**צדקתך כהררי אל.**וסיפא דקרא אדם ובהמה תושיע ה' וכמ"ש בסוף הסימן. וכל דברי סימן זה בויק"ר ריש פר' כ"ז בשינוי מאמרים בקדימה ואיחור ושם יתבאר:

**א"ר לוי.**בויקרא רבה ריש פר' כ"ז ובריש במ"ר שם הגירסא ר' מאיר. וכן העיר הגאון רש"ש זצ"ל כי הדרשה היא ברייתא מתנאים ור"ל והוא אמורא:

**הובלתי כתיב.**בויק"ר שם ובמ"ר שם לא גרסינן ליה ובקרא כתיב האבלתי אלא שדורש א"ת האבלתי אלא הובלתי כי הוקשה לו איך אמר ביום רדתו שאולה האבלתי כסיתי עליו את תהום משמע שתהום ענין אחר הוא שאחר שירד שאול האביב וכיסהו בתהום על כן דורש שהשאול הוא הקבר ואחר שירד בקבר יוביל ויוליך אותו בתהום בגיהנם ושם מכסהו בתהום וחושך. וכל זה ע"פ מדת ממעל ומנגד ודרך קצרה:

**צדקתך עד משפטיך.**כאן בשיבוש וכצ"ל כמ"ש ויק"ר פר' כ"ז שם צדקתך על משפטיך כהררי אל על תהום רבה ופי' באופן שעומדים ההרים על תהום כך הצדקה עומדת על המשפט וכמ"ש כאן מה ההרים נכבשים וכו' ומאמר מה ההרים אין להם סוף אין מקומו כאן אלא מקומו אחר שחותם הדרשה שלא יצאו וישרוף העולם שהוא פירוש על דרשת ר' יונתן וכמ"ש במ"כ ודרשת ר' יונתן ע"פ מדה ל"א ומדה ט' ע"כ מוסיף תיבת על משפטיך על תהום כי על שסומך תיבת צדקתך לתיבת משפטיך ע"פ מדה ל"א הוכרח להוסיף תיבת על. על פי מדה ט':

**כך הצדיקים נכבשים.**בויק"ר שם הגי' כך הצדקה כובשת על הפורענות:

**אמרו צדיק.**וס"ד כי פרי מעלליהם יאכלו. וצריך לסמוך לדרשה זו מ"ש אח"כ מה התהום לא נזרע ולא עושה פירות כך הרשעים וכו' שנאמר אוי לרשע רע וס"ד כי גמול ידיו יעשה לו ולא פירות. וכן הגירסא בויק"ר פר' כ"ז וכאן המאמרים והפסוקים בערבוב:

**ריב"ל סליק לרומי.**עי' לקמן פר' ע"ח סימן ה' ג"כ ריב"ל סליק לרומא:

**גידומי דדהב.**בויק"ר שם גורס רמוני דדהב וחזורין דדהב ולחמא דדהב:

**בר דכר ברתא נוקבתא.**כפול לשון הוא ושם הגירסא אית לך בר אית לך ברתא:

**ר"י בר"ם.**כל דרשה זו בשביל מאמר זה בלבד ששייך כאן על שבפסוק זה יש צדקה ומשפט הרים ותהום אדם ובהמה. וכל דברים אלו כתובים אצל נח ודורש גז"ש:

**אלא עם הררי אל.**כוונת המדרש על האבות שנקראו הרים כמ"ש שמ"ר פר' ט"ו סימן ד' וסימן ז' שנולדו אבות בר"ה היינו בחודש השביעי וכמ"ש פסיקתא פר' מ' סי' ו' ובויק"ר פר' כ"ט סימן ט' בחודש השביעי בירחא דשבועתא שנשבע הש"י לאברהם בעקדת יצחק:

**ד"א הה"ד.**פי' ד"א ויזכור אלהים את נח:

**זה העולם.**שבימי הרשעים נעשה העולם קטן ושפל והאנשים הרבים נעשו מעטים קטנים ושפלים:

**מסכן וחכם זה נח.**שהיה בזוי כמו מסכן כמ"ש לעיל פר' ל' סימן ז' לפיד בוז. ומ"ש וחכם כמ"ש לעיל פר' כ"ט סוף סימן ד' ופרשה למ"ד סימן ז' ולוקח נפשות חכם ונח בחכמתו וצדקתו מלט את העולם שממנו נבנה העולם:

**עקמן וכמנן.**עקמן פי' שהעקים עליהם את העולם ושינה עליהם סידרי בראשית. כמ"ש לעיל פר' ל"ב סוף סימן ז' ומ"ש וכמנן פירושו בלשון ארמית צדיה ואריבה ואשר לא צדה תרגם אונקלוס ודלא כמן ליה והוא כנוי על פעולת הפורענות והכנתה. כמ"ש דוב אורב הוא לי ארי במסתרים:

**בחכמתו ויעל עולות.**כמ"ש לקמן פ' ל"ד סי' ט' ויבן נח נתבונן מפני מה ריבה בטהורים ועל ידי כן הקריב קרבנות והיה לריח ניחוח והבטיח לו שלא יביא עוד מבול לעולם:

**ואדם לא זכר.**שכולם ביזו אותו ולא החשיבוהו כנ"ל:

**מנהרים.**ובקה"ר פסוק זה הגירסא אתון לא אדכרתוני ע"ש באריכות מה שביזו אותו:

**טוב ה' לכל.**הוא ד"א על פסוק ויזכור אלהים את נח:

**על הכל שהוא מעשיו.**שלא נפרש טוב ה' לכל אפילו למכעיסיו על כן פירש על כל שהוא מעשיו שתיבת מעשיו נמשך גם לרישא ע"פ מדה כ"ב ופי' שניכר עליו שהוא מעשיו ולא שינה ולא קלקל עצמו במעשיו הרעים וכמ"ש כל רואיהם יכירום עי' ויק"ר ריש פרשה י"ז:

**שהן מדותיו הוא מרחם.**ופירוש הפסוק טוב ה' לכל ורחמיו על כל מי שעושה כמעשיו מדת טובו ורחמיו וכמדותיו עליו הוא טוב ומרחם. וכמ"ש חז"ל והלכת בדרכיו מה הוא רחום וכו'. ור"י דסכנין דורש על שטוב ה' לכל נתן מדת רחמים בלב מעשיו שירחמו על אחרים. ור' תנחומא ור' אבא דורשים כר' שמואל אלא דלר' שמואל מ"ש מעשיו פי' על כל מדותיו כנ"ל ולר"ת ור"א על הרחמים לבד:

**ביומי דר' תנחומא.**ויק"ר פר' ל"ד בסימן י"א המעשה באריכות ע"ש ותמצא נחת הרי שעל ידי הרחמים של יחיד לבד הש"י מרחם על כל בריותיו:

**רבינו הוה יתיב.**לקמן פר' צ"ו בסוף ובירושלמי כלאים פרק ט' והביא מעשה זאת שעל שלא ריחם על העגל באו עליו יסורים. ועל שריחם על השרץ נסתלקו ממנו היסורים. ולפרש שמ"ש ורחמיו על כל מעשיו כפשוטו שמרחם על כל בריותיו שברא ועשה גם על שקצים ורמשים:

**כל אותן י"ג שנה.**וכמ"ש ישעיה נ"ב והוא מחולל מפשעינו וגו'. ובאיכה פסוק רוח אפינו נלכד בשחיתותם ובויק"ר פר' ט"ו סימן ג' דשם ושם נדרש פסוק זה על רבינו הקדוש וכן באיכה רבתי פסוק הנ"ל:

**בתר יומין.**זה היה בסוף י"ג שנה וכן מפורש שם בירושלמי בסוף י"ג שנה ותלתין יומין:

**רבינו הוה ענוותן.**גם מעשה הזאת מירושלמי הנ"ל:

**אנא קאים.**ובירושלמי הנ"ל הגירסא אנא מותיב ליה לעיל מיניה:

**נתכרכמו.**נהפכו למראה ירוק גע"ל:

**עומד בחוץ.**ולא אמר שקר חלילה ורבי סבור שבא בחיים ור"ח אמר לשון שכולל חי ומת ע"כ הקפיד רבי עליו שלא אמר לו בפי' שארונו בא ונתן לר' מקום לטעות ועי' בירושלמי שם שהביא מעשה שם שר' חייא מת קודם ר"ה ור"ה נקבר במערת ר"ח. וצ"ע בירושלמי אם יתכן לפרש שהכוונה על ר"ה האחרון תלמיד רב שהוא נקבר במערת ר' חייא ע"ש:

**שהוא נזוף.**על שבא לנסות את רבי והחרידו פתאום:

**וקרב תלמידים.**שהתלמידים שהיו לומדים אצל רבי מחמת יראתו היו עומדים ברחוק ממנו ורבי בענוותו מקרבם אצלו ומקרב לר' חייא יותר מכולם. ובירושלמי שם הגי' כד הוה עלו לבית וועדא הוה אמר יכנס ר' חייא רובא לפנים:

**לא יעשה כן בישראל.**אלא ר' חייא רובא לפנים ור"י בר"י לפני ולפנים ירושלמי שם:

**מסתכל הייתי באגדת.**בירושלמי שם הגי' ויעול עלי (לשון שבועה היא יבוא כן וכן) דאין סחית לא ידעית בהאי שעתא אשגרת עייני בכל ספר תהלים אגדה. ופי' דאין סחית שהסחתי דעתי מעסק ב"א ולא ידעתי כלל שהוא עומד לנגדי:

**לאשונה.**לאישון לילה ואפילה. ובירושלמי שם הגיר' דיהלכון עמיה בגין סכנתא ופי' שמאחר שהוא טרוד כל כך בד"ת. עד שאינו מרגיש בכבוד אדם גדול ממנו לא יכיר ג"כ בדרך באבן ובבור ויבא לידי סכנה:

**דלא ישהי ותזער נפשיה.**שלא ישתהה שם בשכחתו וטרדתו. וכשיזכור שעומד במקום חושך יחרד ותקטן נפשו עליו:

**ויזכור אלהים את נח.**פסוק זה קודם לכל הזכירות שזכר אלא על שהוא עיקר הדרשה הביאו באחרונה כדרך המדרש ואגב מאמר זה הביא כל הדרשות על פסוק זה:

**רשב"נ.**לקמן פר' ע"ג סימן ג':

**מה זכירה.**עי' לקמן פר' נ"א סימן ה' אצל לוט ולקמן פר' ע"ג סימן ד' אצל רחל שהיל"ל וירחם ה' וכו' ואמר ויזכור משמע שהזכיר את שמו ואת מעשיו ושואל ע"י איזה זכירה ריתם:

**אותם כל י"ב חודש.**מ"ש אותם היינו המבוארים בפסוק את כל החיה ואת כל הבהמה משמע זכירה אחת לכולם. ומ"ש י"ב חודש לפי שהכין להם מזון על י"ב חודש אף שהזכירה היתה אחר ק"נ יום:

**מזכות הטהורים.**וזהו אשר אתו בתיבה והיינו הטהורים. וכמ"ש וישלח את היונה מאתו ודרשו סנהדרין ק"ח מכאן שדירתן של עופות טהורים עם הצדיקים:

**לשם קרבנו.**עי' לעיל פר' כ"ה סימן ב' ופירושו שם. ומאחר שנקרא על שם שעתיד לעשות נחת רוח להש"י ע"י קרבנו. הזכיר את שמו לזכות לשכך תגבורת המים שתוכל התיבה לנוח. וכן לר"י ב"ח מאחר שנקרא שמו לשם נחת התיבה זכר לו שמו לקיים לו כן. ויותר נראה פשט המדרש שהביא ב' מאמרים אלו על פסוק ותנח התיבה והעיקר הוא מאמר ר"י ב"ח ומאמר ר"א הובא דרך אגב שנאמרו יחד לעיל פר' כ"ה סימן ב':

**ר"י אמר לא ישבתו.**עי' לעיל פר' כ"ה סימן ב' וכאן הובא אגב מאמר של ר"י ב"ח כמ"ש שם:

**אר"א לרעה.**שמאחר שלרעה נפתחו כל מעינות ומדה טובה מרובה וא"כ ק"ו שהיל"ל שנסתכרו כל מעינות שהוא לטובה. ותירץ שנשארו לברכה ולרפואה בעולם:

**ותנח התיבה.**וס"ד על הרי אררט ועל זה אמר טורי קורדניא. וכמ"ש בת"א וע' מ"ש לעיל פר' ל"א סימן ח'. ועל שעשה התיבה מעצי קרדו. לכן נחה התיבה ג"כ בהרי קרדו:

**ויפתח נח.**את חלון התיבה אשר עשה. וכמ"ש לעיל פר' ל"א סימן י"א ולא מצינו שצווהו הקב"ה לעשות חלון אלא צוהר. אלא שמ"ש צוהר פירושו חלון שממנו בא האור והזוהר:

**שלח חושך ויחשיך.**אצל מכות אחרות הזכיר בפירוש שהיו על מצרים רק אצל חשך אמר סתם שלח חושך ויחשיך וגם אמר בל' שליחות. ע"כ דורש גז"ש מתיבת שלח על העורב שהוא שחור וחושך וכתוב בו וישלח את העורב:

**ויצא יצא.**שהיל"ל יצא ובא וכמ"ש אין יוצא ואין בא או הלך ושוב כמ"ש אצל דוד שמואל א' י"ז ט"ו ודוד הולך ושב. ע"כ דורש ושוב כמו והשב ע"ד שכתוב ושב ה' אלהיך שפי' והשיב:

**לא לאכילה ולא לקרבן.**שגם מהטמאים הרבה מהם היו ראוים לאכילה. אך העורב אינו ראוי ועי' ביד"מ. ובשליחות נח היה סכנה לעורב שמא יפרח מרחוק ולא יוכל לשוב ויטבע במים. ונח כוון לזה שאין לחוש אם יטבע. ועל כן כתב וישלח את העורב ולא כתב למה. אך אצל היונה כתוב לראות הקלו המים שחשב נח לתקן ע"י היונה:

**קבלו שעתיד העולה.**דרש ע"פ מדה ט' שאמר לו הקב"ה שיחזור ויקבלנו. שזהו שכתוב עד יבושת מים ואצל אליהו כתיב והעורבים מביאים לו וכו' ויבש הנחל. ואז היה צורך גדול בעורבים. שילמוד מהם אליהו. שהרי אפילו העורבים שהם אכזרים מביאים לך לאכול אף כי אתה שצריך אתה לרחם על ישראל וליתן להם מים שהיה תלוי בו כמ"ש כ"א ע"פ דברי:

**ר"י ור"נ.**ע' חולין דף ה' פלוגתא דאמוראי בזה:

**בגנזק של מדי.**על שהוא סמוך אצל הרי אררט על כן זכר שם המדינה:

**הם שכחו רחמי.**עי' לעיל ריש סימן ג' בדברי ר"י דסכנין ובהם כתוב לאור יקום רוצח וכו' ובלילה יהי כגנב וכן כל ענין הפרשה וע"פ מדת מנגד ישכחהו רחם:

**שמיתקה רימה מהם.**מנבלתם אחר המבול ואפי' אותם שנמוחו היה בשרם ודמם מובלל בעפר הארץ והיה לרימה. ובפר"א פרק כ"ג איתא וז"ל ושלח נח את העורב ומצא נבלת אדם על ראשי ההרים ולא השיב תשובה:

**ואינו מעלה חלופין.**תיבת ואינו הוא טעות שהאילן שנשבר יכול להוציא ענפים וכמו שמסיים בהדיא זה דור הפלגה. כי דור המבול ננערו מתיהם לבבל ושנער ועשו חילופין דור הפלגה שהיו בארץ שנער וכן הוא הגי' בילקוט איוב כ"ד שנשבר והוא מעלה חילופין:

**ולא מצאה היונה.**ותשב אליו. ויתכן שבא לרמז על כנסת ישראל שנמשלה ליונה ודכוותה באיכה ג"כ על כ"י וכמ"ש בצר לך ושבת עד ה' אלהיך. וכן בכמה מקומות. ועל כן לטובה הוא מייסר אותה ביסורים ועוני שתשוב אליו:

**ג' שבועות ימים.**ג' פעמים כתיב ששלח את היונה וב' פעמים כתיב ויחל עוד שבעת ימים. ומזה אנו לומדים שגם הראשונים היו ז' ימים והמדרש בא ללמדנו שלא נדרוש הריבוים מזה שכתב שתי פעמים וייחל עוד שבעת ימים אחרים שיתרבו הרבה שבועות וכאן לא יתכן שיסתור מ"ש מפורש שבראשון באחד לחודש חרבו המים וכמ"ש החשבון במדרש בסימן הסמוך והובא ברש"י בחומש:

**אלו שבקת.**כי אחר המבול שב לרחם להביא הטובה בברכה שהרי מצאה היונה עלה זית שלא נטע אדם אלא ברצות ה' בברכת הארץ. ועל זה התאונן נח שבזה שלקחה העלה קטנה מאילן ומנעה טובה מברכת הש"י ועל זה מורה תיבת טרף שהיל"ל מזון. ועל כן אמר טרף לדרוש קטל. ע' כל זה ויק"ר פר' ל"א סימן י"א ובשי"ר פסוק הנך יפה א' והנך יפה ב'. ובג' מקומות הנ"ל הגירסא אמר ר' ברכיה אלולי קטלתיה אילן רב הוה מתעבדא:

**דלא טפת.**לעיל פר' ל"ב סי' י' וש"נ:

**מהיכן הביאה.**דעתיה שקודם שחרבה אדמה לא גדל אילן כי מים אלו לא הצמיחו כמ"ש בסוף הפרשה:

**אילו מג"ע.**שמאחר שבהכרח שמג"ע לקחה וא"כ יקשה למה דווקא הזית וחולק על מ"ש לעיל אלו קטלתיה וסובר כמאן דאמר שגם בארץ ישראל היה המבול וכמ"ש לעיל פר' ל"ב סימן יו"ד ובשם פר"א:

**אמרה לו.**פירש רש"י בחומש מדכתיב בפיה היינו שאמרה לו:

הדא מסייעכמ"ש לעיל סימן זה וע"כ כתב אחרים ללמד שגם ראשונים היו ז' ימים:

**תנינן משפט.**עדיות פרק ב' סדר עולם ריש פר' ד' וכל הפרק שם כמ"ש כאן עד סוף הפרשה רק דברי ר' יהושע לא הובא כאן וע' איכה רבתי פסוק לא עליכם:

**זה מרחשוון.**אליבא דר"א וכמפורש בסד"ע שם ובספר יפה תואר מאריך בכל חשבון זה וברש"י בחומש מפורש:

**ד"א ויהי באחת.**תיבת ד"א מיותר וט"ס שהרי באמצע החשבון עומד ואינו דורש דרשה אחרת. ועל שמזכיר את הפסוק פעם שני סבור המעתיק שהוא ד"א. וכן בילקוט כאן ליתא:

**יסרוט סריטה.**עי' שמ"ר פר' י"ב סימן ב':

**בתקופת תמוז.**בעת התקופה וכאשר יגיע י"ב חודש של לבנה שהוא שנ"ד יום עדיין לא יחזור השמש לאותו מקום עד אחר י"א יום: