**אל תהרגם.**ילקוט תהלים נ"ט כל הענין. ורבנן פתרי כפשוטו על אויבי דוד שהם דואג ואחיתופל ובריש המזמור כתוב לדוד מכתם בשלוח שאול וישמרו את הבית להמיתו ואצל שאול היה דואג אויבו אך אחיתופל אויבו היה בימי מרד אבשלום ואין שייך לשאול. ודעת רבנן שעל שאמר בלשון רבים בפסוק הקודם אלהים יראני בשוררי אל תהרגם שהתנבא גם על אחיתופל:

**ישכחו הדורות.**ישכחו חטאם וענשם:

**טלטלימו.**טלטל אותם שיגלו טלטול הגוף. ומ"ש הורידמו על הורדת כבוד ומעלה ואינו דומה למ"ש טלטלימו:

**ולנו מה יעשה.**פי' שמ"ש מגננו ה' שמתפלל שיהיה ה' למגן לו ולאנשיו במערה וע"פ מדה ט' כאלו כתוב מגננו תהיה ה' או היה ה':

**זה התיר.**לעיל ריש פרשה ל"ב ושם נתפרש:

**הסיר קנעתו ממנו.**שם הגי' התיר קונעתו ופי' אשתו. והנה חשב אחיתופל קודם דואג ודואג היה הרבה שנים קודם אחיתופל כנ"ל אלא על שבא לפרש מ"ש חטאת פימו דבר שפתימו על אחיתופל שלא היה רק בדיבור שאמר בא אל פלגשי אביך וכן מ"ש והכיתי את המלך לבדו. אך דואג היה במעשה ג"כ שהרג בעצמו כהני ה'. ע"כ הקדים אחיתופל:

**אמרו ישראל.**פי' שלדעת רבנן הנ"ל דוד אמר כן כנ"ל. וא"כ יקשה שלא מצאנו אצל שונאי דוד שגלו ממקומם ואצל אחיתופל מפורש שחנק עצמו בביתו. ולא יתכן שלא יתקיים קללת דוד. על כן דורש ר"א ע"פ מדה י"ז על דור הפלגה כמ"ש בפסוקים הקודמים הקיצה לפקוד כל וגו' היינו כל ע' משפחות בני נח שמפורש בתורה שנטלטלו וירדו מלמעלה למטה וזהו מ"ש הניעמו והורידימו ומ"ש אל תהרגם הניעמו והורידימו הכל בעתיד אברהם אמר כן בשעה שקלל אותם כמ"ש פר"א פ' כ"ד שאמר בלע ה' פלג לשונם כי ראיתי חמס וריב בעיר וגו' אמר הקיצה וגו' וכן תלעג לכל גוים הכל על ע' המשפחות. וכן מ"ש ויסובבו עיר כמ"ש בתורה נבנה לנו עיר שאז לעג לכל משפחות האדמה שמרדו בו. ומ"ש אמרו ישראל שאברהם אמר כן לצורך ישראל:

**ולנו מה יעשה.**לפי הנ"ל שאברהם אמר כן אתי שפיר על אברהם וזרעו כמ"ש אצלו אנכי מגן לך:

**לאלף ותרנ"ו שנה.**שמבריאת עולם עד המבול החשבון מצומצם אלף ותרנ"ו שנה. כמ"ש בריש סימן ד' ע"ש:

**אחד מהצפון.**והתחילו במקום שהיו שם במזרח כי בבל ושנער במזרח העולם כמ"ש מי העיר ממזרח היינו אברהם באור כשדים וכמ"ש ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער ודורש סמוכים שאמר בפסוק הקודם ומאלה נפרדו הגוים אחר המבול ועל זה אמר ויהי כל הארץ שפה אחת שחשבו לתקן קלקול המבול לעשות סמוכות לרקיע. וזהו מ"ש ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. שהיה בדעתם לעשות בד' רוחות:

**במלבן.**הוא הכלי שמניחים בו שעורים והכוונה שכל היסורים לא יועילו למו להביאם למוטב. אע"פ שהעלי שכותשין בו עולה ויורד עליהם הרבה פעמים אינם נותנים אל לבם ועיין תנחומא כאן שמאריך בזה ודורש ג"כ סמוכים כמ"ש סוף סימן א' הנ"ל שלא די שלא למדו מוסר מדור המבול להטיב מעשיהם אך הרעו עוד לחשוב לתקן שלא יבא עוד מבול:

**ר' יוחנן פתח.**ילקוט משלי י"ז:

**קדמנו בבשר.**שאם יקדמנו ג"כ בעדשים אין זה קדימה אלא שילם עדשים בעד עדשים אך לא בעד החסד שהקדימו. אך אם יקדמנו בבשר הרי משלם לו ג"כ בעד הקדימה של חסד:

**משיב רעה תחת רעה.**דורש כן ממ"ש משיב רעה משמע הדבר שקבל הוא משיב בחזרה הרי שבתיבת משיב מרומז ע"פ מדה ט' משיב רעה תחת רעה (יפ"ת) ומ"ש תחת טובה הוא קל וחומר וכאילו כתוב משיב רעה (תחת רעה וק"ו תחת טובה) דאל"כ שתחת רעה טובה הרי כתוב אל תאמר אשלמה רע ועוד כתיב אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו. וכן מפסוק כי תראה חמור שונאך כמבואר במדרש והם ב' כ"מ מדה ט"ו והכריע ע"פ מדה ט' וממעל:

**א"ר אלכסנדרי משיב רעה תחת טובה.**בילקוט משלי י"ז הגירסא משיב רעה תחת רעה. וכן כתב רש"י במדרש כאן. ועם כל זה אין לשבש גירסתנו שהביא לשון הפסוק וכוונתו להביא ראיה לדברי רשב"א שע"כ פי' תחת רעה שמאחר שהכתוב קורא אותו שונא הרי שעשה לו רעה. והתורה מצוה לו שיגמול לו טובה:

**ר' ברכיה.**עיקר הדרשה בשביל דברי ר' ברכיה. ואגב הובאו גם שאר דברי אמוראים ר"י ור"א. ומ"ש ר"י פתח פירושו שפתח שם במשלי:

**דכתיב אחר המבול.**דורש סמוכין כנ"ל שבסוף פסוק הקודם כתוב אחר המבול ואח"כ כתיב ויהי כל הארץ וגו' שאחר שראו וידעו שאבותיהם נצלו מהמבול וכל היו".. דורות מנח והוא בכלל ועד אברהם כולם חיו בהפלגה שמהמבול ועד ההפלגה ש"מ שנה וחיו יותר מזה כמפורש בתורה ונתרבו בשנים אלו בהשגחה ומלאו העולם וחיו ברוב טוב ושלמו רעה. ושייכות הדרשה לדור המבול והפלגה ממ"ש בפסוק השני פוטר מים ראשית מדון שאחר המבול שפטרו את המים התחילו למרוד ולדון כנגד הקב"ה וכמ"ש ותהי ראשית ממלכתו. הוא החל להיות גבור שהמרידן:

**היו בארץ.**וכמ"ש לעיל פר' כ"ו סימן ז' ושם נתפרש:

**רפינו את בבל.**ועי' לקמן פר' ל"ט סימן ה' דכאן חסר וכצ"ל עזבוה בדור הפלגה ונלך איש אל ארצו ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך. וגם שם בעל המאמר ר' עזריה. והנה דור המבול והפלגה שייך לבבל. כי ננערו שם כל מתי המבול כמ"ש לעיל פר' ל"ז סימן ד'. וע"פ מדת מנגד שהיה שם העונש יותר גדול מן הסתם שהיה שם החטא יותר גדול. ועל שאברהם מבבל כמ"ש אשר הוצאתיך מאור כשדים. ואם היו משלימים אתו לא היה הש"י מצוה שיצא ממנה אלא היה זוכה ומזכה כל בני מדינתו ובכלל מ"ש עזבוה ונלך איש אל ארצו שנפרדו ונפלגו כל הגוים שהיו כולם בבבל ונפלגו בכל הארץ. ועל שאמר לשון יחיד דרש על אברהם. ושייכות דור אנוש לבבל יתכן שאצל אנוש כתוב אז הוחל ואצל המבול ויהי כי החל ואצל הפלגה וזה החילם וכמ"ש לעיל פר' כ"ג סימן ז' ופר' כ"ו סי' ד' שמשמעות כולם לשון מרד ודורש גז"ש שגם דור אנוש היה בבבל. ומ"ש רפאינו את בבל היינו שהוכיחו אותה שתשוב בתשובה בכל דורות אלו שזהו רפואתה. ועל שלשונות הפסוק כפולים ומיותרים ע"כ דורש על דורות שונים:

**נגעה אל שמים.**כמ"ש וראשו בשמים:

**דיבורים אחדים.**היל"ל דיבור אחד כמ"ש שפה אחת וגם הוא מיותר על כן דורש כל דרשות אלו ובילקוט הגירסא כאן דיבורים אחודים ופירושו סגורים וסתומים והמדרש פי' שלא נתפרשו חטאם וכמ"ש מ"כ בשם רש"י:

**שאמרו דברים חדים.**ובילקוט הגירסא שאמרו דברים על שני אחדים. ודורש כאלו כתוב דברים חדים על אחדים ע"פ מדת ממעל ודרך קצרה:

**היה אברהם בארץ.**בילקוט לא גרס בארץ ולשון הפסוק אחד היה אברהם וירש את הארץ יחזקאל ל"ג כ"ד:

**אברהם פרדה עקרה.**עי' לקמן פר' מ"א סימן ה'. וכוונתם בזה שאברהם המוכיחם ומודיעם אמונת האל ב"ה אם היה לו בנים היה יתכן שתשאר אמונתו ביד בניו אך מאחר שאין לו זרע ישכח שמו מן העולם ושם ה' אחד שהוא מודיעו: וידעו זה במזלות ובאצטגנינות. וזה מרומז בתיבת אחד שאמרו על אברהם שישאר אחד:

**לבור לו.**מרומז במ"ש וראשו בשמים פן נפוץ שאין רצוננו לדור בארץ נפוצים אלא נעלה לשמים ונדור שם:

**ונעשה ע"א בראשה.**כמ"ש שמ"ר פר' כ"ד סימן ב' נתנה ראש נעשה ע"א ותלך בראשנו ועי' מש"ש עוד וע' בסנהדרין דף ק"ז על פסוק ויהי דוד בא עד הראש. ואין ראש אלא ע"א ולקמן סוף סימן ח' ובסנהדרין דף ק"ט א' יליף ממ"ש כאן ונעשה לנו שם וכתוב ושם אלהים אחרים:

**ותהא נראה.**וכן לקמן סימן זה בלשון זה. והענין בזה שחכמיהם וכומריהם מנהיגי ההמון התחכמו כנגד אברהם שהוכיחם להאמין בה' והם אמרו לההמון לעשות עמו מלחמה אע"פ שידעו הם עצמם האמת שאין בדבריהם ממש התחכמו לרמות ההמון בשקריהם. שידמו שהיא עושה מלחמה:

**ודברים אחודים.**פירוש אחודים ותפוסים. וכמ"ש ותתפשהו בבגדו ות"א ואחדתיה בלבושיה ומ"ש ודברים פירושו מלשון ענין וחפץ וכמ"ש על כל דבר פשע על שור וגו' שמגודל השלוה וההרווחה לא היו מקפידים זה על זה אלא אוחזים זה מזה:

**רבנן אמרי שפה אחת.**שמאחר שכתוב דברים אחדים הרי מ"ש שפה אחת מיותר. על כן דורש שפה מלשון וילך שפי שפי' מלשון השקט וישוב דעת ע"פ מדת ממעל. אחת. שכל הדור זה ודורות של אחריהם יהיה באופן אחד. מאחר שדור אנוש והמבול וההפלגה לא לקחו מוסר זה מזה הרי יהיה כן לדורות עולם ועיקר הדרשה על פסוק ו' ושפה אחת לכולם וזהו משפו דכולא בישא עי' בדומה לזה בפתיחא דאיכה רבתי פתיחא י"ב מעדה בגד. וע' מש"ש ושם הגי' מסתייא דכולא בישא. ובערוך ערך מסתו גורס מסתו דכולא בישא וכתב שם המ"ע א"ב משפו כתוב וכמו כאן:

**או אני או אתה.**פי' מאחר שאתה בפלטין אלך לי ואעזוב אותך בפלטין כך דור המבול הניחו אותו בפלטין והם רחקו ממנו שאמרו לו מה שדי וכו'. אך דור הפלגה אמרו וראשו בשמים שנגרש אותו מן השמים. ודור המבול אבדו כולם ודור הפלגה נשארו בחיים. אלא בשביל השלום והאחדות:

**גדול השלום.**במ"ר פר' י"א סימן ז' וש"נ ומ"ש ר"א ר"ת רבי אומר וכן הוא במדרש שעם יפה תואר. אך במ"ר שם הגירסא. ר"א בנו של ר"א הקפר אומר:

**מעשה דור המבול.**הדברים כפולים לעיל ריש סימן זה וכן מ"ש דברים חדים כפול לעיל סימן ה' ושם מבואר וכל דברים אלו העתקה ממקום אחר ומ"ש אמרו אחד לאלף ותרנ"ו לעיל סוף סימן א':

**למיזל למדינחא.**מאחר שמ"ש בנסעם מקדם משמע שנסעו ממזרח למערב והרי שנער ג"כ במזרח כמ"ש מי העיר ממזרח הרי אברהם שיצא מאור כשדים אמרו עליו שהעירו ממזרח וע' לקמן פרשה מ"ג סימן ג'. על כן דרש שמ"ש בנסעם מקדם. אא"ע על המקום ת"ע על הזמן וע"פ מדה ט' ממי שהוא קודם לכל וזהו קדמונו של עולם. שאם היו מודים שהוא קדמונו של עולם היו מודים בו ובאלהותו וממשלתו וקבלת מלכותו. ועי' לקמן פר' מ"א סימן ז' ויסע לוט מקדם כמ"ש כאן:

**התכנסו כל וכו'.**שמ"ש וימצאו שתחלה בקשו ואח"כ מצאו שאין מציאה אלא אחר חיפוש ובקשה ומ"ש ר"נ וימצאו אם כו' שכאשר הסכימו על עצה רעה היה מן הדין שלא ימצאו אלא עושה הש"י לנסות הרשעים שיגלו כל רעתם להפרע מהם ונותן להם מקום לטעות ועי' במ"ר פר' כ' בסימן י"ב אצל בלעם:

**שאתה מוצא ישיבה.**סנהדרין ק"ו ע"א ספרי סוף פרשת בלק פר"א פ' מ"ז לקמן ריש פרשה פ"ד וע' שמ"ר פר' מ"א סימן ז'. וטעם הדבר שהעולם נתארר מימות אדם וקין כמ"ש ארורה האדמה בעבורך. וכמ"ש בעצבון תאכלנה. כי אם שמחה של מצוה שהיא עבודת ה' וגם זה בחרדה וצד עצב:

**מי אמר למי.**שמ"ש ויאמרו איש אל רעהו שמאחר שהיו כאן כל בני עולם בעצה אחת אין שייך לומר שאמרו יחידים איש אל רעהו. על כן דורש על משפחות שנקראו על שם יחידים. ודורש שמצרים אמר לכוש שכאן כתוב הבה נלבנה לבנים ואצל מצרים כתוב. הבה נתחכמה וכו' עד בחומר ובלבנים. ע"פ גז"ש או מדה יו"ד נלבנה לבנים א' כאן וא' לישראל במצרים וכן והחמר היה להם לחומר כאן ובמצרים כנ"ל שגם כאן הם שפתחו בעצה זו וכוש הוא אחיו של מצרים. והוא נמרוד שנקרא כוש כמ"ש לקמן פ' מ"ב סימן ד' ובפסוק הב' לא כתוב איש אל רעהו. שאמרו כן כולם שכל ראשי המשפחות של בני נח היו בחיים בהפלגה וכמ"ש מפורש אצל י' דורות של בני שם וכפי חשבון שנותיהם היו כולם חיים ומן הסתם שכן היו כל המשפחות של יפת וחם ומצרים וכוש בני חם חיים עדיין וזהו איש אל רעהו מצרים לכוש יחיד ליחיד וכדומה אך מצרים התחיל:

**לשרפה.**שתיבת לשריפה מיותר על כן דורש שפיהם הכשילם שלבסוף עתידים להשרף על דרך שכתוב הנה היום בא בוער כתנור וגו' וכמ"ש והיו משרפות סיד ומרומז ג"כ בזה מ"ש בסמוך שהמגדל שלישו נשרף ממ"ש ונשרפה לשריפה שהלבנים שישרפו יהיה לשריפה מן השמים:

**חד הוא בני תרתין.**פי' כשהיה צריך ליתן לבנה ואבן היה נותן לבנה לבד ועומד לו במקום אבן ג"כ וזהו ותהי להם הלבנה לאבן לבנה במקום אבן אע"פ שלא יתן אבן:

**למשוע תרתין.**סתם משוע שנותן חמר בין שני לבנים ומחליקם והיה מחליק בפעם אחת בין שני לבנים. וזהו והחמר היה להם לחומר. שהחמר של פעם אחת כאלו נתן שני פעמים חמר ע"פ מדה יו"ד:

**מגדל בנו עיר לא בנו.**דורש מדה ט"ו ב' כ"מ תחלה אמר את העיר ואת המגדל אשר בנו ואח"כ אמר ויחדלו לבנות העיר. ע"כ דרשו והכריעו על פי מדה י"א שמ"ש וירד ה' לראות את העיר וגו'. ופי' לראות אם יבנו העיר וגם את המגדל אשר כבר בנו. ועל כן אמר ויחדלו לבנות העיר שהתחילו ולא גמרו אבל המגדל כבר בנו:

**א"ר חייא בר אבא.**סנהדרין ק"ט ב' הגירסא ר' יוחנן:

**תני ר' ישמעאל.**שם הגי' ר' נתן. וה"ג שם כתיב הכא ונעשה לנו שם וכתיב ושם אלהים וגו' וכמ"ש לעיל סימן ו'. ומ"ש שלישו נשרף כבר בארנו ממ"ש ונשרפה לשרפה ומ"ש שלישו נבלע זה מפורש בפסוק בלע ה' פלג לשונם וגו'. וכמ"ש בהדיא פר"א פרק כ"ג ועבר אברם וראה אותם וכו'. וקללם בשם אלהיו. ואמר בלע ה' פלג לשונם וכו'. וכמו שנתקיים פלג לשונם כך נתקיים בלע ה' שבלע הארץ שלישו של מגדל. גם יתכן ללמוד על מ"ש שלישו נשרף. שהרי נתגאו יותר מדור המבול כמ"ש לעיל סימן ו'. ואיתא בויק"ר פר' ז' סימן ז' היא העולה על מוקדה וכו' ע"ש דור המבול שנתגאו ונידונו באש. והרי ק"ו אמתי שנדונו דור הפלגה באש:

**פי כסיל.**שבדבר שנתיראו והוציאו מפיהם מגורת רשע היא תבואנו הם אמרו פן נפוץ על פני כל הארץ על כן ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ. ובלשון שחטאו בו נדונו. ע"פ מדת ממעל:

**אחת מעשר ירידות.**בפר"א פרק י"ד מבואר כל הירידות וש"נ וע' מש"ש וזו היתה ירידה הב':

**בנוי דאדם.**ע"פ מדה ט"ז מיוחד במקומו ולעיל פרשה כ"ד סימן ו' דורש ג"כ בנוי דאדם קדמאה. ושם פי' כפשוטו. אך כאן לא יתכן לפרש כן. אלא על שהם כפויי טובה כמוהו כמ"ש לעיל פר' י"ט סימן י"ב וע"כ כתוב האדם בה"א הידיעה:

**שנתים מדור המבול עד דור הפלגה.**פי' שהרי ארפכשד נולד שנתים אחר המבול. וממנו ומבניו התחיל דור הפלגה כמפורש בתורה. והוא עצמו חיה בעת הפלגה. שהרי חיה תל"ח שנה הרי ת"מ מן המבול. וההפלגה היה ש"מ שנה אחר המבול כמ"ש לעיל פרשה כ"ו סוף סי' ג' וש"נ וכן כל היו"ד דורות היו בהפלגה. ועיקר הדרשה מארפכשד על שאצלו מפורש כנ"ל. וכמ"ש לעיל סימן ג'. וע"פ מדת סמוכים דורש. שכאן כתיב אחר המבול ויהי כל הארץ שפה אחת ושם כתיב שנתים אחר המבול א"כ מ"ש כאן אחר המבול פירושו ג"כ שנתים שמאחר שנולד שנתים אחר המבול ראה וידע ככל המבואר:

**הואיל והן עם אחד.**ר"י דורש מאחר שהם דברי שבח אמר כן בכוונה לטובה שעם אחד ושפה אחת הוא שבח גדול מחוייב שימשך מזה להם הנחה מעונש. וכמ"ש לעיל בסימן ו' בהדיא על כן אמר אם עושים תשובה אני מקבלם וכמ"ש ועתה. וכדברי ראב"כ בסמוך. ור' נחמיה סובר שאף על פי שבמקום אחר הוא שבח אך כאן הדבר למד מענינו שהוא לגנאי ולרעה וכמ"ש וזה החלם שפירושו המרידם כמ"ש בהדיא לעיל פר' כ"ג סימן ז':

**א"ר אב"כ מלמד.**עי' לעיל פר' כ"א סימן ו' ג"כ ר"א ב"כ וע"ש פירושו וכן לקמן פר' מ"ט סימן ו':

**פתח של תשובה.**וכמ"ש בתנחומא כאן אע"פ שמרדו ובעטו ועשו מגדל אם עושין תשובה אני מקבלן וזהו ועתה וכמ"ש רש"י בחומש על פסוק ועתה ישראל וגו' ע"ש:

**והן אמרין לא אמר הקב"ה.**הנה כל רואה יתפלא איך חלקו חז"ל כאן הפסוק לתיבות והוציאוהו מפשוטו שהכל מאמרו של הקב"ה שהם דרשו שתיבת לא אמרו הם. ותיבת יבצר אמר הקב"ה. אך הענין בזה כבר הארכנו בהקדמה ובפנים הביאור כמה פעמים. שדרך חז"ל להעמיד כל תיבה על מכונה שתשא התיבה עצמה משמעותה שלפי הפשט יקשה מהו ועתה דמשמע שקודם לכן ואחר כן היה נבצר מהם. ועוד איך אמר ועתה לא יבצר וגו' הלא הוא מפר מחשבות ערומים וגו'. ועוד שכביכול מדבר כבן אדם שמתיירא. על כן בהכרח שלא יובנו התיבות כפי המשך פשוטם מכולם יחד כי אם כל תיבה תישא משמעות מיוחד לפי כבודו ית"ש ולפי אמיתת הענין ועל פי המדות שהתורה נדרשת בהם. על כן דורש תיבת ועתה על התשובה וכאשר נתבאר דעת ר' יהודה ור"נ ע"פ מדה כ' ומדה ח' גז"ש. ותיבת לא מאחר שלא יתכן שהקב"ה יאמר לא יבצר שהרי הוא כל יכול ועוד מאחר שיעשו תשובה הרי מעצמם יבצר מהם ולא יעשו מה שיזמו. על כן דרשו שתיבת לא אמרו הם שהשיבו על מ"ש ועתה שיעשו תשובה והשיבו לא שאין רוצים לשוב. וכמ"ש ויאמרו לא נשוב. ומאחר שאינם רוצים לשוב וא"כ רוצים לגמור אשר יזמו לעשות ועל זה אמר מפר מחשבות ערומים ויבצר מהם כל אשר יזמו לעשות היינו שחשבו לעשות ד' סמוכות לד' רוחות העולם. כמ"ש לעיל סוף סימן א':

**הכרם הזה.**שהול"ל ימנע למה אמר יבצר ע"כ דורש ע"פ מדת ממעל על בצירה של כרם כמ"ש כי תבצור כרמך וכדומה הרבה. ומ"ש מגממים אותו. פירושו כורתים הענפים הרבים הרעים ואין משאירים רק מעט הטובים. וזהו יבצר מהם שיחסר ויגמם מהם על שאין מהם בצירה של פרי מעשה טוב וזה ע"פ מדת מנגד וממעל ודרך קצרה:

**ששינו לתלמי.**עי' לעיל פרשה ח' ריש סימן י"א וש"נ. וכן אצל סדום ארדה נא ואראה על כן שינו כאן ללשון יחיד:

**משפתם אעשה נבלה.**שמאחר שאמר אשר לא ישמעו איש שפת רעהו א"כ מ"ש ונבלה שם שפתם מיותר והיל"ל ונבלל וכמ"ש כי שם בלל על כן דורש גורע ומוסיף גורע המ"ם של תיבת שם ומוסיף לתיבת שפתם. והשי"ן נוטריקון של אעשה או שדורש תיבת שם נוטריקון אעשם ואינו גורע ומוסיף. ומ"ש נבלה כמו נבילה על פי מדת ממעל וכאלו כתוב ונבלה אעשה משפתם וזהו שמוסיף הה"ד משפתם אעשה נבלה עיין לקמן פר' צ"ז סוף סימן ו'. ופי' שעל ידי שפתם אעשה את עצמם נבלה שימיתו זה את זה וכדמפרש והולך וכמו שחטאו על ידי שפתם. ע"פ מדת ממעל ומנגד. עי' לעיל פר' ל"ה ריש סי' ג':

**ר' יהודה ור' נחמיה.**שתחלה אמר ויפץ ה' אותם משם ואח"כ אמר ומשם הפיצם ה' הרי שהיו שני הפצות ע"פ מדה יו"ד ור' יהודה סובר שהפצה הא' היתה משם לארצות והב' מארץ לארץ אחרת שלא שב אל ארצו שהיה שם קודם. ור' נחמיה סובר שהפצה א' היתה להרים וכמ"ש מלכים א' כ"ב ראיתי את העם נפוצים על ההרים וכן הוא ביחזקאל ל"ד. והב' שמ"ש ומשם הפיצם שחזרו אל ארצם שנתן לכל מדינה כח המושך שתבלע אותם שנתן חן מקום על יושביו וחזרו למדינתם. וזהו מ"ש בלע ה' פלג לשונם שהיה פליגתם בבליעה כנ"ל. וכמ"ש לעיל פר' זו סימן ה' ונלך איש אל ארצו הרי שהלכו איש אל ארצו. ומ"ש בדברי ר' יהודה ומצרים תופסת לארצו דורש רמז ממ"ש ויפץ העם בכל ארץ מצרים. ויפץ למקום שכתוב בו ויפץ ויתכן שע"כ ואת העם העביר הפצה ב' ודו"ק. ומ"ש אלא מהו ויפץ הכוונה וכו' על כל הענין של כופל הפצה ויותר נכון לגרוס אלא מהו ומשם הפיצם:

**ויפץ אלא ויצף.**על שכתוב ב' פעמים כנ"ל ואחד מיותר לדרוש בהיפוך אותיות ויצף ע"פ מדת ממעל לשון ששייך אצל מים:

**ל' משפחות.**ורמז לזה בתיבת בלל ר"ת בלע למ"ד משפחות. גם בשני פסוקים אלו ויפץ וכו' על כן וכו'. שלשים תיבות גם יתכן שתיבת משם מיותר ודורש נוטריקון ויפץ מהם שלשים משפחות:

**עמדו מאברהם.**וזהו ואעשך לגוי ל' גוי. כמ"ש במ"ר פר' כ"ב סוף סי' ח':

**חד תלמיד.**עי' לעיל סוף פר' ל"ד:

**כל שנכפל שמו.**לעיל פרשה ל' סימן ד' וש"נ ומפורש. שמ"ר פרשה ב' סימן ו':

**תרח היה.**כל הענין בתד"א בשינויים:

**הרן קאים פלג.**עומד שם ולבו חלוק. עי' כל זה במדרש תהלים קי"ח באריכות:

**וימת הרן על פני תרח.**וס"ד באור כשדים. הרי שמת באור כשדים שניצל אברהם משם ואיך אמר על פני תרח אביו משמע חוץ לאור כשדים ב' כ"מ ודורש דשניהם אמת ועל שמסר עצמו למות על קדושת שמו היה ע"י קידוש ה' שלא שלט בו האש אלא על שלא היה בלב שלם נחמרו מעיו:

**אברם היה גדול.**סנהדרין ס"ט ב' ע"ש דקאי בצ"ע. לקמן ריש פר' מ"ה:

**הרן גדול מאברהם.**טעות וצ"ל בהיפך אברהם גדול מהרן וכן הוא בגמרא שם ולקמן מ"ה שם ובסדר עולם רבה סוף פרק ב':

**אין לה הוה לה.**וה"ה לתיבת לא וכמו שהביא פסוק לא ילדה. במ"ר פר' ט' סוף סי' י' ע' פסיקתא רבתי פר' ל"ב סימן ב' ועי' לעיל פר' ל"ו סי' ב'. ופירושו דמ"ש אין לה אין הכוונה שאין לה בהחלט אלא שבדרך הטבע אין לה אך בדרך נס יש לה גם דרשו אין לה עיין עליה:

**רני עקרה לא ילדה.**וס"ד כי רבים בני שוממה מבני בעולה. אע"פ שכתוב לא ילדה אעפ"כ כי רבים בני שוממה שהוה לה. ובפסיקתא שם הגי' רני עקרה לא ילדה פצחי רנה וצהלי לא חלה. והוה לה שנאמר ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה. ועי' מ"ש ויק"ר סוף פרשה ל"ב ואין לה מנחם. ובפרשה ל"ד סוף סימן ד'. ואין בידו מאומה. ובמ"ר פר' ט' סוף סימן י' חושב גם פסוק לא הגידה אסתר ולבסוף הגידה ופסוק ועד אין בה אע"פ שאין לה עכשיו יש לה לאחר זמן והייתי עד ממהר וכו' ובמנאפים. שכל אין ולא כוונתם לשעה אך לאחר זמן יתכן שיהיה ברצות הש"י: