**כתיב הנה עין ה'.**הוקשה לו מ"ש ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה וכו' מאחר שצווהו הש"י תחלה שילך לארץ כנען איך היה רשאי לצאת ממנה ברעב. גם בפסוק זה הנה עין ה' אל יראיו הוקשה לו למה פרט דווקא שני דברים אלו להצילם ממות ולהחיותם ברעב. על כן דורש שפסוק זה הנה עין ה' ע"פ גז"ש מדבר באברהם שכמו שהיתה עין השגחתו עליו בדיבור מאתו יתברך להצילו ממות מיד נמרוד וכמ"ש אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים ואח"כ אמר לו לך לך מארצך וכו' כן בשעת הרעב אמר לו ג"כ שילך למצרים להנצל מהרעב ע"כ פרט להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב וגם בכוונה להביאו לנסיון עם שרה. ומ"ש יראיו לשון רבים שכולל גס שרה עמו:

**למיחלים לחסדו.**תיריץ הלשון למיחלים לחסדו זה אברהם שנאמר חסד לאברהם:

**אשרי הגבר אשר תיסרנו.**עי' לקמן ריש פ' צ"ב בביאור:

**אם בא להקפיד.**הוקשה לו שהיל"ל ותורתך תלמדנו. והי' לו להקדים התורה להיסורים. על כן דורש שכל הפסוק אינו מדבר אלא ביסורים לבד שהגבר אשר הש"י מיסרו אשרי לו. ובאיזה אופן הוא באשרי כשמתגבר כנגד יצרו ולומד מן התורה איך לקבל יסורים באהבה והיינו כאברהם שקבל נסיונותיו ויסוריו באהבה ולא הקפיד כנגד הש"י בגזירתו ולא הרהר אחר מדותיו וע' בריש ברכות באופן אחר:

**טרף נתן ליראיו.**לפי הפשט שהיל"ל מזון או לחם ולמה אמר בלשון עבר נתן והיל"ל נותן וכמ"ש נותן לחם לכל בשר שתמיד הוא נותן ע"כ דורש ע"פ מדה כ' ומדת ממעל א"ת טרף אלא טירוף שפירושו נדנוד ומחסור ורעב על שיזכור לעולם בריתו לעולם הבא כי אין הבטחה לצדיק בעולם הזה כמ"ש לקמן פר' ע"ו סימן ב' על כן לא הקפיד ולא קרא תגר. ועי' ילקוט תהלים קי"א וילקוט כאן:

יו"ד רעבון. לעיל פר' כ"ה סימן ג' וש"נ ומבואר כל הסימן:

**כל השנים הללו.**ע' מ"ש לעיל פר: ל"ח סי' ו' אברהם פרדה עקרה. שעל דרך הסברא נשא אברהם אשה בילדותו כמו הרן אחיו וכמ"ש לעיל בסוף פר' ל"ח:

**וזו עמדה.**שאם היו כפי הטבע היה משתנה מפני הדרך ולא היה חושש שיחמדו אותה המצריים. אך מאחר שלא נשתנה על כן יש לחשוש:

**הלכנו בארם.**שעד עתה היה יכול לחשוב שיש הרבה כמותה עד שהלך בארם ונודע לו שאין כמותה. ודורש ע"פ מדה ל"א כאלו כתוב הנה ידעתי פי' מכבר שאשה יפת מראה את. והיה נא כי יראו אותך המצרים שהם שחורים ושם ניכר יותר היופי. וזהו מ"ש עכשיו שאנו נכנסים למקום שחורים. שתיבת נא שייך כאן:

**ר' פנחס בשם ר"א.**בא לדרוש ס"ד מ"ש למען ייטב לי בעבורך וגו' ועל זה אמר שעשה עצמו טפילה שעיקר הטובה שייך לה. ולו בעבורה ובגללה:

**אברהם וברק.**תחלה חושב כסדר. אך כשבא לדרוש בהם דורש תחלת מברק ואח"כ מאברהם כדרך המדרשים שהדבר שהוא עקרי בדרוש חושב בסוף:

**אם תלכי עמי לקדש.**הוקשה לו מ"ש ואם לא תלכי עמי לא אלך. הלא היא אמרה לו בנבואה בציווי מהש"י ועוד שהיה די שיאמר אם תלכי עמי ותיבת והלכתי מיותר ע"כ דורש מ"ש והלכתי פי' והלכתי עמך וכמ"ש ברישא דקרא אם תלכי עמי א"כ מ"ש והלכתי פי' והלכתי עמך ע"פ מדה ט' הרי יש כאן שתי הליכות אחת הליכה שצותה אותו לקדש ועל זה ביקש שתלך עמו והב' הוא לחצור והוא עמה וצ"ע שלא כתוב כלל שהלכה לחצור. אך הענין בזה שאחר מפלת סיסרא כתיב ויכנע אלהים ביום ההוא את יבין מלך כנען. וגו' עד אשר הכריתו את יבין מלך כנען והנה להכניע מלך גדול כזה לא יתכן בלא מלחמה ובפסוק הנ"ל וכפי המבואר שתיבת והלכתי שפירושו והלכתי עמך היינו הליכה למלחמה אחרת היינו מלחמת יבין מלך כנען אשר מלך בחצור כמ"ש בריש הענין. ובמלחמת חצור היתה דבורה העיקר והוא עמה:

**אם תלכי עמי לשירה.**דעת ר' נחמיה שמאחר שאמרה בנבואה לא יתכן שיסרב בזה ולצרף את דבורה עמו גם יקשה מ"ש דבורה כי לא תהיה תפארתך משמע שכל הענין שיתפאר שהוא הכניע לסיסרא ולתפארתו וכשתלך עמו הנביאה בעצמה לא יהיה לתפארתו חלילה לומר כן. ע"כ דורש שמ"ש תפארתך פירושו מלשון פאר ושירה כמ"ש ימלא פי תהלתך כל היום תפארתך וכלשון מתקני הברכות יפארוך סלה. תפארת וגדולה יתנו. והשיבה לו שעל ידי שלא התהלך בתמימות במצות הש"י הפסיד שלימות השירה והניחה מידו וכאן חסר וצ"ל כמ"ש שמ"ר פר' מ"ה בסימן ב' לשון יוני הוא אפס הניח. ובמוסף ערוך כתב בלשון יוני אפס עזוב והענין אחד שהניח ועזב מה שבידו ועתה תהיה דבורה העיקר והוא הטפל. ומתשובתה אנו יודעים שברק ביקש שתלך עמו לשירה ע"פ מדה ט' וע"פ מדת מנגד ומ"ש אלך עמך למלחמה. היינו מלחמת חצור שמרבה מיתור תיבת והלכתי כמו לר' יהודה. ולדעת ר"נ היה עיקר בשירה ונעשה טפילה. ולדעת ר' יהודה שהיה עיקר במלחמת קדש ונעשה טפילה כי ביד אשה ימכור ה' את סיסרא היינו על ידי יעל. ואם לא היה מבקש שתלך עמו דבורה היה סיסרא נופל בידו:

**ויהי כבוא אברם.**הוקשה לו שתיבת אברם מיותר שהרי בפסוק י"א ויהי כאשר הקריב לבא מצרימה לא כתב אברם שסמך על מ"ש בתחלת הענין וכן כאן היה די שיאמר כבואו או כבואם. ובהכרח שבא לדייק שאברהם בא ולא שרה והיכן היתה שלא באה והרי מפורש ויראו המצרים את האשה. על כן דורש שתחלה הטמינה ובא אברם לבדו ומרומז גם בפסוק והיה כי יראו אותך המצרים משמע שיתכן שלא יראו אותך כי אטמינך:

**הבהיקה כל ארץ מצרים.**היינו שאותם שראו אותה התפלאו מאד ופרסמו עד שנתפרסמה בכל ארץ מצרים:

**לראשי הדורות.**כמו יוכבד ומרים וצפורה ובת שבע ושאר נשי דוד והשונמית שמפורש בדברי חז"ל מן הפסוק:

**עד מאד.**עד גבול של חוה ולא מאד בכלל. אך בשרה לא כתיב עד. ומ"ש במדרש מאד מאקונין של חוה פירושו בהכרח שהיה בה מעין איקונין של חוה. ורמז על חוה כאן בתיבת מאד כי תיבת מאד הוא אדם כמ"ש לעיל פר' ח' סימן ה' וחוה נקראת אדם כמ"ש לעיל פר' כ"א סימן ב':

**ויראו אותה.**וס"ד ותקח וגו' ועל זה דורש מתעלה והולכת וכמ"ש לעיל פר' ט"ז סימן ה' ושם נסמן ומבואר. ועי' במ"ר ריש פר' י"ח. וכן במדרש אסתר פסוק ותלקח. ומ"ש ואעילל פי' ואכנס עמה לפרעה:

**אלא בעלייתן.**בעת שהיו במעלה והצלחה אשר מזה יש סימן להצלחת צדיקים שיתעלו כמ"ש בסי' הסמוך:

**ויעלו אותו מן הבור.**וזה היה בעת ירידתו ושפלותו וכתוב שם בפסוק הסמוך וישלח המלך צדקיה ויקח את ירמיה כי כל הדרשה מתיבות ויקח ותקח ותלקח ולקחום וכדומה. ופסוק זה הוא בירמיה ל"ח:

**ויהי כאשר הקריב.**פסוק זה מדבר בפרעה וזה צ"ע. שהרי עיקר הכוונה לדמות מעשה ישראל למעשה אברהם אך לא למעשה פרעה. אך לשון חכמים מרפא ומלמדנו דעת עומק הענינים. שהוקשה לחז"ל שהיל"ל כאשר קרב. על כן דורש אא"ע על קרבת המקום ת"ע על קרבת הלב שהרי לקיחת שרה לפרעה הוא אחד מיו"ד נסיונות. שאברם הבין וידע שתלקח שרה והקריב לבו ולבה להש"י על ידי פרעה ומצרים לבטוח בה' לעמוד בנסיון וזה סימן לישראל שנתקרבו ג"כ אל הש"י ע"י פרעה ומצרים אצל הים כמ"ש ופרעה הקריב ודרשו בשמ"ר פר' כ"א סימן ד' שהקריב לבן של ישראל לתשובה וזהו באמת הדמיון שאצל ישראל כתוב ופרעה הקריב ואצל אברהם כתוב כאשר הקריב. אחר זמן רב מצאתי כל זה מפורש בזוהר על פסוק זה כאשר הקריב ושמחתי כי כוונתי בדעת המדרש לאמתה של תורה. וז"ל הזוהר אר"א כאשר הקריב כאשר קרב מבעי ליה מאי כאשר הקריב אלא כדכתיב ופרעה הקריב דאיהו אקריב להו לישראל לתיובתא אוף הכי דאקריב גרמיה להקב"ה וכו':

**ובישראל כתוב כל הבן.**וס"ד וכל הבת תחיון:

**וייטב אלהים למילדות.**והטובה היה מ"ש בסיפא וירב העם ויעצמו מאד הרי שהטובה לישראל:

**ואברם כבד מאד במקנה.**בכסף ובזהב לקמן פר' מ"א סוף סימן ב':

**ויצו עליו פרעה.**אנשים וישלחו אותו ובישראל כתיב ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ ואין שילוח אלא לשון לויה כמ"ש במכילתא ריש בשלח ובשמ"ר פרשה כ':