**כתיב תאבד.**ילקוט תהלים ה' כל הענין ועי' לקמן פרשה ל"ח סימן א' ג"כ כל הענין:

**הן ודיבורם.**ופירוש הפסוק ע"פ מדה ט' וכאלו כתוב אנשי כזב שמדברים כזב תאבד אותם ודיבורם:

**הן ומדברותיהם.**הם ומנהגיהם כזב [וכ"כ ביפ"ת שמצא בגליון ישן שפי' מדברותיהם מנהגם] שאם הכוונה על דבריהם היל"ל מדברי לכן דורש ע"פ מדת ממעל מלשון דוברות בים מלכים א' ה' כ"ג כבשים כדברם ובדברי חז"ל דַבָּר אחד לדור:

**התיר.**שאחיתופל התיר בציווי לאבשלום. וצ"ע למה הביא ענין אחיתופל שהיה בימי אבשלום קודם לענין דואג שהיה בימי שאול. ואפשר על שבריש פר' ל"ח הוצרך להביא דברי אחיתופל תחלה כמבואר שם על כן גם כאן הביא כן:

**זטויטוס.**פי' במ"ע דל נחסר דבר מה וכאן פירושו שחסר חיים:

**על פיו לפלטי בן ליש.**כי מאחר שהרג דואג בעצמו לכל אנשי נוב על שנתן אחימלך לחם וחרב לדוד כל שכן וק"ו על דוד עצמו שבן מות הוא ואם היה כאן כבר היה נהרג:

**שאינם לא חיין ולא נדונים.**כי זהו ענין תועבה ושיקוץ ומטונף שלא ליגע בו ושלא יזכר שמו לא לטוב ולא לרע כי הרע והעונש בא לסוף לכלל טוב אחר עבור העונש והדין. וזה צ"ע דבריש חלק איתא דאין להם חלק לעוה"ב משמע שעומדים בדין כמ"ש בהדיא במשנה שם שאצל דור המבול איתא שם דף ק"ז ב' שאין להם חלק לעוה"ב ואין עומדים בדין משמע אבל אותם המבוארים במשנה א' עומדים בדין. ועי' במ"ר ריש פרשה י"א:

**ואני כאשר עשו.**נכשלתי בג"ע בבת שבע ובשפיכות דמים באוריה החתי. שהוי"ו של ואני דורש שמוסיף על ענין ראשון. ואני כמוהם עשיתי:

**אלא שגמלת עלי.**היינו כמ"ש ואני ברוב חסדך שפירושו ע"פ מדה ט' ברוב חסדך גמלת עלי וכאן אין הגמול מבואר אלא במקום אחר גם ה' העביר חטאתך לא תמות. כי מ"ש אבא ביתך אינו מחסד ה' אלא מבחירתו כמ"ש ויק"ר ריש פר' ל"ה בהדיא ואשיבה רגלי ובהכרח מ"ש ברוב חסדך ע"פ מדה ט' וי"ז מה שגמל שעשה עמו בחסד שכיפר לו שלא ימות:

**שאינן לא חיים.**כמ"ש סנהדרין ק"ז במשנה וכמ"ש לעיל פר' כ"ו ריש סימן ו':

**כי מלאה הארץ חמס.**ועשו כן במרמה וכמ"ש לעיל פר' ל"א סימן ה' ליקח פחות פחות מש"פ:

**ואני.**נח אמר כן ואני ומאחר שהענין מדבר בדור המבול וא"כ מ"ש ואני קאי על נח ועי' לעיל סוף פר' כ"ח וש"נ:

**בא אתה וכל ביתך.**וזהו ברוב חסדך אבא ביתך שהתיבה הוא הבית אשר צוה ה' שימלט בו נח וביתו וזה רק טובה וחסד ולא בחירה כנ"ל:

**ישר יחזו פנימו זה נח.**בפסוקים הקודמים ה' צדיק יבחן כמ"ש בסימן הסמוך על נח ורשע ואוהב חמס זה דור המבול שעשו חמס א"כ גם פסוק זה מדבר בנח שהתיבה הוא בדמיון ביהמ"ק כמ"ש בסוף סי' א' ביתך ולקמן פר' מ"ו סימן ז' אהלו של מלך ושם היתה השכינה שרויה:

**אין לך אדם.**לעיל פר' י"ט סימן ד':

**כתיב ה' צדיק יבחן.**לקמן פר' ל"ד סימן ב' ופר' נ"ה סי' ב' שמ"ר פר' ב' סימן ב' במ"ר פר' ט"ו סימן י"ב שי"ר סוף פסוק דודי לי ואני לו מדרש תהלים י"א:

**היוצר הזה.**דעת ר' יהונתן שהנסיון של הצדיק הוא להודיע לעולם שהוא צדיק וכמשל של נקישת הקנקנים שאינם לא לטובת הקנקנים ולא לטובת העולם. אלא להודיע לאחרים שהם טובים ויקנו אותם בשוְיָם וכן הצדיקים בוחן ומנסה אותם שידעו הבריות מעשיהם וידעו למה הקב"ה מטיב להם ודעת ריב"ח שהנסיון לטובת עצמו כדי שייטיב מעשיו על ידי הנסיונות שעומד בהם וזהו משל הפשתן שמקישין עליהם להשביחם ודעת ר' אלעזר שטעם הבחנת הצדיק לטובת העולם שיגין בזכותו עליהם כמשל חרישת הפרות שהוא לטובת העולם מצורך התבואה שתרבה:

**מקצת שבחו.**כי האדם אם משבחים אותו הרבה בפניו בא לכלל גאוה והתפארות. וע"כ טוב למעט בשבחו בפניו וכדי שלא יקפיד האדם על שממעט בשבחו. לזה דרש ראב"ע שכן מצאנו מפורש בתורה שנהג הש"י כן עם נח ור' אליעזר בנו של רי"ה מוסיף עוד שכן מצאנו אצל שבחי הש"י עצמו כי דברי ראב"ע אינם מספיקים ללמוד מהם כי מהש"י אין ראיה על האדם כי נח לא יקפיד אם הש"י קוראו צדיק ולא צדיק תמים אך איש על חבירו יקפיד. על כן מביא ראיה משבח הש"י עצמו. שבפניו אומרים מקצת שבחו. והיינו כשמדברים לנוכחו כמ"ש אמרו לאלהים מה נורא מעשיך שהוא לנוכח בפניו כמ"ש מעשיך עוזך ואינו מזכיר חסד וטוב שעושה. אך כשאומרים בלשון נסתר אומרים ברחבה ובפה מלא. הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו:

**מצינו שעקם.**ויק"ר ריש פר' כ"ו. במ"ר פר' י"ט סי' ב' וש"נ ומבואר הגירסא ופירושה:

**שתים ושלש תיבות.**שתי תיבות היינו בפסוק ח' כאן אשר איננה טהורה והיה לו לומר הטמאה הרי ב' תיבות. וג' תיבות בפסוק אשר לא טהורה היא. והיל"ל הטמאה הרי ג' תיבות:

**סימני בהמה טמאה.**כוון בזה שני ענינים. א' מאחר שבא לומר סימני טמאה לא היה צריך להזכיר של טהרה כלל. והב' שמאחר שהעיקר מדבר בסימני טומאה. היה לו להקדים סימני טומאה. אך דקדק להזכיר סימני טהרה ג"כ וגם התחיל בהם:

**ז' מכל מין.**כמו שאמר שנים אצל טמאה על כרחך פירושו שנים מכל מין וכמ"ש בפסוק ט' שנים שנים באו אל נח. א"כ מ"ש שבעה ג"כ פירושו שבעה מכל מין. אלא שהוקשה לו שתהיה א' בלא זוג ובהכרח שיהיה ז' זכרים וז' נקבות ואינו דומה למ"ש שנים שנים:

**לא שאני צריך להם.**פי' קרבן כמ"ש לקמן פרשה ל"ד סימן ט' מפני מה ציוני הקב"ה וריבה בטהורים יותר מבטמאים אלא להקריב מהם קרבן מיד וכו'. לזה אמר כאן לחיות זרע וזה טעם לכל המינים בין טהורים בין טמאים. אך נח הבין ממה שריבה בטהורים היה יכול להקריב היתרים. ויתכן כמ"ש לעיל פר' כ"ח ס"ס ו' שלא יאמרו לממונינו הוא צריך:

**כי לימים עוד שבעה.**אנכי ממטיר על הארץ ארבעים יום. ורמז התורה בכאן ממ"ש אנכי על פי גז"ש שהתורה נקראת אנכי והלוחות נתנו למ' יום וע"פ מדת מנגד נענשו למ' יום. וצ"ע מה לענין דור המבול שיענשו בדמיון שקבלו ישראל התורה אחר ט"ז דורות. אך האמת יורה דרכו שרשב"י דורש כמ"ש שמ"ר פר' למ"ד סוף סימן י"ג ביקש הקב"ה ליתן לדור המבול ד' דברים תורה וקרבנות וכו' ולא ביקשו ע"ש איך דורש מהפסוקים והיינו על ידי נח שהיה נביא ה'. ואם היו מקבלים התורה היו מקבלים נם הלוחות לארבעים יום ולזה נענשו על שלא קבלו ועברו על כולם:

**קלקלו את הצורה.**כמ"ש ויק"ר סוף פרשה כ"ג כל ארבעים יום עוסק הקב"ה בצורת הולד ולסוף ארבעים יום היא הולכת ומקלקלת עם אחר וכו' מי מפסיד הקב"ה שמאבד סממניו עכ"ל וזהו קלקול הצורה גם אפשר לפרש על שקלקלו צורת עצמם במה שנמשכו אחר יצרם ותאוותם. גם נכלל בזה על מ"ש לעיל פרשה כ"ג שנשתנה צורות פניהם ונעשו כקופות. ודרשה זו ע"פ מדת מנגד מ' יום כנגד מ' יום:

**קיומו.**שהברואים הם מקיימים את הארץ וכמ"ש דור הולך וכו' ובכן והארץ לעולם עומדת:

**יקומיניה.**הממון. וכמ"ש בהדיא לעיל פר' כ"ח סימן ז' וש"נ אם לא נכחד קימנו ממונם וכן דרשו במ"ר פרשה י"ח סימן י"ג ואת כל היקום אשר ברגליהם אלו הממון שמעמידים את האדם על רגליו ודרש כאן מדלא אמר את כל חי. ובקה"ר פסוק אם יוליד איש מאה ר' אבון אומר אוקימני ר"א אומר היקום הוא הממון וכו':

**זה קין.**כמ"ש לעיל פר' כ"ב סוף סימן י"ב ר"ל בשם ר' שמעון בן לקיש אמר תלאו ברפיון עד שבא מבול ושטפו. שנאמר וימח את כל היקום וגו' ויקם קין וכן הוא בשמ"ר פר' י"ב סי' ז' ופר' ל"א סימן י"ז. וכן בקהלת רבה הנ"ל שקין חי אלף ותרנ"ו שנה עד המבול. תשכ"ו שנה יותר מאדם הראשון:

**ברפיון.**הובא בערוך ערך רפן ופי' אויר בלע"ז ריפא ואולי הכוונה שהגזירה היתה רפויה ותלויה עד המבול:

**זה שיכון.**עי' לעיל סוף פר' ל"א מש"ש ותבין כאן ומ"ש ויעש נח על קיום המצוה בלא מעשה כי מאליהן באו והוא קבלן וזהו המעשה שלו:

**אינה עולה מן המנין.**עי' מ"כ על שהיתה שנה ארורה וכמ"ש איוב ג' אל יחד בימי שנה במספר ירחים אל יבא ועל כן לא נחשבה בשנות נח:

**בתקופות ובחשבונות.**מה שכל שנה מוסף על שלפניה בכל חודש אי"ב תשצ"ג:

**של מתושלח.**עי' לעיל פר' ג' סימן ו' ופר' למ"ד סימן ז' ומש"ש איך הוא החשבון. וכמ"ש בסדר עולם סוף פרק א' מתושלח מיצה ימיו עד המבול. ומ"ש כי לימים עוד שבעה וכן ויהי לשבעת הימים ולא פירש לאיזה חשבון. ומאחר שהחשבון מצומצם שאז מת מתושלח. על כרחנו שאלו ז' ימים הם ז' ימי אבלות וכמ"ש ויתעצב אל לבו כמ"ש לעיל סוף פר' כ"ז וכמ"ש אצל יעקב ויעש לאביו אבל שבעת ימים:

**נתאבל הקב"ה.**לקמן פר' ק' ריש סימן ז' וש"נ ע' לעיל סוף פר' כ"ז. ועי' סנהדרין דף ק"ח ג' דעות בזה:

**א"ר יוסי.**במכילתא בשלח פסוק כי גאה גאה. וז"ל ר' יוסי בן דורמסקית אומר הם נתנו עיניהם העליונה בתחתונה כדי לעשות תאותם והקב"ה פתח עליהם מעינות מלמעלה ומלמטה לאבדם שנאמר ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו עכ"ל ופירוש שהם נתנו את שכלם שהוא עין העליונה בתאוותם והלכו רק אחר עיניהם של זנות לכך נדונו בעיני המעינות של מטה. ועי' סנהדרין ק"ח וברש"י שם ועי' הגהות רד"ל וכן הוא בספרי עקב פיסקא מ"ג כמו במכילתא. ועי' במ"ר פר' ט' בסימן כ"ד ג"כ כנ"ל:

**בגלגל העין.**כדאיתא במסכתא דרך ארץ פרק ט' בסופו שמדמה דמיון העולם לעין. הלובן שבעין הוא האוקינוס. ועגול שבעין הוא כדור הארץ. שחור שבעין הוא ירושלים. פרצוף שבעין הוא ביהמ"ק. ולשון רש"י בגמרא שם. במים דומה לגלגל עין המעיינות שנובעין ממקום קטן כמו עין ונ"ל על שהעין הוא מקור נובע דמעה כמ"ש מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה:

**סילונות שלהם.**שהשחיתו דרכם וקלקלו צנורותיהם:

**דרך ארץ.**כמ"ש לעיל פרשה י"ג סימן י"ג המים העליונים וכו' ע"ש וע' פר"א פרק ה':

**אם נכנס נח.**לקמן פר' מ"ז ריש סימן ח':

**כל צפור כל כנף.**זה מיותר שכבר אמר ברישא וכל העוף למינהו ע"כ דרש מדה כ' אא"ע לכאן לכינוס התיבה ת"ע לענין קרבן שמפורש בתורה שהקריב נח מהבהמה והעוף. ובא להורות כל צפור שיהיה הכל של צפור שלא יהיה חסר אלא שלם. ושיהיה הכנף שלם לא מרוט וכן פסוק והבאים זכר ונקבה מכל בשר באו ג"כ מיותר לדרשה לסרוחין ולחסר אבר וזהו מכל ולא חסר:

**קניני אנא.**וכי ציד של חיה ועוף ושקצים ושרצים אני להיות בקי בכל מינים אלו ולהביאם כל אחד ממקומו. ודורש על שבפסוק י"ט אמר ומכל החי מכל בשר שנים מכל תביא אל התיבה להחיות אתך ואח"כ אמר כמה פעמים יבואו אליך והבאים מכל בשר ב' כ"מ והכריע ע"פ מדה ט' שהקב"ה אמר לו תביא ואמר לו נח וכי קניגי אנא ואז אמר לו יבואו אליך מעצמם. ומ"ש תביא בהכרח יתפרש שכאשר יבואו תקבלם:

**דרשו מעל ספר ה'.**וס"ד וקראו אחת מהנה לא נעדרה אשה רעותה לא פקדו כי פי הוא צוה ורוחו הוא קבצן. וענין הפרשה מדבר במפלת שונאי ציון באחרונה (וכמ"ש יחזקאל ריש ל"ט). וכמ"ש ישעיה שם פסוק ה'. כי רותה וגו' ואמר שם שיתקבצו שם מקצת העופות ולא פי' לאיזה צורך יתקבצו. ועל זה חתם שם דרשו מעל ספר ה' וגו' ולא פירש איזה ספר ה' ולמה ידרשו מספר ה'. ודרש ר' יוחנן דרשה נפלאה ונשגבה. תחלה דרש שהענין מדבר במפלת גוג. כי כאן כתיב כי זבח לה' וגו' וטבח גדול וגו' וביחזקאל ל"ט אצל מפלת גוג כתוב ג"כ כה אמר ה' אלהים אמור לצפור כל כנף וגו' על זבחי אשר אני זובח לכם. וכן שאר עניני הפרשה ומליצתה דומה ממש לענין הפרשה שם הרי שגם ישעיה כוון על מפלת גוג. וביחזקאל ביאר שצוה לו הש"י שיאמר לכל חיות ועופות שיבואו כולם לאכול בשר גבורים ולשתות דמם אך לא ביאר איך יבואו האם על פי צווי יחזקאל לבד יבואו ובפרט שיאמר בימיו שיבואו לעתיד במפלת גוג כל חיות ועופות. אך ג' פרשיות אלו היינו כאן של נח ושל ישעיה ל"ד ושל יחזקאל ל"ט מלמדים זה על זה כי ספר ה' פי' ספר התורה שנקרא ספר ה' ושם מפורש שבאו כל החיות והבהמות והעופות לתיבה מאליהן. ולא פירש איך באו מאליהן. ומפורש בישעיה שם כי פי הוא צוה ורוחו הוא קבצן. ובתיבה היה ענינם שיסגרו י"ב חודש בהכרח נגד רצונם. וישעיה ניבא שם בפרשה שיבואו כולם במפלת גוג כמו שבאו לתיבה ולא פירש ישעיה למה יבואו והרי מפורש ביחזקאל לאכול בשר ולשתות דם להפטם מהם. הרי יוצא לנו קל וחומר. אם באו כולם להסגר בתיבה י"ב חודש כדמפורש בספר ה' ע"י שצוה בפיו וקבצן ברוחו כדמפורש בישעיה על אחת כמה וכמה שיבואו כולם להפטם כמפורש ביחזקאל. ומה שפרט המדרש שבאו להסגר י"ב חודש דעת המדרש שהק"ו שיבואו להפטם יהיה ג"כ י"ב חודש. כמפורש במדרש תהלים במזמור ק"נ ואכלתם בשר ושתיתם דם על זבחי אשר אני זובח לכם ולא פירש יחזקאל כמה זמן חיה ועוף אוכלים נבלתו של גוג בא ישעיה ופירש וקץ עליו העיט וכל בהמת הארץ עליו תחרף שע"פ מדה י"ז מדבר במלחמת גוג הרי י"ב חודש עושים על גוג. ודרשה זו ע"פ מדה י"ט דבר שנאמר בזה וה"ה לחבירו שהעופות יהיו בקיץ וכן בחורף ובהמות יהיו בחורף וכן בקיץ שכולם יהיו יחד י"ב חודש. ולזה כוון רבי יוחנן במ"ש י"ב חודש וכמו שכתוב מפורש בסדר עולם רבה פרק ג' משפט גוג לעתיד לבא י"ב חודש שנאמר וקץ עליו העיט וכל בהמת הארץ עליו תחרף. ועל פי דברינו הנ"ל יובנו בקל דברי הסדר עולם. וע' עוד שמ"ר פר' למ"ד סימן י"ז בסופו מה ששייך עוד לדרשה זו וכל דברים אלו היו ידועים ופשוטים לחז"ל ונפלאות הוא בעינינו:

**דרולומוסיא.**הרג של כליה כמ"ש לעיל פר' כ"ו סימן ה' מאמר ר' שמלאי וענין המשל שנותן אוהבו בבית האסורין להצילו מההרג הכולל. ועוד נותן חותמו עליו שלא יכנסו ההורגים שם ועי"כ ניצל אוהבו וכן נח שכתוב בו ויסגור בעדו והיה לשתי הכוונות יחד והזכיר שמו על הסגירה ויסגור ה' וזהו החותם:

**והקיפה אריות.**דורש כן ממ"ש ויסגור ה' בעדו. ואין סגר אלא חיות רעות שנאמר אֱלָהּ שלח מלאכא וסגר פום אריותא [וביפ"ת הביא זאת בשם ר' תנחומא] כן הוא במכילתא ריש בשלח על פסוק סגר עליהם המדבר. וכן הוא בילקוט כאן בשם מדרש אבכיר על פי גז"ש כנ"ל ולמה הקיפה אריות אלא שהגבורים נתכנסו מפני המבול סביב לתיבה וראו שלא ינצלו בתיבה חלק אלף אלפים מהם ובקשו להפוך התיבה ולשברה. והאריות הרגום כמפורש לעיל פר' ל' סימן ו' ע' מש"ש:

**כעל ב' קורות.**שהלכה בקלות כספינה קטנה השטה במרוצה על ב' קורות שאינה משוקעת במים:

**כמין טבריא לסוסיתא.**שעומדות על שפת ים כנרת קרובות זו לזו והולכות מזו לזו בקלות ובמרוצה. ועי' לעיל פר' ל"א סימן י"ג כמן טבריא לסוסיתא ומש"ש וזה היה דרך נס ופלא שהיתה נושאת עצמה לילך בקלות. וכמ"ש לעיל פר' ל"א סימן י"א תעשיה אף היא היתה מסייעת עצמה והיינו בבנינה וכן כאן בהילוכה אע"פ שהיתה משוקעת מפני כבדה וכובד המשא שבה אעפ"כ הלכה בקלות וזהו על פני המים:

**והמים גברו מאד.**וס"ד ויכוסו כל ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים. ועל זה הביא המעשה של ר"י וכמפורש לקמן בסמוך:

**ר' יונתן סליק.**ד"ר פר' ג' סימן ו' המעשה וש"נ וע' לקמן פר' פ"א סימן ג' ריש המעשה אך סופו באופן אחר:

**קלקלתא.**פי' מקולקלת וחריבה. ולקמן פר' ל"ג סימן א' קילקלתא זבנית שפירושו בית אשפה ושם קילקלתא ביו"ד:

**דלא טף.**כמ"ש יחזקאל כ"ב את ארץ לא מטוהרה ולא גושמה ביום זעם. וכן הוא בויק"ר פר' ל"א סי' י"א שי"ר פסוק הנך יפה א' ופסוק הנך יפה ב':

**ולא השיבו לשעה.**פי' שבשעה זו נעלם ממנו ולא היה לו פנאי להשיב ולהתישב בדבר:

**לא יהיה בך עקר.**מן התשובה. כן הוא בד"ר שם פר' ג'. ופי' להשיב תשובה לשואל דבר נגד התורה:

**בבהמות שלכם.**שם ושם הגירסא בבהמין שבכם והם בחמרין מנהיגי הבהמות בדרך שאינן בני תורה:

**הה"ד כל כלי יוצר.**כתב היד"מ שהוא ט"ס. וצ"ל והדין קרא ונכון הוא שהרי הוא פסוק הג' שאמר שקרא עליו ג' מקראות. ועי' פר"א פרק כ"ג שדורש שם ב' כתובים מכחישים דכאן אמר ויכוסו כל ההרים ושם כתוב ולא גושמה ביום זעם והכריע שהגשם לא ירד בה אך כשנתרבו המים נתכנסו שם ג"כ:

**ט"ו אמה בבקעה.**פשט הפסוק שאחר שכסו המים כל ההרים הגבוהים גברו עוד ט"ו אמה למעלה מכל ההרים. וא"כ יקשה שהרי אין שני הרים בעולם שוים ממש ובהכרח שיש הר אחד גבוה מכולם וכשהיו המים למעלה גם מהר זה ט"ו אמה א"כ מהר אחר היו יותר. ואיך אמר שכסו ט"ו אמה למעלה אחר שכסו כל ההרים משמע שמכל ההרים היו רק ט"ו אמה למעלה. ובזה פליגי ר"י ור"נ. שר"י סובר שהט"ו אמה היה שוה בכל הארץ. שהרי כתוב והמים גברו מאד מאד על הארץ ולא פירש כמה ולא בא לסתום אלא לפרש ויגיד עליו רעו בפסוק הב' חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים. וזהו שאמר ט"ו אמה בהר ט"ו אמה בבקעה. ור"נ סובר שכך פירוש הכתוב והמים גברו מאד מאד על הארץ עד שכסו כל ההרים אשר תחת כל השמים ואח"כ חמש עשרה אמה מלמעלה מכל ההרים היינו ט"ו אמה מכל הר והר לפי מה שהוא גדול או קטן ט"ו אמה:

**וכאן הוא עושה.**לעיל סוף פר' י"ד ושם מבואר:

**פרט לדגים.**ודייק מכל אשר בחרבה מתו עתה במים על שחייהם בחרבה אך הדגים שחייהם במים לא מתו במים:

**בכלל מאוספים.**פירש רש"י דכתיב אסף עוף השמים ודגי הים עכ"ל מ"כ והיינו בצפניה א' ולעיל פר' כ"ח סימן ו' דורש פסוק זהעל המבול. גם אפשר לפרש בכלל מאוספים היינו מ"ש כאן קח לך מכל מאכל אשר יאכל ואספת אליך ואצל הדגים כתוב אם כל דגי הים יאסף להם. ולא יתכן לומר שיאסוף אותם לאכילה כפשט הכתוב שהרי קודם המבול לא התיר לאכילה אלא ירק עשב. א"כ מ"ש ואספת אליך אא"ע לאכילה ת"ע לקיום זרע ומ"ש מכל אשר בחרבה מתו משמע שבמים לא מתו ולמה אספן על זה תירץ שהרבה מן הדגים ברחו אלים אוקינוס שים אוקינוס הוא חוץ מן האדמה עד קצות השמים כמ"ש פר"א פרק ג' ולא היה בכלל הקללה וע"כ כתוב מכל אשר בחרבה מתו. ולא מה שבים אוקינוס:

**גונח דם.**בברייתא דל"ב מדות מדה ב' שם מבואר ופי' גונח צועק מכאב לב והחזה ורוקק דם מפני הצינה ע"ש מה שהקשיתי ותרצתי: