**א"ר שמואל בר אמי.**עי' יומא דף י"א בשינוי וירושלמי מגילה פרק א' הלכה ט' בשמות חלופים ועל מדי כתב ומדי כשמועה פי' כמו שהוא בתורה בלא שינוי. וכך הוא תיקון לשון המדרש. גומר זו אפריקא. ומגוג גירמניא. ומדי מדי. ויון מוקדניא. ותובל אסניא. משך ותוניא. ותירס ר"ס אמר זו פרס וכו':

**גירמנקייא.**וכן הוא בירושלמי הנ"ל:

**אליסטורוס אטליא ודורדניא.**הנה כתוב ובני יון אלישה ותרשיש כתים ודודנים. ועל זה פירש שהם ג' אלו. וא"כ חסר עוד אחד. ומסתבר שהחסר הוא על ותרשיש כי אלישה הוא אליסטורוס הקרובים במבטא. וכתים הוא אטליא כמ"ש בריש יוסיפון ודודנים הוא דרדניא. ויתכן שאליסטורוס הוא ב' תיבות אליס פי' על אלישה וטורוס על תרשיש. אך בירושלמי הנ"ל הביא ג"כ על ד' שמות הנ"ל ג' שמות אליסטרוס אבי' ודרדניא הרי שחסר ג"כ אחד והיינו של כתים הוא אטליא הנ"ל וכאן חסר על תרשיש ואולי מ"ש אביא הוא על ותרשיש והירושלמי והמדרש מלמדים זה על זה דכצ"ל אליסטורוס אביא איטליא דרדניא:

**בני דודיהם.**שכאן כתוב כתים ודודנים ובריש ד"ה כתיב כתים ורודנים. ודורש שהכתים פעמים הם בני דודיהם ולפעמים רודים בהם. וכמ"ש ביוסיפון שצפו בן אליפז מלך בכתים. ונשארו זרעו לעולם בכתים אטליא והיו קרובים לישראל ורדו בהם:

**כוש ופוט ולוד.**והכוונה שלא נזכר עוד פוט בכל התורה כמו כוש ומצרים והיינו סבורים שהוא מן המשפחות שנתבלעו וכמ"ש פר' ל"ח סימן י' שהים הציף מהם ל' משפחות מהשבעים כמו חול וגתר ומש שלא נזכרו עוד. בא יחזקאל והזכיר את פוט. וצ"ע למה לא הביא מיחזקאל כ"ז פרס ולוד ופוט היו בחילך. ויש לומר שהנבואה של יחזקאל היא נבואה של עתיד וגם היתה מקדם אך ביחזקאל כ"ז כתוב שהיו ואין ראיה שהם עתה [וע"ע ירמי' מ"ו ט' וצ"ע] [וביפ"ת תירץ כי מפסוק פרס ולוד ופוט נוכל לומר כי זו אומה חדשה שנתחדשה אח"ז אבל מפסוק זה דמדבר במצרים ומזכיר ג"כ כוש אשר היו בני חם כוש ומצרים ופוט מוכח שפיר דלא נתבלעה]:

**הה"ד שגיון לדוד וכו' כוש בן ימיני.**ועדיין צריכין אנו למודעי מ"ש לקמן פר' מ"ב ריש סימן ד' שג' שמות נקראו לנמרוד כוש ונמרוד ואמרפל ע' מש"ש בפירושו הרי שכוש ונמריד אחד. א"כ מ"ש כאן כנמרוד גבור ציד היינו עשו שכתוב בו איש יודע ציד. וכמו שנמרוד נקרא כוש כך איש היודע ציד הוא ג"כ כוש והוא בן ימיני:

**כנגד בימה.**שעל כן נקרא גבור ציד על ענין המשפט בציד:

**וכי כושי היה.**כמו שכתבתי שעשו נקרא נמרוד וכושי ובן ימיני ודורש וכי כושי היה וכנ"ל. ועי' לקמן פר' ס"ג סימן יו"ד ד"ר פר' א' סי' י"ז:

**חמשה הוא לטובה.**אסתר פסוק ויהי בימי ב' מגילה דף י"א מדרש תהלים ק"ה ובמדרש אסתר גורס עוד ודוד הוא הקטן. אך במדרש תהלים הנ"ל ליתא. וכמו כאן שלא חשבו אלא כשכתוב הוא קודם שמו ולא כשכתוב שמו קודם ואח"כ הוא. וכמו החמשה שכתוב לרעה וכן לטובה אצל כולם כתוב הוא קודם שמו:

**הוא עשו.**בראשית ל"ו פסוק מ"ג הוא דתן ואבירם במדבר כ"ו פסוק ט' הוא המלך אחז ד"ה ב' כ"ח כ"ב. הוא אחשורוש אסתר א' אברם הוא אברהם ד"ה א' כ"ז הוא משה ואהרן שמות ו' הוא אהרן ומשה שם פכ"ז. ומ"ש הוא חזקי' המלך לא נמצא פסוק זה. ובמדרש אסתר הגירסא הוא יחזקיהו. וכוונתו למ"ש בד"ה ב' ל"ב כ"ע והוא יחזקיהו סתם את מוצא גיחון העליון. וכן מצאתי במדרש תהלים ריש מזמור ק"ה ובילקוט שם. הוא עזרא (עזרא ז' ו'). ומ"ש לטובה פי' שכתוב אצל צדיקים. ותיבת הוא מורה שהיה כן לעולם וכמ"ש המדרש הוא ה' שמדת רחמיו לעולם וכן אצל לרעה כנ"ל. ואצל כולם תיבת הוא מיותר דורש כנ"ל ואצל אברם הוא אברהם שאינו מיותר. עכ"פ היל"ל בהיפך אברהם הוא אברם מה שעתה הוא אברהם היה שמו אברם אלא להורות על שיווי המעמד לטובה:

**חרן ונציבין וקטספין.**ג' אלו הוא פירוש על ארך ואכד וכלנה. ובבל הוא שנער עי' יומא י"א:

**בארץ שנער.**כמ"ש בהדיא וימצאו בקעה בארץ שנער ואחר ההפלגה כתוב על כן קרא שמה בבל. ומ"ש כאן ותהי ראשית ממלכתו בבל יקראה כן על שם סופו שאחר ההפלגה נקראת בבל. ושנער נוטריקון שם ננערו שהכל ננערו שם היינו כל בני תבל של המבול. (וכמ"ש בירושלמי סוף תפלת השחר מפסוק גם לבבל לנפול חללי כל הארץ יפ"ת). ומ"ש מנוערת מן המצות על שם סופה כשיגלו ישראל מהארץ לתוכה נחסרו מכל מצות אלו:

**מתים נערים.**שנער ר"ת שר נער פי' שרים נשארים נערים תמיד ולא מזקינים ורמז על ת"ח בתיבת ער שת"ח נקרא ער כמ"ש ער ועונה ובערוך ערך שנער גורס ששרי' מביטים בתורה כשהם נערים וכן הוא במדרש דפוס אמשטרדם ובדפוס פפד"א ליתא:

**שונא וער.**שהשונא נקרא ער כמ"ש ויהי עריך:

**מן העצה ההיא יצא אשור.**דאם כפשוטו שיצא מן הארץ ההיא. יקשה שהרי אשור מבני שם כמ"ש להלן פר' זו בני שם עלם ואשור וכאן בבני חם מדבר. ואיך אמר שיצא אשור מבבל מבני חם ובהכרח שמ"ש בריש י"א ויהי כל הארץ שפה אחת וגו' וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם וגו' כל הענין במרד עצת המגדל הוא מ"ש כאן ותהי ראשית ממלכתו בבל בארץ שנער היינו אחר שישבו בארץ שנער כנ"ל מלך עליהם וכמ"ש לעיל פר' כ"ג סימן ז' שהוא המרידן כשמלך עליהם בשנער ומפסוק ח' של פ' י' עד פסוק י"ג מקומם בריש פ' י"א ובכלל מ"ש ויהי כל הארץ וגו' היינו גם בני שם הסמוכים שם בפרשה ואשור בתוכם שכולם ישבו בארץ שנער. וא"כ יתכן לומר מן הארץ ההיא יצא אשור שהרי כבר בא לתוכה אלא שיצא ממנה א"כ יקשה שהרי כתוב ויהי בנסעם מקדם ודרשו לקמן פרשה ל"ח סימן ז' שנסעו מקדמונו של עולם ואז וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם. איזה שבח הוא לאשור שכפר בהקדוש ב"ה וישב עמהם בארץ שנער ואח"כ יצא ממנה אחר שכפר ואמרו במדרש תהלים ק"י וכן הביא בילקוט בשם תד"א ולקמן בסמוך שאשור צדיק היה ועל כרחנו שלא כפר ולא היה עמהם בעצה ולא בא כלל לארץ שנער. על זה דרש מן הארץ ההיא יצא אשור אא"ע שיצא משנער ת"ע שיצא מן העצה של הארץ ההיא שלא היה עמהם בעצה כלל וזהו עומק דברי המדרש כיון שראה שהם באים על הקב"ה אז פנה להתרחק ממקומם וזה אמת ויציב:

**ונותן לך ד'.**היינו ע"פ מדת מנגד ד' כנגד ד':

**תלתסר.**יתכן שהוא מ"ש אצל סנחריב מלך אשור ורצף ובני עדן אשר בתלשר:

**ולא עשה אלא וכו'.**פירוש שלא עשה כמו שהתחיל אלא באופן אחר שמרד בהקב"ה ונשתתף בחורבן ביהמ"ק וכמ"ש על עמך יערימו סוד וגו' גם אשור נלוה עמם וכו' אשר אמרו נרשה לנו את נאות אלהים היינו חורבן ביהמ"ק שנשתתף עם מואב ועמון. ומ"ש אמר הקב"ה אתמול אפרוח. היינו מ"ש גם אשור נלוה עמם מאי גם אלא שהפסוק מתמה על אשור שהיה מתחילה צדיק איך נהפך. ומ"ש המדרש אמר הקב"ה לאשור היינו הדיוק של תיבת גם:

**אתמול אפרוח.**היינו בדור הפלגה ודרך טבע העולם שמהביצה יוצא אפרוח ומהאפרוח נעשה עוף גדול והנמשל שבדור הפלגה לא מרד בהקב"ה וקידש את שמו ועתה בבית מקדשו ושכינתו מרד בו ונעשה מהאפרוח ביצה והאפרוח חי והביצה הוא מת. (ומ"ש מכונן כביצה פירושו כמ"ש במשנה שמכבנין אותו למילת פירושו שמסבבים אותו. וכן הביצה מסובבת וקשורה בקליפתה) ואולי צ"ל כאן מכובנן כביצה:

**ללווט.**דורש מ"ש היו זרוע לבני לוט סלה ובני לוט המה מואב ועמון שהסכימו לחרוב ביהמ"ק כנ"ל. וא"כ יקשה שהרי מפורש שם בפסוק הרבה אומות כמ"ש אהלי אדום וישמעאלים וגו' ט' אומות שחשב. ואח"כ אמר היו זרוע לבני לוט סלה הרי הם ב' כ"מ. ע"כ דורש ומכריע שמ"ש לבני לוט אין פירושו על מואב ועמון אלא על כל הט' אומות שחשב שהם בני קללה ולווטא:

**אין אנו יודעים.**שמפסוק זה אין אנו יודעים שיכולים לפרש כך וכך. ועל פי מדה י"ז אנו יודעים:

**מוניטא של מצרים.**מטבע וחותם שמות משפחות מצרים אינם אלא באותיות ים בסופם על שהם יושבים אצל הים:

**לודים לודי ים ענמים כשמן.**ופי' לודים נקראו עתה לודיים וענמים עתה נקראים כשמן המפורש בתורה וכו':

**פתרוסים וכסלוחים.**בילקוט הגירסא א"ר אבא בר כהנא מוניטא של מצרים אינן אלא פסולים פתרוסים וכסלוחים היו מעמידים איטליסים וכו' והדבר נראה לעין שבילקוט חסר כל מאמר כלשון של ר' אב"כ בשם ריב"ק וחלילה מלמחוק מאמר שלם מן המדרש מטעם שבילקוט אינו. איפכא מסתבר שבילקוט חסר שכן דרכו לקצר מן המדרש. ולמדנו מן הילקוט שבמאמר הב' של ר' אבא ב"כ גורס כל מוניטא וכו'. וזה חסר במדרש ויתכן שמ"ש בילקוט מוניטא וכו' היינו המאמר הא' של ר' אב"כ וצ"ל וכו' ומ"ש אינן אלא פסולים שייך למאמר הב' והדרשה מפסוק אשר יצאו וגו'. וכמ"ש רש"י בחומש:

**אבי כל בני עבר.**וס"ד אחי יפת הגדול עי' במ"ר פר' ד' סימן ח'. עי' רש"י בחומש החשבון בבירור. ואחריו שם ואחריו חם. ועי' לעיל פר' כ"ו בסימן ב' שחם נקרא בנו הקטן. וסדר הבנים יפת שם חם:

**מכירים יחוסיהם.**לא היו צריכים לקרוא שם בניהם לשם אבותיהם שהרי היו בחיים לפניהם מאדם עד נח וכן כל יו"ד דורות מנח ראו זה את זה וחיו כולם בהפלגה. על כן קראו לבניהם שמות על שם המאורעות שקרו אותם ואך אחר שנתמעטו השנים ואין אדם מכיר יחוס אבותיו שכבר מתו ע"כ קראו שם בניהם כשם אבותם שלא ישכחום:

**נביא גדול היה עבר.**סדר עולם פרק א' הובא ברש"י בחומש בתוספת ביאור:

**שהיה מקטין.**דייק מ"ש ושם אחיו יקטן ויקטן ילד שתיבת ויקטן מיותר שהיל"ל ויולד שהרי בו מדבר ועל כן דורש על שהיה מקטין עצמו על כן ילד י"ג משפחות ונתגדל בעולם. וזה ע"פ מדת ממעל ומנגד ועי' לעיל פרשה ו' סימן ד' וע"פ זה דרש קל וחומר:

**מקום הוא.**שנקרא חצרמות על שם האיש הזה שנקרא כן. ורב הונא ידע את המקום ששמו כך ובני משפחה זו:

**מישה מיתה.**ירושלמי קדושין ריש פרק עשרה יוחסין:

**טור מדינחא.**כן תרגום אונקלוס. ועל מ"ש בנסעם מקדם ת"א בנטלהון מקדמיתא וכמ"ש לקמן פרשה ל"ח סימן ז' הסיעו עצמן מקדמונו של עולם: