' מי שהומה ומהמה אחר הממון ע"ש וזהו מ"ש כאן לא ממונם ולא מהמתהון:

**למה לא נח בהם.**צ"ל לא נחַ בהם ועל שהיא מלה קשה דורש לה בחילוף ה' בח' מלשון נחת שפי' ע"פ מדה ט' וממעל נחת רוח. ודורש עוד ד"א לא נח. פי' ע"פ מדה ט' וממעל שגם נח שהיה בהם לא היה בו נחת רוח:

**שטופים בזימה.**מבואר בריש הסימן. וכן משמע בסנהדרין דף ק"ח שמ"ש כאן חמס אינו על הגזל:

**דאמר ראב"כ.**לעיל סוף פר' כ"ח וריש פר' כ"ט:

**בדדיות קטנות.**כן הגירסא בערוך ערך דד שבין שורית כרמיהם. היה להם יין ושמן והלא אין היין והשמן אלא בבית הבד על כן דורש שעשו להם בדדיות קטנות בין השורות וזהו מ"ש יקבים דרכו שדרכו בין השורות יקבים הרבה כמנין השורות ועם כל זה ויצמאו שלא היה להם יין ושמן. ובהכרח שזה היה סמוך למבול. אך מקודם לכן הרי מפורש והוא מילא בתיהם טוב:

**לפי שהיתה מארה.**עי' חגי פסוק ו' ופסוק ז' ובמלאכי ב' ב' וכמ"ש בסי' ג' מפסוקי עמוס שנאו בשער וגו' כרמי חמד נטעתם ולא תשתו את יינם ודו"ק:

**שטופים בזימה וגזל.**באיוב פרשה זו מבואר הזימה ועיין נואף שמרה נשף וגם הגזל כמ"ש עדר גזלו וירעו ושארי תועבות. ובא לדרוש שמ"ש כאן חמס כולל כל רעתם וכמו שכתבתי בסי' הקודם:

**שנאו בשער מוכיח.**בפסוקים הקודמים ההופכים ללענה וגו' וכמ"ש לעיל פר' כ"ה סוף סימן ב' על דור המבול ואמר עוד שם שנאו בשער מוכיח ודובר תמים יתעבו היינו נח שנקרא איש צדיק תמים והיה מוכיח כמ"ש לעיל פר' למד סימן ז' לפיד בוז. ותוכחתו היה להם מענין ארזים שהיה נוטע כמ"ש לעיל פרשה ל' סימן ז' (וכלשון הכתוב קול ה' שובר ארזים וגו' ה' למבול ישב וגו' (אשה"נ). והנה כל פרשה זו בישראל מדבר ובהכרח שכך פירוש הפסוקים דרשו ה' וחיו פן יצלח כאש וכו' ותהיו דומים לדור המבול וכל הענין ודו"ק:

**ולפי שהיו שטופים בגזל.**בפסוקים אלו התוכחה על הגזל כמ"ש ההופכים ללענה משפט וגו' לכן יען בושסכם על דל וגו':

**מרוב עשוקים יזעיקו.**כמ"ש לעיל סוף פר' כ"ו שסתם פסוקי איוב בדור המבול מדבר וכאן כתוב בפסוק הקודם לאיש כמוך רשעך וגו' כמו אנשי דור המבול אשר מרוב עשוקים וגו'. ויזעיקו משמע לאחרים שהעושקים היו מזעיקין את הנעשקים. והעושקים היו צועקים כאשר יהגה הארי והכפיר על טרפו לאמר ידינו רמה ולא ה' פעל וכו':

**אלו רבים על אלו.**שמ"ש ישועו מזרוע רבים. תיבת רבים מיותר שכבר כתוב מרוב עשוקים. על כן דורש רבים מלשון מריבה. שלא יקשה למה נענשו גם הנעשקים אלא על שהיו מריבים על הש"י שעזב העולם אין דין ודיין והעולם הפקר וזהו החימוס דברים. או שפי' רבים ומתגדלים אלו על אלו. והנעשקים היה להם לבקש מהש"י שיצילם והגר"א פי' שהיו מחרפים להעושקים וזה ג"כ חמס כמ"ש ריבך ריב את רעך וסוד אחר אל תגל:

**שטופים בגזל.**שבפסוקים אלו בעושק מדבר שהוא הגזל:

**הגיע זמנם להקצץ.**שהיל"ל עת או יום כל בשר וכמ"ש עד בא עת ארצו. וכמ"ש עד יבא יומו. ע"כ דרש קץ ע"פ מדת ממעל מלשון קציצה וכאלו מפורש קץ וסוף זמן של כל בשר בא לפני להקצץ:

**לעשות בתה.**מלשון חורבן ושממה כמ"ש ישעיה ה' ואשיתהו בתה. אך צ"ע איך דורש על בתה ונכונה גירסת הילקוט לעשות בוסר ודורש תיבת בשר מלשון בוסר:

**הגיע קטגוריא.**בא לפני לקטרג וכמ"ש לעיל סימן א' בשם התנחומא וסנהדרין ק"ח שהחמס קטרג לא מהם:

**ואיזה הוא גזל.**כך הגי' במדרש דפוס פ"פ דאדר. אך במדרש דפוס אחר הגירסא איזה חמס ואיזה גזל א"ר ח' וכו'. ועי' ב"ק דף ס"ב ובסוף ב"ק וע' יפ"ת:

**וכך היו אנשי דור המבול.**פי' דבר זה היו עושים בשוק בפרהסיא בהסכם כולם אך כל אחד בעצמו עשה חמס וגזל עד מקום שידו מגעת כמפורש איוב כ"ד כל הענין:

**בלא חכמת התורה.**וכמ"ש לקמן פר' ל"ב סימן ה'. ודרך התורה להיות הכל בשיעור ומדה. אך עמכם יתנהג בלא שיעור ומדה רק בכליון חרוץ:

**מבוקר לערב.**פסוק זה הוא קודם פסוק הלא נסע יתרם ע' לעיל פר' כ"ו סימן ו' וש"נ:

**חמס זה כו'.**כמ"ש לעיל סוף פר' כ"ח וש"נ ומבואר ומ"ש שנאמר כי מלאה הארץ חמס בהכרח שכוונתו על פסוק ביחזקאל ח' י"ז כי מלאו את הארץ חמס. כן הוא ביפ"ת והדבר למוד מענינו שם שמדבר שם בע"א:

**חמסי ושארי על בבל.**ושארי הוא עריות שאר בשר ופי' חמס שעשה לי בבל ועריות שעשה לי בבל וכמ"ש נשים בציון ענו וכו' ומה שם חמס שיש בו שאר אף כאן חמס שיש בו שאר ע' לעיל סימן א':

**שהמחרישה שולטת.**עיין בהגהות רש"ש גם יש ללמוד ממ"ש באיוב י"ד י"ט אבנים שחקו מים תשטוף ספיחיה עפר הארץ ודרשו לעיל פרשה כ"ח סימן ג' על המבול שהשטף של המים שטפו את העפר של הארץ ועפר נקרא מה שנעשה על ידי המחרישה על פני האדמה:

**שהיה לו פדגוג.**עי' לעיל פר' כ"ח ריש סימן ו' ותבין כאן:

**שהיה לו מניקה.**עי' לעיל פר' ב' סוף סימן ב' ותבין כאן. ושם מפורש ומבואר בב' המקומות:

**ומחבל לארעא עמהון.**וזהו הנני משחיתם עיקר ההשחתה בהם והארץ עמהם כי לפי המשלים הנ"ל הם העיקר והארץ טפילה להם:

**אין הלשון הזה.**כבר כתוב פי' בהקדמה שלפני המדות שמתחיל משה דרש:

**ר' פנחס ור' חזקי'.**לעיל פרשה י"ח סימן ד' ושם מפורש:

**קילין ומדורין.**חדרים קטנים. תחילה פירש לפי פשוטו. וא"כ יקשה שהיה לו לומר חדרים תעשה. ע"כ דרש על פי מדה ט"ז מיוחד במקומו דכאן צריך לומר קנים כדי לדרוש מדת ממעל מלשון קן צפור. וכמ"ש פר' זו סוף סימן א' שאף נח לא היה כדאי והיה צריך זכיות הרבה וכמ"ש לעיל פר' ל' סימן ה' ולוקח נפשות חכם:

**בחומר מפני הריח.**פי' בחמר מבפנים ובזפת מבחוץ. כמ"ש רש"י בחומש כאן:

**אורך הבנין במדה הראשונה אמות עשרים.**כ"ה בדפו"י וטעות הוא וצ"ל האורך אמות במדה הראשונה אמות ששים ורוחב אמות עשרים. במדה הראשונה בהכרח שנזכר בתורה היינו אצל נח בתיבה:

**ולמה הוא קורא.**בערוך ערך תבקיון הגירסא ולמה הוא תבקיון. ופירש המוסף ערוך ולמה אמר הראשונה ותירץ הוא תביקיון כלומר אמת של בנין בית שלישי (צ"ל ראשון שבד"ה כתיב אצל בית ראשון ובית שלישי הוא ביחזקאל) תהיה באמת תיבת נח ותביקיון פירושו דבר של תיבה עכ"ל ולפי גירסת הספר תביקין הוא נוטריקון תיבת קינין נח לדברי רבנן:

**מתביאות בה.**פירושו משוויות שמשוה אמות ביהמ"ק לאמות הראשונות ועיין מ"כ ומתחלף הת' רפה בשי"ן וב' רפה בוי"ו. וע"ע ברש"י:

**בפקודיך אשיחה.**וס"ד ואביטה אורחותיך בחקותיך אשתעשע. ואביטה אורחותיך שמתוך דברי תורה אני לומד איך להתנהג בעולם כל דבר אל מה שצריך. היינו מבנין של מים אל בנין של מים:

**אחד מששה בארכה.**כמו בתיבה שהאורך ג' מאות אמה והרוחב נ' אמה אחד מששה בארכה והגובה שלשים אמה אחד מעשרה בארכה:

**ר' חוניה ור' פנחס.**כלשון הזה לעיל פר' כ"ו סימן ד'. וזה צ"ע גדול למה צריך להזכיר מי שאינו מפרש ואולי פירושו מלשון הפרשה וחילוק שאלו החכמים לא הפרישו דעותיהם ולא חלקו רק ר"א ור"ל מחלקין וע' מ"כ:

**ר"א ב"כ אמר חלון.**כמ"ש לקמן פר' ל"ג סימן ה' ע"פ מדה י"ז וצהר מלשון צהרים על האור או שהצד"י מתחלף בז' מלשון זהר בזסשר"ץ והיינו על החלון שמביא אורה לבית:

**מרגלית.**סנהדרין ק"ח וע' פר"א פרק כ"ג ומרגלית היתה תלויה בתיבה וכו' ע"ש:

**ובשעה שהיא כהה.**כי אור החמה גדול מכל אור על כן כל מאורות כהים בעוד אור החמה בעולם וסובר כמ"ד לעיל כ"ה סוף סימן ב' שלא שבתו המאורות בשנת המבול וע' בירושלמי ריש פסחים וצ"ע גדול:

**ר' יהודה ור"נ.**ע' פר"א ריש פרק כ"ג באופן אחר והערוך יש לו גירסא אחרת ופירש באורך לפי גירסתו בערך # קל ח' וגירסת הילקוט כאן כגירסת הערוך וברש"י במדרש הביא ב' הגרסאות ופירושם ובמ"כ פירש לפי גרסת המדרש כאן וכן ציורה כאן:

**קילין.**פירש במוסף ערוך בלשון רומי שם כללי לחדר קטן ובפרט מיוחד החדר לדבר מאכל ומשתה:

**שניים לו ולבניו.**ולא בעליון ותחתון מפני המים של מעלה ומטה והיה בהם לחלוחית כמו בספינה וכן מטעם הצינה:

**עליונים לזבלים.**ולא בתחתון שלא יעלה הריח רע:

**קטרקטין.**פירש במוסף ערוך בלשון יוני ורומי אשנב ודלת פתוח מלמעלה למטה במקום משופע. ובילקוט גורס כמין טרקלין היה לו והיה פותח מן הצד וע' ערוך ערך פס אחרון לפתח מן הצד:

**מסייעתא עצמה.**דורש תעשה חסר יו"ד וקרי ביה תֵעָשֶה וכמ"ש אצל המנורה תֵעָשֶה ע' במדבר רבה פרשה ט"ו סוף סימן ד':

**הנני מסכים.**שתיבת הנני פירושה שעונה לקורא אותו ומסכים עמו וכאן למי עונה שאומר הנני. על כן דורש שעונה למלאכים ומסכים עמהם שלא נתרצו בבריאת אדם ומקטרגים עליו תמיד וכמ"ש לעיל פר' ח' סימן ו' וש"נ:

**מים היו.**הוקשה לו מ"ש את המבול מים שהיה בהיפך המים תחלה ואח"כ מבול. על כן דרש ע"פ מדה ל"א כאלו כתוב את המים מבול. וזהו שאמר מים היו ונעשה מבול:

**יצמוק.**ע' מ"כ וכאן פי' יצמוק שיתיבש לחותו עד שיתבטל:

**על התהום וסותמה.**עי' פר"א סוף פרק כ"ב פושטין רגליהם וסותמין כל התהומות וכו' ע"ש:

**על החלון סותמה.**למעלה בעבים והם הענקים והיו עושים על ידי כישוף לשעה. וכמ"ש לעיל פר' כ"ו סימן ז' מ"כ בשם רש"י:

**מתערכלות.**אולי צ"ל מתערבלות כמ"ש בתרגום אונקלוס מתערבלין אינון בארעא והיינו בעת שנתן רגלו על התהום וכן כשבא לכנוס בתיבה. והרפאים הם אנשי דור המבול וכמ"ש לעיל פר' כ"ו סימן ז' עמש"ש. ויחוללו מלשון חלל או מלשון חיל ורתת. מתחת מים שהתגברו המים מתחת על הרפאים לדחות רגליהם מן התהומות. ואיתא בפר"א הנ"ל מה עשה הקב"ה הרתיח מי התהומות והיו שולקים את בשרם ופושטין עורן מעליהם וכו':

**שאגת אריה.**ובפסוק הסמוך מנשמת אלוה יאבדו ומרוח אפו יכלו והיינו דור המבול שכלו ואז שאגת אריה וגו' ושיני כפירים נתעו:

**נגר היית.**אל תחשוב אחר שבנית לך תיבה אם תכנס לתוכה תנצל בטבע. שאינך בענין התיבה אלא נגר לבנות אך לכנוס בתוכה שכפי הטבע היו בני הדור והחיות טורפים ומאבדים את נח ובניו ומשברים את התיבה כרגע באפם. ולענין זה צריך ברית ושבועה וקיום וזהו מ"ש והקימותי את בריתי אתך ובאת אל התיבה:

**אתה ובניך לעצמך.**בתנחומא נח סימן י"א שלא יהא הקב"ה עוסק בחורבן עולם והוא בונה. וכמ"ש באגדת בראשית בסוף פרק ז' וז"ל משל לשר שיצא לעשות מלחמה עם הברברין גזר ואמר מרחצאות לא יפתחו מוניטא לא תטבעו עד שאבא מן המלחמה וע' לקמן פר' ל"ו סימן ז' שקבע מוניטא שלו וכו':

**בחסר ובכפן גלמוד.**עי' ירושלמי תענית פרק א' הלכה ו' לקמן פר' ל"ד סימן ז':

**וליוסף יולד.**תענית י"א הובא ילקוט פסוק זה:

**אפילו רוחות.**וכמ"ש לעיל סוף פר' ז' נפש חיה אלו וכו':

**התקשר ראם.**בקרא כתיב היאבה רֵם עבדך וכו' התקשר רֵם בתלם עבותו וחז"ל דרשו שמ"ש רם פירושו ראם. ופי' הפסוקים התקשור אתה ראם כמו שקשרתי אני ראם בתלם אם ישדד עמקים אחריך כמו ששדד עמקים אחרי וזה ע"פ מדה ט'. ולא מצאנו בתורה שיקשור ראם בתלם לחרוש בו ומכל שכן לייחס דבר זה אל הש"י על כן דורש על פי מדה כ' אא"ע לקשירת ראם בתלם לחרישה ושידוד עמקים ת"ע במקום שצריך והיינו בתיבה שלא היה יכול לכנוס בתיבה מפני גדלו וכמ"ש מדרש תהלים מזמור כ"ב ובילקוט שם. ואיך נמלט מהמבול אלא על כרחך שקשרו בתיבה כי שם צוה ה' ההצלה והיה נח מושיט לו מזונו וכמ"ש בפר"א פרק כ"ג שהיה נח מושיט מזון לעוג שהיה יושב על דף חוץ לתיבה. ולפי זה מ"ש התקשר רם בתלם על כרחך פי' במים שהיה עושה בהלוכו כמין תלמים במים. וכן אם ישדד עמקים אחריך כמו ששדד אחרי היינו בתיבה. ומ"ש כמן טבריא לסוסיתא כי טבריא יושבת בעמק כמ"ש. ובפסיקתא רבתי פר' ח' סימן ח' הובא ילקוט צפניה א' הילילו יושבי המכתש זו טבריא שעמוקה כמכתשת וסוסיתא רחוקה מטבריא מיל. והוא עמק גדול. וכן הלשון לקמן פר' ל"ב סימן ט' כמן טבריא לסוסיתא ע"ש:

**משום ר' נחמיה.**עי' לקמן פר' מ"ב סוף סימן ז' על פסוק ואת אכלם ר"נ אומר אלו הכותבות. הם התמרים וצ"ע:

**ר"א ב"כ.**לקמן פר' ל"ו סימן ג':

**זה שיכון לעשיית התיבה.**שמ"ש תחלה ויעש נח ככל אשר צוהו ה' שזה שייך לעשיית התיבה אבל כינוס בהמה חיה ועוף לא נצטווה כאן אלא הוא הבטחה של הקמת ברית שיזכה שיציל הכל בתיבה ואח"כ ציוהו מכל הבהמה תקח לך שבעה וכו' ויעש נח וכו' וזה שייך לכנוס בהמה חיה ועוף. וכמ"ש לקמן פרשה ל"ב סוף סימן ה' בהדיא: