**צדיק כתמר יפרח.**במ"ר ריש פרשה ג' באריכות ושם מפורש ומבואר ועי' תענית דף כ"ה ב"ב דף פ' מדרש תהלים צ"א ברייתא דל"ב מדות מדה כ"א שדרשה זו על פי מדה זו מדבר שהוקש לשתי מדות אתה נותן לו כח היפה שבשתיהם. וכאן הוקש לשתי מדות לתמר ולארז וחושב מעלות של שניהם:

**סיקוסים.**פירושו סוף וקץ ויש עצים קשורים הנקראים גם בלעז שלנו סוקעס שהעצים החלקים הולכים גידי העץ מהשורש עד ראש העץ. אך העצים הקשורים הגידים כלים ונפסקים אצל הקשרים ושם נסבכים והולכים בסיבובים ועקומים כך הצדיקים כל מעשיהם לשם הש"י ואין מחזיקים לעצמם והם ישרים וכמ"ש והאלהים עשה את האדם ישר שאין לו אלא תכלית אחד לעשות רצון אביו שבשמים והרשעים דומים לקישורי העץ שלהם תכליתים רבים כמספר תאוותיהם ורעותיהם. ואצל כל רצון משולח שם סוף תכליתו:

**צילן רחוק.**פירושו שהוא ארוך ורחוק משרשו לפי נטות השמש ועי' בספרי מדרש תנאים מענין זה ההפרש בין תמרה וארז לענין הנ"ל וכאן חושב תחלה מעלות ששוה בשניהם ואח"כ חושב מעלות שיש בזה ואין בזה:

**תמרה היא צופה מיריחו.**ויריחו נקראת עיר התמרים עי' זוהר על פסוק ויצו עליו פרעה אנשים ובמדרש תהלים שם הגי' תמרה היא צופה ומריחה. ופירושו שהיא רואה וצופה תמרה פלונית ומריחה ריחה ולא תגדל פירות עד שירכיבו אותה ממנה. וכן הארז יש בו תאוה שהרי נמצא בו זכר ונקבה וכמ"ש ויקח תרזה ואלון תרזה ארז נקבה ואלון מלשון איל זכר דכר כמו איילונית וכמ"ש כאלה וכאלון אלה נקבה כמ"ש תחת האלה הגדולה ואלון זכר כנ"ל וכן כי ארזה ערה בלא מפיק ג"כ ארז נקבה:

**מהם בעלי אגדה.**מהם בעלי מצות מהם בעלי צדקות כן הוא במ"ר שם ע' עוד שם:

**להזדווג.**פי' ואינו משמר עצמו שלא יוסיף על רצון הש"י וכמ"ש אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה ולומד מפרעה שהיה לו רשות ליקח מס מאברהם אך לא למשול באשתו ועל כן נענש פרעה. ואגב דרשה זו הובא כל מאמר זה לכאן:

**ארשב"ג.**ויק"ר פר' ט"ז סוף סימן א' וש"נ:

**ובו לקה פרעה.**על פי מדת מנגד על שרצה לבא אצלה לקה באופן שלא יוכל ע' תנחומא כאן:

**אפילו קורות ביתו.**כמ"ש ואת ביתו ודורש כמשמעות התיבה בית ממש וכמפורש בתורה שהבית לוקה בנגעים ולשון רש"י בחומש ואת ביתו כתרגומו וית אנש ביתיה ומדרשו להכות כותליו ועמודיו וכליו ברש"י ישן ונכון להגיה במדרש קירות ביתו וכמ"ש ברש"י כותלי ולא קורות:

**והכל אומרים על דבר.**שאם כפשוטו שלקה על אודות שרה היה די שיאמר וינגע וכו' בעבורה וכמ"ש לאברהם היטיב בעבורה. ע"כ דורש על דבר כמשמעותו מלשון דיבור ואמירה וכמ"ש וזה דבר השמיטה דרשו שיאמר משמט אני וכן וזה דבר הרוצח צריך שיאמר רוצח אני. ומאחר שלא פירש מה היה הדיבור הרי הוא מפורש כאן. על דבר שרי אשת אברם שאינו יוצא מפשוטו וכמ"ש בתרגום על עסק שרי:

**עלו דטולמוסין.**לקמן פר' נ"ב סימן י"ג ע"ש בשם הירושלמי. ופי' רש"י במדרש דטולמסין בלשון יוני דוחקין שאנשי ביתו דחקו בו שיקרב אליה ויגע בה ובכל אשר לה לכן לקו אנשי ביתו וכתרגומו ואת ביתו וית אינש ביתיה:

**היתה שרה שטוחה.**דורש ג"כ מ"ש על דבר שרה על דיבורה של שרה ותפלתה:

**יצא בהבטחה.**שהש"י מבטיחו ואברככה ואגדלה שמך. ולשרה לא הבטיח אלא האמינה ובטחה בנבואתו. ואם היה אברהם ג"כ בתוך הצרה היתה שרה בוטחת ומאמינה על הבטחת הש"י לאברהם. והיתה גם היא נצלת על ידי הבטחתו. ולא כן עתה שאברהם חוץ לצרה והשיב לה הקב"ה לא בעבור הבטחה אני עושה אלא תפלה אני שומע וגדול שכר המאמין משכר המובטח ויתקדש שם שמים על ידך:

**א"ר לוי.**ע' תנחומא כאן ובשמ"ר פר' כ' סימן א':

**ואברם כבד מאוד.**עי' לעיל סוף פ' מ' שאברהם בכל עניניו סי' לבניו:

**וילך למסעיו.**איך הם שלו ודרש על שכבר הלך בהם בנסעו למצרים:

**שפרע הקפותיו.**הוקשה לחז"ל שכאשר יצא מחרן כתוב. ויקח אברם וכו' ואת כל רכושם אשר רכשו וכשהלך למצרים ברעב לא נזכר רכוש ויתכן שבעת הרעב פיזר כל אוצרותיו לצדקה ועשה חסד עם כל באי עולם על כן הוכרח בלכתו למצרים ליקח בהקפה על בטחון הש"י. ובחזירתו ממצרים כתיב ואברם כבד מאוד במקנה בכסף ובזהב ועל כן פרע הקפותיו. מה עמקו דברי חז"ל:

**ד' דברים טובים.**איכה רבתי פסוק ידו פרש צר כל הענין:

**וילך אברם וילך אתו לוט.**בריש לך לך בראשית י"ב ד' ועי' מ"כ. וגם ללוט וס"ד ההולך את אברם היה צאן ובקר ואהלים. שם י"ג ה' וישב את כל הרכוש וגם את לוט ורכושו השיב. שם י"ד ט"ז ויהי בשחת אלהים שם י"ט כ"ט. הרי כתוב ד' פעמים טובות שהיו לו ע"י אברהם:

**וישלח מלאכים.**וכמ"ש שבלק היה מלך מואב וכן בסוף בלק ויחל העם אל בנות מואב וגם אל בנות עמון. כמ"ש ספרי סוף בלק עי' במ"ר פר' כ' סימן כ"ב מש"ש בביאור:

**ויאסוף אליו.**היינו עגלון מלך מואב כמפורש שם הרי מואב ועמון:

**ויהי אחרי כן ויבואו בני מואב ובני עמון.**ד"ה ב' כ':

**ידו פרש צר.**וס"ד אשר צויתה לא יבואו בקהל לך היינו בני מואב ובני עמון כמפורש בתורה סדר תצא:

**ונכתב חטא שלהם בד' מקומות.**כאן לא הובא אלא שתים וחסר עוד שתים הובא באיכה רבתי שם פסוק ידו פרש צר הנ"ל ביהושע כ"ד ויקם בלק בן צפור מלך מואב ויקרא לבלעם וגו' והב' בנחמיה י"ג וישכור את בלעם לקלל. כן הוא בהדיא שם וכנ"ל בספרי שגם עמון היה עמהם וכל דרשה זו ע"פ מדה י"ז ומדת מנגד:

**משא מואב.**ועמון בכלל ואע"פ שאינו מפורש כאן מפורש הוא ביחזקאל ובצפניה ומאחר שכולם נתנבאו על לעתיד הרי כולם נבאו על זמן אחד:

**צאן ובקר ואהלים.**וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר ואוהלים ואצל אברם לא כתב אהלים. ודורש גז"ש מנשים באהל תבורך וכתיב וישב חוץ לאהלו שבעת ימים ודרשו אהלו זו אשתו. על שהם נמצאו תמיד באהליהן וכמ"ש כל כבודה בת מלך פנימה וכן כאן הכוונה על נשים צנועות העתידות לצאת מלוט. ומיעוט אהלים שנים. ובזה יתישב שייכות פסוק וגם ללוט היה לפסוק ויקרא שם אברם בשם ה'. שגם לוט אף שהוא עצמו לא קרא בשם ה' ונפרד מאברהם לסדום הרי עתידין לצאת ממנו שתי בנות שתקראנה בשם ה':

**ואת שתי בנותיך הנמצאות.**תיבת הנמצאות מיותרת ודורש שהן נמצאות ורמוזות בתורה כבר בתיבת ואהלים ב' אהלים אך לקמן פר' נ' סוף סימן יו"ד ליתא למאמר זה של ר' טוביה ב"ר יצחק פעם ב' וכן בילקוט כאן ליתא ועם כל זה אין למחקו שיש לישבו כנ"ל:

**שתי מציאות.**דורש הנמצאות כי בדבר שבא בהיסח הדעת ושלא במקומו ובמקום שאינו נשמר נקרא מציאה וכן כאן על שעתידים לצאת מבנות לוט כל זרע מלכות בית דוד ומשיח צדקנו. ועל כן כתב בהם לשון מציאה. וכן מצאתי דוד עבדי בסדום הנמצאות כנ"ל ע"פ מדת גז"ש:

**בהמתו של א"א.**כל הענין בפסיקתא רבתי פר' ג' סימן ג' ביתר ביאור וכל דרשה זו הוכיחו ממ"ש כאן וכו' והכנעני והפרזי אז יושב בארץ שהוא מיותר וכפול בריש הפרשה ויושב משמע שיש להם ישיבה ואחוזה בארץ ודורש ע"פ מדה ט"ז ומדה ט' שזהו סבת המריבה וכמ"ש בסוף הסי'. ומ"ש זמומה כמ"ש לקמן פר' נ"ט סימן י"א ע"ש ובפרשה ס' סימן ח' ויפתח הגמלים ע"ש:

**עד עכשיו מתבקש.**עי' לעיל פר' ל"ט סימן ט"ו:

**אברהם פרדה עקרה.**עיין לעיל פר' ל"ח סימן ו' מש"ש:

**אלא הפרד.**מדה ט"ז ומדת ממעל:

**ואשמאלה אכ"כ.**ועי' לקמן פר' נ"ט סימן ב' בשמאלה עושר וכבוד דורש ג"כ אע"פ שהוא בא להשמאל לאדם וכו'. כי שם דברי משל וכאן כפשוטו ודוק. וכתב כן שלא יתכן שיתן אברהם את הברירה ללוט לבחור לו צד הימין כי הימין לעולם לאברהם כמ"ש הלוך ונסוע הנגבה וכמ"ש נאם ה' לאדוני שב לימיני. ונדרש על אברהם וימין הוא חסד לאברהם. ואם פי' שהברירה ללוט היה די במ"ש סתם הפרד נא מעלי אלא בהכרח שאמר לו שאני לעולם לימין ואתה לשמאל:

**ושמאלה איכ"כ.**צ"ל ואשמאולה איכ"כ. וכ"ה בילקוט וכן הוא במדרשים אחרים:

**מן כל אתר.**כמו מכל מקום בלשון חז"ל שפירושו באיזה אופן שיהיה:

**אמר רב נחמן.**לקמן פר' נ"א סימן ט'. פסיקתא פר' ג' סימן ג' ומ"ש בולמוס וכו' פירושו תאוה בלא גבול כמו בולמוס של רעבון הגוף. ועריות שהן אשת איש וכלתו ואשת אחיו וכדומה. אך בתו ואחותו אין דרך אדם להתאוות להם אלא מי שהוא משולח בתאוותו. ועל דרך העונש שעבירה גוררת עבירה מזמינים לו לאדם:

**כל הפסוק הזה.**עי' נזיר דף כ"ג א' ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף וכאן וישא לוט את עיניו. כי הוקשה לחז"ל שלא יתכן שיהיה כפשוטו שנשא את עיניו וראה את כל מדינת סדום. והיה בארץ כנען במקום רחוק מסדום ובהכרח שהלך ברגליו וראה ובחר וכמ"ש בסוף הסימן כאן שחזר על כל ערי הככר וכו'. ועי' עוד ויק"ר פר' ה' בסימן א' נתיב לא ידעו עיט שלא יתכן לראות בסדום מרחוק ואיך כתב כאן וירא. וזה ע"פ מדה ט"ו שכאן כתוב וירא את כל ככר והכריע שמ"ש וישא וכו' וירא וכו' הוא הכל על ראית הלב לתור אחר הזנות כנ"ל. כמ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וסופו מוכיח המעשה של בנותיו שידעו בנותיו שלא יקפיד ומה שהוצרך לדרוש כל הפסוק על שכולל הרבה מיני עברות של ג"ע. בולמוס וכו' ובערוך הובא מאמר זה וכתב בלשון יוני גרונו של שור זה החולי אוכל הרבה כלחוך השור וי"א לשון לעז שאוכל הרבה קורין לו בולימו. והמ"ע כתב בלשון יוני ורומי פוגת נפש מפני רעב עד שידיו ורגליו קרים ופניו ירוקים וחושיו נחלשים עד שכמעט לא נותרה בו נשמה ונעתק המלה זו לחשק חזק של דברים אחרים. ולוט נתפתה בכולם כשנפרד מעל אברהם. וכענין ערפה בהפרדה מנעמי לכוונה זאת. וכמ"ש בסמוך שהסיע עצמו מקדמונו של עולם. ועי' עוד במ"כ בשם ילקוט והוא בהוריות דף י'. אך מה שדורש פסוק לפני שחת ה' זה צ"ע איך דורש תיבות שכתובים אצל הש"י על לוט. אך האמת יורה דרכו שדורש מדת מנגד. למה שחת אותם וזרעם על שהשחיתו את דרכם והיינו מ"ש ושחת ארצה. וכמ"ש אצל דור המבול כי השחית כל בשר את דרכו וכן בסדום. וע' נדרים דף ל"ב כי לא נחש ע"ש ותבין כאן:

**כגן ה' לאילנות וכו'.**דורש מדה כ"א מדבר שהוקש לשתי מדות אתה נותן לכל אחד כח היפה שבשניהם. וכאן הוקש לשני דברים שאמר כגן ה' כארץ מצרים. ואצל הגן כתוב ויצמח ה' אלהים מן האדמה כל עץ נחמד ובארץ מצרים כתיב דברים י"א כארץ מצרים אשר תזרע וגו' כגן הירק הרי שארץ מצרים מיוחד לזרעים ובסדום היו שתי מעלות אלו וכמ"ש איוב כ"ח ארץ ממנה יצא לחם וגו' נתיב לא ידעו עיט מחמת אילנות כמ"ש ויק"ר פרשה ה' בסימן א' שם:

**כאינש דבחר פורנא.**פורנא עי' ערוך ערך פרן שהוא מלשון כתובה ונדוניא. כי הארץ היא אם כל חי ונתקללה כמ"ש ארורה האדמה בעבורך. ולוט בארמית הוא קללה כמ"ש לעיל פר' ל"ז סימן ד' לוט ללווט וכן לקמן פר' מ"ד סימן י"א לוט ליטא וכו' וסדום חטאה יותר מכולם ואחר כך נתקללה יותר מכולם. והפסוק מתמיה על לוט איך בחר לוט בסדום ולא ירא מהקללה שכבר הובטחה עלי' כאשה שיש לה כתובה ובנה יורש כתובת אמו:

**ויסע לוט מקדם.**משמע שנסע משם לצד מערב. והרי אברם היה הלוך ונסוע הנגבה. וסדום הוא בדרום ארץ ישראל כמ"ש יחזקאל סימן ט"ז פסוק מ"ו. ואחותיך וגו' על ימינך סדום ובנותיה. והיה משוך לצד מזרח כמ"ש במסעי והיה לכם גבול נגבה מקצה ים המלח קדמה. וים המלח הוא מקום סדום כמ"ש אל עמק השדים הוא ים המלח ומקום אברם ולוט בין בית אל ובין העי עיירות של בנימין אצל יהודה בדרום ארץ ישראל וא"כ נסע לוט לצד קדם היינו מזרחית דרומית. ע"כ בהכרח לדרוש ע"פ מדה כ'. אא"ע של תיבת קדם על צד מקום מזרח ת"ע על קדמונו של עולם כמו כל אנשי סדום שלא היו מודים בקדמונו של עולם וכמ"ש וחטאים לה' מאד. וכמ"ש לעיל פר' ל"ח סימן ז' ויהי בנסעם מקדם:

**רבי אומר.**כמ"ש בריש הסי' שעל שידע שאנשי סדום רעים מכולם בחר לדור שם לעשות כמנהגם. ודעת ר' יוסי כפשוטו ע"פ מדה ט' שמ"ש ויבחר שבקש מקום יפה שיהיה מצוי שם מטוב הארץ שסדום מובחר מכל המקומות. על כן דרו שם חשובי המדינה וכמ"ש שמעו דבר ה' קציני סדום:

**רעים אלו לאלו.**בעניני ממון בגזל וחמס וכיוצא בזה וחטאים בג"ע כמ"ש יוסף ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים הרעה כנגד אדוניו כנ"ל. וחטאתי לה' בג"ע ועי' סנהדרין דף ק"ח ולקמן פר' פ"ח סימן ב':

**לה' בעבודת כוכבים.**שהיה החטא בענינים המיוחדים לה':

**מאד זה ש"ד.**עי' מ"כ גם יתכן כי מאד הוא אדם כמ"ש לעיל פר' ט' סי' י"ב ובתרגום ירושלמי דם הוא אַדַם ובלשון אונקלוס דמא וזהו מאד אותיות דמא ואַדַם:

**ר' יודה.**הוא ר' יהודא ועל שהמדרש הוא אגדות ירושלמי גם מעתיק לפעמים מאמריו מהירושלמי עצמו על כן מדבר בלישנא קלילא ומבליע אות. ודעת ר"י ממ"ש וה' הוא ובית דינו כמ"ש ויק"ר פר' כ"ד סוף סימן ב' הרי שישב עליו בדין על שהפריד את לוט ממנו. ודעת ר"נ שאחר שהפריד את לוט דיבר וברך אותו ולא כן בעת שהלך עמו כי דעת אברהם היה בטעות שלוט יהיה יורש אותו על שהוא בן אחיו ואחר שהפרידו ממנו על רשעתו נתרצה לו הש"י ואמר לו שאין לוט יורשו:

**א"כ ילך ויביא לו.**מאחר שאתה סבור לעשות כן מדעתך בלא דעת הש"י כביכול א"כ יתכן שיעשה גם בשאר אופנים שאפשר:

**גרש לץ.**דעת חז"ל ע"פ מדה י"ז שכל פסוקים סתומים של נביאים וכתובים באו לפרש סתרי התורה. ודרש ר"נ שפסוק גרש לץ בא לגלות לנו שיפה עשה אברהם שהפריד את לוט ממנו וזהו שסמך פסוק אוהב טהר לב לפסוק גרש לץ. שהרי אברהם קבל שכר על שהתפלל על סדום ולמד עליהם זכות כמ"ש לעיל פרשה ל"ט סימן ו'. ולמה כאן קיבל שכר על הרחקת לוט. לזה דרש אוהב טהר לב וגו'. שע"פ מדה י"ז בא ג"כ לפרש על אברם ולוט שהקב"ה אוהב למי שהוא טהר לב שעושה מעשיו בתמימות ובטוהר לב שאברם אע"פ שחבב את לוט בן אחיו. אך כשבא לוט לכלל גזל. ע"פ טענתו שהוא יורש את אברם ולא היה ראוי וגם ידע שהש"י אמר לאברם לזרעך נתתי את הארץ הזאת הרי שלא האמין לוט בנבואה של אברם ולכך קרא אותו לץ ועליו אמר גרש לץ ולא פנה אברם לאהבתו ורחקו וגרשו מחברתו וזה נכלל בכלל מ"ש טהר לב ומ"ש חן שפתיו רעהו מלך שעל ידי חן של שפתיו שהתפלל על סדום נעשה המלך הקב"ה רעהו וכן אברהם להקב"ה. ומ"ש לפי שהיה לו חן בשפתיו היינו על תפלותיו עבור סדום. כמ"ש לקמן פר' מ"ט סוף סימן י' על פסוק ודבר גבורות וחין ערכו. ולקמן פר' נ"ט סימן ד' הוצק חן בשפתותיך עי' מש"ש. וכן הוא בתנחומא סדר זה בענין המילה:

**ומתוך אהבתו שאהבו.**חוזר לתחלת הדרשה השייך כאן אוהב טהר לב:

**מה עפר הארץ.**לקמן פר' ס"ט סימן ה' ועי' ילקוט שם ובמ"ר פר' ב' סימן י"ב. שאם כפשוטו לענין הריבוי לבד היל"ל והרביתי את זרעך ע"כ דורש על שישים אותם כעפר כמשמעותו:

**מבלים כל כלי מתכות.**שהמתכות שניתן בעפר מעלה חלודה והוא מתעכל ומתקלקל:

**דמלחלחין.**והמ"כ כתב ס"א מחלחלים והענינים קרובים כי כשהמטר יורד על התלמים מלחלחו ומתמוגג ממקומו ומ"ש משקשקין מענין כיבוס ומירוק:

**ומעבירים רדיה.**הם כלי מחרישה וזהו פירוש של כעפר הארץ שעשוי דייש:

**תני הלך בשדה.**ב"ב דף ק' ירושלמי קדושין פרק א' הלכה ה'. ועי' מ"כ: