**שמעי בת ודאי.**הוקשה לו מ"ש לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך. שהיל"ל בהיפך לך לך מבית אביך וממולדתך ומארצך על כן דרש שהכוונה על הליכה והעתקת הנפש שתעזוב ותשכח מנהגי ארצה וא"כ הסדר בהיפך תחלה שוכחים מנהגי ארץ ואח"כ של המשפחה ואח"כ של בית אביו. וסדר זה מפורש בפסוק שמעי בת וגו' ושכחי עמך ובית אביך שהמזמור הזה הוא משל על נפש אברהם שקורא אותה בת וע"פ מדה י"ז אנו יודעים כוונת הפסוק כאן שילך כדי שישכח ויעזוב. ובתנחומא ריש פרשה זו שמעי בת וכו' זה אברהם ושכחי עמך ובית אביך זה עבודת כוכבים כמ"ש הוי האומרים לעץ אבי אתה. ויתאו המלך יפיך זה הקב"ה וכמ"ש כאן:

**וראה בירה.**ענין המשל מי שרואה בנין יפה ומסודר מבין ומודה שיש אדון ובעל לבירה זו ואומן חכם בנה אותה. אך ראה שהבירה נשרפת באש אז חשב שאדונה ובעלה עזב אותה. עד שאמר לו בעל הבירה אני הוא אדון הבירה ובעלה ובכוונה מאתי היא בוערת. כך העולם מעיד על עצמו שיש לו בורא קדמון מנהיג בחכמה וחסד. אך כשראה הבורא שהרשעים מפסידים העולם והאבדון והכליון בוער כאש לאבד ולכלות בדור המבול וההפלגה. ומזה נתבלבלה דעת אברהם שאדון העולם עזב אותו וחלילה אינו חפץ שיעבדוהו עד שנגלה עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם ואדונו ובכוונה נעשה כל הכליון והעונש. עי' יד"מ. אך באמת חפץ שיעבדוהו. וזהו מ"ש ויתאו המלך יפיך כי הוא אדוניך והשתחוי לו שרוצה בעבודתו:

**ליפותך בעולם.**שהיל"ל ויתאוך המלך ובנמשל מהו יפיך. ודורש הנמשל ליפותו ולהדרו בעולם וכמ"ש ואברכך ואגדלה שמך:

**והשתחוי לו.**בארצו ומקום שכינתו וביתו וזהו לך לך מארצך כו':

**לריח שמניך טובים.**שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך. עי' שי"ר פסוק זה ושם איתא ר' יוחנן וכאן קיצר בנמשל וע' בתנחומא ביתר ביאור והגירסא שם:

**אחות לנו.**הוא ד"א על מ"ש ויאמר ה' אל אברם והוא בשי"ר פסוק זה:

**שאיחה את כל העולם.**שחיבר ותפר את כל העולם להקב"ה שמתחלה היה העולם מחובר להקב"ה כמ"ש לעיל פר' י"ט סימן ז' אלא שבחטא אדם והדורות נקרע החיבור. ואברהם איחה וחיבר וכמ"ש בפ' הנ"ל סימן ו' קלקלת עובדיך סב חוט וחייט:

**קטן.**צ"ל קטנה עד שהוא קטן ותיבת קטנה היא ציון על תיבת קטנה שבפסוק. וכמ"ש לעיל פר' ל' סי' ח' בן ג' שנה הכיר אברהם את בוראו:

**לא הניקוהו.**תיבת לא השני מיותר. ופירושו שלא היה לו מי שילמדהו להכיר להקב"ה אלא הוא מעצמו הכיר. ועי' לקמן פר' ס"ד סי' ד' ופר' צ"ה סימן ג' ובמ"ר פר' י"ד ריש סימן ב' ושם מבואר:

**דברים כחומה.**שיעמוד בלב חזק בנסיון לקדש שמו יתברך נבנה עליה שיבנה ממנו העולם. טירת כסף. שיעמדו ממנו דורות של צדיקים כמ"ש חולין צ"ב שלשים כסף הובא בילקוט זכריה י"א על שלשים צדיקים וכמ"ש שי"ר שם שאני עתיד להעמיד כיתות וחבורות של צדיקים כיוצא בו:

**אלא לשעה.**עד שיעמוד צדיק אחר גדול ממנו שיבנה ממנו העולם. וכמ"ש לקמן פר' מ"ד סימן ה' ע"ש. והשיב אברהם מעמיד אני וכו' לעמוד בנסיון:

**זה חמו"ע.**עי' שי"ר פסוק אמרתי אעלה בתמר סנהדרין דף צ"ג:

**נכנס בשלום ויצא.**נכנס לכבשן האש בהבטחה שיעמדו ממנו כל חבורות הצדיקים ואז אמר לו אח"כ לך לך מארצך:

**מעשרה דורות.**עי' קהלת רבה פסוק זה:

**לא דברתי עם אחד.**היו"ד דורות הם שם ארפכשד שלח עבר פלג רעו שרוג נחור תרח אברם הרי ביחד עם אברהם יש יו"ד דורות ואיך אמר מעשרה שליטים ולא יתכן לכלול גם נח שהרי עם נח דיבר כמפורש בסדר נח ומההכרח לומר שחושב דרך כלל יו"ד דורות עם אברהם וכן הפירוש במשנה עשרה דורות מאדם ועד נח עם אדם ונח ועשרה דורות מנח ועד אברהם היינו מלבד נח. ואף דאיתא בתד"א. שם היה נביא ד' מאות שנה וכמ"ש לקמן סוף פר' מ"ח ויאמר ה' לה ע"י שם בן נח. ולעיל סוף פר' ל"ז סי' ז' איתא נביא גדול היה עבר מאחר שאין נביאותם מפורשת בתורה אינם נחשבים. ובקהלת רבה פסוק החכמה תעוז שם הגירסא שמנח עד אברהם לא בחר הקב"ה בכולם ולא כרת אתם ברית אלא עמו ועיין לקמן סוף סימן ו':

**רפינו את בבל.**לעיל פ' ל"ח סימן ה' ושם מבואר:

**אהבת צדק.**לקמן פר' מ"ט סוף סימן ט'. ויק"ר ריש פר' י' עי' מש"ש:

**נשבעת ואמרת.**כמ"ש אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ וכמ"ש לעיל פרשה כ"ו סימן ו' לסגי לסגי ודייק לשון חלילה לך דמשמע שההפך ידוע והיינו שנשבע. ואין הפרש בין מים לאש שלא פירש ההיתר של אש וזהו מעשות כדבר הזה דבר שהוא דומה לעיקר השבועה:

**השופט כל הארץ.**לא יעשה משפט. ויקשה הלא עושה משפט חרוץ בסדום. וגם הוא היפך כוונתו שרוצה אברהם שישא לעון סדום. על כן דורש שכך פירושו מאחר שאתה שופט כל הארץ בהכרח שלא תעשה משפט גמור שאז יבטל כל הארץ מפני המשפט:

**חבל בתרין ראשין.**מי שרוצה להשיג דבר רחוק או עמוק צריך לקשור ראש האחד של החבל באותו דבר והראש השני בידו אך אם תופס שני ראשי החבל בידו לא ישיג מבוקשו לעולם וכן אתה צריך לעזוב ראש האחד מידך:

**ויאמר ה' אל אברם.**לך לך. וצ"ע שהרי קדמה פרשת לך לך לפרשת סדום לא פחות מכ"ה שנים כמ"ש ואברהם בן ע"ה שנים בצאתו מחרן. ובענין סדום היה בן ק' שנה. ויש לומר שאנו דורשים בנין אב שמאחר שספרה תורה שעשה כן בסדום מן הסתם שכן היה מדתו תמיד ללמד זכות על העולם ולהתפלל עליהם תמיד:

**וימת תרח בחרן.**שמאחר שפורט כאן שנות תרח שהיו ר"ה ואחר שישב בחרן חיה עוד ס"ה שנה היה יותר נכון שיספר ענין מיתתו במקומו וזמנו אחר מיתת שרה שתי שנים גם הוקשה שאצל כל יו"ד דורות לא סיפר מיתתם רק אצל תרח על כן דרשו שכוונת התורה לדרוש סמוכין שלכך כתב וימת חרח בחרן כדי לסמוך לו לך לך לדרשה זו:

**ס"ה שנים.**שהרי תרח היה בן ע' שנה כשהוליד לאברם ואברם היה בן ע"ה שנים בצאתו מחרן ואז ישב תרח בחרן א"כ היה אז תרח בן קמ"ה שנה ויחסר עוד עד תשלום חיי תרח ס' שנה שחיה ר"ה שנה ומ"ש כאן ס"ה שנה שסובר כמ"ש ר"נ בסימן הסמוך והיא דעת הס"ע בפרק א' שמ"ש לך לך מארצך היה בשנת ע' לאברם וא"כ היה אז תרח ק"מ שנה וחסר עוד ס"ה שנה. וע' לקמן פר' נ"ח סימן ה':

**בחייהם קרויים מתים.**וכל זמן שהיה אברהם עמו לא כתב עליו וימת שחיה בשביל אברהם:

**אני פוטרך מכיבוד.**כמ"ש לך לך וכו' ומבית אביך הרי פטרו:

**מקדים מיתתו.**שצווהו שישכח אביו וביתו ואין החי משתכח מן הלב ע"כ כתיב עליו וימת תרח וכאלו מת ועל כן יתכן שישכחנו:

**לך לך שתי פעמים.**הנה בענין זה לא כתוב אלא פעם א' לך לך. נראה שהכוונה האמתית על שכתוב שתי פעמים שהלך. בפסוק ד' וילך אברם ובפסוק ה' ויקח אברם וכו' ללכת ארצה כנען וע"פ מדה יו"ד מדבר שהוא שנוי שהלך שתי פעמים לארץ כנען וכאשר ציוהו בהליכה ראשונה לך לך כך ציוהו בהליכה שניה לך לך הרי שנאמר לו לך לך שתי פעמים. וזהו מ"ש כאשר דבר אליו ה' ע"פ מדה יו"ד אמירה ודיבור וילמוד סתום מן המפורש שדבר לו לך לך והלך:

**אחד מארם נהרים וכו'.**כי יש שני ארם כמ"ש ריש תולדות פדן ארם ופי' רש"י שני ארם ארם נהרים וארם צובה ובשמואל ב' יו"ד ארם בית רחוב וארם צובה. ומפורש בתורה פרשת חיי שרה וילך אל ארם נהרים אל עיר נחור. וכן בריש ויצא וילך חרנה והיינו פדן ארם שכתוב בסוף תולדות וילך פדנה ארם וא"כ מ"ש מארם נהרים היינו מ"ש מארצך ואחד מארם נחור היינו מעיר נחור כנ"ל. והיינו מ"ש מבית אביך והמדרש אמר בסדר הכתוב. בהערת הררי"ב:

**שהפריחו מארם.**כמ"ש בסימן הקודם בשם סדר עולם וכאשר היה בחרן אחר ה' שנים ציוהו שילך עוד הפעם לארץ כנען:

**עמך נדבות.**עי' סנהדרין ק"ח מדרש תהלים ק"ו ויק"ר פרשה כ"ה בסי' ו' ד"ר פר' ב' סימן ז' ובכל המקומות הנ"ל מפורש שכל המזמור באברהם מדבר. וסגנון הכתוב עמך נדבות ביום חילך בהדרי קודש מרחם משחר לך טל ילדותך ויקשה איזה עם היה לו ואיזה יום חילו. על כן דרש אל תקרי עמך אלא עִמְךָ. ולקשר תיבות הפסוק הוצרך להוסיף תיבות ע"פ מדה י"ז וע"פ מדה ט' עמך הייתי בעת נדבות שנדבת נפשך למסור אותה לכבשן האש על קדושת שמי. ביום חילך כשירד לכבשן האש באור כשדים נתכנסו כל בני המדינה לראות איך ישרף אברהם ונקראו חילו על שכולם נתכנסו למענו ואז הייתי עמך והצלתיך. גם יתכן שהכוונה על יום שהתנדב לרדוף המלכים שנתכנסו כולם עליו. ומ"ש חילך שנתכנסו להלחם אתו:

**בהדרי קודש.**משמע שיום חילו היה כהדרי קודש ציון וירושלים כמ"ש השתחוו לה' בהדרת קודש ולא היה כל הנ"ל בציון וירושלים כלל. על כן דורש אל תקרי בהדרי אלא מהדרי וכמ"ש מרחם. שמהדרו של עולם הקדשתיך. והיא רחמה של עולם כי משם התחלת בריאות עולם משם שחרתיך שתבא לשם ולא רצה לפרש מרחם משחר ששחרו לשמו מרחם אמו על דרך בטרם צאתך מרחם הקדשתיך. שהרי סובר שבילדותו היה עובד כוכבים:

**מה טל פורח.**כי בזרוח השמש הטל הולך לו. כך כאשר זרחה שמש חכמתו של אברהם והכיר את בוראו פרח ונמחק ממנו כל טעות ונמחו כל עוניתיו:

**ומה הטל.**וזהו לך טל שאתה בעצמך דומה לטל. ושייכות הדרשה לכאן. שאמר אל הארץ אשר אראך היינו ציון וירושלים וכמ"ש בסוף הפרשה מחקה והולך כנגד בהמ"ק הדרו וכו' של עולם:

**ואומר מי יתן לי אבר כיונה.**הביא דרשה זו לפי שאמר תחלה שהיה אברהם מתפחד והיכן מרומז הפחד הזה. על כן הביא פסוקים של מזמור נ"ה שמדבר מאברהם בעת הפלגה ושם מבואר הפחד. כמ"ש שם לבי יחיל בקרבי ואימות מות נפלו עלי וכו' וכן מי יתן לי אבר כיונה וכו' בלע ה' פלג לשונם וכו' וכמ"ש פר"א פרק כ"ד וכמו שביארתי לעיל פר' למ"ד סימן ח' שאז היה בן מ"ח שנה. ע"ש החשבון בבירור. הרי מפורש שבעת הפלגה שאז הכיר בוראו כמפורש לעיל שם. רצה לברוח מהם. והיה מתירא מן עברות של ילדותו. וזהו לבי יחיל וגו' כי מן האויבים לא היה מתירא שהרי היה בוטח בהקב"ה בכל לבו התבונן בזה:

**קופצת באחת מאגפיה.**פי' סותמת אחת מאגפיה שינוח אצל גופה וכמ"ש ועולתה תקפץ פיה פי' סותמת וכן כאן והיונה אינה נחה מפריחתה על איזה מקום אלא נחה באחת מאגפיה ופורחת בשניה כך רצה אברהם לרוץ תמיד בלי מנוחה בנתיים עד בואו אל מקום הקודש:

**נדוד.**היל"ל נוד ע"כ דורש כופל הד' נדידה וטלטול הרבה ובילקוט כאן הגירסא נדנוד אחר נדנוד וטלטול אחר טלטול:

**אלין במדבר סלה.**משמע שזהו רצונו ותכלית פריחתו שילין במדבר סלה. על כן דורש שאמר שמוטב לו ללון במדבר של ארץ ישראל מללון בפלטריות של הרשעים של דור הפלגה. ואיזה תאוה וחשק היה לו לבא לארץ כנען שגם שם היו כולם רשעים אלא שמאז נצטווה. ולא הלך עד שהיה בן ע' שנה שאז נתן לו רשות לילך. וזהו שאמר ואם תאמר שלא גהץ וכו' אלא אע"פ שציוהו כשהיה בן מ"ח שנה עכ"ז לא היה רשאי לילך עד שאמר לו לך וזהו וילך אברם כאשר דבר אליו ה'. ולעיל ריש הסימן באופן אחר וכאן דורש שבפעם א' אמר לו שיהיה מוכן להליכה ולא הלך עד שאמר לו עוד הפעם לך לך וזה ע"פ מדה יו"ד אמירה ודיבור. וכאן לא פירש מה דבר לו וילמוד סתום מן המפורש וילך אברם כאשר דבר אליו ה' לך לך:

**אוכלים ושותים ופוחזים.**זה מרומז במ"ש אצל חרן ויבואו עד חרן וישבו שם ופי' שאנשי חרן יושבים שלוים ובטלים. וכמ"ש לעיל פר' ל"ח סימן ז' בכל מקום שאתה מוצא ישיבה השטן קופץ ועל כן אמר לו הקב"ה לך לך מכאן. וכשבא לארץ כנען כתוב ויעבור אברם בארץ וגו' והכנעני אז בארץ פי' שראה אותם עוסקים בעבודת הארץ וכשר הדבר בעיניו אז אמר לו הש"י לזרעך אתן את הארץ הזאת ודעת המדרש שכל עניני אברהם והאבות רק ע"י תפלה ולא עשו שום דבר בלא רשות הש"י. גם מרומז במ"ש אל הארץ אשר אראך מלשון הרואה אתה שובה העיר אשר תהיה ישרה ונכונה בעיניך:

**שתי פעמים.**עי' לקמן פר' נ"ה סימן ז' דכאן חסר סוף המאמר באיזה דפוסים מן מה דכתיב ולך לך אל ארץ המוריה הרי השני' חביב פירוש שכאן כתוב לך לך אל הארץ אשר אראך הרי לא ידע להיכן ילך ושם כתוב ולך לך אל ארץ המוריה שגלה לו להיכן ילך. נמצא שהשניה חביבה שארץ המוריה ששם הר המוריה חביבה מכל ארץ כנען:

**מאפרכיה שלך כו' זו שכינתך.**כמ"ש לקמן שם נ"ה ופר' נ"ט סימן יו"ד היינו עיר מולדתו והערים הסמוכים לה:

**על כל פסיעה.**ושם נ"ה הגירסא על כל דיבור ועל כל פסיעה כי מאחר שאינו ידע להיכן הולך הרי כל פסיעה בספק ונסיון ושמא יצטרך לחזור לאחוריו:

**הוא דעתיה דר"י.**עי' לקמן נ"ה שם כלשון זה על מ"ש שם אשר אומר אליך ומביא מכאן אשר אראך:

ומתלא עיניהםשיהיו עיניהם תמיד נשואות אליו ליחל ולצפות:

**וקרא אליה את הקריאה.**כששלח את יונה לנינוה בפעם הב' ויקשה למה לא הביא פסוק של נבואה א' ושם בקיצור וקרא עליה. ונראה לי דכצ"ל וקרא עליה בע' היינו של נבואה א' ואח"כ גורסאת הקריאה אשר אנכי דובר אליך של נבואה ב' וכוון לשתי הנבואות:

**שהיה עובר ממקום.**והנמשל כמו שכתבתי לעיל סוף פר' למ"ד במבואות האפילות ע"ש ותבין כאן. ועי' מ"ש עוד לעיל פר' כ"ט סימן ג' שאברהם אחד מג' מציאות ע"ש דברים של טעם:

**ונפלה מרגלית מראשו.**רומז למוד של חכמי הקבלה על ניצוץ קדוש שנפל לס"א:

**ובג' מצאה.**התחיל במשל בג' וסיים בנמשל ביו"ד שמונה יו"ד דורות אך כוונת המדרש על ג' בני נח שמיחס אותם אחר המבול ולא מצא בג' היינו בזרע שם ושם מצא והיינו כמ"ש בסוף סדר נח שחושב שם סדר יחס שם פעמיים. קודם הפנגה ואחר ההפלגה ובפעם ב' מונה יו"ד דורות עד אברהם ומונה בקיצור וכשהגיע לאברם אמר ויאמר ה' לאברם וזהו מ"ש שמצא וכו':

**אלא בשבילך.**כדי להזכיר בסוף ענין אברהם באריכות. ובמדרש רות בסופו הגיר' אלא בשבילך אברם הוא אברהם. כוונתו למ"ש בריש דברי הימים אחר שחשב שמות היו"ד דורות אמר אברם הוא אברהם. כלומר זהו שציפיתי ויחלתי לו בקשתיו ומצאתיו:

**שבעים.**הרי בריתו יקר מבריתו שלי שבעים פעם והשיב לו שאחד שלך יקר:

**אתנך אשימך.**משמע שהוא עצמו כבר עשוי אך שיתן וישים לו דבר שלא היה לו אך אעשך משמעותו שיעשנו בריאה חדשה ע' במ"ר פר' י"א סימן כ' כל הענין שם באריכות. ושם הגיר' ואעשך כמ"ש ויעש אלהים את הרקיע. ומ"ש בריאה חדשה. פירושו שהוסיף לו כח עליון ממרומים למעלה מכיפת הרקיע בעבור תוספת הרוח נקרא בשם חדש אברהם אב המון גוים נשיא אלהים וכמ"ש יבמות פרק הבא על יבמתו שאברהם ושרה טומטומים היו והובא בילקוט ישעיה נ"א אל צור חוצבתם וע' יד"מ. ועי"כ נשתנה טבעו ומזגו להוליד בנים:

**ג' גדולות.**הגדולה היותר גדולה שיתכן בעולם הזה והבא הוא מי שזוכה להיות קרוב אל הש"י לעמוד לפניו לעולם הוא ובניו והם האבות השלשה:

**ממעטת פריה ורביה.**שאכסניא אסור וממעטת היציאה פי' הממון של הוצאה וממעט את השם. כי בדרך אינו יכול לעשות מעשים טובים ואין פרסום. ומ"ש לעיל סימן ב' טלטל עצמך בעולם ושמך מתגדל. שהאמת שאצל בני אדם שאינם גדולים ומפורסמים שמם מתמעט בדרך שאין מכיר אותו אך בני אדם הגדולים והמפורסמים אם נוסעים ממקום למקום אז שמם מתגדל הרבה יותר מאשר נתגדלו בביתם וכאן מדבר ממנהג העולם וסתם אנשים ושם מדבר כפי מעלת אברהם:

**לא נפש את חסר.**אבל בהיפך כי ואעשך לגוי גדול. ולא ממון אבל בהיפך ואברכך וכמ"ש במ"ר פר' י"א סימן ה' יברכך בממון:

**ארבעה הם.**פי' שאלו ד' רמזה תורה שיצא להם מוניטין והתקינו להם מטבע יוצא בעולם מגודל חשיבותם ויקרותם:

**ואעשך לגוי גדול.**כוונתו למ"ש בסיפא דקרא ואגדלה שמך וכמ"ש אצל יהושע ודוד ומרדכי וע' ב"ק דף צ"ז מטבע של ירושלים ומטבע של אברהם אבינו:

**בכור שורו.**פסוק בברכת משה ליוסף ויהושע בא מאפרים:

**שק ואפר מכאן.**ובסוף מדרש אסתר הגירסא מרדכי מכאן ואסתר מכאן:

**קובע אני לך ברכה.**וזהו והיה ברכה שהיה לו לומר והיה מבורך או מברך אך ברכה הוא השם לדיבור של ברכה ואיך יהיה אברהם דיבור של ברכה. על כן דורש על נוסח ברכה בלשון משנה שלמדו מכאן חז"ל לקבוע להש"י ברכה על שם אברהם מגן אברהם. וע' תנחומא כאן וברכת תחית המתים נקראת ברכה של הקב"ה כי מפתח של גשמים ושל תחיה בידו של הקב"ה ונתקנה הברכה לשמו ולכבודו לבדו וברכת מגן אברהם ג"כ להקב"ה אך לשמו ולכבודו של אברהם ובזכותו. וצ"ע על הספק הזה אם שלו קודמת אם של הקב"ה קודמת ואיך יליף ששלו קודמת שלא הביא על זה שום פסוק. וגם על מתקני התפלה יקשה למה לא תקנו שלו תחלה ומאין למדו כן. אך כאן חסר וה"ג במ"ר פרשה י"א סימן ב' הובא ברש"י בחומש כאן ואעשך לגוי גדול זה שאומרים אלהי אברהם ואברכך זה שאומרים אלהי יצחק ואגדלה שמך זה שאומרים אלהי יעקב יכול יהא חותמים בכולם ת"ל והיה ברכה בך חותמין ואין חותמים בכולם א"ר חייא בר זעירא והיה ברכה ברכתך קודמת לברכתי משהם אומרים מגן אברהם אומרים מחיה המתים. ומ"ש והיה ברכה ברכת מגן אברהם היא ברכה שלימה בפתיחה וחתימה אך שאר ברכות י"ח אין בהם פתיחה. ומה שמקדים ברכת הש"י על ידי האבות ואברהם לברכת הקב"ה בעצמו הענין בזה כי הטובה שעושה הקב"ה ע"י תפלת הצדיקים הם מתגברים על מדה"ד ונעשה טובה בריבוי שפע וש"ש מתקדש בעולם. וע"כ ברכת האבות גדולה יותר מברכת מחיה מתים וקודמת לה והבן זה:

**אלא השמים.**צ"ל אלא השמימה וכן הוא בדפוס אחר ויש כאן שני ההי"ן מיותרים. האחד לרמוז על שבה"א ברא שמים כמ"ש לעיל פר' י"ב סימן ב' והה' הב' לרמוז שעל ידי שיוסף לו ה' על שמו יהיה פרה ורבה וזהו מ"ש בסיפא דקרא כה יהיה זרעך כמו השמים והובא מאמר זה אגב מאמר ר' יודן שדורש ואעשך לגוי גדול ואברכך על מנין אותיות אברהם וזה צ"ע שהרי כתוב ואברכך בלא ה' והוי"ו לא חשיב ואינם אלא רמ"ג ואפשר שהכוונה על מ"ש ואברכך ואגדלה שמך פי' כשאגדל שמך על מספר אברכך ויהיה שמך מספר אברככה בה"א אז תהיה לגוי גדול וע' רש"י בחומש בשס"א:

**לא שם אדם פרה.**מיד כשנתרצו על סכום המקח ופיסוק דמים נתברך וכמ"ש בסמוך אצל איוב. וכן אצל אברהם שכתוב אצלו ריבוי ברכות:

**כיצד.**בא לפרש מ"ש ונברכו בך כל משפחות האדמה:

**אפילו ספינות.**כמ"ש ביבמות דף ס"ג ואמר ר"א מאי דכתיב ונברכו בך כל משפחות האדמה אפילו משפחות הבאות באדמה אינן מתברכות אלא וכו' כל גויי הארץ אפי' ספינות הבאות בים אינן מתברכות אלא בשביל הצדיקים עכ"ל ופי' שכאן כתוב ונברכו בך כל משפחות האדמה ואין הים בכלל אדמה ובקאפיטיל י"ח פסוק י"ח כתוב ונברכו בו כל גויי הארץ והים בכלל הארץ כי ארץ פי' העולם בכללו:

**לא נטל אדם פרוטה.**ב"ב דף ט"ו ב':

**קרי ביה בריכה.**שהיל"ל והיה מבורך או מברך על כן דורש אל תקרי ברכה אלא בריכה:

**דחזי לך למברכא.**שאם היה כתוב והיה מברך היה משמע שהוא מצווה על זה לברך את הכל על כן אמר לו והיה ברכה שהוא רשות למי שירצה ויהיה ראוי לה ולא את הכל:

**בכבוד של צדיק.**וכמו שהיה הענין אצל ירבעם עם הנביא שיבשה ידו כששלחה על הנביא ולא יבשה כשהקריב על המזבח:

**תניא אלו ברכות.**ברכות דף ל"ה וכל הענין ירושלמי ברכות קרוב לסופו ע"ש השינויים:

**איזה כריעה ואיזה בריכה.**ע' שבועות דף ט"ו ב' וש"נ וקידה היינו בריכה וכאן דורש ונברכו בך שכולם יהיו כורעים ובורכים לך ע"פ מדת ממעל ואגב זה הביא כל המאמר מהירושלמי:

**בר סיסי.**היינו ר' לוי בר סיסי שם ולא נתרפא על שהטיח דברים כלפי מעלה כמ"ש בגמרא דף ל"ו:

**הגשמים בזכותך.**שהיה הברכה בכל העולם בזכותך: הה"ד ויורע. הוא ד"א על פסוק ונברכו בך ודורש ע"פ דברי ר"נ:

**ונברכו וכו' ובזרעך.**תיבת ובזרעך אינו כתוב כאן וכוונת המדרש על פסוק שבסוף עקידה והתברכו בזרעך כל גויי הארץ על שהיו משיבים ומגלים להם שאלות אלהיות בנבואה ורוה"ק:

**וילך אברם.**וס"ד וילך אתו לוט משמע שהוא טפל לו שגם הוא רצה להתקרב אל ה' ולקיים דיבורו לאברהם וזהו שבחו מבחירתו הטובה שהרי בפסוק הסמוך ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם כי היה הכל ביד אברהם:

**בת ארבעים.**במדרש רות פסוק ותאמר רות המואביה ואין קורין בת אלא לבת ארבעים שנה ע"ש ובאסתר כתוב לקחה מרדכי לו לבת. ושמואל דסובר בת פ' שנה סובר כרבנן שבשעה שנשאה אחשורוש היתה בת ע"ה אלא שלא נקראת גואל רק בעת שנהרג המן ובטלה הגזירה וזה היה אחר חמשה שנים שנשאת לו בשנה השביעית והמן נהרג בשנת י"ב ורבנן דסברי בת ע"ה החשבון מצומצם שהרי מרדכי גלה עם יכניה והיה שם ל"ז שנה עד תחלת מלכות אויל מרודך כמ"ש בסוף ירמיה אויל מרודך מלך כ"ג שנה כמ"ש במסכת מגילה. בלשצר ג' שנה כמ"ש דניאל ריש ה'. ה' של כורש ז' של אחשורוש עד שנשאה וסוברים שגם אסתר גלתה עם מרדכי שמ"ש ויהי אומן ולא פירש באיזה זמן ילמוד סתום מן המפורש בפסוק הקודם שהיה בעת אשר הגלה. ואז מתו אביה ואמה ואז לקחה לבת הרי שהיתה ע"ה שנה ועי' לקמן פ' פ"ה סימן י' מש"ש על זה שהוא שייך כאן. ומרומז במ"ש אשר הגלה עם הגולה אשר הגלתה על אסתר ע"פ מדה ל"א שמקומו בפסוק ויהי אומן את הדסה היא אסתר בת דודו אשר הגלתה:

**אתה יצאת.**שזהו התחלת צמיחת מלכות שמים בעולם אשר זהו הישועה האמיתית וגאולת אברהם. ומעשה אבות סימן לבנים הגאולת ישראל בימי המן. וכמו שעזב אברם אביו ואמו לפנות לעבודת ה' כן אסתר תהיה בלא אב ואם וכמ"ש כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני ותהיה בת ע"ה שנה ותבא הישועה על ידה בזכותך:

**מנין הדסה.**הדסה בגימטריא ע"ד שאז נלקחה מבית מרדכי אל בית הגי שומר הנשים. וי"ב חודש היתה בתמרוקיה הרי ע"ה ועי' בילקוט אסתר כל המאמר:

**אם מתכנסין.**לקמן פר' פ"ד סימן ד' ודורש ג"כ כפי מה שכתוב עשו כאילו עשו ובראו. וע' במ"ר פר' י"ד סימן א':

**עד עכשיו נתבקש.**מסיפא דקרא והכנעני אז בארץ שהיה להם עדיין זכות בארץ עד שתתמלא סאתם כשיצאו ישראל ממצרים לקמן פ' מ"א סימן ה':

**ויאמר לזרעך.**אתן את הארץ הזאת ויבן שם מזבח לה'. ועל זה אמר לא בנה מזבח אלא על בשורת האץ ויתבאר בריש סימן הסמוך עי' במ"ר פר' יו"ד בסי' ח' ושם נסמן לכאן:

לשעבר היתה נקראת בית אל ועכשיו נקראת בית און. פי' שכתוב ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל ויט אהלו בית אל מים והעי מקדם וא"כ מ"ש תחלה מקדם לבית אל מיותר. והיינו יודעים שההר מקדם לבית אל שהרי בית אל מים להר. על כן דורש שמ"ש מקדם על קדמת הזמן. וזהו שאמר שלשעבר היתה נקראת בית אל ולא עתה שעתה נקראת בית און. וכוונתו בזה להוכיח על מ"ש בסימן הסמוך שכאן מרמז על צרת העי. שהנה ביהושע ז' פסוק ב' וישלח יהושע אנשים מיריחו העי אשר עם בית און מקדם לבית אל. הרי שבית און הוא מקדם לבית אל וכאן שכתוב מקדם לבית אל כאלו מפורש בית און מקדם לבית אל. ע"פ מדה י"ז. הרי משמע מכאן ומיהושע שם שבית און ובית אל הם שני מקומות. ובמלכים א' י"ב כתוב אצל עגלים של ירבעם וישם את האחד בבית אל. ועל זה כתוב בהושע יו"ד לעגלות בית און הרי שקורא לבית אל בית און שהם עיר אחת. והם שני כתובים מכחישים. על כן דורש ומכריע כנ"ל שמ"ש ביהושע מקדם לבית אל שלשעבר היתה נקראת בית אל ועכשיו נקראת בית און על שם העון והאון שנעשה בה בחרם עכן. ועל שם העונש שפקד עליהם בעי. וכן בימי מלכי ישראל שתחלה היתה נקראת בית אל עד שלא פקד עליהם עון העגל. אך בעת שפקד עליהם עון ועונש העגל נקראת בית און. (וכמ"ש בעמוס ה' פסוק ה' ואל תדרשו בית אל וכו' עד ובית אל יהיה לאון שמעתי). וכאן שכתוב מקדם לבית אל שפירושו כמ"ש ביהושע בית און מקדם לבית אל שפי' ג"כ שלשעבר היתה נקראת בית אל ועכשיו נקראת בית און שגם אברהם ראה כאן צרת ישראל בעי ובית אל וכמ"ש בריש סימן הסמוך שבנה מזבח שלא יפלו בניו בעי ובכל הענין ביהושע מזכיר בית אל אצל עי שם ח' פסוק י"ב וי"ז ועי' יהושע י"ח בגבול בנימין והדרשה ע"פ המדות תדרוש. כי זהו באמת כוונת המדרש:

**ויט אהלו.**הקרי אהלה בחול"ם כאלו כתוב בי"ו והכתיב אהלה בה"א ותחלה דורש המדרש כפי המסורת והכתיב אהלה וכמ"ש מנשים באוהל תבורך ואח"כ אהלו כפי הקרי:

**ג' מזבחות.**הראשון כמ"ש בסימן הקודם. והב' הוא מ"ש כאן בפסוק ח' בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח לה' וזה היה שלא יפלו בניו בעי שעל כן כתוב אצל מזבח זה ויקרא בשם ה'. והג' הוא לקנינה של הארץ. היינו מ"ש להלן אחר שנתפרד לוט מעמו קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה וכמ"ש לקמן סוף פרשה מ"א. והמדרש חושב כסדר שהיו המעשים א' בשורת הארץ ואח"כ קנין הארץ ע"י אברהם ואח"כ שלא יפלו בניו בעי:

**ויעלו עפר על ראשם.**שהיל"ל ויתנו עפר. על כן דורש שמ"ש ויעלו עפר על ראשיהם פירושו שהעלו על זכרונם מי שנקרא עפר על פי גז"ש ונראה שעד הערב נפלו לארץ בשתיקה ולעת ערב התחילו להתפלל ולהזכיר זכות אברהם וכמ"ש עזרא ט' ע"ש וע' לקמן פר' מ"ט סימן י"א וש"נ:

**שלא יפלו בניו בעי.**הגי' בילקוט כאן שלא יפלו בניו בעי. ויקרא בשם ה' צלי ד"א ויקרא בשם ה' התחיל וכו'. תחילה פירש מ"ש ויקרא צלי שהתפלל שלא יפיו בניו בעי אך לפי זה היל"ל ויקרא אל ה' ע"כ דורש שהקרא שם ה' בפי אנשי דורו ודרש להם:

**הלוך ונסוע הנגבה.**שתמיד היה עושה כן וזה היה די בב' וג' ימים עד שיעבור צד הדרום על כן דורש על ביהמ"ק שתמיד היה חושב ומחקה בדעתו ענין עבדותו בבית מקדשו ושכינתו וכדלעיל פר' י"ט סימן ז' שאברהם התחיל להוריד השכינה משמים ובית המקדש נקרא נגב וכמ"ש יחזקאל ריש כ"א אל יער שדה נגב והנמשל והטף אל מקדשים עי"ש: